סיבוב בבלוק המזרחי בשכונה לדוגמה בבאר-שבע

הבלוק שסוגר ממזרח על מרכז "שכונה לדוגמה" בבאר-שבע הוא אחד מהאהובים עלי. גם בגלל חלקו המשמעותי בפריסת הבינוי בשכונה, החזית המדמה רשת מבטון, הגגונים שמעטרים את חלקו העליון, המדרגות שלא נוגעות בקרקע, העמודים הפיסוליים, וגם בגלל האורך שלו – 170 מטר. לתכנון הפרויקט הזה מ-1959 אחראים האדריכלים תאודור קיסלוב ואהרון ברעלי ממשרד "תכנון", שפעל בעיקר באילת אך תכנן גם כמה בנייני מגורים בבאר-שבע.

"אף שמעולם לא הושלם", כך מתאר שרון רוטברד את חשיבותו של המקום במונוגרפיה שחיבר על אברהם יסקי ("אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית", בבל, 2007, עמ' 559), "השיכון לדוגמה בבאר-שבע היה ונותר הפרויקט הניסיוני ביותר, החדשני ביותר והשאפתני ביותר בתולדות האדריכלות הישראלית".

כיום הוא הבניין המוזנח ביותר בשכונה לדוגמה. תוצאה של שילוב בין עוני ובין חוסר מודעות לסביבה של הדיירים. רצועת הגינון הרחבה שעיטרה את חזיתו בתכנון אדריכלי הנוף דוד זסלבסקי, צבי מילר ומשה בלום, הוזנחה אף היא, אבל הודות לבחירה נכונה של זני העצים, גם בלי הטיפוח הם עדיין מחזיקים מעמד, 60 שנה לאחר שנשתלו, באקלים המדברי הקשה של באר-שבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

167444702_4377709108925304_2042514185702489263_n

גלוי ונעלם

.

.

(1) שכונה לדוגמה

משהו על התעוזה של אדריכלים בישראל ועל השלטון שהיה פה ולא נותר לו כמעט זכר אפשר ללמוד מ"השכונות לדוגמה" שתוכננו ובוצעו כאן באמצע המאה הקודמת. מסוף שנות ה-50 ועד לסוף שנות ה-60 נבנו ברחבי ישראל כמה שכונות מיוחדות, שאותן יזם משרד השיכון. המטרה בהקמתן היתה לקדם ולפתח את הגישה התכנונית של סביבות מגורים עירוניות, ולהימנע משקיעה מקצועית. בשעתו, האחריות הממשלתית לא הוגבלה לפתרון דיור עממי בלבד, אלא גם לקידום התכנון, בחינה ואימוץ של תפיסות חדשות. כיום להבדיל מצטמצמת המדינה באמצעות משרד השיכון לפתרונות מגורים בעזרת מימון (בעיקר לחרדים ומתנחלים) ונמנעת לחלוטין מאחריות לשכלול התפיסה.

לצורך הקמתן של אותן "שכונות לדוגמה" הוזמנו אדריכלים שהוכיחו חשיבה מקורית, לערוך תחילה תכנית אב שגם היא הציגה בשעתו תפיסה חדשנית. לאחר מכן חולקו המבנים והמתחמים בין אדריכלים שונים שגם הם נבחרו בקפידה.

ההשראה באה משכונות לדוגמה שנבנו במערב אירופה, בעיקר בגרמניה. שם נערכה אחרי מלחמת העולם השנייה, בין השאר לצורך הבנייה החדשה של מערב ברלין שהוחרבה במלחמה, תערוכת אדריכלות שנקראה "אינטרבאו" (1957). במסגרת התערוכה הוקמה שכונה שלימה וגם אוכלסה. לתכנונה הוזמנו בכירי האדריכלים הגרמנים וגם כאלה שמחוצה לה, כמו לה קורבוזיה מצרפת, אוסקר נימאייר מברזיל, וולטר גרופיוס מארה"ב ואלוור אלטו מפינלנד. עד היום מהווה השכונה הזו אתר עלייה לרגל לאדריכלים, והיא כולה הוכרזה לשימור (כתבתי עליה שתי רשימות שאותן ניתן לקרוא כאן: 1, 2).

בישראל הוקמו שכונות כאלה בתל-אביב (רמת אביב), באר-שבע (שכונה ה'), בחיפה (רמת-הדר) ודימונה (שכונה לדוגמה), ואת השפעתן ניתן למצוא בשכונות הרבות שנבנו בכל שאר המקומות בארץ. בבאר-שבע, למשל, הוזמנה קבוצה של אדריכלים, כולם תל-אביבים וברובם צעירים. בראשם ניצב אברהם יסקי ועמו שותפו דאז אמנון אלכסנדרוני. עוד תכננו בשכונה נחום זולוטוב, דניאל חבקין ורם כרמי וכן משרד "תכנון" – האדריכלים תאודור קיסלוב ואהרון ברעלי. פרויקט ניסיוני נוסף תוכנן לקום מזרחית לשכונה, ולצורך הקמתו נערכה תחרות פומבית שבה זכו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן. הפרויקט לא נבנה בשלמותו ורק חלק ממנו הוקם ובשני אזורים נפרדים – הפירמידה ובניין המגירות (שהיה רב-הקומות היחיד שנבנה בעיר במשך שנים רבות).

.

11

1959: תכנית השכונה: רק חלק מהתכנית נבנה. הרשימה הזו מתמקדת בבניין האנכי שבחלק השמאלי של הגוש המרכזי (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

בבאר-שבע תוכננו בדפנות השכונה לדוגמה בלוקים ארוכים במיוחד (בני שלוש קומות על קומת קרקע), ובמרכז תוכנן מארג בינוי שהורכב מקוטג'ים חד ודו-קומתיים בצפיפות גבוהה יחסית. בתכנית המקורית וגם בתצלום הדגם, בולטת נוכחותו של מגדל מגורים, שלא נבנה ובמקומו הוקם מאוחר יותר מרכז מסחרי שאותו תכנן האדריכל מנחם כהן. למגדל נועד בעיקר תפקיד עיצובי כאלמנט אנכי בכל הבינוי האופקי והנמוך. גם מתכנית זו נבנה בעיקר החלק המרכזי, ושני החלקים שממערב וממזרח נבנו שלא בהתאם לתכנית.

כמו השכונה לדוגמה שהוקמה בברלין והיוותה השראה, גם "השכונה לדוגמה" היא אתר עלייה לרגל לסטודנטים לאדריכלות, לאדריכלים מהארץ וגם מהעולם. בסיבוב שערכתי בה לפני שבועיים שמחתי לגלות שההזנחה פחות מורגשת ואפילו ישנם מבנים שזכו לשיפוץ וחידוש מוצלחים. אבל הפעם אתמקד בבניין הכי מוזנח במתחם.

.

עוד על השכונה לדוגמה בבאר-שבע ניתן לקרוא בספרים: (1) "אבני הבניין של השיכון הציבורי" – הדס שדר (משרד הבינוי והשיכון, 2014) (2) "הפרויקט הישראלי – בנייה ואדריכלות 1973-1948" – צבי אפרת (מוזיאון תל-אביב, 2014, נמכר בחנות המוזיאון), (3) "אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית" – שרון רוטברד (בבל, 2007, כעת הספר נמכר בהנחה באתר ההוצאה), וגם: (4) "שכונה-מדינה" – טלי חתוקה ואחרים (רסלינג, 2012). חלקים בודדים בשכונה מוזכרים אך לא בפירוט במונוגרפיות שיצאו לאדריכלים נחום זולוטוב ומנחם כהן.

.

2

1959: צילום דגם השכונה: רק חלק ממרכז השכונה נבנה. כך למשל הבניין שמימין שאותו תכנן האדריכל רם כרמי לא נבנה. גם המגדל לא נבנה (במקומו הוקם מרכז מסחרי) וכך גם לא הבניין הארוך שבחלק האחורי. (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(2) הבלוק בתכנון האדריכלים תאודור קיסלוב ואהרון ברעלי

לקיסלוב וברעלי נמסרה עבודת תכנון של שני בלוקים בשכונה לדוגמה בבאר-שבע – באחד התמקדתי כאן. הבלוק השני שוכן ממש בסמוך, אך לו אקדיש רשימה נפרדת למרות שהוא יחסית דומה בממדיו – גם הוא נמתח לאורך של כ-170 מטר, מתנשא לגובה של שלוש קומות מעל קומת מסד, מבנה דמוי תיבה שעל גגו שילבו האדריכלים אלמנטים לצורך הצללה על חדר כביסה ולעיצוב החזית. גם בו מורכבת החזית ממשטחים אטומים ובהירים ומרפסות שקועות ומוצלות שלאורך השנים נסגרו כולן באופן מכוער במיוחד.

.

007

תחילת שנות ה-60: גם הבלוק השני שתכננו בשכונה לדוגמה האדריכלים תאודור קיסלוב ואהרון ברעלי תוכנן ועוצב באופן דומה. בתמונה הזו ניתן לראות שפעם היו כאן מרפסות. הגגון כאן דומה לגגון בבלוק שבו אני מתמקד, אלא שבזה את הקשתות מחליף גגון אקורדיון (הצילום באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

בהיבט הסביבתי הוקם הבלוק בנסיגה מהרחוב (אחת מהביקורות על השכונה מתמקדת בחיסול הרחוב). בשטח הנסיגה נקבעה רצועת גינון שלכל אורכה נשתלו עצים שצמחו עד מהרה. עצים אלה מטילים צל נעים על הרחוב ועל כל חזית הבניין. הם גם כמובן מוסיפים צבע לסביבה ומסתירים את החזית המוזנחת.

האסטרטגיה הכללית של תכנון השכונה היא היבט נוסף שבא לידי ביטוי בתכנונו של הבלוק: עידוד תנועת הולכי רגל. לכן, נקבעו שני שבילים שחוצים את הבלוק בקומת הקרקע ותפקידם לחבר בין חלקי השכונה השונים. שביל נוסף, המיועד בעיקר לדיירים, נקבע לכל אורך החזית והוא מקורה מתחת לגוש הבניין שמתנשא מעליו.

מהחומריות והפלסטיות של הבניין קשה כיום להתרשם. המרפסות נסגרו ללא כל זכר. הבטון והבלוקים החשופים שהרכיבו אותו כבר מזמן כוסו, הוחלפו, או נצבעו באופן שונה על ידי כל דייר בנפרד. התוצאה היא חורבה ישראלית.

.

3

1959: החזית המערבית הראשית של המבנה שתכננו משרד "תכנון" – האדריכלים תאודור קיסלוב ואהרון ברעלי (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

החלק היחיד שנותר כמעט שלם הוא חזית הצד הפונה לשדרות יעלים. זוהי חזית צרה המתנשאת מעל לשטח מפולש שאותו חוצים שלושה עמודים פיסוליים – רחבים בחלקם העליון ונעשים צרים ככל שמתקרבים לקרקע. החזית עצמה עוצבה באופן שמדמה שתי וערב של בטון. אלא ששני דיירים בבניין פרצו בה פתחים קטנים שפוגעים ביופיה, מה שלא מפריע לכל אדריכל שמביט בה לעצור למרגלותיה ולפלוט מילות התפעלות.

על גג הבלוק הוקמו גגונים פיסוליים להם הוענק תפקיד כפול: להגן על פתחי אוורור ותאורה בכל אחד מחדרי המדרגות, ולהוות גם סוכת צל לדיירים שיעלו אל הגג לנוח ולהשקיף על השכונה. גגון רחב מכל שאר הגגונים ויוצא דופן בעיצובו נועד לשמש חדר לייבוש כביסה. תפקיד נוסף לאותם גופים הוא להעשיר את חזות המבנה – לעומת הקווים הישרים והזויות האורטוגונליות, מתאפיינים הגגונים בקווים אלכסוניים המעניקים תנופה לבניין, והגגון המרכזי מורכב מקבוצת קשתות. הוא מזכיר בצורתו גגון דומה שתכננו יסקי ואלכסנדרוני בגג ההוסטל (מעון עולים) "אלטשולר", הממוקם לא רחוק מהשכונה. גגון דומה אך בקווים אלכסוניים ("גגון אקורדיון") שילבו קיסלוב וברעלי בבלוק השני שתכננו, זה שמצוי מעברו השני של הרחוב. בעבר היה הגג פתוח וניתן היה להתרשם מקרוב מעבודת הבטון וגם להשקיף על בתי השכונה. כיום הכניסה לגג נעולה.

.

DSC09505

קצות הבניין הם החלק הכי מרשים – משחקי מסה המורכבים מגוש הנשען על שלושה עמודים פיסוליים, וחזית בטון שעוצבה בהשראת רשת

.

.

(3) האדריכלים

תאודור (תדי) קיסילוב נולד ב-1914 בבואנוס איירס ובגיל שש היגר לארץ-ישראל עם משפחתו שבחרה להתיישב בתל-אביב. בבגרותו שב לאירופה לצורך הכשרה מקצועית כאדריכל. את לימודי האדריכלות התחיל בפריס וסיים בבריסל. עם שובו ארצה השתתף במלחמת העצמאות, ולאחר המלחמה הצטרף לאגף התכנון והבנייה הממשלתי. ב-1951 פתח משרד אדריכלים ומהנדסים שנקרא היה "תכנון", והיה מיוחד הודות לעובדה שפעל בשיטת קואופרטיב. ב-1954 בנה המשרד את הפרויקט הראשון באילת, ומאז ועד לשנות השבעים היה קיסלוב האדריכל הפעיל והפורה ביותר בעיר. כאן בבלוג כתבתי על שיכון "סינג סינג" שתכנן באילת.

ב-1978 פתח קיסלוב משרד אדריכלים חדש ביפו העתיקה, במשותף עם תאה וליאורה – שתי בנותיו ועם עולש קיי – חותנו. הוא נפטר ב-1979, אך המשרד ממשיך ופועל עד היום ושותפים בו גם בני הדור השלישי.

על האדריכל אהרון ברעלי אין לי פרטים.

.

HPIM4628

צבי וצבי מתרשמים (2005)

.

DSC09507

במקור הכל היה אפור, אבל בשלב מסוים בחרו לכסות את הבטון החשוף בצבעי הלאום

.

DSC09509

לכניסה מובילות שלוש מדרגות רחבות

.

DSC09513

הבניין מורכב מגוש תיבתי הנשען בקצה הפונה לרחוב על עמודים ובצמוד לו גוש נפרד, ממוסגר ובולט ובו שורת חנויות קטנות

.

DSC09515

המטרה היא לרכך את הגוש הארוך ולהעשיר את מורכבותו

.

DSC09519

בהמשך הבניין מגיע עד לקרקע עם קומת מסד אטומה שרק קירות ההגנה על חדרי המדרגות "הוזזו" מעט ומדגישים את הכניסות

.

DSC09520

אלמנט נוסף שנועד להעשיר את חזות הבניין היו גגונים שנקבעו בחלקו העליון של הבניין.

.

DSC09521

גופים פיסוליים אלה נועדו להקליל מעט את חזות הבניין הגדול, אך נועד להם גם תפקיד שימושי – להגן על פתחי תאורה ואוורור בתקרת חדרי המדרגות וליצור מקומות שהייה לאלה שיבחרו לטפס לגג, להתאוורר מהחום ולהשקיף על השכונה

.

DSC09522

מקומת המסד המפולשת שרדו רק שני חלקים קטנים הודות למעברים המקשרים בין חלקי השכונה השונים ומאפשרים לתושבים קיצור דרך נוח

.

HPIM4133

תשומת לב ניתנה לחומרי הבנייה: בטון ובלוקים חשופים. אם תשימו לב תראו שהחזית כאן קצת שונה מהתמונה הקודמת, הסיבה לכך היא שהתמונה הזו צולמה ב-2005

.

DSC09524

הכניסות לחדרי המדרגות מוגנים בקיר

.

DSC09551

גגון אחד בראש המגדל יוצא דופן ובולט הודות לגודלו וכן לצורת הקשתות שמרכיבות אותו

.

DSC09555

הגגון עוצב כאלמנט פיסולי ונועד לשמש לייחוד הבניין אך גם לחדר לייבוש כביסה לשירות הדיירים (מבט ממערב)

.

DSC09563

מבט מכיוון מזרח

.

DSC09548

גם הקצה הצפוני מעוצב בדומה לקצה המפורסם שפונה לרחוב מצפון, אלא שכאן לא תמצאו את קומת העמודים ולכן הגוש כבד ופחות יפה

.

DSC09570

מכאן רואים פרט שלרוב נעלם: הבניין מורכב ממסגרת דקיקה שמקיפה את החזית השקועה מעט

.

HPIM4132

מעבר מקורה וישר כסרגל פונה אל החצר שבחזית הבניין ומקשר אל הכניסות

.

DSC09532

לא הצלחתי לגלות האם אכן קומת הקרקע הוקמה כקומה מפולשת או שנבנתה כקומה סגורה

.

DSC09536

המדרגות הם החלק היפה כאן: שימו לב שהמדרגה לא מגיעה עד לקרקע. הסיבה לכך היא לא לאפשר לנחשים לטפס אל הדירות

.

DSC09538

לפי הציור על הקיר והכתובות בכניסות שם הרחוב הוא הגמל, אבל השילוט העירוני מציין את השם כ"גמל" בלבד. בכל מקרה כאן מעדיפים דולפינים

.

DSC09533

אמנות רחוב

.

DSC09559

תיבות דואר

.

DSC09529

המדרגות הדקיקות הן חלק נוסף שנחמד להתעכב עליו בבניין

.

DSC09528

חדרי המדרגות מסתיימים בפתח עגול בתקרה שנועד להאיר ולאוורר את המקום. בתכלס הוא לא מצליח להאיר מעבר לקומה העליונה וחדרי המדרגות הם מקומות אפלים ולא נעימים

.

HPIM4126

על הגג ובכל קצה חדר מדרגות גגון דקיק שנועד להקליל את חזות המסה הכבדה של הבניין

.

HPIM4129

ורק גגון אחד הוא גדול יותר ונועד לשמש לייבוש כביסה

.

HPIM4130

הוא מורכב מקשתות בטון

.

HPIM4627

צבי וצבי משוחחים

.

HPIM4624
נוף השכונה מהגג

.

תודה לאדריכל ד"ר צבי אלחייני

רשימות נוספות על באר-שבע:

.

אואזיס (ישראל הדני)

קולנוע אורות (רכטר-זרחי-רכטר)

גן גדולי ישראל (ליפא יהלום ודן צור)

בניין המרכז האוניברסיטאי (ברכה ומיכאל חיוטין)

הפקולטה למדעיה רוח והחברה (אמנון ניב, רפי רייפר ונתן מגן)

בניין מדעי ההתנהגות (אלכס מייטליס וגרינברג-נוביצקי בן חורין)

עיריית באר-שבע (שולמית נדלר, מיכאל נלדר, שמואל ביקסון)

הספרייה המרכזית ע"ש זלמן ארן (נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

הארכיון לתולדות ההתיישבות בנגב ע"ש טוביהו

בניין ביוטכנולוגיה (ברכה ומיכאל חיוטין)

ספריית רפואה (אריה ואלדר שרון)

פארק קרסו למדע (אילן פיבקו)

אנדרטת חטיבת הנגב (דני קרוון)

בית הכנסת הבבלי (נחום זולוטוב)

בית יד לבנים (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

בניין הפירמידה (משה לפונפלד וגיורא גמרמן)

הפקולטה למדעים מדויקים (אברהם יסקי ויעקב גיל)

מעונות הסטודנטים החדשים (בר אוריין, שוורץ-בסנוסוף)

בתי חצר בשכונה ב' (אריה שרון, בנימין אידלסון, אלדר שרון)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  ביום 14/04/2021 בשעה 8:15

    תודה על הסקירה. במשך שנים היה הבלוק הזה חלק ממסלול ההליכה שלי להוריי ותמיד תהיתי מה עומד מאחור האסתטיקה שלו. צילמתי אותו מכל מיני זוויות אבל לא טיפסתי לגג. הבלוק הזה נחשב פעם למקום מגורים טוב ועכשיו הוא מוזנח כמו אחיו בשדרות יעלים.

  • Gerson Gerchman  ביום 14/04/2021 בשעה 9:26

    מסכים איתך לגבי התעוזה והיכולות שמודגשות בתקופה זאת של שנות ה50, עקבות השכונות החדשות בעקבות מלחמת ששת הימים (גילה, רמות, פחות תלפיות מזרח לדעתי בירושלים) לתקופה קצרה עד למלחמת יוה"כ, העליה הגדולה ויצירת רצפים של שיכונים ציבוריים, אך מבלי להיכנס למערכת הפוליטית אריק שרון והעליה מברית המועצות בשנות ה90 חוזרות מעט על כמויות הבניה, החדרה של תיעוש בבניה, שינויים חוקתיים ועוד. דווקא הצד האדריכלי והיכולות, הידע והיכוללות להיות עכשוויים נפגעו ואותם משרדים שהיו בקדמת הבמה בשנות ה50 הפכו לדינוזאורים מיושנים ולא השכילו להתפתח בהתאם

  • אסתר  ביום 14/04/2021 בשעה 9:37

    המרכז עדיין חי ולפעמים אפילו אין חניה מולו. נדמה לי שכל החנויות מאוכלסות בסחורות שנחוצות לתושבים: סופר, ירקניות, כלי בית וניקיון, פיצוציות, מזון לבע"ח, תחנת לוטו, פלאפל, דואר (אולי שכחתי משהו). שים לב שיש מרכז מסחרי גם בה' הישנה והוא עלוב בהשוואה למרכז ה"חדש". משערת שהשנה האחרונה עשתה לו רק טוב.

  • מוקי אזולאי  ביום 14/04/2021 בשעה 18:34

    כילד שגדל בבניין ברחוב גמל לא עניינו אותי מושגים ארכיטקטוניים אבל אחרי שקראתי את הסקירה המפורטת אני יכול להעיד שחלק לא מבוטל מ״כוונת המשורר״ התממש בפועל, היו בו בבניין הזה אלמנטים שגיבשו אותנו הילדים וגם את המבוגרים כקהילה , החל מ״המשקפיים״ בחלקו הראשון הצמוד למכולת והספסלים הצמודים שהיוו נקודת מפגש קבועה , החלק האחורי ששימש כמגרש הכדורגל שלנו , הגג שהיה שמור למנצחי העונה ב גוגואים וגולות שאז היו עולים עם השלל שצברו וזורקים לעבר המפסידים של העונה .., , פינות שהיו מחסה לאהבת בוסר … קומת העמודים שמיגנו בשקי חול במלחמת ששת הימים , ואפילו מתחם פחי הזבל שהיה מוקד עליה לרגל לרפתנים שבינינו ועוד … געגועים לתקופה בזמן שלא תחזור . ואגב, למיטב זכרוני האיכלוס בפועל של הבניין קרה בשנות ה60 ולא ה50.

  • חנה  ביום 14/04/2021 בשעה 19:38

    שכונה לדוגמא לי זה מעלה רק זכרונות ממש לא נעימים בילדות, המשפט "שכונה לדוגמה" היה מבדיל בין שכונה ה' הישנה הספרדים לבין שכונה ה' לדוגמה לאשכנזים.

  • יאיר  ביום 14/04/2021 בשעה 23:09

    הגגונים עם הקשתות זה בגלל השם של הרחוב, זה הדבשות של הגמל. כך למדנו שהיינו ילדים

  • שרה  ביום 15/04/2021 בשעה 13:49

    ממש לא מסכימה השם לא הבדיל בין ה הישנה לזו שהיתה ה לדוגמא. היתה הרמוניה שכנות טובה למדנו יחד בביהס קורצאק, (ובינתיים הרסו ועל מגרשו בונים בימים אלה כמה מגדלים…) בשכונה הנפלאה הזו גדלו כמה מהמפורסמים ביותר, וביהס היה שם דבר בהישגיו הבולטים. להיפך תושבי שכונה ה (כביכול הישנה) התגוררו בבתים פרטיים עם חצר וגינה. גדלתי בשכונה, נישאתי, ילדי התחנכו באותו גן וביהס בהם אני למדתי.. ועד היום אני מתגוררת בשכונה. מבחינתי זה הבית ואין מקום אחר. בבניין הארוך המכונה "בית רמט" התגוררו בזמנו מהנדסים ובעלי מקצוע שבנו את "ביהחר בדימונה".. גם איתם היו יחסים מציינים והתבשמנו מהשפה הצרפתית והתפתחו חברויות ואפילו ידוע לי על רומן אחד…כילדה גדלתי בבית דובר צרפתית והאינטראקציה היתה נהדרת ופורה.
    תודה על המאמר והזרקור לבנייני השכונה הוותיקה הזו.תקופת הילדות המאושרת בשכונה היתה כור היתוך אמיתי ולא כפוי או מאולץ.
    חג שמח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: