סיבוב בבית התנועה הקיבוצית הנטוש בעת פירוק עבודות האמנות שנותרו בבניין

בשנות ה-60 הקירבה למשרדי ממשלה, לאיגודים מקצועיים ולסוכנות היהודית היתה הסיבה להקמתו של בית תנועת הקיבוץ הארצי בבמיקומו הנבחר. לתכנון הבניין ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב נבחר האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס ומי ששימש בתפקיד אדריכל ראשי של המחלקה הטכנית בתנועה.

ב-2021 אין כבר משמעות לקרבה הפיסית וכנראה שלתנועה אין כבר צורך בנוכחות במרכז העיר הגדולה. לכן, החליטה הנהגת התנועה הקיבוצית להוציא את משרדיה ממרכז תל אביב ולהעתיקם אל מתחם התעסוקה שבקיבוץ יקום (במקור נקרא המתחם "יורו פארק" וכיום הוא נקרא "מתחם העסקים Greenwork"). הבניין ההיסטורי והלא כל כך וותיק החליף אם כן ידיים ולפי ההסכם עבר ל-25 השנים הקרובות לידיה של חברת נדל"ן.

הקיבוצניקים עזבו כבר לפני כמה שבועות וכעת, באמצעות "סטודיו תכלת", מפנים מהבניין קרוב למאה יצירות אמנות, שאותן יצרו אמני הקיבוץ הארצי במיוחד לבניין בעת הקמתו. כך שולבו כאן עבודות של אמנים כמו שמואל כץ, רודא ריילינגר, שרגא ווייל, ג'ין מאיר ומשה סעידי. קפצתי לסיבוב בבניין בעת פירוק העבודות והסתובבתי קצת בין הקומות הנטושות.

ועל כך ברשימה זו.

.

2021-1969

.

1969: התמונה הזו היתה שמורה בארנק של האדריכל שמואל מסטצ'קין (צילום: רן ארדה, ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

.

.

לבניין שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין העניק האדריכל בוגר הבאוהאוס קלילות כזו שאפיינה את המודרניזם המאוחר. קלילות זו התקבלה הודות לקומת הקרקע המפולשת בחלקה, הודות לפתחי החלונות הרחבים שנקבעו בכל אחת מקומות הבניין החזרתיות, ובמיוחד הודות לעמודים הדקיקים החשופים ומודגשים היטב בחזית הראשית הפונה אל הרחוב ומסתיימים בגג כפרגולה אוורירית. זמן קצר לאחר חנוכת הבניין הוחל בסביבה בהקמתם של מבני מוסדות שהתאפיינו בכבדות ונוקשות. נקווה שהשינויים המתוכננים כעת בבניין, שהוכרז אמנם לשימור, לא יפגעו באופיו.

.

השילוט של התנועה צפוי להשאר למרות שהבניין יהפוך לבניין משרדים סטנדרטי ללא כל קשר לקיבוצים

.

על החזית הפונה לרחוב יישאר תבליט הבטון שיצר שיחזקאל קמחי, חבר קיבוץ יקום. לפני שנים אחדות במהלך ונדליסטי צבעו את הקיר ולכן הבטון כבר לא לגמרי חשוף.

.

אולם המבואה: על הקיר נשענות הדלתות המקוריות של הבניין שאותן עיצב שרגא ווייל, חבר קיבוץ העוגן, שעיצב גם את דלתות הכניסה למשכן הכנסת ולמשכן נשיאי ישראל

.

כנף הדלת מציצה מתות לכיסוי 

.

.

לפני שאגש לספר על התרוקנות הבניין, אפתח בסיפור ההקמה ושילוב האמנות באדריכלות:

ביצירתו האדריכלית ראה האדריכל שמואל מסטצ'קין גוף שלם שלא נדרש להוסיף עליו, ובכלל זה אמנות. בעוד שעמיתיו למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי, האדריכלים חיליק ערד ומנחם באר, ראו ערך בשילוב אמנות באדריכלות, מסטצ'קין התנגד למהלך. עם תכנון בית תנועת הקיבוץ הארצי מסטצ'קין לא מצא לנכון לשנות מגישתו. אלא שארגון הציירים והפסלים של הקיבוץ הארצי ראה אחרת. באותה תקופה מילאה הציירת לאה צימרמן, חברת קיבוץ חצור, את תפקיד מזכירת הארגון והיא זו שדרשה שיצירתם של אמני התנועה תשולב בבניין על כל חלקיו – בחזיתותיו החיצוניות וכן בכל אחת מקומות הבניין כמו גם באולמות מרכזיים.

כוחו של הארגון היה חזק ומסטצ'קין נאלץ לקבל את דין התנועה. תבליט בטון שולב בחזית הפונה לרחוב ואותה ביצע יחזקאל קמחי מקיבוץ יקום. משני צידי פתח הכניסה הראשי שילבה ג'ין מאיר מקיבוץ עין השופט פסלים קינטיים, כאלה המזכירים בצורתם טוטאם או שומרי ראש. את דלתות הכניסה עצמן עיצב שרגא ווייל מקיבוץ העוגן, שעיצב בסביבת אותן השנים גם את דלתות הכניסה למשכן הכנסת, למשכן נשיאי ישראל ולארבעת בתי הכנסת הספרדיים שברובע היהודי בירושלים. במבואות הקומתיים יצרו אמנים כמו רודא ריילינגר מקיבוץ הזורע, או שמואל כץ מקיבוץ געתון עבודות זכוכית וקרמיקה שתוכננו גם הן במיוחד לבניין.

גולת הכותרת של שילוב האמנות בבניין היה הקיר המרכזי שבאולם ההתכנסויות, שהוקם בקומה 2- ועוצב כולו כקיר אמנות מקרמיקה (קרוב ל-80 מ"ר שטחו). משה סעידי, חבר קיבוץ כפר מנחם, היה אז באמצע שנות ה-30 לחייו, וצבר ניסיון עשיר בציור ובפיסול. סעידי כבר הספיק בשנה שחלפה קודם לתערבותו בבית הקיבות הארצי ליצור כמה קירות קרמיקה, אך היה זה עבורו קיר האמנות הגדול ביותר שתכנן. סעידי בחר לעסוק ביצירתו בצמיחה, והוא העניק ליצירתו רובד נוסף, כזה שהיה אקטואלי לאותם הימים שבאו לאחר מלחמת ששת הימים, ואותו הוא כינה "מלחמה ושלום".

באחד הימים של שנת 1969 שבהם עבד סעידי על יצירתו באולם ההתכנסות שהיה אז עוד בבנייה, נכנס מסטצ'קין לאולם ונחשף לראשונה ליצירה שהיתה אז כבר בשלב ביצוע מתקדם. "נפגשנו כאשר כמעט גמרו להרכיב את המטר האחרון של הקיר הקראמי הגדול", נזכר האדריכל ב-1988 במכתב שכתב לסעידי. "ואז אמרתי לך מה אתה עושה מחר? היית בטוח שאני הולך לבקר או להלל, ואני התכוונתי שאחרי תוצאה כזאת בוודאי נעבוד יחד בהזדמנויות רבות". ואכן, מסטצ'קין שינה את גישתו, ומאותה עת ועד לפרישתו 15 שנים מאוחר יותר, הקפיד לשלב אמנות בבניינים שתכנן, כשלרוב היה זה סעידי שהוזמן על ידו לשלב את קירות הקרמיקה בבניינים שתכנן.

"הקיר הקראמי עם הבלוקים המופרדים והגיאומטריים יוצר את ההוד והשקט שהבאת לנו מארץ הולדתך, איראן", המשיך מסטצ'קין במכתבו. "ואין הוכחה טובה יותר מלשבת מול הקיר וללמוד אסטטיקה, מתמטיקה, מוזיקה וארכיטקטורה".

.

משני צדי מבואת הכניסה שילבה ג'ין מאיר, חברת קיבוץ עין השופט, עבודות קרמיקה. במקור הקירות כולם היו מגרנוליט חשופה, אלא שלפני שנים כוסו חלקם בקירות גבס מטויחים בלבן

.

.

"היה לי ברור שליצירות האלה תהיה כתובת אחרת, או שיישארו במשרדים עם הסכמים חתומים", סיפר לי השבוע יובל דניאלי, אמן, ארכיונאי אמנות ב"יד יערי" והיסטוריון אמנות ואדריכלות בקיבוץ. דניאלי מוביל את תהליך הטיפול בכל יצירות האמנות שבבית התנועה. לדבריו כאמור היו שתי חלופות: הותרת היצירות בבניין כשהשוכר יתחייב לשמור עליהם, או העתקתם לגבעת חביבה, המרכז החינוכי התנועתי הארצי מייסודם של השומר הצעיר והקיבוץ הארצי.

"היצירות שבבית התנועה הקיבוצית שולבו שם במקור מתוך מחשבה שיהוו חלון ראווה לתנועת הקיבוץ הארצי בלב המטרופולין. היה חשוב לנו לשמור על הריכוזיות של העבודות, לא לפזר אותן.

"השאלה הראשונה ששאלתי בפגישה הראשונה בנושא היתה למה לא להשאיר אותן בבניין. אלא שהוסבר לי שחברת הנדל"ן דורשת לערוך שינויים פנימיים בבניין ולכן לא ניתן להשאיר אותן. גבעת חביבה נשארת באחריות של 'קרן חבצלת' שמזוהה עם הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר ובה פועל ארכיון התנועה 'יד יערי' שתפקידו לשמר את נכסי המורשת והתרבות ובכלל זה האמנות של התנועה. כמו שאנחנו מעבירים ארכיונים אישיים של אנשי רוח ופוליטיקאים לארכיון, כך אנו מעבירים גם יצירות אמנות.

.

העבודות ארוזות לאחר שהגיעו לארכיון יד יערי (צילום: מיכל שרייבר, יד יערי):

.

.

"לחבצלת בא מנכ"ל חדש, עוזי שמש, שיש לו יחס חיובי לערכי אמנות ושימורם. הדבר יקר לליבו, כך שלא היה לא אפילו צורך להתווכח. הוא פרקטי ותכליתי. קבענו אסטרטגיה וצוות עבודה שמורכב מענת לידרור, מנהלת המרכז המשותף לאמנות ואוצרת גלריה גבעת חביבה לאמנות, ממני ומיועצים נוספים שאותם אנחנו מזמינים באופן נקודתי, וסגרנו עם 'סטודיו תכלת' שמתמחה בפירוק ובטיפול ביצירות אמנות. ראינו והתרשמנו מעבודת הסטודיו בטיפול בציור הקיר של תמר גטר בספרייה הישנה שבגבעת חביבה שחודש לאחרונה, והגענו אתם להבנות בנושא שכר הטירחה.

נקבעו שלושה שלבים לפרויקט, מפרט דניאלי: שלב ראשון כולל את הסרת היצירות באופן מקצועי מקירות הבניין (שלב זה יושלם השבוע). שלב שני הוא שימורן של היצירות ובמיוחד של אלה שניזוקו במהלך השנים. השלב השלישי הוא הצבתן במרחבים הציבוריים של גבעת חביבה.

.

פרחי קרמיקה שיצרה ג'ין מאיר. יובל דניאלי רואה כאן כוכבים. העבודה הזו מתוכננת להיות מותקנת במרכז האמנויות שבגבעת חביבה. על קיר אחד ישנם 38 פרחים ועל קיר שני יש 62

.

שי פרקש מ"סטודיו תכלת" מנהל כאן את מלאכת הפירוק. "לצורך הוצאת הפרחים עם מינימום שברים אנחנו מצפים אותם בדבק עצמות עם בד רשת ומנתקים אותם מהקיר באמצעות פטיש ואזמל", מסביר פרקש

.

.

דניאלי מבטיח שהיצירות לא יישמרו במחסנים, אלא ישולבו במבני הציבור של גבעת חביבה. למעשה כבר הוחלט על מיקומה של כל עבודה והיכן היא תוצג. ב"יד יערי" למשל, בניין שתכנן האדריכל חיליק ערד ששילב בו אמנות ובמיוחד עבודה גדולה של רודא ריילינגר, ישולבו הדלתות שיצר ווייל, פסל קיר שיצר יוחנן בן יעקב, תבליטי קרמיקה המתארים פסוקים מספר "משלי" שיצר דניאל נחום וכן עבודת הזכוכית שיצר רודא ריילינגר. פסל קיר הקרמיקה שיצרה אראלה שפרוני ישולב על חזית "אולם גולן" שתכנן שמואל מסטצ'קין. עמודי הטוטם שיצרה ג'ין מאיר וכן תבליט הקיר שיצר שמואל כץ ותאר את הפסוק "וגר זאב עם כבש" (וכאן ברשימה מופיע שלב פירוקה) ישולבו במרפסת הכניסה לבניין הספרייה החדשה. קיר הקרמיקה הגדול והצבעוני שיצר דניאל נחום בחדר האוכל שבבית התנועה יועתק לקירות חדר האוכל בגבעת חביבה. הפרחים או הכוכבים שיצרה ג'ין מאיר בכניסה לבית התנועה (ותמונות הפירוק מופיעות כאן מיד למטה), מתוכננות להשתלב בסדנאות האמנות שבהם עוסקים בקרמיקה.

שתי עבודות יישארו בבניין – תבליט הבטון בחזית שיצר יחזקאל קמחי ולא ניתן כלל לפירוק והעתקה, וקיר הקרמיקה הענק של משה סעידי. "האולם יישאר ואסור להם לגעת בקיר. ההסכם שלנו הוא שאם הם מחליטים לגעת בקיר אז צריך לראות מה עושים".

האם יש סיכוי שיכסו את עבודתו של סעידי בלוחות גבס?

"אני לא יודע. בינתיים העבודה תשאר חשופה ולא נוגעים בה לתפארת משה סעידי, התנועה הקיבוצית ומדינת ישראל. זה גם מה שהבטחנו לסעידי".

"בסופו של דבר אנחנו עושים מחווה לאמנים ולאמנות שהיתה בתנועה, ומדגישים שלבד מאיכות צרופה האמנות הזו היא חלק מהתפתחותה של תנועה שלא קפאה על שמריה ויש לה ערך אידיאולוגי, תרבותי וחברתי", מסכם דניאלי.

.

מיכל בורג מ"סטודיו תכלת" (היא גם טיפלה בחידוש ציור הקיר של יגאל תומרקין בתיכון עירוני ה' בתל אביב) ממיסה את הכיסוי של ראש הבורג ולאחר מכן משחררת את גוף הקרמיקה מהקיר, אורזת אותו ושולחת לגבעת חביבה

.

זה המקום היחיד בעיר שאפשר לקבל בו את "זמן קיבוץ" – השבועון המודפס שמספר מה חדש בתנועה השיתופית

.

המדרגות שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין היו טיפוס חזור בבניינים וכללו עמוד מונומנטאלי שממנו יוצא מעקה של עץ וברזל

.

זוג המעליות שהותקנו בבניין היו חידוש גדול לקיבוצניקים שהיו רגילים לבניינים בני קומה או שתיים ולא נצרכו למעלית

.

מזל שיש הנחיות ברורות

.

המסדרונות ריקים ונקיים

.

גם החדרים כבר התרקונו כולם מעובדים ומציוד

.

את כולם נשא הרוח

.

הדלתות שעיצב האדריכל שמואל מסטצ'קין אפשרו החדרת אור ואוויר אל המסדרון מבלי לפתוח את הדלת

.

החדרים נהנו מחלון רחב וגבוה שמקיף אל העיר

.

על הקיר נותרו אבני דרך לבנייה

.

החדרים בקצוות נהנים מהיקף חלונות כפול

.

חזרה למסדרון

.

.

האדריכל

שמואל מסטצ'קין (2004-1908) הוא מאבות האדריכלות בתנועה הקיבוצית. כמו האדריכל אריה שרון, גם הוא הגיע לארץ-ישראל ממזרח אירופה בה נולד, וחזר לאירופה לצורך הכשרה מקצועית, כשהוא בוחר בבאוהאוס בדסאו – המוסד הנועז והבולט ביותר שפעל אז בעולם בתחום העיצוב והאדריכלות והיה בשיאו. בגמר לימודיו הוא שב לארץ והשתקע בתל אביב שבה התגורר לשארית חייו.

ההישג המרשים של מסטצ'קין היה ייסוד המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי בה נטל חלק מרכזי ב-1943. הוא למעשה זה שניסח את תפיסת התכנון בקיבוץ הארצי והתמנה לתפקיד אדריכל ראשי, תפקיד אותו נשא במשך ארבעים שנה. מסטצ'קין היה מקובעי מדיניות התכנון של הקיבוץ הארצי, בעוד עמיתו האדריכל שמואל ביקלס קבע את מדיניות התכנון לתנועת הקיבוץ המאוחד. בשנות ה-80 פרש מסטצ'קין מעבודה והוא נפטר ב-2004.

ב-2008 פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי את הספר "לבנות ולהבנות בה – ספר שמואל מסטצ'קין" (הקיבוץ המאוחד), שיותר משהיה מונוגרפיה מקצועית על יצירתו, עסק הספר בעקרונות התכנון בקיבוץ הארצי. מסטצ'קין אם כן ראוי למחקר מעמיק על יצירתו העניפה המתפרסת על פני ששה עשורים.

כאן בבלוג פרסמתי עשרות רשימות על עבודותיו של מסטצ'קין. על בית התנועה הקיבוצית כתבתי ב-2019. כמו כן כתבתי על מבנה הספרייה ואולם גולן בקמפוס גבעת חביבה, "אוהל שרה" בקמפוס מכללת עמק יזרעאל (שבקרוב יוכרז עליו לשימור), בית הנוער העובד והלומד ("משכן ברנר וחבריו") בתל אביב, בית מוסיקה בקיבוץ עין השופט, בית ברל בנען, בית ספר לא גמור בשדות ים, בריכת שחייה ואולם כדורסל בקמפוס גבעת רם, "בית היוצר", שכונת מגורים ומרכזית טלפון בנווה זוהר, אולם הספורט בבית אלפא וגם את "בית מנחם" בקיבוץ מעברות שהצלחתי באמצעות הכתיבה לעורר את הציבור שלא להרוס אותו. חדרי אוכל שהוא תכנן וכתבתי עליהם: גבעת מרדכי, אדמית, כרמיה, יקום, נגבה, רוחמה, שער הגולן (עם החזית האהובה עלי שבימים אלה דפקו אותה), דן, להבות חביבה, חצור, כפר מנחם, רבדים, מגן, גבעת עוז, עין גדי, עין דור, שובל ובית ניר.

.

קומה

.

ביטחון, משימות, חינוך וגם ערוכי דין. בשנים האחרונות הושכרו חלק מקומות הבניין למשרדים חיצוניים

.

נראה לי שמישהו שכח את הפסל שיצר יהושע סגל מקיבוץ ניר דוד

.

גם בשנת 2019 התעכבתי על הפסל הזה, ואז עוד היתה תלויה כאן עבודת הקרמיקה שיצרדניאל נחום מקיבוץ רוחמה

.

כאן היתה תלויה עבודת קרמיקה שיצרה אראלה שפרוני

.

עד לפני יומיים היתה כאן עבודת קרמיקה שיצרה אראלה שפרוני מקיבוץ עין החורש, תמונה שצלמתי ב-2019

.

וכאן היתה תלויה עבודת זכוכית שיצר רודא ריילינגר, חבר קיבוץ הזורע

.

כך זה היה נראה כשהייתי כאן ב-2019

.

כאן מונחת עבודת הזכוכית של רודא

.

בקומה 7 הגבוהה נקבעו במקור חדרי מזכירות התנועה + המבקר + הכלכלה

.

הכניסה ללשכת מזכ"ל התנועה

.

השלט הוא כל מה שנשאר. העבודה עברה ליקום

.

הנוף מהקומה השביעית

.

על הרצפה נשאר פנקס קבלות

.

בקומה 2 עמל צוות של "סטודיו תכלת" בפירוק ואריזת העבודה שיצר שמואל כץ מקיבוץ געתון

.

קרמיקה צבועה

.

עם מברג מחלצים את הלוח מהקיר

.

כל הלוחות ממוספרים

.

ונארזים

.

חלוץ

.

זהו, הכל פורק

.

העבודה של ג'ין מאיר שקיבלה את פני הבאים לבניין כבר פורקה וכעת היא לקראת אריזה

.

טוטם

.

וכך היו נראות העבודות של ג'ין מאיר בכניסה לבניין, 2019

.

ניתן היה לסובב אותן על ציר באופן חופשי, 2019

.

בגג מצויים מכונות מערכת מיזוג האוויר

.

וגם היציאה לחצר רחבת ידיים המתפרסת כמעט על פני כל שטח הגג

.

קורות בטון ארוכות חוצות את החצר ויוצרות בה תתי-מתחמים, יש גם תאורה שמאפשרת פעילות בחשיכה

.

נערכו כאן פעילויות חינוכיות, פגישות מרובות משתתפים וגם אירועים

.

עבודת בטון שכיום לא יודעים לעשות כאן

.

חזית מבנה הכניסה היא משחק צורני של בטון

.

מגרשי חנייה מחכה לניצול

.

משמאל מגדל משרדים בתכנון דן האדריכלים איתן וערי גושן ומשמאל מגדל בתכנון אריה ואלדר שרון.

.

בקומת המרתף מצוי הארכיון. מצאתי בו עבודת עץ שנראה שנשכחה מעשה ידי יוחנן בן יעקב מקיבוץ הזורע

.

אל דאגה, ספרתי לשי פרקש והעבודה סומנה ונארזה

.

קומפקטוס ריק

.

כאן במרתף היו חדרי חוגים. רק הפסנתר נותר

.

מוכן לנגינה

.

האולם ששימש במקור כחדר אוכל היה מכוסה כולו בעבודות קרמיקה שיצר דניאל נחום מרוחמה. הקירות כוסו בלוחות גבס וכעת לקראת פירוקם החלו בשבירת הגבס והקרמיקה הצבעונית חזרה ונחשפה, אבל רק לרגע כי עוד שנייה היא תפורק מכאן

.

וכך זה היה נראה לפני כמה שנים

.

1969: כשהיה כאן חדר אוכל (צילום: רן ארדה, ארכיון השומר הצעיר יד יערי)

.

כמה ימים לאחר הסיבוב שלי הוחלט לחשוף את כל קירות האולם ולפרק את העבודה (צילום: שי פרקש)

.

.

האולם היחיד בבניין שישאר כפי שהוא וללא שינוי הוא אולם ההתכנסויות. מפתיע לגלות במרכז תל אביב שיש אולם גדול עם קיר כל כך מיוחד

.

כל הקיר המרכזי שלה אולם מכוסה בעבודת קרמיקה אמנותית שיצר משה סעידי, חבר קיבוץ כפר מנחם, כששאר דפנות האולם מכוסות במוזאיקה

.

האולם שימש להרצאות, הדרכות, כינוסים ומופעים. מקהלת האיחוד נהגה להתאמן פה עד ממש לאחרונה

.

הקיר שנוצר לאחר מלחמת ששת הימים תאר את המלחמה והשלום והוא עוסק בעיקר בצמיחה ובמבט אופטימי על המציאות

.

שטח העבודה מגיע כמעט ל-80 מ"ר

.

דגם של קיר האמנות מוצג כעת בתערוכה שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שבקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (התערוכה תנעל ב-28.2.22)

.

מראה חלקי של התערוכה

.

מאות אריחי הקרמיקה נוצרו במפעל הקרמיקה שבקיבוץ כפר מנחם

.

משה סעידי עיצב גם תאורה מיוחדת שנועדה להדגיש את איכויות התלת-ממד של העבודה, אלא שכיום התאורה הזו לא פועלת והעבודה נשטפת באור חיוור של פלורסנט

.

חתימת האמן: סעידי הקפיד לחתום בשמו המלא, לציין את שם קיבוצו ושנת ביצוע העבודה

★

תזכורת ליום שישי הקרוב 7.1.22

.

★

שיר לסיום:

.

★