סיבוב בפנימיות של כפר הנוער החקלאי מקווה ישראל

ישנם מוסדות שבוחרים באדריכלים בוגרים שלהם לשוב ולתכנן בהם מבנים. כתבתי כאן על מדרשית נעם שהזמינה את הבוגר אדריכל ישעיהו אילן שיתכנן את מעונות המורים. גם בכפר הנוער החקלאי מקווה ישראל עשו מהלך דומה, והזמינו את האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן שיתכננו את בנייני הפנימיות החדשות. לשניים כבר היה ניסיון עשיר בתכנון מוסדות חינוך ומגורים, אך גמרמן שהיה בוגר המוסד הביא את ההזמנה.

אז רגע לפני שהיתה לנו פגישה בכפר, קפצנו להסתובב בפנימיות של מקווה ישראל, שבאותה עת היו ריקות כי היה חופש. את הפנימיות שנבנו בתחילת שנות ה-70, הכרנו מצוין מתכניות ותצלומים ישנים, אבל עד אז לא בקרנו בהם. הן עומדות כאן כבר קרוב ל-50 שנה, נערכו בהן מעט שינויים אבל בהחלט נדרש לחדש אותן.

ועל כך ברשימה זו.

.

לופ

.

 

מבט מהאוויר על הפנימיות: כל מבנה בצורת האות P כך שנוצרת חצר פנימית ואינטימית, ויחד תוחמים המבנים חצר אחת משותפת וגדולה (אוסף משה לופנפלד, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

(1)

לקראת שנת ה-100 למקווה ישראל שאותו ציינו ב-1970, החליטה ההנהלה להקים פנימיות חדשות לילדי הכפר. במסגרת תכנית אב חדשה לכפר הנוער שאותה ערך האדריכל דן איתן, נבחר שטח בקצה הכפר, באתר שעליו נטעו מייסדי מקווה ישראל את אחד הפרדסים הראשונים ביישוב העברי.

לתכנון הפנימיות הוזמנו כאמור האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, שידועים בעיקר כמי שתכננו את בניין הפירמידה ובית המגירות ("הרב-קומות") בבאר שבע, וכן את ספריית בית אריאלה בתל אביב. אלא שכאן היה גם עניין אישי: גמרמן היה בוגר מקווה ישראל ועבורו היה בפרויקט עניין של סגירת מעגל.

.

במקור תוכננו מספר מבנני פנימיות אך לבסוף הוקמו רק חלק. המבנה כולל אגפים הסוגרים על חצר פנימית שנועדה להתכנסות וליצירת מקום שמלכד את הילדים.

.

לופנפלד (2010-1931) היה יליד הארץ, בוגר תיכון חדש ובן להורים תל אביבים שהיו מעורים בבוהמה המקומית. אביו, יהושע לוף, היה שחקן תיאטרון "האוהל" וגזבר העיתון "דבר". לעומתו, גמרמן (2015-1927) נולד בארגנטינה והיגר עם אביו בהיותו בן שש. הוא נשלח ללמוד במקווה ישראל ובה הצליח להפוך ממהגר לבן הארץ. כאן הוא הכיר כתלמיד את חברו דן צור, לימים אדריכל נוף, חתן פרס ישראל ומי שהיה מעסיקו הראשון (בתכנון רמת אביב למשל קיבל גמרמן קרדיט שווה בעיצוב נוף השכונה עם יהלום וצור). לופנפלד וגמרמן הכירו באמצע שנות ה-50, בעת לימודי האדריכלות בטכניון. לאחר עבודה כשכירים, לופנפלד אצל האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון וגמרמן אצל אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, חברו השניים יחד והקימו משרד עצמאי שפעל עד לסוף שנות ה-90.

בשנים האחרונות עבדתי עם ד״ר צבי אלחייני על מונוגרפיה מקיפה המתמקדת בעבודתם של לופנפלד וגמרמן לאורך שלושים שנות השותפות. הספר יחשוף עבודות מרתקות, מוכרות ופחות מוכרות, של השניים, וירחיב על מקומם בזרם הסטרוקטורליסטי-הברוטליסטי שפעל בישראל בשנות ה-60 וה-70. הספר ייצא בקרוב ויצטרף לספרים שכבר פרסמנו על האדריכל שמעון פובזנר ועל משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל.

.

אך אותנו העסיקו בעיקר החזיתות הפיסוליות

.

(2)

שלושה מבני פנימיות דומים הוקמו בשלב הראשון ונועדו לשרת את תלמידי "המדור הדתי". לאחר מכן נבנה מבנה פנימיה נוסף, רביעי במספר. כל מבנה הכיל 70 מיטות וחדרי רחצה משותפים והורכב מארבעה אגפים שיצרו את צורת האות P. אגפים אלה סגרו על חצר פנימית שאליה פנו כל המסדרונות שקישרו לחדרים.

במקור היו המסדרונות פתוחים לחצר. כך נוצר קשר הדוק בין הפנים ובין החוץ כשהמסדרונות מתווכים בין שתי הסביבות. אלא שבשלב מאוחר הותקנו חלונות באותם פתחים שניתקו במידה מסוימת את אותו קשר. חצרות פנימיות היו למוטיב חוזר בעבודתם של לופנפלד וגמרמן, כבר מהפרויקט הראשון המשותף שתכננו – שיכונים לערבים בכפר ימה, והם המשיכו ועשו בהן שימוש מורכב ומרשים כשפעמים הם משלבים בה גם תיאטרון פתוח. החצר הפנימית האהובה עלי היא זו שתכננו בספריית בית אריאלה.

חצר נוספת ושונה מוקמה בין שלושת מבני הפנימיות. כפי שניתן לראות מהתצלום בשחור לבן שמופיע כאן למעלה, האדריכלים הציבו כל אחד מהמבנים באופן שזרוע אחת שלו חרגה באורכה, ויחד הגדירו את תחומי אותה חצר מרוצפת ומשותפת שאליה התנקזו הפנימיות כולן.

לבד מהחצרות העניקו האדריכלים לחזיתות המבנים טיפול פיסולי, מאפיין קבוע בחזיתות המבנים שתכננו לאורך השנים ובמיוחד בשנות ה-60 וה-70, שני העשורים הראשונים והיותר מרתקים בדרכם המשותפת. עיצוב החזיתות יצר משחקים צורניים וכן משחקי אור וצל. פתחי החלונות השקועים והמוגנים העניקו למבנה חזות של מבצר, מהלך שהודגש גם באמצעות צורתו של המבנה המקיף חצר מוגנת וכן מגדל המדרגות שדימה צריח וחזר והופיע בכל אחד מהבניינים. מהלכים אלה הופיעו בפרויקטים אחרים שתכננו והם בולטים במיוחד בבניין ספריית בית אריאלה.

.

פרספקטיבה של המבנה (אוסף משה לופנפלד, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

בליטות ושקעים שנועדו לפרק את הקוביה המודרניסטית

.

שנות ה-70 (אוסף משה לופנפלד, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

כמעט ולא נערכו שינויים: רק צינורות, כבלים ומזגנים. בטיח כנראה לא נגעו חמישים שנה.

.

(3)

כיום נותרו שלושה מבני פנימיות במצבם המקורי והשינויים שנערכו בהם מינוריים למעט מבנה הפנימייה הרביעי שכיום פועל בו בית ספר אנתרופוסופי. במבני הפנימיות שופרו התנאים – החדרים חולקו מחדש בכל קומה, כשחדרי הרחצה המשותפים שתוכננו במקור, בוטלו ולכל חדר הוקם חדר רחצה משלו. גם חלק מהשטחים המפולשים שנקבעו בקומת הקרקע ולהם נועד תפקיד שימושי – אזור מתחת למבנה – מוצל, מוגן מגשמים ונעים לישיבה לכל אורך השנה  ובמקביל נועד לאפשר את אוורור החצר הפנימית ובהמשך את המסדרונות, בוטל  ונסגר לצורך הקמת חדרים נוספים.

אלא שעיקר הבעיה מצויה בחזיתות המבנים – החלק הייצוגי שחשוף לעין יותר מכל. הטיח המלוכלך שכנראה לא טופל מאז נחנכו המבנים לפני קרוב לחמישים שנה, מעניק להם תדמית ירודה. לטיח העלוב מצטרפים כל מיני כבלים וצינורות, ובעיקר קופסאות המזגנים שהמתקינים התעצלו ולא דאגו להניח על הגג, באופן שלא יפגע בחזות.

הלימודים בכפר נוער נראים לי הדבר הכי מעשיר שיכול להיות. כשאני מסתובב בכפרים האלה אני מקנא בכל אותם ילדים שזוכים ליהנות מהמקום. אני גם בטוח שצוות המוסד עושה כל מה שהוא יכול כדי ליצור תכנים וסביבה חינוכית נעימה וחיובית. זהו מוסד חינוכי, מקום שבונה את דור העתיד, יוצק את הידע הבסיסי שבאמצעותו ימשיכו בוגריו ויצאו אל העולם. לכן, ראוי שיבינו כאן כי החובה המוטלת עליהם היא להעניק לתלמידים גם חינוך חזותי. לא לוותר על המישור הזה, אחרת הארץ שלנו תראה כמו משכנות עוני.

.

חזית פיסולית בתוספת מזגנים (אפשר בקלות היה להעביר אותם לגג ולהותיר את החזית ייצוגית ונקייה

.

חלק מהמבנים הוקמו על יסודות שהגביהו את המבנים מעל לקרקע

.

שנות ה-70 (אוסף משה לופנפלד, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

חלון בודד בחזית אטומה

.

שקעים ובליטות מרכיבים את החזית ומגנים על פתחי החלונות מפני קרני שמש ישירות, גשמים ורעש

.

כניסה לקומת הקרקע. במקור המסדרונות היו פתוחים ישירות אל החצר הפנימית, כך שהיה ניתן לקפוץ לחצר

.

החצר כיום מכוסה ביריעת דשא סינטטי והמסדרונות סגורים בחלונות. מישהו כבר דאג לסולמות כדי להגיע מהר מהחצר לחדר

.

תוספות ועיצובים מאוחרים

.

זוּלה בקומה המפולשת

רשימות נוספות על כפרי נוער:

.

בית הכנסת בכפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

בית הכנסת בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

בית הכנסת שהוסב לספרייה בכפר הנוער עיינות (יוסף שנברגר)

הרפת שהוסבה למכינה קדם צבאית מוזיאתר בכפר הנוער עיינות

מתחם הקבורה של קרל נטר בכפר הנוער מקווה ישראל

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שביט  ביום 03/02/2021 בשעה 11:49

    היה מכוער, נשאר מכוער ומשדר הזנחה כללית מתמשכת.

  • אילן  ביום 03/02/2021 בשעה 11:56

    אני חושב ששביט, בתגובתו לעיל, מתקשה להבחין בין כיעור לבין הזנחה. אכן – מוזנח אך לא מכוער.

  • Alon Barkay  ביום 03/02/2021 בשעה 11:59

    התכנית הכללית יפה, וגם הצילומים המקוריים לפני המזגנים.
    אבל מעניין שאין התייחסות לפיתוח. ועוד אצל אדריכל שהתמחה אצל אדריכלי נוף, ובמוסד שכולו בנוי על חיזוק הקשר לאדמה, דווקא בחרו לנתק את המבנים מהקרקע בלי שום התייחסות אליה. והבאים אחרים מצאו פתרונות כמו סולמות ומסלעות…

  • ayelet  ביום 03/02/2021 בשעה 15:19

    לי המבנה מזכיר מזויות מסוימות את בהד 1 . קומות מפולשות זה ממש טוב לאקלים הישראלי. חבל.

    • מיכאל יעקובסון  ביום 03/02/2021 בשעה 15:29

      אלה אדריכלים בני אותו הדור ועם השפעות דומות. לופנפלד בתחילת דרכו עבד על הצעה לפרויקט שלא נבנה עם אדריכל צבי הקר שתכנן את בה"ד 1.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: