סיבוב בשיכון ברחוב כורש שתכנן האדריכל אבא אלחנני

למעלה משעה הסתובבתי בשיכון שתכנן האדריכל אבא אלחנני ברחוב כורש בירושלים. לכאורה מבנה טורי פשוט, אלא שאלחנני היצירתי בנה כאן מבנה מורכב, סוג של מגדל אופקי, שמשך אותי עמוק אל תוככי הבניין המכיל מגוון רחב של שטחים משותפים.

אמנם לא מטופח כאן, ועם זאת ניתן להתרשם מהאיכויות האדריכליות, המגוון והמרחב שמאפשר מגוון של שימושים ופעולות. בנוסף, דאג האדריכל לקשר את הבניין לשני רחובות האורך המשיקים לו באמצעות רחבות, שבאחת מהן הוא הזמין את יגאל תומרקין לשלב בו עבודת בטון.

ועל כך ברשימה זו.

.

271066271_5251506708212202_2822523716229995370_n

1965

.

20211229_084325

הבניין מורכב משני אגפים כשזה שבתמונה הוא הצפוני שבהם ופונה לרחוב כורש. האדריכל אבא אלחנני תכנן מאוחר יותר גם את הבניין שמצדו השני של הרחוב, אלא שנמצאו בו ליקויי בנייה והוא נהרס ומה שנותר ממנו הוא מגרש החנייה שמופיע כאן

.

20211229_084146

הבניין מנצל את הבדלי הגובה הטופוגרפיים ומתנשא לגובה של שבע קומות. לכיוון רחוב כורש רואים רק חמש קומות

.

20211229_085407

מרפסת רחבה ומשותפת נקבעה במפלס הקומה הרביעית המקושרת למפלס רחוב כורש העליון. באמצעותה יש כניסה לחדרי המדרגות שבעומק הבניין וכך המדרגות מצויות בגרעין הבניין

.

20211229_085420

הבניין נבנה קודם ל-1967 ולכן הוא מפנה את גבו וחזית אטומה לכיוון הצד שנשלט בשעתו בידי הירדנים

.

20211229_084738

לכיוון העיר יצר האדריכל רחבה עירונית ובה הוא גם שילב פסל שיצר ידידו הצייר והפסל יגאל תומרקין, לימים חתן פרס ישראל. על הקיר מימין משולבת עבודת קרמיקה שיצרה אמנית הקרמיקה מרי בלאין

.

.

(1) הבניין

במהלך שנות ה-60 וה-70 היה האדריכל אבא אלחנני (2008-1918) מעורב בשורה ארוכה של פרויקטים בירושלים. שני פרויקטי הדגל שלו היו משכן נשיאי ישראל ומדרשת עמליה (מוסד חינוכי לבנות בשכונת גבעת מרדכי). במרכז העיר תכנן מספר מבני משרדים ומסחר וכן שיכון שהוקם בקרבת הגבול בין ישראל ובין ירדן. בהמשך, תכנן בעיר העתיקה בית ספר לפרחי כמורה לעדה הארמנית. מגורים היה מהתחומים שבהם התמחה אלחנני, וכמה מהפרויקטים הבולטים שתכנן ניתן למצוא ברחוב רקנאטי ברמת אביב ג' בתל אביב שם תכנן שני רבי-קומות, שכונה לקהילה חרדית בגני תקווה ורבי-קומות בשכונת רמת אילן שבגבעת שמואל.

המגרש שעליו נבנה השיכון היה ועדיין מצוי בבעלותה של הפטריארכיה הארמנית, הוא אף כונה במסמכים מוקדמים "בניין הארמנים" ומאוחר יותר כאמור תכנן אלחנני עבורם את בית ספר לפרחי כמורה. יזם השיכון היה חברת "גד", שאחד מבעליה היה ברנרד גיטר – התורם המרכזי להקמת הספרייה העירונית של תל אביב "בית אריאלה", שנקראה על שם בתו שנפטרה ממחלה. שותפים נוספים בחברה היו אברהם חסידוף שהיה ממייסדי בנק דיסקונט ויזם נדל"ן בירושלים, דב תדמור שהיה מראשי "דיסקונט השקעות" ועמד בראש חברת "נכסי בניין" והאחים שלמה וח"כ אהרן גולדשטיין שהיו גם הם יזמי נדל"ן פוריים ועמדו בראש אחת מחברות הבנייה הגדולות "האחים גולדשטיין" (החברה גם חתומה על חלק מהמסמכים הקשורים בשיכון שלפנינו).

הבניין שומר על צורתו התיבתית המודרנית כשהוא מחופה כולו באבן ירושלמית. זאת בשונה מהאדריכלים הצעירים, שפעלו במקביל לאלחנני באותה התקופה וביקשו לפרוץ את הגישות המסורתיות שהיו נהוגות אז, במיוחד בתחום המגורים. במבנים שתכננו שלט לרוב הבטון החשוף, כשמערכי התנועה וקשרי המבט המורכב התבססו בין השאר על משחק של מפלסים, שבהם שולבו לא פעם גשרים וצירי תנועה רגלית החוצים זה את זה. בין אותם אדריכלים צעירים ניתן להזכיר את רם כרמי מתכנן "מרכז הנגב" בבאר שבע, משה לופנפלד וגיורא גמרמן מתכנני "בית הפירמידה" שאף הוא הוקם בבירת הנגב, רכטר-זרחי-פרי מתכנני "בית לוננפלד-קונין" שבמכון ויצמן ברחובות, וכן "בית דובינר" ברמת גן בתכנון צבי הקר, אלדר שרון ואלפרד נוימן שאף זכה לפרסום בינלאומי.

האתר שנבחר לשיכון שתכנן אלחנני היה מגרש בשטח של ששה דונמים, בין הרחובות כורש, שלמה המלך, ינאי וחסון. את הבניין הענק הוא פיצל לשני אגפים, בהתאם לממדי המגרש. למעשה אלחנני התמודד כאן עם מספר נתוני שטח מאתגרים: ראשית הטופוגרפיה החדה יחסית בין קצות המגרש, ושנית בניין קיים שהיה באותה משבצת קרקע. באמצעות פיצול הבניין לשני גושים המקושרים זה לזה, הצליח האדריכל להתמודד באופן ראוי ומוצלח עם האתגרים.

הבניין מורכב אם כן משני אגפים: מזרחי הנמתח לאורך כ-84 מטרים ומערבי שאורכו מחצית של זה המערבי – 42 מטרים. המשותף לשני האגפים הוא זרוע ארוכה של דירות הנמתחת לכל אורך הבניין כ-125 מטרים, כשבחלקה המזרחי היא פונה לרחוב ינאי ובחלקה המערבי פונה לרחוב כורש.

את הבדלי הגובה הקיימים באתר הודות לטופוגרפיה הטבעית, ניצל אלחנני לטובת שכלול הבניין, וכך הצליח להגיע לגובה של שבע ושמונה קומות. הכניסה הראשית נקבעה בקומה האמצעית כך שלא היה צורך על פי חוק במעלית, מהלך שהוזיל ליזם את עלויות ההקמה ובהמשך הוזיל לדיירים את עלויות האחזקה.

נוסף על הבדלי הגובה, התברר במהלך עבודות הקרקע המוקדמות שנערכו באתר, כי חלקו הגדול של המגרש מכוסה בפסולת. זו פונתה עד מהרה וכך נוצרו שטחים עמוקים מתחת למפלס רחוב כורש, אלה השפיעו על תכנון הפרויקט ואפשרו קומה נוספת מתחת למפלס הרחוב.

.

Screenshot 2022-01-06 140135

1963: תכנית סביבה (מתוך היתר הבנייה)

.

Screenshot 2022-01-06 140230

1963: תכנית הבניין על רקע מדידה – הבדלי גובה גדולים בין החלק הצפוני הגבוה לזה הדרומי הנמוך

.

.

הקומה המפולשת שבמרכז גובה הבניין נבעה מפתרון שאפשר את תכנון חדרי המדרגות וגרעין הבניין במרכז הבלוק, כך שבכל חצי קומה ניתן לגשת לשתי דירות. לקומה המפולשת יועד תפקיד קהילתי שמחולל את המקום, והיא נועדה לענות על הצורך במרחב משותף לדיירים – לילדים כמקום משחק, ולמבוגרים כמקום מפגש לא פורמאלי, מקום מאוורור היטב שממנו ניתן להשקיף על הנעשה בסביבה. היות והבניין הוקם בקרבה גבוהה (כ-90 מטר) לגבול בין ישראל ובין ירדן, הוא גם תוכנן כך שישרה ביטחון על הדיירים, בעיקר מפני צלפים ירדניים. לכן מקומות כמו הקומה המפולשת ובהמשך החצרות הפנימיות היוו מקום בטוח, לילדים ולמבוגרים, לשהייה באוויר הפתוח מבלי להסתכן.

בשלב מוקדם תוכנן לקום גן ילדים בחלק משטח הקומה המפולשת, אך לא הצלחתי לברר אם אכן התממש הרעיון. כיום בכל מקרה אין כל גן ילדים בשטח זה. עיריית ירושלים גם ביקשה להקים שירותים ציבוריים בתחום הבניין. דיירים התנגדו וגם זמהלך ה לא ברור אם אכן התממש. בכל מקרה, גופים שונים כמו משרד התקשורת ועיריית ירושלים רכשו שטחים נרחבים בבניין ועד היום פועלים בבניין כמה גופים עירוניים.

מערך התנועה בבניין מורכב למדי: חדרי המדרגות, כאלה יש תשעה, מקשרים בחלקם התחתון לרחוב פנימי הפתוח לכל אורכו. בקצהו המערבי הרחוב מתקשר לרחוב ינאי ובקצהו המזרחי לרחוב שלמה המלך. לאורכו של אותו רחוב פנימי שזורות חצרות פנימיות, שמונה במספר, שנועדו בעיקר לאוורר ולהאיר את הדירות העמוקות לכל גובה הבניין. בנוסף, בחצרות אלה ישנן מדרגות היורדות לקומה תת-קרקעית שבה הותקנו מערכות הסקה. כיום רחוב פנימי זה אינו מטופח ומהווה מעין אחוריים נשכחים. מאחת החצרות ניתן להכנס ל"גלריה כורש 14" שפועלת כאן והיתה סגורה בעת הביקור. בעת הביקור מצאתי שלא מעט דיירים משתמשים בו לקיצור דרכם.

לבד ממגורים שולבו בבניין עסקים שונים: בחלק הפונה לרחוב כורש שולבו משרדים של גופים ציבוריים ועמותות. בחלק הפונה לרחוב ינאי ישנה במפלס הרחוב שורה של חנויות וגם משרדים. בזו האחרונה אפשר למצוא את משרדם של האדריכלים שרון סיטון ויעקוב טנוס. בעבר שכן בבניין משרדה של האדריכלית נילי חר"ג וגם של האדריכל ירון קופרשטוק. על טנוס וסיטון ארחיב כאן בהמשך הרשימה בסמוך לתמונות משרדם.

.

Screenshot 2022-01-06 140709

1963: תכנית מפלס תחתון

.

Screenshot 2022-01-06 140728

1963: תכנית מפלס משרדים

.

.

הדירות בבניין תוכננו באופן שבו שני החדרים הגדולים בדירה מקושרים אל מרפסת הפונה אל הרחוב. לעומת זאת, המבואה לדירה כמו גם המטבח ופינת האוכל פונים אל העורף שבו נקבעו החצרות הפנימיות והשקטות.

האדריכל יעקוב טנוס שמשרדו כאמור ממוקם בקומת הקרקע, מלווה יחד עם שותפו את הבניין כבר יותר מעשור. "פעם כאן היתה החצר האחורית של ירושלים. כאן היה הקצה והחנייה האחורית של מרכז העיר", הוא מספר ומוסיף שבמהלך השנים האחרונות, מאז שהחל לפעול המרכז המסחרי בממילא ומרכז העיר התחדש ברכבת קלה, מחירי הנדל"ן באזור הכפילו את עצמם.

נתוני הפתיחה המאתגרים לא הצליחו למשוך אוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי בינוני או גבוה. בנוסף, הבעלות על הקרקע שמצויה בידי הפטריארכיה הארמנית הובילה לכך שהדירות כולן הן בחכירה ולא בבעלות. טנוס מתלהב כשהוא מתאר את הדירות המקוריות שתוכננו כאן, אך מוסיף שבשנים האחרונות רבים מבעלי הדירות בחרו לפצל את הנכסים הזעירים גם ככה, והדירות הקטנטנות הושכרו לסטודנטים, ובכלל רוב הדירות בבניין מושכרות. הוא מספר באכזבה שמעולם לא הצליחו לנצל את הפוטנציאל שהאדריכל העמיד לרשות הדיירים – הקומה המפולשת והחצרות הפנימיות והן תמיד נותרו מקומות ריקים וסתמיים.

.

Screenshot 2022-01-06 140532

1963: תכנית דירה טיפוסית. בבניין תוכננו שני טיפוסי דירות: (A) באגף הצפוני 2 חדרים, 74 מ"ר ו-(B) באגף הדרומי ושלושה חדרים, 86 מ"ר

.

.

(2) שילוב אמנות באדריכלות

את החיבור בין הבניין ובין העיר הקפיד אלחנני לטפח במסגרת התכנון. תשומת הלב שהשקיע לנושא באה לידי ביטוי בכל אחד מהמפגשים של הבניין עם הרחוב הסמוך לו. ברחוב כורש יצר האדריכל כיכר קטנה. הוא דאג להסיג מעט את האגף המזרחי המהווה דופן לכיכר, כמו גם האגף המערבי המהווה דופן עורפית והוא היחיד מבין הדפנות שמפנה לכיכר פתחים ומרפסות.

כדמות מרכזית בשילוב אמנות באדריכלות ישראל, הקפיד אלחנני להזמין את יגאל תומרקין לשלב יצירה בבניין. היתה זו תקופה שבה תומרקין עסק רבות באדריכלות – הן בכתיבה, הבעת דעה והן בשילוב ממש כשבמקביל לפרויקט זה שילב ציור קיר ושני פסלי בטון בתיכון עירוני ה' שתכנן אלחנני בתיכון עירוני ה' (פרויקט שלאחרונה עבר חידוש וכתבתי עליו כאן).

מיקום היצירה נקבע בכיכר הפונה לרחוב כורש ובה חלפו הדיירים משני האגפים. תומרקין יצר עבודה מיציקת בטון, המשתלבת במעקה הכיכר ומהווה דופן ומוקד בה. היצירה מורכבת ממפגש בין גופים גאומטריים שונים, שבחלקם הטביעה בבטון מגוון של אלמנטים – חלקם באמצעות חפצים לא מזוהים ובחלקם הוא חרט באמצעות חפץ חד, בדומה לגישה שהציג באסמבלז'ים שאותם יצר לאורך סוך שנות ה-50 ותחילת ה-60. כיום קשה למצוא ביצירה זו צורה או כיוון, בנוסף כיום היא צבועה בכמה גוונים של אפור. תומרקין השתמש בצבעי יסוד – אדום כחול וצהוב וגם בזהב אמיתי, או הותיר את הבטון חשוף.

פסל בטון זה שיצר תומרקין, משתלב בקבוצת עבודות הבטון שיצר בין השנים 1974-1963. גדעון עפרת סוקר בספרו "יגאל תומרקין" (הוצאת לוין, 2019) 11 עבודות בטון משנים אלה, אך עבודה זו נעדרת מהסקירה. הראשונה בוצעה בקרית-ים, אחריה באו אלה בעתלית, דימונה, נצרת עילית, אשקלון, ערד, בקעת הירדן ותל אביב. עפרת מצטט את תומרקין שציין כי ניתן לחלק את קבוצת עבודות הבטון ל"מונומנטים המיועדים לאתרים בנוף הפתוח, ומונומנטים עירוניים המיועדים להשתלב במבנה ארכיטקטוני". העבודה כאן ברחוב כורש שייכת כמובן לקבוצה השנייה.

.

20211229_084635

האדריכל אבא אלחנני שיתף פעולה עם יגאל תומרקין בכמה הזדמנויות אחרות במהלך שנות ה-60

.

KiryatYam_Tumarkin 1963-4

1964: קיר אמנות בקריית-ים "מקצבים גאומטריים נקיים מול משטחים טקסטורליים" (באדיבות נעמה תומרקין)

.

.

״השיכון בכורש הוא גילוי מעניין ועדות חדשה לשיתוף פעולה נוסף בין אלחנני לתומרקין. גם באוספים של אלחנני אין לעבודה זו תיעוד, כמו גם לבניינים מצוינים אחרים שאלחנני בנה במרכז ירושלים המערבית באותן השנים״, אומר ההיסטוריון ד״ר צבי אלחייני, שבארכיונו שמורים חומרים רבים ונדירים של תומרקין ושל אלחנני.

״בין תומרקין לאלחנני התקיים קשר מקצועי הן בבנייה והן בנוכחות של תומרקין בכמה מהגיליונות המוקדמים של כתב העת 'תוי', שאלחנני ערך החל מאמצע שנות ה-60״, מוסיף אלחייני. ״אבל מעבר לכך יש בין השניים גם דמיון – שניהם הרי פעלו בנפרד הן כאנשי מקצוע פוריים בתחומי האדריכלות והאמנות והן, במקביל כמתעדים, כמבקרים וככותבים חריפים על תופעות במרחב הישראלי המתוכנן והבנוי, ועל האסתטיקה הישראלית המתגבשת״.

אלחייני סבור שתומרקין מתברר בשנים האחרונות יותר ויותר כאחת החוליות המקשרות החשובות בין האמנות והאדריכלות בארץ לאורך המחצית השניה של המאה שעברה, ״בעיקר בדעותיו הנוקבות על הבנייה הישראלית הגנרית, על סוגיות של בניה לגובה בירושלים ובכלל, על הברוטליזם הישראלי והזרמים שבאו אחריו ועוד. נוכחותו והשפעתו על השיח המקומי בענייני אדריכלות ותכנון הן יריעה רחבה שיש לחקור״.

.

20211229_084644

הפסל מורכב מיציקות בטון ובמקור הוא היה צבוע בחלקו, גם בזהב

.

20211229_084650

הפסל צבוע כיום בגווני אפור ולבן

.

20211229_084658

החריטות הן מקוריות

.

20211229_084703

איקס עיגול

.

20211229_092737

מזבח

.

אחד הדיירים כאן, בכניסה ב' אם נדייק, היה הצלם אלי סינגלובסקי, זוכה פרס שר התרבות. הוא התגורר כאן כסטודנט בתקופה שבה למד צילום ב"בצלאל" והוא גם הנציח את הבניין בחשיפה ארוכה במיוחד, כזו שמאפיינת את תצלומיו המתעדים את האדריכלות בישראל בעיקר זו משנות ה-60 וה-70.

בימים אלה מוצגת במוזיאון הרצליה לאמנות במסגרת התערוכה רכטר: מוזיאון בעיר קטנה במזרח התיכון (אוצרת: דנה גורדון) עבודה אחרת שלו, המציגה את אחת מחזיתות בניין המוזיאון, וגם היא צולמה בטכניקה דומה.

אלי מספר:

"התצלום משתייך לגוף העבודה המתמשך 'ללא כותרת' שהחל בשנת 2014. הפרויקט עוסק באדריכלות המגורים הישראלית המודרנית מהעשורים הראשונים להקמת המדינה ובמוקד העבודה נמצאת תופעת ההתערבות הספונטנית באדריכלות על ידי הדיירים. הנחת העבודה בפרויקט הייתה ששלל ההתערבויות שהמבנים הללו עוברים הן פועל יוצא של מגוון קבוצות האוכלוסייה שגרים בהם, מצבם החברתי-כלכלי הייחודי ושלל הרקעים התרבותיים מהם מגיעים הדיירים. גם לחוסר הגמישות והרגישות של חלק מאדריכלות התקופה שתוכננה במקרים רבים בחיפזון רב ועל ידי אדריכלים שלא ידעו עבור מי הם בונים הייתה תרומה לתהליכים המרתקים שהפכו לנחלתם של מבני השיכונים.

"האושר ומגוון של דיירים ודיירות שהגיעו מרקעים חברתיים ותרבותיים שונים, הוביל לכך שבמבט מהחוץ לא ניתן להבחין בדירות שנותרו בתצורתן המקורית וכל יחידה שונתה באופן שונה. בין השנים 2014-2010 בהן התגוררתי במבנה, אוכלוסיית הדיירים הורכבה בעיקר מסטודנטים וסטודנטיות, מעט מן הדיירים שהתגוררו בבניין מזה שנים ארוכות, קהילה קטנה של מבקשי מקלט שמוצאם ביבשת אפריקה שהתגוררה בעיקר בקומות התחתונות הקרובות ליציאה לרחוב ינאי ושלל משרדי ממשלה ומשרדיים פרטיים של עורכי דין, רואי חשבון, רופאי שיניים ומקצועות חופשיים אחרים. בבניין שכנה אז ועדיין שוכנת כיום גלריה ייחודית לאמנות שהוקמה ומנוהלת על ידי האמנית והאוצרת ורד חדאד. גלריה ששמה כשם הבניין – 'גלריה כורש 14'".

.

WhatsApp Image 2022-01-19 at 17.43.58

גם הצלם אלי סינגלובסקי התגורר כאן בתקופת לימודיו בבצלאל והנציח את רחבת הכניסה עם פסלו של יגאל תומרקין (צילום: אלי סינגלובסקי)

.

20211229_084605

מהרחבה ניתן להכנס לשני אגפי הבניין: משאל האגף הפונה לרחוב כורש ומימין האגף הפונה לרחוב ינאי

.

20211229_084913

האגף הפונה לרחוב כורש כולל שש כניסות. לבד ממגורים פועלים בבניין משרדים וגופים נוספים

.

20211229_085015

מבואת הכניסה משמשת גם כקומה מפולשת רחבה וארוכה. בהעדר גינה שכונתית זה המקום שבו יכולים ילדים לשחק באופן בטוח ובאוויר הפתוח

.

20211229_085104

בתי ממילא מעברו השני של הרחוב וכן המבנה שהיה מלון דן וכיום נטוש (בתכנון אלדר וארד שרון) וכן כיכר צה"ל שעד 1967 סימנה את הגבול בין ישראל לירדן

.

20211229_084926

לאורך הבניין ישנן חצרות שירות פנימיות, רחבות במיוחד, שאליהן פונות הדירות לצורך אוורור ותאורה טבעיים. ניתן להשקיף על החצרות מתוך קומת המבואה וניתן לרדת אליהם במדרגות.

.

20211229_085005

העמודים נקבעו בהתאמה לעיצוב שהתבצע באמצעות הריצוף בו שולבו שני גוונים של מרצפות לצורך יצירת כיווניות וחלוקה של המבואה

.

20211229_084853

פעם ידעו לעצב ריצוף, גם את זה הפשוט ביותר. מצד ימין הכניסות ל-6 חדרי המדרגות וכן פתחים להשקיף אל החצרות הפנימיות. משמאל רחוב כורש

.

20211229_085148

מבט אל הרחוב

.

20211229_085036

כניסה ומשני צדיה החצרות הפנימיות

.

20211229_085232

חדרי המדרגות מחופים בלוחות אבן מקומית

.

20211229_085310

בכל חצי קומה נקבעו כניסות לשתי דירות

.

20211229_090002

בתחתית המדרגות מעבר מקורה בחלקו המקשר בין החצרות הפנימיות וגם משמש כרחוב פנימי המקשר לרחובות הסמוכים – שלמה המלך וינאי

.

20211229_085619

מהחצרות הפנימיות ניתן להמשיך ולרדת למפלס נמוך יותר שבו מצויים חדרי ההסקה (משמאל)

.

20211229_085717

לא פחות משבע קומות. קומה תחתונה נוספת נועדה לחדרי ההסקה

.

20211229_085658

לאורך השנים חלו כאן שינויים – שינויים בפתחים ותוספות בנייה. משמאל פתח שפונה לקומה המפולשת

.

20211229_085736

המעבר שמקשר בין החצרות הפנימיות נועד גם לקשר בין הדירות ובין הרחובות הסמוכים מבלי לצאת מהבניין

.

20211229_085801

מבט למעלה

.

20211229_085849

מכאן אפשר גם להכנס למרכז אמנות פעיל "כורש 14". כשהגעתי בבוקר מוקדם המקום היה סגור

.

20211229_085956

במפגש בין שני אגפי הבניין נקבע גשר שמחבר בין הכיכר שברחוב כורש (מימין) ובין הקומה המפולשת של האגף שפונה לרחוב ינאי (משמאל). משמאל אפשר לראות שבחלק העליון נותרו תיסי הצמנט הקבועים והאחידים שתכנן האדריכל ומתחתם המצב לאחר שהדיירים פרקו אותם באופן עצמאי וקבעו במקומם חלונות זכוכית – התוצאה אולי יותר פרקטית אבל מכוערת

.

20211229_090139

הבניין במבט מכיוון רחוב ינאי הכולל קומה מסחרית במפלס הרחוב

.

20211229_090127

במקור הורכבה החזית ממרפסות שלאורך השנים נסגרו ברובן

.

20211229_090121

פקס ישראליאנה

.

20211229_091216

בקצה שורת החנויות פועל משרדם של האדריכלים שרון סיטון ויעקוב טנוס

.

.

האדריכלים יעקוב טנוס ושרון סיטון ייסדו את משרדם לפני קרוב ל-20 שנה לאחר שסיימו את לימודיהם בבצלאל. לאחרונה השלימו את בנייתו של תיאטרון הקרון בסמוך לגן הפעמון ובימים אלה הם מתכננים קונסרבטוריום במשובה הגרמנית, את בית העם הערבי בלוד ואת בית הספר לשלום בנווה שלום. חוץ מאלה הם גם מתכננים בתים ומסעדות ברמאללה.

בקרתי כאן באחד מימי חמישי בבוקר, בדרכי לעירייה, ושניה שותפים נעדרו מהמשרד. את השיחה עמם קיימתי כבר בטלפון, אז הם סיפרו לי קצת על מה שחדש במשרד ובכלל על המקום שבו הם פועלים.

בראשית ימיהם פעל משרדם המשותף מהבית שבו התגורר ישעיהו ליבוביץ' ברחוב אוסישקין 62 ברחביה. ב-2010 הם עזבו את רחביה לטובת מרכז העיר ובחרו להתמקם בבניין הזה. "יש אווירה קצת אלטרנטיבית לרחוב ינאי", מסביר טנוס את הסיבות שהובילו אותם להגר לכאן. "יש כאן בתי קפה, מסעדות, חנות אלכוהול וסטודיו לקעקועים, מולנו נמצאים עוד משרדי אדריכלים. ברחוב ינאי יש אווירה של רחוב ועם זאת יש בו עדיין משהו אינטימי וביתי, מקום שהוא לא לגמרי חשוף. בכלל, אנחנו חושבים שאדריכלים צריכים לשבת בקומת קרקע ולא באיזו קומה במגדל".

תחילה שכרו משרד קטן מטרים ספורים ממשרדם הנוכחי. לאחר שנים אחדות שכרו מטדי שגיא שטח של שתי חנויות ששימשו עד אז מחסן לחנות מחשבים ואותו הם שיפצו ועיצבו מחדש. "חשפנו את כל שכבות הטיח הישנות כך שנוצר עיצוב נקי. כדי להימנע מהנמכות של התקרה או קדיחות בקירות העברנו את המערכות חשופות בצמוד לתקרה".

"אנחנו אוהבים את ההתבוננות על הרחוב. לכן לא יצרנו חציצות הרמטיות בתוך המשרד, אלא כל החלל הוא פתוח ורק מחיצות זכוכית או לייסטים של עץ יוצרות הפרדות. דאגנו שכל סביבות העבודה יפנו עם הפנים לכיוון הרחוב".

.

20211229_090944

לאחרונה השלימו כאן את פרויקט תיאטרון הקרון בסמוך לגן הפעמון

.

20211229_091014

המשרד מתפרס על פני שטח של שתי חנויות שאוחדו

.

20211229_091049

דגם

.

20211229_092038

הדופן המערבית של השיכון מלווה במדרגות רחבות שמקשרות בין הרחובות

.

20211229_092100

משמאל היתה במקור מרפסת של הקומה המפולשת שמשום מה נסגרה (אולי בגלל רוחות וגשמים שהציפו את הקומה המפולשת

.

20211229_092152

מכאן יש כניסה לאגף המערבי של השיכון

.

20211229_092215

הבניין משמאל לא שייך לשיכון. מימין הכניסה אל הקומה המפולשת של האגף המערבי

.

20211229_092616

הקומ המפולשת מקושרת כאמור בגשר לרחבה שמהווה כניסה לשני אגפי השיכון

.

20211229_092558

וברחבה מוצב הפסל שיצר יגאל תומרקים (במרכז בגב)

.

20211229_092231

עיצוב הקומה המפולשת דומה לזה שבאגף המזרחי, רק קצר יותר

.

20211229_092240

כניסה

.

20211229_092529

בכניסה

.

20211229_092512

שתי דירות בכל חצי קומה

.

20211229_092345

גם כאן יש רחוב בתחתית הבניין

.

20211229_092400

מבט למעלה

.

תודה לנעמה תומרקין ולאדריכלים ד"ר צבי אלחייני, יעקוב טנוס ושרון סיטון ואלי סינגלובסקי

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נילי גרייצר  ביום 19/01/2022 בשעה 10:26

    בנוסף, המבנן גובל בקיר בית סמוך, שעליו מוצגת תמונת פסיפס מונומנטלית ׳׳גן העדן׳׳ שיצרה האמנית הארמנית הירושלמית הנודעת מרי בליאן ז׳׳ל

  • aviv49  ביום 19/01/2022 בשעה 11:28

    כתבת מספר פעמים אלחייני במקום אלחנני

    • מיכאל יעקובסון  ביום 19/01/2022 בשעה 11:40

      אלחייני לא מופיע במקום אלחנני. אדריכל אבא אלחנני תכנן את הבניין. אדריכל ד"ר צבי אלחייני מתייחס בסיום המאמר לשילוב של תומרקין ואמנות על ידי אלחנני.

  • נועם ספקטור  ביום 19/01/2022 בשעה 11:43

    מבקש לתמוך במפעלך החשוב והמרתק, המתעד את המפגש בין אדריכלות ואמנות או שיתוף הפעולה בין אדריכל ואמן.
    תודה רבה!
    נועם.

  • ליזה דוידוביץ  ביום 19/01/2022 בשעה 11:56

    ולא מילה אחת אפילו על עבודתה של מרי בליאן…??? הרי יש לך כאן לפחות 2 תצלומים, בהם מתועדת העבודה שלה

  • Rami Tal  ביום 19/01/2022 בשעה 12:08

    היי,

    כתבה מאד מעניינת.

    חבל שבכתבה אין התייחסות לפסיפס המדהים רזי גן העדן, מעשה ידי מרי בליאן

    http://www.yoaview.com/Yoaview/SITE/?action=showobject&sn=2_773

    אמנם הפסיפס הוצב ב 2004 , אבל עדיין שווה להזכירו בכתבה.

    בברכה

    רמי טל

    BR

    Rami Tal

    Project Manager

    Rubidium Ltd.

    Office +972-9-745-1412 (IL)

    Mobile +972-54-7501-323 (IL)

    http://www.rubidium.com/

  • איריס מיכאל  ביום 19/01/2022 בשעה 21:04

    ואו מרתק, אנחנו גרים עדיין בכורש 12 מזה 42 שנים. לשאלתך, באזור התחתון מאחורי הפסל כן התקיים גן ילדים שכל ילדי השכונה (והיו הרבה) למדו בו. רק חאחרונה אותם ילדים שבגרו מצאו אחד את השני ברשת ופתחנו קבוצת ווצאפ בה מעלים את זכרונות ילדות מהרחוב. כולם, ללא יוצא מן הכלל, נזכרים בערגה ברחבות שעמדו לרשותנו לכל משחקי הילדים של פעם. מזרחים ואשכנזים, חיו פה כמו בסרט שכונת חיים בכיף ואהבה וילדות מהממת. תודה על הכתבה. אגב הפסל היה במקור בטון ונצבע מעת לעת על ידי ועדי הבית כדי להוסיף קצת צבע:)

  • אביגיל  ביום 19/01/2022 בשעה 22:34

    לבניין קראו בניין גד ולגן הילדים קראו גן גד. הגננת שם היתה אהובה אלבוחר שהיתה גננת משכמה ומעלה.

  • אלי דרור  ביום 20/01/2022 בשעה 1:32

    גרתי בבנין כילד מיום סיום הבניה של כורש 14 (1965).
    יכול לומר שמגוון המשפחות היה כור היתוך אמיתי של החברה הישראלית דאז.
    דתיים וחילוניים מזרחים, ספרדים ואשכנזים – ילדים מ-80 משפחות שיחקו בפסאג׳ של הבנין (מה שאתם קוראים השטח המפולש) – אין סוף משחקי כדור ואחרים.
    מדי שבת היתה מתארגנת הסעה לים למשפחות.
    במלחמת ששת הימים שהינו כולנו במיקלטים שהיו מתחת לקרקע – אוכלים, שותים, צמודים למקלטי הטרנזיסטור ושומעים את קול הקליעים שעפים מעל הבניין.
    לגבי ה׳פסל׳, כך קראנו לעבודת האמנות בשטח בין הבניינים – עד לאחרונה לא ידעתי שהוא של תומרקין. היה צבוע לאורך התקופות גם בצבע זהב.

  • ehudbarr  ביום 20/01/2022 בשעה 11:51

    רק תיקון קטן, ישעיהו ליבוביץ' לא נולד בירושלים.

  • שירה דרמון  ביום 20/01/2022 בשעה 16:05

    הרופא שיניים שלי היה שם.
    איך אהבתי לצאת לחצר המפולשת, להסתכל על השמיים ולהתפעל מהיופי של הבניין המתבלה שם

  • מריק  ביום 20/01/2022 בשעה 19:55

    בסוף שנוץ ה2000 בת הזוג שלי גרה בבניין. זו לא היתה חוייה מאוד נעימה, מרכז העיר נוכח מאוד בבניין והיו מגוון פעילויות מפוקפקות בתוכו ולידו.אני צופה לו עדנה מחודשת ברגע שבצלאל יעברו לקמפוס החדש במגרש הרוסים

  • סיגל גפני  ביום 21/01/2022 בשעה 20:33

    הבנין הזה זכור לי מילדותי בשנות ה-70 וה-80 בירושלים, הוא היה אז מוזנח, כמו האזור הזה של העיר, אוכלוסיה טובה ברחה משם לטובת הפרברים, ממש כמו משפחתי. גרנו בקינג ג'ורג' מול "המשביר" ועברנו ב-1970 לשכנות "יפה נוף".
    כיום, בעיניים של מתכננת ערים, אני חושבת שהבנין הזה הוא מופת של דיור עממי בר השגה נוסח שנות ה-60, והלוואי שיכירו בחשיבותו גם הרשויות, ויאפשרו לו לשוב להוות אלטרנטיבה שפויה וזמינה לאוכלוסיה טובה שמחפשת מגורים טובים במחיר שפוי במרכז העיר ובקירבה לרק"ל ועם כל היתרונות של מגורים במרכז עירוני שוקק.
    העירייה צריכה לעודד ולגרום לכך שבתים כאלה ינוהלו על ידי חברת תחזוקה שגם תתחזק וגם תשדרג את השטחים הציבוריים.
    גם היום צריך לעודד הקמה של בניני מגורים מסוג זה במרכז העיר, ולא רק מגדלים לעשירים, כמו שקורה בשנים האחרונות.

    • מיכאל יעקובסון  ביום 22/01/2022 בשעה 17:49

      תודה סיגל על הדברים. במקור מחצית מהטקסט שכתבתי עסק בהשוואה בין האיכויות התכנוניות שמצאתי כאן, לעומת האיכויות של בנייני המגורים לרבות המגדלים שנבנים היום ומתאפיינים במינימום כישרון ויצירתיות של האדריכלים וכך גם היזמים. לאחר מחשבה שנייה מצאתי שהטקסט לא ממוקד מספיק בבניין ולכן החלטתי לא להתייחס אלא רק לבניין עצמו.

  • ערן מרדכוביץ  ביום 21/01/2022 בשעה 22:51

    מיכאל , תודה שוב על הכתבות שלך המאירות את האדריכלות הישראלית באור מחודש.
    ברחוב שלמה המלך, ממש מול החזית הצרה של המבנה, שוכן (ובעיקר שכן) המשרד של משה ספדיה בארץ לפחות מסוף שנות ה -80 של המאה הקודמת. הרבה מאוד אדריכלים שעבדו לאורך השנים במשרד (ביניהם אני) וזכו לעבוד במשרד מיוחד זה ולראות את המבנה הסמוך יום יום. בטוח שרובם לא היו מודעים לסיפור האדריכלי של מבנה אלחנני.

  • חדוה אבוחצירה מרש  ביום 23/02/2022 בשעה 7:22

    מיכאל אהלן.
    כבר זמן רב קוראת בשקיקה את הבלוג המצוין הזה.
    והיום עוצרת להגיד תודה!!
    אתמול טיילתי עם חברים לכברי, ובדרך מיד בדקנו מה מיכאל כתב על כברי? הלכנו בעקבות הבלוג. אז תודה רבה.
    אני מדריכה סיורי אמנות ואדריכלות בירושלים כבר שלושה עשורים עם אהבה מיוחדת לאבא אלחנני, אז תודה מיוחדת על הבלוג הזה שעוסק בהרחבה מרתקת בשיכון ברחוב כורש.
    בהצלחה♧

    חדוה.

  • מירי דוידוביץ  ביום 12/03/2022 בשעה 15:04

    הבניין הזה תמיד סיקרן אותי כשגרתי בירושלים, בגלל האורבניות שלו. מעניין מאוד מה שכתבת. היום סיירנו בו עם הטקסט שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: