סיבוב בבית התרבות בקיבוץ גבעת-חיים איחוד בתכנון דן איתן ויצחק ישר

צורתו והצבתו של אולם התרבות "בית וינה" במרכז קיבוץ גבעת-חיים איחוד שבעמק חפר, מעניקים לו את איכויותיו הייחודיות. הבניין שתכננו האדריכלים יצחק ישר ודן איתן ב-1958 ונחנך שבע שנים מאוחר יותר, יוצא דופן גם בעבודות המשותפות והנפרדות – זוהי ככל הידוע העבודה היחידה שתכננו בקיבוצים וכן גישתם לעיצוב צורת הבניין המזכירה ביתן היא חד-פעמית.

במשך שלושה עשורים זכה המבנה למעמד מרכזי בחיים בקיבוץ. ייעודו היה כפול – הנצחת קרובי החברים בני הקהילה הוינאית שנרצחו בשואה ואולם למופעים, קונצרטים, טקסים, מסיבות וחגיגות. אלא שעם היחלשותו הכלכלית של הקיבוץ והזדקנות האוכלוסייה בשנות ה-90, נחלש קצב הפעילות. כיום בקושי פעמיים בשנה נערכים בו אירועים. ועדיין, המבנה מתוחזק יחסית היטב והוא מרשים כאחת העבודות הבולטות בברוטליזם בישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

277762834_5554578924571644_2760634246655513108_n

1966

.

20220401_090202

רצועה של הנצחה חוצה את מרכז הקיבוץ, כשהחולייה הראשונה ברצועה הוקמה ב-1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים שבמהלכה נהרגו שמונה מבני הקיבוץ. את אתר ההנצחה עיצב אדריכל הנוף יוסף סגל. מימין מציץ "בית וינה". שתי החוליות הבאות הן "בית וינה" ואחריו "בית טרזין"

.

20220401_084123

בשנות ה-70 הורחבה הבמה ב"בית וינה". ההרחבה לא עוצבה ברוח הבניין וחבל, אך היא אפשרה להרחיב את הפעילות התרבותית במקום. למרגלות האגף הוקמה חצר תפעולית

.

20220401_084141

בית התרבות לא ממוקם בראש הגבעה, שעליה כבר הוקמו קודם לכן מבנים אחרים לרבות מגדל המים, אלא הוא מצוי במדרגה החולשת על הדשא הגדול שבקצהו השני מצוי חדר האוכל

.

20220401_084152

כל חלקי הבניין זוויתיים וצורת המשולש שולטת בכל

.

20220401_084226

המבנה מעוצב באופן מרחבי כמערכת צורנית פתוחת קצה שאותה ניתן להרחיב בעת הצורך מבלי לפגוע באופיו המקורי של הבניין. כמובן שלצורך הרחבה נאותה נדרשים כישרון וכבוד לבניין הקיים

.

329210FAC877E3588861A310B7EB92601EE30E

שנות ה-60 (תיק מידע ישר-איתן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

20220401_084207

חמישה גושים משולשים בולטים בחזית וביניהם ארבעה מסכי זכוכית רחבים. דן איתן מציין שאת עיצוב הפתחים המשלבים בתוכם גם דלתות המאפשרות כניסה לאולם מכל כיוון עיצב במשרד שותפו יצחק ישר

.

20220401_084531

החומרים: בטון, זכוכית ועץ

.

20220401_084525

מפתח הבניין מגיע ל-28 מטרים והוא נשען כולו על העמודים שנקבעו בקצוות החזיתות

.

20220401_085956

כשמטפסים על הגבעה ניתן להיחשף לגג המבנה

.

20220401_084459

כמו כל בתי הקיבוץ, גם אולם התרבות ניצב בזוית לרוחות השמיים והחזית הדרומית מוטה לכיוון דרום-מזרח מנימוקים אקלימיים

.

20220401_084437

בבניין לא הותקנה מערכת למיזוג אוויר. הכוונה היתה לפתוח את הדלתות הרחבות ולאוורר באופן טבעי. זה לא בדיוק עבד.

.

.

(1) תולדות

"בית וינה" הוקם כיוזמה של חברי קיבוץ גבעת-חיים איחוד במטרה לשמש כבית תרבות – אולם רחב-ידיים שבו יוכלו כל חברי הקיבוץ להתכנס. ראשית היוזמה ב-1956 כשיצחק פניגר ביקש להנציח את קהילת יהודי אוסטריה ובמיוחד את זו שבוינה, שרבים מחברי גבעת-חיים היו בניה ואיבדו במלחמת העולם השנייה את קרוביהם.

היתה זו תרומה משמעותית לקיבוץ הצעיר שרק הוקם ב-1952. גבעת-חיים איחוד נוסד לאחר שחבריו עזבו במהלך "הפילוג" את הקיבוץ שייסדו שנים קודם לכן, והותירו אותו בידי חברי תנועת הקיבוץ המאוחד. ההחלטה למסור את עבודת התכנון לאדריכלים צעירים תל-אביבים, יצחק ישר ודן איתן, חשפה אולי משהו משאיפתם של החברים להקים לעצמם מבנה מסוג שונה, כזה שלא היו רגילים לו בקיבוצים בשנות ה-50. לבד מאולם, תכננו ישר ואיתן באופן עקרוני גם מבנה מזכירות והנצחה – אך אלה לא נבנו. מבנים אלה תוכננו לקום מול ובסמוך לכניסה הראשית ל"בית וינה" וסגרו על כיכר התכנסות קטנה.

לאחר גיוס כספים ראשוני מקהילת יהודי וינה, המפלגה הסוציאליסטית באוסטריה, תרומות פרטיות אחרות וכן תקציב מצד הקיבוץ עצמו שהתבסס בעיקר על 'כספי השילומים' שקיבלו חברים ניצולי שואה והעבירו בהתאם לתקנון לקופת הקיבוץ, הוכנו תכניות על ידי האדריכלים. התקיים טקס הנחת אבן פינה והוחל בבנייה.

ב-1960 כבר הספיקו לצקת את גג הבניין. היות ושלד הבניין היה למעשה הבניין כולו, נותר בעיקר לרצף ולהוסיף את דלתות העץ והזכוכית.

.

צילום מסך 2022-04-12 175836

שנות ה-50: תלושים לצורך גיוס תרומות להקמת בית וינה. ברקע התלוש מופיע תצלום של דגם הבניין (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

.

קשיים בגיוס המימון להשלמת הבנייה הובילו להפסקת העבודות באתר. עם זאת, הדבר לא הפריע לחברי הקיבוץ להשתמש בבניין ולקיים בו אירועי תרבות, שמחות וחגיגות. ב-1962 רוצף האולם. עוד קודם להשלמת הבנייה, בוצעה ב-1965 הרחבה של הבמה בארבעה מטרים. מהלך זה נראה שלא בוצע בתיאום או בתכנון האדריכלים, וכיום ניתן להתרשם כי דופן הבמה החיצונית חריג וזר לעיצוב הכולל של המבנה. באותה השנה הוקמו גם דלתות הזכוכית הגדולות שבוצעו בנגריית הקיבוץ.

השלמת הבנייה התקיימה ב-1966, אז גם נערך אירוע חנוכת הבניין. בכניסה לאולם נקבע שלט ברזל המנציח את "יהודי וינה קרבנות השואה".

עד לשנות ה-80 הצליח "בית וינה" לשמור על מעמדו כמרכז פיסי ופעיל של הקיבוץ. לבד מחתונות של חברי הקיבוץ, חגי פסח ופורים, הקרנות סרטים (מידי יום שלישי, ולצורך כך נרכש מקרן ונקבע חדר ייעודי בעורף האולם), הצגות תיאטרון, ריקודי עם, התכנסויות וטקסים, נערכו כאן מופעים מוסיקליים. התזמורת הקאמרית קיימה במשך שנים רבות סדרות של קונצרטים בניצוחו של גארי ברתיני. אריק איינשטיין, שלום חנוך, שלמה ארצי, יוסי בנאי, אריק סיני, הפרברים, ולהקת הנח"ל סחפו כאן את הקהל. בתחילת העשור הקודם הופיעו כאן גם עברי לידר וג'יין בורדו.

אלא שכניסת הטלויזיה לכל אחת מדירות החברים, הזדקנות האוכלוסייה ושקיעתו של הקיבוץ השיתופי, כמו גם צמצום על סף חיסול תקציב התרבות של גבעת-חיים, הובילו לדעיכת הפעילות. בשנים האחרונות מתקיימים בו בקושי שני אירועים בשנה. סיבוב במקום מגלה שבפורים האחרון התקיימה כאן מסיבה קהילתית, והעיטורים שנעשו במיוחד לכבודה נותרו באולם.

לאורך שנות ה-60 וה-70 התפתח ציר של זיכרון כש"בית וינה" שוכן במרכזו. מצדו האחד ניצב מאז 1974 גן זיכרון קטן שעיצב אדריכל הנוף יוסף סגל והוא כולל בריכת נוי קטנה ויפה. האתר נועד להנציח את בני הקיבוץ שנפלו במלחמות ישראל. רק במלחמת יום הכיפורים איבד הקיבוץ שמונה מבניו. בקצה השני של ציר הזיכרון מצוי "מוזיאון בית טרזין", שלבד ממבנה הלבנים המיוחד, הוא מנציח את שארע בגטו טרזיינשטאט באמצעות תערוכות, ארכיון, תכניות חינוכיות ואירועים.

אני ממליץ לבקר גם ב"מחלבה הקטנה" המוצלחת, שזו למעשה הסיבה לכך שהגעתי לכאן. בסמוך, בקיבוץ גבעת-חיים מאוחד ישנם שני מבנים שראוי לבקר בהם – חדר האוכל הגדול וכן אולם התרבות "בית שרת", מבנה מיוחד בצורתו שבו הקליט אריק איינשטיין חלק מאלבומו "אנשים אוהבים לשיר".

.

צילום מסך 2022-04-12 175536

1957: טקס הנחת אבן הפינה (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

Album110_טקס הנחת אבן הפינה לבית וינה

1957: נואם בטקס הנחת אבן הפינה (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

.

(2) התכנית

השותפות הקצרה של האדריכלים יצחק ישר ודן איתן ארכה לא יותר משבע שנים, 1965-1958. אך שותפות מקצועית זו היתה פוריה באופן בלתי רגיל, כך שהותירה מגוון של מבנים איקונים. המבנים המבריקים שייצגו כישרון, העזה ומקוריות בלטו הרבה מעל לשאר העבודות שתכננו עמיתיהם למקצוע ובני דורם. למעשה רק זוג שותפים אחד ניתן היה להשוואה להם, אלה היו אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני שפעלו כמעט במקביל לפרק זמן לא ארוך במיוחד, ורק לאחרונה הצגתי פה בית דירות שתכננו שניים אלה.

כבכירי האדריכלים שפעלו בברוטליזם בישראל, תכננו איתן וישר כמה מהיצירות התקופתיות הבולטות – בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב (פרס רוקח), מוזיאון תל אביב לאמנות (פרס רכטר), בניין משרדים ורווחה בקריה למחקר גרעיני בדימונה ושיכונים בתל אביב, יפו, דימונה וירושלים. המבנה הבולט לדעתי מבין כל אותם מבנים שתכננו, הוא "בית וינה" שטוף האור והבטון המתנשא על גבעה מוריקה במרכז קיבוץ גבעת-חיים איחוד. זהו מבנה יוצא דופן ביצירתם המשותפת ואף ביצירה האישית של כל אחד מהם לאחר שהשותפות פורקה וכל אחד פנה לדרך עצמאית שנמשכה עשרות של שנים.

ייחודו של הבניין ששטחו הבנוי 920 מ"ר, הוא בפתרון ההנדסי המשלב הופעה אסתטית מובהקת. הבחירה במערך הגושים המשולשים איפשר את המפתח הרחב של האולם, 28 מטרים, ללא עמודים במרכז. גגות קמטים דומים הוקמו באולמות נוספים בארץ, בעיקר אולמות ספורט, מטבחים וחדרי אוכל שעל חלקם כתבתי כאן בעבר. אלא שב"בית וינה" תוכנן הגג באופן היצירתי והאלגנטי ביותר, ברמה כזו שלא תמצאו באף בניין אחר דומה מהתקופה. דן איתן מודה שבטכניון היה תלמידו של האדריכל אלפרד נוימן, שמאוחר יותר תכנן עם תלמידיו אלדר שרון וצבי הקר כמה מבנים שבהם נעשה שימוש בתכנון צורני דומה (עיריית בת ים, בניין דנציגר בטכניון, בית הכנסת בבה"ד 1). אך איתן דוחה השפעה ממורהו הנערץ.

.

צילום מסך 2022-04-12 174407

1958: תכנית הבניין כפי שמופיעה בהיתר שהגישו האדריכלים יצחק ישר ודן איתן (על ההיתר חתום דן איתן, ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

צילום מסך 2022-04-12 174454

1958: תכנית הגג (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

סיבה נוספת המייחדת את הבניין באוסף העבודות של ישר ואיתן, הוא בעצם התערבותם בקיבוץ, בחברה אוטופית שניסחה לעצמה שפה ייצוגית, אורבנית, אדריכלית ונופית. ישר ואיתן היו שניהם חניכי תנועות נוער שחבריהן ייסדו קיבוצים ואיתן היה בעצמו יליד קיבוץ, אלא שהיתה זו עבודתם היחידה בקיבוץ, יחד ולחוד.

סיבה שלישית שמייחדת את "בית וינה" היא בעיצוב האדריכלי שבמסגרתו עוצב המבנה כביתן (Pavilion) ועוד כזה שמתוכנן כמערכת פתוחת קצה. כך הוא מונח בנוף, בולט ומושך, כך הוא פתוח לסביבתו מכל עבריו כשהפנים והחוץ זולגים זה לזה. ניתן למצוא בו דימיון לאוהל גדול. זהו המבנה הפלסטי ביותר שתכננו השניים, שוב, ביחד ואף לחוד. משחק צורני או מהלך עיצובי שקרוב אליו לא מצאתי בעבודות אחרות שתכננו.

אלא שאיתן כן תכנן מאוחר יותר מבנה דומה, אך כזה שלא בוצע: בשנות ה-60 ולאחר פירוק השותפות הגיש איתן הצעה למרכז ימי שבו השתמש בפתרון הנדסי ועיצובי דומה לזה שמופיע ב"בית וינה". כמו כאן, גם באילת נדרש המבנה למפתח רחב במיוחד ואיתן ביקש לחזק את קשרי המבט והתנועה בין פנים המבנה ובין שפת המים הקרובה.

.

20220405_1752441

שנות ה-60: הצעה לבית ימאים ומרכז ימי באילת שלא בוצע ובו עדות לגישה עיצובית דומה לזו שיצרו ישר ואיתן ב"בית וינה"

.

צילום מסך 2022-04-12 174517

1958: החזיתות האורכיות שמשני צדי האולם. במסמכי ההיתר הדפנות מורכבות מלבנים ולא מלוחות זכוכית כפי שבוצע (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

צילום מסך 2022-04-12 174536

1958: חזית הכניסה וחזית הבמה וחתך (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

יצחק ישר (2011-1920) נפטר לפני עשור, אך את דן איתן (נולד ב-1931), חתן פרס ישראל לאדריכלות ושבעוד כחודש יחגוג 90 שנה, ניתן למצוא מידי יום במשרד האדריכלים שבו הוא שותף עם האדריכלית רות להב, בת-זוגו. המשרד ממוקם במגדל נצבא, שאותו תכנן איתן במשותף עם אדריכל ערי גושן ונחנך לפני עשרים שנה.

כיצד נמסרה עבודה כל כך חשובה בקיבוץ בולט לשני אדריכלים צעירים ותל-אביבים? מדוע העדיפו בגבעת-חיים למסור את העבודה לאדריכלים מחוץ לתנועה, בעוד שלתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים היתה מחלקה לתכנון פעילה ועתירת ניסיון? בשיחה אתו מודה איתן שהוא כבר לא מצליח להיזכר בסיבה המדויקת. הוא מציין כי היה לו קרוב משפחה, אברהם איתי, שהיה דמות מרכזית בתחום הבנייה בגבעת-חיים במהלך שנות ה-50 ויתכן שכך נוצר הקשר. איתן מוסיף שיתכן שנוסף על כך, היו לשותפו, יצחק ישר, קשרים מעברו עם דמות כזו או אחרת בקיבוץ דבר.

"הקיבוץ רצה להקים מעין אולם מופעים ולידו מבנה להנצחה", נזכר איתן בראשית העבודה על הפרויקט. "הם לא ידעו בדיוק מה הם רוצים. הם כן ידעו שהם רוצים אולם התכנסות, לחגיגות, למופעים, לאירועים".

חנוש מורג, חברת גבעת-חיים ומנהלת את הגלריה המקומית, מאשרת שאכן הקיבוץ בשעתו לא ידע בדיוק מה הוא מבקש מהאדריכלים: "הפרוגרמה מראשיתה לא הייתה מהודקת, והאולם תמיד סבל מכך שהוא לא התאים לשום פעילות מסויימת. אך הוא כן הכיל בתוכו את כל סוגי הפעילות שהיו בקיבוץ, החל מהקרנת סרטים, דרך חגים וגם לקונצרטים, כינוסים, הצגות, מחול מסיבות ועוד. אני זוכרת שעד השלב שבו עשו את הרצפה עוד נערכו ויכוחים בין חוגים שונים בקיבוץ והיו כאלה שהעדיפו שהוא יהיה אולם ספורט, כי בזמנו גבעת-חיים היתה מעצמת ספורט. הם לא סגרו את הפינה הזו והתחילו בבנייה לפני שהחליטו ורק אחרי שהוכרע גורלו כאולם לאירועי תרבות עשו את הרצפה המדורגת, ואז חרצו את גורלו שיתפקד יותר כאולם מופעים".

.

צילום מסך 2022-04-12 175629

1960: במהלך הבנייה – הבמה (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

.

"יצחק ישר עסק יותר במגורים, וכשהוא ניגש לתכנן מבני ציבור הוא חיפש דוגמאות", ממשיך איתן. "יום אחד יצחק בא למשרד וסיפר שהוא סיכם עם הקיבוץ לעשות את האולם בצורת כיפה, שאותה הוא לקח מבית הכנסת של היינץ ראו ודוד רזניק באוניברסיטה העברית בירושלים. הסברתי לו את דעתי על כיפה בקיבוץ – קנה המידה של ראו ורזניק התאים לאוניברסיטה, אבל בקיבוץ הוא חריג לחלוטין, גם בתוכן הוא זר לתנועה הקיבוצית וגם מבחינה שימושית.

"התרומה של ישר היתה אחת – ברגע שהבאתי משהו אחר אז הוא אמר לי 'טוב, לך תשכנע את הקיבוץ'. אז נפל עלי לתכנן משהו אחר ומזה נולד הבניין הקיים. היו לי במשך השנים ארבעה או חמישה מבנים שהרעיון שלהם בא לי בלילה אחד, גם הרעיון של גבעת-חיים הגיע אלי בלילה אחד. כבר למחרת נסעתי עם התכנית כדי להציג אותה בגבעת-חיים".

לדברי איתן תכניתו ביקשה לשלב במרכז הקיבוץ מבנה התואם לקנה המידה המקומי, בצורה ובגובה. מבנה שקט, שלא עולה לגובה ויושב יפה על הטופוגרפיה, כשמהצד האחורי ניתן להכנס לאזור הבמה מבלי למשוך תשומת לב או להפריע לרוגע המאפיין את מרכז הקיבוץ. "התייחסתי לבניין הזה לא כאל מונומנט, אלא כחלק מהחיים בקיבוץ. פחות מבנה בורגני ויותר מבנה עם סממנים שמתאימים לתנועה הקיבוצית שחידשה משהו. ממילא מדובר במבנה גדול ביחס למבנים בקיבוץ, אז הרעיון היה לעשות מבנה יותר פשוט ויותר פתוח. הכרתי את האדריכלות בקיבוצים כי הייתי בן קיבוץ ובקרתי בקיבוצים. היתה לי ביקורת על מה שעשו".

.

20220405_175310

אדריכל דן איתן במשרדו בתל אביב, 2022

.

.

באופן כללי מדבר איתן בגוף ראשון ומדבריו נשמע ששותפו יצחק ישר לא היה שותף משמעותי בתכנון הפרויקט. באין ישר בין החיים ולא ניתן לי לשוחח איתו, הבמה נותרת בשליטתו של איתן. ובכל זאת הוא זורק לו עצם: "התרומה של יצחק לבניין היתה בעבודה על עיצוב הפתחים, החלונות והדלתות. אבל הנושא המרכזי היה האקוסטיקה". והוא מיד חוזר אל עצמו: "הפתרון שמצאתי הורכב מקיפולים של משולשים מרחביים מבטון ומשטחים אופקיים מעץ. כמה שנים קודם לכן, כשעבדתי במשרדו של דב כרמי, אז הוא שלח אותי לעבוד על 'היכל התרבות' בתל אביב, ושם למדתי משהו על אקוסטיקה. בגבעת-חיים עשיתי פתרון אקוסטי שמורכב משני אלמנטים שאחד מהם מחזיר והשני בולע".

איתן מדגיש כי האקוסטיקה של המבנה מעולה והחומר השלישי שבו נעשה שימוש במבנה – הזכוכית, לא פוגעת בקול. בתכנית ההגשה מ-1958 שעליה חתום איתן מופיעים קירות בלוקים במקום דפנות הזכוכית. איתן מסביר שהיו כמה התפתחויות במהלך התכנון, אך הזכוכית היתה כמעט לכל אורך הדרך החומר הנבחר. בקיבוץ לעומתו טוענים שהאקוסטיקה במבנה לא מוצלחת. את האשמה מטילים בעיקר על ריבוי מסכי הזכוכית שבדפנות האולם.

.

כרטיס שנה טובה בית וינהש

1966: ברכת שנה טובה (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

.

"המִפתח של 28 מטרים היה מִפתח לא קטן וכל הגג נשען על תבניות ועמודי עץ בעת היציקה. כשהגענו לסיום היציקה אז קרה מה שקרה גם לפרנק לויד רייט שעשה מרפסת גדולה ביציקת בטון אחת והפועלים שהקימו את המרפסת לא היו מוכנים להוריד את התבניות של היציקה כי הם פחדו שהכל יפול עליהם. פה בבניין בגבעת-חיים היה לי את אותו הדבר. פועלי סניף חדרה של 'סולל בונה' לא היו מוכנים להכנס מתחת לקונסטרוקציה ולפנות את עמודי התמך, אז אני לקחתי את הפטיש הראשון והתחלתי להפיל את העמודים בעצמי".

הקשר בין החוץ ובין הפנים היה גם הוא רובד מרכזי בתכנון כפי שמעיד איתן יותר מ-60 שנה לאחר עריכת התכנית לבניין. "האולם הוא חלק מהקומפוזיציה המקומית ולכן הקירות הן מזכוכית ואפשר לפתוח אותם כך שמכל כיוון אפשר להכנס. הרעיון הוא של אולם בקיבוץ ולא להפוך לבניין עירוני. גם בפנים אפשר לשבת בכל כיוון – בשטח האופקי או בשטח המדורג".

ביקורת חריפה על עודף הזיגוג בבניין ספגו האדריכלים מצד חברים בקיבוץ. "לדעתי אין זה מתאים לנו משום בחינה", קבע באסיפת הקיבוץ האדריכל אלכס קסטן, חבר גבעת-חיים איחוד שדבריו תועדו ונשמרו בארכיון הקיבוץ. "הרי אנחנו לא נשתמש באולם זה לשם השקפה רומנטית החוצה, אלא נרכז מבטינו להופעה על הבמה, כי סוף סוף זה אולם תיאטרון". ישר ואיתן שהעריכו את דעתו של קסטן ביקשו לשלב אותו בתהליך התכנון, אך הביקורת שספגו ממנו כבר מראשית התהליך, מנעה את שילובו וקסטן המשיך וביקר את התכנית שהציעו.

בין טיעוניו של קסטן היה החשש שבעת הקרנת סרטים למבוגרים בלבד באולם, הילדים שיוותרו בחוץ יצבאו על חלונות ודלתות הזכוכית, ילכלכו או אף ישברו אותם. היה גם חשש שריבוי הדלתות יוביל להתרוקנות האולם שלא בעת הצורך: "באם יתקיים באולם כנס כלשהו בשעות היום, הרי יברחו מהקיר המזרחי בשעות הבוקר ומהמערבי בשעות אחר הצהריים. האם צריך להזכיר שאנו שואפים לצל ולא לשמש כמו באירופה?". היה כמובן גם חשש מפני תחזוקת הניקיון של כל אותן חלונות, משימה שנפלה על כתפיה של אם הבית.

"התכניות הקיימות, אם אינני טועה, הן היקרות ביותר מכל אשר אפשר להציע, כמובן מלבד ציפוי זהב…", חתם קסטן את דבריו בפני אסיפת הקיבוץ. "אם כבר להשקיע הרבה – אזי לפחות שלא נצטער ולא נסבול מתכנית בלתי שקולה דיה. הנני מציע לאסיפה לדחות את התכניות ולהורות להכין אחרות". דעתו נדחתה והבניין הוקם כמתוכנן.

.

.

.

מצבו של "בית וינה" נראה טוב למדי, למרות שאין בו כמעט שימוש. בגבעת-חיים עדיין מתחבטים בשאלה מה לעשות עם המבנה הגדול והמרכזי – האם לפצל אותו לחדרים ולהשכיר אותם לעסקים או לשימוש "מוזיאון בית טרזין" הזקוק בין השאר לכיתות קטנות, ואולי להותיר אותו כפי שהוא.

.

אינה מנקה את החלונות בבית וינה

שנות ה-60: אם-הבית, אינה ירון, מנקה את החלונות (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

Album13 מלחמת ששת הימים בקיבוץ הדבקת נייר דבק בחלונות בית וינה

1967: הכנות לקראת מלחמת ששת הימים – הדבקת דבק על החלונות (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

20220401_084421

תפקידו של הבניין כרגע הוא להצל על המכונית. אם לא תהיינה התנגדויות אז אפשר להסב אותו לחניון

.

20220401_084353

הרחבה בחזית הבניין שימשה בעבר להתכנסויות וגם לעריכת חופות

.

20220401_084333

חזית הכניסה לבניין כוללת שורה ארוכה של דלתות – לא פחות מ-12, ואלה מצטרפות ל-16 הדלתות שבחזיתות הדרומית והצפונית (ויש גם נוספות בחזית המזרחית העורפית)

.

20220401_084414

דלתות כסופות ממסוגרות בזכוכית ובטון

.

20220401_084317

גג מרחף

.

20220401_084250

קיפולי בטון

.

8679441C1C8E17C63B93E51CE1CF2C03BD4842

שנות ה-60 (תיק מידע ישר-איתן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

(3) האדריכל ד"ר צבי אלחייני מוסיף ומסכם:

"אולם המופעים בקיבוץ גבעת-חיים מגלם בקנה מידה 'פביליוני' קטן יחסית את כשרון ההמצאה ההנדסי ואת השליטה הנהדרת ביציקות הבטון החשוף שאפיינה את שותפות ישר-איתן, אחת מהשותפויות הפוריות, המרתקות ופורצות הדרך שיצרה תוך שנים ספורות כמה מהדוגמאות המצוינות של אדריכלות ישראל החדשה מאמצע המאה שעברה, ושעוד ראויה להיחקר לעומק.

מלבד התעוזה והחדשנות העיצוביים התקופתיים, שהציבו רף חדש לעיסוק המקומי בברוטליזם, ישר ואיתן הכניסו לשיקולי התכנון תמיד גם גורמים תכנוניים חדשניים ולא מובנים מאליהם לתקופתם. כך למשל כבר בתחילת דרכם המשותפת בשלהי שנות ה-50 הם עסקו ממש בהמצאות שנועדו לשפר את צרכי הבנייה הבוערת למגורים – הם פיתחו את ״שיטת דיסקין״ לתיעוש ומודולריות וייעול בענף הבנייה, המציאו את דגם ״הדירה הצרה״ שהציגה קונספט תכנוני שמנצל טוב יותר את משאבי הקרקע (ושלימים היה לדגם טיפוסי רווח של משרד השיכון), וקידמו בשכונות מגורים שתכננו בירושלים, דימונה ואזור המרכז שימוש בקומות הקרקע של הבלוקים לצרכי ציבור, על מנת להימנע מהקמת מבנים חדשים ומבזבוז קרקע.

גם בתכנון מבני ציבור הכניסו ישר ואיתן השפעות מחקריות-תיאורטיות כמו למשל תיאוריות של תסמונת תשישות המוזיאונים museum fatigue שהשפיעה על חלוקת המסות והסירקולציה בתכנון מוזיאון תל אביב, אולי הבניין המוכר ביותר שהשניים תכננו. פתרונות דומים של שיכלול היעילות והתפקודיות של מבני ציבור אחרים שתכננו בולטת גם בבניינים אחרים שתכננו השניים כגון בנייני מעבדות ובתי מלאכה עבור אל על בנתב"ג, מבנים בקריה למחקר גרעיני בדימונה, בניין הפקולטה לאמנויות (מקסיקו) באוניברסיטת תל אביב וגם הצעות שלהם למבני ציבור שלא יצאו לפועל, כמו הצעתם הלא-זוכה לתחרות לתכנון בניין עיריית באר שבע".

.

20220401_085228

מדבקה על ידית הכניסה

.

(4) האדריכל פרדי כהנא שעבד במחלקה הטכנית של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ולאחר מכן במחלקה לתכנון המאוחדת של התק"ם הגיב לאחר פרסום המאמר:

"על האולם זכור לי היטב והוא מהווה פרק בתולדות הפולמוס בין אלכס קסטן ומוסדות הקיבוץ שלו, וגם בינו ובין סמי כפרי, מרכז המחלקה הטכנית של האיחוד ומאוחר יותר פעיל במחלקה של התק"ם.

אלכס תכנן את בית-התרבות הראשון של גבעת חיים איחוד ב-1955 עם הקמת היישוב לאחר הפילוג 1952. סמי היה אז מרכז הבניין ומקשר עם הסוכנות שתכננה את הקיבוץ החדש. אלכס רצה לתכנן אותו, אך לא נתנו לא בכלל להיות מעורב. הוא אז עבד אצל אריה שרון על תכנית תמ"א 1. על מנת לפצות אותו, נתנו לו לתכנן את בית התרבות שהיה למעשה מועדון, בניין קטן, צנוע, בקושי מובדל מצורת מבנה מגורים טיפוסי. הוא עוד עומד שם ובאמת היה צריך להזכיר אותו. אני הכרתי את אלכס ב-1955 עם תחילת תכנון 'בית התרבות' בבית העמק והתרשמתי דווקא מהאלגנטיות של החלונות.

כפי שחבר טוב שלי, חבר גבעת חיים, תיאר לי את הסיפור עוד בשנות ה-70, היה זה חבר קרוב לסמי כפרי שהציע את יצחק ישר. סמי שהיה אז כבר מרכז המחלקה הטכנית, לא רצה להסתבך עוד יותר עם אלכס והוא תמך בהצעה. היתר היסטוריה.

הסיפור מעלה שוב את השאלה כיצד 'הקיבוץ' החליט בענייני תכנון? מי למעשה כן החליט ולפי מה? בדרך כלל תלו 'תכנית' על לוח המודעות, איש לא הבין אותה, הסבירו אותה באספה ואז נתבקשו להצביע ולאשר אותה. וכיצד אסיפת הקיבוץ יכולה להעדיף אדריכל זה או אחר, ועוד כשאלכס עצמו משתתף באסיפה? בסופו של דבר קומץ של מעורבים מחליטים, לטוב או לרע.

בית וינה הוא מבנה 'מעניין', אבל פונקציונלית לא מוצלח כפי שתואר בכתבה. התמונה הנהדרת של האחראית על המקום מנקה את החלונות, אומרת הכל. בסופו של דבר, "אולם רב-תכליתי" הוא תמיד לא זה וגם לא זה".

.

20220401_085237

שלט הנצחה בכניסה

.

20220401_084612

האולם לא עבר שינויים מאז נחנך ב-1966. אפילו לא שילבו מערכת מיזוג אויר

.

20220401_084619

בעוד שבחוץ הדלתות מצופות בלוחות מתכת, הרי שבפנים הם מצופים בלוחות עץ

.

20220401_084800

שני גוונים שולטים בפנים האולם: חום ואפור. בטון, לוחות עץ ומרצפות טראצו

.

20220401_084626

גג האולם הוא גם הדפנות ולמעשה אין כאן קירות

.

Album11 חנוכת בית וינה - 1966 (7)

1966: אירוע חנוכת הבניין (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

Album2 ילדי בית הספר בבית וינה

שנות ה-70: תלמידי בית הספר באולם (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

Album9 סדר פסח בבית וינה 1965 (5)

1965: הכנות לליל הסדר (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

סידור המושבים באולם בוצע ללא שורות קבועות, אלא באמצעות מושבים שאותם ניתן להזיז או לארגן באופן שונה במהירות ובקלות בהתאם לצורך. אזור הישיבה העיקרי הוא בחלק חפור במרכז האולם, כך שאת החלק החפור מקיף מעבר המקושר ישירות אל הרחבות שמחוץ למבנה. באופן זה, אזור הישיבה העיקרי מורחק מדפנות האולם.

דירוג של מספר מדרגות בוצע בחלק ממרכז האולם באמצעות מדרגות שרוחבן מגיע ל-1.80 מטר. רוחב המדרגות נקבע בהתאם לאפשרות להציב לאורכן שולחנות וכסאות כדי לקיים סדר פסח או ארוחות חגיגיות באולם היכול לאכלס היקף גדול יותר של משתתפים לעומת חדר האוכל.

.

Album23 סדר פסח בבית וינה 1972 (6)

1972: שולחנות ערוכים לליל הסדר (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

אלבום 27 1974 - פסח בבית וינה (3)

1974: ליל סדר (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

Album127 ריקודי הורה בבית וינה (3)

שנות ה-70: ריקודי-עם (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

Album51 ועידת התקם בגבעת חיים (4)

שנות ה-80: ועידת התק"ם (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

Album11 חנוכת בית וינה - 1966 (10)

1966: אירוע חנוכת הבית (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

Album15 קונצרט האנסמבל הקאמרי בבית וינה (2)

1968: קונצרט של התזמורת הקאמרית הישראלית (ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

2015-12-09 חנוכה בית וינה 2015

(ארכיון גבעת-חיים איחוד)

.

20220401_084647

6 מדרגות רחבות בעורף האולם נועדו לאפשר הצבת שולחנות וכסאות לליל סדר או חגיגות אחרות

.

20220401_084656

פסנתר בפינה וגם שידה ישנה

.

20220401_084854

האולם סימטרי ובמרכז עורפו חדר למקרן סרטים שהכניסה אליו היא חיצונית

.

20220401_084730

משני צדי האולם נקבעו מרפסות שניתן דרכן לצאת אל הדשא. מרפסות אלה נועדו להרחיק את הצופים מהחלונות וליצור אזור ביניים נוסף בין חוץ ובין פנים

.

20220401_084721

ניתן להשקיף על הדשא הגדול וחדר האוכל

.

20220401_084812

מאז פורים לא נערך כאן אירוע ושרידי המסיבה נותרו

.

20220401_084819

האולם יכול לאכלס 900 צופים

.

20220401_084849

התקרה – בטון ועץ

.

20220401_084750

תוצרת בית

.

20220401_085834

החלק השלישי ברצועת הזיכרון וההנצחה בגבעת-חיים איחוד הוא "מוזיאון בית טרזין" שתכנן האדריכל אלבין גלזר

.

תודה לחנוש מורג, היידי עפרון, אשר ישראל ולאדריכלים דן איתן, רות להב וד"ר צבי אלחייני

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Vered Maor  ביום 13/04/2022 בשעה 12:57

    מיכאל שלום אני קוראת בהנאה רבה את הפוסטים שלך המכילים עבודת תיעוד נהדרת. שמי ורד ואני מנסה לקדם פרויקט לתיעוד ושילוט יצירות אמנות המוצבות במרחב הציבורי בקיבוצים. הרעיון נולד מסיור שהשתתפתי בו בקיבוצים העוגן ומעברות בהם מוצבים לא מעט יצירות אמנות של יוצרים מוכרים ללא ציון שם האמן וללא כל תיעוד וזאת ללא קשר לשימור ולטיפוח ( מניחה שאתה מכיר )

    אני עצמי מתגוררת במושב באזור השרון. גימלאית שעוסקת ביזמות חברתית. מניחה שנאסף ברשותך הרבה מאד מידע רלבנטי לפרויקט. אשמח לשוחח איתך כדי לשמוע את דעתך ובמידת האפשר לשתף פעולה בנושא. ורד מאור טלפון 052-3261069

  • נילי גרייצר  ביום 13/04/2022 בשעה 14:00

    שלום, מיכאל. תודה על הכתבה המרתקת המאירה צדדים והתלבטויות תכנוניים וחברתיים שהיו משולבים בפרוייקט. מאחר והדגשת עד-כמה אדריכלות המבנה המרחבית היא חדשנית, הייתי מצפה כי תציין בכתבה גם מיהו מהנדס הבניין האחראי על תכנון הקונסטרוקציה.

    • מיכאל יעקובסון  ביום 13/04/2022 בשעה 14:16

      דן איתן מספר שהקונסטרוקטור הראשון שעבד על הפרויקט הציע פתרון יקר ומסורבל ובתגובה הוא פוטר ואת מקומו תפס אחר. איתן לא זוכר את שמו.

  • רונן יהב  ביום 13/04/2022 בשעה 22:00

    👍

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: