סיבוב באולם התצוגה של אוליבטי בכיכר סן מרקו בוונציה

המיקום המושלם של כיכר סן מרקו בשילוב עבודתו המעולה של האדריכל קרלו סקרפה (Carlo Scarpa) הופכים את אחד מאתרי התיירות יוצאי הדופן בוונציה, אולם תצוגה של חברת "אוליבטי" (Olivetti) לאתר חובה לכל מי שמתעניין בעיצוב ובאדריכלות. לכאורה נראה האולם שנחנך כאן לראשונה ב-1958 כמו חנות נוספת בשורת העסקים הארוכה שמקיפה את הכיכר. ארקדה של קשתות פונה אל הרחבה הגדולה והמבט מדלג בין ההתרחשויות הבלתי פוסקות בסביבה עד כדי כך שקשה להתמקד בחנויות עצמן שרובן לא כל כך מעניינות.

אלא שששונה מהחנויות בסביבה, אולם התצוגה שבו הספקתי לבקר כבר כמה פעמים, תמיד שוקק חיים. זו דוגמה למימוש מוצלח של תיירות אדריכלית, ענף שהחל לצמוח לפני שני עשורים והפך למרכיב בכלכלת התיירות הבינלאומית. בארץ הוא לא מפותח, אך באירופה, אמריקה והמזרח הוא ריווחי וממשיך לצמוח.

לא מדובר בחנות או באולם תצוגה ממשי. כבר עשרות רבות של שנים שחברת אוליבטי אינה מייצרת ומשווקת מכונות כתיבה ומחשבונים. המכונות שמצויות כעת בתצוגה, בדיוק כפי שהוצגו כאן עם פתיחת האולם לפני 63 שנה, אינן עומדות למכירה. מדובר באתר מוזיאלי שנועד להציג את עבודתו של האדריכל המוכשר שמצליח למשוך גם היום אינספור תיירים הבאים להתרשם מעבודתו ולקבל ממנה השראה.

ועל כך ברשימה זו.

.

ם

.

בכיכר סן מרקו בגשם

.

אולם התצוגה ממוקם בפינה: הכניסה היא מכיוון הכיכר אך יש גם כניסת שירות נסתרת בסמטה הצדדית

.

הגעתי בערב כדי לראות כיצד נראה המקום בשעת סגירה: כניסת השירות ולצדה דוגמאות לעבודת האבן המעולה שמאפיינת את עבודתו של סקרפה

.

חלונות הראווה מורכבים ממסגרות ברזל. גם לוחות האבן מגוונים והופכים את החזית ליצירה בפני עצמה

.

ובתצוגה שבחלונות הראווה: מכונות כתיבה וחישוב מהדגמים של 1958. אף אחד לא למכירה כיום

.

האדריכל עיצב הכל כמובן, כולל את מדפי התצוגה יוצאי הדופן. את הפסל שמימין יצר האמן האיטלקי אלברטו ויאני (Alberto Viani), ידידו של סקרפה. מכונת הכתיבה היא מדגם lexikon 80 electric מ-1955 ובעיצוב מרצ'לו ניצולי

.

מבעד לחלון הראווה ניתן להשקיף על בריכת הנוי הרדודה שבקצה שלה ניצב הפסל המופשט שיצר ויאני

.

אפשר גם הלשקיף על המדרגות העולות אל הקומה העליונה

.

את המדרגות עיצב סקרפה באופן האופייני לו, כזה שהשפיע על אינספור אדריכלים ואדריכלי נוף וגם בארץ תוכלו למצוא אותן בכל מיני מקומות

.

בבוקר הגעתי והמקום פתוח

.

החנות מוגבהת מעט מעל למפלס הכיכר ובפנים יש מדרגה נוספת (אבל זה לא מספיק ולכן גם היא מוצפת לרוב כמו הכיכר)

.

בשעת סגירה כך נראה הסורג שמגן על הכניסה

.

במהלך היום הסורג מתקפל לצד הכניסה

.

.

גוף תאורה מימין לכניסה בצורת סמלה המסחרי של חברת אוליבטי שאותו עיצב מרצ'לו ניצולי (Marcello Nizzoli) ב-1954. ניצולי היה אדריכל, גרפיקאי ומעצב תעשייתי ששימש בתפקיד מעצב ראשי בחברה בין השנים 1958-1936 ובמסגרת זו עיצב מכונות שזכו להצלחה.

.

שני מפלסים יש כאן: קומת הקרקע היא למעשה מבואה שבמרכזה מדרגות העולות אל קומת התצוגה שבמפלס העליון.

.

מבט אל הרחוב מבעד לחלונות הראווה הגדולים. המכונות שבתצוגה הקומה הזו פונות כולן לציבור שברחוב ויש רק מכונה אחת לתצוגה ליד המדרגות שפונה למבקרים. הפסל שניצב בבריכת נוי הוא מוקד נוסף שמושך תשומת לב ולרגע אפשר לחשוב שמדובר בגלרייה לאמנות

.

המכונות הישנות (אך מבריקות) לא מושכות הרבה תשומת לב ומצויות בחלק התחתון של החלון

.

לצד מנהלת המקום יש גם מדף ספרים למכירה שעוסקים ביצירתו של האדריכל קרלו סקרפה

.

המיקוד בקומת הקרקע הוא בעיקרו בעיצוב של אולם התצוגה – לכן יש כאן צבעים בריצוף, פסל נוצץ ועוד כל מיני פרטים כמו שזה שבפינת בריכת הנוי הנושא את לוגו החברה

.

בקומת הקרקע כל אזור מרוצף בגוון אחר: לבן-אפור, אדום, כחול וצהוב

.

.

אחרי סיבוב בוונציה שבו התמקדתי בעבודותיו של האדריכל קרלו סקרפה, חשבתי להקדיש לו מאמר ב-xnet שיציג את מיטב עבודותיו בוונציה, סוג של מדריך שכל אחד יכול להשתמש בו בעת ביקור בעיר. אבל זה לא יצא. היות ועכשיו הגעגועים למקום הזה גוברים אצלי, אז מצאתי את עצמי חוזר אל אותן עבודות ואת אחת מהן אני מביא כאן. היא גם זו שממוקמת באתר הכי מתוייר בעיר ואולי גם הכי יפה – כיכר סן מרקו.

אבל כמו שמגדל הפעמונים בכיכר הוא לא המבנה מקורי אלא משוחזר (לאחר שקרס לפתע ב-1902), גם אולם התצוגה של אוליבטי הוא לא האולם המקורי אלא שיחזור מדויק של המקור. שיחזורים כאלה שדורשים משאבים נדיבים וגם למעשה חזון הם לא דבר כל כך נדיר באירופה. יצירות אדריכלות נוספות שנהרסו זכו לשיחזור קפדני ובראשם הביתן הגרמני בברצלונה שאותו תכנן ועיצב האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה ב-1929. הביתן פורק בתום התערוכה אך חלקיו אבדו והוא שוחזר ב-1986. כבר שנים שבארץ מדברים על שיחזור "קפה גלינה" (1934) במגרשי התערוכה בנמל תל אביב שאותו תכננו במשותף האדריכלים אלזה גדעוני, ג'ניה אוורבוך ושלמה גינזבורג, אך העירייה קפה גלינה, וחברת אתרים טרם מצאו עניין בפרויקט.

אולם התצוגה של חברת אוליבטי הוקם ב-1958 כיוזמה שעלתה פחות משנתיים קודם לכן אצל אדריאנו אוליבטי, בעלי החברה. המטרה היתה להציג בפני הציבור הרחב והמגוון שפקד את כיכר סן מרקו, את המכונות החדישות של החברה שהוקמה ב-1908 וזכתה אז להערכה והצלחה אדירה. לצורך כך בחרו אוליבטי וסקרפה שטח בשורת החנויות הצפונית. כך נבחר חנות בקומת קרקע שממדיה הם 21 מטר עומקה, 5 מטר רוחבה ו-4 מטר גובהה. שטח זה נהנה משתי חזיתות הודות לסמטה (Sotoportego del Cavalletto) שקישרה בין הכיכר ובין גשר שחצה את התעלה המקבילה לכיכר מצפון. לכן, לאולם יש גם חזית שפונה לתעלה. סקרפה רוקן את השטח שקיבל מכל תכולתו, פרק קיר תומך שחצה את האולם במרכז לשניים והחליף אותו בעמודים.

הרעיון הבסיסי היה ליצור קומת קרקע שבה העיצוב יקבל את הדגש ובו סקרפה קיבל הזדמנות מלאה להוכיח את כשרונו עם מינימום אילוצים. הקומה השנייה התמקדה במכונות החברה שעמדו לתצוגה. גם בקומת הקרקע הוצגו מכונות, אך אלה הוצבו בצמוד לחלונות הראווה ופנו לעוברי האורח, כשמכונה אחת בודדת הוצבה במרכז האולם, בסמוך למדרגות. היתה זו המכונה שנחשבה בשעתו לגולת הכותרת של מוצרי חברת אוליבטי – מכונת הכתיבה מדגם audit 513 שעוצבה בידי מרצ'לו ניצולי (Marcello Nizzoli) בשיתוף נטלה קפלרו (Natale Capellaro).

יצירה נוספת של ניצולי היא גם זו שמקבלת את פני הבאים לאולם התצוגה. במבואת הכניסה הותקנה מנורה יפה שעוצבה בהתאם ללוגו החברה בשעתו. ניצולי המוכשר ששימש בתפקיד מעצב ראשי באוליבטי בין השנים 1958-1936 ובמסגרת זו עיצב מכונות שזכו להצלחה, עיצב גם את הלוגו ב-1954. סקרפה היה גאון בעבודת אבן וניתן להתרשם כאן מעבודתו המעולה, תוך שהוא מטפל בכל פרט: ברצפה שמקבלת בקומת הקרקע צבע שונה בכל אזור (לבן-אפור, אדום, כחול וצהוב), בגופי התאורה שמשולבים ברובם בקירות האולם בוחלונות הראווה המורכבים ממסכי זכוכית גדולים ורבועים הקבועים במסגרת ברזל מוזהב. למרות הסרת הקיר שהיה באולם והחלפתו בעמודים, בחר סקרפה לחלק את האולם לשניים – החצי שממנו נכנסים נותר פתוח לכל אורכו וללא כל פרטים מיוחדים, בעוד שהחלק השני כולל כמה מרכיבים: בריכת נוי העשויה מגוש שיש שחור ובתוכה מים זורמים. בקצה הבריכה ניצב פסל ברונזה מופשט שיצר הפסל האיטלקי אלברטו ויאני (Alberto Viani) ונקרא עירום בשמש (nudo al sole). הפסל מונח קרוב לחלונות הראווה ומושך בזוהרו את תשומת לב אצל עוברי האורח בארקדה החיצונית. לרגע נראה שמדובר כאן בגלרייה לאמנות, כל שכן כשהמכונות המוצגות לראווה בחלונות מונחות בחלק התחתון וכמעט נעלמות במבט הראשון.

המדרגות הן המוקד המרכזי בקומת הקרקע. אלה מדרגות שאופייניות לעבודתו של סקרפה. הן מורכבות מלוחות אבן הנראים כמרחפים זה מעל זה ומעוצבים בממדים שונים. כך המדרגות הופכות לאלמנט פיסולי בפני עצמו וגם העליה בהן היא חוויה אחרת. מדרגות אלה, כמו גם אחרות שעיצב סקרפה, היוו השראה משמעותית על אדריכלים ואדריכלי נוף, וגם בישראל לא פעם תתקלו במדרגות שעוצבו בהשראתם. סקרפה יצר כאן מסלול הליכה מכוון מראש, כשהפסל והמדרגות הם המוקד המרכזי בו. נפגשים אתם בקומת הקרקע, וכשמסיימים את הסיבוב בקומה העליונה המבט צונח על שניהם מלמעלה.

.

המדרגות הן במרכז – יצירה בפני עצמה המורכבת מלוחות אבן לא חזרתיים הנראים כמו מרחפים זה מעל זה. משמאל לוחות העץ הם למעשה דלת נסתרת שיוצאת אל הסמטה הסמוכה

.

המדרגות

.

.

הקומה העליונה רגועה ואינטימית. כמעט ואין בה פתחים אל החוץ וגם אלה מוסתרים מאחורי סורג עץ שניכרת בו השפעה של עיצוב יפני.

קומה זו מורכבת בעיקרה משתי גלריות שמעוצבות כמעברים צרים. לאורכן מוצגות מכונות החברה משנות ה-40 וה-50 וכיום הן כולן פרטי אספנים ואלה שבתצוגה הן תרומת חברת אוליבטי. היות והמיקוד הוא במכונות אז העיצוב כאן רגוע יותר. יש אמנם ערוגה מעוצבת בקצה אחד ושני פתחי חלונות בצורת עין בקצה השני, אך בין לבין העיצוב סולידי ומזערי. במרווח הרחב שבין שני המעברים נמשך המבט אל הקומה התחתונה, שם חוזרים וצופים על המדרגות והפסל.

.

מבט אל הקומה העליונה מהקצה העליון של המדרגות

.

.

ב-1984 נסגר אולם התצוגה ובשטחו נפתחה חנות מזכרות לתיירים. למרות השינוי בשימוש, לא עשו בעלי החנות שינויים מרחיקי לכת, אלא בחרו להותיר חלקים נכבדים מעיצוביו של סקרפה, כמו הריצוף והמדרגות. גם בריכת הנוי והפסל נותרו במקומם. בינתיים הפסיקה חברת אוליבטי לייצר מכונות, נמכרה לקונצרן וכיום היא חברת טכנולוגיה. התחזקות המודעות לעבודתו של סקרפה הובילה שני עשורים לאחר מכן לסלק את החנות מהאתר ולשחזר את אולם התצוגה עד לפרט האחרון. פרויקט שיחזור נוסף שנערך באותה עת היה חידוש גן הפסלים שעיצב סקרפה במתחם הביאנלה ב-1952.

היוזמה שהחלה להתקדם ב-2009 באה מצד בעלי השטח, הקרן הלאומית להגנה על אתרי מורשת (Fondo Ambiente Italiano) ובשיתוף גופים נוספים. תחילה נערך מחקר מעמיק שהתבסס על איסוף תכניות ותצלומים של האולם, נלמדו החומרים, מקורותיהם ושיטות השימוש. חלקים קיימים נוקו וחודשו וחלקים אחרים שחסרו או התבלו הוחלפו בחומרים זהים וחדשים. עבודות השיחזור בוצעו במשך שנה שלימה וב-2011 נפתח אולם התצוגה מחדש לציבור כמוזיאון.

המהלך של פיתוח אתר יוצא דופן שכזה, תוך פתיחתו לציבור (הכניסה היא במחיר סמלי), מחזק את ענף התיירות המקומי באתר יוצא דופן וגם מחזק את מעמדה של איטליה בכלל ונציה בפרט כמוקד של עיצוב וככזה בעל מסורת מפוארת.

.

הקומה העליונה מורכבת מגלריה היקפית כשבמרכז פתח

.

.

האדריכל קרלו סקרפה נולד בוונציה ב-1906, חי בה את מרבית חייו ובה גם יצר את מרבית עבודותיו (שאני מקווה לכתוב כאן על חלקן בהמשך). במקביל לעבודתו השקיע מזמנו בהוראת האדריכלות באוניברסיטה לאדריכלות בוונציה וגם עמד בראשה במשך שנתיים.

לאורך חייו עיצב במגוון של שימושים – מגורים, מלונאות, מסחר, הנצחה, כנסיות ומבני אקדמיה. אך בעיקר הוא התמקד בחידוש מוזיאונים במבנים עתיקים, עיצוב סביבות תצוגה ובמיוחד במתחם הביאנלה בוונציה. הוא עיצב גם עבודות חדשות אך כאלה שנערכו מתוך זיקה הדוקה למסורת העיצוב האיטלקית. את המפורסמת שבעבודותיו הוא תכנן בעשור האחרון לחייו – בית לוויות, Tomba Brion, סמוך לעיר טרוויזו שבקרבת ונציה. השימוש בחומר כמו גם באור, התמקדות ביחסים בין פנים וחוץ, אטימות והשתקפות היו מוטיבים שחזרו והופיעו בעבודותיו, תוך שהוא מפגין שליטה מלאה ומעוררת הערכה ביכולות הטיפול שלו בכל אותם מרכיבים.

כאדריכל משפיע וייחודי שמר סקרפה על קשרים עם בכירי אדריכלי המאה העשרים, כמו פרנק לויד רייט, אלוור אלטו ולואי קאהן. אלה טרחו להגיע לוונציה, לא פסחו על עבודותיו ועלו אליו לרגל. ב-1978 הוא נפטר מפציעה בעקבות נפילה בעת ביקור ביפן. גופתו הושבה לאיטליה וניטמנה בגבול שבין בית הלוויות שתכנן זמן קצר קודם לכן ובין בית הקברות הצמוד לו.

.

התאורה משולבת בקירות

.

המעברים מחופים בעץ שהובא מאפריקה

.

מי שנמצא בקומה העליונה יכול להשקיף על הקומה התחתונה וגם על הרחוב, אך גם בקומה העליונה יש זוג פתחים הפונים לארקדה ומעוצבים באופן יוצא דופן בצורה המזכירה עין

.

פתח ממנו ניתן להשקיף אל כיכר סן מרקו

.

תצוגת המכונות נערכת בצמוד לקירות ובסמוך לגופי התאורה

.

כל מכונה ניצבת על מדף של עץ הנשען על הקיר ועל זוג מוטות פליז דקיקים

.

מכונת חישוב מדגם SUMMA 15 שעיצב מרצ'לו ניצולי ב-1949

.

בקצה הקומה יש גם צמחייה

.

צמחיה בערוגה בנויה. הצורות האלה נכנסו גם לישראל שנים אחדות מאוחר יותר

.

הריצוף בקומה העליונה שונה חומרית וצורנית מזה שבקומת הקרקע. פה אין צבע אלא לוחות אבן כי המיקוד בקומה הזו הוא לא בעיצוב אולם התצוגה אלא במכונות

.

מבט אל המדרגות מלמעלה. מכונת הכתיבה מדגם audit 513 שהוצגה לראווה במרכז קומת הקרקע היתה בשעתו גולת הכותרת של מוצרי החברה החדשים וגם אותה עיצב מרצ'לו ניצולי בשיתוף נטלה קפלרו (Natale Capellaro)

.

מבט אל הכניסה מלמעלה.

.

כיכר סן מרקו עם רדת החשיכה

.

זמן מצוין לפיצה

.

עבודות אבן מעולות הן עניין כמעט שבשגרה באזור הזה של איטליה, כמו למשל הכניסה הזו לבית דירות בפדובה שבה בקרתי לאחר מכן

.

והפעם מהצד השני של הרחוב

.

רשימות נוספות על איטליה:

כנסיית יוחנן המטביל במילאנו בתכנון ג'ובאני מוציו

מרכז האמנות של קרן פראדה בתכנון רם קולהאס

כנסיית סנטה מריה אנונציטה במילאנו

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Itay Katz  ביום 23/01/2021 בשעה 18:46

    עשית חשק לנסוע לשם

  • שאול כוכבי  ביום 24/01/2021 בשעה 13:47

    אכן געגועים..
    ובקצה המסדרון ליד הצמחים בין כל האיטלקים, טוב להזכר – כורסאות מיס ון דה-רוהה…

  • אודי  ביום 10/02/2021 בשעה 19:08

    אני ממליץ לקרוא בוויקיפדיה (או בכל מקום אחר) אודות אדריאנו אוליבטי שעל פי המאמר כאן יזם את הקמת אולם התצוגה והיה דמות יוצאת דופן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: