סיבוב על ששה ספרי אדריכלות ותכנון שיצאו לאור בהוצאה אחת

לא פחות מששה ספרי אדריכלות ותכנון פורסמו בחודשים האחרונים בהוצאת "רסלינג". מדובר בהישג לכשעצמו שמסמן את העניין שבפרסום ספרים בתחום. אך יותר מכל, המהלך מייצג את הנכונות והאמון של הוצאת הספרים שמציינת כעת 20 שנה להיווסדה עם הספק של פרסום קרוב לאלף ספרים.

כרוחב התחום כך הגיוון בקבוצת הספרים שבה אתמקד ברשימה זו. שלושה מהספרים מתבססים על עבודות שנערכו במסגרת הלימודים לתואר שני או שלישי באקדמיה, אלה הספרים מאת האדריכלים שלי כהן ואהוד כסיף וכן מאת בילו בליך. שניים מהספרים נכתבו בידי אנשי אקדמיה בכירים – פרופ' אדריכלית טלי חתוקה (בשיתוף קבוצת תלמידים) ופרופ' אורן יפתחאל. רק ספרו של הדס עפרת, חתן פרס ישראל בתחום אמנות הבמה, נכתב ללא כל קשר לאקדמיה, אלא כסיכום לניסיון חיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

‏‏208478673_4644557128907166_3588178539228500186_n - עותק

אחרי הכל

.

.

(1) שלי כהן: אדריכלות ודאגה – אתיקה ואסתטיקה ביוזמות חברתיות באדריכלות

נדמה שפרויקט ספריית גן לוינסקי בתל אביב שתכנן האדריכל יואב מאירי במסגרת קבוצת ארטיס, הוא הפרויקט המשמעותי ביותר שנבנה כאן בתחילת העשור הקודם. למסקנה הזו אני מגיע עכשיו לאחר שבאופן מפתיע פרויקט הספרייה מוזכר בשלושה מבין הספרים הנסקרים כאן. בספרה של האדריכלית ד"ר שלי כהן "אדריכלות ודאגה", ההתמקדות בספרייה היא חלק מרכזי.

הספרייה שהוקמה ב-2009 מיועדת למהגרי העבודה ולמבקשי המקלט ומהווה מאז הקמתה מוקד תרבותי יחיד במינו לאותם אלה שמעמדם המקומי ירוד. מאירי תכנן מבנה מינימאלי מתוך כוונה לשים את האנשים ואת הספרים במרכז. מבנה קטן ממתכת ועץ שהוא למעשה ארון גדול, שעם פתיחתו נוצרת גם סככה. לצדו ארון נוסף, שנשען על גג כניסה למקלט ציבורי ומיועד לשמש ספריית ילדים (הפשטה של שני החלקים מופיעה על כריכת הספר). בהקמתה השקיעו מזמנם אנשי מקצוע רבים בהתנדבות, ולביצוע המלאכה התקבל מימון ממפעל הפיס ומרכז הסיוע העירוני מסיל"ה.

.

20210628_170740

אדריכלות ודאגה

.

הדאגה של המתכננים, אם כן, היא הנושא שבו התמקדה כהן, ובעיקר זו של האדריכל יואב מאירי למצבם של המהגרים (הספר מתבסס על עבודת הדוקטורט שערכה באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתן של פרופ' טובי פנסטר ואלינוער ברזקי). כהן עשתה זאת בשני מקרי מבחן נוספים שבהם תכננו אדריכלים לקבוצות מוחלשות (בהם האדריכלים פעלו בשכר, לעומת מאירי שפעל בהתנדבות): האחד הוא בית ספר לילדי שבט הג'האלין בוואדי שלמרגלות מעלה אדומים. זהו פרויקט מ-2010 שתכננה קבוצת אדריכלים איטלקים הפועלים תחת השם "ארקו" (ARCò). השני נקרא "(ב)לי גדר" והוא פרויקט של התחדשות חצרות פרטיות בשני בתים משותפים. את הפרויקט הזה תכננו האדריכליות אדית גזין ומיכל שרייבר-גלבנדורף והוא נערך במסגרת הביאנלה לאדריכלות נוף שהתקיימה בבת-ים ב-2010.

בשני המקרים הראשונים ניכרה דאגה לאלה שנאלצים לחיות בנסיבות קשות שכמעט ואינן תלויות בהם. במקרה השלישי, זה שבבת-ים, העירייה מימנה בכספי ציבור שיפוץ נכס פרטי של דיירים בבת-ים (דיירים מיליונרים יש לציין, היות וכל דירה שווה לפחות מיליון שקלים) שלא משקיעים בסביבת המגורים הפרטית שלהם. באופן לא מפתיע חלק מאלה שכהן ראיינה לא מעריכים ואף לא מוצאים עניין ממשי בשיפוץ שנערך עבורם.

בכל אחד מהפרויקטים חקרה כהן את ההיבטים האתיים, החברתיים והאסתטיים מנקודת מבטם של המתכננים. כהן בחרה שלושה פרויקטים שההיבט האסתטי היה משמעותי בהם. עם זאת, עיצוב הספר לא מצליח להעביר את האיכויות האסתטיות של הפרויקטים, בעיקר בגלל ההחלטה להציג את התמונות בין דפי הספר בממדים קטנים (החלטה עיצובית) ובגווני שחור-לבן (החלטה תקציבית). בנוסף, בית הדפוס לא מתמחה כנראה בהדפסת תצלומים והתוצאה לא מצליחה להעביר לקורא את האיכות האסתטית של הפרויקטים. בכל מקרה, כהן הגיעה למסקנה שאתיקה ואסתטיקה אינם הפכים כפי שניתן היה לחשוב, אלא שאתי ואסתטי ואיתם גם החברתי, קשורים זה בזה בקשר הדדי (עמ' 256).

בין השאר בחנה כהן את המניעים האתיים של האדריכלים והיא מפרטת את חמשת מאפייני הדאגה: (1) יציאה מהאני אל האחר, (2) דאגה מביאה לידי פעולה, (3) קיום העולם ותיקונו, (4) הדאגה תלוית תרבות, (5) דאגה היא מצב מתמשך (עמ' 86).

כהן תוהה במחקרה, רק לרגע קצר, האם האדריכלים שאת עבודתם היא חקרה, פעלו למען קידומם העצמי יותר מלמען הזולת. תשובתה: "להערכתי קידום הקריירה בפרויקטים אלה היה משני לדאגה לאחר" (עמ' 115). עם זאת הספר צולל יפה אל העומק של שלושת הפרויקטים שנערכו כולם בתחילת העשור הקדום. צלילה זו עוררה אצלי את המחשבה, ובעיקר תהייה לגבי פרויקטים דומים שמתוכננים ומבוצעים כיום.

.

20210628_170821

הספרייה בגן לוינסקי

.

.

(2) הדס עפרת: אמנות. פעולה. עיר.

גם אצל הדס עפרת מככבת ספריית לוינסקי, אך גם אם היא בולטת בפתח הספר וגם אם עפרת בעצמו היה מעורב בפרויקט, זוהי דוגמה אחת בלבד מבין עשרות דוגמאות שאותן הוא מציג במהלך ספרו. "אמנות. פעולה. עיר." נכתב מתוך ניסיון חיים שבעקבותיו ניגש עפרת לנסח את המושג התערבות אמנותית – כ"ביטוי ליוזמות מקומיות של אמנים, קולקטיבים ומרכזי תרבות ואמנות שמבקשים להשפיע על עיצוב המרחב או לחולל שינוי באורחות החיים בו" (עמ' 7).

סדר היום החדש של מרכזי תרבות ואמנות הוא נקודת הפתיחה. ממוסדות שפעלו בחללי תצוגה מקצועיים, יצאו אלה והחלו לפעול בסביבות בעלי הקשרים רחבים יותר, כמו משרדים, מחסנים, מבנים נטושים וירידים. מדגש בעיסוק בציור ופיסול, עבר הדגש להתערבות במרחב הציבורי תוך אימוץ טקטיקות ואמצעים אקטיבסטים. בכך הגדירו עצמם מרכזי האמנות מחדש והרחיבו את פעולתם.

הדוגמאות שעפרת מביא מרביתן בנות יותר מעשור, ולכן כיום הן כבר פחות חדשניות: רחבה ציבורית בחזית מוזיאון באיחוד האמירויות שהוסבה למגרש כדורגל (2007). הקמת בר וספרייה ציבורית ופסל חוצות בשכונה מעורבת בעיר קאסל, גרמניה (2010). בניית גשר מעל לתעלה המחבר בין שכונות בעיר דואלה, קמרון, בהן מתגוררות אוכלוסיות שמסוכסכות ביניהן (2005). שיחזור "בית כביסה" עתיק בכפר בלסי, צרפת (2007). הסבת מבנה נטוש לתערוכות אמנות, חדרי סטודיו לאמנים ובית קפה ובר בירושלים (2016). הפיכת שטחי חנייה לאורך הרחובות לגינה ציבורית לכמה שעות בסן פרנסיסקו (2005).

אז אחרי שעפרת מציג שורה ארוכה של התערבויות אמנותיות, הוא חותם את הספר בשאלה – האם אמנות יכולה לשנות? תשובתו היא שהתערבות אמנותית היא גישה שיכולה לשנות, היא מאפשרת התבוננות אחרת על המרחב שבו אנו חיים, היא מציבה מודל סימבולי ופואטי של המציאות ויצירה של תודעה ביקורתית (עמ' 168).

.

20210628_170629

אמנות. פעולה. עיר.

.

20210628_170730

כפולה

.

.

(3) בילו בליך: על המודל הארכיטקטוני

הרעיון להקדיש מחקר לדגמים הוא נהדר (אני מעדיף את המילה העברית דגם). יצירת דגמים ליוותה את האדריכלים כבר מימי קדם, והתפתחה עם צמיחתה של הטכנולוגיה באופן ששיקף תמורות במישורים רבים. כמו בימי קדם כך גם היום, נועד לדגמים תפקיד כפול: ניסוי והסבר – כלי שנועד לסייע לאדריכל לפתח את רעיונותיו מצד אחד, וכלי שנועד לסייע למזמין העבודה ולגורמים אחרים לקבל החלטות מצד שני.

שלושה סוגי דגמים מגדיר בליך: כאלה המתארים מציאות, כאלה שהם מופשטים וכאלה רעיוניים (עמ' 18). פרקי הספר מרחיבים ומביאים דוגמאות לכל אחד משלושת סוגי הדגמים הללו.

הדגמים שנסקרים כאן הם אלה המוקדמים שמצא המחבר בתקופת הרנסאנס, כמו דגם העץ שנבנה במשך שבע שנים לכנסיית סנט פיטר שברומא מ-1539 (עמ' 39). הספר ממשיך וסוטה מההתמקדות בדגמים ועוסק ברישומים, תכניות ופרספקטיבות וחוזר לדגמים שנערכו במאה ה-20 על ידי בכירי האדריכלים כמו לודוויג מיס ואן דר רוהה, קזימיר מלביץ', תיאו ואן דוסברג, פרדריק קיסלר, ופיטר אייזנמן.

גם ספר זה מתבסס על עבודה אקדמית שערך בילו בליך. אלא שבשונה מהספרים האחרים שמתבססים על מחקרים שנערכו בעשור הקודם, כאן מדובר על עבודה שאותה הוא כתב לפני שלושים שנה. מסיבה זו הדגמים ה"עכשוויים" שמופיעים בחלקו האחרון של הספר הם אלה שיצר פיטר אייזנמן שנחשב אז ללהיט, וכיום הוא היסטוריה דהויה. מדוע לקח לבליך קרוב לשלושים שנה לערוך את העבודה שחיבר לכדי ספר? אך אם התעכב כל כך הרבה שנים מדוע לא עדכן את עבודתו? הדגמים הרי עברו מהפיכה אדירה בעשור האחרון, ומדגמים של עץ וקרטון הפכו לדגמים מודפסים.

.

20210628_171008

על המודל הארכיטקטוני

.

20210628_171029

דה סנגלו, דגם כנסיית סנט פיטר, 1539

.

20210628_171105

פרדריק קיסלר, העיר במרחב, 1925

.

.

(4) אהוד כסיף: ספר המסוימות – לקראת פילוסופיה של האדריכלות

תואר שני בפילוסופיה הניב את הספר שפרסם האדריכל אהוד כסיף, שותף מייסד במשרד "מייזליץ כסיף רוטמן אדריכלים", זוכה פרס רכטר, שתכנן והשלים לאחרונה בין השאר את קאנטרי רמז (שעליו כתבתי כאן) וגם את "גשר הכרם" בעכו (שעליו כתבתי כאן). זהו גם הספר היחיד בקבוצת הספרים שלפניכם שאותה חיבר אדריכל פעיל ובכיר.

כסיף פותח את הספר בטרוניה על כך שהדיון בפילוסופיה של אדריכלות צר עד נעדר (עמ' 14). את הפער הוא מבקש להשלים באמצעות ספרו ש"מנסה לנסח מחשבה היוצאת מעצמה וחוזרת אל עצמה, בעודו מתבונן במובן מאליו" (עמ' 17). הספר קרוב לאדריכלות אבל הוא יותר מצוי במחוזות הפואטים. יש בספר פרקים ביוגרפים, וגם סדרה של 45 ציורים שיצר ומתארים מעגלים. הקטעים הביוגרפים נפתחים בניסיון רצח שארע בפרס ב-1861, אך כסיף מתמקד בעיקר בחוויותיו ממלחמת לבנון הראשונה, בתקופה שבה שירת כחייל סדיר בחזית.

למשל:

"ופתאום אני חושב לעצמי – מה אם מתחבאים מחבלים בבית הסגור שמאחורינו? מה אם אנחנו על הכוונת של מישהו עכשיו?" (עמ' 145). "כוח אדיר מכה בי. רגל שמאל נהדפת בעוצמה אדירה לפנים, אני נופל לאחור על הרצפה וכאב חזק הולם מברך שמאל. נפצעתי!" (עמ' 165).

ובין לבין: "כאשר מקבלים את הרעיון שההווה קבוע, ניתן לראות מצב דברים שעל פיו אין גם השתנות בדברים עצמם" (עמ' 147). "אנו כה מורגלים לחוות תנועה, עד כי אנו שוכחים שבלא זיכרון כלשהו, אין זה מן האפשר לחוות תנועה" (עמ' 149). "הפקת משפטים ופענוחם הם דוגמה מצוינת להתהוות תוכן קוהרנטי ממרכיבים חסרי קשר" (עמ' 151). וכו'.

.

20210628_170843

ספר המסוימות

.

20210628_170902

251

.

20210628_170934

233

.

.

(5) אורן יפתחאל: עוצמה ואדמה – מאתנוקרטיה לאפרטהייד זוחל בישראל/פלסטין

את הגזענות והכוחנות הישראלית כפי שהם באים לידי ביטוי במרחב המקומי, מקפיד פרופ' אורן יפתחאל, זוכה אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג המוענק מידי שנה על ידי האגודה לזכויות האזרח, לחשוף ולנתח במאמרים שהוא מפרסם מזה יותר משלושה עשורים בעברית ובאנגלית. בספרו החדש "עוצמה ואדמה" הוא מאגד 13 מהמאמרים שפרסם בעשרים השנים האחרונות, פעמים בשיתוף חוקרים אחרים.

למרות שמדובר בספר המאמרים היחיד שמופיע כאן ברשימה, ולמרות שמדובר במאמרים שפורסמו בבמות שונות ולאורך יותר משני עשורים, זהו הספר המגובש, המעמיק והמעשיר ביותר. הוא גם כתוב בשפה קולחת (ויאמר לזכותם של המחבר והעורכת ליאת סאבין-בן-שושן שנמנעו מחזרתיות וכפילויות), זאת למרות שמדובר בספר עיון העוסק בנושאים לא קלים וגם לא נעימים. לחלק ממאמריו של יפתחאל המופיעים כאן נחשפתי כבר בעבר, אבל הקריאה המרוכזת בהם מצליחה לחדד את המציאות שעל פרטיה מבקש יפתחאל להתמקד, כולן בחצר האחורית של ישראל.

רבים מהחוקרים מעדיפים להתמקד במקומות הנגישים להם, כאלה שקל לאסוף מהם מידע. לכן תל אביב, ירושלים וחיפה הם לרוב הזירות המרכזיות למחקר המרחבי בישראל. אלה מקומות שבהם מצויים מרבית מוסדות האקדמיה, מקומות שמקורות המידע שופעים בחומרים שקל להשיג אפילו ברשת. כך נערך עוד מחקר על התפתחות תל אביב, עוד מחקר על דתיים בירושלים. חוסר היצירתיות והסקרנות של חוקרים מייצגת את מצבה של האקדמיה הפרוצה.

אצל יפתחאל הכוכבים שתפגשו הם הבדואים, הפלסטינים, תושבי עיירות הפיתוח, כשכל אלה מתנהלים על מגרש המשחקים של הריבון הישראלי. למעשה, פרקי הספר המתבוננים במקומות אחרים ובקבוצות אוכלוסייה שונות עוסק במהלך רצוף אחד – התפוררותה של החברה הישראלית. יפתחאל מצביע על השקיעה הזוחלת בשוליים, זו שהולכת ומחלחלת אל המרכז. ואם לפני עשור היא כמעט ולא היתה מורגשת, הרי שבשנים האחרונות, בעיקר הודות להתנהלות שהוביל המשטר הישראלי בשנים האחרונות, הוא הולך ונחשף גם בלי צורך בחוקרים עתירי ניסיון.

אתנוקרטיה, אפרטהייד, קולוניאליזם, ייהוד, נישול והון הם מושגים שחוזרים ומופיעים בין דפי הספר. יש כאן רעים וטובים שלא קשה לנחש מי הוא זה שמייצג כל צד. בכלל המציאות שעולה מהספר מציגה תמונה בשחור ולבן. בפתח הספר מעיד יפתחאל על האתגר שבעיסוק שבחר לו. "בנימה אישית אוסיף שלא קלים חייהם של חוקרים וחוקרות ביקורתיים הכותבים כנגד הזרם, מתוך החברה שבהם הם פועלים". הוא מעיד כי מחקריו מעמתים אותו "עם אלו שמקדמים את התהליכים ההגמוניים והכוחניים המתועדים בספר: עמיתים, מורים, פוליטיקאים ולעיתים גם בני משפחה" (עמ' 33).

בעשור האחרון, מציין יפתחאל, המרחב הביקורתי בישראל הותקף, הושתק והצטמצם, כשמשמעותו של מהלך זה הנו "השלמה עם דפוסי הדיכוי והשלכותיו, דפוסים שללא ספק עתידים להתפרץ באופן לא מבוקר בעתיד". את הדברים האלה הוא כתב לפני המהומות שפרצו כאן לפני חודשיים בערים המעורבות.

ויש פרק אחד שרק בשבילו כדאי להשיג את הספר המומלץ הזה – "עיר המחר האפורה". בתחילת העשור הקודם פרסם יפתחאל במשותף עם פרופ' ארז צפדיה כמה מאמרים שעסקו כל אחד ב"מרחב האפור", אותם מקומות שבהם נסוג החוק והשלטון. המאמר מתמקד בנסיגת המדינה מאכיפת עבירות בנייה במקומות מוגדרים.

השעיית החוק עלולה אמנם לייצר מרחבים ללא הגנת החוק, כך טוענים יפתחאל וצפדיה, אך במקרים רבים דווקא השעיית החוק היא זו שמאפשרת את הרחבת הזכויות עבור קבוצה חברתית, מעבר לגבולות הצרים המופיעים בחוק (מ' 347). הדוגמאות לתופעה שבהם מתמקד המאמר הם המאחזים שמקימים המתנחלים, התמקמות מהגרי העבודה ומבקשי המקלט בדרום תל אביב, הבנייה הלא מאושרת ביישובים ערביים וגם חריגות הבנייה שמבוצעות באינספור פרויקטי בנייה בכל רחבי הארץ ורק מדגישים עד כמה ההתפוררות כבר אינה נחלת השוליים.

.

20210628_170944

עוצמה יהודית

.

.

(6) טלי חתוקה, הדס צור, עינת פרייגר, יוליה פורשיק, קורל חמו גורן, צבי וינשטיין: מרחב מיקוח – תהליכי התחדשות עירונית בעידן הניאו-ליברלי

במהלך 15 השנים האחרונות מקפידה האדריכלית פרופ' טלי חתוקה, זוכת פרס רכטר, לפרסם ספר אחד מידי שנה, כמעט כולם בהוצאת "רסלינג". בחמישה מהם גם השתתפתי. בעשור הקודם פרסמה חתוקה שלושה ספרים שהתמקדו כל אחד במרחב יום-יומי אחר: מגורים, תעסוקה ופנאי. בספרה החדש "מרחב מיקוח" היא ממשיכה בשיטת העבודה שבה נהגה בשלושת הספרים הקודמים – יצירה בשיתוף קבוצת תלמידים לתארים מתקדמים וחברי "המעבדה לעיצוב עירוני", בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב שבו היא חברת סגל. מרכיב משמעותי נוסף בשיטת העבודה שאותה אימצה חתוקה, הוא הבחירה להתמקד במספר מקרי מבחן המצויים בפריפריה ובמיוחד בסביבות כאלה שלא זכו לכל התייחסות מחקרית עד עתה.

חתוקה עם קבוצת שותפיה בחרו להתמקד בשלוש סביבות שוליות במרכז הארץ (ולא הרחיקו והתאמצו כבספריה הקודמים אל הפריפריה הגאוגרפית המרוחקת של ישראל, והפעם גם מספר מקרי המבחן נחתך וצומצם משמעותית): (1) שכונת קריית משה בדרום רחובות, (2) שכונת קריית ויז'ניץ בבני ברק ו-(3) העיר העתיקה ברמלה.

בכל שכונה אוכלוסייה שונה וקונפליקטים אחרים. המשותף לשלושת מקרי המבחן הוא הכוונה לקדם בהם פרויקט של התחדשות עירונית. בכל מקרה מציגים ומנתחים המחברים את היחסים בין הקהילה המקומית ובין הגרומים השונים שמבקשים לקדם את פרויקט ההתחדשות. ברחובות המוקד הוא העוני, בבני ברק המוקד הוא הקהילה וברמלה המוקד הוא הלאומיות. מכאן שמו של הספר – מרחב מיקוח. "כל פרויקט התחדשות, כל שכונה או בניין, הוא פרויקט שותפות כלכלי שבו השחקנים נושאים ונותנים, ועומדים על המיקח סביב הערך החליפי (ולעיתים גם השימושי) של הפרויקט" (עמ' 33).

בפרק המבוא מוצגים המושגים והמגמות העכשוויות שבהם מתמקד הספר – תהליכי התחדשות עירונית. חתוקה מסבירה כי בישראל של תחילת המאה ה-21 ניתן לזהות שלושה אבות-טיפוס בולטים של מרחבי מיקוח – מרחב-נדל"ן, מרחב-קהילה ומרחב-מקום. שלושת הפרקים הבאים שהם לבו של הספר מתמקדים כל אחד במרחב מיקוח שונה המיוצג על ידי אחד ממקרי המבחן. כל פרק מלווה באיורים מקצועיים ובתצלומים שמאירים את הדינמיקה השכונתית מנוקדת מבט של מתכננים. הפרק החותם את הספר הוא פרק סיכום הכולל גם המלצות להמשך.

זהו ספר חובה לכל מי שעוסק בהתחדשות עירונית – מתכננים, פעילים חברתיים, יזמים, עובדי המגזר הציבורי ומקבלי החלטות. הספר מנסח מושגים, מנתח מקרי מבחן שמכל אחד מהם ניתן ללמוד על המציאות שבה אנו פועלים, ומאפשר לשפר את ההתבוננות והקריאה של המציאות ושל הכוחות הפועלים בה, ומתוך כך להתמודד עמה ביתר תבונה ויעילות.

.

20210628_170432

מרחב מיקוח

.

20210628_170620

מרחבים

.

20210628_170451

בבני ברק

.

20210628_170529

בבני ברק

רשימות נוספות על ספרים:

ארץ הצבי והדקל – מבטים על עבודתו של אדריכל הנוף צבי דקל

ריכארד קאופמן והפרויקט הציוני

האדריכלות של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, 2010-1946

סיבוב ראשון על מונוגרפיות מאריה שרון עד יהודה מגידוביץ

סיבוב שני על מונוגרפיות מרם כרמי עד דורה גד

סיבוב שלישי על מונוגרפיות מברכה ומיכאל חיוטין עד דוד קאסוטו

סיבוב רביעי על מונוגרפיות משמואל מסטצ'קין עד ישראל גודוביץ

סיבוב חמישי על מונוגרפיות מדוד דה-מאיו עד חיים דותן

סיבוב שישי מלאופולד קרקואר עד רודולף טרוסטלר

סקירת ספרות אדריכלות נוף בישראל

סיבוב על ספרי אדריכלות לכבוד החג

חסן פתחי: אדריכלות לעניים

 ★

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יערה ספיר  ביום 04/07/2021 בשעה 5:48

    מכל הספרים שפורמו ברשימה שלך קראתי עד עתה חלק מהספר של חתוקה. הסתפקתי בקריאה של הפרק על קרית משה ברחובות, שכן התהליך שם מוכר לי מאד מקרוב. אני תושבת העיר, כהינתי כחברת מועצת העיר וחברה בוועדת משנה לתכנון ובניה והייתי חלק מוועדת ההיגוי לתוכנית ההתחדשות. ה"מחקר" של טלי חתוקה הסתיים ממש בתחילת התהליך והיא לא טרחה טרם הצאת הספר להתעדכן בתהליך התכנון שהיה בותמל, לרבות שיתופי ציבור, הקמת מינהלת וסיוע לבעלי הזכויות להקים נציגויות. ולכן הניתוח של התכנון ושל התהליך אינו משקף את המציאות ועושה עוול גדול לכל הנוגעים בדבר. כל זאת כדי לאשש לכאורה תזה עם שם מגניב ומכיר. אי לכך לא טרחתי לקרוא את המשך הספר משום שאיבדתי אמון בחוקרת.

    • מיכאל יעקובסון  ביום 04/07/2021 בשעה 6:10

      החשיבות של הספר היא בהמשגה – בדיוק אותו הפרק שעליו בחרת לדלג. לא מצופה מחוקר וצוותו לעדכן את הטקסט שבספר בהתאם להתפתחויות שחלות במקרי המבחן עד לרגע האחרון לפני ההורדה לדפוס.

      • yara.saphier@gmail.com  ביום 05/07/2021 בשעה 11:54

        הספר ירד לדפוס שנתיים לאחר שהתוכנית קודמה וחצי שנה לאחר אישורה. אין תירוצים.

  • אסתר  ביום 04/07/2021 בשעה 10:04

    תודה ליערה ספיר שחסכה לי את רכישת הספר. אין צורך לעדכן? תמוה לכתוב מחקר על תכנית שנמצאת בתחילת התהליך ולא בסיומה. גילוי נאות: אני חלק מהצוות. לא עסקתי בשיתוף הציבור, אבל הייתי עדה לחלק מהמפגשים הכלל שכונתיים. בנוסף להם היו מפגשים לפי מתחמי מגורים ועבודה יסודית בפינצטה. אני מקווה שהתושבים יקחו את ההזדמנות בשתי ידיים וייהנו מההתחדשות.

  • בילו בליך  ביום 04/07/2021 בשעה 14:10

    בענין הטענות שלך על הדיונים בספר – על המודל הארכיטקוני. 1. יש חשיבות רבה לדיון בעזרת חתך היסטורי ולא לקפוץ לעגלה העכשווית. 2. בהגדרה המודל הוא לא רק אותו אובייקט שאתה קורא דגם (גם צילום, שירטוט וסכמה בתפקידם הם מודלים). 3. נראה שדילגת על פרק 6 ושם במפורש נידונים התהליך והשימוש במודלים דיגיטלים, במבט ביקורתי, עם הצעה לשימוש במדיה חשובה – המיצב. לסיכום, מוטב לך לקרוא בעיון ספר מתוך שיקול ביקורתי. נראה שפיספסת את עיקר התכנים או אולי מתוך חוסר הבנה וידע.

    • מיכאל יעקובסון  ביום 04/07/2021 בשעה 16:30

      1. ברור ואין לי על כך כל ביקורת 2. מהספר עולה שמודל הוא אותו גוף תלת-ממדי. ראה עמ' 10 למשל שבו אתה בעצמך מפריד בין מודל ובין שרטוטים. ואם השרטוטים נחשבים אצלך גם מודל, אז היה כבר ראוי בסקירה ההיסטורית להתייחס להתפתחות השרטוט ולא רק לאותם דגמי תלת-ממד. 6. לא דלגתי על אף מילה בספר שאותו קראתי בעיון (ואפילו פעמיים). פרק 6 הוא הפרק החותם את הטקסט שחיברת, ובשונה משאר הפרקים האורכים כל אחד בין 20 ל-60 עמודים, פרק זה מסתפק ב-9 עמודים שרובם משטחים לבנים ותמונות (אך לא תמונות של דגמים מודפסים).

  • bilu blich  ביום 05/07/2021 בשעה 8:15

    ברגישות ועדינות מצדי אתה מקבל ציון נמוך בהבנת הספר(קראת פעמיים….?) או שאני נכשלתי באופן גורף. חבל. עמ' 10 (אגב, בעמ' 9, בתיאור עבודות של רימונד אברהם נאמר במפורש ששרישומיו מוגדרים כמודל) הוא חלק מהקדמה (מאד אישית) ואינו סותר את ההגדרות המורכבות שתאורו לאורך ורוחב הספר, ובעזרת הוגי דעות וארכיטקטים שונים שעסקו בנושא גם בתיאוריה (ואין רבים כאלה) לפיהם – למעשה כל דבר מייצג, אם בתלת מימד או דו מימד, כאשר נחליט שהוא מתווך בין רעיונות – זה מודל (מפה, צילום, רישום וגם מברשת שיניים). זה לא שייך רק לארכיטקטורה….אם פרק 6 הוא רובו , לעינך, משטחים לבנים, כנראה רכשת ספר כמוצר פגום…. יחד עם זאת, אני שמח על התגובות הבוסריות שלך, זה מראה שגם למחקר שהתחיל בשנות ה 70 יש תוקף ורלונטיות. קריאה נוספת לא תזיק (לעלות את הציון…).

  • יערה  ביום 05/07/2021 בשעה 11:54

    הספר ירד לדפוס שנתיים לאחר שהתוכנית קודמה וחצי שנה לאחר אישורה. אין תירוצים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: