הורסים ברמת גן

למרות סמיכותה לתל אביב נותרת רמת גן עלובה ומוזנחת, מפגרת בכל פרמטר של פיתוח. מספיק לחלוף באחד משני הרחובות המסחריים העיקריים שלה, ביאליק וז'בוטינסקי, כדי להתרשם מרמת העליבות. בזה אחר זה נחשפים מהלכים עלובים במיוחד שהעירייה מקדמת.

ב"גן המלך דוד" יהרסו בעוד רגע את המזרקה שיצר האמן רודא ריילינגר, לטובת תכנון חדש של אדריכלית הנוף יעל מוריה. ב"שביל יונתן" שנחנכה לא מזמן לאורך הירקון תקעו בנקודה הכי פסטורלית מקבץ של מתקני כושר, וזאת בניגוד לתכנון ולעמדה הנחרצת בנושא של אדריכליות הנוף עליזה ברוידא ורות מעוז, מתכננות הפארק. המהלכים האלה לא מייצגים חלמאות, אלא הם משקפים יהירות, בורות וטמטום.

ועל כך ברשימה זו.

.

280109375_5647106518652217_7536579353716553670_n

2022

.

20220504_100822

הגן שאותו עיריית רמת גן החריבה במשך שנים עומד כעת בפני החרבה נוספת

.

20220504_100945

היום מכנים את ההחרבה וההרס "שדרוג וחידוש"

.

20220504_100908

הבריכה שיצר האמן רודא ריילינגר ניצבת ריקה ולקראת הריסה

.

.

(1)

לפני קרוב לשנתיים פרסמתי כאן מאמר על המזרקה והבריכה שתכנן רודא ריילינגר (2003-1919), חבר קיבוץ הזורע בגן המלך דוד ונחנכה ב-1972. מתברר שברמת גן נתנו לה 50 שנה וכעת מתכוננים להרוס אותה לטובת בריכה עגולה וסתמית. זוהי יוזמה של ראש העירייה כרמל שאמה ואת הביצוע הוא מסר לאדריכלית הנוף יעל מוריה, שגם משמשת בתפקיד דיקאנית הפקולטה לעיצוב במכללת שנקר.

ההרס המתוכנן הוא מוחלט. לא טרחו לבדוק מה יש כאן ומה ערכו של המקום. פשוט ניגשו לתכנן ולהרוס. עוד רגע בחירות וראש העירייה מתכונן ליום הגדול.

ריילינגר יצר כאן בריכת נוי שמורכבת כולה מגושי בטון שבמקור היו בחלקם חשופים ובחלקם נבצעו בצבעי יסוד. הגושניות והחומריות שבחר ריילינגר יצרו כאן פסל ברוטליסטי מובהק. גושים אלה עוצבו כמו סלעים שמאפשרים למבקרים הבוגרים, הצעירים וגם אלה הצעירים מאד לשבת עליהם ולהתקרב למים, מן פסל משחק. בחלק מאותם "סלעים" שולבו מזרקות שהתיזו סילוני מים בעוצמות שונות, רעיון דומה שאותו יישם ריילינגר בפסל-מזרקה שיצר בכיכר דניה בירושלים. באופן זה, יצר האמן אלמנט פיסולי שמשתלב בגן המייצג חופש וקלילות. הבריכה שיצר ריילינגר החליפה בריכה עגולה וסתמית, ופרנסי העיר בשעתו השכילו להבין כי ניתן להחליף אותה באלמנט פיסולי שיכלול גם הוא אלמנט של מים. כעת חוזרים לאותה סתמיות שטחית.

יחסי הציבור שבהם "זכו" היצירות הברוטליסטיות גררו אחריהם יחס שלילי ברובו מצד הקהל הרחב. תארים כמו "מכוער", "מפגע" ו"מגעיל" חוזרים ומופיעים בהתבטאויות הרבות שמתייחסות למבני הבטון' כמו גם הפסלים והיצירות שנוצרו בסגנון שבחר להשתמש בבטון החשוף ובגושניותו. מספיק להעיף מבט בתגובות שמופיעות כאן בתחתית כדי להתרשם ולגלות שהפסל-מזרקה שיצר ריילינגר ואופייני לתקופה שבה נוצר, אינו חריג לתקופתו וגם הוא ספג וממשיך לספוג עלבונות שכאלה.

כעת חסמו את הגישה וסגרו את חלקו הארי של גן המלך דוד. את הפסל-מזרקה רוקנו והחלו לחפור בצמוד לה.

.

DSC03707

חתימת האמן רודא ריילינגר עם ציון שנת ביצוע העבודה – 1972 (צולם ב-2019)

.

.

אלא שלפי סעיף 46 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 שעניינו הזכות המוסרית של היוצר, ויורשיו אחריו, ביחס ליצירה, נראה שהעירייה לא יכולה לעשות כאן מה שהיא רוצה.

מה צריך לעשות? בשלב זה ידוע לי כי העירייה מוכנה להקים את היצירה בגרסה מוקטנת בחלק אחר בגן. על איזו הקטנה היא מדברת והאם ישולב בה אלמנט המים כפי שהיה במקור? על תיעוד לא דיברו כך שמדובר כנראה על שיחזור על פי תמונות, דבר שנראה לא אפשרי. רעיון זה עלול ליצור סוג של מאפרה. בכל מקרה מדובר בפגיעה ביצירת אמנות ויצירת רפליקה מעוותת.

היות וכרמל שאמה נעול על מזרקה חדשה בגן המלך דוד ואין סיכוי שהמזרקה תשאר במקומה, אז ישנן שתי חלופות:

חלופה ראשונה היא הריסה ומחיקה – החלופה שסביר להניח עדיפה לעירייה אך לא לציבור שיאבד כאן יצירה.

החלופה השנייה היא לערוך באופן מיידי תיעוד תלת-ממדי של היצירה באמצעות מודד המתמחה בתיעוד של אלמנטים בגודל דומה ובדיוק גבוה. בהמשך להקים את היצירה מחדש באופן זהה למקור בגן אחר ברמת גן, לרבות חתימת האמן הטבועה כיום בבטון. זו גם ההזדמנות להשיב ליצירה את אופייה המקורי על צבעיה. הביצוע חייב להתבצע על ידי אנשי מקצוע בעלי ניסיון בעבודה עם אמנות מקצועית (ולא של חובבים), בפיקוח של אמן בכיר או אוצר אמנות בכיר המתמחה ביצירה ובתחום. קדימה לעבודה.

.

.

.

לפני חודשיים ננעלה תערוכה גדולה שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן ועסקה בשילוב אמנות באדריכלות. הטיעון המרכזי בתערוכה היה כי כיום כמעט ולא משלבים עוד אמנות באדריכלות ואין עוד הישגים טכניים ותוכניים כפי שבאו לידי ביטוי בשילובים שבוצעו בשנות ה-60 וה-70. כל הריסה של יצירת אמנות כזו היא הריסה מוחלטת, כי החלופה היא סתמיות, חובבנות ושטחיות.

אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן המיתולוגי, עשה את המהלך ההפוך לזה המשמש בתפקידו כיום. קריניצי שייסד את הגן שנחנך ב-1935, כפי שיזם עוד עשרות גינות וגנים בעיר לרבות "הפארק הלאומי", ביקש לחזק את התרבות והאמנות בעיר – הקים מוזיאון, משך אמנים בכירים להתגורר ברמת גן והזמין אמנים אחרים מעולים לשלב את יצירתם בעיר עצמה. היתה זו תקופה של צמיחת התרבות הישראלית וקריניצי לקח בה חלק פעיל לאורך כהונתו הארוכה והפורייה שהצליחה להציב אלטרנטיבה לתל אביב השכנה. כיום המגמה הפוכה וראש העירייה משקף את שקיעתה של התרבות.

לאחרונה פורסם ספר מאמרים המוקדש לדמותו ויצירתו של רודא ריילינגר. זהו פרסום ראשון המוקדש לרודא (בעברית ובאנגלית, עיצוב: נעם שכטר) והוא יצא לאור על ידי מוזיאון וילפריד ישראל שבקיבוץ הזורע. את הפרסום יזמו במשותף גליה בר אור ורתם לבנון, שאצרו ב-2018 תערוכה במוזיאון שהוקדשה ליצירתו.

ריילינגר יליד שטוטגארט, 1919, היגר לארץ באוניית מעפילים, היה עצור במחנה המעצר בעתלית, התגייס לפלמ"ח ולימים גם שימש בתפקיד מזכיר איגוד האמנים של הקיבוץ הארצי. לבד מתוכן איכותי שלט גם במגוון של טכניקות במדיומים שונים, החל מציור בשמן ועד לפיסול בבטון, זכוכית, בטון ולבנים.

"הוא היה אמן ודמות מרכזית בתחומי התרבות והחינוך לאמנות בקיבוץ", מציינת האוצרת וחוקרת האמנות ד"ר גליה בר אור בפתח הספר שערכה. ריילינגר היה גם דמות מרכזית בעיצוב תפאורות ותלבושות, כשחלק מההצגות שעיצב בתיאטראות הגדולים בישראל הפכו ברבות השנים לקלאסיקות, כשהבולטות שבהן אלה "עוץ לי גוץ לי" (במאי יוסי יזרעאלי, הקאמרי, 1965) ו"הבט אחורה בזעם" (במאי היי קילוס, הבימה, 1959).

ריילינגר היה צייר מחונן וגם פסל שהציג בתערוכות רבות, אלא שבשלב מסויים פנה ליצירת פיסול במרחב הציבורי וגם כזה המשתלב באדריכלות ובתחום זה דבק במשך שנים רבות. יצירותיו שולבו במבני ציבור בחיפה, כפר-סבא, שבי-ציון, גבעת חביבה וכן בקיבוצים כמו גת, גלעד, תל-יצחק, עמיר, משמר-העמק, גינוסר וכמובן שבהזורע – הקיבוץ שבו חי ופעל מאז שהיגר לארץ מגרמניה ועד לפטירתו.

.

20220504_101021

בעירייה לא טרחו לבדוק את ערכיו של המקום והזדרזו לאשר את ההחרבה. גם הפרופסור יעל מוריה שקיבלה לתכנן את העבודה בגן לא טרחה לבדוק. איזו ציפיה צריכה להיות מאדריכלית הנוף שהופקדה על הפרויקט, כזו שמשמשת בתפקיד דיקנית הפקולטה לעיצוב במכללת שנקר שתבדוק לפני שהיא מקדמת מהלך של הרס

.

.

(2)

הכוונות בבסיסן אולי טובות, אבל הגישה היא של מי שאינו משכיל להבין שכל מהלך עירוני נדרש לבדיקה מקצועית ורצוי לא לוותר על שאר רוח, גם כשמדובר בבחירת מיקום למתקני כושר.

לפני שנתיים פרסמתי מאמר על "שביל יונתן" – הרצועה היחידה והקצרה יחסית שפיתחה עיריית רמת גן לאורך נחל הירקון. את הטיילת הזו תכננו אדריכליות הנוף עליזה ברוידא ורות מעוז, זוכות פרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף לשנת 2011 על תכנון פארק רדינג בתל אביב.

בעוד שעיריית תל אביב פיתחה וטיפחה את כל הרצועות שבתחומה לאורך הירקון, חלקן עוד בשנות ה-50 ובמימון ציבורי, הרי שרמת גן התעצלה לפתח, וגם זה הושג רק הודות לתרומה פרטית. בנוסף, ביצעה עיריית רמת גן את העבודה בעצלתיים ובאופן חלקי. "בתכנון המקורי במקום הזה תוכננה רחבה של דק שלא בוצע", מספרת האדריכלית הנוף רות מעוז. "הנקודה הזו היא מאד מיוחדת בגלל שהיא נמצאת במקום שבו יש את השטח הרחב ביותר לכל אורך הטיילת שבאופן כללי היא צרה, יש בה מבט מיוחד ופתוח אל הנחל ולמרחב שאין לנו כל כך בשאר המקומות ויש פה גם ירידה ידידותית אל הנחל".

"יצרנו את הרחבה כדי שתתקיים בה פעילות ספונטנית, כל אחד על פי רוחו – עשו כאן ימי הולדת, פיקניקים וכך היה עד שהוסיפו את מתקני הכושר", ממשיכה מעוז. "מתקני כושר לא צריכים להיות דוקא במיקום הזה שהוא אסטרטגי לאורך הטיילת בגלל ייחודיותו". מעוז גם מציינת שלא כל אחד מעוניין לעשות תרגילי כושר בנקודה הכי נצפית בשביל.

בעירייה לא הסתפקו בביצוע המתקנים בניגוד לעמדת מתכננות הטיילת, אלא הוסיפו והקימו מגרש כדור-עף בסמוך ובצמוד לשביל. המיקום הבעייתי גורם לכך שכל רוכב אופניים או הולך רגל חש איום וסכנה לחטוף כדור טועה מהמגרש הצמוד לשביל. מעוז חוששת שברגע שהאיום יתמשש וכדור יפגע בעובר אורח, יזדרזו בעירייה להקים גדר שתתנשא לגובה של שלושה מטרים ותחצוץ בין המגרש ובין השביל.

למעוז יש פתרון. היא מציעה למקם את מתקני הכושר כמו גם את מגרש הכדור-עף במקום אחר לאורך הטיילת, במקום שלא ינצל שטח בעל חשיבות ייחודית ולא כזה שיפגע בבטחונם של המשתמשים בטיילת. היא מזהה את אותו השטח ורק מבקשת שבעירייה יתייעצו וישמעו לעצתה המקצועית, מהלך שאותו לא ביצעו.

"אני מניחה שהיו פניות לראש העירייה שיוסיף מתקני כושר שלא היו חלק מהפרוגרמה המקורית. לגיטימי שראש עירייה יהיה קשוב לתושבים, אבל היה צריך להתייעץ עם המתכננים. כשמשקיעים את הנשמה בתכנון של פרויקט ואחר כך באים ומשנים את התכנון בלי להתייעץ, אז יש תחושה שעושים דברים בלי כבוד למקום ובלי כבוד למתכננים", היא חותמת בצער.

.

20220106_121458

שביל יונתן מתחיל במזרח ליד מוזיאון "בית כהנא" שעומד עזוב וסגור

.

20220106_120839

מתחם מתקני הכוןשר שהוקם בנקודה האסטרטגית ביותר לאורך הפארק

.

20220106_120936

רוב הזמן המקום ריק, אבל פה ושם נעצרים כאן מתאמנים וכולם יכולים לצפות בהם

.

20220106_120949

זו הנקודה הרחבה בנותר לאורך שביל יונתן, נצפית ביותר וגם יש בה את הירידה הידידותית ביותר אל נחל הירקון

.

20220106_121200

וכאן תקעו מגרש כדור-עץ בצמוד לשביל, באופן שמסכן את הצועדים או הרוכבים. לדברי אדריכלית הנוף רות מעוז שתכננה את "שביל יונתן" אף אחד מהמהלכים לא בוצע בעקבות או בשילוב התייעצות מקצועית עמה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שביט  ביום 11/05/2022 בשעה 15:42

    בתור מי שגדל על הגן הזה בילדותו וראה כיצד הורסים את הבריכה המקורית שנבנתה בימי המנדט הבריטי ובמקומה בונים את הכיעור הבטוני הכחול הזה , אני כול רק לברך על ההחלטה. מדובר בבריכה מכוערת ושום דבר מקורי. זו עוד עדות לתקופת הברוטליזם מבטון שעבר על ישראל בסוף שנות הששים ונמשך עמוק לתוך שנות השבעים לפחוץ ולא חסרות דוגמאות חיות עד היום . לא כל מה שבנו ותכננו פעם הוא נכס לדורות. . טוב שהורסים אותה.

  • שרון רז  ביום 11/05/2022 בשעה 17:09

    איום ונורא. "בורות וטמטום" כמו שכתבת. כל מילה כאן. שערוריה נוספת מתוך רבות. אפשר להשתגע כאן. מתסכל. תודה.

  • אשר  ביום 11/05/2022 בשעה 18:21

    האם חייבים לשמר כל יציר כפיים של אמן? למרות שאני חובב ארכיטקטורה ואומנות, כבר בהקמת המזרקה של ריילינגר ניכר היה לעין (לפחות שלי) שהרעיון מעניין אבל התוצאה ממש לא. עם השנים המזרקה הלא מוצלחת הזקינה והפכה להיות מפגע לעין. לא חייבים לשמר כל דבר. לפעמים יצירות אומנות לא יוצאות מוצלחות וצריך להחליפם.

  • יאיר שחר  ביום 12/05/2022 בשעה 18:53

    "היצירה" בגן המלך דוד היא מפגע תברואתי ואסתטי קשה, שהיה צורך לסלקה משם כבר לפני 30 או 40 שנה! כל רמת גני יודע שזעקות השוד ושבר בכתבה, חסרות בסיס.
    וממתי "יצירת אומנות" זכאית לחסינות נצחית? שיואילו יורשי האמן ויקחו את היצירה אל ביתם הפרטי. אנחנו סבלנו ממנה מספיק.
    בקשר לשביל יונתן, היה אומנם מקום לשקול מקום אחר למתחם הכושר, אבל גם כאן אין פרופורציה בין הטענות בכתבה למציאות, וניכרת הכוונה ללכת על הראש של כרמל שאמה. כל היתר תירוצים.

  • רונן  ביום 12/05/2022 בשעה 21:51

    אני חייב לציין כתושב רמת גן ב30 שנה האחרונות .בחיים שלי לא ראיתי דבר יותר מכוער הייתי מביא את הילדים שלי לשחק בגן השעשועים ותמיד שאלתי את עצמי מתי יהרסו את הדבר המגעיל והישן הזה . לפי דעתי אסור להקים אותו בשום מקום

  • יעל  ביום 13/05/2022 בשעה 3:46

    לא מסכימה. רחובות ביאליק והרצל ברמת גן ממש נחמדים ויפים. עם עצים שעושים צל לאורך כל הרחוב ובתי קפה. מאוד כיף לצעוד בהם. יותר מאשר ברוב הרחובות הסואנים, שטופי השמש והרועשים של תל אביב.

  • אלי  ביום 13/05/2022 בשעה 13:45

    המזרקה הזו היא אחד הדברים המכוערים שראיתי בחיי. לא כל טמטום צריך להשאיר במרחב העירוני, מזרקה מכוערת ומטופשת, לא מאמין שקדשת פוסט כזה ארוך לכיעור הזה.

  • טפירו  ביום 13/05/2022 בשעה 14:36

    טוב שמעיפים משם את פסולת הבניה שמכונה "יצירה". הייתי אף מגדיל לרסק אותה לאבק על מנת למחזר ובעיקר לא לאפשר שום זכר לזוועה הזאת. בתור ילד קטן אני זוכר שסלדתי מהפסולת הזאת. לפחות יש ראש עיר עם ביצים

  • אריק  ביום 14/05/2022 בשעה 20:37

    תשמע, לא יודע איך הגעתי לפה, אבל לאחר שקראתי את רוב הפוסט, ניכר בעיקר הביקורת לשם הביקורת.
    מזרכקה לא מוצלחת ולא תורמת שום דבר לגן.
    לא כל בניין ישן צריך לשמר ולא כל יצירת אמנות היא יצירת מופת.
    הגיע הזמן להתקדם לשים משהו יותר מתאים במקום.

  • גיורא סולר  ביום 16/05/2022 בשעה 5:13

    אמנם גדלתי בצמוד לגן, בשדרות הילד 12, אבל תגובתי כאן לא באה מתוך נוסטלגיה, אלא , בין השאר מעיסוקי בשימור. הבריכה המקורית בגן היתה עגולה ופשוטה, אולם חלק אינטגראלי מתכנון המקום ותולדותיו. ללא שום קשר ליצירה הברוטליסטית, אם אוהבים אותה או לא – מקומה איננו כאן. ודאי שחייבים לתעד לפני ההריסה ולכבד את האמן ועבודתו, אבל עצם הקמת המזרקה הזאת, במקום הזה, היתה טעות שיש לתקנה ומוטב מאוחר מאשר אף פעם

  • משה  ביום 18/05/2022 בשעה 18:48

    ראש עיר גרוע ופופוליסט שיילך כבר .
    עדיף שהיה בונה חניון ציבורי אחרי שלקח מהתושבים חניות לטובת בתי עסק .
    בגינת אלימלך קיים מגרש עם מתקנים מוזנחים שהוא לא נגע בהם כל הקדנציה ועוד המון בעיות . מה בוער לו להחליף מזרקה וכמה מטומטים אנשים פה שעוד מצדדים בו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: