סיבוב בחדר האוכל ובמועדון בקיבוץ ניר-אליהו

המועדון בקיבוץ ניר-אליהו שנקרא גם "בית גולומב" הוא זה שעניין אותי. תכנן אותו האדריכל ויטוריו קורינלדי ב-1965 וגם אם לא כל האגפים שתכנן נבנו, הוא נראה מצוין גם היום. מתוך כוונה ליצור מרכז בעל חזות שלימה, השתוקק קורינלדי בשעתו לתכנן גם את חדר האוכל החדש של הקיבוץ, שעד אז שכן בצריף עץ. אלא שבקיבוץ חשבו אחרת ובחרו באדריכל שמשון הלר שיתכנן להם את הבניין.

למרות ההפרטה ולמרות שחלף יותר מיובל שנים מאז נחנכו, שני המבנים פעילים גם היום. בחדר האוכל סועדים מידי יום ארוחת צהריים (את ליל הסדר לא ערכו כאן בגלל הקורונה), ובמועדון מצאתי שהספרייה ממשיכה לתפקד וכך גם המועדון שבו התקיימה באותה עת הרצאה לחברים.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

ניר-אליהו

.

במקור שימש המבנה כמקלחות משותפות וכיום הוא משמש את משרדי הנהלת החשבונות של הקיבוץ. כמו חדר האוכל הישן שכיום נטוש גם המקלחות ממוקמות היו במקור באזור שנחשב היה למרכז הקיבוץ. כיום המבנה שוכן בשוליים לאחר שהמרכז זז לכיוון צפון-מערב

.

מבנה המרפאות ובחזיתו עבודת קרמיקה שיצרה רבקל'ה צדפי, שבין השאר למדה אמנות בבצלאל. העבודה מתארת את סיפור אברהם ושלושת המלאכים

.

מחסן הבגדים הוקם בסוף שנות ה-60 במסגרת גיבוש מרכז הקיבוץ החדש של ניר-אליהו. משמאל לו הוקם מבנה קיטור ששימש את המכבסה הסמוכה וכן את חדר האוכל שהוקם בהמשך המרכז

.

פינת הזיכרון שהוקמה אחרי 1973 במדשאה שבחזית הכניסה לחדר האוכל נועדה להנציח את זכרו של בני ברק שנפל במלחמה בתל סאקי שבגולן. מאז מתקיים כאן מידי שנה טקס בערב יום הזיכרון

.

המבנה שהוקם לצורך דוד הקיטור ששימש את המכבסה ואת המטבח שבחדר האוכל עוצב כמו וילה. כיום משמש המבנה את ארכיון הקיבוץ

.

בחצר מבנה הקיטור נותרו הארובות ששחררו אוויר חם מהדוד

.

זחלילית אוניברסלית (Universal Carrier) הובאה לכאן מחצי האי סיני כשלל שנלקח במבצע קדש ב-1956. כלי נוסף הובא לכאן כשלל ירדני, אך זה נתרם לאתר המנציח ומשחזר את הקרב בקיבוץ יד-מרדכי

.

.

(1) חדר האוכל הישן

שלושה חדרי אוכל שימשו את חברי קיבוץ ניר-אליהו מאז 1950, עת עלו החברים על הקרקע, צפונית לכפר-סבא. מטרת המוסדות המיישבים היתה ליצור משולש של יישובים ישראלים מול קלקיליה, מאות מטרים בודדים מהגבול. לבד מניר-אליהו הרכיבו את המשולש הקיבוצים רמת הכובש שהוקם 18 שנה קודם לכן, ואייל שהוקם חצי שנה קודם לכן.

את הקיבוץ ייסדו חמש קבוצות נוער שהיגרו לארץ מאירופה והתגבשו ועברו הכשרה משותפת בקיבוצים גלעד, עין חרוד, אשדות יעקב וכפר גלעדי. מאוחר יותר הצטרפה גם קבוצת צעירים שהיגרו מתורכיה. חוסר יציבות והשאיפה של המוסדות המיישבים להתבססותו של הקיבוץ, הובילה לקליטתם של כ-100 חברי גרעין נח"ל, ילידי 1936, חניכי "התנועה המאוחדת" ו"הנוער העובד", ילידי הארץ שמקורם בתל אביב, פתח תקווה וקריית חיים.

תחילה, התפתח הקיבוץ בצל חורשת עצי איקליפטוס שניטעה כאן כמה עשרות שנים קודם לכן. חדר האוכל הראשון התמקם בפחון קטן. אלא שלאחר שנתיים הובא צריף עץ גדול יותר, שהחליף את הפחון שהוסב לשימושים אחרים וכיום הוא משמש מחסן לענף הבניין. מיקומו של חדר האוכל נקבע על הגבול שבין אזור המשק ובין אזור המגורים, וכיום הוא מצטופף מתחת לעץ אשל גדול. בצריף ששימש את החברים בין השנים 1968-1952 היו כ-100 מקומות ישיבה, אך גם הוא בסופו של דבר כמו הקודם נעזב לטובת חדר אוכל חדש, משוכלל ומרווח יותר.

הצריף שימש בהמשך לנגרייה ולסנדלריה, ובמהלך השנים הוא סבל מתחזוקה ירודה. קירותיו כמו גם גג הרעפים, החלו לנטות לכיוונים שונים שהובילו לפינויו ב-2010 והכרזתו כמבנה מסוגן. כיום הוא מיועד להריסה.

.

1956: מראה כללי של הקיבוץ כשצריף חדר האוכל מימין – בין אזור המגורים ובין המשק (ארכיון ניר-אליהו)

.

1962: ארוחה בצריף חדר האוכל (צילום: לות'ר דזיומבה, ארכיון ניר-אליהו)

.

במשך קרוב ל-15 שנה שימש צריף עץ כחדר אוכל. הוא שימש את החברים החל מ-1952 וסיים את תפקידו עם חנוכת חדר האוכל החדש ב-1957

.

כבר שנים רבות שהמבנה נטוש, נוטה על צדו ומיועד להריסה

.

לא נותר בו זכר למעמדו המרכזי בקיבוץ

.

הקומביין שימש במקור בעיקר את ענף הבוטנים ששגשג במשך שנים בניר-אליהו. לאחר חיסול הענף הובא למדשאה שבחזית חדר האוכל ומאז לא זז

.

.

(2) חדר האוכל החדש

חנוכתו ב-1968 של חדר האוכל החדש, השלישי במספר, קיבעה סופית את העתקתו של מרכז הקיבוץ לשטח יחסית גבוה, צפונית-מערבית למיקומו של המרכז שהיה עד אותה עת. המועדון לחבר שנחנך כבר ב-1965 סימן עוד קודם לכן את המעבר, ולכן ופתיחתו של חדר האוכל החדש היתה המהלך המשלים.

עבודת תכנון הבניין נמסרה ככל הנראה כבר בשלב הראשון לאדריכל שמשון הלר (2005-1935), שתחילה עבד במשרדו של האדריכל אברהם יסקי ולכן מכן עבר לעבוד כשכיר במחלקה לתכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד. במסגרת זו תכנן את חדרי האוכל בקצים מגל, חמדיה, נצר סרני, גבעת חיים איחוד, בארי וקבוצת שילר, וכן הוא הרחיב את חדר האוכל בחניתה ואת בית שטורמן בעין חרוד.

המבנה החדש במתכונתו המקורית היה קטן יחסית למבנה שקיים כיום באתר. הוא כלל מטבח שהתייחד בגג אקורדיון, כזה שחוסך במוטות פלדה ומאפשר פתחים רחבים בתקרה להחדרת תאורה טבעית ואוורור אל עומק האולם, בעידן שבו טרם התקינו מערכות מיזוג אוויר. אולם האוכל היה קטן, בהתאם לתקציב שעמד לרשות הקיבוץ, והוא נשען על קומת עמודים, כשמחלונות הרחבים שפנו לכיוון צפון ניתן היה להשקיף על הדשא הגדול ובתי הקיבוץ.

ועדיין, יש ספק אם אכן הלר הוא זה שתכנן את השלב הראשון של הבניין. לקראת פרסום המאמר ולאחר שעיין בתמונה ההיסטורית שכאן למטה, ציין האדריכל ויטוריו קורינלדי כי יתכן ואת השלב הראשון של חדר האוכל תכנן האדריכל אריק ראש. טיעוניו של קורינלדי הם כי הוא דומה לחדר האוכל בקיבוץ ניצנים שאותו תכנן ראש, ובנוסף,  גג ה"אקורדיון" של המטבח אפיין אז כמה מבנים שתכנן ראש.

.

סוף שנות ה-60: חדר האוכל החדש במתכונתו המוקדמת והמצומצמת כשאולם האוכל נשען על קומת עמודים מפולשת (ארכיון ניר-אליהו)

.

11 שנה מאוחר יותר הורחב חדר האוכל שוב בתכנונו של האדריכל שמשון הלר. שטחו של אולם האוכל יותר מהוכפל וקומת העמודים נסגרה ובשטח שנוצר נקבעו מבואה עם תאי דואר, שירותים ושני אולמות ששימשו כמועדון נוסף ואולם רב-תכליתי ששימש בין השאר להקרנת סרטים.

הנימוקים להרחבה לא רק נבעו מהתקציב שאפשר זאת, אלא בעיקר מהגידול במספר החברים ומהשינויים בשיטת ההגשה. החל מ-1970 ובאופן הדרגתי עברה שיטת ההגשה מכזו שבוצעה באמצעות תורנים לכל אחד מהשולחנות, להגשה עצמית שהצריכה שטח ייעודי שבא על חשבון שולחנות אוכל. ארוחת הבוקר היתה הראשונה שעברה להגשה עצמית כבר, שנתיים מאוחר יותר, ב-1972, עברה ארוחת הערב, ורק לאחר הכניסה לחדר האוכל המורחב התאפשר גם לבצע את השינוי בארוחת הצהריים.

הלר נהג להדגיש בבניינים שתכנן אלמנטים מבטון – את שלד הבניין כמו גם את פתחי החלונות – כפי שבוצע בשלב השני של הפרויקט (הדגשות כאלה לא היו בשלב הראשון כך שיתכן שהלר תכנן רק את ההרחבה). את שאר חלקי המילואה בחזיתות הבניין, כיסה האדריכל בטיח בגימור גס ומחוספס במיוחד.

.

1978: הרחבת חדר האוכל (ארכיון ניר-אליהו)

.

אך לא לזמן רב השתמשו החברים בחדר האוכל במתוכנת מלאה. משבר הקיבוצים לא פסח על ניר-אליהו ו-15 שנה לאחר חנוכת הרחבת חדר האוכל הוחל בצמצום ובוטלו ארוחות. ראשונה בוטלה כבר ב-1994 ארוחת הבוקר בשבת. ארוחות הערב בוטלו שלוש שנים מאוחר יותר ובשנתיים הבאות הופרט תקציב המזון ובוטלו כל שאר הארוחות בזו אחר זו.

רק ארוחת הצהריים נותרה עד היום, כשבדרך בשנת 2000 הוכשר המטבח. כיום מפעילה את המטבח חברת קייטרינג, כשחלק מהארוחות נשלחות לבתי ספר ולמפעלים באזור.

.

חדר האוכל "החדש" נבנה בשני שלבים: השלב הראשון נחנך -1968 וכלל מטבח ובצמוד לו אולם אכילה שנשען על קומת עמודים מפולשת. עשור מאוחר יותר הורחב האולם והקומה המפולשת נסגרה לטובת חדרים לשירות הקהילה, מבואה ודואר

.

.

על מעמדו של חדר האוכל בניר-אליהו מספרת חוה קאליפה בעלון הקיבוץ "ניר" שיצא ב-2013: "המטבח וחדר האוכל היו תמיד לב לבו של הקיבוץ. פה התכנסנו, דיברנו, קשרנו קשרים, גם רבנו לא מעט. הייתה תקופה סוערת – דיונים, ויכוחים ואף לפעמים בלהט הרגשות הפכו שולחנות! בקיצור – היה חם, היה אקשן!!".

משהו על התוכן הקולינרי שייחד את חדר האוכל היא מוסיפה: "התורכים הביאו את הפסוליה (שעועית) למעמד נכבד: סלט קר שעועית עם חומץ, סלט חם שעועית עם אורז ועגבניות. אחר כך באו הצברים – גרעין בתלם – ודרכם הכרנו כל מיני מאכלים של הצנע: מוח קישואים, קישואים וחצילים בעגבניות".

מהו מוח קישואים? חנה קובלסקי מרחיבה באותו עלון: "מנה צמחונית שבושלה בשבת, כשהגיע התור של תמי גביש לעשות 'תורנות בישול שבת וחג'. מדובר בקישואים מרוסקים מעורבבים עם ביצים ותבלינים ומטוגנים במצלית – מחבת גדולה במטבח".

קאליפה ממשיכה ומפרטת את המנות המיוחדות שהוגשו בחדר האוכל של ניר-אליהו: "שרוניה טוכמכר הכניסה כמסורת ארוכת שנים את הלחם המטוגן של שבת בבוקר, בתוספת גבינה לבנה עם רסק עגבניות, דליקטס שהרים ממיטותיהם גם את הנוער שרגיל לישון עד שעות אחר הצהריים בשבת. פוריה לב-ארי תרמה את השניצל המצרי: בשר טחון עטוף בפרורי לחם וביצה. מרלן הפליאה במאכליה וביצירתיות שלה, ועשתה סנדביצ'ים מיוחדים וכל מיני הפתעות שדרשו דמיון, אלתור וכושר ביצוע. היא הכניסה לתפריט את העוף בקארי בלילות שבת. גם אני עבדתי תקופות במטבח, ומומחיותי הייתה האלתורים וההמצאות. אהבתי להיכנס לחדר קירור בבוקר, לבדוק את השאריות ולהמציא מאכלים, לרוב מוצלחים וטעימים. הוספתי לתפריט את סופלה הקישואים, דג אסייתי עם ירקות מוקפצים ואננס, רוטב ויניגרט סמיך וטעים לחסה".

.

את הבניין תכנן האדריכל שמשון הלר שתכנן כמה חדרי אוכל בקיבוצים, כאלה שהתאפיינו בשילוב של רצועות בטון שהדגישו את ההפרדה בין הקומות ואת פתחי החלונות

.

לחדר האוכל שתי כניסות: ישירה מדרום וגם אחת מצפון שמקושרת לדשא הגדול כשרחבה מרוצפת חוצצת בין המבנה ובין הדשא. חלונות רחבים פונים מאולם האכילה אל הדשא והבתים

.

רחבה מרוצפת חוצצת בין המבנה ובין הדשא. חלונות רחבים פונים מאולם האכילה אל הדשא והבתים

.

כניסה נוספת לחדר האוכל פונה לחזית הדרומית

.

בכניסה למבואה שבקומת הכניסה שאליה נכנסים מהחזית הצפונית

.

במבואה שמקושרת לכניסה מצפון מצויים תאי הדואר לכל אחד מחברי הקיבוץ, כמו גם מועדון נוסף שמשמש כיום חדר כושר, שירותים וחדר לשטיפת ידיים וכן אולם רב-תכליתי שבו נהגו להקרין סרטים

.

המועדון שמתחת לחדר האוכל משמש כיום חדר כושר

.

שטיפת ידיים ושירותים

.

בקרתי כאן כמה ימים לפני הבחירות. שליש מהמצביעים בחרו בעבודה, מחצית הצביעו ליש עתיד, למרצ ולכחול לבן

.

מדרגות מקשרות אל אולם האכילה שבקומה העליונה

.

אולמות האכילה שתכנן האדריכל שמשון הלר לא התאפיינו באלמנט מיוחד – אולמות מלבניים גדולים, ללא חציצות, ועם חלונות רחבים המשקיפים אל הדשא ובתי הקיבוץ

.

.

(3) בית גולומב – המועדון והספרייה

"יש לי סדרה של שלושה מועדונים שבניתי באותה תקופה ואת שלושתם בניתי מלבני סיליקט ובטון חשוף", סיפר לי האדריכל ויטוריו קורינלדי. "הראשון היה בקיבוץ ניר-אליהו, אחריו בא זה שבקיבוץ בחן ולבסוף הגיע המועדון שבקיבוץ עין השלושה. אהבתי את הלבנים. בחוץ לארץ השתמשו הרבה בלבנים אדומות, אבל פה הן לא קיימות, אז השתמשתי בלבנים לבנות.

"הכוונה בניר-אליהו היתה לעשות גג פרבולואיד היפרבולי, אבל הקונסטרוקטור בסוף לא השתמש בנוסחה וארבעת הגמלונים שמרכיבים את הגג לא מצטלבים באותם שני קווים אופקיים. משהו מיוחד במועדון הזה היה שילוב של ציור בכניסה שאותו עשה האמן כלב קסטל מקיבוץ נצר סרני. בגלל שהקיבוץ נקרא על שמו של אליהו גולומב שהיה ממפקדי 'ההגנה', אז קסטל יצר ציור מופשט שמסמל את עליה ב', העליה הבלתי לגאלית שהוביל ארגון ההגנה. שיתוף הפעולה עם קסטל, רופא במקצועו ואיש רב-פעלים היה טוב מאד, כי כמוני – גם הוא היה ממוצא איטלקי.

"בשני הקיבוצים, ניר-אליהו ובחן, בקשתי לתכנן גם את חדר האוכל שהוקם זמן קצר לאחר בניית המועדונים. רציתי שיהיה דיאלוג בין המבנים. יש קיבוצים עם אמביציות, לעומתם יש כאלה שיותר הולכים עם הזרם ומעדיפים לקבל הוראות ולעשות. בשני המקרים מסרו את תכנון חדרי האוכל לאדריכלים אחרים במחלקה, בניר-אליהו לשמשון הלר ובבחן מסרו את העבודה לאריק ראש שאתו הם היו רגילים לעבוד. התוצאה היא בשני המקרים שאין בין הבניינים שום קשר. בכל מקרה עד היום המועדונים פועלים ושמורים טוב.

.

המבנה שמורכב מספרייה ומועדון תוכנן להכיל אולם נוסף. האולם השלישי יועד להתכנסויות ותוכנן להכיל שורות מושבים ובמה. אלא שחוסר בתקציב הביא לגניזת התכנית. רק בסוף העשור הבא כשהורחב חדר האוכל, הוקם אולם דומה בקומה התחתונה של חדר האוכל.

.

2020: מבט פרספטקיבי שיצר האדריכל ויטוריו קורינלדי

.

2020: חזית ותכנית (אדריכל ויטוריו קורינלדי)

.

2021: התכנית המקורית שהציג האדריכל ויטוריו קורינלדי כללה גם אולם התכנסות שלא נבנה בגלל חוסר תקציב

.

המועדון היה המבנה הראשון שהוקם במרכז החדש של הקיבוץ, הממוקם צפונית-מערבית למרכז של הקיבוץ עד לאמצע שנות ה-60

.

בחזית מבנה שנחנך ב-1965 שולבה 15 שנה לאחר מכן עבודת קרמיקה שיצרה בת הקיבוץ איילת צדפי, בתה של רבקל'ה צדפי שעבודה שלה מעטרת את מבנה המרפאה. כיום היצירה מוסתרת בחלקה מאחורי צמחייה

.

חתימת האמנית

.

המבנה מורכב משני אולמות – ספרייה ומועדון לחבר. מסדרון מוקף זכוכית מקשר בין שני האולמות ומשמש כמבואה. אולם שלישי תוכנן להבנות כהמשך למבואה ומדרום לבניין שנבנה. האולם יועד להתכנסויות אך בגלל חוסר במימון לא נבנה

.

כמו המועדונים האחרים שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי באותה העת, גם כאן נעשה שימוש בלבנים ובשלד בטון שנותר חשוף. את לשימוש בחומרים אלה היה רגיל עוד מהתקופה שבה תכנן כאדריכל צעיר בברזיל, קודם שהיגר לישראל והצטרף לקיבוץ ברור חיל

.

גג המבנה מורכב מקליפת בטון הנפרדת מגג הבניין באופקי ובכך מאפשרת חדירת קרני שמש גם ממרכז התקרה אל עומק האולם

.

הנוי בניר אליהו הוא לא הכי מוצלח כיום. המבנה מוקף בשיחים שמכסים בדיוק היכן שלא צריך וחשופים באזורים אחרים שמאפשרים כיסוי

.

עוד קודם שנבנה לקיבוץ חדר אוכל קבוע, פנו החברים הלקים את המועדון. המימון להקמה הגיע באמצעות גיוס תרומות שיועדו להנצחתו של אליהו גולומב, מפקד ארגון "ההגנה" שנפטר ב-1945

.

בגלל הקורונה

.

מסדרון מוקף מסכי זכוכית משמש כמבואה ומקשר בין שני האולמות

.

באולם הספרייה החליטו לאטום את פתחי החלונות בתקרה

.

יונה הספרנית

.

יש עגנון

.

ויש גם צפור

.

באולם המועדון יש הרצאה. לצד הכניסה תלויה תמונתו של אליהו גולומב שעל שמו קרוי המועדון

.

שילוב אמנות באדריכלות: האמן קסטל, חבר קיבוץ נצר סרני, עבודת מתכת זהובה המשתלבת ברצפת הטראצו הכהה

.

העבודה שיצר קסטל מתייחסת לארגון ההגנה שבראשו עמד גולומב: יש כאן רמיזות לגלי הים (ההעפלה) וגדרות תייל

.

המבנה נותר כמו שהיה ורק הריהוט הוחלף

.

באולם המועדון יש גם מזנון ושירותים

.

במקור שימש האולם למפגש חברים ומנוחה לאחר ארוחת הערב, בתקופה שהחברים התגוררו בצריפים וחדרים קטנים. עם כניסת הרדיו ולאחר מכן הטלויזיה איבד המועדון את מעמדו

.

רגע לפני הבחירות "הזמן הירוק" נתן במה לכמה ראשי מפלגות. על הדשא הגדול היו לי כמה דקות לעיין מה חדש

.

עתיד חדרי האוכל

.

תודה לאדריכל ויטוריו קורינלדי, יונה פלג ועמיקם רגב

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★