סיבוב בבית גיורא בירושלים שתכננו נדלר-נדלר-ביקסון שהריסתו בוטלה ויבנה עליו אגף חדש

למודרניזם הירושלמי שאותו ניסחו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר עם שמואל ביקסון היה אופי מובהק, כזה שבא לידי ביטוי בשורה של מבני ציבור שתכננו בעיר החל מאמצע שנות ה-50 ועד לאמצע העשור הבא. בניין הספרייה הלאומית שבתכנונו השתתפו היה הבולט שבהם, ו"בית גיורא" (1963) שהוקם כמעון לעולים חדשים בשכונת קריית היובל הוא הפחות מפורסם. לכן, ההחלטה שהתקבלה להרוס אותו, עברה מחוץ לרדאר של חובבי השימור. אלא שעיון מקרי של סגן מתכננת המחוז בלשכת התכנון ירושלים במונוגרפיה המוקדשת לעבודות המשרד, הובילה להחלטה להפוך את ההחלטה ושמור על המבנה באמצעות תמריצים לבעלי הנכס.

בימים אלה מקודמת התב"ע, שאותה ערכו ADMA אדריכלים, הקובעת כיצד ישומר הבניין, מה תהיה תכולתו החדשה וכיצד יורחב לגובה ואל תת-הקרקע.

ועל כך ברשימה זו.

.

239825114_4806219552740922_522332708621050237_n

1963

.

(1) בית גיורא

עם חיסול המעברות, בעיקר במהלך שנות ה-60 כשזרם העולים החדשים הלך והצטמצם, הקימה המדינה עם הסוכנות היהודית מעונות לעולים (הוסטלים) בעיקר במרכזי ערים. במעונות התאפשר לבודדים, זוגות ומשפחות, לעשות את צעדי הקליטה הראשונים ולהסתייע ברשויות באיתור עבודה, מקום מגורים קבוע ולימוד השפה העברית.

תכנון המעונות נמסר לרוב לאדריכלים בולטים שהעניקו למבנים את ייחודם. כך למשל, האדריכלים אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני תכננו שני הוסטלים בבאר שבע ("אלטשול") ובנוף הגליל (במקור נצרת עילית), משה לופנפלד וגיורא גמרמן תכננו את "בית קנדה" ברובע א' באשדוד, ויצחק פרלשטיין תכנן את "בית מילמן" בשכונת רמת אביב בתל אביב. כך נבנו קרוב ל-20 מבני מעונות.

שולמית ומיכאל נדלר יחד עם שותפם שמואל ביקסון קיבלו לתכנן את ההוסטל שהוקם בשכונת קריית היובל שבירושלים. הבניין שהוקם על מגרש פינתי בשטח של 3.5 דונם (5,660 מ"ר שטח בנוי), בלט היטב לחולפים ברחוב טהון, מהרחובות המרכזיים במערב העיר שבעתיד הקרוב צפוי לעבור בו תוואי הרכבת הקלה של הקו הסגול.

בקומת הכניסה הכיל הבניין חדרי הרצאות, מועדון ("חדר קריאה"), חדר אוכל, מטבח ומשרדים. מקומה זו ניתן היה לטפס אל האגף שצמח בעורף הבמה לגובה של שלוש קומות (עם ניתוק מקומת הכניסה כדי ליצור אשליה של ריחוף) בתוספת חצר פנימית, והכיל חדרי מגורים, כמו גם בחלק שצמוד לדופן של רחוב טהון שבו נקבעו שורת חדרים בשתי קומות – גם הם עם חצר פנימית. בסך הכל הכיל הבניין 74 חדרי מגורים ל-170 איש.

.

מודל-_פאול_ורבנה_3

דגם (בונה הדגם: פאול ורבנה, באדיבות אריאל נדלר)

.

באותה עת היה משרדם התל-אביבי שקוע כבר במספר פרויקטים שתכננו ובנו בעיר, ובשלב מסוים ריבוי העבודה הצדיק את הקמתו של סניף ירושלמי למשרד.

הפרויקט הראשון שהמשרד תכנן בירושלים היה מעונות סטודנטים בשכונת רחביה (1957), מבנה שנהרס כבר לפני שני עשורים. אחריו באו מבני ציבור משמעותיים בנוף העירוני – הספרייה הלאומית (1960), מרכז תרבות עמים לנוער במושבה הגרמנית (1960), בית אלישבע (1962), תיאטרון ירושלים (1971, 1986), בניין קרן פועלי בניין (כיום שירותי בריאות כללית, 1972), ומרכז ספורט ע"ש לרנר בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים (2010). תחום שבו התמחה המשרד בעיקר בירושלים היה מוסדות חינוך ואקדמיה, ובמסגרת זו הם תכננו את בית ספר תיכון בויאר (1965), בית ספר לעבודה סוציאלית בקמפוס גבעת רם (כיום האקדמיה למוסיקה ומחול, 1966, 2011), בית ספר תיכון הימלפרב (1968), בית ספר לעובדי בזק (כיום עזריאלי מכללה אקדמית להנדסה, 1968) ומכללת אורט גבעת רם (1978). שלושה מתחמי מגורים תכנן המשרד בעיר – הראשון בטלביה (1963) ושניים נוספים בגונן (1966, 1983).

בחלק המרכזי של עבודתם ניכרת גישה מובהקת המתבססת על פיתוח של הקופסה המודרנית, אותה הם פרקו לשכבות והדגישו את הקווים האופקיים. תחילה, היתה הפלסטיות של המבנים מאופקת, המבנים שמרו עם ממדי הקופסה על זוויותיה הישרות ותוך שילוב חצרות פנימיות – כפי שבאו לידי ביטוי בספרייה הלאומית, מרכז תרבות עמים לנוער, בית אלישבע וכן בהצעה המוקדמת לתיאטרון ירושלים. בית אגד בתל אביב (1963) שנהרס לאחרונה, היה גם הוא חלק מאותה קבוצת מבנים שתכנן המשרד אך מחוץ לירושלים. בבואם לתכנן את בית הספר לעבודה סוציאלית בגבעת רם, פרצו האדריכלים לראשונה את התיבה ויצרו פירמידה הפוכה, אך עדיין הקפידו לשמור על השכבות והזויות הישרות.

.

צלם-אלפרד_ברנהיים5

מבט על חזיתות צפון ומזרח: קופסה מודרנית המורכבת משכבות בהירות וכהות לסירוגין. הגושש המרכזי נראה כמרחף מעל לקומת המסד האמצעות נסיגה קלה של החיבור וחיפוי קומת המסד באבן פראית (צילום: אלפרד ברנהיים, באדיבות אריאל נדלר)

.

רק בעבודות שאותם הובילו שותפיהם של שולמית ומיכאל נדלר – שמואל ביקסון ומשה גיל ניכרת התפתחות משמעותית בגישה, כפי שניתן ללמוד מבניין תיאטרון ירושלים בו המסות התיבתיות מדמות טופוגרפיה, מתעגלות בקצותיהם וההיבט החומרי מודגש. כך גם בבניין קרן פועלי בניין, שבו הקופסה פורקה לתתי-קופסאות זעירות וניתנה תשומת לב משמעותית לחתך הבניין ולסביבת העבודה.

את המאפיינים האורגניים בעבודות המשרד, כמו הצורות המונוליתיות, הדגשת ההיבט החומרי והחיבור הישיר לקרקע, זיהתה מבקרת האדריכלות זיוה שטרנהל ואותם היא פרטה במאמר "גבישי בטון", שפתח את המונוגרפיה שהוקדשה לעבודות המשרד ("האדריכלות של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, 2010-1946", 2016). שטרנהל מציינת כי מקורותיהם של יסודות אלה נעוצים בקונסטרוקטיביזם הרציונלי שהחל להתגבש באירופה כבר בראשית המאה ה-19, והוא שהיווה את הבסיס לברוטליזם האקספרסיוניסטי שהשפיע על עבודות המשרד.

.

צלם=ורנר_בראון_1

מבט מן האוויר על בית גיורא ושכונת קריית היובל (צילום: ורנר בראון, באדיבות אריאל נדלר)

.

בית גיורא שייך לקבוצה המוקדמת של העבודות, זו שמורכבת מתיבות שלמות. כמו בתיכון הימלפרב ובית ספר לעובדי בזק, מורכב הבניין מבמה המבטלת את הטופוגרפיה הטבעית וממנה צומח הגוף המרכזי. ניכרת כאן השפעה מעבודותיו של האדריכל הברזילאי הנודע אוסקר נימאייר, בעיקר בהיבט של פריסת גושי הבניין במרחב. עם זאת הנדלרים אינם מוותרים על אלמנטים שאותם הם דאגו לשלב במבני הציבור שתכננו ובראשם החצר הפנימית, אותה חצר שלא רק במבנים שתכננו בירושלים הם הפקידו לעשות בה שימוש אלא גם במבנים שתכננו בשאר חלקי הארץ, למשל בעיריית באר שבע ובבית קראוזה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל.

בהיבט החומרי חופתה קומת המסד באבן פראית, כפי שגם עשו בבניין הספרייה הלאומית, ובכך ניסו לשוות לבניין אלמנט של צמיחה מתוך הקרקע. הבמה המוגבהת שמקושרת לרחוב במדרגות רחבות ומובילה אל פתח הכניסה הראשי לבניין, מתווכת למעשה בין הרחוב הציבורי ובין הבניין הפרטי וגם היא אלמנט שחזר והופיע בבניינים שתכננו כמו "בית אלישבע" שברחוב רחל אמנו בעיר.

ההיבט החומרי העסיק את האדריכלים גם בטיפול גוש הבניין העליון המתנשא לגובה של שלוש קומות. עיצובו החזותי מורכב משכבות המשלבות לסירוגין רצועות אבן נסורה ובהירה המדמה את הטיח, ורצועות מחופות באבן בזלת כהה. עיצוב זה הוסיף והדגיש בבניין את הקווים האופקיים. האדריכלים הוסיפו והדגישו את ההיבט האופקי בין השאר באמצעות עיצוב הפתחים, וניתן לראות בחלון האנכי הנמתח לאורך קרוב לעשרה מטרים לצד הכניסה את הדמיון לחלון דומה שנקבע בחזית בניין הספרייה הלאומית, כמו גם בבניינים אחרים שתכנן המשרד באותה התקופה.

.

צלם_-י._צפריר_2

תכנית גגות: בבניין שתי חצרות פנימיות (באדיבות אריאל נדלר)

.

צלם-י_צפריר_19

תכנית קומת הכניסה (באדיבות אריאל נדלר)

.

צלם-י.צפריר_4

תכנית קומה טיפוסית (באדיבות אריאל נדלר)

.

צלם-י.צפריר_3

חתכים (באדיבות אריאל נדלר)

.

.

עיצוב הפנים היה צנוע ביותר וככל הנראה לא ניתנה לאדריכלים ההזדמנות ליצור סביבות מרווחות ומתוחכמות. עם זאת, עם הכניסה לאולם המבואה לבית גיורא קשה שלא למצוא את הדמיון לכניסה לספרייה הלאומית וספריית סוראסקי: אולם מלבני ומזוגג ברובו, שבו ניצבים עמודי בטון עגולים בשתי שורות ומדרגות רחבות מזמינות לטפס אל-על.

החצרות הפנימיות שתכננו הנלדרים היו לרוב חצרות מרוצפות ומעט גינון שלרוב הוזנח, עם אוויר כלוא שחימם את כל הסביבה וכך הם נותרו לאורך השנים. חצר אחת כאן נותרה כפי שהיתה, אולי הודות לעובדה שניטעו בה מספר עצים, ורק הדופן המזרחית שלה שהיתה פתוחה בחלקה אל החוץ נאטמה. חצר שנייה נסגרה והפכה לאולם שאותו קירו בגג קל. חדרי המגורים הופנו כולם אל החוץ, בעוד שהמסדרונות וחלק מהשימושים הציבוריים שמוקמו בחלקים הפנימיים של הבניין הופנו אל החצרות הפנימיות וכך התאפשר להם להישטף באור טבעי לאורך שעות היום וניתן היה לאוורר אותם ביתר קלות.

.

צלם-אלפרד_ברנהיים6

לכיוון הרחוב הראשי מפנה הבניין גוש המתנשא לגובה של שתי קומות ובעורפו גוש מרכזי המתנשא לגובה של שלוש קומות נוספות (צילום: אלפרד ברנהיים, באדיבות אריאל נדלר)

.

צלם-מיכאל_נדלר_6

האדריכל מיכאל נדלר היה נוהג להתלוות לצמים שהוזמנו על ידו לתעד את עבודות המשרד ונהגו לבצע את המלאכה באמצעות צילום בצבעי שחור לבן, ובמקביל היה הוא מצלם בזויות דומות בצבע (צילום: מיכאל נדלר, באדיבות אריאל נדלר)

.

DSC08015

2021

.

עם הפניית העולים החדשים למעונות אחרים בארץ, הוסב הבניין בשנות ה-90 למדרשה תורנית לנשים. לאחר שנים אחדות הוסב למגורי חיילים בודדים ולפעילות של כמה עמותות. עצי הברוש שניטעו לצד חזית הבניין צמחו וכיום הם מסתירים את הבניין, בעיקר מכיוון רחוב רבינוביץ, הרחוב שאתו נכנסים לשכונת קריית היובל. במהלך השנים עבר הבניין שינויים שפגעו באופן משמעותי באיכויותיו האדריכליות, ולמעשה כיום קשה לזהות בו את אותם ערכים שיצקו בו האדריכלים לפני קרוב ל-60 שנה.

ב-2016 אישרה וועדת התכנון את הריסתו של הבניין והקמתו של מבנה חדש תחתיו, כזה שישמש למגורים (56 יח"ד), מסחר (330 מ"ר) וציבור (1,340 מ"ר). בזה יכול היה לבוא סיומו של "בית גיורא" והיעלמותו מהנוף הירושלמי, אלא שאז במקרה היה מי שגילה את הבניין ושינה את המהלך.

.

צלם-אלפרד_ברנהיים2

ברוטליזם ירושלמי: אבן ובטון (צילום: אלפרד ברנהיים, באדיבות אריאל נדלר)

.

.

(2) האדריכלים

שולמית נדלר לבית קניבסקי-קנב (2016-1923) ומיכאל נדלר (1993-1921) הכירו בעת לימודיהם בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. היא ילידת הארץ ובוגרת גימנסיה הרצליה, הוא עולה חדש מבולגריה. זמן קצר לאחר שסיימו את לימודיהם בטכניון ולאחר שזכו בתחרות לתכנון המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר, ייסדו את משרדם המשותף בתל אביב ב-1946. המשרד בנה את ניסיונו וצבר מוניטין הודות לתחרויות שבהם התמודד ובחלק נכבד מהן זכה בפרס הראשון לביצוע. ממשרדם הקטן ששכן בצמוד לדירת מגוריהם ברחוב בר-כוכבא, תכננו האדריכלים כמה מהמבנים הקנוניים שנבנו בישראל של שנות ה-50 וה-60, תקופה שבה נוסחה הממלכתיות המקומית.

ב-1956 הצטרף למשרד כשכיר האדריכל שמואל ביקסון (2018-1926), יליד ירושלים וגם הוא בוגר הטכניון. אל הגישה המודרנית שאפיינה את בני הזוג נדלר, הביא ביקסון את הגישה החומרית שהובילה את המשרד אל העידן הברוטליסטי ששלט החל מאותה עת בישראל והמשרד היה בין מנסחי הסגנון במרחב המקומי. ב-1964 הצטרף האדריכל משה גיל (נולד ב-1933, רומניה) שהפך עד מהרה לשותף הרביעי וגם הוא תרם את גישתו הייחודית שהביאה לתנופה מחודשת למשרד. בשנות ה-90 עם מותו של מיכאל ושנים מעטות לאחר מכן פרישתו של ביקסון, החל היקף העבודות להצטמצם. עדיין הצליח המשרד לתכנן את אחד הפרויקטים הציבוריים הגדולים בארץ – בית המשפט בנצרת. ב-2010 נסגר המשרד.

ב-2013 אצרתי במשותף עם ערן תמיר-טוויל את התערוכה "עבודת צוות – העבודות של משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל עם אלקון, 2010-1946" בגלריה בבית האדריכל. בתערוכה זו נחשפו לראשונה ובאופן רחב היקף עבודות המשרד. את התערוכה ליווה קטלוג שבו השתתפו כמה מבכירי האדריכלים הישראלים, שחיוו את דעתם על בניינים שונים שתכנן המשרד. שנתיים לאחר מכן הוצגה תערוכה דומה שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, שאותו תכנן המשרד בשנות ה-50 וה-60 בשני שלבים (את התערוכה ליוותה דפדפת שהוקדשה לתכנון בניין המוזיאון).

העיסוק שלי בעבודות המשרד המשיך והתרחב. ב-2016 יצא לאור הספר "האדריכלות של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, 2010-1946", שאותו פרסמתי במשותף עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני. ב-2018 הוזמנתי על ידי הנהלת הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב לאצור תערוכה שתוקדש לבניין הספרייה בשנת היובל להקמתה. את התערוכה ליווה הספרון "אסם הידע – אדריכלות הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי ביובל להקמתה".

.

.

צלם-מיכאל_נדלר_7

חזית הכניסה ממערב (צילום: מיכאל נדלר, באדיבות אריאל נדלר)

.

צלם-אלפרד_ברנהיים7

הכניסה הראשית: קומת מסד מחופה באבן פראית כוללת גם במת כניסה המקשרת בין הרחוב הציבורי ובין הפנים הפרטי. מעליה מורכב הבניין לסירוגין מרצועות בטון חשוף ורצועות של אבן כהה (צילום: אלפרד ברנהיים, באדיבות אריאל נדלר)

.

צלם-מיכאל_נדלר_3

מבט אל חזית הכניסה (צילום: מיכאל נדלר, באדיבות אריאל נדלר)

.

DSC08004

.

DSC08005

בטון חשוף ואבן כהה

.

צלם-מיכאל_נדלר_8

ספסל בטון קבוע סוגר על הבמה המוגבהת בכניסה (צילום: מיכאל נדלר, באדיבות אריאל נדלר)

.

DSC08022

2021

.

צלם-אלפרד_ברנהיים9

אולם מבואת הכניסה ובו המדרגות המרכזיות העולות אל הקומות העליונות ובו בולטים העמודים העגולים (צילום: אלפרד ברנהיים, באדיבות אריאל נדלר)

.

DSC08023

2021

.

צלם-מיכאל_נדלר_10

מבט מתוך החצר הפנימית (צילום: מיכאל נדלר, באדיבות אריאל נדלר)

.

DSC08026

2021

.

DSC08031

מסדרון באגף הדו-קומתי הפונה לרחוב הראשי

.

DSC08042

מסדרון בגוש העורפי המתנשא לגובה של שלושה קומות

.

DSC08053

מסדרון באגף העורפי המתנשא לגובה של שלוש קומות מעל לקומת הכניסה

.

DSC08035

החצר הפנימית שבגוש הגבוה יותר היא כיום סגורה ומנוצלת למעין סלון משותף

.

DSC08046

וכך זה נראה מעל לגג הקל שהוקם בחצר הפנימית שבגוש העורפי

.

.

(2) התכנית החדשה

הכוונה המקורית של "הסוכנות היהודית" היתה להקים במגרש בניין חדש בן תשע קומות. בהתאם הוגשה תכנית שאושרה ב-2016. במסגרת זו לא עלה כלל נושא השימור של "בית גיורא", שהתברר שאיש לא העריך. זמן קצר לאחר שהתכנית אושרה התברר שהתחשיב שבוצע בבסיס לאותה תכנית היה בעייתי, כך נמצא שהריסת הבניין הקיים והבנייה החדשה לא יהיו כלכליים ליזם. הנושא הובא בפני הוועדה המחוזית שבדקה את הנושא וגילתה שאכן חסרים כמה אלפי מ"ר כדי שהפרויקט יהיה כלכלי.

"הייתי בחופשה בקיבוץ מבוא חמה שבגולן, ב-Airbnb ומי שהיה בעל הבית הוא כפיר וקס, אדריכל בוגר בצלאל", מספר לי האדריכל דן קינן, סגן מתכננת המחוז בלשכת התכנון מחוז ירושלים שלפתחו הוגשה אותה תכנית. "בבית יש לו ספרייה צנועה ובין הספרים מצאתי את הספר על עבודות המשרד של נדלר. עלעלתי בספר ופתאום נתקלתי ב'בית גיורא'. מהתמונות בשחור לבן ראיתי שזה בניין עם ערך והוא גם יפה".

"קריית יובל ובמיוחד רחוב טהון שמתחיל ב'מפלצת' ונגמר במרכז המסחרי הגדול של השכונה מיועדים להריסה בשיטת 'פינוי-בינוי', וחשבתי שראוי להשאיר את 'בית גיורא'. זה מבנה ציבור שמלווה את השכונה כבר עשרות שנים והוא גם היה מעון עולים שאכלס עמותות. כשהרכבת הקלה תעבור ברחוב טהון אז תהיה פה שדרה יפה, ומבנה מעורב שימושים שמשתלב בשדרה, אחרי שינקו אותו ויחזירו לו את היופי המקורי שלו, יורידו חומות ויפתחו אותו לרחוב, יכול לתרום לסביבה. צלמתי את הדפים מהספר, שלחתי לאדריכלים וכתבתי להם שאפשר לעשות אתו משהו".

כך התגלגל הרעיון לשמר את הבניין שהתב"ע כבר אישרה את הריסתו. באופן זה, ובתמיכת העירייה, ניתן מעתה להוסיף שטחים מבונים לאלה שכבר אושרו. כך יישמר המבנה ההיסטורי, ועל ראשו של הגוש העורפי יבנה בניין חדש בן תשע קומות, כשקומת המסד תיועד לציבור (1,700 מ"ר), הגוש הפונה לרחוב טהון ייועד למסחר (230 מ"ר) והחצר הפנימית הצמודה לו תפתח לרחוב. הודות לקרבה לתוואי קו הרכבת הקלה והקביעה שהבניין ישמר, הוחלט גם להקטין את תקני החנייה בבניין, החלטה שהובילה לצמצום שטח החניון התת-קרקעי. במקום שלוש קומות חניון תת-קרקעי נדרשו כעת רק שתיים.

.

צילום מסך 2021-08-21 221724

תוספת של תשע קומות מגורים על הבניין הקיים והסבת האגף הפונה לרחוב הראשי למסחר עם כניסה לציבור אל תוך החצר הפנימית (מתוך מסמכי התכנית, באדיבות ADMA אדריכלים)

.

צילום מסך 2021-08-21 221759

יהיה גם חניון בשתי קומות מרתף שיחפרו מתחת לבניין הקיים (מתוך מסמכי התכנית, באדיבות ADMA אדריכלים)

.

משרד ADMA אדריכלים הפועל בירושלים מאז 2013 ואותו מובילים בני הזוג האדריכלים מורן עמיקם-דר ועמוס דר, נבחר לערוך את התב"ע החדשה למגרש על פי הרעיון שהציע קינן. שניהם בוגרי הטכניון, לאחר מכן המשיכו ללימודי תואר שני בתכנון שיכון ציבורי במדריד וגם הספיקו לעבוד במשרד אדריכלים באוסטריה. בתום הסיבוב בחו"ל חזרו לישראל והתמקמו בירושלים. במקביל לעבודתם במשרד, שניהם גם מנחים בסטודיו במחלקה לאדריכלות בבצלאל.

במסגרת התב"ע החדשה ל"בית גיורא", ערכו האדריכלים סדרה של חלופות שבחנו פתרונות עם שימור הבניין הקיים. לבסוף הוחלט כי התכנית תציע במבנה ההיסטורי שיחוזק וחזיתותיו ישומרו, 30 דירות קטנות (10 דירות בקומה, 45 מ"ר דירה). דירות אלה נוצרו כתוצאה מאיחוד של שני חדרים סמוכים, ואלה יעמדו להשכרה לתקופה של חמש שנים. בגוש החדש שיתנשא מעל לבניין הקיים מוצעות 74 יח"ד בשטח של כ-80 מ"ר כל אחת. הבניין החדש יתנשא לגובה של 12 קומות, כששאר המבנים ברחוב יתנשאו לגובה של שמונה עד 24 קומות.

תיק תיעוד מקדים (מסמך המתבסס על מחקר אודות הבניין וחושף את ערכיו כמו גם את קורותיו, תכולותיו ותיעודו האדריכלי) נערך גם הוא במסגרת הכנת התב"ע ועמד בבסיס התכנון. את תיק התיעוד ערך אדריכל שעיה רוט (בהשתתפות אדריכלית מיכל אברבוך).

.

IL18JRbgyr_333

(הדמיה באדיבות ADMA אדריכלים)

.

IL18JRbgyr_331

האזור כולו צומח לגובה בעקבות מעבר תוואי הרכבת הקלה וגם בית גיורא הוותיק יקבל גוש שיצמח ממנו (הדמיה באדיבות ADMA אדריכלים)

.

החצר הפנימית הסמוכה לרחוב טהון תונמך בקומה וכך יתאפשר לחבר אותה בפתח רחב אל הרחוב. החצר הפנימית השנייה, זו שצרה יותר, תבוטל ברובה לטובת מעבר תשתיות כמו מעליות, מדרגות ומרחבים מוגנים קומתיים שלא קיימים כיום בבניין ואלה יסייעו בפתרון הקונסטרוקטיבי של מעבר עומסים מבלי לפגוע בחזית הבניין ההיסטורי.

בין שני גושי הבניין, הוותיק והמוצע, יצרו האדריכלים ניתוק (מחויב בתב"ע) וכך גם העיצוב המופיע בהדמיות (ואינו מחייב) מציג את הגוש המוצע כמעוצב באופן מנוגד לזה ההיסטורי וכולל גם מרפסות. משרד ADMA אדריכלים ערך את התב"ע אך הדבר לא מבטיח להם את התכנון האדריכלי של הבניין. "אני מאד אשמח לעשות את הפרויקט", משתף האדריכל עמוס דר החתום על התב"ע ומוסיף שהם כבר ערכו כמה וכמה חלופות לעיצוב הבניין, אך בהדמיות שמופיעות בתב"ע הם בחרו להציג פתרון גנרי ולא להציג כיוון החלטי.

"אני לא מאמין שיהיו התנגדויות לתכנית", מסכם קינן את השלב שבו מצויה התכנית, "ואני רק מקווה ש'הסוכנות היהודית' באמת תממש את התכנית". לתכנית נוסף גם סעיף פקיעת תוקף, שמגביל את מימושה בארבע שנים. אם 'הסוכנות היהודית' תתמהמה ולא תקדם את בניית הפרויקט, התכנית תבוטל (אלא אם כן הוועדה המחוזית תחליט להעניק הארכה) והזכויות הישנות והלא כלכליות יחזרו למגרש.

אמנם לא מדובר בשימור מלא, כזה השומר על נוכחותו הבלעדית של הבניין במגרש. אך עדיין השילוב של מבנה היסטורי במרקם הבנוי ועוד מבנה שיועד להריסה, תורם לחד-גוניות הסביבתית שצפויה להיות כאן עם מימוש פרויקטי הפינוי-בינוי המתוכננים לשכונה. תוספת גושים חדשים על בניינים היסטוריים כפי שניתן למצוא בכמה מקרים בעיקר בתל אביב, כמו למשל ב"בית האיכרים" (דקל גודוביץ הקדיש לנושא כתבה), זוכים לתשומת לב, לחיים חדשים, אך גם לביקורת שיצירות אדריכלות מקוריות נפגעו לטובת אינטרסים כלכליים של יזמים. ניתן אמנם לנייד זכויות למגרשים אחרים בעיר, אך נראה שזה הפתרון הפשוט יותר.

.

IL18JRbgyr_332

הגוש הפונה לרחוב הראשי ייעוד למסחר (הדמיה באדיבות ADMA אדריכלים)

.

IL18JRbgyr_335

גוש חדש יוקם על הבניין הוותיק (הדמיה באדיבות ADMA אדריכלים)

.

IL18JRbgyr_338_patio

החצר הפנימית תפתח לרחוב (הדמיה באדיבות ADMA אדריכלים)

תודה לאדריכלים דן קינן, עמוס דר ולאריאל נדלר

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יגאל גרייבר  ביום 23/08/2021 בשעה 12:44

    P

  • ‪Ehud Best‬‏  ביום 23/08/2021 בשעה 13:33

    מיכאל- תרמת לשימור בניין טוב
    חבל שהתוספת לא מתיחסת לאדריכלות של הנדלרים ולא למדו מהם

    • Shimon Piltzer  ביום 23/08/2021 בשעה 16:25

      נכון!

    • oded samuel  ביום 25/08/2021 בשעה 13:27

      לגמרי!

      איזו תוספת רעשנית ת חסרת יראת כבוד למבנה של נדלר ביקסון.
      הוצאת לי את המילים מהפה.

      כמה קל "לכסח" כל מבנה ברוטאליסטי שהקימו פה . צריך להגן עליהם בחקיקה בחיי….

  • יעקב פנר  ביום 25/08/2021 בשעה 15:32

    סקירה מאלפת ומרתקת, תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: