סיבוב במתחם בתכנון אריה ואלדר שרון בשכונת גילה

שכונת גילה היתה לשדה הניסויים האחרון של האדריכלות בישראל, פרק משמעותי בהתפתחותה של האדריכלות המקומית בכלל ושל תחום המגורים בפרט. הפרויקט המפורסם והקיצוני ביותר שהוקם במסגרת זו היה מתחם המגורים של 288 דירות שתכננו האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון. שני הרעיונות המרכזיים בפרויקט היו הכוונה ליצור סביבת מגורים בהשראת רעיונות של אדריכלות ים-תיכונית המזכירה בצורתה קסבה, והשימוש באלמנטים מתועשים וחזרתיים.

הכישלון המהדהד של הפרויקט נבע ממגוון של סיבות וליקויים שגם בלי עין מקצועית ניתן לזהות. כשמשרד השיכון לא הצליח למכור את הדירות, אז הוא הוסב למרכז קליטה. כיום המתחם כולו מוזנח ומטולא, אך עדיין ניתן לזהות את צורתו המקורית והחזרתית. סיבוב במתחם מגלה שהוא שוקק חיים הודות למשפחות צעירות עם ילדים שמאכלסות אותו, חילונים ודתיים. תכנית להריסתו לטובת מגדלי מגורים חדשים מאיימת על עתידו.

ועל כך ברשימה זו.

.

גופי נותר להירקב

.

כוג'א בודי

.

1972: תכנית שלבים א-ב של שכונת גילה כשהמתחם שתכננו אריה ואלדר שרון בולט במרכז (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה ואלדר שרון)

.

1972: פריסת הבינוי של המבנים בהיקף פסגת הגבעה (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה ואלדר שרון)

.

אקסונומטריה (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה ואלדר שרון)

.

פרט מתוך האקסונומטריה (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה ואלדר שרון)

.

הרחוב הסמוך קרוי על שם אביו של האדריכל אהוד יוסטמן ממינהל התכנון

.

מאחורי התוספות מסתתר הבניין המקורי. קשה לזהות במבט מהרחוב

.

גם העצים מסתירים

.

מכאן אפשר לזהות משהו מהבניין המקורי

.

אין כאן חדרי מדרגות אלא מדרגות חיצוניות שמובילות ישירות לדירות

.

הרחבות של הדירות הכניסו את הטיח הלבן, כשבמקור חופו המבנים כולם כנהוג בירושלים באבן

.

הצמחייה כאן עשירה יחסית

.

.

למשרד שרון היתה היכרות מעמיקה עם בנייה בירושלים כבר משנות ה-50 כשהמשרד תכנן בתי דירות בשכונות הדרומיות של העיר, כמו גם את מתחם מעונות הסטודנטים בקמפוס האוניברביטה העברית בגבעת רם. מאוחר יותר ערך המשרד את תכנית האב לעיר העתיקה וסביבתה ולבסוף גם את בניין בנק ישראל. הדגם של מתחם המגורים שנבנה בשכונת גילה, לא תוכנן במיוחד לאותה שכונה ירושלמית חדשה, אלא הסתובב במשרד כמה שנים. ב-1966 למשל השתתף המשרד בתחרות לתכנון שכונה של 900 דירות באילת ובמסגרתה הציעו בלוקים דומים. בפרויקט בגילה שמומש לעומת זה שבאילת, היה המשך רציף לעיסוק בסביבות מגורים חדשניות שאותו הוביל המשרד: החל ממעונות עובדים בתל אביב של שנות ה-30, דרך המבנה המדורג בנצרת עילית בשנות ה-50 ועד כאן – במבנים המזכירים בצורתם כוורת דבורים, רעיון שהעסיק את אריה שרון גם 50 שנה קודם לכן בתחילת דרכו המקצועית.

משרד השיכון בשנות ה-70, כפי שציינה האדריכלית ד"ר הדס שדר בספרה "אבני הבניין של השיכון הציבורי" (משרד הבינוי והשיכון, 2014) הנחה את האדריכלים להדגיש באמצעות המבנים שתכננו את רעיון גיבוש הקהילה, להפריד את תנועת הולכי הרגל מתנועת הרכבים, להגדיר את החלל השכונתי ולגבש אמירה וזהות מקומית ייחודית. באותן שנים קיבלו האדריכלים בגילה חופש פעולה כמעט מוחלט. האדריכל דוד קרוינקר בספרו "אדריכלות בירושלים – הבנייה המודרנית מחוץ לחומות 1990-1948" (כתר, 1991) טען בהתייחסו לאותו חופש פעולה כפי שבא לידי ביטוי במתחם של משרד שרון "שלמרות המאמץ הניסויי-אוונגרדי יצרו האדריכלים, בסופו של דבר, רק עטיפות חדשניות לדירות קופסה קטנות, ללא יחס בין רמת הדיור ובין היומרנות האדריכלית-צורנית". הפרויקט זכה להתייחסות בעוד עשרות רבות של פרסומים כשהאחרון והעיקרי שבהם הוא בספרה של האדריכלית פרופ' אלונה נצן-שיפטן שבספרה "Seizing Jerusalem: The Architectures of Unilateral Unification"י(הוצאת אוניברסיטת מינסוטה, 2017) ציינה שהמתחם כמו כל שאר המתחמים בגילה מייצגים "פוסטמודרניזם ונאו-אורינטליזם והוא בוגד במסורת המודרנית שישראל מבקשת לקדם בתור המורשת שלה".

.

1986: מתחם המגורים שתכננו אריה ואלדר שרון מקיף את פסגת הגבעה ומתנשא לגובה של חמש קומות (למרגלותיו המתחם הגדול בגילה שאותו תכננו האדריכלים לופנפלד וגמרמן). בפסגה מבני ציבור הכוללים בית כנסת, ספרייה ושני בתי ספר (שגם אותם תכננו לופנפלד וגמרמן). התמונה צולמה קודם שנבנה התיכון (צילום: נתי הרניק, לע"מ)

.

.

ההתעסקות בצורות תלת-ממדיות שמופיע במתחם בגילה היא בעלת שורשים עמוקים יותר. הסטרוקטורליזם היה לנושא המרכזי בעבודתם המשותפת של האדריכלים והשותפים אלדר שרון וצבי הקר שצרפו אליהם את המרצה הנערץ עליהם בטכניון פרופ' אלפרד נוימן ויחד פעלו בשנים 1964-1959. במהלך השותפות הזו שהקימו לאחר שסיימו את הלימודים והחזיקה מעמד שנים אחדות, הצליחו השלושה לתכנן כמה מהמבנים יוצאי הדופן והמפורסמים ביותר שתוכננו בישראל ובראשם בית דובינר ברמת גן ועיריית בת ים. ההתעסקות הצורנית הזו המשיכה והעסיקה בנפרד את שרון והקר גם בשנות ה-70, ולאחר מכן היא נרגעה. שרון נפטר ב-1994 והקר ממשיך ומתכנן גם היום ממקום מושבו בברלין.

בשנות ה-70 קיבלו שרון והקר, כל אחד בנפרד, לתכנן מתחם מגורים גדול בירושלים. שרון בדרום בשכונת גילה והקר בצפון בשכונת רמות. בעוד שהמבנים שתכנן הקר היו גרסה מורכבת של שיכוני רכבת, שרון העשיר את המבנים ויצר, כפי שגם עשו מרבית עמיתיו במבנים שתכננו בגילה, רחובות פנימיים להולכי רגל המקושרים היטב לדירות המגורים, אם באמצעות מדרגות החודרות ישירות אל הרחוב (ובכך חסך את הצורך בהקמת חדרי מדרגות פנימיים), מרפסות-מבואות לדירות שפונות לרחוב ואם באמצעות דירות קרקע שגם הן פותחות פתחים ישירות אל הרחוב. כך נוצרה אווירה בטוחה ואינטימית במתחם.

המתחם בגילה מורכב משלושה זוגות מבנים המקיפים חלק מפסגת הגבעה המזרחית של השכונה. כל זוג מבנים נחצה לאורכו ברחוב פנימי שמקשר לדירות, כששבילים רוחביים מחברים בין הרחוב ובין המבנים והחצר שבעורף. פסגת הגבעה נשמרה למבני ציבור וחינוך שאותם תכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, שתכננו גם את מתחם המגורים הגדול בגילה שמקיף בעצמו את המתחם של שרון. כל מבנה מתנשא לגובה של ארבע קומות, החלטה שחסכה בעלויות הקמה ותחזוקה לאורך השנים. עם זאת בכל מבנה השקיעה משרד השיכון ודאג להקמת מערכת הסקה נפרדת, אלא שתוך זמן קצר הוזנחה המערכת, נהרסה ושרידיה בולטים עד היום.

.

1985: עולים מאתיופיה שוכנו בחלק מהמבנים במתחם (צילום: Reogorodetzki Herard, לע"מ)

.

.

יחידות הדיור מורכבות משניים ושלושה חדרים כשלכל דירה יש גם מרפסת הפונה אל הנוף. בספרו של אריה שרון "Kibbutz + Bauhaus"י(Karl Krämer Verlag Stuttgart ומסדה, 1976) הוא מציין שבהשראת הבנייה בעיר העתיקה תוכנן המבנה על פי מודול קבוע של 4.5 מטר, כשהמרפסות תוכננו גם הן על פי המודול ובעומק של 2.6 מטר.

בהיבט החומרי גם כן יש קשר הדוק בין שני הפרויקטים שתכננו שרון והקר. השימוש בטכנולוגיית בנייה מתועשת, כך שכל חלקי הבניין הובאו לאתר מהמפעל והורכבו במהירות יחסית באתר, באופן מדויק וחזרתי. חיפוי המבנים דומה ונשען בעיקר על לוחות אבן נסורה, כאלה המתריסים נגד האבן הירושלמית הכמו מסורתית. ההיבט החזרתי מנע את מימושו של רעיון הקסבה או מראה הכפר הערבי שממנו קיבלו האדריכלים השראה. לעומת האדריכלות הורנקולרית המצליחה להענות לשינויים, המבנה בגילה התקשה לעמוד בשינויים שערכו בו הדיירים והוא נראה כיום כבליל חסר צורה וחן אלא יותר מקום של מצוקה. נוסף על אלה, נצבעו במקור אלמנטים שונים במתחם בצבעי טורקיז וצהוב.

אלא שבפרויקט של שרון, כמו אצל הקר, נוצרו חצרות אחוריות רחבות ידיים שהן למעשה בזבוז של שטח שמדגיש את העזובה. אצל הקר החצרות מצויות בחזית ואצל שרון הן נשכחות בעורף של הבלוקים. הן נותרו חסרות שימוש ואפילו הילדים ממעטים לשחק בהן. ועדיין שווה לבקר באותן חצרות כי אז נחשפות החזיתות האחוריות שלא עברו כלל שינוי ונותרו במצבן המקורי, זאת לעומת החזיתות הראשיות שעברו שינויים קיצוניים. בתחילת העשור הקודם הציע האדריכל ארד שרון, בנו של אלדר שמוביל כיום את המשרד, לחדש את המתחם ולעדכן אותו – אך תכניות אלו נותרו ללא מענה מצד משרד השיכון.

תוואי הרכבת הקלה שבימים אלה הולך ומוקם בגילה, הוביל את הוועדה המחוזית להעניק זכויות בנייה מפליגות. יזמים הזדרזו לקדם תכניות של פינוי-בינוי ופרויקטים רבים בשכונה מתוכננים להיהרס בשנים הקרובות לטובת בנייה צפופה יותר ובמגדלים. המתחם שתכנן האדריכל נחום זולוטוב יהיה הראשון שצפוי להיהרס וזה של שרון כנראה יהיה הבא בתור. אלא שבשיחות עם תושבים גיליתי שהם ספקנים לגבי הכדאיות הכלכלית של הפרויקט. "מי ירצה לעבור לגור כאן?" חזרה השאלה הזו ועלתה. למרות זאת הם אמרו שישמחו להתפנות מהדירות. שאלתי מדוע והתשובה היתה מפתיעה – הריצוף בלינולאום בדירות שלא הוחלף מעולם והדיירים מתקשים להחליף.

.

תכנית חזית וחתך (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה ואלדר שרון)

.

תכניות הקומות (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה ואלדר שרון)

.

1974: למעלה מימין מופיע גשר שנועד לקשר בין המפלסים. משמאל תכנית אולם במרתף ששימש חדר למערכת הסקה שהותקנה במבנים (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה ואלדר שרון)

.

1974: חזיתות וחתך (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה ואלדר שרון)

.

חזית ותכניות לדירות של 2 ו-3 חדרים (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה ואלדר שרון)

.

בטון וברזל

.

החלק הזה נשמר יחסית היטב

.

זה המתחם השני בגודלו בשכונת גילה. המתחם הגדול ביותר נמצא ממש ממול אותו תכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן ועליו כתבתי כאן

.

במתחם יש רחובות להולכי רגל בלבד שעליהם משקיפים מהדירות מה שיוצר ביטחון

.

צו החיפוי באבן הוביל לשימוש בפסי אבן נסורה

.

בטון ואבן

.

האדריכלים ניסחו כאן סוג שונה של רחוב

.

המתחם כולו בנוי על שיפוי הגבעה ולכן המבנים מדורגים והרחוב העליון משיק מצד אחד לקומה העליונה של המבנים שמשמאל

.

במתחם מתגוררות משפחות צעירות ולכן הוא שוקק חיים

.

ויש גם נוף לכל אחת מהדירות

.

הבנייה הטרומית היתה מהירה ויש לה גם אופי שונה. הפתחים צרים במיוחד כדי למנוע הצצה מהרחוב

.

פתחים מעוגלים

.

מעברים היוצאים מהרחובות מובילים אל החצר האחורית שנותרה ממש חצר אחורית ומוזנחת

.

כאן אפשר לראות את שרידיה של מערכת הסקה מרכזית. צינורות האסבסט כבר מזמן אינם בשימוש

.

קומת הקרקע הפתוחה באופן חלקי פונה לחצר. הזנחה של חמישים שנה

.

מבט אל חזית המבנן הפונה לחצר האחורית. מישהו סגר קומה והשתלט על חלק מהחצר

.

מכאן נראה כמעט כמו חדש

.

תעלת בטון מלווה את החזית

.

אשפה

.

עורף המבנן נותר ללא שינוי. מבט מהטריבונות שבחצר בית הספר הסמוך

.

בעורף המתחם שתכננו שרון מצוי מתחם של מוסדות ציבור וחינוך שתכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן. זה בניין הספרייה

.

חתימת האדריכלים בפתח הכניסה לבית הספר התיכון

.

בנייני בתי הספר מרחפים מעל קומת הקרקע ומאפשרים את קיומה של חצר מקורה לימות הקיץ הלוהטים ולימות החורף הגשומים

.

שני בתי הספר (חט"ב ותיכון) סוגרים על כיכר המשמשת גם כחצר וגם כתיאטרון פתוח לשמיים

.

ומהכיכר נפתח מעבר המקשר אל חצר בית הספר

.

האדריכלים תכננו בין השאר את ספריית בית אריאלה והדימיון בין המבנים גדול

.

בית הספר הראשון והמהפכני שתכננו בבית שמש בתחילת שנות ה-60 ועליו כתבתי כאן, סלל לאדריכלים את דרכם בתחום תכנון מוסדות חינוך. גם בבית שמש תמצאו תיאטרון פתוח קטן

.

מבט מהחצר על הטריבונות שמקשרות אל בניין בית הספר

.

תודה לנטלי אנדריאשביץ' מהארכיון לאדריכלות במוזיאון תל אביב לאמנות

.

רשימות נוספות על שכונת גילה:

.

מבנן – רם כרמי

מבנן – דוד רזניק

מבנן – גרשון צפור

מבנן – סלו הרשמן

הצעה למסלול סיור בגילה

מבנן נוסף מוזנח בתכנון רם כרמי

המבנן הראשון והגדול של רם כרמי

מבנן עם רחוב פנימי – יסקי-גיל-סיון

מתחם מגורים חדש – יהודה פייגין ובניו

מרכז מסחר ומגורים – אברהם יסקי ויוסי סיון

מבנן משולש סביב לחצר פנימית – לופנפלד-גמרמן

המבנן הכי גדול בגילה שגם אותו תכננו לופנפלד-גמרמן

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • paule rakower  ביום 13/12/2020 בשעה 10:41

    בהתאם לזמינות שלי, קוראת את הבלוג שלך, שמגיע לי למייל. נהנית ומחכימה, תודה, פול

  • קולט מעין  ביום 14/12/2020 בשעה 22:13

    הגדרת את זה כל כך יפה, אדריכלים שעוסקים בניסיונות, בדומה ללה קורבוזיה, בונים מבנים מאוד מרשימים על הנייר, מקבלים על כך הכרה עולמית/ארצית, על חשבון התושבים המצטופפים במבנים מכוערים שמזדקנים בצורה נוראית. אני ביקרתי עולים חדשים שגרו שם בשנות ה-80. היה כבר נורא בתקופה הזאת. מי ירצה לגור בקסבה?
    אני בעד שהאדריכלים המכובדים יהיו מחויבים להתגורר באחת הדירות במשך שנה שלמה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: