סיבוב בבריכה הנטושה באלוני אבא

כבר הרבה שנים שלא בקרתי באלוני אבא. בפעם האחרונה שהייתי כאן הסתובבתי בבית-העם, לא הטמפלרי מלפני 110 שנה, אלא זה המאוחר שהקימו בשנות ה-70 התושבים הישראלים. גם הפעם, בדרך לאירוע בקיבוץ השכן, עצרתי באלוני אבא כדי לשוב ולבקר באותו בית-עם. אלא שלא הצלחתי למצוא אותו. הסתובבתי במושב והוא חמק ממני. מה שכן מצאתי היתה הבריכה הנטושה.

הבריכה מוקפת בשתי חומות כמעט בלתי עבירות. האחת מורכבת מצמחייה צפופה במיוחד והשניה היא גדר מתכת עם דוקרנים. היא ממוקמת ממש במרכז המושב, בסמוך לרחוב הראשי ומול המזכירות. שני דברים מרשימים בה במיוחד: הגודל ופסל בטון שהעלה ירוקת ומוסיף למקום המת הזה חיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

50'

.

אלוני אבא (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

גן נעול

.

שתי שכבות הגנה מסוככות על הבריכה: גדר חייה וגדר מתכת

.

הבריכה ענקית ואין בה מים

.

במקור שימשה הבריכה להשקיית שדות המשקים

.

המקום הזה הוא הגבוה באזור לכן כאן מוקמה הבריכה ששימשה במקור כבריכת אגירה להשקיית השדות והמטעים. בסמוך נמצאת בריכה אגירה חדשה יותר – עגולה, סגורה ומבטון

.

סולמות ברזל מורידים אל הבריכה והסולם הזה מטפס אל סוכת מציל שלא שרדה

.

עדיין גולשים כאן

.

כאן היו המים עמוקים וכאן גם מוקמו המשאבות ששאבו את המים להשקיית השדות והמטעים

.

קוביות בטון למקפצות

.

.

כמו במושבים וקיבוצים רבים, גם הבריכה שבאלוני אבא ניצבת עזובה ונטושה. הזמן בה עמד מלכת והיא מוקפת בצמחייה צפופה שמפרידה בינה ובין חיי היומיום שממשיכים להתנהל במושב הוותיק. על בריכות כאלה כתבתי כאן לא פעם, כמו למשל זו שבכפר הנוער עיינות ובכפר מרדכי. אלא שבשונה מכל הבריכות שראיתי עד היום זו גדולה במיוחד – 830 מ"ר שטחה, 21 מטר רוחבה ו-39 מטר אורכה.

גם בריכה זו נועדה בעיקר כדי להשקות את השדות והמטעים של בעלי המשקים. אלא שחברת "מקורות" שהקימה את הבריכה בתחילת שנות ה-50, תכננה אותה באופן שתשמש את תושבי המושב כמו גם את השכנים לרחצה, לפנאי ולנופש. ילדי אלוני אבא למדו בה לשחות ובילו בה כמעט כל יום אחר הצהריים. הרחצה בבריכה היתה בנוכחות מציל בלבד, אלא שבקיץ 1962 ארע כאן אסון.

.

שנות ה-60: הבריכה מלאה (באדיבות חנה לבב)

.

שנות ה-60: צעירי אלוני אבא על שפת הבריכה

.

.

בקיץ 1962 ארע כאן אסון. הבן הבכור של המושב, אבי שפאר, נכנס לבריכה ולא יצא ממנה בחיים. שפאר בן ה-16 היה תלמיד בכפר הנוער "הדסים" ובנם של שניים ממייסדי אלוני אבא. הבריכה באותו יום היתה מלאה בילדי המושב וגם המציל נחום שטרק. "היה בבריכה מקום שממנו נכנסו המים ומאותו המקום גם נשאבו המים להשקיית השדות, לא היתה אז חסימה כמו שיש היום", נזכרת חנה לבב, מוותיקות המושב ובעצמה בת למייסדי אלוני אבא שמשמשת באופן לא רשמי כהיסטוריונית של המקום. "היינו נהנים להיות על יד הפתח הזה כי הזרם היה חזק, ואז בלי הודעה מראש הפסיקו להזרים מים והתחילו לשאוב ואבי בבת-אחת נשאב".

על שפת הבריכה ניצב פסל יפה של זוג ערום ומחובק. שילובה של יצירת האמנות בבריכה מוסיפה למקום רובד ועניין. במבט ראשון נראה שהפסל מתאר שני ילדים שבוכים בצער על שפת הבריכה, כאילו איבדו משהו או מישהו בתוך המים העמוקים שכבר אין כאן. פסל הבטון מכוסה בירוקת שמוסיפה לו צבע וגם קצת חיים, אבל המקום עצמו מת כבר מזמן.

את הפסל יצר צבי ענבל (בצ'י) ולדברי לבב הפסל אינו קשור לטביעה של אבי שפאר, אלא הוקם עם הבריכה ומתאר אמא ובן.

.

27.7.1962

.

.

סופה של הבריכה הגיע בשנות ה-80, כשחברת "מקורות" החליטה להקים בסמוך בריכה סגורה, זו הותיקה נסגרה ומאז נותרה עזובה. רגע לפני ש"מקורות" הקימה את הבריכה החדשה, בקשו חברי המושב להמשיך ולהפעיל את הבריכה: "היתה תכנית להפוך אותה לבריכה סטנדרטית", נזכרת חנה לבב, מוותיקות המושב ובעצמה בת למייסדי אלוני אבא שמשמשת באופן לא רשמי כהיסטוריונית של המקום. "אבל אז באמצע שנות ה-80 היה משבר המניות בבנקים והכל נתקע. מאז משתמשים תושבי אלוני אבא בבריכה המצויה בבית לחם הגלילית, המושב השכן.

"היום יש ויכוח. הבריכה שייכת לאגודה החקלאית והתושבים החדשים הציעו להקים במקום הבריכה אולם ספורט. יש התנגדות ויש כאלה שחולמים לחדש את הבריכה. בינתיים המקום עומד ואין תכנית".

בסמוך לבריכה נמצא מבנה הכנסייה ששימש תחילה את מייסדי המקום. היו אלה הטמפלרים שהקימו כאן ב-1907 את המושבה ולדהיים. כמו במושבות האחרות של בני המסדר הגרמני, גם כאן נבנו בתי אבן גדולים ובמרכז היישוב הוקם מבנה ציבור מרכזי. לא לאורך שנים רבות התגוררו כאן הטמפלרים ובמהלך מלחמת העולם השנייה סילקו אותם הבריטים מהארץ. שבועות מעטים לאחר הקמת המדינה נכנסו אל הבתים הנטושים כמה קבוצות שביקשו לייסד קיבוצים. היה זה להם מחנה זמני ועד מהרה עזבו שלוש מהקבוצות הוקימו את קיבוציהם בנגב ובגליל (אור הנר, לוחמי הגטאות). נותרו כאן חברי "הנוער הציוני" שהיגרו לכאן מרומניה וייסדו את אלוני אבא שנקרא על שם חברם לקבוצה אבא ברדיצ'ב, שנרצח בידי הנאצים לאחר שצנח עם חבריו, נתפס ונשלח למחנה מאוטהאוזן. בימיו הראשונים של אלוני אבא התגוררו הילדים ב"בית ילדים" ורק ב-1951 עברו הילדים להתגורר בבתי הוריהם, אז גם הוחלט כי אלוני אבא יהיה מושב שיתופי ולא קיבוץ.

הכנסייה הוסבה לבית-העם בו נערכו ההתכנסויות החברתיות כמו למשל עריכת חגים משותפים כשגולת-הכותרת היתה ליל סדר משותף. המבנה שימש בייעודו זה עד לתחילת שנות ה-70, אז הוקם בית-עם חדש ומרווח יותר וכיום מבנה הכנסייה ניצב נטוש ואטום.

.

מחצית משטח הבריכה רדוד יחסית ומחציתה עמוקה

.

הבריכה גדולה במיוחד – 830 מ"ר שטחה, 21 מטר רוחבה ו-39 מטר אורכה

.

הבור ריק אין בו מים

.

לא נראה שהפסל מתאר סצנה רומנטית, אלא שני ילדים שבוכים בצער על שפת הבריכה, כאילו איבדו משהו או מישהו בתוך המים העמוקים שכבר אין כאן. את הפסל יצר צבי ענבל (בצ'י) ולדברי חנה לבב הפסל אינו קשור לטביעה של אבי שפאר, אלא הוקם עם הבריכה ומתאר אמא ובן.

★

שיר לסיום:

.

★