סיבוב בחדר האוכל ואולם הספורט בקיבוץ שער העמקים

85 שנים נמשכת מסורת חדר האוכל בקיבוץ שער העמקים. מה שהתחיל כאוהל, הוחלף בצריף עץ והפך למבנה שהלך וטפח לאורך כמה עשרות שנים בידי כמה אדריכלים שונים, ממשיך ומתפקד גם היום. את בסיסו תכנן המהנדס יוסף אידלמן. 20 שנה מאוחר יותר הורחב הבניין בידי האדריכל מנחם באר ולאחר 20 שנה נוספות היה זה האדריכל דן פלג, חבר שער העמקים, שהרחיב אותו בפעם האחרונה.

חדר האוכל אמנם כבר לא מהווה את הלב של הקיבוץ, אבל נוכחותו החזותית בקיבוץ משמעותית ויותר מתמיד הוא פתוח לציבור. בדומה לחדרי אוכל אחרים בקיבוצים (משמר השרון, גליל ים) גם כאן מידי יום שישי ניתן לבקר בו, ולקנות הביתה מנות אוכל מגוונות.

מבנים מרשימים נוספים שסוגרים על שורת מבני הציבור שבמרכז הקיבוץ הם הסטודיו-גלריה של אברהם עמרי שעליו כתבתי כאן לאחרונה, אולם הספורט וגם מבנה הלול הדו-קומתי שמשויך כבר לאזור המשק. בשונה מחדר האוכל שבו נגעו רק אדריכלים בני קיבוצים, לתכנון אולם הספורט שתוכנן ב-1968 נבחרו האדריכלים החיפאים אבנר קנר וישראל קומט והמהנדס מנחם ראט.

ועל כך ברשימה זו.

.

טעמי הבית

.

שער העמקים

.

חזית חדר האוכל המזרחית הפונה אל הכניסה לקיבוץ היא הכניסה ה"חדשה" שהוקמה עם הרחבת הבניין. ברקע הר הכרמל

.

ים של גרנוליט

.

שלט וקלנועית בכניסה: חדר האוכל משמש להסעדה של החברים וגם למכירת אוכל מוכן לשכנים

.

חלק מחזית חדר האוכל הדרומית הכוללת חלון מסך זכוכית עם מרפסת מקורה שנועדה למנוע כניסת קרני שמש ישירות אך לאפשר מבט רחב של הסועדים אל הנוף

.

.

"הצטרפתי לקיבוץ ב-1948, הייתי ילד בן 14 והגעתי עם 'עליית הנוער' מרומניה, כשבדרך לארץ האנגלים תפסו ושלחו אותנו לקפריסין. היה לי דוד בשער העמקים והוא הביא אותי לפה", מספר שלמה צור, חבר קיבוץ שער העמקים שהגיע לכאן לבדו. "היתה לי אחות שנפטרה ברומניה ממש לפני שעלינו והיה לי אח שעבר לברית המועצות ב-1940 וארצה הוא הגיע רק ב-1971".

התקשרתי לצור כי הוא מכיר מקרוב ואולי הכי טוב את חדר האוכל על גלגוליו השונים. הוא נזכר שבשונה מילדי הקיבוץ, לקבוצת הילדים שבאה מחוץ לארץ והוא בתוכם, היה סדר יום שונה – "אכלנו שלוש ארוחות ביום בחדר האוכל כי היה לנו תנאים קצת אחרים. למדנו בבוקר ועבדנו שלוש שעות אחר הצהריים. אלה היו זמנים קשים בשער העמקים והיתה גם תקופת צנע, קמצו באוכל, אבל הבישול היה מצוין. חדר האוכל נבנה כבר ב-1940 ובמשך השנים עשינו לו עוד שתי תוספות, כשבפעם השניה שהרחבנו את חדר האוכל הייתי מנהל הפרויקט במשך שלוש שנים. הייתי רכז בניין תקופה קצרה, אבל הייתי חבר וועדת תכנון במשך 40 שנה".

.

(1) אוהל וצריף במחנה הארעי, 1930

בזמן שצור נקלט בשער העמקים, ניצב היה חדר האוכל כבר שמונה שנים במקומו. הקבוצה שהקימה את שער העמקים התגבשה בחדרה החל מינואר 1930 ומיד לאחר מכן במגדיאל (כיום הוד השרון) באתר ארעי במשך חמש שנים. באותה תקופה חדר האוכל שלהם היה אוהל "שהרוח העיפה את החול לתוך מנותינו, פרימוס רועש המדריך את המנוחתינו", נזכרה לימים אחת החברות בימים הראשונים.

גם חבר אחר שבא לתאר את אותו אוהל ציין את השילוב בין חול ואוכל: "היה זה אוהל רחב-ידיים, שבפינתו האחת זימזמו ועישנו הפרימוסים הגדולים והסירים המלאים ההבילו בהבל חם וריחני. הרצפה – חול אפור-אדמדם והחילפה (עשב שנפוץ במישור החוף, מ"י) עולה כפורחת למרות שמקצצים אותה. לאחר האוכל היה כמובן מיותר לטאטא, השתמשו רק במגרפה למען לגרף את הניירות שהרוח הביאה, שיירי עצמות וכדומה. ליד חדר האוכל, עוד אוהל רגיל ובו מחסן הפרודוקטים וממנו מתמשך 'שביל הצימוקים' האגדי עד לחדר האוכל. בין כתלי היריעה הזו פיכו חיים, תססו רעיונות, והתחילו חיפושי דרך".

האוהל הוחלף בצריף עץ, שמימון הקמתו, 100 לא"י, התקבל מהסוכנות. היות והיה זה המבנה היחיד באותו מקום ארעי, שימש הצריף גם כמחסן בגדים וחדר חולים.

.

(2) צריף חדר האוכל בנקודת הקבע, 1935

עם העלייה על הקרקע בנקודת הקבע ב-1935, הוקם צריף חדש. צריף חדר האוכל שימש את החברים במשך חמש שנים והיה ממוקם באזור מרוחק מעט מהיכן שכיום מרכז הקיבוץ, סמוך לבריכת השחייה כיום (הצריף נהרס ב-1976). "שולי האוהל וסדקי הצריף שומרים בחובם סודות חיינו", כתבה חברה עם חנוכת חדר האוכל הבנוי הראשון. "יודעים המה לספר על שמחותינו ויגונותינו, לבטים והתקדמות מתוך היאבקות עם כוחות פנים וכוחות חוץ נוגדים. ובתוך הכתלים האלה רקמנו את מסכת חיינו עדי התקשה והתעבה המלט הקיבוצי".

.

שנות ה-30: צריף חדר האוכל (ארכיון שער העמקים)

.

שנות ה-30: חברי שער העמקים בחזית צריף חדר האוכל (ארכיון שער העמקים)

.

.

(3) חדר האוכל הבנוי, 1940

למעשה, אמור היה הצריף לסיים את תפקידו תוך זמן קצר, וכבר בתחילת 1938 הונחה אבן הפינה למבנה חדר אוכל שאותו כינו החברים "בית העם". הסיבה לכינוי היתה כנראה רשמית בלבד, ונועדה לצרכי מימון, כשהקיבוץ הצליח להשיג את הסכום מ"הקרן להקמת בית עם ע"ש ד"ר הוגו שפיצר" שמטעם הנהלת ברית הקהילות היהודיות ביוגוסלביה. אלא שעלויות ההקמה חרגו מהתקציב שאותו שיערו החברים, והבניין לא בוצע בהיקף שאותו ביקשו להשיג.

עבודת התכנון נמסרה למהנדס יוסף אידלמן (1984-1906), חבר קיבוץ יגור בשעתו, שמשרדו תכנן בעיקר עבור הקיבוצים. האדריכל במשרדו היה שמואל ביקלס (1975-1909), בשעתו חבר קיבוץ תל יוסף (בפילוג עבר ביקלס לבית השיטה והיה לאדריכל הראשי במחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד). ביקלס עם אידלמן ערכו את התכנית הראשונה לקיבוץ ב-1935, כשאת התכנית הבאה לקיבוץ, ב-1961, ערך כבר האדריכל הראשי במחלקה הטכנית, שמואל מסטצ'קין.

באפריל 1940 נחנך חדר האוכל הראשון. הוא הכיל אולם מלבני ששימש להסעדה ויכול היה להכיל כ-120 סועדים. לצדו הוקמה מבואה זעירה ובצמוד לו מנגד מטבח. המבנה עוצב בסגנון המודרני כגוש תיבתי וחד-קומתי, ללא עמודים אך עם מתפתח גדול ועם תקרה גבוהה.

לצורך פיתוח הנוף הביא עמו אידלמן את אדריכל הנוף שלמה אורן וינברג (1955-1894, בשעתו נקרא פשוט "גנן"), שכמוהו היה גם הוא חבר יגור, ממניחי היסודות של אדריכלות הנוף בישראל בכלל ובקיבוץ בפרט. מרבית פיתוח הנוף שתכנן וינברג במרכז הקיבוץ, כמו למשל בריכת נוי עגולה שחיזקה את מעמדו של מרחב הכניסה לשער העמקים, חוסל עם ההרחבה השנייה של חדר האוכל בשנות ה-80.

"חנוכת חדר האוכל וכניסתנו אליו – הוא מאורע רב ערך בחיינו", כתב אחד החברים בפתח עלון קיבוץ שער העמקים. "זה המוסד שמרכז בתוכו את חיינו הציבוריים, השופע את אורותיו הבהירים ולפעמים הכהים, אל מחרוזת הימים של אורותיו הבהירים ולפעמים הכהים, אל מחרוזת הימים של עבודה וחיים משותפים".

בחדר האוכל מצאו החברים לא רק מבנה שימושי של בלוקים וטיח, אלא משהו אנושי בעל כוחות השפעה. וכך כתב אותו חבר בהמשך הדברים: "מן ההכרח שיעצב במדה רבה דמות מזהירה לחיינו אלה וישמש להם גם אספקלריה נאמנה".

.

1948: השולחנות ערוכים לליל הסדר (ארכיון שער העמקים)

.

שנות ה-50: שיחת קיבוץ (ארכיון שער העמקים)

.

 

(4) ההרחבה הראשון, 1960

עם קליטתם של חברים חדשים וריבוי טבעי, נדרש היה להרחיב את חדר האוכל וב-1958 הוחל בהקמתו של אגף נוסף וגדול ממערב לבניין הקיים. האגף הותאם ל-180 סועדים ולצדו הוקמה גם מבואת כניסה חדשה. היות ושער העמקים היה משויך לתנועת השומר הצעיר הוזמנו התכניות להרחבה מהמחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר והמתכנן במחלקה היה האדריכל מנחם באר (2017-1925), חבר קיבוץ געתון.

החידוש בבניין היה שילובו של קיר אמנות שאותו יצר חבר הקיבוץ – האמן אברהם עמרי. הפסיפס המלבני ששולב כבר בעת התכנון בחזית מבואת הכניסה החדשה, תאר את שבעת המינים שייצגו לא רק את הקשר לארץ אלא גם את הצמיחה ואת האמונה במציאות חיובית. עבודות נוספות של עמרי ניתן למצוא במבנים אחרים בקיבוץ, ברובן אלה סגרפיטו (ציור המורכב משכבות של טיח צבעוני), כשגולת הכותרת של יצירתו הציבורית היא הגלריה והסטודיו שעליו כתבתי כאן, ושאת כל חזיתותיו הוא כיסה בסגרפיטו. בעבודת הפסיפס שבחדר האוכל הסתייע עמרי בבתו, ולימים כשנפטרה בסמוך לפטירתם של רעייתו ובנו, הקדיש להם עמרי פסיפס נוסף שיצר מעל לפתח הסטודיו שלו. "בחדר האוכל היו הרבה ציורים של עמרי", נזכר צור. "היו ציורים של אנשים עובדים, אנשים חושבים, דברים שקשורים לעבודה, לטבע. הוא היה אמן בתקופה שבה עוד היו קשורים לעבודה".

הרחבת חדר האוכל הראשונה שהושלמה ב-1960, היתה לאחת מהעבודות הראשונות שאותן הוביל באר שכבר היה אז אדריכל עם ניסיון במחלקה, אך עדיין בתחילת גיבוש שפה אדריכלית עצמאית. עבודה זו ייצגה את גישתו המוקדמת לחיזוק המבט אל הנוף באמצעות פתיחת חלונות רחבים ושילוב אמנות. עדיין באר עשה כאן שימוש בצורות מודרניסטיות תיבתיות כמו שניתן למצוא בחדר האוכל של בית זרע שהיה גם הוא עבודה מוקדמת שלו. כל אלה שונים מהמשך דרכו של באר כשבחר ליצור גושים אקספרסיביים.

.

1960: מכלול הכניסה וחזית האגף המערבי החדש שאותם תכנן האדריכל מנחם באר, ובו שילב בחזית פסיפס שיצר אברהם עמרי וכן פסל של דינה ניר (ארכיון שער העמקים)

.

1960: האדריכל מנחם באר נהג לשלב בעבודותיו אמנים חברי קיבוצים. הפסיפס שיצר כאן אברהם עמרי מציג את שבעת המינים והוא מעטר את הכניסה עד היום. הפסל של דינה ניר כבר לא כאן אבל פסל דומה נמצא בדשא שבחזית אולם הספורט (ארכיון שער העמקים)

.

גלוית פלפוט מאוסף יד יערי, גבעת חביבה

.

.

(5) ההרחבה השנייה, 1985

עשרים שנה חלפו ושוב עלה הרעיון להרחיב את חדר האוכל. אלא שהפעם הפרויקט היה שאפתני יותר והציג הקמה של אגף מזרחי נוסף לרצף אולמות האכילה הקיימים, כזה שיוכל להכיל 400 מקומות ישיבה נוספים, אולם למכונה לשטיפת כלים, הרחבת וחידוש המטבח, מבואה חדשה ומרווחת במיוחד שתפנה למזרח לשער הכניסה לקיבוץ, וכן מועדון לחבר, משרדים, שירותים, מקלט, ותאי דואר מתחת לאגף החדש. ההרחבה איפשרה לארח באולם האוכל במקביל למעלה מ-700 סועדים. "היו כאלה שלא רצו את התוספת כי אמרו שלא צריך וכבר אז ראו את הנולד – שלא יצטרכו חדרי אוכל. היה בעיקר חבר אחד שעמד על דעתו ודעתו לא התקבלה", נזכר צור במאבקים שהתחוללו כאן קודם לקבלת ההחלטה על מימוש הפרויקט. הוא גם מגלה ש"נעזרנו בכספי פיצויים מגרמניה שכמה חברים יקים שלנו קבלו".

ברוח התקופה היה האגף החדש והבולט בעל מראה מצודתי, מצופה כמעט כולו באבני גרנוליט, כשהקומה התחתונה חופתה באבנים גדולות יחסית שנאספו בגבעות שבסביבת הקיבוץ. לתכנון הפרויקט הוזמן הפעם האדריכל דן פלג (2009-1937), חבר שער העמקים ואדריכל במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. פלג היה הנדסאי בניין ורק בגיל 35 פנה ללימודי אדריכלות, כשאת הכשרתו האקדמית הוא בחר לערוך בבית הספר לאדריכלות שבפראט, ניו יורק. עם שובו לארץ ב-1976 חזר לעבוד במחלקה הטכנית, כשעבודת הרחבת חדר האוכל היתה אחת מהראשונות שהוביל. מבין כל אדריכלי התנועה הקיבוצית, פלג הוא זה שטרם הספקתי להתמקד בעבודות שתכנן.

.

השילוב של שלושה אדריכלים, כשכל אדריכל המשיך והרחיב את הבניין בהתאם לגישתו, וכמעט ללא כל התחשבות באופי הבניין הקיים, הובילה לרצף של סגנונות שונים שמשקפים את דרכה של התנועה הקיבוצית. אשתמש כאן בחלוקה ובניסוח שטבע האדריכל פרדי כהנא בספרו "לא עיר לא כפר". השלב הראשון היה זה ההרואי ובמסגרתו הוקמו אותו צריף של עץ (1935) וסמוך לו המבנה שתכנן המהנדס יוסף אידלמן (1940). אחריו באה ההרחבה של האדריכל מנחם באר, שייצגה את גיבושו של התכנון הקיבוצי (1960). ולבסוף נחתה ההרחבה שתכנן האדריכל דן פלג וייצגה התעצמות שבסופה התפרקות (1985).

.

(6) 2021

כיום חדר האוכל פעיל בארוחות צהריים, בארוחת שישי בערב וכן בחגים. לפני ארבעים שנה הצטופפו בחדר האוכל בליל הסדר למעלה מ-700 סועדים. מאז מספר החוגגים את ליל הסדר המשותף הצטמק אבל לא יותר מידי והוא מצליח למשוך כ-500 משתתפים. "יש תכנית אמנותית, קוראים הגדה מיוחדת של התנועה הקיבוצית עם קטעי ריקוד, קטעי מקהלה, גם כמה הופעות ויש ארוחה. ליל סדר כסדרו", מסכם צור.

בתקופת הקורונה חדר האוכל פועל במתכונת של איסוף עצמי. במטבח כבר לא עובדים חברי הקיבוץ אלא טבח שמגיע מהאזור והצוות מתבסס על עובדים מהכפרים הערבים בסביבה. באגף אולם האכילה שנבנה ב-1985 פועל כיום עסק "טעמי הבית" למכירת מנות אוכל שמבושלות בעיקר במטבח של חדר האוכל. המועדון עדיין פעיל, אך אם בעבר היו יורדים אליו בתום כל ארוחת ערב כדי לקרוא עיתון, לשחק או לשוחח, הרי שכיום הנוהג הזה כבר נעלם והאולם משמש בעיקר לאירועים פרטיים של חברים ומתקיימת בו "שיחת קיבוץ" שעוברת לחברים באמצעות זום.

.

הכניסה המקורית לחדר האוכל פונה למערב והיא צנועה וכוללת רחבה עם קיר אמנות צבעוני

.

את הפסיפס יצר חבר הקיבוץ אברהם עמרי ב-1960. עבודות נוספות שלו במגוון טכניקות משולבות בקיבוץ ובמיוחד בולט הסטודיו שלו שמשמש כיום גלריה לאמנות "גלריה העמקים" שעליה כתבתי כאן

.

צמיחה

.

רימון

.

שנות ה-60: המבואה לחדר האוכל עם לוח המודעות. קודם לפתיחת המרכולית, היו החברים מקבלים אספקה שבועית של פרי, ירקות ומצרכים נוספים, לכן הבחור יוצא מחדר האוכל עם סלים ומצרכים. (ארכיון שער העמקים)

.

החומרים של המבנה המקורי היו בלוקי בטון ורפפות עץ

.

מבואת הכניסה המקורית לחדר האוכל: צנועה, לא גדולה במיוחד ועם מסגור מבט אל הנוף

.

מבואת הכניסה מהאגף החדש שבמזרח. חלק מהחברים מגיעים עם הפיליפיני

.

שטיפת ידיים

.

שעות פתיחה (לא בימי קורונה)

.

1975: אורחים בחדר האוכל וסרט של טופול באולם הספורט (ארכיון שער העמקים)

.

אולם האוכל בשעת בוקר מאוחרת, רגע לפני הסגירה הוא כבר ריק

.

חדר האוכל הענק יכול להכיל גם 700 סועדים. כיום בלילה סדר משתתפים כ-500 סועדים מבני הקיבוץ ואורחיהם

.

פעמיים הורחב אולם האוכל מאז נבנה האגף הראשון ב-1940

.

מסכי זכוכית משקיפים אל מרפסת שממנה נצפה בעבר נוף העמק אבל כיום צמרות העצים מסתירות את הנוף

.

שנות ה-60: בתקופת טרום ההגשה העצמית, התורנים היו מגישים לשולחנות ולכן נדרשו למלא שולחנות (ארכיון שער העמקים)

.

שנות ה-60: התורניות עברו משולחן לשולחן (ארכיון שער העמקים)

.

שנות ה-60: סועדים עם הילדים (ארכיון שער העמקים)

.

שנות ה-60: הצבעה בשיחת קיבוץ (ארכיון שער העמקים)

.

1970 חנוכה: מחול על הבמה בחדר האוכל (ארכיון שער העמקים)

.

1970 חנוכה: מקהלה (ארכיון שער העמקים)

.

1970 חנוכה: דורית ראובני ילידת שער העמקים כאן מופיעה בגיל 18 וחודשיים עם גיטרה (ארכיון שער העמקים)

.

1970 חנוכה: חנוכיות מאירות בחושך (ארכיון שער העמקים)

.

בקופה

.

ביום שישי המקום הכי שוקק חיים בשער העמקים הוא האגף בחדר אוכל שהוסב לחנות לאוכל מוכן

.

המבחר עצום

.

ועל הקיר עדות לחברים עובדים ומחייכים

.

יש כמה סוגי שניצל למי שמתעניין

.

וליד יש מדרגות שיורדות אל המועדון לחבר שגם הוא עדיין משמש את החברים

.

לכאן אחרי ארוחת הערב היו באים החברים לקרוא עיתון, לשחק ולשוחח. כיום משמש המועדון לאירועים פרטיים של החברים ולשיחות קיבוץ

.

המבנה המכונה כיום בקיבוץ בשם "המתפרה" וממוקם בסמוך לחדר האוכל, היה מבנה הקבע הראשון בקיבוץ וגם אותו תכנן המהנדס יוסף אידלמן כבית ביטחון

.

הדשא שבחזית חדר האוכל משקיף אל טחנה הקמח והכניסה לקיבוץ

.

טחנת הקמח התחדשה לאחרונה אבל זה סיפור לרשימה נפרדת

.

בהמשך מצוי הסטודיו והגלריה של האמן חבר הקיבוץ אברהם עמרי שהוקמה ב-1976, וכיום משמשת את "גלריה העמקים" שמומלץ לבקר בה (ארכיון שער העמקים)

.

המבנה כולו מכוסה בסגרפיטו – ציור המורכב משכבות צבע צבעוניות. על המבנה ניתן לקרוא ברשימה נפרדת שפרסמתי כאן

.

.

(7) אולם הספורט, 1974

הפרויקט הציבורי הגדול השני שלקח על עצמו הקיבוץ – היה הקמתו של אולם ספורט. הבניין החדש נועד לשמש גם לפעילות ספורטיבית, אך גם לאירועי תרבות, טקסים ושמחות, לרבות ליל סדר ועריכת חתונות. משום מה בחרו בשער העמקים שלא למסור את עבודת התכנון לאדריכלים מהתנועה הקיבוצית כפי שנהגו לרוב, אלא לאדריכלים החיפאים אבנר קנר וישראל קומט והמהנדס מנחם ראט. משרד אדריכלים זה התמקד בעיקר בבנייה בחיפה והסביבה, כשכאן בבלוג כתבתי על בית הכנסת המרכזי בכרמל וישיבת כנסת יחזקאל שתכננו ברכסים שתכננו, וב-xnet כתבתי על בית הכנסת שתכננו במושב שדה יעקב.

"אולם הספורט תוכנן טוב, הוא שימש בעיקר למשחקי כדור-עף, לפעילות לילדים והיתה תקופה קצרה שהקרינו בו סרטים, אבל האולם לא היה כל כך יעיל כי לא היה בו מקום מסודר לקהל. בנו אותו מכספי הפיצויים שהתקבלו מגרמניה ולא השקיעו בו כל כך הרבה", מספר שלמה צור. "למטה יש אולם ששימש בעיקר חברים שעשו התעמלות, וכשהתחילה הטלויזיה אז שם היה המכשיר היחיד בקיבוץ".

עיצובו של המבנה נערך בהשראת הסגנון הבינלאומי ומורכב בחזיתו הדרומית הפונה לדשא הגדול, משני גושים תיבתיים כשפסי חלונות מדגישים את הקווים האופקיים. המבנה הארוך פונה למשטח דשא משופע היורד אל הכביש המקשר אל הכניסה לקיבוץ, שבקצהו הותקנה במה בנוייה שבה נערכו חגיגות ואירועים לאורך השנים. בקומת הקרקע הפונה לדשא הוקמה פינת זכרון להנצחתם של בני שער העמקים שנפלו במלחמות ישראל. פינת הזכרון מורכבת מרחבה מקורה ובה פסל קיר שיצרה האמנית דינה ניר וקטע משיר של ע. הלל. קיר בטון המופרד מהבניין וסוגר על הפינה ממזרח נושא עליו את שמות החללים. במרחק קטן מהם סוגרת על אותה פינת זיכרון במה קטנה שעליה נקבע פסל נוסף של ניר, אבל כיום נותר ממנו רק חלק אחד. במקום זה נערכים מאז הטקסים בערב יום הזכרון.

כיום "אולם הספורט לא בשימוש", סיפרה לי האדריכלית עדי חיימוביץ אדניה, שבין השאר ערכה את נספח השימור לתכנית המתאר של שער העמקים בתחילת העשור הקודם בשיתוף האדריכלית ענת אסתליס. "חלקים ממנו מושכרים לטובת משרדים או אחסנה אבל הוא לא משמש לייעודו המקורי כבר שנים רבות ומוזנח".

.

חזיתות וחתכים של אולם הספורט (ארכיון שער העמקים)

.

פרספקטיבה (ארכיון שער העמקים)

.

1974: אולם הספורט תוכנן באופן חריג בידי אדריכלים חיפאים (ארכיון שער העמקים)

.

1974: בחזית אולם הספורט ולצד העץ נשתלה גם עבודת פיסול של דינה ניר שכיום נותר רק חלק אחד בודד ממנה (ארכיון שער העמקים)

.

בקצה המזרחי של רצועת מבני הציבור ובגבול שבין אזור המגורים והמשק מצוי אולם הספורט שתוכנן ב-1968 כשבחזיתו מדשאה גדולה ומשופעת הפונה אל במה בנויה ונוף העמק

.

המבנה כולל שני אולמות: אחד גדול וגבוה בחלקו העליון ואולם נוסף בקומה התחתונה שנועד בעיקר להתעמלות. בחזית הבניין משולב אתר הנצחה שאותו עיצבה האמנית דינה ניר שהיתה בשעתו חברת קיבוץ. האתר כולל שני קירות זיכרון ושני פסלים – פסל קיר ופסל שניצב על במת בטון

.

הפסל והבניין משקיפים אל נוף העמק ואל הבמה. במקור ניצבו כאן עוד שני גופים דומים, אך אלה נעלמו ונותר רק שליש מהפסל

.

כאן היו נערכים מופעים וחגיגות שכינסו את כל חברי הקיבוץ שבשיאו הגיע לכ-700 נפשות (גם כיום המספר דומה אך כבר כמעט ולא מתכנסים כמו פעם)

.

1974: חזית האולם הפונה לדשא הגדול (באדיבות אדריכל יחיאל קומט)

.

חזיתו הייצוגית של הבניין מורכבת משני גושים תיבתיים כשהקומה התחתונה נסוגה ומאפשרת רחבת זיכרון מקורה

.

אתר הזיכרון כולל קיר המרוחק מעט מהבניין וקיר נוסף ופיסולי ברחבה המקורה

.

1974: אתר ההנצחה שאותו עיצבה דינה ניר בפסליה נועד להנציח את חברי הקיבוץ שנפלו במלחמות (ארכיון שער העמקים)

.

את הפסל קיר כמו הפסל הסמוך יצרה דינה ניר. תל אביב בולט במיוחד קיר אמנות שיצרה ניר בחזית סניף בניין בנק הפועלים ברחוב טרומפלדור 15

.

גוף נתת לי והוא ימות; ואהבה נתת לי והיא תחיה – ע. הלל

.

שמות

.

פתחים צרים כדי למנוע חדירת קרני שמש ישירות לכל אורך שעות היום ועדיין לאפשר אוורור

.

האולם נראה כמו מחסן נטוש אבל יש בו פעילות

.

שנות ה-70: חתונה כפולה באולם הספורט (ארכיון שער העמקים)

.

יש סלים ויש גם מסך להקרנת סרטים, אך הוא שימש בעיקר לשחקי כדור עף ולילדים

.

.

גדול ומרשים

.

ויש גם לוח תוצאות ומהתקרה משתלשל מסך להקרנת סרטים

.

אורחים

.

.

(8) לול, 1952

"היינו מגדלים 4-3 חודשים ובסופם מוציאים למשחטה ברמת ישי, שם היו שוחטים אותם", מספר צור שבין השאר ניהל את אותה משחטה שנקראה "עוף העמק" והיתה בבעלותם של 30 קיבוצים ועוד כמה מושבים. "המשחטה היתה ממוקמת ממש במרכז רמת ישי, וככל שהמקום התפתח יותר כך הוא הפריע יותר ובסוף הוציאו אותה. אבל הלולים בשער העמקים נסגרו עוד קודם כי זה כבר לא היה כדאי".

"לול קומותיים" כך כינו את אותו מבנה לול דו-קומתי שהוקם בדופן המזרחית של הדשא הגדול שבחזית אולם הספורט, ממש מול הסטודיו-גלריה של אברהם עמרי. כיום המבנה נטוש ומתפורר והביקור במבנה הוא חוויה מיוחדת. הלול הוקם ב-1952 בתכנונו של המהנדס יעקב בר מחיפה ושימש לפטם. ענף הלולים בשער העמקים ידע תקופה של שגשוג ולולים נוספים הוקמו אך עם חיסול ענף הלול בקיבוץ הוא הפסיק את פעילותו בשנות ה-80. לעומת מבנה הלול הזה שנטוש, הלול שמאחוריו משמש כיום למשל למאפיית פיתות – "מאפיית אורבר".

.

ממש בסמוך מצוי המשק ובו כמה מבנים ששמשו את ענף הלול של שער העמקים. אחד הלולים משמש כיום מאפיית פיתות אבל הלול הזה נטוש ומתפורר

.

גם פה דאגו להצללה על פתחי החלונות. שהעופות לא ייצלו בשמש

.

יש גם כניסת אור ואוויר מפתחים בתקרה

.

שקיעה נוגה

.

חוות דעת למבנה הלול – מתוך נספח השימור לתכנית המתאר לשער העמקים שאותו ערכו האדריכליות עדי חיימוביץ אדניה וענת אסתרליס, 2012

.

תודה לאדריכלית עדי חיימוביץ אדניה, אדריכל יחיאל קומט, אילן כהן, שלמה צור, מיכל שרייבר, יובל דניאלי, דודו אמיתי, אביטל אפרת ואדריכל עמוס פלג

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★