סיבוב בבית פלטניק בשדרות בן גוריון 88

באופן חריג, הבניין נסוג מקו הרחוב ובחזיתו מדרכה רחבה במיוחד, הכי רחבה בכל שדרות בן גוריון. חזיתו סימטרית וכבר בכניסה ולצד בריכת דגי הזהב המוזנחת מגלים כי נעשה כאן שימוש רחב בקרמיקות צבעוניות. הן מופיעות בחזית הכניסה ולאחר מכן מלוות את העולים ויורדים במדרגות. חלונות עגולים וגדולים שופכים אור טבעי על המדרגות, ולמרות ההזנחה נעים לעבור כאן.

בנייתו של בית פלטניק, שנקרא כך על שמו של בעל הבניין המקורי שיזם את הקמתו, הושלמה ב-1938. הוא שוכן בשדרות בן גוריון 88, סמוך לבניין עיריית תל אביב והוא הוכרז לשימור. תכנן אותו האדריכל אליהו וולמן שאחראי לכמה מבתי הסגנון הבינלאומי שנבנו בתל אביב של שנות ה-30 וזו ככל הנראה עבודתו הידועה והבולטת ביותר.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם בשבוע

.

שדרות בן גוריון 88

.

המדרכה מתרחבת בחזית הבניין, יש אפילו ספסלים, כמה עצים. שורה של פחי אשפה וקטנועים

.

העצים מסתירים את החזית ולכן צריך להתקרב כדי להיחשף לחזית הסימטרית. לעומתה קומת הקרקע הנסוגה מקו החזית היא לא סימטרית

.

מרפסות מעוגלות וגגון מצחייה דקיק להדגשת סיום חלקו העליון של הבניין

.

1937: חזית הבניין (מתוך תיק הבניין)

.

1937: תכנית קומה טיפוסית – שלוש דירות בנות שני חדרים כל אחת (מתוך תיק הבניין)

.

פטנט של שנות ה-30: לקבוע גראז' (חנייה פרטית) בקומת הקרקע והפיכתו לחדר. כאן הוא נותר ריק. מאחורי חדר הגראז' תוכננה חדר גדול שנועד למחסנים לבעלי הדירות. החדר השלישי בקומתה קרקע (זה שמאחורי הספסל ובריכת הדגים) נועד לשמש חדר הסקה מרכזי לבניין.

.

הדלתות והזכוכיות לא שרדו בכניסה המושקעת בעודף חומרים

.

שילוב של קרמיקות כחולות וירוקות

.

עמודים עגולים ומסיבים יחסית מאורגנים בשורה בקצה החצר המקורה שבקצה המזרחי שלה שרידיה של בריכת דגי זהב

.

עשרות אם לא מאות בריכות דגי זהב שולבו במבואות הכניסה לבתי העיר תל אביב במהלך שנות ה-30. לפני שנתיים ניסה האדריכל דקל גודוביץ לפרסם סקר שערך בעקבות אותן בריכות דגים, אך הוא בסוף התייאש ולא פרסם.

.

לצד הבריכה קבע האדריכל ספסל אבן

.

הבריכה יכולה היתה להוסיף כאן יופי

.

קרמיקה מעולה שנותרה שלימה גם לאחר 82 שנה של הזנחה וזלזול בסביבת המגורים

.

בפתח הכניסה מתחלפת הקרמיקה הכחולה בכזו ירוקה

.

תיבות הדואר הן לא מקוריות. אבל שימו לב לרצפה שמתחילה מהחצר בלוחות של אבן פראית, ממשיך לסף כניסה בטרצו ירוק ובמבואה טרצו כתום

.

שברי קרמיקה ירוקה עם רובה ורודה.

.

וליד הגראז' השברים הם כחולים והרובה כתומה

.

מבט מהמדרגות אל הכניסה

.

.

(1) מדרגות

כיום בבנייני דירות ובעצם כמעט בכל בניין תמצאו שחדרי המדרגות הם החלק שהכי פחות נעים להשתמש בו. דלתות פלדלת כבדות מובילות אליהם, הם קבורים בין קירות בטון שרק אור חיוור מאיר את הקירות הצבועים בלבן ומדגישים את מעמדם הנחות. אין בהם כל פתח שבו זורם אוויר טבעי או אפשר דרכו להציץ על הסביבה מלמעלה. כיום הפתרון הוא להימנע מהשימוש בחדרי המדרגות כמה שיותר ולהשתמש במעלית המהירה – שגם היא מקום שלא הכי נעים לשהות בו ובעיקר שיש עוד אנשים. חדרי המדרגות בבנייני הדירות של תל אביב משנות ה-30 הם דוגמה לאופן שבו תכננו כאן לפני שנכנסו תקנות מוגזמות שקילפו מסביבת המגורים את סביבות הביניים בין הרחוב ובין הדירה.

לפני שנים אחדות היתה כוונה לשמר את הבניין. אך אז התברר שזכויות הבנייה של המגרש קוצצו בגלל ההפקעה שביצעה העירייה בעת הקמתו לטובת הרחבת הרחוב בקטע הזה (שלא ברור מדוע). בעקבות זאת הוחלט שלא לקדם את השימור והבניין נותר במצבו. אולי ראוי שבעירייה יחשבו שוב ויעניקו פתרון ראוי ותמריץ כדי שבעלי הנכס ישמרו אותו.

.

(2) האדריכל

מעט מאד ידוע על האדריכל אליהו וולמן. משהו מצאתי רק בספרו של פרופ' וינפריד נרדינגר (Nerdinger), מבכירי חוקרי הבאוהאוס, המוקדש לאדריכלות הסגנון הבינלאומי בתל אביב – Tel Aviv Modern Archiecture 1930-1939. בהמשך אני מתכנן להתעכב על הספר הזה ולהרחיב אודותיו, אבל אם כבר הזכרתי אותו אז אצטט ממאמרו של נרדינגר המופיע בספר. במאמר הוא מתייחס ל"אדריכלות המודרנית", המכונה גם "הסגנון הבינלאומי", ולפעמים גם "באוהאוס" ומציין ש"בשנות ה-30 אדריכלים יהודים שהיגרו לפלסטינה מאירופה נוכח עליית הפשיזם והאנטישמיות, יצרו את האוסף הרחב ביותר של בניינים שנוצר אי-פעם באדריכלות המודרנית, ועד כה לרוב לא זכו להתייחסות מצד היסטוריונים של אדריכלות".

נרדינגר מציין ארבע סיבות עיקריות להצלחת התפשטות הסגנון דווקא בארץ ישראל באותה עת: "1. מדיניות המנדט הבריטי שתמכה באדריכלות המודרנית. 2. מאפייני הסגנון תאמו את האקלים המקומי. 3. שלד הבניין המודרני תאם ליכולות הפועלים וכן לעובדה כי לא היו לבנים אלא סביבה עשירה בחול וחצץ. 4. האדריכלות המודרנית המכונה גם 'הסגנון הבינלאומי' יצרה הבדלה מובהקת ממסורת הבנייה הערבית, והגדירה התחלה חדשה".

בסיומו של הספר מובאים פרטים אחדים, היחידים שמצאתי, אודות האדריכל:

אליהו וולמן נולד ב-1912 בוורשה, פולין והיגר לארץ ישראל בהיותו בן 13. ב-1932 כשהוא בן 20 בלבד סיים את הכשרתו המקצועית כאדריכל בטכניון ופתח משרד בתל אביב. הוא תכנן מפעלים וכן בתי מגורים. בספרו של נרדינגר מופיע בניין "היכל התלמוד" שתכנן במפגש הרחובות יהודה לוי 13 והיכל התלמוד 5, אך ככל הנראה נפלה טעות היות וידוע שתכנן אותו האדריכל פנחס היט. וולמן ניפטר ב-1986. כל היודע/ת פרטים אודות אליהו וולמן – אשמח אם י/תשתף.

.

(3) איך הגעתי לכאן

גם את הבניין הזה הכרתי לאחר שעיינתי בספר התצלומים של הצלם והאדריכל יגאל גבזה. ומה משך אותי בתמונה שמצאתי בספר של גבזה? המעקה המשלב עבודת נגרות עם קרמיקות צבעוניות.

את הספר form and light הוציא גבזה לאחרונה בהוצאת הספרים Hirmer הגרמנית, והוא כולל אוסף נכבד של תצלומים שחושפים את יכולות הצילום ונקודות המבט שלו. אלה תצלומים שמדגישים את האיכויות של הבנייה בתל אביב של שנות ה-30, אבל הוא כולל גם עבודת תחקיר שהודות לה התגלו לי כמה מבנים לא ידועים ואת זהות האדריכלים שתכננו אותם.

מגזין DEZEEN בחר בו כאחד מ"10 הספרים שיספרו לך את כל מה שאתה צריך על הבאוהאוס".הספר כולל גם שלושה טקסטים המופיעים בפתחו שאותם כתבו גבזה בעצמו, הצלם גלעד אופיר וגם אני. הוא נמכר בין השאר במרכז באוהאוס (בו מוכרים כמעט את כל ספרי האדריכלות שקשורים לכאן) ובחנות שבמוזיאון תל אביב.

.

ספר התצלומים שפרסם יגאל גבזה Form and Light בשנה שעברה, חושף אמנם את יכולות הצילום ונקודות המבט שמדגישות את האיכויות בבנייה התל אביבית של שנות ה-30, אבל הוא גם חושף מבנים פחות ידועים.

.

כך גיליתי את הבניין ובו מעקה המשלב מאחז יד בעבודת נגרות מעולה עם שברי קרמיקה צבעוניים.

.

מעקה עץ מעוגל בקצוות. עבודת נגרות מעולה וגם יפה

.

הקרמיקות הצבעוניות מופיעות באריחי שלימים במרכז, חצויים בקצוות ושבורים במילואות

.

איפה תמצאו כזה מעקה יפה שכיף לטפס או לרדת לידו?

.

הצבעים מתחלפים

.

החלון העגול משתקף בקרמיקה המבריקה

.

אל חדר המדרגות חודרות קרני שמש בעיקר בשעות הבוקר מבעד לשורה של פתחי חלונות עגולים הקבועים בחזית המזרחית

.

כמו שמש גדולה: הפתחים מצופים באריחי קרמיקה צהובה.

.

הפתח מחולק באמצעות פרופילי ברזל דקים וחלודים שחלקם ניתנים לפתיחה לצורך אוורור טבעי

.

החלונות בחלקם שבורים אבל יש גם אחד שלם

★

בתים נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי לאחרונה:

.

רופין 51 (דב כרמי)

רופין 40 (אריה קרפץ)

גן הבנים (גדעון שריג)

גורדון 79 (סם ברקאי)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

גשר הבעש"ט (צבי הראל)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)

הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)

קונכייה אקוסטית (צבי הקר)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

לבנדה 59 בית האוניה

בית הדר (קרל רובין)

בקולוסיאום

★

שיר לסיום:

.

★