סיבוב בבית בר-שירה בשדרות בן-גוריון 33 בתל אביב

לקראת יום השנה ה-60 לפטירתו של האדריכל דב כרמי הסתובבתי בכמה מהבניינים שתכנן בסביבת שדרות בן-גוריון בתל אביב. תמצאו כאן היקף מרשים של בנייני מגורים וגם וילה עירונית אחת שכרמי תכנן לאורך שנות ה-30 ועד לסוף שנות ה-50. למעט אותה וילה, "בית איילה זקס" בבן-גוריון 13, הרי שהבניין הבולט מכולם שתכנן כרמי בסביבה הוא "בית בר-שירה" שממוקם במספר 33.

זוהי יצירה שבכל פרט בה ראוי להתעכב: החזית, התכנית, חדר המדרגות והדירות. גם חומרי הבנייה החשופים לעין נקבעו בהתאם לסגנון הברוטליזם שכרמי אימץ בשנים המאוחרות, אך אין זה בניין ברוטליסטי מובהק, אלא כלאיים, כזה שבו גם שולט הסגנון המודרני. כבר שנים שחזית הבניין מסתתרת מאחורי צמרות עצים שגדלו באופן פראי, אך אלה מפחיתים מעט את רעשי הרחוב לדיירים ומונעים מבט פולשני אל עומק הדירה.

ועל כך ברשימה זו.

.

278799193_5597017843661085_2260348915539245239_n

1959

.

20220418_134039

על גדר הבניין ציור המבקר את דבריו של דוד בן-גוריון שתאר את הארץ כשממה

.

על קיר בחזית כתב: "והוא קרא לנו שממה?".

ההתייחסות כאן היא לטענה כי הארץ היתה שממה עד שבאו היהודים והפריחו אותה, טענה שחזר והדגיש לאורך השנים דוד בן-גוריון, הדייר המפורסם ביותר ברחוב הזה שנקרא על שמו לאחר פטירתו. בנאום שנשא בהר הצופים ב-1944 ונקרא "משא השממה", הציג בן-גוריון תיאור של הארץ בשעתו ואמר בין השאר: "מלבד אואזיסים קטנים תראו רק שממה בלבד".

גדר הבניין שעל חלק ממנה צויר הציור היא כולה מקורית, ובוצעה בהתאם לתכנית שערך דב כרמי.

.

20220418_133645

חזית דרומית ראשית הפונה לשדרות בן-גוריון: חזית כפולה שבה למרפסת העמוקה תפקיד החוצץ ומתווך בין הציבוריות של הרחוב ובין הפרטיות של הבית. שולבו כאן פרטים ייחודים ויוצאי דופן של מדפים הנעים על ציר אופקי. דיירי הקומה השנייה ראויים הלערכה על ששמרו על פרטי ההצללה המקוריים.

.

20220418_133805

בחזיתות הצד בולט השימוש בבלוקים ובבטון כשאת חדרי השירות מכסים תריסים אנכיים (שמופיעים גם בחזית הראשית, אך שרדו רק בדירה שבקומה השנייה)

.

20220418_133602

המבנה עדיין נטוע בסגנון הבינלאומי בהיבט של חלוקת המסה, כשקומת הקרקע נסוגה מקו חזית הבניין כדי ליצור קומה מפולשת בחלקה, ובה שילב האדריכל עמודים עגולים ודקים (pilotis)

.

20220418_132715

העמודים כמו גם התקרה מטויחים ורק בהמשך נגלת הכניסה שמורכבת כולה מחומרים גולמיים – בטון ובלוקים

.

20220418_132722

האדריכל נמנע מלקבוע דלת כניסה שמנתקת באופן מסורתי ומוחלט בין החוץ ובין הפנים, אלא בוחר בפתרון הדרגתי ומשוחרר יותר באמצעות שבירת המבט ומסלול ההליכה וכן על ידי שינוי חומרי. ממשטחים גדולים וחסרי טקסטורה המאפיינים את החצר המפולשת, עוברים אל משטחים קטנים עשירים בטקסטורה המאפיינים את מבואת הכניסה

.

20220418_132731

בטון ובלוקים שמזמינים מגע

.

20220418_132748

בסך הכל יש בבניין ארבע דירות, אחת בכל קומה (אחת קטנה בקומת הקרקע ושלוש נוספות בקומות העליונות)

.

20220418_132821

עציץ בטון שנראה שהונח כאן עם הקמת הבניין

.

20220418_132810

מרצפות הטראצו מורכבות משני גוונים, כשהגוון האדום מעניק ממד חגיגי לכניסה ומכוון את התנועה והמבט אל המדרגות המובילות את הבאים אל הדירות

.

20220418_132831

המדרגות עוצבו באופן שונה מהמקובל והוענק להן ממד פיסולי הפונה אל נקודת המבט של הבאים, המושך לטפס בהן. אפשר גם לרדת כאן אל המרתף ששימש למקלט ולחדר הסקה

.

.

(1) הבית המקורי, 1933

במגרש המלבני, 407 מ"ר שטחו, שכן כאן תחילה בית חד-קומתי ובו 3.5 חדרים. הבית שתוכנן בידי האדריכל פנחס היט (מתכנן בית העוגן ברחוב פינסקר) נבנה ב-1933, בתקופה ששדרות בן-גוריון, שנקרא בשעתו שדרות קק"ל, התאפיין בחלקו כרחוב של וילות עירוניות. כיום רק שלוש מהן שרדו, אחת מהן נמצאת במספר 17 – "בית בן-גוריון" שגם ניתן לבקר בה.

בעלי הבית המקורי ששכן כאן היו שרה ויעקב מירנבורג, מבעלי בנק "אגרובנק" (בהמשך התמזג בבנק הפועלים) שקידמו את רכישת האדמות באזור, כמו גם באזורים אחרים בארץ ובמיוחד בחולון.

.

(2) יזמי הבניין החדש

בני הזוג חסיה וישראל בר-שירה רכשו את הבית. ישראל היה ממייסדי תחום הוראת המשפט בארץ וממייסדי בית הספר למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנות ה-30 היה שותף במשרד עורכי הדין "זמורה, רוזן, קרונגולד ובר-שירה", בו הכיר את חסיה ששבה מלימודי משפטים בפריס, הפכה לרעייתו ובהמשך גם לשותפתו במשרדם העצמאי. גם בתם היחידה של בני הזוג, עדה, היתה לעורכת דין.

באוניברסיטת תל אביב קיים "אודיטוריום בר-שירה" הקרוי על שמו ובתכנון האדריכלים אריה אל-חנני וניסן כנען שעליו כתבתי כאן.

ב-1957 פנו בני הזוג בר-שירה לאדריכל דב כרמי (1962-1905), בכוונה להרוס את ביתם הפרטי ולהקים תחתיו בית דירות חדש. כרמי זכה באותה השנה לפרסום רב בעיקר הודות לכך שביום העצמאות היה לאדריכל הראשון שהוענק לו פרס ישראל (שני ילדיו – רם כרמי ועדה כרמי-מלמד המשיכו בדרכו וזכו אף הם כל אחד בפרס ישראל), וגם הודות ל"היכל התרבות" שבתכנונו השתתף ונחנך באותה השנה. בכלל היה כרמי דמות בולטת בנוף האדריכלות של תל אביב, ובמשותף עם האדריכלים בני דורו ובמיוחד עם אריה שרון וזאב רכטר, שעימם אף שיתף פעולה מקצועי, הוביל את האדריכלות המודרנית בעיר העברית הראשונה.

.

20220418_132943

התנועה המעוגלת במדרגות מעניקה מבט משתנה על הפיר העמוק שאליו חודרות קרני שמש לא ישירות מבעד לארובת אור שנקבעה בגג

.

20220418_132952

מדרגות זיז שנראות כמו מרחפות. מעקה ברזל פשוט ובסיסי מלווה אותן לכל אורכן, ובו שולב צבע אדום כהמשך לפסים האדומים המופיעים ברצפת מבואת הכניסה.

.

.

(3) פרטי-ציבורי

המייחד את הבניין הוא המעבר בין הרחוב הציבורי ובין הדירה הפרטית ואת זה עיצב האדריכל באופן הדרגתי ואלגנטי. "בהיכל התרבות אפשר לראות ששדרות רוטשילד נכנסת ישר להיכל, אבל בבנייני המגורים הוא לא נתן לרחוב להכנס", מתארת עדה כרמי-מלמד את גישתו של אביה בשיחה שערכתי עמה השבוע. מצאתי אותה בשעה שעשתה את הסקיצות הראשונות לפרויקט חדש ובתחום שלא תכננה בו עד היום. "אבא עסק בשאלות קונספטואליות שרלוונטיות גם היום ולכן ראוי ללמוד אותו", היא ממשיכה.

"את הרעיון של בית בר-שירה אבא התחיל בבית שברחוב אידלסון ["בית ליבלינג", מ"י]. יש שם פרגולת עץ בכניסה, התנועה משתנה כשאתה נכנס דרכה לאט, משתנה גם קנה המידה, כזה עם פרטים, ואתה מתחיל לגעת בקירות, במעקה. במרפסות הארוכות הוא עשה חזית כפולה – חזית אחת שפונה לרחוב ובקנה מידה ציבורי וחזית שניה בעומק, פרטית ופונה לדירה. ביניהן הוא עשה חלל שימושי שאפשר לשחק בו קלפים או לשבת ולשתות בו יין. כך זה גם פה בבית בר-שירה".

הכניסה לבניין כוללת מבואה אך כזו שאינה כוללת דלת כניסה כפי שהיה ועדיין נהוג. שביל ישר כסרגל מוביל מהרחוב וחוצה את החצר המפולשת והחשופה לעין. קיר בטון ולעומתו קיר בלוקים, מהווים את הכניסה למבואה. כאן נדרשים לבצע פניה חדה אל חלקה השני של המבואה. המרצפות רומזות על השינוי בתנועה ואלה מעוצבות באמצעות פסי מרצפות טראצו בשני גוונים המסודרים לסרוגין – בהיר ואדום. באופן זה, המבואה הפנימית שבה מצויים המעברים האנכיים המקשרים לדירות, מעלית ומדרגות, נסתרים מהרחוב ושומרים על פרטיות.

גם הפרטים משתנים בהתאם. לעומת החצר המפולשת הנעדרת פרטים אלא כוללת משטחים שאינם מושכים מגע, הרי שבמבואה הפרטים מוחשיים יותר – 'בטון דפוק', בלוקים מחוספסים, מעקה המורכב מעמודי ברזל דקיקים הצבועים באדום עז ומאחז יד שחור ומבריק.

את הרעיון ההדרגתי בין הציבורי לפרטי ניתן למצוא גם בפרטי החזית הכפולה שבמרפסות: כרמי תכנן מערך של משטחים דינאמיים בדופן החיצונית של המרפסות הפונות לשדרות – תריסים אנכיים קטנים יחסית המתכוננים על ציר אנכי בחלק התחתון ותריסים גדולים במיוחד הנעים ומתכווננים על ציר אופקי בחלק העליון (פרט דומה הופיע גם בבניין המגורים שתכנן כרמי בסמיכות זמנים ברחוב זלוציסטי 5). באופן זה, מתאפשרת הצללה דרמטית יותר, ניתן לשמור על פרטיות מפני מבטים זרים ועדיין לאפשר אוורור ומבט מבלי ליצור אטימות מלאה. המחיצה הפנימית שבין המרפסת ובין הדירה תוכננה במקור ממסכי זכוכית גדולים ורחבים, ממוסגרים במסגרות עץ שיועדו לנוע על מסילות, אך לבסוף הפתרון היה סטנדרטי יותר.

.

44AE0162648710E5927D3FBB0B4EBA430A0519

1959: מבט משדרות בן-גוריון (צילום: פאול גרוס, אוסף דב כרמי, באדיבות עדה כרמי-מלמד)

.

צילום מסך 2022-04-19 093148

שנות ה-60 (מתוך תיק הבניין במינהל ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו)

.

צילום מסך 2022-04-19 092119

1959 (מתוך תיק הבניין במינהל ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו)

.

8166A08527E7850EF4FA23813F32622F2F9AB2

1957: פרטי ההצללות בחזית הבניין (אוסף דב כרמי, באדיבות עדה כרמי-מלמד)

.

.

(4) הדירות

הבניין מכיל קומת קרקע ובה שתי דירות שבמקור הכילו חדר אחד כל אחת, ושלוש קומות ובהן דירה אחת בכל קומה. בקומת המרתף הותקן מקלט וחדר הסקה משותף לדיירים ובקומת הגג נקבע חדר כביסה משותף.

הדירות שבקומות העליונות מרווחות במיוחד. הן כוללות מבואת כניסה המקושרת לסלון הפונה למרפסת עמוקה (2.20 מ' רוחבה) שנמתחת לכל אורך חזית הבניין המשקיפה לשדרות בן-גוריון. רוחב הבניין – 10 מטרים אפשר לקבוע בעורף הדירה שורה של שלושה חדרי שינה המקושרים כולם למרפסת אורכית (1.20 מ' רוחבה) הפונה אל עורף המגרש השקט.

לכל דירה הותקנו שתי דלתות כניסה. דלת אחת ייצוגית המקשרת למבואה הדירתית ובהמשך לסלון. דלת שנייה פרטית המקשרת למטבח ולחדרי השינה, זו גם עוצבה באופן שונה כשמסך זכוכית מחוסמת נקבע בחלק שמעליה.

.

צילום מסך 2022-04-19 092504

1959: תכנית קומה טיפוסית – בכל קומה דירה אחת שבה סלון ומרפסת עמוקה בחזית הפונה לשדרות ושלושה חדרי שינה בעורף המקושרים למרפסת נוספת. לדירה שתי דלתות כניסה, אחת ייצוגית (משמאל) ופונה לסלון ושנייה אינטימית (מימין) ופונה לחדרי השינה (מתוך תיק הבניין במינהל ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו)

.

.

(5) הסגנון

למרות שנעשה שימוש בבניין בחומרים גולמיים, כאלה שנותרו חשופים בהתאם לסגנון הברוטליזם, ולמרות שבאותה עת היו צבי מלצר ורם כרמי שותפים עם דב כרמי במשרד, הבניין נטוע היטב בסגנון הבינלאומי. הוא מעוצב ממסה מרכזית בצורת תיבה הנשענת על חצי קומה מפולשת כשבחזיתה ארבעה עמודים עגולים ודקיקים (pilotis). אזור זה בבניין גם מטויח כולו ומתאפיין במשטחים גדולים ואטומים שחזרו והופיעו בעבודותיו של כרמי.

.

(6) המדרגות

מעלית הותקנה בבניין, אך המדרגות הן אלה שמשכו תשומת לב הודות לעיצובן. מחשבה מעמיקה הושקעה בהן.

אלה עוצבו באופן שונה מהמקובל והוענק להן ממד פיסולי הפונה אל נקודת המבט של הבאים, ומושך לטפס בהן. התנועה המעוגלת במדרגות מעניקה מבט משתנה על הפיר העמוק שבמרכזן, ואליו חודרות קרני שמש לא ישירות מבעד לארובת אור שנקבעה בגג. אלה מדרגות זיז שנראות כמו מרחפות. מעקה ברזל פשוט ובסיסי מלווה אותן לכל אורכן, בו שולב צבע אדום כהמשך לפסים האדומים המופיעים ברצפת מבואת הכניסה.

.

(7) ללא/שינויים

ב-1967 ביקש עו"ד בר-שירה שהתגורר בקומה העליונה בבניין להתרחב אל קומה רביעית חדשה. בר-שירה שהחזיק בספרייה עצומה היות וחקר את נושא המשפט, תכנן לערוך שינוי בגג הבניין שבו נקבע חדר כביסה משותף לדיירים, ולהקים בו קומה בנסיגה מהחזית לטובת שלושה חדרי ספרייה. בנוסף, היתה כוונה לבטל את הגינה שבקומה המפולשת ולהסב אותה לחניית רכבים. העירייה העניקה לו רישיון להרחבה. אלא שדיירי הבניין שגילו את העניין בדיעבד הביעו התנגדות נחרצת. הספרייה וכן ביטול הגינה לא התממשו.

כיום נותר הבניין כפי שהיה בעת שנחנך ב-1959, בעיקר הודות לכך שדיירי הבניין לא ערכו בו שינויים משמעותיים. לפני שנים אחדות היתה כוונה לממש כאן את תמ"א 38, אך היוזמה נגנזה.

דיירי הדירה שבקומה השנייה הם היחידים שנמנעו מלערוך שינוי בחזית והם שמרו על הפרטים המקוריים שהורכבו במרפסת. על כך הם ראויים להערכה מיוחדת.

.

(8) האדריכל

בעוד שבמהלך שנות ה-30 וה-40 תכנון בנייני מגורים היה עיקר עבודתו של האדריכל דב כרמי, כשבתל אביב בלבד תכנן ובנה כ-40 מבנים (על שניים מהם כתבתי כאן – רופין 51 ואד"ם הכהן 10), הרי שבשנות ה-50 הצטמצם עיסוקו בתחום המגורים ואת עיקר מרצו הפנה לתכנון מבני ציבור. בין מבני הציבור הבולטים שתכנן ניתן למנות את בניין הנהלת האוניברסיטה העברית ואודיטוריום ווייז בקמפוס גבעם רם בירושלים, בית הוועד הפועל של הסתדרות העובדים ברחוב ארלוזורוב, תיכון מקצועי אורט סינגלובסקי, בית הדין הרבני של תל אביב, פסג' הוד עם תיאטרון "הקאמרי" בפינת הרחובות פרישמן ודיזנגוף והרחבתו של בניין תיאטרון "הבימה" וכן בניין הפרלמנט בסיירה ליאון שבמערב אפריקה. כרמי נפטר במאי 1962 בגיל 57.

"אבא שלי, דב כרמי" (הוצאת בבל, 2018, עליו כתבתי כאן), שפרסמה עדה כרמי-מלמד, בוחן מנקודת מבטה האישית כמה מעבודותיו הבולטות והקרובות ללבה, לרבות "בית בר-שירה". ב-2010 נערכה במוזיאון תל אביב תערוכה שהוקדשה ליצירתו המקצועית של דב כרמי. למרות חשיבותו ואיכות עבודותיו, עד היום לא פורסם ספר מקיף ומחקרי אודותיו.

בשנים האחרונות פרסמתי כמה מאמרים ורשימות על מבנים שתכנן האדריכל דב כרמי, נוסף על אלה שציינתי לעיל: מגדל המים בשכונת אפרידר באשקלון, מעון שגריר שווייץ ברמת גן, בניין מגורים בכיכר צרפת בירושלים, בית הסופר, וגם הספד מאת האדריכל מיכאל קון. כמו כן פרסמתי מאמר על הספר "אבא שלי, דב כרמי" שכולל וידאו.

.

20220418_132904

יש כאן גם מעלית שדלתה נקבעה בדופן מחופה בלוחות של עץ, שבניגוד לבטון ולבלוקים מעניקים חמימות למבואה

.

20220418_133258

בחלק העליון של דלתות הכניסה לחלק הפרטי של הדירות שולבו מסכי זכוכית מחוסמת. דלת נוספת לדירה מקשרת למבואה ייצוגית ולסלון

.

20220418_133227

בכל קומה דירה אחת אך עם שתי דלתות כניסה: ימנית ייצוגית המקשרת למבואה ולסלון ושמאלית פרטית למטבח ולחדרי השינה

.

20220418_133211

מבט מהקצה העליון של המדרגות המואר היטב באור טבעי

.

20220418_133149

ארובת אור מחדירה קרני שמש לא ישירות אל עומק חדר המדרגות

.

תודה לאדריכלית עדה כרמי-מלמד, מיכאל גורדון, איתי כ"ץ ומאור ארן

מקומות נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי:

.

רופין 51 (דב כרמי)

בית קרסו (אריה כהן)

רופין 40 (אריה קרפץ)

יעל 3 (אוסקר קאופמן)

גורדון 79 (סם ברקאי)

גן הבנים (גדעון שריג)

בן-גוריון 88 (אליהו וולמן)

ויזל 11 (מרדכי רוזנגרטן)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

גשר הבעש"ט (צבי הראל)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

בית מילמן (יצחק פרלשטיין)

גשר אוסישקין (קיסלוב קיי)

בלפור 26-24 (מיכאל פלאטו)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

תיכון עירוני ה' (אבא אלחנני)

גרוזנברג 27 (אברהם פרידמן)

שנאי בדרך יפו (ריכרד קאופמן)

אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)

הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בניין נפתלי (אריה אל-חנני וניסן כנען)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

בית הקיבוץ נטוש (שמואל מסטצ'קין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

תחנת קרליבך התת-קרקעית של הרכבת הקלה

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית הכנסת היכל יהודה בסומייל (יצחק טולדנו, אהרון רוסו ועמירם ניב)

הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 (אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני)

בית הכנסת לזכר קדושי אנטופול (שמואל מוהילבר ומשה קופמן)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן-גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)

קונכייה אקוסטית (צבי הקר)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

בית האוניה בבנדה 59

בית הדר (קרל רובין)

הקולוסיאום

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דב אלון  ביום 20/04/2022 בשעה 14:22

    נוף ילדותי. נפלא. מתי הספר?

  • Gerson Gerchman  ביום 20/04/2022 בשעה 14:37

    בניין נפלא!

  • רונה לוין  ביום 22/04/2022 בשעה 15:43

    נהדר ומרגש

  • yaniv  ביום 11/05/2022 בשעה 13:50

    אין שם עצים "שגדלו באופן פראי". יש שם עץ מסוג פיקוס השדרה שניטע בחצר, וגדל. כי זה מה שעצים עושים – הם גדלים. אם מאפשרים להם, כמובן. פיקוס השדרה בוגר יכול להגיע לגובה של 15 מ', ולקוטר של 14 מ'. עץ בחזית הבניין משדרג אותו ומוסיף לו, ולא גורע ממנו, גם אם הוא קצת מסתיר אותו מהסביבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: