סיבוב בבניין פלדמן בקמפוס גבעת רם בירושלים

במרכז קמפוס גבעת רם שלטו בעבר האדריכלים הצעירים. אך בכניסה היו אלה דווקא המתכננים בעלי הניסיון והוותק שתכננו את הבניינים הראשונים בשורת מבני הקמפוס, אם לא מכלילים את תחנת האוטובוסים שמקדימה את פני הבאים. אחד מאלה הוא בניין פלדמן (במקור: מכון מייזר ללימודי היהדות), המאכלס כיום את המכון הישראלי ללימודים מתקדמים ואת מרכז פדרמן לחקר הרציונליות. האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד תכננו את המבנה שמתייחד בצורתו ובתוכנו ושבנייתו הושלמה ב-1957. זה גם היה הפרויקט המשמעותי המשותף לשניים, וחתם דרך משותפת ופורייה שארכה 22 שנים.

הסתובבתי בבניין בשבוע שעבר ורגע לפני שהעברתי סיור בספרייה הלאומית הסמוכה. השעה כבר היתה קרובה לשש, והבניין היה ריק כמעט לגמרי. בקומת המרתף עבדו פועלים בשיפוץ וקולותיהם הדהדו אל-על, חדרי החוקרים היו סגורים ורק בקומה העליונה ישב במשרדו אחד מחברי הסגל של המרכז – פרופ' ישראל אומן.

ועל כך ברשימה זו.

.

238987796_4796634453699432_7265465500542979001_n

1957

.

D468-098 חנניה הרמן 1981

1981: מבט מן האוויר – מימין בניין המנהלה ורחבת הכניסה, בהמשך בנייני הפקולטות כשהימני והרחב שבהם הוא בניין קפלן (צילום: חנניה הרמן, לע"מ)

.

20210818_191951

מבט על בנייני הפקולטות הראשונים שנבנו בגבעת רם: שני הימניים תוכננו בידי האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר. השמאלי הוא בניין פלדמן שאותו תכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד. לעומת החזיתות שעיצוב יסקי ופובנזר והתאפיינו בצבעוניות וברפפות להגנה מפני חדירת קרני שמש ישירות, עיצוב גיתאי ומנספלד את החזיתות באופן דו-ממדי, ללא שילוב של צבעים והגנה מקרני שמש, אך עם פתחי חלונות רחבים וגבוהים במיוחד

.

20210818_175331

מבט מהמדשאה המרכזית: כיום המבנה מוסתר בצמרות עצים

.

20210818_175408

חזית צפונית של אחד מבנייני הפקולטות שתכננו יסקי ופובנזר

.

20210818_175400

חזית דרומית של אחד מבנייני הפקולטות שתכננו יסקי ופובנזר: משמאל שילוב קיר קרמיקה אמנותית שיצר אהרן כהנא. המעבר המקורה המשולב בקצוות בנייני הפקולטות הוכתב על ידי עורכי תכנית האב של הקמפוס

.

20210818_175318

חזית דרומית של בניין פלדמן בתכנון וינרויב ומנספלד

.

MGW236-237

שנות ה-90: חזית דרומית בצילום מאת גבריאלה בזיליקו (באדיבות עמוס גיתאי)

.

D788-081 1961

1961: חזית צפונית (לע"מ)

.

20210818_175246

חזית צפונית של בניין פלדמן זהה לחזית הדרומית

.

MGW239

1955: מתווה מאת האדריכלים מוניו וינרויב ואל מנספלד. בדופן הבניין נראה כי תוכנן לשלב יצירת אמנות (יתכן ושל הפסל ז'אק ליפשיץ, שלבסוף פסל שיצר השתלב בדשא לא הרחק מהבניין), אך זו לא שולבה והחזית כמו שאר חזיתות הבניינים הסמוכים נותרה נקייה (באדיבות עמוס גיתאי)

.

20210818_175231

לעומת החזיתות המצופות בלוחות אבן לבנה, צופו עמודי הבטון העגולים שבקומת הקרקע בפסיפס בצבע שחור

.

20210818_175222

המעבר המקורה המלווה את בנייני הפקולטות משתלב בקומת הקרקע של הבניין וכך נוצרת מבואה מפולשת המעוצבת באלגנטיות: קיר פסיפס שחור, עמודים עגולים כפולים וריצוף עם דוגמת רשת 

.

20210818_175154

שמות הבניינים בקמפוס משתנים מידי כמה שנים בהתאם לגופים המאכלסים אותם

.

20210818_175201

צבי האוזמן הוא הטיפוגרף שעיצב את גופן הצבי שבו עושה האוניברסיטה העברית שימוש בכלל בנייניה מאז הקמת קמפוס גבעת רם ב-1954

.

20210818_175211

עמודים כפולים מצופים בפסיפס קרמי בצבע שחור

.

20210818_174921

הכניסה לבניין מובילה ישר אל אולם גבוה הנמתח לגובה של שלוש קומות + ירידה לקומה תחתונה המנצלת את הבדלי הגובה הטבעיים בקרקע. הקיר שבקצה קומת הכניסה הוא תוספת מאוחרת ובמקור מסך זכוכית איפשר מבט אל הנוף, כפי שרואים בתמונה הבאה:

.

MGW243

כך זה נראה במקור: מבט מקומת הכניסה בצילום מאת פאול גרוס – סגרו את החצר, חסמו את המבט וביטלו את הקשר בין הפנים ובין החוץ, האור הטבעי נחסם, הקטינו את האולם (באדיבות עמוס גיתאי)

.

.

(1) הבניין

בניין פלדמן הוא מהשמורים ביותר בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. יתכן והסיבה לכך היא מיקומו בסמוך לכניסה לקמפוס, מה שהופך אותו למבנה ייצוגי. שאר בניייי הפקולטות הסמוכים לו עברו שינויים מפליגים. ועדיין זיהיתי בבניין פלדמן שינוי אחד שפוגע באופן כואב ביצירה האדריכלית המקורית שניצבת כאן מאז 1957 ועל כך בהמשך.

בשנות ה-50 היתה מדינת ישראל שקועה בהתמודדות עם אתגרים חברתיים, כלכליים וביטחוניים רחבי היקף. במקביל, נדרש השלטון לבסס את מעמדו ולהזדרז ולהקים את מוסדותיו. קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם היה אחד מהפרויקטים הגדולים, הבולטים והמשמעותיים שנבנו באותו עשור בישראל, המאמצים שהופנו לצורך הקמתו היו יוצאי דופן לזמן ולמקום. העיצוב המשובח של בניין פלדמן היה נדיר באותם השנים ומכאן נובע ייחודו בממד הזמן. עיצוב דומה באיכויותיו ניתן למצוא במבואה של בית הוועד הפועל ברחוב ארלוזורוב בתל אביב (בניין ההסתדרות), שתכננו האדריכל דב כרמי וחבר אדריכלים ובנייתו הושלמה זמן קר קודם לבניין פלדמן. אלא שבבית הוועד הפועל ההשקעה העיצובית הסתכמה באותו אולם מבואה לא גדול במיוחד, וכאן ההשקעה וההקפדה רחבים יותר ונוגעים בכל חלקי הבניין ופרטיו.

הבניין נקי, חזיתותיו החיצוניות ודפנותיו הפנימיות ללא כתמי רטיבות או בלאי, אין מזגנים תלויים או כבלים, לא תמצאו כאן כרזות או תמונות שנתלו באופן אקראי. התחזוקה גבוהה וניכרת הקפדה על אחידות וטיפוח. ועוד יותר מזה – באולם שבקומת הכניסה משולבת תערוכה זמנית שהוכנה במיוחד לכאן. יצרו אותה במשותף ותוך דיאלוג המשוררת אגי משעול והאמן יואב וינפלד (אוצרת: מיכל מור, אוצרת האוניברסיטה). ואולי כדי לעורר עניין אצל החוקרים, לתערוכה ניתן השם "כי המוח הוא חתיכת רעל".

עיצובו האלגנטי והצנוע מעורר רושם עז כבר עם הכניסה אל המבואה המפולשת המשתלבת במעבר המקורה החיצוני, זה שמקשר בין שורת מבני הפקולטות שמלווים את מרכז הקמפוס. הריצוף משתנה והופך למעין שטיח, כשממנו צומחים עמודים כפולים מצופים בפסיפס שחור שחוזר ומופיע בדפנות חזית הבניין הפונות לאותו מעבר מקורה, ופתח כניסה רחב ומזוגג מזמין פנימה.

את המהלך של המעבר המקורה המלווה את בנייני הפקולטות המאונכים לו, הגו וקבעו האדריכלים שערכו את תכנית האב לקמפוס גבעת רם ב-1953, ריכרד קאופמן, יוסף קלרוויין והיינץ ראו. שנתיים לאחר מכן כבר עסקו שלושה משרדי אדריכלים בתכנון המבנים הראשונים שמימשו את התכנית: משרד כרמי-מלצר-כרמי תכנן את בניין המנהלה ואולם ההרצאות הסמוך לו, אחריו תכננו וינרויב ומנספלד את בניין הפקולטה הראשון ובקצה השני תכננו אברהם יסקי ושמעון פובזנר בניין פקולטות נוסף.

בעוד ששני האדריכלים הוותיקים, וינרויב ומנספלד, הציגו מבנה אלגנטי, מגובש ובוגר, הציגו יסקי ופובזנר מבנה פורץ דרך שהותיר רושם עצום בקרב מקבלי ההחלטות באוניברסיטה ובקרב עמיתיהם, וחלק מערכיו חלחל גם אל תכניות בניין "הספרייה הלאומית" הסמוך. בעקבות זאת, קיבלו השניים לתכנן את כל שאר מבני הפקולטות שתוכננו לקום על פי תכנית האב לצד הדשא המרכזי של הקמפוס. כך נותר הבניין שתכננו וינרויב ומנספלד הבניין היחיד בשורה שלא תוכנן בידי יסקי ופובזנר (שלאחר מכן השתתפו גם בתכנון הספרייה הלאומית שבקצה הדשא. יסקי תכנן את תחנת האוטובוס בכניסה לקמפוס ופובזנר תכנן את כיכר הכניסה וכן את תיכון ליד"ה הסמוך).

.

MGW242

תכניות הבניין (חסרה קומה) וחתך: הבניין מתנשא לגובה של ארבע קומות ומנצל את הפרשי הגבהים כך שהקומה התחתונה המכילה אולם התכנסות גדול ממוקמת מתחת למפלס הכניסה (באדיבות עמוס גיתאי)

.

‏‏MGW242 - עותק

תכנית קומת כניסה: חדרי חוקרים ומשרדים נקבעו בסמוך לדופן הצפונית, בעוד שחדרי הרצאות נקבעו לאורך הדופן הדרומית (באדיבות עמוס גיתאי)

.

.

הבניינים שתכננו יסקי ופובזנר עברו שינויים מפליגים כפי שכבר ציינתי, ולעומתם הבניין שתכננו וינרויב ומנספלד נותר כמו שהיה. פרטי הבניין המקורים נשמרו לכל אורך השנים (וינרויב היה מוכשר בנושא באופן יוצא דופן, הוא גם לימד את התחום בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון). האולם הרחב הנמתח לכל אורך הקומה ופתוח לכל גובהו הוא האלמנט שמעניק לבניין את איכויותיו המרכזיות. האדריכלים המשיכו והעשירו אותו באמצעות התכנון הלא-סימטרי שיצר משקל שונה לכל אחת מדפנות האולם – קביעת העמודים בחלק הצפוני בשטח המעבר ובחלק הדרומי מחוץ למעבר, הגג המשופע והמוגבה שלכל אורכו נקבעו פתחי חלונות המחדירים קרני אור מסוננות אל עומק הבניין.

שני צבעים שולטים באולם – הלבן והחום. הלבן מגיע מהגימור בחומרים בהירים – אבן וטיח. הצבע החום מגיע מהשימוש בציפוי עץ המופיע בדלתות ובחיפוי הקירות. בקומת הכניסה קבעו האדריכלים מסך זכוכית הפונה אל מרכז הקמפוס, ולעומתו קבעו מסך זכוכית דומה הפונה לחצר מפולשת שדרכה ניתן להשקיף אל נוף העיר. לימים נסגרה החצר והפכה לאולם נוסף, ומסכי הזכוכית הוחלפו בקיר אטום, אך כזה שעוצב בדומה לשאר הדפנות הצרות שנקבעו בקומות העליונות ובכך נשמר אופיו העיצובי של הבניין.

המערך הקונסנטרוקטיבי של הבניין הוא מודולארי (מתבסס על מידות קבועות וחזרתיות), ובנוסף מתבסס על רשת של קורות ועמודים. באופן זה, ניתן לערוך שינויים בקלות יחסית בבניין, ולהגדיל או להקטין חדרים באופן פשוט ומהיר, מבלי לפגוע באופיו הכללי. באופן זה קבעו האדריכלים את חדרי ההרצאות בסמוך לדופן הדרומית, בעוד שחדרי החוקרים והמשרדים נקבעו בסמוך לדופן הצפונית שדרכה חודר אור נעים ולא ישיר לאורך מרבית שעות היום. היבט זה של מודולריות הופיע באופן מודגש בעבודותיו של מנספלד בעיקר משנות ה-60 ואילך, במיוחד במוזיאון ישראל שעליו אף זכה בפרס ישראל.

פרופ' ישראל אומן יצא לקראתי במקרה מחדרו, אז בקשתי ממנו להציץ כיצד נראה חדר בבניין. החלונות הגדולים המופיעים בחזית מתגלים כמוצלחים למדי (לפחות בשעת ערב). חדרו הצמוד לחזית הצפונית מואר באור נעים והחלונות הגדולים פונים אל צמרות העצים. כשהצבעתי על כך, אומן הרים את עיניו לחלונות וכמו בפעם הראשונה למד להעריך אותם. עם זאת ידע כבר להעריך את אותה חצר פנימית שסביבה מתבצעת כל התנועה בבניין. סיקרן אותי לדעת מאומן שכבר עשרות רבות של שנים מזדמן למבני אקדמיה בארץ ובעולם, כיצד הוא מעריך את הבניין הזה לעומתם? "הבניין הוא יפה", פתח אומן, "אין כל כך הרבה בניינים שיש בהם חצר וזה נותן לבניין ייחוד. כשיש כנס בבניין אז עורכים למטה בחצר ארוחה קלה וזה גם מקום שבו נפגשים". לא הצלחתי וגם לא הספקתי לשמוע מאומן תובנות מעמיקות יותר, היות ותוך שלוש דקות הייתי אמור לפתוח את הסיור בספרייה הלאומית שתוכנן לשעה שש ולכן נאלצתי להסתלק בריצה.

.

20210818_174935

רצפת האולם מורכבת מלוחות אבן בהירים ובקצה הנגדי לכניסה קיר מצופה בלוחות עץ שכאמור חוסם את המבט אל הנוף שהתאפשר כאן במקור. משמאל שולחנות תצוגה

.

.

(2) האדריכלים

האדריכל מוניו גיתאי-וינרויב נולד בשלזיה ב-1909, למד שני סמסטרים בבאוהאוס, עבד תקופה קצרה במשרדו הפרטי של מנהל הבאוהאוס האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה והיגר לארץ-ישראל ב-1934. הוא התיישב בחיפה וממנה פעל עד לפטירתו.

האדריכל אל מנספלד נולד בסנט פטרבורג שברוסיה ב-1912, למד אדריכלות בברלין ובפריס והיגר לארץ-ישראל ב-1936. הוא התיישב גם כן בחיפה, זמן קצר לאחר בואו חבר לוינרויב ויחד פעלו השניים במשותף עד לשנת 1959. יחד הם תכננו מאות עבודות מגורים, מבני ציבור, תעסוקה, תעשייה ואתרי הנצחה, בעיר ובכפר. פרק נכבד בעבודתם הוקדש לבנייה בקיבוצים, שבהם תכננו לרוב בתי מגורים אך גם מבני שירות, תרבות וציבור.

לאחר פירוק השותפות המשיכו כל אחד בדרכו העצמאית. וינרויב נפטר ב-1970 ומנספלד האריך ימים, זכה בפרס ישראל במשותף עם אדריכלית הפנים דורה גד על תכנון מוזיאון ישראל בירושלים ונפטר ב-2004. בן אחד של מנספלד, יואל, הוא חבר סגל בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, פרופסור המתמחה בתיירות. בן אחר, מיכאל (מיקי), המשיך בדרכו של אביו וכאדריכל מוביל כיום את המשרד הוותיק במשותף עם אדריכל חיים קהת וכן בני הדור היותר צעיר – האדריכלים דנה קהת גרוסברגר וטל דויטש (בשלבים מוקדמים היה מנספלד שותף גם עם האדריכל דני חבקין וכן כלתו האדריכלית יהודית מנספלד). רק לאחרונה השלים המשרד את פרויקט "היכל התרבות" של עכו. המשפחה פעלה להנצחתו של אל מנספלד ולזכרו נקראה על שמו הקפטריה שבמוזיאון ישראל.

גם בנו של וינרויב, עמוס, פנה ללימודי אדריכלות ואף השלים תואר שלישי בתחום. אלא שהוא לא בחר לעסוק בתכנון מבנים אלא בקולנוע. מאז שנות ה-70 יצר למעלה מ-60 סרטים, ורק לאחרונה השלים את הסרט "לילה בחיפה" בכיכובם של חנה לסלאו, מכרם ח'ורי וצחי הלוי. גיתאי גם מקדיש מזמנו וכספו בטיפוח המורשת האדריכלית של אביו. הודות לכך נשמר אוספו, קוטלג ונסרק. ב-1994 פורסמה לראשונה מונוגרפיה מקיפה על עבודותיו, מאת היסטוריון האדריכלות ריצ'רד אינגרסול. 15 שנה מאוחר יותר יצאה מהדורה עברית בהוצאת בבל ומוזיאון תל אביב לאמנות (הספר אזל). ב-2012 ייסד גיתאי את "מוזיאון מוניו גיתאי וינרויב לאדריכלות" – מוזיאון קטן באולם ששימש כמשרד לאביו במרכז הכרמל. גיתאי גם פעל להקמת "גלרייה מוניו" בכפר מסריק. הוא קידם תערוכות שהוצגו במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם, כמו גם שילוב של עבודות אביו בתערוכות שונות. במרכז פומפידו שבפריס, למשל, נדיר שתבקרו ולא תמצאו אחת מהן. בימים אלה הוא פועל להוצאתה לאור של מהדורה חדשה ומעודכנת של המונוגרפיה. גם כאן, בן גיתאי, הדור השלישי פנה ללימודי אדריכלות. הוא פועל בכמה מקומות בעולם ובמרחב המקומי משקיע את עיקר מרצו במיצבים אמנותיים שלהם קשר הדוק עם הסביבה ואותם תוכלו למצוא בחצר גשר הישנה, על שפת מכתש מצפה רמון וכן בקריית חיים שם הוא הרחיב את אתר ההנצחה שאת חלקו המקורי תכננו וינרויב ומנספלד.

רשימות נוספות שפרסמתי על עבודותיהם המשותפות: סניף הדואר בקרית טבעון, חדר האוכל בקיבוץ הזורע, אנדרטה בעמק בית שאן, בלוק בשכונת רמת הדר בחיפה ובית הכנסת המרכזי בשכונת הדר בחיפה.

כמו כן, כתבתי על חדר האוכל בקיבוץ כפר מסריק, בניין לשכת המס של ההסתדרות בחיפה (כיום בניין משרדי מחוז חיפה והצפון של שירותי בריאות כללית) שאותם תכנן וינרויב, וכן כתבתי על מוזיאון ישראל ביובלו ועל הוילה הנסתרת במוזיאון שתכנן מנספלד.

.

20210818_174942

בשולחנות התצוגה תערוכה קטנה המוקדשת לביקורו הראשון של אלברט איינשטיין בארה"ב

.

20210818_174959

פריטים ארכאולוגים בסמוך לדופן האולם הנגדית לכניסה

.

.

20210818_175056

מבט כללי על קומת כניסה

.

20210818_175127

מדרגות יורדות אל קומה תחתונה שאותה משפצים כעת

.

20210818_175129

אור טבעי שוטף את האולם לכל הגובה הודות לפתחי חלונות נסתרים המצויים בסמוך לתקרה

.

20210818_175010

מודעת ביטול

.

20210818_174915

בקומת הכניסה שולבה עבודת אמנות שאותה יצרו בדיאלוג משותף המשוררת אגי משעול והאמן יואב וינפלד

.

20210818_174930

משעול ווינפלד על אחד העמודים

.

20210818_174909

וינפלד

.

20210818_175036

בקצה קומת הכניסה מצוי אולם למפגש בין חוקרים ותלמידים שהוקם על חשבון חצר שאפשרה להאיר ולאוורר את קומת הכניסה ובעיקר לאפשר קשר עין אל נופה של ירושלים

.

20210818_173638

מדרגות רחבות נקבעו בסמוך לכניסה ומקשרות בין שלושת הקומות העליונות בבניין (מדרגות נוספות וצרות יותר מצויות בצדו השני של הבניין)

.

20210818_174846

האדריכלים יצרו מעבר היקפי הפתוח המרכז, כשכל דופן עוצבה באופן שונה: בחלק הימני העמודים משולבים ובחלק השמאלי העמודים הוצמדו למעבר

.

20210818_174838

גם למעקות המתכת העניקו האדריכלים תשומת לב ועיצבו אותם ברוח הבניין באופן קליל ומודרני

.

20210818_173714

גם בקומה העליונה הדפנות הקצרות מצופות בלוחות עץ. כאן אפשר לראות את פתחי החלונות הרחבים המחדירים אור שמש ומאירים את הבניין באופן טבעי לכל אורך שעות היום

.

20210818_173732

המבנה לא סימטרי: הגג משופע בכיוון אחד ומערך העמודים בולט בצד הדרומי

.

20210818_173750

עציצים

.

20210818_173946

אין צורך בתאורה מלאכותית

.

20210818_174016

הבניין מעניק מראה חגיגי מכל נקודה

.

20210818_174023

וגם מאפשר קשר עין ומפגש אקראי בין חוקרים

.

20210818_173740

בשעת ערב הבניין כבר כמעט וריק – ק קולות הפועלים הערבים בוקעים מהקומה התחתונה. בקומה העליונה ספון בחדרו אחד מהחוקרים הבכירים בעולם

.

20210818_174248

חקר הרציונליות נשמע טוב

.

20210818_174152

עמודים המופיעים בקצב קבוע מהווים דופן אוורירית למסדרון

.

20210818_174208

העמודים מצופים בלוחות אבן רק משני צדדים. מעקה מתכת דקיק

.

20210818_173850

החוקר היחיד שנתקלתי בו בבניין הוא זוכה פרס נובל פרופ' ישראל אומן בן ה-91

.

20210818_174721

הצצה לחדרו מגלה את עד כמה הנוכחות לפתחים הגדולים היא משמעותית

.

20210818_174725

מוקף אור

.

20210818_173807

דלתות העץ המקוריות נשמרו כאן בכל הבניין. בכלל הבניין שמור מאד (חוץ משינויים מעטים)

.

20210818_174146

פס שחור בגובה הידית

.

20210818_174059

פתחי החלונות בקומת הגג

. . . . .

20210818_175443

המשכתי לסיור בספרייה הלאומית. בקשתי שיפתחו את הגג לסיור אך סרבו בגלל בעיות בטיחות

.

20210818_190008

אולם העיון הוא אחד מהמקומות המרשימים והאהובים עלי. קודם לסיבוב באולם ביקרנו במרתף הספרים אבל שם אסור לצלם

.

20210818_190156

פתחים עגולים בתקרת האולם מחדירים מעט אור טבעי ובעיקר מהווים אלמנט אסתטי, ובכל מקרה אין בתקרה גופי תאורה מלאכותיים

.

תודה לקולנוען והאדריכל ד"ר עמוס גיתאי, אדריכל מיקי מנספלד, פרופ' ישראל אומן, מיכאל גורדון

רשימות נוספות על בניינים באוניברסיטה העברית:

.

מרכז הספורט (שמואל מסטצ'קין)

בית הכנסת בגבעת רם ושוב גם כאן(היינץ ראו ודוד רזניק)

אולמות הרצאה מדעי הטבע (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

בית הכנסת בהר הצופים (רם כרמי)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רחל  ביום 28/08/2021 בשעה 23:13

    כמה יופי, שמעטים נחשפים לו.
    תודה!

  • ziva.sternhell@gmail.com  ביום 28/08/2021 בשעה 23:22

    עבודת קודש!!!

    נשלח מה-iPhone שלי

  • ywelis  ביום 29/08/2021 בשעה 10:01

    זה כמובן הבניין השמור לפרופסורים ואורחיהם… (אם תחפש תמצא את יובל הררי שם, ועוד כמה שמות).

    מצער שהבניין השכן שלו, שפרינצק, אינו מתוחזק באותה רמה, לא שופץ מזה עשורים (60? 70?) כולל כיתות לימוד שלעומתן כיתות בית ספר ממוצע יהיו קטנות (50 מושבים לכיתה), בידוד לקוי בין הכיתות (ניתן לשמוע מצויין מי מרצה מעבר לקיר), מיזוג מאולתר ואווירה של שנות החמישים.

    לא אצליח להבין מדוע האוניב' העברית מעדיפה (בסיגנון נובורישי-שופוני טהור) להשקיע בבניינים חדשים, ומשאירה את הישנים מוזנחים (חוץ מאלה של הפרופ', כמובן). למה לא לחדש את כולם, לעדכן את המדשאה (שחלקה יבש וחלקה מכוסה יבלית), להגדיל את הקפיטריה ולפתוח אותה עד 9 בערב, להתקין מקומות ישיבה נוחים ולא פתוחים לכל רוח, ובכלל להשקיע בקמפוס.

    • מיכאל יעקובסון  ביום 29/08/2021 בשעה 12:27

      ברור שהאוניברסיטה תעדיף להשקיע בתשתיות הקיימות, אלא שתורמים מעדיפים באופן גורף לממן הקמה של בניין חדש על פני שיפוץ בניין ישן או הקמה של מבנה תשתית ושירות (כמו למשל חניון רב-קומות).

      • ywelis  ביום 30/08/2021 בשעה 9:48

        לכן בדיוק הנהלת האוניב' צריכה לתעל את כספי התורמים לתועלת מעשית, ולהפחית מה'שופוני'.
        אבל כוחה כנגדם מתמעט עם השנים, ככל שתקציביה יורדים… מבעיית הפערים במערב.

  • ywelis  ביום 29/08/2021 בשעה 10:04

    אגב הספריה הלאומית – היא תוזז משם בעוד שנה או 2 למשכנה החדש

    בינתיים התקרות הגבוהות שם כולאות אויר חם בקיץ, וקר בחורף – המיזוג אמנם שופר משמעותית לפני כמה שנים, אחרי שכל קיץ נעשה שם לסאונה, אבל ללא מאווררי תיקרה הגובה הזה רק מעיק על השוהים במקום.

    אני קצת פסימי לגבי המשכן החדש – נראה שיהיה בו אור רב יותר, שיקשה על קריאה ממסכים…

  • ywelis  ביום 29/08/2021 בשעה 10:12

    אשמח אם תוכל לציין מה התועלת הארכיטקטונית בתקרות גבוהות, מלבד הסבת תחושת הגודל וגימוד המתבונן…

    • מיכאל יעקובסון  ביום 29/08/2021 בשעה 12:30

      התולעת היא אכן בתחושת הרווחה. אולם גדול שגובהו נמוך יוצר תחושה של דחיסות. לכל הנושא הזה נערכו מחקרים רבים כשהמפורסם שבהם היה של אלברטי במאה ה-15

  • ywelis  ביום 06/09/2021 בשעה 13:38

    רווחת הנובורישים… ותיירים מחפשי וואו. אחרי שאלה הולכים, נותרים החללים הרמים המיותמים, אפלוליים ונישאים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: