סיבוב ביעל 3 בתל אביב שתכנן אוסקר קאופמן ועובר עכשיו שימור

לאחר תכנון תיאטרון "הבימה" ניגש האדריכל אוסקר קאופמן לתכנן לא הרחק מאותו בניין, את ביתה של אחת מהשחקניות שהיתה גם ידידתו – לאה דונקלבלום. כיאה לשחקנית ולאדריכל של תיאטראות, עיצב קאופמן חזית תיאטרלית עם שני גרמי מדרגות חיצוניים היורדים מבמה מוגבהת אל הרחוב. למעשה, קאופמן מימש כאן את דבריו של שיקספיר ש"כל העולם במה".

מאז שהוקם הבית ברחוב יעל 3 במרכז תל אביב, מתגוררים בו בני המשפחה באחת או יותר משבע הדירות המצויות בו. הודות להערכה הגדולה שיש לבניין המיוחד כמו גם לאדריכל, הבניין שהוכרז לשימור מחמיר, עובר כיום תהליך חידוש מוקפד שעליו מופקדים שני משרדי אדריכלים המתמחים בשימור – האחד של האדריכלים אמנון בר אור וטל גזית והשני של האדריכל אורי פדן. לפני כמה ימים הוביל אותי פדן בסיבוב בבית בשלב מתקדם בעבודות השימור והחידוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

273567101_5394579993904872_3325875587192939752_n

2022/1936

.

צילום מסך 2022-02-06 205620

יעל 3 תל אביב (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

צילום מסך 2022-02-23 201938

שנות ה-30: רישום פרספקטיבי שנערך במשרדו של האדריכל אוסקר קאופמן (מקור: אדריכלית שרון גולן)

.

חזית הבניין לפני שיפוץ 2017 צילום אורי פדן

2019: הבניין קודם לעבודות החידוש והשימור (צילום: אדריכל אורי פדן)

.

20220206_150022

רחוב יעל נמצא באחד מהאזורים הבודדים בתל אביב שבו הוקמה גינה בדומה לעיקרון שהציע פטריק גדס בתכניתו. הבית ברחוב יעל 3 משקיף על הגינה ונמצא עכשיו בעיצומו של תהליך שימור והתחדשות

.

20220206_150017

הבניין מתנשא מעל לבמה וכולל ארבע קומות מעל לקומת הרחוב (בסך הכל חמש קומות)

.

20220206_151912

בעוד שלכיוון הגינה מפנה חזית הבמה את הפתח לחניון (המיועד לרכב אחד בלבד), הרי שלכיוון רחוב יעל תכנן האדריכל חזית כמעט סימטרית. בקומה התחתונה של החזית נקבעו שני גרמי מדרגות זהים ופתח כניסה רחב במרכז 

.

20220206_151513

מרפסת מעוגלת מסוככת על הכניסה ומדגישה את המסה המרכזית שמורכבת ממרפסות קומתיות

.

קומת הרחוב:

.

20220206_160614

שני גרמי המדרגות החיצוניים מקשרים את מפלס הרחוב ישירות אל החצר שבקומת הבמה. מדרגות נוספות ורחבות מצויות בתוך הבית מימין

.

20220206_160559

כל עבודות הפרזול כאן מקוריות ונשמרו לכל אורך השנים וחלפו 86 מאז נחנך הבניין

.

20220206_152631

השער יעבור חידוש למרות שמצבו מצוין

.

20220206_152705

גם דלתות הכניסה מפורזלות עם אותה הדגומה. הן מונחות בינתיים בצד. בהמשך כנראה הן יחודשו ויוסיפו להם לוחות זכוכית

.

20220206_151952

מתלבטים באיזה טיח להשתמש. הטיח המקורי היה בגוון בטון, אבל בעירייה מציעים להשתמש בטיח גס יותר, כזה שיספוג פחות לכלוך ובלאי. האדריכלים מתלבטים ובינתיים עשו כמה דוגמאות.

.

20220206_152131

דוגמאות לרשתות שנדרשות להשתלב במעקות המקוריים שאינם עוד תקניים. האדריכל דחה את כולן ודרש דיון נפרד ונוסף לאחר שהנושא יבחן שוב לעומק.

.

20220206_152926

המבואה בקומת הקרקע כוללת חדר מרווח שמשני צדיו הוצבו ספסלים בנויים, אלה פורקו בגלל השיפוץ ויחזרו לכאן בתקופה הקרובה נקיים ומצוחצחים. 

.

מבואה עם ספסלים לפני שיפוץ 2016 צילמו לורנה שמס ומנור בר טוב

2016: מבואת הכניסה עם שני הספסלים קודם לתחילת העבודות (צילום: אדריכליות לורנה שמס ומנור בר טוב)

.

ספסל בלובי 2014 צולם עי אורי פדן

2014: אחד הספסלים קודם לתחילת העבודות (צילום: אדריכל אורי פדן)

.

20220206_152936

המדרגות העולות אל הדירות מכוסות בקרטון להגנה מפני פגיעה. משמאל מעבר לחניון ומימין מעבר למעלית חדשה שהותקנה בבניין

.

20220206_153027

האדריכל אורי פדן מטפס במדרגות וברקע משמאל החניון

.

20220206_153047

מעקה המדרגות עם דקורציה מקורית

.

20220206_153203

מימין ומשמאל פתח קטן (שבוטל ורק נותרה הדלת) ששימש במקור לאחסנת מוצרים קרים כמו בקבוקי חלב

.

.

כשאורי פדן הציע לעשות סיבוב בבית שתכנן האדריכל אוסקר קאופמן שפעל בארץ רק שש שנים ובנה כאן יחסית מעט, אז ברור שקפצתי ומיד עניתי בחיוב. זו הזדמנות לא רק להיחשף ליצירה של אדריכל מוערך ויוצא דופן שפעל כאן בשנות ה-30, אלא זו גם הזדמנות לגלות פרויקט בתהליך, כשהבניין נקי מריהוט וקישוטים.

את הסיבוב ערכנו בלווית האדריכל דור בן ארוש ממשרדו של פדן. בשלב הראשון הייתי עד לפגישת עבודה שנערכה בהשתתפותם של הקבלן עמוס בריזל מחברת "ירום אור" ומנהלת הפרויקט כרמלית הרשקוביץ-גוטליב מ"מייקי סודרי ניהול פרויקטים בבנייה". הפגישה נדרשה לצורך קביעת נושאים שונים ושוטפים; הטיח החיצוני שהיה לסוגיה מרכזית בנושא השימורהיה אחד מהם (בהמשך אתייחס אליה), וכך גם הטיפול במעקות המקוריים. התקן העכשווי דורש להתערב במעקות המתכת שעיצב האדריכל אוסקר קאופמן. הקבלן הביא כמה דוגמאות ותלה אותן לצד המעקה. פדן דחה את כולן בטענה שהן מזכירות לו "רשת לולים" (מה שהיה נכון), וביקש לפתור את הנושא בפגישה נפרדת לאחר בחינה מעמיקה ובהתאם לתקציב.

בזמן שטיפסנו במדרגות אל הקומה עליונה, סיפר לי פדן שבר אור הוא זה שהזמין אותו להצטרף לפרויקט. הרעיון ששני משרדי אדריכלים המתמחים בשימור יובילו את פרויקט חידוש ושימור הבניין מרשים, זאת בהשוואה למשל לבניין השני והמפורסם יותר שתכנן האדריכל אוסקר קאופמן בתל אביב – בניין תיאטרון הבימה. בשיפוץ האחרון שנערך לו בתחילת העשור הקודם, לא היה מעורב כל אדריכל המתמחה בשימור, גם אם הבניין עבר שינויים מפליגים מאז נחנך, והאדריכל רם כרמי שהוביל את הפרויקט ביצע בו למעשה פינוי-בינוי.

ניוד זכויות היה חלק מרכזי בפרויקט, כך ממשיך ומספר פדן. העירייה רכשה מבעלי הבניין זכויות בנייה שאותן היא יישמה במקור אחר בעיר, ובכך ניתן היה לכסות חלק מעלויות השימור המחמיר שהוטל על בעלי הבית. לבניין המחודש נערכו כמה שינויים, לבד מהתקנת תשתיות חדשות, נוספה גם מעלית. לתוספת מקומות חנייה העירייה סרבה, והחניון הקטן והמקורי נותר כמו שהיה. העירייה גם סרבה להשמיש שטח בקומת הקרקע שבמקור מולא באדמה לטובת תוספת דירה.

"בעבודה מסוג כזה האתגר הוא להביע את קודמך", עונה לי פדן כשאני שואל אותו על מעמדו כאדריכל בפרויקט מסוג כזה. "לגעת בפרויקט של מאסטר כמו אוסקר קאופמן הוא לא דבר רגיל, והצורך להתאים אותו לצרכים של היום, להיבחן על כל החלטה ולהיות נאמן למקור הוא אתגר נוסף".

קאופמן היה מסוג האדריכלים הטוטאלים – אלה שלא רק הסתפקו בתכנון הבניין, אלא גם תכננו במיוחד את הפרטים שבו ונמנעו משימוש בפריטים כמו מנורות ודלתות סטנדרטיות. פדן מספר שקאופמן היה גם ככל הנראה זה שהביא את הבניין לרמת גימור גבוהה, היות ולדבריו של פדן הם מצאו מבנה בן 90 שנה ללא בעיות הנדסיות כפי שמוצאים במבנים רבים מבני דורו, כאלה שבהם נפערו סדקים או נוצרו כתמי רטיבות. "הבנייה הכי איכותית שפגשנו מהתקופה הזו", הוא קובע כשהוא מציג בפני את חלון ההזזה המעוגל שעדיין נע על צירו בלי הרבה בעיות.

.

צילום מסך 2022-02-24 205429

אדריכלים אמנון בר אור וטל גזית (צילומים: אבי לוי, עינת גזית)

.

.

"הבניין הזה מאד ייחודי – הוא לא קלאסי ולא מודרני וזה היפה שבו", מסביר האדריכל אמנון בר אור בשיחה שערכתי אתו מאוחר יותר. "אני מזהה פה נפש רומנטית בניגוד לגישה המכנית שאפיינה את רוב האדריכלים שבנו את העיר בתקופה ההיא. אצל קאופמן הבניין הוא מודרניסטי אבל הוא רומנטי, כזה שמעורר רגשות וסקרנות; אתה מתקרב אליו ורואה את הבמה, אתה מתקדם וממשיך להתקרב ואז אתה רואה את המדרגות שמזמינות לטפס אל קומת הגן. אתה נכנס ורואה את הדירות היפות עם הקפדה על הפרטים. אני שמח שהבניין הוכרז לשימור מחמיר, כך שאין לו תוספות כי הבית הזה הוא חד-משמעית אייקון וקאופמן היה בהחלט אדריכל מסוג אחר".

בהיבט העירוני שוכן הבניין לצד אחת מהגינות הבודדות בתל אביב שתוכננה בהתאם ל"תכנית גדס". בהנחיותיו של פטריק גדס למימוש תכניתו, המליץ המתכנן להקים מקבצים של בתי מגורים מסביב לגינות ציבוריות קטנות, כאלה המכונות כיום "גינות כיס". רק שלוש או ארבע גינות כאלה הוקמו, וגינת רות שאותה תוחמים הרחובות הנושאים את שמן של נשים המוזכרות בתנ"ך, היא אחת מהן. הגינה משרתת בעיקר את הילדים הקטנים בסביבה, את הוריהם ואת אלה שעוצרים לנשנש משהו בקיוסק, אך תרומתה המשמעותית ביותר היא בכך שהגינה מוסיפה חיים לסביבה – אנושיים וצמחיים.

לגינה מפנה הבניין את החניון. הבניין שממוקם במגרש פינתי לא מתייחס למפגש הרחובות שמתקיים למרגלותיו. בקומות העליונות ישנן מרפסות שפונות לגינה כמו גם לרחוב יעל.

הבמה היא אחד משלושת המרכיבים הבולטים בבניין. בשונה מהבנייה הטיפוסית, יצר האדריכל הפרדה מובהקת בין הבניין ובין הרחוב באמצעות קביעת במה בקומת הרחוב. הבמה אטומה לסביבתה למעט שני פתחים פונקציונלים: האחד הוא פתח הכניסה הראשית לבניין הפונה לרחוב יעל והשני הוא פתח הכניסה לחניון הפונה לגינה. בחלל הבמה מצויים מבואת הכניסה והחניון. מהלך זה מנוגד למהלך שאותו ניסחו אדריכלים כמו זאב רכטר ששאפו באותן השנים בתל אביב להרים את הבניינים על עמודים, ובכך להרחיב את השטחים הפתוחים שבמפלס הרחוב. בניינים נוספים בתל אביב שבנויים על במה וכתבתי עליהם כאן: ראש פינה 25, בית האניה בלבנדה 56, בית בלילובסקי ברחוב בן יהודה 85 פינת גורדון 22 וגם בית הקיבוץ הארצי בלאונרדו דה וינצ'י 13.

"כל הגישה בבניין הזה היא של תיאטרון, צפייה ונצפות", אומר בר אור. "קאופמן לקח בו בניין מגורים והפך אותו באופן אינטליגנטי לכזה שמשדר תיאטרון". בר אור מפרט את המרכיבים התיאטרליים שמצויים כאן: הבמה, המדרגות החיצוניות הסימטריות, המבואה שמזכירה לו פואייה של תיאטרון וגם החלונות המעוגלים מזכירים לו תאי אדונים בבתי התיאטרון הישנים.

.

צילום מסך 2022-02-22 230515

תכנית קומת הבמה: שתי דירות בשלוש הקומות הראשונות של הבניין ודירה נוספת בקומת הגג. חלונות מעוגלים מיוחדים פונים לרחוב יעל (2021, אמנון בר אור וטל גזית, אורי פדן)

.

.

בשלוש הקומות שמצויות מעל לבמה נקבעו שתי דירות בכל קומה. דירה נוספת מצויה בקומת הגג. מרפסות רחבות יש לכל אחת מהדירות, כשלדירת הגג נקבעה מרפסת היקפית גדולה במיוחד, שמתהדרת בפרגולה הנשענת על שורת עמודי ברזל עגולים ואלה מעניקים סיומת עליונה לחזית הבניין הראשית הפונה לרחוב יעל.

זוג מהלכי המדרגות החיצוניים והסימטרים המקשרים בין רחוב יעל ובין הבמה הם המרכיב הבולט השני בבניין. מדרגות אלה למעשה מיותרות ותפקידן הוא ייצוגי בלבד, היות ומדרגות רחבות מצויות בפנים הבניין ומקשרות בין כל הקומות.

.

צילום מסך 2022-02-22 230440

חזית דרומית הפונה לרחוב יעל: קומת מסד המעוצבת כבמה שמקושרת לרחוב בשני מהלכי מדרגות סימטרים. בשלוש הקומות שמעל ניתן לזהות את החלונות המעוגלים שסמוכים לקצוות ולבסוף קומת הגג המתהדרת בפרגולה הנשענת על שורת עמודי ברזל (2021, אמנון בר אור וטל גזית, אורי פדן)

.

.

פרטי הבניין המקוריים ששרדו את כל השנים הם המרכיב השלישי שבולט כאן. אלה כוללים את שני שערי הברזל ושער הכניסה, שלושתם מברזל ומעוצבים בידי האדריכל במיוחד לבית זה. שני ספסלי ישיבה מקוריים שהותקנו במבואת הכניסה השתמרו גם הם (בשלב זה הם שמורים בחדר צדדי כדי שלא יפגעו בעת הבנייה). פרטי הבנייה המיוחדים כאן הם ששה חלונות הזזה מעוגלים שנקבעו בכל אחת מהדירות. חלונות אלה משלבים עבודת פרזול וזכוכית ומציגים מסך מעוגל הנע על גבי מסילה ובולט מקו חזית הבניין. בכך יצר האדריכל בהיבט הפונקציונלי פתח עמוק, ובהיבט הצורני שילב משחק של קוים אורטוגונלים במערך מעוגל.

גם את תשומת לבם של אדריכלי השימור תפסו כל אותם פרטי בניין. בר אור שתיעד ושימר מאות בתים בארץ מעריך במיוחד את ההשקעה של קאופמן בתכנון המבנה על פרטיו. "אני משער שלקח לו לתכנן את הבית כפול מבית רגיל", הוא מוסיף. בר אור מסביר לדוגמה את החזית האחורית, זו שאליה פונים בעיקר חדרי השירות בדירות – מטבחים וחדרי רחצה ושירותים. חזית זו עוצבה לדבריו כיוצאת דופן והורכבה ממסכי זכוכית וברזל.

את שיחזור הטיח המקורי שבו עשה קאופמן בחזיתות הבניין, מציין בר אור כדוגמה לפרט בניין מורכב וייחודי שדרש תשומת לב גדולה מצוות התכנון והביצוע. "עשינו המון ניסיונות עם הטיח שלא היו מוצלחים", הוא מספר. "בבית רגיל הטייח מגיע ויודע לעשות את העבודה ואני מגיע רק בסוף העבודה ובודק. אלא שפה הטייחים פשוט לא ידעו לעשות את הטיח. יש למשל טיח מגורד, יש טיח רחוץ ויש טיח דמוי אבן, יש כל מיני סוגי טיח שידועים לנו, אבל את הטיח שיש כאן לא הכרנו. בסוף הצלחתי למצוא את דוגמת הטיח הזו בספר הדרכה לבנאים בגרמנית משנות ה-30". שמו של הטיח הוא בלומנפוץ – טיח פרחים, היות והדוגמה שלו היא דמויית פרחים. "בסוף עם אריק אברג'ל מחברת 'פרסקו' שיש לו כל כך הרבה ניסיון, ישבנו כולנו יחד והצלחנו למצוא את הפתרון הנכון", מסיים בר אור.

.

IMG_5789

2016: חדר האוכל בדירתה של רות דונקלבלום (צילום: אדריכליות לורנה שמס ומנור בר טוב) 

.

.

את היוזמה להקמת הבניין הובילו בני הזוג לאה וד"ר מנחם דונקלבלום וצאצאי המשפחה ממשיכים להחזיק בנכס. לאה היתה שחקנית שפרשה מהמקצוע זמן קצר לאחר נישואיה, ומנחם היה עורך דין ששרת את ההנהלה הציונית של ההסתדרות הציונית. במהלך שנות ה-20 וה-30 היה היועץ המשפטי של עיריית תל אביב ולאחר הקמת המדינה היה מראשוני שופטי בית המשפט העליון. בתם של השניים נישאה לעורך דין, שותף ובנו של מייסד משרד עורכי הדין גורניצקי, והשניים התגוררו בדירה בבניין.

.

IMG_5813

2016: בתם של בעלי הבית המקוריים, בדירתה בבניין (צילום: אדריכליות לורנה שמס ומנור בר טוב) 

.

IMG_5818

2016

.

.

האדריכל אוסקר קאופמן (1956-1873) נולד בעייירה סנטנה שבמחוז ארד, בשעתו בתחום הונגריה וכיום במערב רומניה ובסמוך לגבול עם הונגריה. את הכשרתו כאדריכל רכש בגרמניה שבה גם נשא לאשה בחורה מקומית ואף התנצר למענה.

כבר מראשית דרכו המקצועית התמחה בתכנון תיאטראות בברלין. אז הכיר את האדריכל אויגן שטולצר ויחד פעלו השניים החל מ-1916 והמשיכו בשותפותם גם לאחר שהנאצים עלו לשלטון והשניים היגרו לארץ-ישראל ב-1933.

בתקופה שבה פעל קאופמן בארץ ונמשכה שש שנים, הצליח לתכנן כמה מבנים בודדים בלבד. ידוע על שני מבני תרבות ושני מבני מגורים. מבני התרבות שתכנן מרשימים עד היום בחזותם החגיגית גם אם עברו שינויים. הראשון הוא תיאטרון הבימה בתל אביב והשני קולנוע אורה בשכונת הדר בחיפה. המבנים שתכנן בארץ היו מודרנים אך בלטו בהם מסורות עיצוב קלאסי. יתכן וקאופמן תכנן ובנה מבנים נוספים בארץ, אך אלה טרם התגלו.

עבודותיו של קאופמן בארץ התאפיינו ב"המשך ישיר לעבודותיו בגרמניה – הוא תכנן עבור אנשים מאותם מעגלים, כך שניתן לומר שהבניינים אותם תכנן בארץ מהווים חתך רפרזנטטיבי להתפתחותו בשנות ה-30", טוענת האדריכלית שרון גולן במסגרת עבודה שכתבה ב-2011 בקורס היסטורי בלימודי המשך בשימור בטכניון (בהנחיית ד"ר צבי אלחייני) והוקדשה ליצירתו של קאופמן (כיום גולן היא מנהלת התוכן בבית ליבלינג בתל אביב). לאורך השנים בהן פעל בארץ לא זכה קאופמן להערכה מקצועית בקרב עמיתיו. גולן מצאה כי בכתב העת המקצועי שיצא לאור בשעתו בארץ "הבניה במזרח הקרוב", לא הוזכר שמו של קאופמן

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה והפסקת הבנייה האזרחית בארץ, נותר קאופמן מחוסר עבודה. בצר לו הוא בחר לשוב אל אירופה, אל הונגריה. הוא הצליח לשרוד את השואה ובתום המלחמה שב ופתח משרד אדריכלים בבודפשט והמשיך בתכנון תיאטראות ממש עד לפטירתו בגיל 86.

בשנים האחרונות התחדש העניין ביצירתו של קאופמן. בגרמניה פורסמו שני ספרים המוקדשים ליצירתו -הראשון יצא עוד ב-1928 ונקרא "האדריכל אוסקר קאופמן" (במקור: Der Architekt Oskar Kaufmann) מאת Oscar Bie. השני פורסם ב-2001 ונקרא "אוסקר קאופמן: אדריכל תיאטראות בין מסורת למודרנה" (במקור: Oskar Kaufmann: ein Theaterarchitekt zwischen Tradition und Moderne) מאת Antje Hansen.

לבניין נערך תיק תיעוד מקדים ב-2014 על ידי האדריכלית דנה סוקולצקי ממשרד שגב-סוקולצקי אדריכלים. ב-2016 נערך תיק תיעוד מלא בידי האדריכלים לורנה שמס, אמנון בר אור ואורי פדן. העבודות באתר החלו בדצמבר 2020 וצפויות להסתיים באוגוסט 2022.

.

.

קומה ראשונה (הבמה), שניה ושלישית:

.

20220206_152806

בחצר שעל הבמה מרפסת עם מעקב בנוי מעוגל. בסך הכל היו כאן שבע דירות וכך גם יהיו פה בתום השיפוץ המקיף. הבניין הוכרז לשימור מחמיר ולא יכלו לעשות כאן שינויים מפליגים

.

20220206_160101

בחצר שעל הבמה: מבט אל קצה גינת רות

.

20220206_160149

רחוב יעל במבט מהבמה. משמאל המרפסות המעוגלות

.

20220206_152836

מבט אל המדרגות, יש כאן חניה פנויה!

.

20220206_160124

אחד הפרטים השווים בבניין הוא חלון הזהה מעוגל הבולט מקו החזית ונע על מסילה

.

20220206_152735

הקבלן רצה את הטיח משמאל והאדריכלים רוצים את הטיח מימין. מה עדיף?

.

20220206_152954

באחד החדרים שמורים כל הדלתות והחלונות המקוריים של הבניין. כרגע לא ידוע מה יעלה בגורלם

.

20220206_153526

המטבח ופינת האוכל פונים לצפון ומתאפיינים בתקרה דקורטיבית שהיתה כך מעוצבת במקור

.

20220206_153214

בקומה מעל תמצאו את אותה התקרהבאותו החדר, אלא שכאן הדיירים דרשו להוסיף מחיצת ברזל כדי שיוכלו להסתובב בפיג'מה

.

20220206_153155

הסלון עם יציאה למרפסת רחבה בחזית הפונה לרחוב יעל

.

20220206_153454

הסלון בדירה מעל זהה

.

20220206_153644

המרפסת נמתחת אורך החזית

.

20220206_153640

המרפסות מעוגלות וברקע מתנשא מגדל דיזנגוף שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין

.

20220206_153559

החדרים בפינות הבניין בחלק הפונה לרחוב יעל כוללים כולם חלון מעוגל ומיוחד הבולט מקו החזית

.

20220206_153334

החלון מורכב מ-16 משבצות זכוכית שמדגישים את הגאומטריה של הפתח

.

20220206_153348

החלון מורכב מזוג משטחים מעוגלים של ברזל וזכוכית הנעים על מסילה. למרות שחלפו כמעט 90 שנה החלונות נעים בקלות יחסית על המסילה

.

20220206_153414

המסילה

.

20220206_154834

ממשיכים ומטפסים במדרגות עד לדירת הגג

.

קומת הגג:

.

20220206_154233

בדירת הגג – הגג שולט. כאן גרה במקור בעלת הבניין השחקנית לאה דונקלבלום ובעלה מנחם שהיה שופט בית המשפט העליון. בקומה הראשונה התגוררה בתם, רות שנפטרה לפני שבועיים בגיל 100 והיתה נשואה לשותף בכיר ובנו של מייסד משרד גורניצקי ושות'

.

20220206_154627

מבט אל המרפסות המעוגלות

.

20220206_154220

בגג בולטת פרגולה דקורטיבית הנישאת על עמודי ברזל מקוריים

.

20220206_153908

דירת הגג מוקפת משלושת עבריה במרפסת רחבה שממנה ניתן להשקיף על מרכז תל אביב

.

20220206_154215

וגם על המזגנים של הבניין

.

20220206_154431

העמודים ממסגרים את הנוף ומעניקים לבניין סיומת יפה ומיוחדת

.

20220206_154508

האדריכלים אורי פדן ודור בן ארוש

.

20220206_154410

זוג עמודים בקצוות

.

תודה לאדריכלים אורי פדן, אמנון בר אור, טל גזית, שרון גולן וד"ר צבי אלחייני

מקומות נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי:

.

רופין 51 (דב כרמי)

רופין 40 (אריה קרפץ)

בית קרסו (אריה כהן)

גורדון 79 (סם ברקאי)

גן הבנים (גדעון שריג)

בן גוריון 88 (אליהו וולמן)

ויזל 11 (מרדכי רוזנגרטן)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

גשר הבעש"ט (צבי הראל)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

גשר אוסישקין (קיסלוב קיי)

בלפור 26-24 (מיכאל פלאטו)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

תיכון עירוני ה' (אבא אלחנני)

גרוזנברג 27 (אברהם פרידמן)

שנאי בדרך יפו (ריכרד קאופמן)

אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)

הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בניין נפתלי (אריה אל-חנני וניסן כנען)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

בית הקיבוץ נטוש (שמואל מסטצ'קין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

תחנת קרליבך התת-קרקעית של הרכבת הקלה

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית הכנסת היכל יהודה בסומייל (יצחק טולדנו, אהרון רוסו ועמירם ניב)

בית הכנסת לזכר קדושי אנטופול (שמואל מוהילבר ומשה קופמן)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)

קונכייה אקוסטית (צבי הקר)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

בית האוניה בבנדה 59

בית הדר (קרל רובין)

בקולוסיאום

20220225_132948

בתערוכה "מקום, אדריכל, אמן – שילוב אמנות באדריכלות ישראל" במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. נעילה: 5.3.22

.

ביום שישי הקרוב 4.3 בשעה 10:30 אעביר סיור אחרון בהחלט בשתי התערוכות שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. למחרת ינעלו התערוכות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • oded samuel  ביום 26/02/2022 בשעה 20:39

    אין מילים.
    גרנו משנת 1996 ועד 2018 22 שנים בקומה השנייה המערבית, מתחת לעליונה בבניין.
    ביתנו גדלה מינקות ועד צבא בחדר המזרחי.
    מה יש להגיד….רוחו של קאופמן שרתה וליטפה אותנו.
    כשבישלנו במטבח , כשישבנו בשירותים, בחדר ההארחה שהיה מחובר לחדר העבודה המערבי, למרפסת, שהייתה שייכת לשני חדרים.

    האור…. האור שחדר עם אוויר מ-3 כיוונים.

    המחיצות, שחילקו את החלל האחוד. או חילקו אותו לפי הצורך.

    הכרנו כמובן את רות גורני, שניהלה ביד רמה את הבניין, עד לימים שכבר נחלשה.

    מפתחות הדירה החלופיים אצלה היו מסומנים בשם "סול' סול הוא הכלב שחי את רוב חייו וסיים אותם ברחוב יעל..
    תמיד עמד לרשותנו מחסן אפניים בקומת הקרקע, ואפילו זכינו לקבל עדיפות של וותיקים, מהמשפחה, להשתמש בחנייה החיצונית (אוצר בלום).

    הכי חשוב, כמעט שכחתי…..לא תאמינו, המשפחה, גברת גורני, לא העלתה לנו שכ"ד כמעט בכלל כל השנים.

    בשנת 2018, כשהיגרנו לכפר מרחוב יעל, שילמו שכ"ד חדשי של 5500 שקלים (דירה של 118 מ"ר, הכי הכי שווה בעיר!).
    לא היינו קורבנות לגנטריפיקציה האכזרית שפלטה תושבים על רקע כלכלי מתוך העיר, תודות למשפחה רחבת העין שהוקירה אותנו, ונתנה לנו שקט.
    הרגשנו שווים.

    ועוד משהו….אנחנו לא מתגעגעים למה שהבניין הולך להיות, לא לתל אביב, ולא לשכונה, שתשכן ומשכנת רק בעלי אמצעים,
    כשאנו עוברים שם, היום, אנחנו לא שייכים יותר לסצינה.
    יש לנו אינספור תמונות ותיעוד מתוך הדירה באיןספור סיטואציות, ערב, ויום, אנחנו ואנו נוצרים את הזכרון המשפחתי בדירה שבבניין.

    הצטערתי ללמוד שרות נפטרה לאחרונה.
    סוף תקופה.

  • carmelgottlieb  ביום 27/02/2022 בשעה 7:59

    כל חיי יוצא לי לעבור על פני הבניין היפה הזה, תודות לך יכולתי לראות אותו מקרוב. באמת בניין יפהפה, משמח שהוא ישופץ וישומר.

  • יעקב כהן  ביום 27/02/2022 בשעה 11:07

    הגינה הסמוכה לבניין הנדון – ׳גינת רות׳, לא ׳גינת הנריטה סולד׳ כפי שצויין תחת צילום בכתבה – אולי אכן הוקמה לפי חזונו של גאדס, אבל איש לא התייחס לחזון זה ברשויות התכנון העירוניות כאשר הקימו בשנות ה-70 את המקלט הציבורי האולטרה-מכוער והאגרסיבי, ממש באמצע הגן! לא צריך להיות איש מקצוע כדי לראות שהמטרה העיקרית לנגד עיני המקימים היתה צמצום עלויות ויהי מה – עוד גילוי של יכולת הנזק שטמונה במתן יד חפשית מדי; בגינה הזו היתה במה מוגבהת, עם מידרוג וקולונדה קטנה של עמודים מאבני כורכר, גומחות בנויות שבהן ברזיות ואלמנטים נוספים שנפלו קרבן לאנשים אווילים. כשאני עובר שם עם מי מנכדי אני מנסה – בטח לשווא – לתאר להם עד כמה הגן הזה היה חמוד בזמנו.

  • Amir G  ביום 28/02/2022 בשעה 14:16

    ‏מאשכנ"ב – מה אשכנזי בעיניך‏

    • רות  ביום 15/03/2022 בשעה 13:11

      אין לי מילים לתאר כמה מצערת אותי התגובה הזו. אדריכל עם עין אמנותית ורוח תרבותית משקיע מזמנו ומאונו כדי לתעד נכסי צאן ברזל במרחב הציבורי הישראלי, להנציח את שמם של אדריכלים חשובים בקנה מידה בינלאומי שפעלו אצלנו בארץ ולהוסיף לידע האנושי – וזה מה שיש לך לומר? האם ידע, אמנות, תרבות וכל מה שיש בו נופך של הומניזם ורוחב אופקים הוא דבר "אשכנזי" דווקא?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: