סיבוב בתחנה המרכזית של דימונה

45 שנה (10.3.76) לחנוכת התחנה המרכזית בדימונה הוא ציון שראוי לשוב אל החלק שמייחד את אותה תחנה. כשסיימנו פגישה באזור, עצרנו בדימונה לאכול משהו לצהריים וחלפנו על פניה. ירדתי לכמה דקות להסתובב בה.

שתי עבודות אמנות שילב הצייר והפסל גרשון קניספל באדריכלות שבדימונה באמצע שנות ה-70. עבודה אחת על קיר אולם המליאה של מועצת העירייה, והשנייה בקטע מחזית תחנת האוטובוסים המרכזית שאותה תכנן האדריכל נחום שני. שתי העבודות שיצר קניספל בעיר היו בעלות ממד חינוכי וכוונו ישירות אל תושבי העיירה המדברית, תושבים שהיו ברובם המוחלט מהגרים וקניספל ביקש להציג בפניהם את סיפורם ואם ציון המקום בספרי הנביאים. באולם המועצה הוא יצר תבליט אלומיניום שתיאר את תולדות יהדות מרוקו. בחזית התחנה יצר תבליט אלומיניום (שכיום מכוסה באבק המדבר אך מצבו טוב), שתיאר את כיבוש הארץ בידי יהושע בן-נון, כפי שמצוין בספר יהושע ובו מוזכרת דימונה כעיר השוכנת בסמוך לגבול שבין שבט יהודה ובין אדום.

התופעה של שילוב אמנות באדריכלות היוותה רובד נוסף באיכות התרבותית שנוצרה כאן בעשורים של שנות ה-60 וה-70, איכות שכיום לא נותר ממנה הרבה. לא מדובר רק ביכולת החיבור של אדריכלים ושל אמנים, אלא גם בהבנה שניתן להעשיר את החוויה של המשתמשים, ניתן להעביר מסר, אך גם לעורר את דמיון ומחשבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

דרום

.

1976: התחנה ביום חנוכתה (ארכיון היסטורי אגד)

.

במקור פינת הבניין יועדה לשטחי שירות לתחנה ולא למסחר. כיום שוכן פה בית הפול

.

מבנה התחנה הוא תיבה עם גגון רחב המתנשא משני עבריו כשקורות בטון בולטות יוצרות חלוקה וקצב בגגון הארוך והאופקי. העבודה שיצר גרשון קניספל מצויה בקצה השלישי הראשון

.

שקיעה

.

1976: פרט מתוך התמונה שהוצגה לעיל ובה בולט התבליט שיצר גרשון קניספל. מימין עמדת בקרה של התחנה (ארכיון היסטורי אגד)

.

2020: הרציפים עדיין פעילים. קיר האמנות משמאל (צילום: צביקה וינשטוק)

.

בין לוחם ממלחמת הכוכבים למתקן כרטיסים ניצב קיר האמנות שמורכב מלוחות אלומיניום

.

בקצה הספסל תלוי שלט המכריז ש"התחנה מבוטלת"

.

.

(1) מבנה התחנה המרכזית דימונה

כבר ב-1966 החלה "אגד" לקדם את הקמתה של תחנה מרכזית בדימונה. תחילה הוקצה לתחנה שטח של 16 דונם במרכז העיר, מול שכונת מגורים חדשה שתכננו באותה עת האדריכלים דן איתן (שתכנן את התחנה המרכזית בחדרה) ויצחק ישר ועם הקמתה שנה מאוחר יותר נקראה "שכונת הניצחון", בעקבות הניצחון של מלחמת ששת הימים. קידום פרויקט הקמת התחנה נערך בעצלתיים ורק ב-1968 נחתם הסכם להקמתה. התכנית היתה להקים מגרש חנייה, מוסך ותחנת דלק לאוטובוסים וכן מבנה שיכיל שירותים ומזנון לנהגים, משרדים ל"אגד", חנויות ומסעדה וכמובן שמסופי אוטובוסים מוצלים. ראש המועצה ניסה גם לקדם את הקמתו של מלון ואולם קולנוע בסמוך לשטח התחנה, אך אלה לא יצאו אל הפועל.

בניית התחנה החלה בראשית שנת 1973 והסתיימה שנה לאחר מכן. אלא שרק ב-1976 נחנכה התחנה והחלה לפעול. מה הסיבה לכך? "כנראה בגלל מלחמת יום כיפור שהשביתה את המשק וכנראה חסמים ביוקרטים", מנסה צביקה וינשטוק שמנהל את הארכיון ההיסטורי של אגד לתת מענה לשאלתי. הוא גם מוסיף שאחרי אירוע החנוכה שתמונות שלו מופיעות כאן, עוכבה ההפעלה בשבועיים כי לא הצליחו לחבר את התחנה לרשת הטלפונים. "אין לי מידע מה קרה בשנתיים שבין סיום הבנייה ובין הפעלתה, רק יכול לשער היות ואני זוכר את התקופה שהייתה מאוד לא פשוטה – מלחמת יום כיפור והאווירה מסביב. גם אגד באותה התקופה היה בקשיים כלכליים וכנראה שכל השילוב עיכב את הפתיחה".

עבודת תכנון התחנה נמסרה לאדריכל נחום שני, שתכנן חלק נכבד מהתחנות המרכזיות עבור חברת "אגד". כמו אלה שבהרצליה (נהרסה), אשקלון, ראשון לציון וגדרה (שלושתן ב-1965), באר שבע (1968, בשיתוף אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני) וקרית גת (1983). גם אביו, האדריכל יהושע שטיינבוך, תכנן את התחנה מרכזית בחדרה. על התחנות המרכזיות כתבתי את הכתבה הזו שאני אוהב במיוחד.

המבנה שיצר שני בדימונה מורכב מגוש מלבני שהוקף בגגון מצחייה רחב במיוחד, שנועד להצל ולהגן מפני גשם ורוחות על חזיתות החנויות ומסופי האוטובוסים. גגון זה ריחף מעל למדרכה הרחבה ונתמך באמצעות קורות שנקבעו במרווחים שווים, ויצרו חלוקה וקצב במשטח הגגון האופקי והארוך שנמתח לאורך עשרות מטרים. כיום הגגון שבמקור היה בטון חשוף צבוע בלבן, בעוד שהקורות והעמודים צבועים בירוק, בהתאם לצבעי המיתוג של "אגד". מסופי האוטובוסים הורכבו מעמוד ברזל שנשא שלט ולצדו ספסל שהורכב משלד ברזל פשוט וקרשי עץ כמושב – כל אלה נותרו בשלמותם עד היום.

.

1976: התחנה ביום חנוכתה (ארכיון היסטורי אגד)

.

1976: התחנה וברקע הגן העירוני שבמרכז דימונה (ארכיון היסטורי אגד)

.

1976: אירוע חנוכת התחנה בחדר הנהגים שבקומה השניה בתחנה. משמאל מנהל התחנה (ארכיון היסטורי אגד)

.

1976: הרב הראשי של דימונה בא לברך (ארכיון היסטורי דימונה)

.

1976: יוס'קה הררי, יו"ר אגד, מגיש את "מפתח התחנה" למנהל התחנה (ארכיון היסטורי אגד)

.

.

(2) קיר האמנות שיצר גרשון קניספל

שילוב אמנות בתחנות אוטובוסים מרכזיות היה חלק מגישה שייצגה את שאיפותיה של חברת "אגד". בחברה ראו בתחנות לא רק אלמנט פונקציונלי שנועד להמתנת נוסעים וטיפול באוטובוסים, אלא גם מקום שיש בו ערך מוסף. ב"אגד" הקפידו על השילוב לאורך שנות ה-60 וה-70, תקופה שבה התופעה של שילוב אמנות באדריכלות פרחה במרחב הישראלי. משהו על התרוקנותה של החברה המקומית בהקשר של "אגד" אפשר למצוא בסילוקו של פסל הקיר הענק שיצר הפסל משה שטרנשוס לחזית "בית אגד" בדרך בגין בתל אביב. רגע לפני הריסת הבניין הוסר הפסל ונעלם. פניות לחברת נצבא (חברת נדל"ן שראשי התיבות של שמה הם "נכסי צאן ברזל אגד"), לא זכו להתייחסות ועד עתה גורלו של הפסל אינו ידוע.

באותה התקופה שבה הקפידה "אגד" לשלב את האמנות בתחנותיה, הוזמנו מגרשון קניספל (2018-1932) עבודות אמנות ששולבו בארבע תחנות ברחבי הארץ: ראשונה היתה תחנת אגד בצפת (1968) בה יצר את העבודה "הגנת צפת". אחריה באה תחנת אגד בת גלים (1973) בה יצר שתי עבודות "כרכרות קרב מתקופת המקרא" ו"כיבוש החלל". בתחנת אגד בעכו (1974) יצר מחווה לקואופרטיב הזיפזיף משנות ה-20 ואחרונה הגיעה העבודה בדימונה שלפנינו.

כיצד הגיע קניספל להקדיש את זמנו ליצירת אמנות במרחב הציבורי? "זכורים לי דבריו של מרדכי ארדון, עוד כשהגעתי לבצלאל ב-1949 בגיל 17, שבהם ביקש להתוות קשר ערכי בין החיים לאמנות", נזכר קניספל בשיחה שערך עם בתיה דונר ופורסמה בספר "גרשון קניספל – רטרוספקטיבה 2015-1950" (הקיבוץ המאוחד, 2016). בהמשך הדברים הסביר לדונר כי הוא פועל כתגובה לחוויה ויצירתו מתחברת למציאות. "המודעות לאחריות החברתית ולתפקידו הציבורי של האמן נצרבה בתודעתי עוד בשנות ה-50 והיא שהנחתה מאז את דרך הפעולה שלי כאמן וכאיש ציבור. וכך, בדרך הטבע, היה שילוב האמנות בסביבה הבנויה אחד הנושאים העיקריים שקדמתי". בתחילת דרכו אף הפנה עורף למוזיאונים וגלריות מסחריות שבהם הוא ראה נציגות של הממסד, וביקש לפרוץ עם אמנותו אל הציבור הרחב. בהמשך יצר קירות אמנות בעיקר בחיפה וכן עבודות זיכרון והנצחה, כמו האנדרטה לחללי שכונת אחוזה בחיפה, מחווה לחנה סנש בחזית חדר האוכל בקיבוץ יד חנה (שאותו תכנן האדריכל ישראל גודוביץ) ואנדרטת יום האדמה בסח'נין.

קנסיפל מצא באותן עבודות אמנות המשולבות במרחב היומיומי הזדמנות "להחדיר רעיונות מתקדמים בקרב הציבור הרחב", כפי שסיפר לדונר באותה שיחה. בינו לבין עצמו מצא את ההזדמנות להתמודד עם טכניקות יוצאות דופן, כמו עבודה בקרמיקה ויציקות אלומיניום, חומרים שלבד מאמידותם הגבוהה, אפשרו לו להעניק לסצנות שיצר תלת-ממדיות, ובכך לפרוץ את משטח הקיר הדו-ממדי.

כאן בחזית התחנה המרכזית יצר קניספל סצנה תנ"כית המתארת את כיבוש וחלוקת הארץ בידי יהושע בן-נון ועם ישראל. הוא לא בחר בדימוי של לחימה, אלא בחר להציג קבוצה של חמש דמויות הניצבת מחוץ לעיר מוקפת חומה. הקבוצה נראית דנה בעמידה, אולי מתכננת את התקיפה הבאה. יתכן ואלה שני המרגלים שנשלחו לבחון את מצבה של יריחו קודם לכיבושה וכאן הם מדווחים ליהושע על שראו. לפי זה אולי רחב הזונה היא הדמות שניצבת בנפרד ובמרוחק מעט משאר הדמויות, כשהיא מביטה בחשש אל מעבר לכתפה. אך סביר להניח שמדובר כאן בסצנה שקרובה יותר בסדר הכתובים לאזכורה של דימונה בספר יהושע פרק ט"ו, והכוונה היא לאזכורו  של כלב בן יפונה, נשיא שבט יהודה שהיה בין שנים-עשר המרגלים, והבטיח את בתו לאשה למי שיצליח לכבוש את קרית ספר. גם בלי יום האשה שחל שלשום היו כאלה שביקרו את אותו מהלך של כלב. למזלו של כלב ושל בתו, מי שנענה לאתגר והצליח לכבוש את קרית ספר היה לא אחר מעתניאל בן קנז, אחיו של כלב. עתניאל זכה אם כן בבת, היינו אחייניתו. לפי זה הסצנה מתארת את הדין ודברים שהתקיים בין שני האחים ודמות האשה שמימין היא עכסה, בתו של כלב. יתכן שהסצנה מתייחסת לבקשתה של עכסה מבעלה שיבקש מאביה שיתן לה שטחים נוספים בנגב, כאלה שבהם ישנם מקורות מים. לפי זה, הדמות השמאלית שמושיטה יד לבקשה או להסבר כלפי הדמות המרכזית, היא דמותו של עתניאל. כלב אכן נענה ונתן לה את גולות עיליות וגולות תחתיות.

רמז להווה מיוצג בקיר האמנות בחלק הימני, באמצעות צורה המרמזת לסמל הקריה למחקר גרעיני. בפינה התחתונה מימין הוסיף קניספל את האזכור של דימונה בספר יהושע פרק ט"ו.

כיום קיר האמנות אמנם שלם, למעט פתח עגול שנפער בתחתיתו ובסמוך לחתימת האמן. רק אבק המדבר דבק ביצירה.

.

תבליט האלומיניום מכוסה בשכבת אבק אך הוא נותר שלם וכמעט ללא פגם, זאת למרות שחלפו 45 שנה מאז הותקן באתר ולא זכה לטיפוח ותחזוקה

.

חלוקת הארץ על ידי יהושע – זה השם שהעניק קניספל ליצירה שמתארת קבוצה של חמש דמויות הניצבת מחוץ לעיר. רמז להווה מיוצג מימין על ידי צורה המרמזת לסמל הקריה למחקר גרעיני

.

דמויות

.

המקור בספר יהושע המאזכר את דימונה. מימין למטה חתימת האמן באנגלית

.

בפינה הנגדית חתימת האמן בעברית עם ציון שנה

.

צ'ק פוינט

.

תודה לצביקה וינשטוק

רשימות נוספות על דימונה:

שכונת הניצחון (דן איתן ויצחק ישר)

כיכר הרצל

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: