בית הבאר המפואר שהוקם במאה ה-19 מייצג חלק מהסיפור של תל אביב-יפו. מבאר שנחפרה בלב הפרדסים שבעורף החקלאי של יפו, בימים שענף הפרדסנות זכה לשגשוג ולהצלחה בינלאומית, הוא התפתח לאחוזה מפוארת שנבלעה עד מהרה ברחוב הרצל שבדרום תל אביב. באמצע המאה ה-20 הוסב הבניין למפעל לתעשייה כבדה, כשמערכות המים של אותו בית באר השתמרו בקומתו התחתונה.
סביבת רחוב סלמה והרצל משנה את פניה במהירות והמגרש שברחוב הרצל 138 לא נותר מאחור. לצד שני מגדלי מגורים חדשים שאותם תכנן האדריכל אילן פיבקו, בית הבאר שהוכרז זה מכבר כבניין לשימור, זכה לתיעוד ושימור בתכנון האדריכל נאור מימר וצוותו. מבניין עלוב ומכוסה בשכבות של פיח והזנחה שהצטברו על קירותיו במשך עשרות רבות של שנים, צמחה כאן בונבוניירה. בקרוב יאוכלס המבנה המחודש במסעדה ובר, אבל עד אז:
באירוע "בתים מבפנים" שיתקיים בסוף השבוע הבא, 28-26.5, יפתח בית הבאר למבקרים והאדריכל יוביל בו סיורים מודרכים.
ועל כך ברשימה זו.
.
1870/2022
.
שני מגדלי מגורים בתכנון האדריכל אילן פיבקו נבנים לצד רחוב הרצל ובעורפם נשמר בית הבאר הוותיק
.
פרויקט Teodor תל אביב
.
המגדלים עדיין שלדים אך בית הבאר כבר גמור ובולט כמו גמד בין ענקים
.
הטיח האדמדם מכיל בין מרכיביו חרסים טחונים שמשפרים את האיטום, כך היה במקור וכך ציפו אותו עכשיו גם במסגרת תהליך השימור. מעקות המרפסות הובאו במקור מצרפת וכאן הם משוחזרים בידי איש מקצוע מומחה מקומי
.
שאר חזיתות בית הבאר מכוסות ביריעות ברזנט שנועדו להגן עליו בעת בניית המגדלים
.
2021: החזית המזרחית לפני הכיסוי. מהמרפסת שבקומה העליונה ניתן היה לצפות במקור אל מרחבי הפרדסים עד להרי יהודה וכמובן שלדרך שהפכה לרחוב הרצל. כיום נבנה מגדל שמסתיר את הנוף אפילו זה הקרוב (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
.
כמעט ואין מידע אודות בית הבאר ששוכן כיום ברחוב הרצל 138. בהעדר תיעוד עקבי, בחנו מתעדיו לבחון מפות היסטוריות. הם גילו כי כבר בסביבות שנת 1870 מופיע הבניין ולא לפני כן, כך שסביר להניח שהוא הוקם באותה העת.
בראשית נחפרה כאן באר מים בעומק של כ-15 מטרים שקמרון אבן מקרה אותה (כיום הבאר נאטמה ברובה לצורך בטיחות ונותרו ממנה רק 2 מטרים חשופים לעין). לצדה נבנתה בריכת אגירה שבאמצעותה השקו את הפרדסים שבסביבה הקרובה. בין הבאר והבריכה הוקמה מערכת להובלת המים. טכנולוגית הבנייה וכן מערכת המים היו בגישה מסורתית – בנייה מאבן כורכר מקומית ובאר אנטיליה של מי תהום. מי הבאר נשאבו באמצעים פשוטים, ללא חשמל אלא רק חמור שמסובב גלגל עץ ששואב את המים מהבאר אל הבריכה וממנה לתעלות שנועדו להשקות את עצי הפרדס.
באותם הימים היה המבנה מרוחק ומבודד מבתי יפו, בעורף החקלאי. לא היה כאן רחוב הרצל או בניינים שכנים. עם הזמן צמחה תנועת הנוסעים בסביבה, הוקמו בארות ובתי באר, סחנות – שכונות קטנות כמו באבו כביר ודנוטה הסמוכות. הודות לכל אלו ומנימוקים נוספים החליט בעל הפרדס להרחיב את המבנה ולהעתיק אליו את מגורי משפחתו.
בשלב הבא, בתחילת המאה ה-20, הוקמו אם כן על מבנה בית הבאר והבריכה שתי קומות שיועדו למגוריו של בעל הפרדס ומשפחתו. כאן, הרחק מהצפיפות, ההמולה והזוהמה שאפיינו את יפו, התאפשר לבעלי האמצעים ליהנות מאוויר נקי, מים זמינים, נוף פתוח, ומשקט ורוגע. יותר מכל התאפשר באופן זה לבעל הפרדס להיות סמוך למקור פרנסתו וכן לפקוח עין מקרוב על עובדיו ונכסיו.
האדריכל נאור מימר מציין שבית הבאר שלפנינו הוא מקרה נדיר, שבו הוקם מבנה המגורים ממש על הבאר והבריכה שנבלעו בקרביו. לצורך כך נחצתה בריכת האגירה ובתוכה הוקמו קמרנות לצורך נשיאת בית המגורים, כשהבריכה והבאר המשיכו לתפקד בקומת המרתף של הבית. כתוצאה מכל ההרחבות התפרס מאותה עת הבניין על שטח בנוי כולל של כ-850 מ"ר בשלוש קומות.
פרט נוסף ויוצא דופן בבניין שאותו מציין מימר הוא ריבוי האולמות המרכזיים והייצוגיים. לרוב "בית החלל המרכזי" מכיל אולם מרכזי וייצוגי אחד במרכזו, אלא שכאן שולבו לא פחות משלושה אולמות בקומה הראשונה ועוד אחד בקומה העליונה. המהלך מצביע על חשיבותו של בעל הבית.
.
תכנית קומת הקרקע עם באר המים ובריכת האגירה (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
תכנית קומה 1 (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
תכנית קומה 2 (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
.
חזיתות הבניין עוצבו בחלקן באופן סימטרי, כשבמרכז החזית המערבית והצפונית שלישיית פתחים מסוגננים, עיצוב שאפיין בתי פאר רבים באזור באותן השנים.
כמו מרבית המבנים שנבנו אז, גם חזיתות הבניין הזה טויחו בטיח שבו עירבו הבנאים אבקה שאותה הם ייצרו חרסים טחונים. כך ניתנה לטיח תכונה נוספת של איטום משופר וגם הוענק לבניין הגוון האדמדם שהוסיף לו חן.
פרט עיצובי שמצביע על אדיקותו הדתית של בעל הבית המקורי, שרד לצד פתח הכניסה הראשי. כאן נקבע עיטור שקוע בקיר החזית, כזה המכונה רוב-אל-חיזב וצורתו כוכב עם שמונה קודקודים. העיטור, בדומה למזוזה ביהדות, סימל את מעמדה של הדת המוסלמית בעיני בעל הבית. פרט זה שהשתמר היטב בולט גם היום לצד הכניסה.
.
חתך (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
.
חדרי הבית עוטרו במרצפות צבעוניות ובעיטורים שצוירו על גבי הקירות. כל אלה תועדו ולאחר מכן חודשו ושוחזרו על ידי "סטודיו תכלת" במסגרת העבודות שנערכו פה כעת.
בבניין שולבו כמה מרפסות בגדלים שונים – מרפסות זיז שפנו בעיקר לכיוון מערב ומהן נשקפו בתיה של יפו וכן הים. מרפסת מקורה גדולה במיוחד נקבעה בקומה העליונה ובחלק הפונה למזרח. באותה עת החלה להתפתח דרך בתווי שלימים נסלל עליו רחוב הרצל. דרך זו קישרה בין הסחנות ובתי הבאר שהתפתחו בעורף של יפו.
בשלב הבא, בשנות ה-20 של תחילת המאה ה-20, נסגרה החצר שבחזית הדרומית של המבנה והפכה לאולם ייצוגי. החזית החדשה הוקמה מעץ ושולבו בה פתחים רחבים וגבוהים המסתיימים בחלקם העליון בקשתות מחודדות.
זהות בעל הפרדס שבנה פה את ביתו טרם נחשפה. המסמכים המוקדמים ביותר שמצויים בתיק הבניין השמור בגנזך העירוני הם משנת 1935. באותה עת כבר היה המגרש בבעלות יהודית. בעלת הנכס היתה שרה ויטלי פרחי (יתכן ומדובר בבני זוג שרה וויטלי פרחי). בשנות ה-50 כבר מופיע במסמכים בעל בית אחר – יוסף אמינוף. בשנות ה-60 הוקמה על חלק משטח המגרש תחנת דלק.
.
2012: כך זה היה נראה כאן כשהבניין שימש למלאכה ותעשייה (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
.
במבנה פעל מפעל מתכת שהחזיק ציוד כבד שפגע קשות בבניין. כמו כן פעלו כאן עד לתחילת העשור הקודם מרפדיה ונגריה. אז נרכש המגרש על ידי קבוצת יובלים ולני גרופ, פונה הבניין מכל יושביו, תועד (ב-2012), קרס בחלקו (ב-2018), שוחזר, שומר וחודש בידי האדריכל נאור מימר. "סטודיו תכלת" תיעד ושיחזר את ציורי הקיר שהתגלו בחדרים השונים.
האדריכל נאור מימר מספר שבבניין השתמרו לאורך השנים פרטים רבים של נגרות, פירזול וריצוף. פרטי הריצוף נהרסו כולם בגלל המיכון הכבד שפעל בחדרים במשך עשרות רבות של שנים. דוגמאות העיטורים תועדו ושוחזרו במדויק בכל אחד מהחדרים. ציורי הקיר תועדו גם הם ושוחזרו. פרטי הנגרות והפרזול שהיו תקינים שופצו והושבו לאתרם ואלה שנהרסו או נפגעו קשות שוחזרו. רונן דור הופקד על שימור פרטי העץ ובועז יכין הופקד על פרטי הפירזול. קבלן השימור הוא אבנר גלעד.
גם תחנת הדלק פונתה מהשטח ובמגרש שהתפנה נחפר חניון עמוק ועליו נבנים בימים אלה שני מגדלי מגורים בני 13 קומות כל אחד (160 יח"ד) בתכנון האדריכל אילן פיבקו. בשנה הבאה צפויים להפתח במבנה ההיסטורי מסעדה ובר.
.
אדריכל נאור מימר ייסד את משרדו ביפו ב-2007 לאחר עשר שנים שבמהלכן עבד במשרדו של אדריכל אמנון בר אור. במרוצת השנים הפך מימר לאחד מבכירי האדריכלים בישראל המתמחים בשימור מבנים היסטוריים. בימים אלה הוא משלים תכנון או בנייה של בניין מגורים ברחוב לבונטין 5 שאותו תכנן במקור האדריכל זכי שלוש, את בית המועצה הדתית בנס ציונה, היקב ההיסטורי במקווה ישראל ובניין מגורים בפינת הרחובות ביל"ו ושינקין בתל אביב שתכנן במקור האדריכל הארי לוריא.
בפרויקט שברחוב הרצל 138 השתתפו בצוות התכנון במשרדו של מימר האדריכליות רננה זוהר ושירה שפיגלמן ובתיעוד השתתפה האדריכלית ענבל קידר.
.
2013: הבניין קודם לשימור – חזית מזרחית הפונה לרחוב הרצל (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
2013: הבניין קודם לשימור – חזית צפונית (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
2018: הבניין לאחר שקרס בחלקו בעקבות סופות גשמים ורוחות (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
2019: הבניין לאחר פירוק הגג (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
גם במגרש הסמוך בונים מגדלים (בר אוריין אדריכלים) וגם משמרים בית באר
.
(1) קומה א'
.
לבית הבאר המתנשא לגובה של שלוש קומות יש מרפסת רחבה שמקופת בגדר בלוקים מתחילת המאה ה-20
.
החזית הזו בנויה כולה מעץ והיא תוספת מאוחרת שסגרה על מרפסת פתוחה שבעצמה היתה תוספת על גג הבאר שנמצאת מתחת
.
2012: בשטח זה פעלה נגריה (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
חלונות רחבים וגבוהים במיוחד סוגרים על אולם יוצא דופן
.
שבו יש גם פתח אל הבאר שנחפרה כאן לפני כמה מאות שנים (אחר כך ירדנו לבאר ממקום אחר)
.
בחזית הכניסה לבית ישנו עיטור המכונה רוב-אל-חיזב וצורתו כוכב עם שמונה קודקודים. עיטור זה מסמן לבאים כי כאן מתגורר אדם מוסלמי דתי. בעל הבית הזה כבר מזמן לא כאן אך הסימן נותר ונשמר
.
חדר הכניסה לבית
.
עיטורי קיר שחלקם בוצעו באמצעות שבלונות
.
אולם מרכזי נקבע בלב הבניין המקושר לחדרים אחרים
.
מבט מסולם על האולם המרכזי: בשונה מבית הליוואן המסורתי (בית החלל המרכזי) שבו החדרים העוטפים את האולם המרכזי הם חדרי שינה קטנים יחסית, כאן עוטפים חדרי אירוח נוספים. בכלל בבית הזה נקבעו מספר גדול במיוחד של חדרי אירוח ייצוגיים מה שמבציע על חשיבותו של בעל הבית המקורי שזהותו טרם נמצאה
.
האולם המזרחי – בכל החדרים השתמשו הבנאים המקוריים במרצפות מצוירות ואלה שוחזרו במדויק בתהליך השימור
.
אפילו בחדר השירותים
.
חדר אחד התגלה כמקושט במיוחד
.
את ציורי הקיר חידש סטודיו תכלת
.
היציאה אל המרפסת (שבטעות לא צלמתי אותה)
.
מרצפות
.
צבעוניות
.
במהלך השימור שולבו מדרגות חדשות (שטרם הותקנו) ומעלית (שטרם מופעלת)
.
(2) קומה ב'
.
בקומה העליונה גג עץ מיוחד (מעליו גג הרעפים המשופע)
.
גם בקומה העליונה יש אולם מרכזי שממנו יציאה אל מרפסת רחבה התופסת שטח נרחב מהקומה (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
ובקומה העליונה יש גם מרפסת מקורה גדולה במיוחד
.
שממנה היה אפשר להשקיף אל הפרדסים וכיום אלה המגדלים
.
(3) קומת קרקע עם הבאר ובריכת האגירה
.
קומת המרתף היא החלק הכי ותיק בבניין. בעתיד ישתכנו כאן המחסנים והמטבחים של המסעדה והבר שיפתחו בשתי הקומות העליונות
.
על הרמצפות המצוירות לא ויתרו
.
הגרעין של כל הבניין הוא הבאר שמתהדרת בקירות אבן חשופים
.
.
2012: באר המים עם הקמרון היה למחסן ולכן הגישה אליו היתה מוגבלת (באדיבות אדריכל נאור מימר)
.
הבאר הכילה בור ומעליו קמרון. לימים נבלעה הבאר בבניין המגורים וכעת נוסף גשר צר שניתן לעבור דרכו ולצפות על הבאר
.
בראשית נחפרה כאן באר מים בעומק של כ-15 מטרים שקמרון אבן מקרה אותה. כיום הבאר נאטמה ברובה לצורך בטיחות ונותרו ממנה רק 2 מטרים חשופים לעין.
.
בסמוך לבור נמצאת בריכת האגירה שעם מימיה השקו את הפרדסים
.
הבריכה. במרכז הבריכה הוקמו שתי קשתות כדי לשאת את הבניין שנבנה מעל לבריכה בשלב מאוחר
.
האדריכל נאור מימר מאיר על קיר הבריכה המטויח
.
המערכת הובילה אל הבריכה מים שנשאבו מהבאר
.
מימין לשמאל: אדריכלים נאור מימר, עמית קופיאצקי ורננה זוהר ומנהל האתר מיכאל רזייב
★
באירוע "בתים מבפנים" שיתקיים בסוף השבוע הבא, 28-26.5.22, יפתח בית הבאר למבקרים והאדריכל נאור מימר יוביל בו ארבעה סיורים מודרכים. ההרשמה לסיורים תיפתח ב-20.5 בבוקר. זו תהיה הזדמנות חד-פעמית לבקר בבניין כשהוא ריק מרהיטים ופעילות והמיקוד כולו הוא באדריכלות.
ביום שישי, 27.5, בשעה 14:00 יתקיים בבית אריאלה, שדרות שאול המלך 25, גם במסגרת אירועי "בתים מבפנים", אירוע לכבוד הספר "אחרי המודרניזם" (הוצאת אסיה) שאותו פרסמתי במשותף עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני. האירוע יכלול הרצאה שתסקר את יצירתם של האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן שתכננו בין השאר את בית אריאלה, וכן סיור שאותו תוביל האדריכלית גנית מיילזיץ כסיף. אין צורך ברישום מוקדם, פרטים נוספים תמצאו כאן.
★
מקומות נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי:
.
רופין 51 (דב כרמי)
בן גוריון 33 (דב כרמי)
בית קרסו (אריה כהן)
רופין 40 (אריה קרפץ)
יעל 3 (אוסקר קאופמן)
גורדון 79 (סם ברקאי)
גן הבנים (גדעון שריג)
בן-גוריון 88 (אליהו וולמן)
ויזל 11 (מרדכי רוזנגרטן)
אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)
גשר הבעש"ט (צבי הראל)
בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)
בית מילמן (יצחק פרלשטיין)
גשר אוסישקין (קיסלוב קיי)
בלפור 26-24 (מיכאל פלאטו)
דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)
תיכון עירוני ה' (אבא אלחנני)
גרוזנברג 27 (אברהם פרידמן)
שנאי בדרך יפו (ריכרד קאופמן)
אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)
פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)
האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)
מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ
בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)
הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)
מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)
בניין נפתלי (אריה אל-חנני וניסן כנען)
בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)
בית הקיבוץ נטוש (שמואל מסטצ'קין)
סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)
פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)
בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)
בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)
תחנת קרליבך התת-קרקעית של הרכבת הקלה
מנדלסון 10 פינת שלמה המלך 65 (יחיאל אברהמי)
המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)
בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)
שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)
בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)
בית הכנסת היכל יהודה בסומייל (יצחק טולדנו, אהרון רוסו ועמירם ניב)
הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 (אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני)
בית הכנסת לזכר קדושי אנטופול (שמואל מוהילבר ומשה קופמן)
מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)
אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)
בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)
בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר
רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)
דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)
תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)
שדרות בן-גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)
דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)
בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)
לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)
מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)
נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)
ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)
קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)
סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ
אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)
הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)
בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)
דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)
קונכייה אקוסטית (צבי הקר)
קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)
ראש פינה 26 (אריה כהן)
בית הדר (קרל רובין)
★
שיר לסיום:
.
★
חלון אחורי 
תגובות
מדהים. עברתי אינסוף פעמים ליד ותהיתי מה הולך בפנים בבית באר המטורף הזה.
תודה!