סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ יד-מרדכי ובתערוכה של אירית חמו בגלריה דנה

בין זוג גבעות הוקם ב-1943 קיבוץ יד-מרדכי, סמוך לרגע שבו פרץ מרד בגטו ורשה, שבדומה לחברי הקיבוץ היו גם יוזמי המרד חברי תנועת השומר הצעיר. אלא שתחילה נקרא היה הקיבוץ מצפה הים, ומסמוך לעלייתו על הקרקע ובמשך ארבע שנים סרבו החברים לקבל את דין התנועה ולהיקרא יד-מרדכי, על שמו של מנהיג המרד מרדכי אנילביץ'.

לבסוף זכתה התנועה במאבק העיקש שהפגינו החברים. למרות ההתנגדות, קיבלו בקיבוץ את השם באהבה ואף בחרו להוסיף ולהנציח את זכרו של אנילביץ' בפסל גדול ומיוחד מעשה ידי נתן רפפורט, ושאותו בחרו למקם בראש הגבעה הדרומית שלמרגלותיה שכן חדר האוכל "הישן". מאוחר יותר המשיכו את מפעל ההנצחה והקימו בראשה של הגבעה הצפונית, לצד קבר האחים של חללי מלחמת העצמאות, מוזיאון גדול בתכנון האדריכלים אריה ואלדר שרון, שגם הוא היה יוצא דופן בתוכנו ובצורתו.

חדר האוכל "החדש" שהוקם ב-1959 בתכנונו של האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס והאדריכל הראשי במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר, הוקם למרגלות הגבעה הצפונית. במהלך השנים הבאות מסטצ'קין הרחיב אותו מספר פעמים, עד שקיבל את צורתו הסופית ב-1985, וככל הידוע לי זו עבודתו האחרונה שתכנן. בסמוך לחדר האוכל תכנן האדריכל מבנה תעסוקה, ובסמוך לשניהם תכנן האדריכל מנחם באר את אולם הספורט המכונה "בית הבנים", שברחבת הכניסה קבע יחיאל שמי פסל.

ועל כך ברשימה זו.

.

1234567

.

יד-מרדכי

.

שתי הגבעות שביניהן שוכנת יד-מרדכי מוקדשות להנצחה: בדרומית שרידי מגדל המים המופצץ ופסלו של נתן רפפורט המוקדש למרדכי אנילביץ' וללוחמי מרד גטו ורשה. בצפונית קבר אחים ומוזיאון הנצחה.

.

.

(1) חדר האוכל הישן

עם העלייה על הקרקע ב-1943 שימש את החברים צריף עץ, שהוחלף במבנה קבע לאחר כמעט שנתיים. חדר האוכל השני הוקם במרכז הקיבוץ ששכן אז למרגלות הגבעה הדרומית, זו שבראשה הוקם מגדל המים. בקומת הקרקע של המגדל פעלה מזכירות הקיבוץ, ובמלחמת העצמאות הופצץ המגדל וקרס. לימים הוקמו לצד שרידי המגדל בריכת שחייה ורחבת הנצחה עם פסלו של מרדכי אנילביץ'.

חדר האוכל הורכב ממבנה מלבני מוארך, עם מרפסת מבואה בכניסה שנקבעה בחזית הצפונית והדגישה מעט את מעמדו של המבנה. הפתחים היו קטנים יחסית למעט פתח אחד רחב במיוחד שפנה למערב.

כמו בחדרי אוכל רבים באותן השנים, גם כאן הוחל בפיתוח נוי ברחבה שבחזית חדר האוכל, וכמו בעוד קיבוצים אחרים גם כאן פיתוח הנוף כלל ערוגה עגולה. עם פרוץ המלחמה חוסלה אותה ערוגה עגולה כשהחברים הזדרזו לחפור חפירות הגנה. בהפגזות שמהן סבל הקיבוץ במלחמה נפגע אמנם חדר האוכל אך שופץ וחזר במהרה לתפקד. השוחות כוסו ובשטח שיושר נשתל בדשא.

עם חנוכת חדר האוכל השלישי החדש ב-1959, הוסב המבנה הוותיק לספרייה, בעוד שהמטבח הוסב למתפרה וכיום הוא משמש מחסן בגדים.

.

1945: חדר האוכל בבנייה (ארכיון יד-מרדכי)

.

1945: מבט ממרומי הגבעה הדרומית על חדר האוכל בסמוך לחנוכתו (ארכיון יד-מרדכי)

.

מראש הגבעה בולט בניין חדר האוכל הבנוי הראשון של הקיבוץ ששרת את החברים במשך 16 השנים הראשונות עד שנבנה חדר אוכל חדש ומרווח יותר

.

חזית הכניסה לחדר האוכל הישן – כיום משמש ספרייה ומחסן בגדים

.

1945: חזית הכניסה לחדר האוכל והגבעה הדרומית, שבראשה מגדל המים שהופצץ במלחמת העצמאות ולצדו הוקם הפסל המנציח של מרדכי אנילביץ'. בחזית חדר האוכל ערוגה עגולה (ארכיון יד-מרדכי)

.

שנות ה-50: העצים כבר עוטפים את המבנה ובחזיתו מדשאה (ארכיון יד-מרדכי)

.

1995 (ארכיון יד-מרדכי)

.

2021: חדר האוכל הישן משמש כיום ספרייה (צילום: איתי כ"ץ)

.

.

(2) חדר האוכל החדש

התפתחות הקיבוץ העמיסה על מבנה חדר האוכל הישן שהיה קטן יחסית במידותיו. בהתלבטות עם להרחיב את המבנה הקיים או לבנות חדר אוכל חדש במיקום אחר – התקבלה החלופה השנייה. עלות הקמת בניין חדש מהיסוד היתה אמנם גבוהה משמעותית, אך היתרון היה בקבלת מבנה בעל צורה אחידה, משוכלל ומודרני וחשוב מכל – הקמתו במרחק של 150 מטרים צפונית מזה הוותיק אפשרה את הרחבתו של מרכז הקיבוץ ואת יצירתה של מדשאה גדולה בחזית, כזו שבה יוכלו כל חברי הקיבוץ להתכנס.

עבודת התכנון נמסרה למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר, והאדריכל שמואל מסטצ'קין ששימש בתפקיד אדריכל ראשי במחלקה תכנן את המבנה. תכניתו של מסטצ'קין שכפלה למעשה דגם שאותו נהג להציע לקיבוצים ואותה כינו "אגפים". דגם זה, שהתבסס על גישה פרוגרמטית שאותה הגה ישראל פיינמסר, חבר קיבוץ מזרע ומנהל המחלקה הטכנית, הורכב משני אגפים שנועדו לשמש אולמות אכילה לכ-170 סועדים בכל אחד. בין שני אגפי האכילה נקבעה חצר או אגף נוסף ששימש מועדון לחבר, והתייחד בגג שנע על מסילה ואפשר את פתיחתו לשמיים, ובעורף אגף המטבח.

מסטצ'קין בנה חדרי אוכל על בסיס הדגם הזה בעשרות קיבוצים ובהם דליה, המעפיל, מזרע, אילון ומסילות. היתרון בדגם זה אפשר לקיבוץ להקים את הבניין בשלבים מבלי לפגוע בתפקודו השוטף. יתרון שני היה בקיצור דרכים של עובדי המטבח וכן האפשרות לנקות אולם אחד ולארגן אותו לקראת ארוחה בזמן שבאולם השני סועדים. יתרון שלישי היה מיתון הרעש וההמולה שאפיינו את הארוחות. יתרון נוסף היה האפשרות שבימי חג, כמו ליל הסדר, ניתן לפתוח את המחיצות בין האגפים ולהושיב מספר סועדים גבוה יחד.

ב-1952 ניגש הקיבוץ למלאכת הקמת חדר האוכל החדש, ויסודות המבנה נוצקו בטקס חגיגי. לרגל המאורע נכתבה מגילת יסוד ועליה הוזמנו לחתום קשת רחבה של חברים ואורחים – נציגים מכל שכבות הגיל בקיבוץ, החל מחברי משק וותיקים, חברי השלמות, הנוער והנח"ל ועד ילדי בתי הספר. את החתימה הלפני האחרונה הוסיפה חנהל'ה מכתה א' שנבחרה לייצג את כל אלו שטרם ידעו קריאה וכתיבה. החתימה שחתמה את סבב החותמים היתה של פנינה דוקטורמן, מרכזת המטבח באותה העת.

"הבית הזה יהיה בית עקד לאספות תושבי המקום בימי שמחה ומועד", נכתב במגילה שהוטמנה ביסודות בניין חדר האוכל. "כאן יתנו ביטוי לרינת הלבבות הפועמים בחוזקה. אל הבית הזה תשקיף דמותו הנאצלת של מרדכי אנילביץ' – העלם, אשר כבוד ותהילה הוריש לישראל. קירותיו של בית-יוצר זה יהיו נוגעים בגבעת החללים, חברינו היקרים אשר במותם ציוו לנו את החיים במקום זה. התאספנו כאן להוסיף נדבך רב ערך לבית מידות, האוצר בו רוח איתנה וכוח רב פעלים של קולקטיב יוצר העומד איתן במחנה השלום והסוציאליזם, המשחרר אדם ועם משיעבוד לגאולה".

כוונתם של חברי יד-מדרכי היתה להשלים את הבנייה תוך שנה, ולציין את חנוכתו בחגיגה כפולה עם חגיגות עשור לעלייה על הקרקע של הקיבוץ. אלא שסדרת עיכובים שנבעו בעיקר מסיבות תקציביות מנעו את השלמת המבנה והבנייה התארכה לשבע שנים. בתקופה זו שימש שלד הבניין לכיתות לימוד לתיכון המקומי, ורק לאחר שהתקבל התקציב המתאים הושלם חלקו הראשון שהורכב מהמטבח ומהאגף המערבי. אחד השכלולים המשמעותיים בחדר האוכל החדש היה שילובה של מכונה לשטיפת כלים, מהלך שצמצם את מספר עובדי המטבח והקל על פעילותו.

עם פתיחתו של חדר האוכל החדש ניסחה שושנה קלרמן, חברת יד-מרדכי, את התקוות שתלו בו החברים, הרבה מעבר למקום אכילה: "ישמש נא הבית מקום ליצירה חברתית בונה, בשיחות הקיבוץ, בפעילות תרבותית ורעיונית, בבידור בשבתות וחגים. רבות האפשרויות הנפתחות כעת לחיזוק יצירתנו הקיבוצית, במפגשים עם בנינו ועם הקיבוצים השכנים".

.

שנות ה-50: אגף המטבח משמאל ואגף אולם האוכל המערבי במבט מהגבעה הצפונית שבה מצוי קבר האחים של חללי מלחמת העצמאות לצד המוזיאון (ארכיון יד-מרדכי)

.

1956: מבט מהגבעה הדרומית (עם הפסל) כשמימין חדר האוכל הישן ומשמאל למעלה חדר האוכל החדש עם אגף המועדון (צילום: דוד אלדן, לע"מ)

.

.

האגף האמצעי שנועד לשמש מועדון נחנך בסופו של דבר כמעט במקביל עם האגף המערבי שבנייתו התעכבה כאמור. את המועדון קירה גג חשמלי שנפתח בימים נעימים או חמים במיוחד. על ההתרגשות באירוע הפתיחה הראשון של הגג העידה אחת החברות בעלון הקיבוץ:

"לחוויה בלתי נשכחת לכל משתתפי מסיבת ערב שבת האחרונה היתה אותה השעה, כאשר לפתע פתאום החל הגג של חצר חדר האוכל זז ממקומו, לראשונה בתולדותיו של הבית החדש. משב רוח מרענן פרץ בבת-אחת פנימה דרך החלונות והתפרץ אל החלל שנפער ממעל באופן כל כך בלתי צפוי. על כל פנים רחפה אותה שעה בת צחוק של נחת, כמי שמהרהר אל עצמו ואומר: בעוד כך וכך שנים אוכל להתפאר באזני בניי ונכדיי שעד הייתי ליום היסטורי, כאשר נפתחו שערי הגג והשמים מקור תפילתו של המזכיר, אשר קם לבקש את קליטתה השלמה והמלאה של ההשלמה הישראלית". אותו גג חשמלי הוסר בהמשך, עם התקנתה של מערכת מיזוג אוויר מרכזית.

לאחר כמה שנים נוספות נבנה גם האגף המזרחי של חדר האוכל שתוכנן בדומה לאגף הראשון. חדר האוכל במתכונתו המקורית הורכב מגושים מלבניים. שני אגפי האכילה קורו בגג רעפים, בעוד האגף האמצעי עם הגג הנפתח קורה בגג מעוגל.

פתחי חלונות נקבעו בדפנות אגפי האכילה בקצב קבוע. חלונות אלה עוצבו כמלבנים אנכיים וגבוהים, כך שאפשרו קשרי מבט גם לאלה שישבו לצד השולחנות כמו גם לאלה שעמדו. במועדון נקבעו דלתות זכוכית גדולות שתפסו כמעט את כל שטח החזית שפנתה אל הדשא הגדול. מול אותה חזית זכוכית הוקמה במה, שבאמצעותה יכלו לערוך אירועים בדשא, כשהצופים הפנו את גבם לחדר האוכל ואת פניהם לבמה.

.

שנות ה-60: האגף המערבי ואגף המועדון עם הגג הנפתח (ארכיון יד-מרדכי)

.

שנות ה-60: אגף המועדון לאחר הקמתו: הגג החשמל הבנוי מקמרון חבית וגופי תאורה כדוריים (ארכיון יד-מרדכי)

.

שנות ה-60: דלתות זכוכית גדולות העניקו מבט רחב מהמועדון אל הדשא הגדול (ארכיון יד-מרדכי)

.

.

ב-1985 הורחב חדר האוכל בפעם האחרונה. במסגרת זו נהרסה חזיתו הראשית הפונה אל הדשא והוחלפה בקשת רחבה שהזכירה את הקמרון של הגג החשמלי שקירה את האגף האמצעי. שני חצאי קשתות נקבעו משני צדי הקשת המרכזית והדגישו סימטריה. קשתות מעין אלה חזר מסטצ'קין ויצר בחדרי אוכל רבים שאותם הרחיב ותכנן בסוף דרכו המקצועית. הוא אמנם לא שכפל את הקשתות ובכל חדר אוכל הוא עיצב אותן באופן שונה, אך עדיין נראה שמסטצ'קין לא הצליח להשתחרר מהקשת שאותה כנראה כל כך חיבב והעניק לה מקום בולט בחזיתות המבנים שתכנן.

בשתי פינות החזית הראשית הוקמו חדרים עגולים שנועדו ליצור חדרים אינטימיים יותר באולם האוכל הגדול. אלא שבסופו של דבר הם הפכו למחסנים. חדר עגול שלישי הוקם בצמוד לכניסה המזרחית לחדר האוכל. באותם חדרים עגולים שילב מסטצ'קין פתחים מלבניים שבחזיתם קבע מדפי הצללה קבועים, אלמנט שאותו הקפיד לשלב בעבודותיו החל משנות ה-60, הפך לסימן היכר של עבודותיו והעניק למבנים ממד פיסולי.

"לפני כמה שנים התחלתי לשלב בצורה הגאומטרית הריבועית את קווי הקשת, העיגול והקו המעוגל", כתב מסטצ'קין בטקסט קצר שליווה פרסום של פרויקט הרחבת חדר האוכל בקיבוץ רוחמה (1983) שגם בו שילב קשתות. "עשיתי זאת ביד חופשית, ובהוספת הקווים המעוגלים נשארתי נאמן לעקרונות הבאוהאוס של שנות ה-30, לפונקציונליזם וסטריליות בתכנון. כאדריכל החלקה הטכנית של 'השומר הצעיר' היו לי עקרונות, אבל לא סיגלתי לעצמי נוקשות בתכנון. זה התיר לי להשתמש בעיגול, שהיא צורה גאומטרית התואמת את הבטון, כי הבטון הוא נוזל המתקשה ומקבל את צורת התבנית שאליה הוא נשפך, ואפשרויות השימוש והעיצוב בו הן רבות".

.

מבחר מחדרי האוכל המקושתים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין

.

חדר האוכל החדש הוקם למרגלות הגבעה הצפונית ונחנך ב-1959 (לאחר 7 שנות הקמה). הוא הורחב מספר פעמים עד לתחילת שנות ה-80 וממשיך לתפקד גם היום בייעודו המקורי

.

.

מסורת רצופה של שמונים שנות פעילות נשמרת בחדר האוכל שביד-מרדכי. מסורת זה כוללת בין השאר שתי מנות אהובות שמוגשות פה לכל אורך השנים: הראשונה היא סלט אפונה קר שהורכב בעיקר מאפונה, בצל וביצים קשות והוגש בימי שישי. המנה השנייה היא פשטידת תפוחי אדמה שאותה הביאו הבשלניות שהיגרו לאן מפולין. הפשטידה היתה מנה צמחונית שהוגשה כאן לצד פסטה ברוטב עגבניות בארוחות הצהריים בימי ששי, כדי שלא להתחרות בארוחות החגיגיות והבשריות שהוגשו בערב. כיום במטבח לא תמצאו את הבשלניות הפולניות, אלא כאלה שבאו ככל הנראה מאשקלון, ועדיין הפשטידה מוגשת גם עם בשינויים קלים.

רק הקורונה היא שהצליחה לקטוע את המסורת. בימי הקורונה המשיך המטבח ביד-מרדכי לספק ארוחות לחברים. בחדרי האוכל בקיבוצים שממשיכים לפעול מתמודדים כיום עם סוגיות שונות שמבקשות להחזיר את התפקוד כפי שהיה.

"האם חדר האוכל פתוח לסעודת מחוסנים בלבד, או לכלל האוכלוסייה?" נשאלה השאלה במאמר שפורסם בגיליון "הזמן הירוק", שבועות הקיבוצים שיצא בסוף השבועה אחרון. בשבועון ערכו בדיקה לא מקיפה ומצאו ש"ישנם קיבוצים שבהם התאפשר להקצות החדר האוכל למי שאיננו מחוסן, פינת ישיבה מיוחדת ונפרדת מהאולם הראשי, כך שהמחוסנים והבלתי מחוסנים סועדים במרחק זה מזה. לא מצאנו בבדיקה הלא מקיפה שערכנו חדרי אוכל שבהם כל דכפין, מחוסן או לא מחוסן, ייתי ויכול".

"בגלל הקורונה חדר האוכל פעיל רק בצהריים ואוכלים באגף המערבי", מספרת ענת רייס, חברת הקיבוץ שחדר האוכל קרוב לליבה באופן מיוחד. "לילדים שלפני הקורונה היו אוכלים בחדר האוכל שולחים היום מהמטבח אוכל לבתי הספר. בשישי בערב עוד לא פתחו ויש חברים שמחכים שיפתחו כבר".

כעת מנסים לחזור ולהפעיל את חדר האוכל במתוכנת שהונהגה עד לפני שנה: ארוחות צהריים לאורך השבוע כשהשינוי הוא שחלק מהשולחנות הוצאו אל הרחבה שבחזית וניתן לאכול בחוץ. ליל הסדר גם הוא צפוי לחזור ולהתקיים בחדר האוכל ובשלב זה בודקים את היקף הביקוש להשתתפות בארוחה החגיגית. בימי ששי בבוקר ניתן להגיע לחדר האוכל ולקנות מנות אוכל מוכן הביתה.

.

חזית הבניין שהוקמה בתחילת שנות ה-80 מורכבת מקשת רחבה ועוד שני חצאי קשתות כשבכל פינה הוקם צריח עגול

.

.

האדריכל שמואל מסטצ'קין

שמואל מסטצ'קין (2004-1908) הוא מאבות האדריכלות בתנועה הקיבוצית. בילדותו היגר ממזרח אירופה לארץ ישראל, ובבגרותו שב לאירופה לצורך לימודי אדריכלות כשהוא בוחר בבאוהאוס, אותו מוסד נועז ובולט שפעל אז בגרמניה בתחום העיצוב והאדריכלות והיה בשיאו. לארץ חזר בתום לימודיו והשתקע בתל אביב בה גר עד לפטירתו. כאחד ממייסדי תנועת הנוער העובד ובוגר הבאוהאוס שבו ההיבט החברתי היה משמעותי, בחר מסטצ'קין שלא לפנות לקריירה כאדריכל עצמאי הפועל בשוק החופשי, אלא לפעול בשרות החזון השיתופי.

את מדור האדריכלות במחלקה הטכנית של קיבוצי תנועת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר ייסד מסטצ'קין ב-1943 והתמנה בו לתפקיד אדריכל ראשי. הוא היה מקובעי מדיניות התכנון הקיבוצי, בעוד שעמיתו, האדריכל שמואל ביקלס (שבשונה ממסטצ'קין היה חבר קיבוץ), קבע את מדיניות התכנון במחלקה המקבילה שפעלה בתנועת הקיבוץ המאוחד. במשך 40 שנה פעל מסטצ'קין במחלקה ובשנות ה-80 פרש. ככל הידוע לי חדר האוכל ביד-מרדכי היא העבודה האחרונה שבוצעה בתכנונו.

ב-2008 פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי את הספר "לבנות ולהבנות בה – ספר שמואל מסטצ'קין" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), שיותר משהיה מונוגרפיה מקצועית על יצירתו, עסק הספר בעקרונות התכנון בקיבוצים. כאן בבלוג פרסמתי עשרות רשימות על עבודותיו של מסטצ'קין כמו מבנה הספרייה ואולם גולן בקמפוס גבעת חביבה, בית מוסיקה בקיבוץ עין השופט, בית ברל בנען, בית ספר לא גמור בשדות ים, בריכת השחייה ואולם הכדורסל בקמפוס גבעת רם, "בית היוצר" בנווה זוהר וגם את "בית מנחם" בקיבוץ מעברות שהצלחתי לעורר את הציבור שלא להרוס אותו. חדרי אוכל שהוא תכנן וכתבתי עליהם: אדמיתכרמיהיקוםנגבהרוחמהשער הגולן (עם החזית האהובה עלי שלאחרונה כתבתי כאן כיצד פגעו בה), דןבית נירחצור, כפר מנחם, רבדיםמגןגבעת עוזעין דור, ושובל. כתבתי גם על "משכן ברנר וחבריו" שבתל אביב (כיום בית הנוער העובד והלומד), ולאחרונה פרסמתי רשימה על הבניין שהיה הקרוב ביותר ללבו של מסטצ'קין – בית הקיבוץ הארצי ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב.

.

זהו דגם שהאדריכל שמואל מסטצ'קין חזר והקים בכמה קיבוצים

.

בקצה המדשאה ניצב מאז תחילת שנות ה-80 פסל שיצר יחיאל שמי, חבר קיבוץ כברי וחתן פרס ישראל. הפסל הוזמן משמי כחלק מהקמת אולם הספורט שנועד להנציח את בני הקיבוץ שנפלו במלחמות ישראל

.

בקצה הדשא הגדול וממש מול חזית חדר האוכל ניצבת במה

.

החזית המערבית של חדר האוכל משמרת את החזית המקורית של הבניין שהוקם כאן ב-1959. על הדשא פזורים כמה ממצאים ארכאולוגים שהחברים מצאו בסביבה

.

לחדר האוכל שתי כניסות. זו המערבית הפונה אל בתי החברים

.

וזו הכניסה המזרחית הפונה אל המשק

.

אולם המבואה בכניסה המזרחית

.

תקרה אקוסטית בעיצוב האדריכל

.

מודעה: לקראת בחירות

.

כמות משקעים

.

הנחיות

.

עוד הנחיות

.

בכניסה לחדר האוכל

.

השולחנות ערוכים באגף הראשון של חדר האוכל שנחנך ב-1959 והורחב לאורך השנים

.

פתחים צרים וגבוהים המאורגנים בקצב קבוע

.

בפינת האולם חדרים עגולים וקשתות בדופן הדרומית שנוספו לבניין בשנות ה-80, גם הם בתכנון האדריכל שמואל מסטצ'קין

.

החדר העגול אמנם מעוצב עם תקרה אקוסטית מיוחדת אבל הוא משמש לאחסנה

.

הקשת בחזית עמוקה ומגנה מפני חדירת קרני שמש ישירות

.

אזור ההגשה העצמית: הקשתות חוזרות ומופיעות בין חדר האוכל ובין המטבח

.

גג חשמלי הותקן במקור מעל לאולם המרכזי בחדר האוכל, אולם ששימש כמועדון לחבר. בימי שישי מוכרים כאן אוכל מוכן

.

.

(3) בית המחט

בשנות ה-70 הוזמן האדריכל שמואל מסטצ'קין לתכנן מבנה תעסוקה לקיבוץ, מרחק מטרים בודדים מחדר האוכל. המבנה הדו-קומתי מתאפיין בפתחי חלונות שבהם נקבעו הצללות קבועות – אנכיות בדופן המערבית ועליונות בדופן הדרומית. הבניין נועד במקור לשמש בעיקר לענף הבגד – מכבסה, מתפרה, מחסן בגדים (ולכן כינו אותו "בית המחט"), וגם דואר ומכון קוסמטיקה ופדיקור לחברות הקיבוץ. אלא שהתקציב להשלמת הבניין לא הושג והמבנה נותר במצב שלד במשך שנים רבות.

פתרון לבניין המיותם הגיע בתחילת שנות ה-90, כשהנהלת מכוורת יד-מרדכי הקימה את חברת "שירותי-האבקה יד-מרדכי", שמתמחה בגידול המוני של מושבות דבורי בומבוס האדמה ומספקת שירותי-האבקה ופתרונות האבקה מתקדמים לגידולים חקלאיים. נוסף על אלה, החברה מייצרת חרקים מועילים להדברה ביולוגית של מזיקי גידולי-חממה. החברה ממוקמת במרבית שטחי הבניין, כשבקומת הקרקע פועל המרכול של הקיבוץ.

.

מבנה נוסף שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין נמצא ממש בסמוך לחדר האוכל ונועד במקור לשמש לענף הבגד, אלא שלבסוף הוא משמש לתעשיית הדבורים ולמרכול

.

בחזיתותיו הצללות קבועות מבטון חשוף על פתחי החלונות

.

הכניסה לבניין

.

.

(4) בית הבנים – אולם הספורט

בניין נוסף שמושך תשומת לב במרכז הקיבוץ הוא אולם הספורט שנחנך ב-1981, וככל הנראה תכנן אותו האדריכל מנחם באר (2017-1925), חבר קיבוץ געתון ואדריכל בכיר במחלקה הטכנית שהתמחה בין השאר בתכנון אולמות ספורט. המבנה שנועד להנציח את בני הקיבוץ שנפלו במלחמות ישראל נקרא "בית הבנים", ולצד הכניסה יצר יוסי שחר, חבר הקיבוץ, בלוח בטון צורת פרח שבו חסר עלה כותרת.

יחד עם האולם הוזמן גם פסל מיחיאל שמי, חבר קיבוץ כברי וחתן פרס ישראל לאמנות. שמי הציע פסל מסדרת "הברות" שדומים לו הוצבו במקומות נוספים בארץ. "היו ויכוחים מאד גדולים על הפסל", מספרת ענת רייס, "ובשלב מסויים הזמינו את כל החברים להסברה אצל המורות לאמנות. בסופו של הדבר התקבלה החלטה חיובית על הפסל, אבל עד היום יש חברים שבעינם זה לא פסל אלא גרוטאה".

.

הבניין הגדול ניצב בסמוך לכניסה לקיבוץ

.

במרכז החזית הדרומית של האולם בולט חדר המקרין

.

הכניסה לאולם היא דרך גשר

.

קיר בטון מקבל את פני הבאים ובמרכזו תבליט של פרח ובו חסר עלה כותרת

.

במרכז הטריבונות אולם המקרין

.

גג קל

.

.

(5) מוסדות החינוך

בשטח שמשתרע בין שני חדרי האוכל ממוקמים מוסדות החינוך של הקיבוץ, שנבנו בשלבים ולאורך כמה עשרות שנים. "בתי גרשון" תוכננו בסגנון מודרני ונחנכו ב-1951. אלא שתוספות ושינויים לא הותירו בהם את איכותם האדריכלית וכיום הם נראים חסרי צורה.

החזית הדרומית נצבעה בכחול ועליה נכתב ציטוט מתוך "מבצע סבתא". המבנים הסמוכים הוקמו לצורך בית הספר התיכון המקומי בתכנונו של האדריכל מנחם באר. בעקבות ירי מכיוון רצועת עזה, הוקם בית ספר תיכון חדש וממוגן והמבנים כבר אינם משמשים את בית הספר.

.

שלט על בתי גרשון שככל הנראה תוכננו גם הם על ידיה אדריכל שמואל מסטצ'קין

.

המבנים עברו שינויים ותוספות ובחזית הוסיפו את אחד ממשפטי המחץ

.

מבנה הכיתות הזה תוכנן בידי האדריכל מנחם באר וכמוהו נבנו בכמה קיבוצים בארץ כמו גלאון ומעברות

.

המבנה כיום אינו פעיל

.

.

(6) גלריה דנה לאמנות: תערוכה של אירית חמו

בעקבות פטירתה של דנה דביר, בת הקיבוץ, החליטה רחל דביר, אימה של דנה ובעצמה בוגרת בצלאל, לגייס את המימון לצורך הסבת מבנה המאפייה הישן של הקיבוץ שניצב למרגלות הגבעה הדרומית לגלריה לאמנות עכשווית. המבנה נראה קצת כמו קרון ישן של רכבת הצבוע בלבן, הודות לממדיו ולגג המקומר שסוגר עליו.

בגלריה שאותה אוצרת רווית הררי, יש בסך הכל אולם אחד קטן. נערכות בו תערוכות מתחלפות, וכעת מוצגת בה תערוכה של אירית חמו שבעקבותיה הגעתי ליד-מרדכי.

.

מבנה המאפייה שהוקם ב-1945 משמש כבר קרוב ל-15 שנה כגלריה לאמנות, ונקרא על שמה של דנה דביר, בת הקיבוץ שנפטרה בגיל צעיר

.

מעטפת מבנה המאפייה נשמר בשלמותו

.

.

התערוכה "גן יצחק", מורכבת מספסל, מדפי מתכת ועליהם טיט וחול, ובחלקה העיקרי במה שעליה הציבה חמו קבוצה של שמונה רפליקות של פסלים שעליהם חוללה סופת אבק. אפשר למצוא פה את מצבת ההתגברות שיצר יחיאל שמי בכניסה לקיבוץ חוקוק ב-1954, את פסל הדיונות שידוע גם כאנדרטה לרצח חיים ארלוזורוב בחוף הים של תל אביב שיצרה דרורה דומיני ב-2009, וכן פסלים של יצחק דנציגר, מיכאל קארה, עזרה אוריון, אפרת נתן ואוהד מרומי. לאלה הוסיפה את מגדל המים המופצץ ביד-מרדכי, ששוכן עשרות מטרים בודדים מהגלריה והפך לחלק בלתי נפרד מהפיסול של אתר ההנצחה. "בחרתי במגדל המים על פני פסלו של מרדכי אנילביץ׳", הסבירה לי חמו בהמשך, "מתוך חשיבה על הקשרים התמטים והצורניים בין כלל הפסלים בגן ומתוך חשיבה על מימד הזמן שעומד במרכז התערוכה – זיכרון, חורבות, על הריסות".

הבמה המרובעת מדמה גן שהפסלים בו מונחים במפלסים שונים. הפיסול מרשים (כל שכן כשגיליתי מאוחר יותר שאת הרפליקה של מצבת ההתגברות יצרה חמו בין השאר בעזרת תמונות שצלמתי והופיעו כאן בבלוג ברשימה שהוקדשה לפסל), אבל הפיתוח של הבמה-הגן דורש לדעתי פיתוח והתעמקות בסוגייה מהו גן.

הרצון להדגיש את ההיבט האופקי של הנוף, הוביל את חמו ליצור ספסל שהוצב לצד הבמה, ואליו היא מזמינה את המבקרים להתיישב ולהתבונן בגן. מסיבה דומה שולבו גם המדפים שעליהם פיזרה טיט וחול המדמים נוף מדברי. מדפים דומים התקינה בתערוכה קודמת שהציגה ב-2017 בגלריה עינגע, ועליהם הציגה עבודות.

"בגן הפסלים הזעיר שלה, חמו יוצרת קפסולה מרוכזת, מוקטנת ומאובקת של תולדות הפיסול המקומי", כתבה רווית הררי שאצרה את התערוכה, "ארכיאולוגיה שממצאיה הם עקבות של מודרניזם ישראלי, שתקוותו לבנות ולהגדיר מקום טוב יותר נכזבה, בדומה לחזון הקיבוצי שנכשל".

.

התערוכות מתחלפות וכעת מציגה כאן אירית חמו

.

במה מכוסה בשכבת אבק ועליה מעין דגם של גן בו מוצבים רפליקות של פסלים אייקונים: "בגן הפסלים הזעיר שלה, היא יוצרת קפסולה מרוכזת, מוקטנת ומאובקת של תולדות הפיסול המקומי, ארכיאולוגיה שממצאיה הם עקבות של מודרניזם ישראלי, שתקוותו לבנות ולהגדיר מקום טוב יותר נכזבה, בדומה לחזון הקיבוצי שנכשל".

.

.

ברשימה שפרסמתי כאן ב-2017 התמקדתי בעבודה שחמו יצרה בביתן הלנה רובישטיין לאמנות בתל אביב. באותה עבודה שנקראה "סופה 8" התייחסה חמו לקיר האמנות שיצר יחיאל שמי בחזית בניין "תיאטרון ירושלים", וגם בה השתמשה בטכניקה של סופת אבק. שוחחתי אז עם חמו שהציגה את הנושאים שבהם היא עוסקת:

"בעבודות שלי מהשנים האחרונות אני מתעניינת בדימויים שקשורים לשנים הראשונות של המדינה, דימויים משנות ה-50 וה-60. תקופה בה אמנים יצרו עבודות ציבוריות שעסקו  בנצחה, שחלקן עבודות פיגורטיביות ועם אתוס צבאי שאותן אני נרתעת מלעשות והן פחות מעניינות אותי כי הן נראות לי סגורות מידי. בין הדימויים שעשיתי היה תבליט הבטון שעשה מרדכי גומפל בממגורות דגון שהצגתי בתערוכה במוזיאון ישראל, מצאתי בו מורכבות שעניינה אותי שכן זו עבודה מאד פיגורטיבית שבאה לטפח את אתוס העבודה ובנוסף היא מספיק מופשטת כדי לעשות בה המרות. יש עוד 'גומפל' שעשיתי – פסיפס של שועל ופועלים עבריים שנמצא במנהרת הולכי הרגל בהדר. יש לי גם עבודה על תבליט מחדר האוכל בקיבוץ יקום. יש תבליט יפיפה של שמעון לוי על חדר האוכל בקיבוץ מזרע אבל הוא נמצא אצלי בתכנית עתידית. את התבליט של שמי בחרתי כי הוא ממשיך את הפרויקט הארוך שלי שעוסק בדימויים פיגורטיביים ואו גאומטריים מאותן שנים. יש משהו בתבליט – במונומנטאליות שלו שחקוקה בזיכרון ההיסטורי שלנו,הפעולה שלי מעקרת אותו מהמונומנטאליות ו'ומביאה לחזית הבמה' דימוי מוחלש, אנטי הירואי. האופן שבו אני עובדת עם האבק מרובד בשכבות והופך את העבודה לעקבות של רוחות רפאים או זיכרון.

"האמנות הציבורית שנעשתה בשירות הקולקטיב הולכת ומצטמצמת ויש לזה שתי פנים. האחת היעלמות הקיבוץ כסביבת מגורים של אידאל סוציאליסטי לטובת ההפרטה. הקיבוץ כחברה שיתופית נעלם. השנייה היעלמות הפיסול הציבורי והריסה של מבנים היסטוריים לטובת נדל״ן קשורים זה בזה – כל הנושא של רווחת הציבור לא באמת מתקיים אצלנו. היחס שלנו להיסטורי בין אם באדריכלות ובין אם בהישגים תרבותיים לוקה בחוסר מודעות ובחוסר אכפתיות.

מ"י: מה היחס שלך ליחיאל שמי שהיה דמות דומיננטית בזירת האמנות בארץ?

"שמי ודנציגר שייכים לאותו אתוס של הפיסול המונומנטלי של שנות ה-50 והלאה. הפעולה שלי מכילה את המורכבות הדיאלקטית. השימוש בדימוי של שמי מחזיר אותו לקדמת הבמה (הפיסול הציבורי המונומנטלי/הירואי) וסוג הפעולה שלי מחוללת בו שינוי שמציע מבט אחר לעבר העתיד.

.

מגדל המים המופצץ ביד-מרדכי. על העדרו הפסל של מרדכי אנילביץ' הסבירה לי בהמשך חמו: "החלטתי להתעלם מהפסל סוג הפיגורטיביות לא התאימה"

.

.

מ"י: מה התפתח מאז התערוכות הקודמות שלך ועד לזו הנוכחית ביד-מרדכי?

״בתערוכה הנוכחית ארסנל הדימויים הרבה יותר רחב, ומציע מבט רוחבי על הפיסול המודרניסטי של שנות ה-50 וה-60 יחד עם פיסול עכשווי. היה לי חשוב להציג מנעד דורי ולכן יש כאן את יחיאל שמי ואת מיכאל קארה משנות ה-50, ולידם את דרורה דומיני, אפרת נתן ואוהד מרומי. התערוכה מציגה מודלים או מיניאטורות של פיסול ציבורי ובו זמנית מקיימת הסתה, פותחת מחדש את הדיון בפיסול ציבורי-פרטי כדוגמת 'הפועלת' של אוהד מרומי שהינו פסל מאוסף פרטי שמוצב בחצר של 'בית הפגודה'.

מ"י: יש תכנית להמשך?

"אני מתכננת תערוכה מוזיאלית שתהיה מורכבת מ'גן יצחק' גדול יותר ועם מיפוי הרבה יותר רחב של פסלי חוץ. בתקופה הקרובה אני מתכננת נסיעות לקיבוצים שונים ברחבי הארץ כמו למשל משמר העמק כדי לראות את הפסל של זאב בן-צבי".

.

בעקבות אב ובנו ב"אנדרטת ההתגברות" שיצר יחיאל שמי בכניסה לקיבוץ חוקוק ב-1954

.

פסל הדיונות שיצרה דרורה דומיני בחוף תל אביב

.

עקלתון שיצר יצחק דנציגר בפארק הירקון בתל אביב

.

מדפי טיט וחול מנצלים את הנישה שבגלריה ומדגישים את ההיבט האופקי-נופי

.

תודה לענת רייס, לדליה בר אמוץ ולאירית חמו

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Dalia Bar Amotz  ביום 24/03/2021 בשעה 14:42

    תודה רבה, על המאמר המדהים! עבודת קודש.

    דליה בר-אמוץ
    054-2620156

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: