סיבוב בבית הכנסת היכל יהודה בכפר סומייל

המבנה הטווסי של בית הכנסת "היכל יהודה" הפך בקלות לאחד מהמבנים האייקונים של תל אביב. זהו מונולית שתכננו האדריכל יצחק טולדנו עם שותפו המהנדס אהרן רוסו. היות וטולדנו נפטר בשלב מוקדם של העבודה, את המשך התכנון קיבל על עצמו האדריכל עמירם ניב, ועל עיצוב הפנים הופקד מעצב הפנים רפי בלומנפלד. גם אם הוקם ברחוב צדדי בעיר, רחוב בן סרוק, ובקרוב יוקף במגדלים מכוערים, כרגע בית הכנסת ניצב בודד בלב אתר בנייה. זה רגע מיוחד לבקר בו. הבתים האחרונים של הכפר סומייל ששכן כאן מאז סוף המאה ה-19 נמחקו כולם ללא כל זכר. רק נותר להצטער על הדרך שבה תל אביב מתפתחת ומתכערת עם כל אותם מגדלים שמתכננים אדריכלים חסרי כשרון ומקוריות.

בית הכנסת שנחנך ב-1980 הוא חוליה ברצף של מבני ציבור שתכננו בכירי האדריכלים בסמוך לו – בית הוועד הפועל של ההסתדרות שתכננו דב כרמי וצוותו ובית הסתדרות המורים שתכננו אריה אל-חנני וניסן כנען. אך בשונה משני אלה, נראה שבית הכנסת זכה להיות אהוב יותר על הציבור, אולי הודות לצבעו הלבן (לעומת הבטון האפור) והודות לקווים הרכים שמאפיינים אותו. הוא זכה לדגם ב"מיני ישראל" ולהתנוסס בכל מיני פרסומות לתל אביב, בעיקר כאלה משנות ה-80.

ועל כך ברשימה זו.

.

התשמע קולי

.

מבט מגג בית הוועד הפועל על אתר הבנייה בשטח הכפר סומייל ורק בית הכנסת נותר

.

סגרו את רחוב בן סרוק והרסו את בתיו האחרונים של כפר סומייל. רק כמה מהעצים נותרו

.

המגרש נותר אי בודד באתר הבנייה והוא עדיין פעיל

.

לא נותר כמעט דבר מעיצוב הנוף שתכנן אדריכל הנוף גדעון שריג למעט ערוגה בכניסה שאותה מקיף שביל משופע לעגלות

.

.

האדריכלות המונומנטלית נקשרת לרוב במבני דת והנצחה, ולכן החיבור בין השפה הסגנונית ובין ייעודו של המבנה שלפנינו הוא לא מקרי. מבנים מונומנטלים מושכים את תשומת הלב, נקלטים בעין במבט אחד בודד וקצר. באותו מבט קצר הם מלאים עוצמה ונראים כנצחיים, נחרתים במהירות ומתקבעים בזיכרון. לבד מהיותו מונומנטאלי, בית כנסת "היכל היהודה" הוא מונולית. למרות שהוא נמוך יחסית לסביבתו הוא מבנה בולט אך גם פשטני.

כתבתי כאן על בתי כנסת רבים שחלק לא מבוטל מהם בולטים בחזותם הצורנית. בראש כל אלה ניצב בית הכנסת האוניברסיטאי שבקמפוס גבעת רם בירושלים. גם הוא מתאפיין בקווים רכים, אלא שבו האדריכלים היינץ ראו ודוד רזניק המשיכו והעמיקו בפיתוח האדריכלי והתוצאה הביאה להם את הזכייה בפרס רכטר. ולמרות היצירתיות המרשימה, המבנה שתכננו התגלה כבית כנסת לא שימושי עד שמיעטו להשתמש בו לאורך השנים וכיום הוא בקושי זוכה לביקורי מתפללים. אחריו אזכיר את בתי הכנסת המרכזי בנצרת עילית (נחום זולוטוב), בבית הכרם (מרדכי בן חורין) ובקמפוס הטכניון (אהרון קשטן).

מבנה בודד בסביבתו, ללא כל התייחסות לסביבה. לא הגאוגרפית, לא ההיסטורית. אפשר היה לשתול אותו בכל מקום. במקרה שלפנינו אפילו נראה שלא היה משמעותי לאדריכל שבית הכנסת לא פונה לכיוון ירושלים כפי שנהוג. "קיר המזרח" פונה כאן לכיוון דרום, עם הטיה קלה למערב. האדריכלית נעמי שמחוני שפרסמה את המאמר Exceptionally Jewish: Israeli Synagogue Architecture in the 1960s and 1970s, העוסק בין השאר בבית הכנסת "היכל יהודה", מגלה שהאוריינטציה המנוגדת למסורת הטרידה את ראשי הקהילה בשלבי התכנון. מתברר, כך לפי שמעוני, כי תכנית הבניין נערכה קודם שהעירייה הקצתה את המגרש לקהילה. לאחר שהתבררו גבולות וממדי המגרש, הסתבר שארון הקודש יאלץ להתמקם לצד הדופן הדרומית. ראשי הקהילה פנו לרבנים, הציגו בפניהם את התכניות ואלה אישרו להם לחרוג מהמנהג.

ההשראה כאן היא כמובן מצורת הצדף. הצורה תאמה היטב את הרעיון שביקש להדגיש את ארון הקודש כמוקד מרכזי באולם התפילה – צורה שכל חלקיה מתלכדים לנקודה אחת שבחלקה הפנימי ניצב ארון הקודש. חוץ מחיפוש אחר צורה שבאה מעולם החי והטבע, האדריכל גם מצא בצדף שאותו ניתן למצוא בחוף הים, קשר אל מקורותיה של הקהילה המקומית בסלוניקי, שכמו תל אביב גם היא עיר חוף. אך כל מי שביקר בסלוניקי יודע שחוץ מהמבנים ששרדו מהעת העתיקה (כמו למשל הרוטונדה שעליה כתבתי כאן), נמנעו בני סלוניקי מתכנון מבנים מונומנטאליים. תחת זאת הם הקפידו ליצור בנייה מרקמית וצנועה יחסית, כך שבסופו של דבר אופיו של "היכל יהודה" זר לאופי ולתרבות הסלוניקאית.

הבניין הוא למעשה מבנה קליפת בטון, שלצורך יציקת הקימורים שהם גם קונוסים נבנו תבניות עץ שהצריכו עבודת נגרות של מומחים שארכה זמן רב ועלתה יותר מהעלות שחברת הבנייה, רסקו, שיערה מראש. בחלק העליון של הקמרון עובי הבטון הוא 7 ס"מ בלבד. חיפוי המבנה בוצע באמצעות פסיפס קרמיקה לבנה, חומר רחיץ שיכול לספוג בקלות את הקימורים של המבנה. ההדבקה של האריחים לבטון לא היתה מוצלחת ולאחר שנים אחדות החל הציפוי להתפרק. לצורך כך שופצו חזיתות הבניין וחודשו. הודות לצורת הבניין לא היה צורך במרזבים לניקוז מי הגשמים שזורמים בשקעים שבין כל אחד מהקימורים.

המבנה מנותק ממפלס הרחוב ומוגבה ממנו בגובה של קומה. הסיבה לכך היתה הרצון ליצור קומת מרתף שתהיה מוארת ומאווררת וניתן יהיה לקיים בה אירועים או תפילות מבלי לחוש שנמצאים מתחת לאדמה. מדרגות רחבות וחגיגיות מקשרות בין רחוב בן סרוק ובין רחבת הכניסה לבית הכנסת. כיום זה המקום היחיד בו נותר משהו מהעיצוב הנופי שיצר כאן אדריכל הנוף גדעון שריג (אדריכלית הנוף האחראית היתה רות מעוז). עם תחילת הבינוי המסיבי בסביבה לאחרונה, נלקחו מבית הכנסת שטחים נופיים ואלה נמחקו.

תבליט הבטון שבחזית בית הכנסת הוא אחד מהגדולים שבוצעו בישראל, 250 מ"ר שטחו, ומתפרס על פני שלושת חלקי החזית הצפונית של הבניין שהיא גם החזית היחידה אינה מחופה בלבן ואינה מעוגלת למעט הקשתות שבראשה. בתבליט מופיע מארג של מנורות ומגני דוד שבהם משולבים פתחי חלונות ודלתות הכניסה הראשית אל בית הכנסת. בין כל אותם צורות סמליות מופיעים גם מבנים כמו מבצר סלוניקי וחזית בית המקדש, וכן פסוקים מהתנ"ך. את התבליט יצר יחזקאל קמחי, חבר קיבוץ יקום. קמחי התמחה בתחום והגיע להישגים מרשימים לאחר שיצר כמה תבליטי בטון מוצלחים בעיקר בקיבוצים שעליהם כתבתי כאן, כמו בחזיתות חדר האוכל ביקום ואולם הספורט ברמת הכובש. על העבודה שבחזית "היכל יהודה" עבד קמחי קרוב לשנה.

.

חזית בית הכנסת מורכבת משטחי בטון חשוף שבהם הוטבעו צורות וסמלים שאותם יצר האמן יחזקאל קמחי

.

שנות ה-70: רישום של החזית שיצר יחזקאל קמחי לקראת עיצוב תבליט הבטון (ארכיון יד יערי)

.

שנות ה-70: רישום הכנה מאת יחזקאל קמחי לקראת פיתוח תבליט הבטון (ארכיון יד יערי)

.

שנות ה-70: רישום הכנה לתבליט הבטון מאת יחזקאל קמחי (ארכיון יד יערי)

.

1979: יחזקאל קמחי (משמאל) בעת השלמת עבודות יצירת התבליט בחזית בית הכנסת (צילום: שמואל רחמני, ארכיון יד יערי)

.

.

עיצוב הפנים של המבנה בוצע באיכות הגבוהה ביותר ונותר כמו שהיה – גופי התאורה הרבים הממלאים את הבניין עוצבו כולם בידי המעצב רפי בלומנפלד. כך גם עבודות הנגרות המופיעות בארון הקודש, הבמה. כך גם עבודות הפירזול שמופיעות בסורג המתכת שבעזרת הנשים ובמנורת החנוכה הניצבת בסמוך לארון הקודש.

בלומנפלד גם הוסיף ושילב אמנות בבניין: ב-12 החלונות המקושתים, כמספר שבטי ישראל, המופיעים בדפנות אולם התפילה הותקנו תריסר חלונות זכוכית צבעונית. את עבודות הויטראז' המתארים את חגי ישראל יצר האמן יוסף שאלתיאל. כאן בבלוג כתבתי על עבודות הויטרז' שיצר בבית הכנסת שבניר עציון, במלון דן כרמל וקיר האמנות ברחוב הראשי בערד.

לבד מאיכויותיו הצבעוניות, החומריות והאמנותיות של עיצוב הפנים, יתרונו הוא בשמירה על שלד הבניין החשוף גם בפנים. באופן זה חזות הבניין מיוצגת ונשמרת גם בפנים מבלי לעשות שימוש בכיסויים כמו תקרות אקוסטיות או מחיצות. כדי לפתור את האתגר האקוסטי נעשה שימוש בשטיח מקיר לקיר ובטיח אקוסטי.

.

אולם התפילה צבוע כולו בלבן והריהוט כולו מעץ

.

.

הקהילה שהתגבשה בסביבה ונהגה להתפלל באולם קטן מול בניין העירייה, הצליחה לאחר מאמצים גדולים לקבל לידיה מהעירייה את הקרקע שברחוב בן סרוק, בין שרידי הבתים האחרונים של הכפר סומייל ובין "מגדל המאה" (בו שכנה בשנות ה-80 חנות שקם גדולה). המימון להקמת בית הכנסת הגיע מתרומות, כשהתרומה המרכזית מקורה היה במשפחת רקנאטי. כמו אולם המופעים והכנסים שבמוזיאון תל אביב לאמנות (שתכננו דן איתן ויצחק ישר ועיצב דוד דה-מאיו) ובניין בית הספר למוסמכים במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב (בתכנון בנימין אידלסון, יעקב הרץ וגרשון צפור), גם בית הכנסת "היכל יהודה" נקרא על שמו של יהודה ליאון רקנאטי, אבי המשפחה, יליד סלוניקי ומייסד בנק דיסקונט (הייתי בגן עם הנינה שלו, שגם גרה קומה מעלי).

עבודת התכנון נמסרה באופן טבעי לאדריכל יצחק טולדנו, יליד סלוניקי (1913) שממנה היגר לארץ ישראל ב-1931. לארץ היגר טולדנו עם חברו אהרון רוסו ויחד השניים פנו ללימודים בטכניון – רוסו פנה להנדסת בניין וטולדנו לאדריכלות. במקביל הצטרף לארגון האצ"ל כשהוא תורם להם מידיעותיו המקצועיות. בין השאר היה תפקידו לערוך מפות, ואחדות מהן סייעו בכיבוש יפו במהלך מלחמת העצמאות. עם סיום לימודיו עבד כאדריכל עבור הצבא הבריטי ולאחר התאוששות שוק העבודה המקומי, הקים עם רוסו משרד אדריכלים ומהנדסים. רוסו הציל את משפחתו מהשואה והספיק להעלות את הוריו, אחיו ואחותו קודם לפרוץ המלחמה.

כחבר מרכז תנועת החרות ומקורב לראשיה (מנחם בגין היה סנדק של בנו, לימים האדריכל רוני טולדנו), קיבל לתכנן שורה ארוכה של עבודות כמו כפר הנוער ע"ש יוענה ז'בוטינסקי שבבאר יעקב, וכן היה שותף בתכנון בית ז'בוטינסקי עם האדריכלים משה ומרדכי בן חורין. הוא תכנן גם כמה בתי מלון כמו מלון דבורה ברחוב בן יהודה בתל אביב, סט. טרופז באילת ופאן אמריקן (סאן) בבת ים שנהרס ב-2012.

בתכנון בית הכנסת "היכל יהודה" ראה טולדנו את פסגת יצירתו. ב-1972 הוא החל לעסוק בתכנון המבנה, הספיק לגבש רעיון מרכזי שאותו המחיש באמצעות דגם, אך ב-1973 ניפטר ולא הספיק לממש את חזונו. שותפו בחר למסור את העבודה שדרשה פיתוח והכנת תכניות הגשה לעירייה ועבודה לקבלן, לאדריכל עמירם ניב (יליד חיפה, 1940) שעבד באותה עת כשכיר במשרדו של האדריכל אלי גבירצמן. ניב מספר שבמהלך העבודות הוא ניסה לשכנע את וועד בית הכנסת לנסות להשיג מהעירייה את השטח שבחזית בית הכנסת, עד לרחוב ז'בוטינסקי, כדי שהחזות יוצאת הדופן שלו תבלוט מהרחוב הראשי ולא תלך לאיבוד מאחורי עצים ובניינים. הוא לא הצליח כמובן.

.

קמחי שהיה חבר קיבוץ יקום, יצר בכמה מקומות בארץ תבליטי בטון שהפכו את המבנים ליצירות אמנות של ממש

.

המוטיב החוזר כאן הוא מנורה ומגן דוד

.

בחזית משולבים גם פתחים מקושתים שנועדו להחדיר אור טבעי אל פנים האולמות

.

שמו של בית הכנסת מופיע מעל לפתח הכניסה

.

החזית כמו כל בית הכנסת עוצבה באופן סימטרי ובחזית שלה נקבעה רחבת התכנסות מרוצפת בגרנוליט

.

בפינה מופיע שמן של האדריכל טולדנו והמהנדס רוסו

.

קרדיט

.

פתח עגול בחזית

.

גם בסורג עוצבה מנורה

.

לזכר

.

שלוש פתחים מקושתים שפונים אל עזרת הנשים שבמרומי הבניין, ומעליה הפסוק "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"

.

חזיתות הצד של המבנה בוהקים בלובנם

.

כל הפתחים אנכיים, גבוהים ומסתיימים בקשתות

.

בני אור מול בני חושך: בית הכנסת הלבן ולעומתו מגדל משרדים שחור

.

הלבן מתאים לשמיים כחולים

.

למבנה קווים רכים במיוחד

.

מבט על השכנים: בית הסתדרות המורים שתכננו אריה אל-חנני וניסן כנען ומימין בית הועד הפועל של ההסתדרות בתכנון דב כרמי וחבר אדריכלים. משמאל מגדל הגימנסיה בתכנון ישר

.

מבט מרחבת הכניסה לבית הכנסת אל הבורות שמקיפים, ברקע מגדל אסותא בתכנון צור

.

גם דלתות הכניסה מצופות בעבודת ריקוע מתכת

.

12 השבטים ומנורה. בצד גם מודעות

.

בגלל הקורונה השיעור מתקיים במבואה תוך שמירה על מרחק

.

מבואת הכניסה

.

אולם התפילה מעוצב באופן סימטרי וצורת המבנה מורגשת בו היטב

.

הבמה מעוצבת כמו המבנה בקווים רכים

.

הד לחזית הבניין ניתן למצוא בעיצוב ארון הקודש

.

חלקו העליון שלה ארון מורכב מסורג מוזהב

.

המנורה שלצד ארון הקודש

.

מבט מההיכל אל אחורי האולם ובכלל זה עזרת הנשים שבקומת הגלריה

.

ב-12 החלונות שולבו ויטראז'ים שאותם יצר האמן יוסף שאלתיאל

.

התורמים

.

זכרון ליהודי שלוניקי

.

גופי התאורה עוצבו במיוחד לבית הכנסת

.

בפינת הבניין מדרגות מקשרות את מבואת הכניסה אל האולם בקומת המרתף ואל עזרת הנשים שבקומת הגלריה העליונה

.

עיצוב המדרגות מזכיר מאד את המדרגות שהיו בתיאטרון הבימה – בתכנון יצחק טולדנו: קוים רכים ומעוגלים.

.

הנברשת עוצבה במיוחד לחדר המדרגות

.

 

קורונה

.

קרוב לתקרה: בעזרת הנשים

.

גופי התאורה כולם עוצבו במיוחד למבנה

.

מבט ממרכז עזרת הנשים

.

קשת אטומה בעזרת הנשים

.

הקשת שבדופן עזרת הנשים ממשיכה את הקשת הפתוחה שחוצה את העזרה

.

מבט אל אחורי עזרת הנשים

.

סורג המתכת המשמש כמחיצה מעוצב כמו המנורה הניצבת ליד ארון הקודש

.

התקרה מכוסה בטיח אקוסטי כדי להימנע מתוספת של תקרה אקוסטית שתסתיר את המבנה

.

מבט אל הבמה וארון הקודש שמאחוריו מתלכדים קימורי הבניין

תודה לאדריכלים עמירם ניב, רוני טולדנו וד"ר צבי אלחייני, ליובל דניאלי ומיכל שייבר מארכיון יד יערי שבגבעת חביבה

בתי כנסת ומדרש נוספים:

.

עלי (דוד נופר)

שלוחות (יוסף שנברגר)

בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)

בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

כפר הנוער עיינות (יוסף שנברגר)

בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)

בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

רובע א' באשדוד (יצחק פרלשטיין)

הגדול בחדרה (יהודית שטולצר)

שדמות מחולה (טוביה קץ)

ישיבת שילה (ישעיהו אילן)

קול יהודה (יהודה מגידוביץ)

בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)

בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)

בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)

האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

בית חולים בילינסון (רם כרמי)

בקריית הטכניון (אהרן קשטן)

במושב ניר עציון (חנוך אחימן)

במחנה רעים (סטיו אדריכלים)

כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)

במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)

אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

ישיבת הכותל (אליעזר פרנקל)

מושב בני דרום (אליהו משאלי)

בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

בית המדרש במדרשית נעם (ג'ניה אוורבוך)

היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)

ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)

האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם ומאמר נוסף כאן (היינץ ראו ודוד רזניק)

היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)

בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)

ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)

הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)

זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)

הראשון והיחיד בהר עיבל

חפץ חיים בפתח תקוה

ההולנדי (אירית שור)

שוהם (ג'ו אבקסיס)

בית הכנסת ברודוס

בקיבוץ טירת צבי

חדיד הנטוש

בלפוריה

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אבנר  ביום 28/01/2021 בשעה 15:19

    מרתק! אשמח אם תעשה פוסט על בית כנסת שלום ביהושע בן נון 67 תל אביב. אני תמיד עובר שם וסקרן להבין את ההיסטוריה. זה נראה מאוד מפואר ונראה לי שבגין היה מסתתר שם בימים הישנים של המדינה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: