סיבוב במתחם הדרומי בשכונה לדוגמה בבאר שבע

בדופן הדרומית של השכונה לדוגמה (שכונה ה') שהוקמה בבאר שבע תוכנן במקור שיכון טורי באורך של קרוב ל-300 מטרים. אלא שחילוקי דעות בין האדריכלים הובילו לדחייתו. רק לאחר שנבנו שאר המבנים במתחם, הוקמו בשטח הזה שיכונים סטנדרטיים יחסית של משרד השיכון, אלא שהאדריכלים אלה שרשבסקי ואנטון פרנקל, שעבדו כאדריכלים במחוז הדרום במשרד השיכון, דאגו לפרוס את המבנים באופן שונה מהמקובל, תוך ניסיון ליצירת סביבת מגורים נעימה יותר.

התוצאה היא תשעה תתי-מתחמים המקיפים כל אחד חצר משותפת. אלה נבנו לאורך השנים והמוקדם שבהם הוקם במחצית השנייה של שנות ה-60 והכיל שלושה כאלה. מיותר לציין שהחצרות לגמרי מוזנחות ועלובות, אבל הפוטנציאל הוא אדיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

בקווים ישרים

.

רחוב הצבי ולאורך הדופן הדרומית שלו השיכונים הפרוסים סביב לחצרות, בין רחוב דוד טוביהו ורחוב הצבי (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

דגם שמציג את תכנית השכונה בשלב מאוחר: שיכון הרבע קילומטר במרכז התכנית, ובחלק התחתון והדרומי מופיעים השיכונים המקיפים חצרות כשמשני צדיהם רבי-קומות. הכביש הרחב שבתחתית הוא רחוב דוד טוביהו

.

(1) הרב-קומות

בשכונה לדוגמה תוכנן במקור לקום רב-קומות אחד בסמוך לשיכון הרבע קילומטר – הבניין המרכזי והבולט בשכונה. מטרתו של אותו בניין רב-קומות היתה בעיקר יצירת נקודת ציון ומוקד אנכי בשכונה. שיכון הרבע קילומטר נבנה בתכנונם של האדריכלים אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני, אך אותו רב-קומות לא נבנה. בשטחו הוקם המרכז המסחרי (לו אקדיש רשימה בשבועות הקרובים), ובמקומו הוקמו מאוחר יותר כמה רבי-קומות חסרי ייחוד, על בסיס של דגם שנערך במשרד השיכון (וכמוהו ניתן למצוא בערים רבות בארץ) ובמיקומים אחרים, כאלה שלא יצרו נקודות ציון. שניים מהם הוקמו כבר בסוף שנות ה-60 בדופן הדרומית של השכונה, באותו שטח שבו תוכנן במקור שיכון טורי באורך של 300 מ' שלא נבנה.

שניים מרבי-הקומות נבנו בחלק הדרומי של השכונה. אלה מבנים שניתן בהם דגש על פלסטיות ושימוש בבטון חשוף. לאחרונה נערך שיפוץ מקיף באחד מהם והוא נראה מצוין ומטופח באופן מרשים. בעיקר הוא מעורר הערכה לדיירים שגרים בו, כי לעומתו המבנים השכנים מוזנחים כמו בשכונת עוני.

.

הרב-קומות נבנה על פי דגם של משרד השיכון שכמוהו נבנו בערים רבות בארץ

.

הבניין שופץ לאחרונה ונראה מצוין

.

בקומת הקרקע המפולשת ישנן פינות ישיבה בנויות

.

.

(2) השיכונים עם החצרות

במקור תוכנן לקום בדופן הדרומית של השכונה לדוגמה שיכון באורך 280 מטרים, הארוך בישראל, שאותו תכננו האדריכלים מאיר צ'צ'יק וביטוש קומפורטי, חברי צוות הנגב במשרד השיכון. שיכון זה נועד להשלים את "החומה" שנועדה להקיף את השכונה לדוגמה. בדופן צפון תכננו אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני את "שיכון רבע הקילומטר" שבוצע וכך גם בוצע השיכון המזרחי שתכנן תאודור קיסילוב (ועליו כתבתי כאן). אלא שהשיכון שתכננו צ'צ'יק וקומפורטי לא נבנה כמו גם השיכון שבדופן המערבית שאותו תכנן רם כרמי במסגרת משרד כרמי-מלצר-כרמי.

ההחלטה שלא לבנות את השיכונים שתוכננו, הובילו לדחייה של מימוש הבינוי, כשבמקרה של הדופן הדרומית הדחייה היתה של כחמש שנים. הפער בשנים הוביל לכך שבמתחם הדרומי נכנסו משפחות צעירות יותר מאלה שנקלטו בשאר חלקי השכונה כמה שנים קודם לכן. משפחות אלה היו ברובן של מהגרים מממדינות מזרח אירופה, ומדינות ערב שבצפון אפריקה ואסיה.

השטח שיועד במקור לשיכון הטורי הארוך, בין רחוב הצבי ורחוב דוד טוביהו, תוכנן אם כן מחדש. במשרד השיכון שהיה אחראי על תכנון המתחם הוחלט להשתמש בדגמים קיימים של מבנים, אך את הפריסה ביקשו לשפר – במקום הצבה מקבילה כפי שהיה נהוג עד אותה עת, הוחלט לארגן את המבנים בתתי-מתחמים המורכבים משלושה מבנים הסוגרים על חצר מרווחת בשטח של 2.6 דונם. הדופן שנותרה פתוחה פנתה לצפון, אל השכונה ואל "שכונת השטיח" (בתים בני קומה או שתיים בצפיפות מרקמית גבוהה) שתכננו האדריכלים נחום זולוטוב ודני חבקין.

הדגמים שנבחרו הם כאלה שמתנשאים לגובה של שלוש קומות מעל לקומה מפולשת. לדעתי למרות שמדובר היה בדגמים קיימים, נעשו בהם שינויים קלים וכמעט בלתי מורגשים, כמו למשל גגון בטון שמסוכל על פתח תקרת חדר המדרגות. גגונים כאלה שעוצבו בראשי השיכונים בשכונה, זכו לרוב לתשומת לב גדולה מצד האדריכלים. כאן הגגון מורכב ממדף משופע שמהרחוב צריך להאמץ כדי לראות אותו.

.

חזית המבנה המזרחי במתחם הדרומי מוארת היטב בשעת בוקר

.

למרות שחלפו 50 שנה המתחם נראה יחסית טוב. במתחם ישנה הפרדה בין הולכי רגל ותנועת רכבים ולכן חניונים רכבים ממוקמים בהיקף

.

גם פיתוח הנוף בבניין הזה עדיין מתוחזק היטב (אבל רק כאן)

.

.

האדריכלים אלה שרשבסקי ואנטון פרנקל, עובדי משרד השיכון, קיבלו לתכנן את פריסת המבנים, התאמתם והפיתוח. כל שלושת תתי-המתחם הוקמו על במה אופקית, שבוצעה לאחר שנערכו בשטח עבודות עפר. השכונה לדוגמה נבנתה על אזור של גבעות רכות, ולכן כל כמה מטרים צריך לרדת או לטפס במדרגות כדי לעבור ממתחם למתחם, או אף בתוך המתחם עצמו. כאן המתחם כולו יושר, כך שמכיוון רחוב הצבי מלווה את הרחוב קיר תמך מחופה באבן, המהווה את הדופן הצפונית של אותה במה. בחלק המערבי של הבמה נוצרו הבדלי גובה משמעותיים ושם שילבו האדריכלים שטח מסחרי.

החלטה על הפרדה בין תנועת הולכי רגל ורכבים הובילה לקביעת חניונים בין תתי-המתחמים, כך שבסביבת המגורים והחצר תהיה תנועת הולכי רגל בטוחה וחופשית. לתושבים ניתנו למעשה שתי סביבות של פנאי – בחצר או בשטח המרוצף שבקומה המפולשת בכל בניין. מהתמונה ההיסטורית היחידה שמצאתי (היא מופיעה כאן למטה) כמו גם משרידי הצמחייה שניתן למצוא בחצרות, ניתן ללמוד כי במקור היה כאן שילוב של אדריכל נוף, אלא שהזנחה הובילה לכך שלא הרבה נותר מהצמחייה, ומה שנותר גדל באופן פראי.

ארגז החול הוא האלמנט הבנוי הבולט בכל חצר, כמו גם השביל והרחבה המרוצפת שלצדו. נשתלו גם עצים שרבים מהם נקלטו היטב ומהווים עד היום את הפריטים הנאים היחידים בכל ההזנחה העצובה ששולטת כאן.

.

החצר בימיה הראשונים (שנות ה-60 או תחילת שנות ה-70, מתוך "ישראל בונה")

.

.

האדריכלית אלה שרשבסקי נולדה בפולין ב-1935. את לימודי האדריכלות החלה בפוליטכניקה בקרקוב ולאחר שלוש שנות לימוד, עזבה את פולין והיגרה לישראל. בטכניון היא השלימה את הכשרתה המקצועית במחזור שבו למדו גם האדריכלים יהודה פייגין, ישראל שטיין, שבתאי משולם ויוסף שרשבסקי (יליד וורשה, 1933) שהפך לבעלה. לאחר שסיימו השניים את הלימודים בטכניון ב-1959, חזרו לאירופה ועבדו במשרדי אדריכלים בז'נבה שבשווייץ.

לאחר חמש שנים שבו לארץ. תחילה עבדה בתל אביב במשרדו של האדריכל הארי לוריא. במקביל התמנה בעלה לתפקיד סגן מהנדס העיר באר שבע, וב-1969 פתח משרד עצמאי. ב-1964 פרשה שרשבסקי ממשרדו של לוריא ועברה עם בעלה להתגורר בבאר שבע. היא הצטרפה כאדריכלית למשרד השיכון, שם עבדה עד לשנת 1971.

במסגרת עבודתה במשרד השיכון, תכננה שרשבסקי מבנים ושכונות ברחבי הנגב. בולטת במיוחד "השכונה לדוגמה" שתכננה בדימונה. בחלק מהפרויקטים שיתפה פעולה בתכנון עם אדריכל נוסף שעבד במשרד השיכון – אנטון פרנקל (לא השגתי פרטים אודותיו). בני הזוג שרשבסקי התמקמו באחד הבתים שמשעול שנונית שבשכונת "השטיח" שתכנן האדריכל נחום זולוטוב ב"שכונה לדוגמה", כשמשרדה של שרשבסקי במשרד השיכון פעל ב"מרכז הנגב" שתכנן האדריכל רם כרמי.

עם פרישתה של שרשבסקי ממשרד השיכון ב-1971, הצטרפה למשרדו של בעלה, ויחד הם הובילו את משרדם לאחד הגדולים והפעילים בדרום. יחד תכננו עשרות תכניות בינוי לשכונות וכן את הבינוי כמו גם מבני ציבור. בין השאר תכננו בשכונה ד' את מעונות הסטודנטים הראשונים של אוניברסיטת בן גוריון, את "מרכז הסטודנט" בקמפוס, את "מרכז העצמאות" במרכז באר שבע (בשיתוף שבתאי משולם), את "מתחם שוסטר" (תשעה מגדלים עם בריכת שחייה) ברחוב יהודה לוי, שחזור אתר "באר אברהם" (מאז האתר עבר שינוי נוסף), את בריכת השחייה ואת השוק בערד. את תכניות הבינוי ערכו בין השאר לשכונות ו', ט', י"א בבאר שבע, "שכונת גבעות" במצפה רמון וכן שתי שכונות בירוחם.

יוסף שרשבסקי נפטר ב-1996 ושנה לאחר מכן נקרא על שמו רחוב בשכונת רמות שבצפון העיר. אלה המשיכה להפעיל את המשרד ובשנת 2005 פרשה. את המשרד העבירה לידיו של האדריכל רמי מרש, מעובדיה הוותיקים, המשמש כיום בין השאר בתפקיד יו"ר התאחדות האדריכלים בישראל.

.

חזית צד

.

קומת הקרקע מפולשת ונעים מאד לשהות בה בגלל צניחה בכמה מעלות

.

שטח רחב ולא לגמרי מנוצל

.

חדרי המדרגות פתוחים אבל לא מוזנחים

.

המתחם מורכב מקבוצות של שלושה מבנים טוריים שסוגרים על חצר משותפת

.

המבנים סוגרים משלוש פאות על החצר, הפאה שפונה לצפון ולכיוון השכונה נותרה פתוחה, וכך גם יש מרווחים בין המבנים. בנוסף כל קומות הקרקע מפולשות

.

החצרות כולן עוצבו באופן דומה – שביל מרוצף חוצה את החצר ובחלקו מתרחב והופך לרחבה עם ספסלי ישיבה וארגז חול

.

חלק עיקרי בחצר נותר חשוף. כיום אמנם מוזנח אבל בפעולות פשוטות (ניצול נגר ונטיעות מתאימות) יכול להפוך לגינות יפות

.

הבניינים כמעט ונוגעים זה בזה, אך נותר מרווח כדי לא ליצור חצר לגמרי סגורה

.

בכל חצר יש ארגז חול שכיום מוזנח

.

גן פורח אבל מוזנח ונשכח

.

ספסלי העץ המקוריים

.

נחמד לראות שכל ארגזי החול מצויים במצב דומה ועלוב

.

מגרשי החנייה חצצים בין קבוצות המבנים

.

יש כאלה שהעניקו אווירה ביתית לקומת הקרקע

.

ושוב ממשיכים לחצר הבאה

.

ארגז החול

.

השביל המרוצף

.

כאן הקימו כמה גדרות בניסיון לנסות ולכוון את התנועה

.

באחד החלקים יש גם שטח למסחר מקומי

.

חזית צד הפונה לרחוב. כאן אפשר לראות את אחד הגגונים שמגן על הפתח שבקצה העליון של חדר המדרגות

.

כניסה מהרחוב

.

גגון הבטון שסוגר על חדר המדרגות מציץ בגג

.

בטון ולבנים

★

רשימות נוספות על באר-שבע:

.

אואזיס (ישראל הדני)

בית רוטשטיין (נחום זולוטוב)

קולנוע אורות (רכטר-זרחי-רכטר)

גן גדולי ישראל (ליפא יהלום ודן צור)

בניין המרכז האוניברסיטאי (ברכה ומיכאל חיוטין)

הפקולטה למדעיה רוח והחברה (אמנון ניב, רפי רייפר ונתן מגן)

בניין מדעי ההתנהגות (אלכס מייטליס וגרינברג-נוביצקי בן חורין)

עיריית באר-שבע (שולמית נדלר, מיכאל נלדר, שמואל ביקסון)

הספרייה המרכזית ע"ש זלמן ארן (נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

הארכיון לתולדות ההתיישבות בנגב ע"ש טוביהו

בניין ביוטכנולוגיה (ברכה ומיכאל חיוטין)

ספריית רפואה (אריה ואלדר שרון)

פארק קרסו למדע (אילן פיבקו)

אנדרטת חטיבת הנגב (דני קרוון)

בית הכנסת הבבלי (נחום זולוטוב)

בית יד לבנים (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

בניין הפירמידה (משה לפונפלד וגיורא גמרמן)

הפקולטה למדעים מדויקים (אברהם יסקי ויעקב גיל)

מעונות הסטודנטים החדשים (בר אוריין, שוורץ-בסנוסוף)

בתי חצר בשכונה ב' (אריה שרון, בנימין אידלסון, אלדר שרון)

★

שיר לסיום:

.

★