סיבוב בבית העם הנטוש בנהלל

שנים אחדות לאחר שהאדריכל ריכארד קאופמן (1958-1887) תכנן את תכנית נהלל, מושב העובדים הראשון בארץ ישראל שהיתה גם תכנית היישוב הראשון שהוזמנה ממנו, הוא הגיש תכנית לבניין בית העם של המושב. הבניין היה לאחד ממבני הציבור היפים שתכנן והעיסוק הצורני שהפגין קאופמן בתכנית המושב, חזר והופיע גם בבית העם.

המבנה המלבני הוקם במרכז המושב העגול, כשהוא מוקף בחורשת עצים צפופה שכיום מסתירה אותו. הוא נבנה בכמה שלבים ושימש את תושבי נהלל במשך ארבעה עשורים. אבן הפינה הונחה ב-1930, אך הוא הושלם רק ב-1946, גם אם לא לגמרי על פי התכנית המקורית. כבר חמישים שנה שהוא נטוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש

.

נהלל

.

1938: נהלל מהאוויר – בית העם בולט בקצה החורשה שמימין (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

שנות ה-30: הבניין בתום שלב הבנייה הראשון – הבניין לא טוייח וחסרו בו אגפים (ארכיון נהלל)

.

שנות ה-40 (ארכיון נהלל)

.

אם תשוו את הבניין לפרספקטיבה המקורית תמצאו שחלק מהאגפים לא נבנו כפי שתכנן האדריכל וגם נוספו אגפים שלא תוכננו במקור, אבל השינויים הם ברי שינוי

.

11

כריכת הספר "ריכארד קאופמן והפרויקט הציוני" (הקיבוץ המאוחד) מציגה פרספקטיבה שיצר קאופמן לבית העם של נהלל, 1929 (עיצוב: ערן טל)

.

richardkaufman16

אדריכל ריכארד קאופמן, שנות ה-50 (צילום: בטינה אופנהיימר, הארכיון הציוני)

.

שנות ה-30: הבניין בתום שלב הבנייה הראשון (ארכיון נהלל)

.

שנות ה-40: בשלב הבא הורחב האולם ונוסף אגף בקצה הימני לצורך התקנת חדר מקרן (ארכיון נהלל)

.

צורת הבניין סימטרית

.

מגדל הבמה מתנשא בעורף הבניין ומסתיים בגג אסבסט דו-שיפועי וחשוף. גג זה מכסה על הגג המשופע המקורי שתכנן קאופמן ומוסתר במעקה מוגבה של המגדל. בגלל בעיות נזילות נבנה הגג הנוסף החשוף לעין

.

פתחים צרים שנועדו להאיר ולאוורר את האולם הגדול נאטמו. במקור היו אמורים הפתחים כול להיות רציפים ולהדגיש את הקווים האופקיים

.

קאופמן תכנן את המבנה מארבעה גושים, אך בשלב ההקמה הוסיפו התושבים גוש נוסף (המופיע באופן סימטרי משני צידי הבניין) ונראה כמו עמדות ירי המשתלבות בין הגוש התחתון של האכסדרה ובין הגוש העיקרי של האולם

.

הגושים כמו צומחים זה מתוך זה

.

אכסדרה מקיפה את מרבית חזית הבניין ונועדה לקשר בין החוץ הפתוח ובין הפנים הסגור

.

הקווים האופקיים מודגשים גם באמצעות גושי הבניין וגם באמצעות פתחי החלונות. במקור תכנן האדריכל להדגיש את הקווים אף יותר

.

.

מבנה הציבור הראשון של נהלל הוקם עוד כשחלוצי המושב התגוררו באוהלים ב-1921. במרכז המאהל הוקם אוהל שהוענק לו השם "האוהל האדום" ושימש להתכנסויות את הקהילה הצעירה והמתגבשת. לאחר זמן קצר הוקם צריף עץ שהחליף את האוהל ולראשונה נקרא היה בית העם. "בו התקיימו אסיפות ודיונים הנוגעים לבניין המשק והחברה, חינוך ותרבות והרצאות רבות שונות מאנשי חוץ", כתבה האדריכלית גלי גלעדי שערכה לבניין תיק תיעוד ב-2010, וסיפורו ההיסטורי של המבנה המובא פה מתבסס על דבריה של גלעדי. "בקרו בו אנשי רוח, סופרים ומשוררים וב-1925 נאמו בו ויצמן ובלפור. בנוסף לפעילות התרבותית השגרתית התקיימו בנהלל הצגות של התיאטרונים המקצועיים".

כאחד מהיישובים העבריים הראשונים שהוקמו באזור, הפך נהלל למוקד של תרבות וחברה ליישובי הסביבה. כשהתאפשר התקיימו האירועים תחת כיפת השמיים ומספר המשתתפים לא היה מוגבל, אך בימות החורף התקיימו האירועים בצריף. ההצלחה הובילה את אנשי נהלל כבר ב-1928 להקים ועדה שתקדם את הקמתו של מבנה קבע. הכוונה היתה בשלב הראשון להקים במה גדולה וקבועה ובהמשך להקים בחזיתה אולם, כזה שיכיל את כלל תושבי המושב ואורחים.

ב-1929 החל קאופמן לתכנן את בית העם המורכב מבמה ואולם לכ-900 צופים. בעקבות פרוץ המאורעות שאיימו על ביטחונו של היישוב העברי, הוחלט כי המבנה ישמש גם כבית ביטחון לתושבי נהלל. בחלקו העליון של הבניין תוכננו עמדות ירי מוגנות, הפתחים תוכננו באופן שיהיו מוגנים מפני ירי והמרתף שנחפר מתחת למגדל הבמה תוכנן כאזור מוגן לתושבים.

.

1944: תושבי נהלל מתכוננים לביקורו של חיים ויצמן (זולטן קלוגר, לע"מ)

.

.

המבנה שתכנן מורכב ממערך של גושים תיבתיים (בעלי גג שטוח, גם אם למראית עין), שבהם הודגשה אופקיותם, אם באמצעות עיצובם המוארך ואם באמצעות פתחי החלונות הצרים היוצרים גם משחקי אור וצל. זה היה לאחד הבניינים המודרנים המוקדמים שתוכננו בארץ ולגישה הזו שאותה אימצו אדריכלים מקומיים עד מהרה ניתן להזכיר את אריה שרון (חדר האוכל בקיבוץ גבעת השלושה) וזאב רכטר (בית אנגל בתל אביב).

אלא שההחלטה על עיצוב סימטרי החלישה במידה מסוימת את האפשרות להגיע ליצירה מתוחכמת. שני גושים תוכננו כאלמנטים אנכיים במערך הכולל: מגדל הבמה בקצה האחד שבעורף הבניין, ולעומתו אגף לחדר הקרנה שהוקם בחזית הבניין שבקצה הנגדי. באגף האנכי שבחזית שילב קאופמן חלון סרט צר, רציף ואנכי שבסופו של הדבר היה היחיד מבין הפתחים במבנה שבוצעו כפי שהגה אותם האדריכל בסקיצה המפורסמת שיצר לבניין (זו שנבחרה להתנוסס על כריכת הספר שהוקדש ליצירתו ומופיעה כאן למעלה). לא לחינם מזהים אדריכלים כמו טל מילנר וד"ר צבי אלחייני השפעות של האדריכלות הקלאסית על תכנון הבניין, כזה שמופיעה באותו חלון אנכי ובשימוש בסימטריה

.

ועידה שהתקיימה בבמה של האולם הלא גמור (ארכיון נהלל)

.

.

בטקס הנחת אבן הפינה לבית העם, נשא דברים שמואל דיין, ממנהיגי המושב (ואביו של משה דיין). בדבריו הוא הכריז: "הננו בונים מרכז לתרבות, להגנה בפני הבערות והשנאה. מרכז תרבותינו הוא בשדות הירוקים שם הננו באים לידי ביטוי. העמק כולו ביטוי תרבותי של עמנו בתקופה האחרונה. הננו זקוקים גם לבניין בו נבטא את עצמנו באופן ציבורי בחגים ובשמחות, בו יקשיבו ילדינו לתורת אבותיהם בחיינו החדשים".

הסוכנות היהודית היא שמימנה את הקמתו של הבניין ובשלב הראשון הוקם רק חלק מהבניין שתוכנן במקור. קאופמן תכנן אולם בשטח של 17 על 27 מטרים, בעוד שבפועל נבנה אולם קטן יותר ובשטח של 13 על 20 מטרים. המבנה לא טויח ומושבי הצופים הורכבו מספסלים ללא משענת.

.

קהל מתאסף באולם וביציע (ארכיון נהלל)

.

.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הופקע בית העם מידי המושב והצבא הבריטי הסב אותו לצורך אחסנת מיכלי דלק. בין השנים 1940 ו-1944 שימש המבנה את הבריטים ורק ביוני 1944 הושב לידי המושב בליווי כספי פיצויים שבאמצעותם שופץ והושלמה בנייתם של האגפים החסרים שלא נבנו עד לאותה עת. תוספות אלה כללו אכסדרה חיצונית, יציע, חדרי מדרגות צדדיים, חדרי שירותים, יציקת גג בטון לאולם וטיוח החזיתות והקירות. קאופמן הוזמן לעדכן את תכניתו ובין השאר התבקש לשלב במבנה חדר הקרנה.

"רוב הפעילות החברתית והתרבותית של נהלל התקיימה בבית העם", מציינת גלעדי. "הוא שימוש כמקום כינוס לאסיפות הכלליות והתקיימו בו חוגים, מסיבות של בית הספר היסודי, חתונות ואירועים רבים". בהמשך נערכו בו פעמיים בשבוע גם הקרנות של סרטי קולנוע.

בשנות ה-60 הוקמו במושב מבני ציבור נוספים, קטנים יותר, ובית העם הגדול החל לאבד את מעמדו, כשעיקר הפעילות הועברה למבנים אחרים או פסקה. הקרנות הסרטים המשיכו למשוך קהל עד לשנות ה-70 ואז נסגר ושימש לאחסנה. מאז נעשו כמה ניסיונות להשיב לו את זוהרו, אך רק בעשור הקודם התחזקה המודעות ביחס למבנה והוחל בניסיונות לשפץ ולחדש את השימוש בו. הוא שופץ מעט לפני שנים ספורות, בעיקר כדי למנוע את התפוררותו ובימים אלה שוב חזר עניין השיפוץ והפעלתו מחדש לסדר היום.

האם בנהלל או בכלל באזור זקוקים לאולם כה גדול? עלויות השיפוץ והתחזוקה הן לא מבוטלות. ועדיין הימצאותו של הבניין הנטוש ובמצבו העלוב ודאי מעכירה את רוחם של אלה שחולפים על פניו. סביר להניח שבמושב שוקלים להעניק לו שימוש ציבורי אחר, שיביא לו גם שינויים אך יותיר אותו ציבורי. יתכן וגם שוקלים את שינוי ייעודו בידה וקיים לו ביקוש. ובינתיים הוא נראה כמו פצע פתוח בליבה של הקהילה המקומית.

.

הגוש הבולט מהחזית ופורץ מגג האכסדרה הוא תוספת שלא תכוננה במקור בידי קאופמן

.

.

האדריכל ריכארד קאופמן

במשך שני עשורים היה ריכארד קאופמן (1887, פרנקפורט – 1958, ירושלים) האדריכל הבולט והמרכזי ביותר במרחב הכפרי של ארץ-ישראל. כקצין בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה נחשף לציונות כשבמהלכה הכיר יהודים רוסים ציונים ונשבה ברעיונותיהם. הוא אמנם תכנן לא מעט מבנים בערים, אך עיקר תרומתו היתה בתכנון קיבוצים ומושבים. הוא היגר לארץ מגרמניה, בהזמנתה של מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית ומאותו רגע תכנן מאות רבות של יישובים, שכונות ומבנים כשהוא מניח את היסודות לתכנון האדריכלי בארץ-ישראל.

קאופמן היה אדריכל מודרניסט בתקופה של מהפכות. מהדמויות המרכזיות שהצליחו להשריש כאן כבר בתחילת שנות ה-20 את הסגנון הבינלאומי, זה הנטול השפעות סגנוניות מזרחיות או נאו-קלאסיות. המבנים שתכנן היו בעלי נפחים תיבתיים, מטויחים בלבן, גגות שטוחים, ופתחי חלונות שעוצבו בהתאם לאקלים המקומי. אחד המבנים שתכנן ואהוב עלי במיוחד הוא "ארמון תוצרת הארץ" (1934) במתחם "יריד המזרח" שבצפון תל אביב. המבנה נהרס וכל שנותר ממנו הוא הקצה המזרחי שלו שעליו כתבתי כאן לפני שנה. לאחרונה פרסמתי רשימה על תחנת הטרנספורמציה (1926) שהקים עבור חברת החשמל בדרך אילת בתל אביב. תרומתו המרכזית היתה תכנון הקיבוצים והמושבים הראשונים, כמו גם חדרי האוכל המוקדמים. רק לאחרונה כתבתי כאן על חדר האוכל שתכנן בקיבוץ חפצי-בה (1930).

למרות חשיבותו העצומה של קאופמן ועל אף שארכיונו שמור היטב בארכיון הציוני שבירושלים, טרם פורסמה מונוגרפיה מקצועית החושפת את מכלול יצירתו הכוללת קרוב ל-700 עבודות. עם זאת, לפני שנים אחדות פורסם ספר המאמרים – "ריכארד קאופמן והפרויקט הציוני" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), הנוגע בחלק נכבד מהתחומים שבהם עסק קאופמן.

.

קורות זיזיות בולטות באכסדרה

.

גוש מרכזי בולט מעל חזית הכניסה ונראה כמו חדר מדרגות בבית דירות ברמת גן.

.

הטיח גס אך סביר להניח שקאופמן ביקש שהבניין יטויח בטיח לבן

.

בצדו סולם ופתח לחדר המקרין

.

מבואת הכניסה

.

הפתחים כיום כולם נעולים או אטומים

.

שנות ה-40: מואר ומאוורר היטב הודות לשורות פתחים נמוכות וגבוהות (ארכיון נהלל)

.

פירצה קטנה מאפשרת להציץ אל האולם ששטחו מגיע ל-650 מ"ר

.

קומת גלריה מנמיכה את עורף האולם

.

האולם היה מוקף בפתחי כניסה ופתחי אוורור ותאורה שנאטמו

.

הבמה

.

1957: ועידת החורש בנהלל (לע"מ)

.

1972: הכינוס החגיגי של הוועידה ה-12 של תנועת המושבים (משה מילנר, לע"מ)

.

הסילו במבט מבית העם

.

המחלבה שנחנכה ב-1959 בתכנון המהנדס יצחקי רטנר משמשת מאז 1996 מועדון קהילתי

.

תודה לאורי בן ציוני, שרהלה אבידב וד"ר אסתר גרבינר

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • adina  ביום 30/11/2020 בשעה 2:25

    איזה מבנה מהמם, הפרופורציות, הפרספקטיבות, היחסים בין הגושים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: