סיבוב בשתי תערוכות אדריכלות בתל אביב

בתקופה האפלה הזו שבה מואצת שקיעת התרבות, זה בדיוק הזמן שבו כדאי לבקר במוזיאון תל אביב. המקום הגדול כמעט ריק, שקט ולא משנה באיזה מהאגפים בחרתם לשוטט. מעטים המבקרים בימים אלה. מאות היצירות שתלויות ומוקרנות על הקירות, או ניצבות במרכז האולם נראה שמצפצפות על כל העולם. במיוחד ההד של עבודות הוידאו באולמות הריקים מדגישים לי את הבדידות. באתי לראות את תערוכת התצלומים של אלי סינגלובסקי, הזוכה בפרס ע"ש לורן ומיטשל. פניתי לגלריה לצילום אבל היא היתה סגורה. מתברר שהתערוכה מוצגת בגלריה לרישום והדפס. מצאתי שם את אלי עומד ומשוחח בשקט בפינה עם כמה אינטליגנטים.

רחוב דיזנגוף לעומת המוזיאון הוא מקום סואן. אפילו במרכז באוהאוס שתמיד מלא לרוב בתיירים מצאתי אנשים. "הישראלים גילו את המקום", מסביר לי מיכה גרוס שייסד ומנהל את המקום כבר עשרים שנה. במרתף מוצגת עכשיו תערוכה שמציינת 150 שנה להולדתו של האדריכל אדולף לוס וחושפת קבוצת דירות שעיצב בפלזן שבצ'כיה, וכעת זוכה לחשיפה בינלאומית ולהערכה מחודשת.

ועל כך ברשימה זו.

.

להנאתך

.

חלונות הראווה של מרכז באוהאוס ברחוב דיזנגוף. יש כאן גם גלרייה שממוקמת במרתף

.

התערוכה הגיעה בקופסה מצ'כיה ועתידה לנדוד ולהיות מוצגת בערים נוספות בעולם

.

לוס ופלזן: הטקסטים בתערוכה הם כולם באנגלית. אין אפילו דף הסבר בעברית

.

.

(1)

למרות שעבודותיו המפורסמות והמוערכות ביותר של האדריכל אדולף לוס (Loos, 1933-1870) מצויות בוינה ועל אחת מהן שבה מתגוררת שגרירת ישראל באוסטריה כתבתי כאן, ניתן למצוא עבודות לא מעטות שלו בערים אחרות באירופה כמו גם בצ'כיה מולדתו. לפני שנים אחדות מיד אחרי שביקרתי בבית שבוינה, המשכתי לבית מולר שבפראג (נסיעה של ארבע שעות ברכב). הקדמתי ובדקתי באתר של בית מולר את מועדי הכניסה, אך כשהגעתי נותרתי מול דלת סגורה. התברר שהביקור מחייב תיאום מראש. מנהלת הבית יצאה אלי אחרי הרעש שהקמתי, אך עמדה על שלה וסירבה לאפשר לי לבקר למרות תחנוני. הקדמתי את הטיסה ביומיים ולצ'כיה הותרתי הבטחה שאליה לא אשוב.

.

בפלזן, מזרחית לפראג, הוזמן לוס לעצב דירות מגורים, בעיקר של משפחות יהודיות בורגניות. לכל אורך חייו היה מקורב ליהודים והוא עצמו חזר ונישא לשלוש יהודיות. לוס היה ממבשרי האדריכלות המודרנית כבר בסוף המאה ה-19, וכסופר מוכשר היה גם ממנסחיה באמצעות מאמרים שפרסם וזכו להשפעה חסרת תקדים. מאמרו "קישוט ופשע" נחשב עד היום לניסוח חד וממצה לסגנון החדש ובשעתו נחשב לנועז, חצוף ובוטא. לוס הניח את השימושיות בראש סדר העדיפויות ונטש את כל העיטורים והגינונים שנתפסו על ידו כמיותרים. עם זאת, דאג להשתמש בחומרים מעולים ויקרים (כמו למשל חיפוי קירות בשייש איטלקי או לוחות עץ מהגוני ודובדבן) ובצבעים יחסית עזים. מרכיב בולט בבתים שתכנן היה חלוקת המפלסים בהתאם לחדרים.

לאורך העשורים הפוריים של לוס שבין 1907 ובין פטירתו ב-1933 תכנן שורה של עיצובי פנים לדירות מגורים. לקוחותיו הראשונים בעיר היו צמד היזמים אוטו בק (אבי אשתו השנייה של לוס) ובן דודו וילם הירש, שלא רק ידעו איך לעשות כסף אלא גם היו חובבי אדריכלות וממעריציו של לוס ששמו כבר החל להתפרסם בחוג מצומצם של אנשי תרבות. לוס עיצב לכל אחד מהם דירה שהיתה כאמור נקייה מקישוטים, אך היתה אלגנטית בצורה בלתי רגילה הודות לשימוש בחומרי גמר מעולים כמו גם במראות רבות.

.

.

מלחמת העולם הראשונה הובילה למשבר כלכלי בפלזן כמו גם באירופה כולה, ואת הזמנות העבודה הבאות בעיר קיבל לוס רק ב-1927 ושוב מאותם לקוחות שלאחד חידש והרחיב את הדירה ולשני עיצב אחת חדשה. מיד לאחר מכן קיבל לוס עוד סדרה ארוכה של עבודות עיצוב בעיר, בעיקר מיהודים.

ערב מלחמת העולם השנייה היגרו חלקם מצ'כיה לאוסטרליה, בריטניה וארה"ב וחלקם נפטרו במלחמה. הם לא שבו לבתיהם עם הכיבוש הסובייטי והדירות הוסבו למגורי מקורבים לשלטון, או פוצלו לדירות קטנות. חלקן הוסבו למשרדים וגם לשימושים אחרים כמו קפטריה של בית ספר.

לוס לא היה אדריכל נשכח והעניין בעבודותיו היה רציף. לאורך שנות ה-60 נעשו מאמצים לשמר את עבודותיו בפלזן כמו גם להכריז עליהן לשימור. עם חיסולו של השלטון הקומוניסטי הוחל בתיעוד העבודות. בראשית המילניום התקיים בעיר כנס בינלאומי שהוקדש ללוס, הופק סרט טלויזיה שעסק ביצירתו וזמן קצר לאחר מכן הוצגה גם תערוכה שהתמקדה בעבודותיו בצ'כיה. הגברת המודעות הובילה את העירייה להעביר לידיה חלק מאותם נכסים ולהתחיל לשחזר אותם. בתיאום עם בני המשפחות המקוריות שוחזרו הדירות במימון עירוני, נפתחו לציבור וכיום הן חושפות לא רק את עיצוביו של לוס לטובת תיירות אדריכלית, אלא גם את סיפורם וגורלם של הדיירים היהודים שהתגוררו כאן, כמו גם שכבת אוכלוסייה שלימה שנמחקה מהרצף העירוני.

התערוכה שמוצגת כעת ועד לסוף החודש הזה במרכז באוהאוס (דיזנגוף 77, הכניסה חופשית) נאצרה על ידי האדריכל פטר דומניצ'י, היסטוריון של האדריכלות בפלזן והופקה באמצעות גלריית מערב בוהמיה בפלזן. היא מורכבת מקבוצת לוחות, שכל אחד מהם מוקדש לדירה אחרת שעיצב לוס וחושפת את סיפור דייריה. סדרת תצלומים עכשוויים כמו גם סרט שמוצג לצדה מוקדשים לשימור ותוצאותיו. הטקסטים הם כולם באנגלית וראוי היה להציג תרגום לעברית גם אם בדף נפרד מהתצוגה.

.

התערוכה מורכבת מלוחות, תצלומים וסרט וידאו המתמקד בשימור

.

התצלומים העכשוויים לאחר השימור

.

פינה בדירה

.

חדר שינה

.

החנות במרכז באוהאוס

.

.

הערכה עמוקה יש לי למרכז באוהאוס שבקומתו העליונה מוקדש חדר לספרי אדריכלות. אין בארץ עוד מקום כזה שבו ניתן לעלעל ולקנות את מרבית ספרי האדריכלות שיצאו פה בשני העשורים האחרונים. רבים מהספרים שפרסמתי מוצעים כאן למכירה, וחוץ מאלה אני גם דואג לבא ולהתעדכן מעת לעת בפרסומים חדשים. מרכז באוהאוס התבסס בעיקר על התיירים שפקדו את תל אביב, וכעת כשהתיירות התפגרה ניתן היה לחשוב שגם המרכז ידעך, אך לדברי ד"ר מיכה גרוס, מייסד ובעלים, "דיזנגוף מתפוצץ מאנשים ובכיכר מלא. אנשים שומרים אבל אתה מרגיש שהם רוצים לצאת והרחוב מאד חי, באים וקונים ויש פיצוי על הסגר שהיה. אנחנו היינו בנויים על תיירים וכל זה הלך, אבל עכשיו יש יותר ישראלים ברחוב ממה שהיה קודם. הרבה ישראלים מגלים אותנו".

"בדיוק לפני 20 שנה פתחנו את מרכז באוהאוס ברחוב בן יהודה 64, בבניין שכבר לא קיים, ולכבוד שנת ה-20 קבלנו 'מתנה'. לפני שנה הגענו לשיא של הפעילות שלנו בגלל 100 שנה לבאוהאוס. עשינו תערוכות שגם הוצגו בחו"ל ובכל תערוכה היתה גם הרצאה שלי. הוזמנו להציג בהונג קונג, ברלין, שטוטגרט, אמסטרדם, טרוויזו שבאיטליה בנוביסד שבסרביה ובמוסקבה. השנה הוזמנו ללייפציג, דרזדן, אוקראינה, נורבגיה ספרד אבל הכל בוטל".

מה מצב פרסום הספרים בארץ?

"יש התעוררות ויוצאים יותר ספרים באדריכלות וגם על תל אביב. כשהתחלנו לפני 20 שנה כמעט ולא היה כלום, זו גם היתה הסיבה שהתחלנו להוציא בעצמנו ספרים כי אנשים חיפשו ולא היה. היום יש לנו כבר סדרה של מעל 20 ספרים, ואחד מהם 'שימור והתחדשות' יצא בכמה מהדורות ומכר יותר מ-5,000 עותקים. עכשיו אנחנו שמחים שהוצאנו את הספרים גם בעברית כי אין קהל מחו"ל והישראלים שגילו אותנו קונים".

.

בקומת הגלרייה נמכרים ספרי אדריכלות בעברית ובאנגלית, זו חנות ספרי האדריכלות היחידה בארץ

.

כאן גם נמכרים כמעט כל הספרים שפרסמתי, כמו למשל Max Israeliana

.

וגם הספר על עבודות משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל

.

כמעט כל ספר אדריכלות בעברית תמצאו פה

.

מודרניזם לצד ברוטליזם

.

וגם את ספרו של אדולף לוס: קישוט ופשע, מספרי האדריכלות המשפיעים ביותר שפורסמו. יש גם תרגום לעברית בהוצאת בבל, חפשו "דיבור לריק, למרות הכל". הספר אזל אבל שווה להתאמץ ולאתר אותו בחנויות ובאתרי יד שנייה. תרגום לאנגלית ניתן להשיג במרכז באוהאוס

.

יש גם ספרים באנגלית שעוסקים בישראל, כמו זה שיצא לא מזמן וכולל מגוון של מאמרים מעולים על האדריכלות המודרנית המקומית במחצית הראשונה של המאה הקודמת

.

.

(2)

שמחתי לפגוש את אלי סינגלובסקי בתערוכה שהוא מציג כעת במוזיאון תל אביב. לפני חמש שנים נפגשנו במדרשת בן גוריון בנגב, שם הוא צילם את שכונת הסטודנטים שתוכננה ללא מזגנים, אחד משני הפרויקטים הטובים ביותר שנבנו בעשור החולף והיחיד מבין השניים שכתבתי עליו. כנסו ותראו את התמונות היפות שלו, שאותן הוא צילם במהירות ובכשרון.

בעת האחרונה סינגלובסקי חי ופועל בהמבורג שם הוא לומד לתואר שני באקדמיה לאמנות. אלא שמאז תחילת חודש מרץ הוא בישראל בגלל הקורונה והתערוכה החדשה. בשונה מהתערוכה הדידקטית והמיובאת שמוצגת במרכז באוהאוס, כאן לא תמצאו טקסטים והסברים, אלא 23 תצלומים בשחור לבן של חזיתות מבנים, תצלומים שמתמקדים במבע הפומבי של המבנים. לא תמצאו כאן הצצה אל קרביהם של המבנים. שם התערוכה "פתרונות פורמאליים" (אוצר: טל ברויטמן) מתייחס להתמקדות במבני מגורים שנבנו בגרמניה לאחר מלחמת העולם שנייה. אך יש כאן גם מבני משרדים (מבנה המשרדים המרשים ששימש את רשות הדואר המחוזית בהמבורג נבנה ב-1977, ננטש לפני עשור ונהרס לפני שנתיים), ציבור ודת. נימוק נוסף לשם התערוכה הוא ההתמקדות בהיבטים העיצוביים, אותם הוא זיהה במנעד הרחב שבין האיפוק ובין הקישוט.

כדי לנתק את המבנים מסביבתם ומכל התרחשות אנושית, נערכו הצילומים בשעות הלילה, כשתמונות שבהן מוקפים הבניינים ברקע בהיר הנראה כמו שמיים מוארים, הם תוצאה של ערפל לילי שצולם בחשיפה ארוכה. באותה שיטה צילם סינגלובסקי את מרבית מבני הברוטלזים בבאר שבע, אלה שהופיעו בספר "מכת שמש – בנייה ברוטליסטית בבאר שבע" (יד יצחק בן צבי, 2016), שאותו ערכה האדריכלית ד"ר הדס שדר וכולל פרק המוקדש לתצלומיו – בדקתי וניתן להשיג אותו במרכז באוהאוס.

התמונות שבתערוכה הן קומץ מתוך סדרה גדולה שסינגלובסקי צילם בשנים האחרונות בגרמניה. אלה מבנים שמייצגים את שיאו של הברוטליזם, בעיקר שנות ה-70, וסינגלובסקי למד את קורותיו של כל בניין ומתכננו וכעת הוא בהחלט שולט באדריכלות בגרמניה של אותה תקופה. הוא שולף שמות ותאריכים ומרשים אותי באופן שבו הוא מצליב מידע. חלק מהמבנים שהספיק לצלם נהרסו, כמו למשל בניין הדואר שהזכרתי למעלה. שאלתי אותו מהיכן הצליח לשאוב את כל אותו ידע ומידע. הוא ענה שמשיטוט ברחבי גרמניה שבה ביקר בכחמישים ערים, משיטוט באינטרנט ומעיון באינספור ספרים שאותם איתר בספריות. גם עם אדריכלים מקומיים הוא שוחח ודלה מהם מידע חיוני.

הוא מצא עניין בפערים של התכנון בין המבנים במזרח ובין אלה שבמערב גרמניה, כשבכל צד הוא הוסיף וזיהה את ההתפתחות השונה לאורך השנים שנבעה בין השאר ממניעים פוליטיים. בתי הדירות שצילם במזרח גרמניה, בראשם מופיע כאן דגם שנקרא WBS 70 ונבנה בגובה של 5, 6 ו-11 קומות, אלה לרוב דגמי מבנים שפוזרו במשך שני עשורים בכל רחבי המדינה.

איזו עיר בגרמניה הותירה בך את הרושם העמוק ביותר?

"דיסלדורף והאזור שלה, בעיקר הכנסיות שחלק מהן הפכו לאתרי עלייה לרגל של אדריכלים. האזור מעניין כי הוא היה עשיר ולכן היו בו תקציבים גדולים יותר שאפשרו את כל אותה בנייה. במזרח התרשמתי בעיקר מאולמות התרבות, Stadthalle, וגם מבתי מלון שנועדו להרשים. אחד מהם מוצג בתערוכה, בניין שתכנן האדריכל Rudolf Weiser והפסל Hubert Schiefelbein הוסיף לו חזית מקישוטים מודולרים. קישוטים כאלה מצאתי גם בקירות שהוקמו בעיקר כדי לחלק את המרחב בשכונות מגורים וכמה מהם שצלמתי בדרזדן מוצגים בתערוכה".

.

מימין הכנסייה Maria, Königin des Friedens שנחנכה ב-1968 בעיר ולברט שבמערב גרמניה. את הבניין תכנן האדריכל Gottfried Böhm, הגרמני הראשון שזכה בפרס הפריצקר (1986) והשנה חגג את יום הולדתו ה-100 וממשיך לתכנן במשרדו.

.

מימין בניין רשות הדואר המחוזית בהמבורג, Oberpostdirektion, מ-1977 שנהרס לפני שנתיים. את הבניין תכננו Gerhard Weber ו-Georg Küttinger

.

אלי סינגלבוסקי בין הבלוקים שצילם. משמאל בלוק שנבנה על פי דגם חזרתי מאלמנטים טרומיים

.

בקצה תצלום של Stadthalle Chemnitz שנחנך ב-1974 בעיר קמניץ, היכל תרבות שנועד למופעים וכנסים. את הבניין האדריכל Rudolf Weiser, אך אופיו ניתן לו הודות למעטפת הקישוטית והמודלרית שעיצב הפסל Hubert Schiefelbein.

.

Stadthalle Chemnitz

.

עיטורים תלת-ממדיים המשולבים בקירות שהוקמו בעיקר כדי לחלק את המרחב בשכונות מגורים בדרזדן. את הקיר עיצב Karl Heinz Adler שהתמחה בתבליטי בטון ששולבו במרחב הציבורי והפך לאחד מבכירי האמנים שעסקו בתחום בגרמניה

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: