סיבוב ברחוב בשכונת נופים במודיעין שתכננו פייגין אדריכלים

לא עיר, לא כפר, אלא רק פרבר. סיבוב בשכונת נופים הוא מהלך שנותן חומר למחשבה: מצד אחד הבינוי ופריסת השימושים היא סתמית, חד-גונית. מסוג המקומות שנראה שאנשים בוחרים לגור בהם כי אין להם הרבה ברירה. מצד שני נראה שלראשונה מודיעין מתכננת סביבת מגורים שמקושרת לסביבה הטבעית ההיקפית באופן מודע – גם במבט וגם בתנועה. הסביבה הזו היא היתרון של השכונה, היות וחלק נכבד מהדירות בשכונה פונה אל הנוף הטבעי שעוטף את הגבעה שבראשה הוקמה. ועדיין לא רבים מתושבי השכונה נהנים מהיתרון הנופי – כ-75% מהדירות פונות לרחובות הפנימיים או לבינוי סמוך, נוף של בתים ורחובות משמימים.

אל תוך הסביבה הלא מעניינת הזו שבמודיעין הגעתי בששי בבוקר במיוחד כדי לראות את הרחוב שתכנן משרד פייגין אדריכלים. לרוב ידועים הפייגינים כמתכנני בתי מלון, אך הם גם עוסקים לא מעט בתכנון מגורים. את הפרויקט מצאתי בחשבון האינסטגרם של הצלם אסף פינצ'וק, והמבנים שנראו לי יוצאי דופן וכאלה שחורגים מהקווים הכלליים של הבנייה במודיעין, משכו אותי לסיבוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

?

.

לשכונה יש שתי כניסות בלבד (זה בסדר, גם לרמת אביב ג' יש רק שתיים). זו אחת מהן והיא גם עוברת מתחת לכביש 431 שזה היתרון הגדול של השכונה: ניתן לצאת מהשכונה וממודיעין במהירות

.

.

(1) שכונת נופים

תכנית שכונת נופים שאותה ערכו האדריכלים משה אמריו ואלי מאיוס בהזמנת משרד הבינוי והשיכון, בנויה כולה בראשה של גבעה במערב מודיעין. החלק הצפוני של השכונה פונה לעמק שנותר טבעי. לדרום משיקה השכונה לכביש ראשי אך גם כאן נשקף נוף יפה. מבני הציבור והשטחים הציבוריים הפתוחים מרוכזים בעיקר בפסגת הגבעה. פרויקט המגורים שתכננו הפייגינם מתפרס על פני המגרשים שבצפון רחוב יער אשתאול, שהוא הרחוב הצפון-מזרחי בשכונה. זהו אמנם רחוב ללא מוצא בשני קצותיו, אך קצוות אלה מקושרות רגלית לשביל שיורד אל הנחל והטבע. על הגשר שמחבר את שכונת נופים לשכונת הציפורים כתבתי כאן.

הבינוי בשכונה הוא ישראליאנה מובהק. לא משהו שאדריכלים יתגאו בו ואין צל של סיכוי שיתגלגל לפרסום במגזין אדריכלות שאינו שיווקי.

.

תכנית מד/1/9 לשכונת נופים שאותה ערכו האדריכלים משה אמריו ואלי מאיוס. התכנית אושרה ב-2013 ורק עכשיו משלימים את בניית הבתים.

.

שורת המבנים שתכננו הפייגינים לאורך רחוב יער אשתאול מצויה בקצה הצפון-מזרחי של השכונה, קו ראשון לנוף, מבנים שהוגדרו כמדורגים בתכנית הבינוי

.

טיפוסי בינוי בשכונה

.

המגוון של המגורים הוא לא רק במיקום בשכונה אלא גם בגובה המבנים: יש בתים של ארבע קומות, שמונה קומות וגם יותר

.

פיתוח במרחב הציבורי: שבילי אופניים לצד עצים הכי צעירים וזולים, שבילים ומדרגות בין הבניינים

.

עד מתי האדריכלים הדפוקים יבינו שהגדרות האלה לא עובדות ובסוף מוסיפים עליהם תוך שנייה את המחצלות האלה?

.

כמו בכלוב קופים בגן חיות, גם כאן מלא מתקני שעשועים לתינוקות וכמה מתקני כושר לבבונים, בלי טיפת טיפול נופי שיוצר הפסקה אינטימית מההמולה. בחרו גם את העצים הכי זולים שיש. לא נראה שמישהו תכנן את המקום הזה, אלא נתנו לאיזה פקיד בעירייה. אני לא טוען סתם, בעיריות עושים את זה והתוצאה בהתאם

.

.

(2) הפרויקט

פרויקט "אחוזת נופים" הוקם במסגרת קבוצת רכישה בקצה של שכונת נופים. לא מדובר באחוזה אלא בבתי דירות, כשכל דירה היא של 4 עד 6 חדרים. לדירות התחתונות יש גינה פרטית צמודה, ולאלה שבראש הבניין יש גם חדר נוסף שצמוד לגג פרטי. בשונה מרבים מהבתים בשכונה, כאן זכו כל הדירות להנות מהנוף הנשקף מהשכונה. בנוסף, עורף הדירות פונה לרחוב צדדי וללא מוצא, סביבה שקטה שמהווה יתרון נוסף למי שאוהב לישון עם חלון פתוח.

הבניינים מעוצבים בכשרון שבולט יותר מאלה שמופיע בשאר המבנים בשכונה. אלא שעכשיו כשאני ניגש לכתוב על הפרויקט, אני תוהה מה כל כך הלהיב אותי כשראיתי את התמונה שצילם אסף פינצ'וק. הוא צלם כישרוני שהצליח לתפוס זווית מחמיאה שמעניקה למבנה ערך מונומנטאלי.

וחוץ מזה? אני משער שהיה זה הדירוג של עורף הבניין עם אותם כתמים כהים שבחלקם העליון נקבעו פתחי החלונות. אותו גוון כהה חוזר ומופיע בעמודים עגולים שמתנשאים לגובה של שתי הקומות התחתונות הפונות לרחוב. שני חלקיו של הבניין שתוכנן בסימטריה מושלמת נפגשים בפס אנכי של תריסים שנמתח לכל גובה החזית. גם תריסים אלה מופיעים באותו גוון כהה וסוגרים על פתחי חדר המדרגות הפנימי. את משחק הצבעים הזה ניתן למצוא בעבודות נוספות של המשרד, למשל במתחם המגורים בשכונת גילה שבירושלים שעליו כתבתי כאן, אלא ששם פיתוח המבנים והחצר המשותפת (שכאן בכלל לא קיימת) היה עשיר יותר.

הבניינים רק אוכלסו וכבר הדיירים עורכים בהם תוספות ושינויים בעיקר תוספת גדרות במבוק שהוצמדו למעקות הזכוכית והקמת מחסני פלסטיק במרפסות ובגג.

ניסיתי לדלות תובנות נוספות מהאדריכל יואל פייגין. הכנתי כמה שאלות אבל הוא לא הגיב.

.

.

האדריכלים

כשיהודה פייגין (נולד ב-1935) פתח את משרדו העצמאי ב-1962, היה זה לאחר שעבד שנה במשרדו של האדריכל זאב רכטר ושנתיים נוספות במשרדים שונים בוינה, שיקגו ולוס אנג'לס. במשרדו העצמאי התמקד תחילה בעיצוב של דירות מגורים, אך תוך זמן קצר זכה לתכנן עבודות משמעותיות יותר בתחומי תעשייה, מלונאות, מגורים וגם ספורט. ועדיין התחום בו מתמחה משרדו עד היום הוא במלונאות ורבים מבתי המלון שנבנים בישראל בעשורים האחרונים הם פרי תכנון של משרדו שבו שותפים כיום גם שני בניו – דב ויואל.

כאן בבלוג כתבתי על מבנים נוספים שתוכננו במשרד פייגין אדריכלים: קלאב הוטל טבריה, מלון אגמים באילתקניון אייס באילתמלון גולדן קראון בנצרתמלון לאונרדו קלאב טבריה וגם מתחם מגורים בשכונת גילה שבירושלים ואולם הספורט המועצתי בעמק יזרעאל. ב-xnet פרסמתי על חוות הברון הנטושה בחלקה בזכרון יעקב ועל מתחם מלונאות ומגורים מתוכנן באילת.

.

הבינוי חזרתי בחזותו. כל מבנה שונה והותאם למיקומו הטופוגרפי. אך הכניסה לרחוב לא מודגשת וגם בו הבינוי חזרתי בסתמיותו בקטע זה.

.

 

המבנים מדורגים בשתי החזיתות – גם צפונה לנוף (תמונות בהמשך) ודירוג הפוך בחזית הפונה לרחוב

.

הגדר בחזית לא סוגרת על חצר אלא רק על החנייה. מי שאין לו במודיעין שתי מכוניות מתאבד

.

הקומה העליונה מצלה על הקומה התחתונה. אני אוהב שקרני השמש חודרות לחדר ושוטפות אותו באור למשך שעה או שעתיים

.

המשאית היא לא העניין. שימו לב למעקה הזכוכית שבקומת הגג:

.

המחצלות האלה הן מכת מדינה למה מעקות הזכוכית???? אדריכלים יקרים: תחזרו למעקות בנויים. אף אחד לא צריך את "השקיפות" ואת בזבוז הזמן על ניקיון הזכוכיות

.

כולם בסופו שלד בר סוגרים עם המחצלות האלה

.

אולי כדי להסתיר את הביתנים שמקימים

.

קומת המסד

.

חזיתות הבניין סימטריות ועם מינימום חיכוך בין הדירות

.

השילוב הוא של באבן (טבעית או מלאכותית) עם כתמים אפורים כהים שמורכבים מתריסים שסוגרים על החלונות או מאבן (טבעית או מלאכותית) שמדגישה את הפתחים או רק קצב באמצעות פתחים אילמים כמו שמופיע כאן בקומה העליונה

.

משחק של תיבות

.

מבט למעלה לפני הכניסה

.

גם העמודים נצבעו באפור כהה

.

וגם תיבות הדואר. הבניין טרם אוכלס ואין עדיין שמות

.

ברוכים הבאים: מודעה בכניסה

.

המרפסות של הדירות פונות אל הנוף

.

האם לא היה עדיף לקבוע את חדרי השינה לכיוון הנוף השקט במקום לקבוע אותם לכיוון הרחוב שעלול להיות רועש. מצד שני סלון שפונה לנוף זה דבר נחמד

.

כמו נקניק נחתך הרחוב בקצה שלו

.

רק כשנחלצים מהרחוב ויורדים מהקצוות מגלים את המראה הכללי של הבניין והדירוג

.

שביל רחב להולכי רגל ורוכבי אופניים מלווה את חזית הבניינים בחלקם התחתון ולאורך החיבור בין הבנוי והטבע

.

הגינות של הדירות שבקומות הקרקע מוגבהות מהשביל ומגודרות

.

המבנים בשלבי אכלוס שונים. הדיירים לא הספיקו לערוך את השינויים המסורתיים

.

הדירוג מזכיר את קלאב הוטל טבריה שתכנן יהודה פייגין לפני 45 שנה וגם בו תמצאו מרפסות מדורגות שבו כל אחד יכול להשקיף ולהאזין למתרחש במרפסות שמתחתיו

.

שני פרויקטים סמוכים ומדורגים שתכנן המשרד לפני 45 שנה בטבריה: משמאל קלאב הוטל טבריה ומימין פרויקט מגורים

.

משקיפים

.

מראה מעל הגשר

פרסמתי רשימות על מבנים נוספים שתוכננו אצל פייגין אדריכלים:

קלאב הוטל טבריה

מלון אגמים באילת

קניון אייס באילת

מלון גולדן קראון בנצרת

מלון לאונרדו קלאב טבריה

מתחם מלונאות ומגורים מתוכנן באילת

אולם הספורט המועצתי בעמק יזרעאל

מתחם מגורים בשכונת גילה שבירושלים

חוות הברון הנטושה בחלקה בזכרון יעקב

שיר לסיום מאת הבייביסיטר של גודוביץ:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • oded samuel  ביום 16/01/2021 בשעה 19:07

    בדיוק הקשבתי לכתבה על אוסקר קאופמן, עיר גנים,עפולה,ואני מוסיף שכונת הדר חיפה ,ובדיוק עברתי בשכונת מופת אורבאנית שכונת יוסף בבת ים היכל התרבות, וקשה שלא להתקומם על הפיספוס שהביאנו עד הלום.
    (לא יודע אם הוא תכנן את שכונת יוסף המדהימה אבל רוחו של קאופמן שורה שם.)

    • מיכאל יעקובסון  ביום 16/01/2021 בשעה 19:11

      רמת יוסף בבת ים תוכננה על פי עקרונות הרבה יותר מתקדמים מאלה שבהם החזיק קאופמן. תכנן אותה יצחק פרלשטיין שנים רבות לאחר שקאופמן ירד מהבמה כמתכנן עירוני.

      • oded samuel  ביום 16/01/2021 בשעה 19:59

        תודה
        לא אמרתי כמובן שקאופמן תכנן את רמת יוסף.
        יש ברמת יוסף ערכים שקרובים אל קאופמן יותר מאשר האדריכלות הגושית שתפסה חלק נכבד בזאת שבאה אחריו.
        נכון גם שהבנייה המאווררת מפולשת אינה של קאופמן.
        רמת יוסף יוצרת געגוע ותסכול על מה שבא אחרי קאופמן.

  • שאול  ביום 16/01/2021 בשעה 20:56

    מיכאל,
    לגבי המעקות במרפסות אפשר להתווכח ולדון מה מוצלח יותר.
    לגבי הגדרות של דירות הגן – לרוב את הפרטי מכתיבה הועדה בהנחיות העצוביות, אין מה להלין על האדריכלים.

  • Udi Oron  ביום 16/01/2021 בשעה 21:14

    תודה רבה על הסקירה! מעריך שרוב מי שיגיע לגור בשכונה מגיע מגוש דן (ידוע לי על קבוצת רכישה רמת גנית אחת לפחות שרכשה בשכונה).
    גן המשחקים מוצלח מאוד ומהווה נקודת משיכה גם לתושבי השכונות האחרות כמו גם הטיילת מהצד השני של השכונה – כולם עם שבילי אופניים, גני משחקים, מתקני כושר, ספסלים, פינות מנוחה, מגרשי ספורט.
    האמירה "מי שאין לו במודיעין שתי מכוניות מתאבד" קצת אומללה ובעיקר באה להעליב: חבל שלא סקרת את המאמץ הרב שנעשה בתחום שבילי האופניים במקום. הרחובות מוגבלים ל-30 קמ"ש. בעידן הקורונה אנשים עובדים מהבית וזה ככל הנראה ימשיך כך לרבים גם עם סיום המגפה. הכולם השתנה, והצורך ההזוי לצאת בבוקר מהעיר לעבודה ילך ויפחת. במקום זה נצא עם הילדים לסוע באופניים, ולזה מודיעין מושלמת.
    מרכז ישפרו 5 דקות נסיעה ברכב (שנוא על מתכננים ואדריכלים, אהוב על הציבור) או 15 דקות נסיעה באופניים, כולל תחנת רכבת (הדרך לשם עוד תשתפר לרוכבי האופניים בוודאי, במקום מגרש חניה עצום חדש+גשר הולכי רגל חדש. זאת אומרת – אפשר לצאת באופניים מהבית לרכבת בקלות. ממש ממש אין צורך בשני רכבים. ומי שמחזיק שני רכבים – השכונה בוודאי כוללת מקום חניה לשני רכבים לכל דירה).
    השכונה מאוד דומה בלא מעט מאפיינים, לפחות הנופיים לשכונת הציפורים הסמוכה — שווה להשוות.

  • Udi Oron  ביום 16/01/2021 בשעה 21:48

    כתבת שתי מכוניות. אפשר עם אחת.

  • Neta Peleg  ביום 16/01/2021 בשעה 21:53

    כל כך נהנית מהכתיבה המשובחת ומהדיוק שלך.

  • יעל  ביום 17/01/2021 בשעה 1:15

    מדוע לא לשים מעקה מזכוכית חלבית שתיתן קצת פרטיות למי שיושב המרפסת?

  • ויקי  ביום 17/01/2021 בשעה 1:32

    ״אדריכלים דפוקים״ -?- יש מספיק מילים בשפה העברית בשביל לתאר את התסכול מעבודה לא מעמיקה או מזלזלת של אדריכלים.
    ו״מתקני כושר לבבונים״ …. התבאסתי

  • ויקי  ביום 17/01/2021 בשעה 6:46

    אתה מופתע שהתבאסתי? אני קוראת את כל הכתבות שלך בהתרגשות יש לציין. מאוד נהנית מהסיפורים ומהתמונות. התבאסתי מהשפה…

  • ויקי  ביום 17/01/2021 בשעה 6:46

    אתה מופתע שהתבאסתי? אני קוראת את כל הכתבות שלך בהתרגשות יש לציין. מאוד נהנית מהסיפורים ומהתמונות. התבאסתי מהשפה…

  • ויקי  ביום 17/01/2021 בשעה 7:44

    חסרי אחריות מקצועית… סביבתית.. חברתית.. 🙂

  • ayelet  ביום 17/01/2021 בשעה 9:08

    המראה במודיעין בדרך כלל הוא שילוב של: תרבות אדריכלית שמטרתה להפיק כסף לקבלנים, למכור בקלות את העיר (הרבה שטחים ירוקים) ולצייד את הדירה באיזה פריט לא נחוץ ויוקרתי (עם אלמנטים שאין להם שימוש חכם וירוק).
    זאת יחד עם תרבות ישראלית של ניצול כל שטח "לתפוס עוד משהו" – מחסן, חדר.
    אני לא יודעת מה בא קודם – כולנו אשמים בכך שהגענו עד הלום – מבניה נקיה ופרקטית, ידידותית לאדם – הגענו לבניה ידידותית ליזם.
    עם ספדיה יש לי חשבון – כמשתמשת ותיקה בעיר שלו. כל יום אני שואלת את עצמי מה חשב לעצמו?
    מזל שבמודיעין יש אנשים נפלאים – שהתנקזו אליה מהארץ והעולם – עם קיבוץ גלויות שיוצר קהילה מצוינת. עובדה שאני עוד פה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: