סיבוב באמפי שבקיבוץ דליה שהוא הגדול ביותר שהוקם בישראל וכיום נטוש

מה שהתחיל ב-1944 כאירוע מחול צנוע, שהתקיים על הדשא שבמרכז קיבוץ דליה שברמת מנשה לציון חמש שנים להקמת הקיבוץ, הפך ב-1947 לאירוע ענק – "כינוס המחולות". היום היו קוראים לזה פסטיבל, אבל אז השתמשו במונח 'כינוס' הרציני. שנתיים לאחר הקמת המדינה, שבו חברי דליה וחידשו את הכינוס, אלא שהפעם השאיפות התרחבו. הכינוס הועתק מהמדשאה הקטנה שבלב הקיבוץ אל שטח רחב ופתוח מדרום, מקום מרהיב ביופיו שבו נשקף נוף רמת מנשה ואחד מיובליו של נחל דליה חוצה אותו.

האירוע משך אליו רבבות מכל רחבי הארץ, שצפו וחוללו על כמה במות שהותקנו באמפי הגדול ביותר שנבנה בישראל. לצדו הוקם כפר ארעי שבו לנו המשתתפים. הכינוס האחרון נערך ב-1968 ואליו הגיעו כ-60,000 משתתפים וכ-3,000 רקדנים. בסך הכל נערכו כאן באמפי שלושה כנסי מחול, אך מאז שנחתם פרק הכינוסים נותר האמפי הענק נטוש, מתפורר ומיותם, עדות אילמת לעוצמה התרבותית והחברתית של אלה שהיו כאן לפנינו.

.

שעות…

.

שביל רחב מוביל אל האמפי, שביל נוסף מצוי בחלקו הדרומי

.

מאז 1968 נדיר שמשתמשים באמפי ולכן הוא בחלקו כבר הרוס

.

הסתובבתי בו עם אהוד, יליד ובחר דליה, שבגיל 16 השתתף בכנס שהתקיים פה

.

במקור היו כמה במות שהותקנו מול האמפי אך מכל אלה שרדה רק הבמה המרכזית

.

אלא שאחד מיובליו של נחל דליה חוצה את העמק בדיוק היכן שהבמה ולכן מידי חורף חלק נוסף מהאמפי נשטף בזרם

.

השורות הראשונות באמפי מושקעות יותר ומשולבות בהן שורות של אבנים, בעוד מרבית האמפי בחלקיו העליונים אלה מדרגות אדמה בלבד

.

השטח העצום שתופס האמפי שניצב כיום דומם מדרום לקיבוץ דליה מרשים גם במצבו הנוכחי. מרשים כאן לא רק היקף שטחו שנועד לארח קהל הגדול שפקד את אירוע המחול, אלא החזון והיכולות להקים פרויקט שכזה באותן שנות צנע. בשטח זה של האמפי תכננו החברים להקים בשנות ה-50 מאגר מים גדול, אך הרעיון נגנז ופתרונות לאגירת מים התממשו במורד רמת מנשה.

חמישה כנסי מחולות התקיימו בדליה – השניים הראשונים התקיימו לפני הקמת המדינה בשטח הקיבוץ ובסמוך למועדון. השלושה האחרונים התקיימו כאן, בסמוך לדופן הדרומית של הקיבוץ, בשיפולי הגבעה שבראשה ממוקם הקיבוץ. לכינוס שהתקיים ב-1951 הגיעו כ-5,000 איש ואשה ועוד כ-800 רקדנים. לכינוס החמישי משך האירוע פי 12. לא רק רקדנים וחובבי מחול ישראלים פקדו את הכינוסים, אלא גם פוליטיקאים, אנשי תרבות, שגרירים ותיירים.

בשונה משני הכינוסים הראשונים שאליהם הגיעו חברי קיבוצים מהאזור ומעמק יזרעאל, לשלושת הכינוסים שהתקיימו לאחר הקמת המדינה הגיע קהל רב מכל רחבי ישראל והכינוס הפך לאירוע המוני בעל מאפיינים לאומיים. לצורך קליטת הקהל הרב, הקדימו חברי דליה והקימו את האמפי שהורכב בחלקו משורות האבן ובמות בטון ובכנסים הבאים שהתקיימו ב-1958 וב-1968, הורחב האמפי לשטח של קרוב ל-25 דונם. עלויות ההקמה כמו גם תפעול הכינוסים הגיעו ממשרד החינוך והתרבות, ההסתדרות וועדה לחגיגות העשור ולאחר מכן הוועדה לחגיגות העשרים למדינה. שאר המימון הגיע ממכירת כרטיסים (ואלה אזלו).

מי האדריכל שתכנן את המיזם הזה? לא הצלחתי לגלות. יתכן והיה זה האדריכל שמואל מסטצ'קין, אדריכל המחלקה הטכנית של קיבוצי השומר הצעיר שליווה את הקיבוץ, תכנן כמה תיאטראות פתוחים (כמו זה שבקמפוס גבעת רם) וידע להתגייס לפרויקטים מהירים ודלי תקציב (כמו "חומה ומגדל"). היות וחלק מהמימון הגיע מההסתדרות אז אולי היו אלה אדריכלי הבית של אותו ארגון פועלים, אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן שידעו לעבוד עם אבן ועם נוף כפי שהוכיחו בעבודות שתכננו בפתח תקווה, כפר סבא וגם בקיבוץ רמת הכובש. ויתכן והיו אלה אדריכלי הקק"ל, גוף מרכזי במימון הכינוסים שגם מחזיק בקרקע.

אזור הישיבה של הקהל מנצל את השיפוע הטבעי של הגבעה, בעוד שהבמה המרכזית הבנויה מבטון נקבעה בחלק הנמוך ביותר, בדיוק באזור בו עובר אחד מיובליו של נחל דליה. התוצאה היא שמידי חורף, זרם המים סוחף אתו חתיכה נוספת של האמפי. בסך הכל הוקמו שבע במות שעליהן חוללו הרקדנים במקביל.

כמה עשרות שורות ראשונות בנויות מאבן, כמו גם המדרגות שיורדות מהשביל העליון שמקושר לקיבוץ. אזורי הישיבה העליונים מורכבים מקרקע מהודקת, ממנה סילקו את האבנים והצמחייה, אך לא בהצלחה רבה וקהל רב נאלץ להתמודד עם ישיבה לא נוחה במיוחד. עמודי ברזל גבוהים נקבעו בחלק העליון, ועמודים נוספים וארעיים פוזרו בשאר שטחו של האמפי, אלה נועדו לשאת גופי תאורה ורמקולים גדולים שמהם בקעה המוסיקה שלצליליה חוללו הרקדנים.

.

מבט מקצה המדרגות המרכזיות אל הבמות (ארכיון דליה)

.

האמפי עם סיום הרחבתו (ארכיון דליה)

.

קהל בכנס המחוללים (ארכיון דליה)

.

.

1944: מחוללים בכינוס הראשון (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון דליה)

.

1947: מחוללים בכינוס (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון דליה)

.

1968: מחוללות בכינוס האחרון בדליה (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

1958: כרזה לכינוס הרביעי שהתקיים בסימן עשור למדינה (ארכיון דליה)

.

1951 – מרצ'נדייז: סיכה שחולקה למשתתפים ובחלקה התחתון מופיע האמפי. חולקו גם מטפחות שעליהם הופיע עיטור רקדנים שיצר אחד מחברי הקיבוץ (ארכיון דליה)

.

.

בקרבת האמפי הוקם "כפר מחוללים" שנועד לאכלס את מאות הרקדנים. לתכנון הכפר האחרון שהוקם כאן ב-1968 הוזמנו בני הזוג האדריכל ארטור גולדרייך (2011-1929) והמעצבת תמר דה-שליט (2009-1932) ושותפם המעצב אהרן גלס (1969-1924). הכפר הארעי שהתקיים במשך שבועיים שכן בהמשך הערוץ, והורכב ממתחם אוהלי לינה וביתני פעילויות ותערוכות שנצבעו כולם בצבעי כחול וירוק (עוד על פועלם של גולדרייך ודה שליט ניתן לקרוא בספר "גולדרייך דה שליט – מקום" בעריכת צבי אלחייני, הוצאת בבל, 2020).

באותו כפר ארעי התקבצו להקות המחול מכל רחבי הארץ, למדו מחולות חדשים, שמעו הרצאות, התחרו ביניהם וגם רקדו להנאתם. לעומת הרקדנים ששהו בדליה במשך כמה ימים, האירוע שנועד לקהל התרחש רק במהלכו של ערב אחד. רק האירוע האחרון שהתקיים ב-1968 נמשך על פני יומיים.

.

כפר המחוללים (ארכיון דליה)

.

המחוללים (ארכיון דליה)

.

1968: מחוללים וברגע הכפר ארעי שעיצבו האדריכל ארטור גולדרייך והמעצבים תמר דה שליו ואהרן גלס (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

1968: רישום מאת המעצב אהרן גלס המציג את כפר המחוללים על שער חוברת שהופקה לכבוד כינוס המחולות בדליה (אוסף אהרן גלס, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

אלפי כלי רכב הגיעו לכינוס, ואלה נותבו באופן מסודר לחניונים מרוחקים, כשהקהל הגיע לאמפי בהליכה בשבילים הרחבים שהותקנו לשם כך. אהוד אברם, יליד וחבר דליה, נזכר שהאירועים התאפיינו בארגון מופתי שהתבסס על חשיבה מעמיקה. כך לדוגמה, כדי שבסיום הכינוס לא תהייה נהירה שתסתום את הדרכים, הוזמנו זמרים (הוא זוכר למשל את אריק לביא) שעלו אל הבמה להופעה בתום המחולות, וכך התפזר הקהל באופן מדורג.

מאז 1968 כמעט ולא משתמשים עוד באמפי וגם קודם לכן, כמעט ולא נעשה בו שימוש שלא למטרות כינוס המחולות. לאחר "מבצע קדש" נערך פה אירוע המוני של צה"ל. מידי פעם עורך כאן הקיבוץ את חג הביכורים. לפני שנים אחדות הוקמה שורה של בתי מגורים שנגסה בקצה העליון של האמפי. הכינוסים עצמם לא התחדשו עוד בדליה. הכינוסים היו אירוע שאותו דחפו קומץ חברים, וברגע שאלה איבדו את כוחם ירד גם עניין הכינוסים מהפרק. 20 שנה לאחר הכינוס האחרון שהתקיים בדליה, חודשו האירועים בכרמיאל כ"פסטיבל מחול" שנתי במתוכנת שונה.

.

הרכבים חונים באופן מסודר מחוץ לאזור ההתכנסות (ארכיון דליה)

.

60,000 איש נכנסו כאן בכנס שנערך ב-1968

.

העצים שולבו באמפי. השיחים השתלטו

.

אזור דליה דל באדמה ועשיר באבנים שחלקן מצאו את מקומן באמפי

.

המדרגות המרכזיות באמפי

.

שבהן נדרש לטפס חזרה למאלה אל הקיבוץ

.

תודה לאהוד אברם ודוד פז

אמפים נוספים שבהם הסתובבתי:

.

נען

עין חרוד

כפר מנחם

שפיים

גלעד

גברעם

רוחמה

גבעת רם

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שמעון  ביום 10/02/2021 בשעה 10:57

    בשנת 1947 צולמו סרטים צבעוניים בכינוס המחול בדליה. רבים מהמשתתפים נהרגו במלחמת השחרור.

  • ruvy  ביום 10/02/2021 בשעה 11:13

    אני מנוי ל”חלון אחורי” שזה בלוג על הסטוריה של אדריכלות בארץ. חשבתי שהפוסט הזה יהיה לך מעניין לא פחות ואולי יותר משלי.

    ruvy ruvyamir@gmail.com

    >

  • שמעון  ביום 10/02/2021 בשעה 11:16

    הסרטים צולמו על ידי פרד מונוסון. הם בארכיון על שמו.

  • אלון שמידט  ביום 10/02/2021 בשעה 13:00

    למיטב זכרוני האמפי משמש מידי פעם לחגיגות שבועות של קיבוץ דליה
    ב1992-3 היינו שם עם יונתן כרמון שיחזר בפסטיבל כרמיאל את חגיגות הבאת הביכורים לפסטיבל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: