סיבוב במלון קלאב הוטל טבריה

ביבי וכנופייתו טסו לאמריקה והותירו אותנו כאן בסגר. על חו"ל אפשר לפנטז כבר יותר מחצי שנה וכעת גם על מלונות ארצנו אנחנו יכולים לחלום. אבל לא על מלון קלאב הוטל וגם לא על טבריה אני חולם, כי אלה מקומות שראו ימים טובים יותר וגם כשאין ברירה הם לא נחשבים אופציה.

סיבוב במלון קלאב הוטל טבריה מגלה שהוא משקף את מצבה הכללי של טבריה: המקום ראה ימים יפים יותר. הוא מוזנח ועם קהל עממי, אך מחירי האירוח בו נמוכים יחסית ואטרקטיביים. אם שמים בצד את מצבו של המלון, הרי שלחובבי אדריכלות ביקור בקלאב הוטל טבריה הוא מבוא מצוין להיכרות עם חוליה מרכזית בהתפתחות המלונאות בישראל בכלל ובהתפתחות השפה של האדריכל יהודה פייגין – בכיר מתכנני המלונות בישראל בארבעים השנים האחרונות. זו גם הסיבה שהגעתי לבקר בו.

המלון שנפתח ב-1984 במרומי העיר כולל 307 חדרי אירוח, חדר אוכל, בריכה ומגרשי ספורט. אפשר לזהות בו שני מהלכים שייחדו אותו משאר המלונות שנבנו עד אז בארץ: המהלךה ראשון נבע מהשיפוע החד של המגרש, לכן כל השימושים הציבוריים רוכזו בקומה העליונה, כשבקומה התחתונה מוקמה הבריכה ובין לבין רוכזו בתשע קומות כל חדרי האירוח כשלכולם מרפסת גדולה המשקיפה על נוף הכנרת והגולן. המהלך השני שייחד את המלון היה שיווקו כיחידות נופש בשיטת Time Sharing – מודל שהובא לכאן הישר מארה"ב והתגלה תוך זמן קצר כהשקעה שנויה במחלוקת.

ועל כך ברשימה זו.

.

כן

.

מבט על החזית מכיוון הבריכה הריקה

.

דפוס חוזר שהפוך את חזית המלון לפסל סביבתי

.

.

(1) מיקום:

המלון ממוקם בסמיכות לקצה רחוב אחד העם, בשכונת קרית שמואל. השכונה הוקמה בידי יהודים אמידים בתחילת שנות ה-20 שבחרו לצאת מהעיר העתיקה שהיתה ערבית ברובה וצפופה. המהלך היה דומה לזה שביצעו חברי אגודת "אחוזת בית" ביציאתם מיפו והחזון של אותה קבוצה היה לבנות רובע חדש בסגנון דומה לזה של שמצאו בתל אביב. ההשראה היתה כה משמעותית עד שחברי הקבוצה קראו לאגודה בתחילת דרכה "אחוזת בית", ורק לאחר תקופה שינו את השם ל"קרית שמואל" – על שמו של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל. בנוסף, הזמינו את פטריק גדס, מי שתכנן באותה עת את תכנית האב לתל אביב, שיתכנן את השכונה החדשה שעליה חלמו.

גדס תכנן עבור האגודה שכונת גנים שקטה, עם רחוב ראשי המעוצב כשדרה ירוקה ולאורכו שורה של מבני ציבור. רחוב אחד העם, שנקרא תחילה רחוב פנורמה, תוכנן כרחוב מגורים שקט השוכן בקצה השכונה וממנו נשקף נוף פנורמי אל הכנרת והגולן. גם היום הרחוב שקט והנוף נותר דומה לזה שהיה, רק טבריה עצמה הידרדרה.

כבר עם הקמת השכונה נפתחו בה שני בתי מלון – הראשון "מלון אליזבט" (1929) שנחשב היה למלון פאר במושגים של אז וכיום נותר נטוש ועזוב. המלון השני היה "מלון גוברמן" שהשתכן תחילה בבניין שכור ברחוב, וב-1964 נכנס ל"גורד השחקים" הראשון שנבנה בטבריה בצידו השני של הרחוב, וכיום נקרא "מלון גולן" ועליו כתבתי כאן. מלון "קלאב הוטל טבריה" היה המלון הגדול והמשוכלל ביותר בעיר והוא הוקם ב-1984 בקצה הרחוב, במתחם שיועד במקור למגורים. האדריכל יהודה פייגין קיבל לתכנן לא רק את בית המלון, אלא גם שלושה מתחמי מגורים צמודים אליו.

.

מאחורי המלון מציץ בית ההבראה שתכננו אריה ואלדר שרון בתחילת שנות ה-70 וכיום נקרא מלון המלך שלמה

.

.

(2) המלון

חזית המלון בולטת בנוף של טבריה. כמו בעוד בתי מלון גדולים, החזרתיות בהיקף יוצא דופן שיוצרים מאות חדרי האירוח מעניקים לבניין מופע שמושך את תשומת הלב. כשמביטים על המלון ממרחק, מציץ מאחוריו מלון נוסף שגם בו נעשה משחק צורני באמצעות אותה חזרתיות – זהו מלון "המלך שלמה" שהוקם במקור כבית הבראה "כינרות" בתכנונם של האדריכלים אריה ואלדר שרון, פתח את שעריו ב-1973 ושעליו כתבתי כאן. הסיומת של אותו גוש חזרתי של מרפסות, הוא האתגר שתמיד מעניין אותי. במקרה של "כינרות" – אריה ואלדר שרון סיימו את החזית באמצעות הדגשת קצוות פתוחים שממשיכים את הצורניות החזיתית. הם מיקמו שם קומת גג לשיזוף. בקלאב הוטל מיקם פייגין את השטחים הציבוריים – דלפק הקבלה, לובי, חדר אוכל ומטבח – אזורים שמתאפיינים בפתחים רחבים שמהם נשקף הנוף המרהיב והמרגיע של הכנרת והרי גולן. זה נוף שנעים ומרשים להתבונן בו לכל אורך שעות היום, ובעיקר בשעת שקיעה.

אני אוהב להתבונן בהתפתחות של פייגין לאורך השנים. כמו במלונות אחרים שתכנן, גם כאן את פני הבאים למלון מקבלים גגון מקושת שבולט בחזית הכניסה וממשיך עד אזור הקבלה, כשבפנים הבניין מאפשר גגון הקשתות החדרה של אור טבעי אל עומק האולם. כמו בשאר בתי המלון שתכנן, גם כאן שולט הצבע הלבן – הצבע שמייצג חופש וקלילות ומתאים לאווירה של בית מלון. מול הכניסה למלון נקבע חלון גדול המשקיף אל הנוף וגם לבריכה שלמטה, ומשני צדיו קבועות מעליות. בחזית המלון מגלים שגרעין המעליות הוא החלק ששובר את החזית החזרתית כגוף אטום, כשאותו חלון הוא הפתח היחיד במגדל האנכי והשטוח. את החלון עיצב פייגין בהשראת חלונות-מרפסות שנהג האדריכל אריך מנדלסון לשלב בבניינים שתכנן, וכמוה ניתן למצוא בספריית שוקן בירושלים (כתבתי עליה כאן). זו מרפסת מוקפת זכוכית הנמתחת לגובה. צורתה חצי עיגול והיא בולטת מקו החזית. מקום מוצלח שבכל פעם שעברתי לידו כאן במלון מצאתי מישהי או משהו נכנס לתוכה ובוהה בנוף.

החדרים עצמם מתוכננים באופן שונה מהרגיל. החדרים גדולים יחסית ובשטח של 40 מ"ר. הם כוללים סלון קטן שבו יכולים לישון הילדים, ובהמשך ומאחורי מחיצה ממוקם חדר שינה שנפתח למרפסת רחבה ועמוקה. הבניין מדורג כך שכל מרפסת היא הגג של חדר האירוח שמתחתיה. כל החדרים פונים לנוף ואין חדרים ללא נוף, כי הדופן המערבית של הבניין היא ההר עצמו ולכן החזית הזו אטומה. אך ארגון החדר מתגלה כטעות איומה. ברגע שיושבים במרפסת כל תנועה על הכיסאות והדיבורים נשמעים היטב בחדר למטה. היות ומדובר בקהל עממי, אז הדיבור הוא לרוב למעשה בליל של צעקות, שירה, קללות, שירי הלל לביבי ופיצוחי גרעינים. מהלך דומה יצר פייגין במלון אחר שתכנן, "אחוזת הברון" בזכרון יעקב, פרויקט שיש בו הרבה מן הדמיון לפרויקט הזה, אלא שהוא נכשל באופן טוטלי ונותר בחלקו נטוש עד היום. אבל עם כל הביקורת, פייגין היה אדריכל שלא בחל בניסיונות מתוך כוונה לפתח ולקדם את תכנון בתי המלון בישראל. הוא בעיקר עשה אדריכלות ולא שקע בנוסחתיות צפויה מתוך הבנה שהאורחים פורצים את שגרת היומיום כשהם באים להתארח במלון ובהתאם הם גם מצפים להיות מופתעים מהמלון עצמו.

היות ולא מדובר כאן בבלוג מלונאות אז לא אתעמק במודל התיירותי שעל בסיסו הוקם "קלאב הוטל טבריה". אך בקצרה אציין שלבד מחופשה תיירותית רגילה במלון, נמכרו על הנייר במחיר של 1,780 עד 3,570 דולר יחידות נופש (עם רישום בטאבו) עם אפשרות לאירוח שנתי במלון ובמועד קבוע, או לחלופין ניתן היה לשהות במלונות אחרים בעולם. "הזכות להשתמש ביחידה כל שנה, וכן החלק בנכס עצמו קיימים לתמיד (999 שנים)" ציינו בחברה המשווקת שהחלה לפעול כבר ב-1979. המלון תוכנן להיפתח בסוף 1982 אך בגלל עיכובים הוא נפתח באיחור של יותר משנה.

היזמים של הפרויקט היו חברת "קלאב הוטלס" בשיתוף חברת "קלרין" – מחברות הבנייה השאפתניות שפעלו כאן בשנות ה-80 וקרסו ברעש גדול. בין הפרויקטים שתכננה החברה היו "פואבלו אספניול" בראשון לציון שעליו כתבתי כאן. לכן לא מפתיע שכבר בשלב מוקדם סבל המלון מקשיים כלכליים ושקע בחובות כבדים. בינואר 1985 סגר המלון החדש את שעריו (רק שנה וחצי מעת שפתח את שעריו), ובתום אותה שנה התבצרו בו 150 עובדי המלון שדרשו לקבל לידיהם את ניהול המלון. לבסוף נמכר המלון לקבלן ואיש העסקים ניסן חקשורי ולעמותה של בעלי יחידות הנופש. החובות כוסו, המלון שופץ ופעילותו של קלאב הוטל טבריה חודשה באמצע 1987.

טבריה בשנות ה-80 היתה אז בשיאה, נפתחו בה בתי מלון חדשים, אטרקציות בכנרת ובחופיה כמו אופנועי הים (שעל אחד מהם נהרג ב-1987 הכדורגלן אבי רן) והלונה גל (שנהרס ממש לאחרונה) קבעו סטנדרט חדש של נופש. ענף תיירות הפנים התפתח במהירות ושגשג ובטבריה צולמו שני סרטי אבא גנוב שהוסיפו לה לרגע גם אבק כוכבים שהתפוגג במהירות בפתח העשור הבא.

.

1980: מודעת פרסומת לשיווק יחידות הנופש

.

1985: מודעת פרסומת מלאה בפיתויים

.

.

(3) מתחם מגורים צמוד

שלושת פרויקטי המגורים הצמודים למלון "קלאב הוטל טבריה" הוקמו בסמיכות להקמת המלון. שניים מהם תוכננו כמבנים מדורגים, בגישה ייחודית שביקשה להעניק להם אופי של דירות נופש. תמצאו בהם מסדרון ארוך שמקשר לדירות שמשני צדיו, כשבמקרה הזה ישנן דירות שאין להן נוף אלא מגרש חנייה. המבנה הצמוד ביותר למלון אף עוצב כהמשך כמעט רציף ומתאפיין במערכת מדרגות חיצונית מרשימה. כיום מבני המגורים מוזנחים כמו כל בתי העיר – ועליהם אכתוב בהמשך מאמר נפרד.

.

(4) האדריכל

 

כשיהודה פייגין (נולד ב-1935) פתח את משרדו העצמאי ב-1962, היה זה לאחר שעבד שנה במשרדו של האדריכל זאב רכטר ושנתיים נוספות במשרדים שונים בוינה, שיקגו ולוס אנג'לס. במשרדו העצמאי התמקד תחילה בעיצוב של דירות מגורים, אך תוך זמן קצר זכה לתכנן עבדות משמעותיות יותר בתחומי תעשייה, מלונאות, מגורים וגם ספורט. ועדיין התחום בו מתמחה משרדו עד היום הוא במלונאות ורבים מבתי המלון שנבנים בישראל בעשורים האחרונים הם פרי תכנון של משרדו.

כאן בבלוג כתבתי על מבנים נוספים שתוכננו במשרד פייגין אדריכלים: מלון אגמים באילת, קניון אייס באילת, מלון גולדן קראון בנצרת, מלון לאונרדו קלאב טבריה וגם על מתחם מגורים בשכונת גילה שבירושלים ואולם הספורט המועצתי בעמק יזרעאל. ב-xnet פרסמתי על חוות הברון הנטושה בחלקה בזכרון יעקב וגם על מתחם מלונאות ומגורים מתוכנן באילת.

.

דפוס חוזר

.

חזית

.

במרכז המלון מצוי מגדל המעליות שבקצה העליון שלו חלון מעוגל הבולט מקו החזית, מזכיר פתחים דומים שיצר האדריכל המודרני אריך מנדלסון

.

נקודת תצפית

.

גם במלון נהר הירדן עיצב פייגין חלון מעוגל בקצה ציר תנועה בלובי, אלא ששם החלון היה מעלית זכוכית שגם זזה לכל גובה הבניין

.

החלון מלמטה

.

חזית

.

בקצה המלון ובהמשך לו נמצא מתחם מגורים מדורג שגם אותו תכנן האדריכל יהודה פייגין

.

סלאמס

.

רחוב אחד העם בו מצוי המלון הוא רחוב צדדי וצר

.

הכניסה למלון היא מקומה 10 מכיוון רחוב צדדי וצר. מעל הכניסה יצרו האדריכלים תקרה המורכבת משלוש קשתות שהחדירו אור והעניקו לאולם המבואה את אופיו המיוחד, אך הקשתות הוסתרו בחזית וגם בתוך הבניין וכל העסק הושטח

.

אולם המבואה: מימין חדר האוכל, משמאל דלפק קבלה ולובי וישר מקדימה המעליות המקשרות לקומות השונות כשבקצה מצוי החלון המעוגל המאפשר מבט פנורמי על נוף הכנרת – נוף שמוענק לכל אחד מאורחי המלון בחדרו

.

החלון בקצה הוא למעשה מרפסת הבולטת מקו החזית, אולי בהשראת אלמנטים דומים שהאדריכל אריך מנדלסון שילב באחדים מהמבנים שתכנן כמו בספריית שוקן בירושלים

.

צופה על הנוף

.

נוף דרומה: משמאל בולט בקו החוף מלון גולן "גורד השחקים" הראשון בטבריה מ-1964

.

נוף מזרחה: כל מורד ההר עובר עבודות תשתית להקמת פרויקטים חדשים

.

נוף צפונה: מבט על הבריכה

.

מבט צפונה על המלון ופרויקט המגורים הסמוך

.

הלובי

.

חדר האוכל

.

האולם נשען על עמודים ולכן החזית משוחררת ומורכבת כולה ממסך זכוכית

.

נוף מהשולחן (במלון מוגשות רק ארוחות בוקר וערב)

.

מבט על מרפסות החדרים מלמעלה

.

מסדרון: דלתות בצבע כחול וכתום

.

חדר

.

מרפסת

.

מלונות נוספים ברחוב ובסביבה הקרובה:

.

בהמשך רחוב אחד העם ניצב מלון גולן שהוקם ב-1964 לאחר שפעל במקומות אחרים בעיר. המלון נפתח לראשונה בעיר העתיקה ב-1918 והוא המלון היהודי הוותיק ביותר בישראל

.

ב-1929 נפתח מלון אליזבת, גם הוא ברחוב אחד העם, וכבר שנים שהוא נטוש ועזוב ויש גם כוונה להרוס אותו או לחדש ולפתח אותו

.

מעל לקלאב הוטל מצוי מה שהיה בית הבראה של הסתדרות העובדים שתכננו האדריכלים אריה ואלדר שרון

התמונות ברשימה צולמו ב-2017. הסיבה לעיכוב בפרסום היא שניסיתי כמה פעמים להשיג תמונות או לשוחח עם יהודה פייגין על הפרויקט הזה ואחרים שתכנן והצטברו אצלי. הייתי אופטימי, אך לצערי לא קבלתי שיתוף פעולה ולכן הרשימה התעכבה.

בתי מלון והארחה נוספים שכתבתי עליהם:

.

גני דן חיפה הנטוש

The Jaffa (ג'ון פוסון ורמי גיל)

המלך דוד ירושלים (אמיל פוכט)

מצדה ערד הנטוש (יהויהכין גור)

הסלע האדום באילת (נחום זולוטוב)

הגולן טבריה (ל. מצוב ופ. הוכפלד)

הולידיי אין אשקלון (יעקב ואמנון רכטר)

בית הבראה ביתן אהרן (רודולף טרוסטלר)

דן אילת (אלברט סגל, גרטנר-גיבור-קומט)

גולדן קראון נצרת (יהודה יואל ודובי פייגין)

בית ספר שדה שארם א-שייח (ישראל גודוביץ)

נהר הירדן / לאונרדו קלאב טבריה (יהודה פייגין)

מלון ישרוטל אגמים אילת (יהודה יואל ודובי פייגין)

מלון בראשית, מצפה רמון (יהודה יואל ודובי פייגין)

מלון אלמה (יעקב רכטר, חידוש: רני זיס ואמנון רכטר)

בית הבראה כנרות / המלך שלמה טבריה (אריה ואלדר שרון)

עץ הזית ירושלים (גולדשמידט-ארדיטי-בן נעים)

דן פנורמה תל אביב (יעקב רכטר)

הילטון תל אביב (רכטר-זרחי-פרי)

אכסניית שלומי (גוגנהיים-בלוך)

אכסניית בית שאן (רכס-אשכול)

אכסניית כרי דשא (אבישי טאוב)

בית הבראה ארזה (יוסף ברלין)

דן כרמל (שמואל וארי רוזוב)

טלטש (ליאופולד קרקואר)

מצודת דוד (משה ספדיה)

חוות הברון (יהודה פייגין)

מלון ענבל (יעקב רכטר)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יעל  ביום 18/09/2020 בשעה 12:46

    חבל שלא משקיעים יותר במלון כמו בשנים ההם, כל השנה בילדותינו היינו מחכים לקיץ לבוא למלון קלאב הוטל טבריה ולפגוש חברים מכל הארץ שנה אחר שנה. אנחנו בעלי יחידות הנופש, עכשיו אנחנו באים עם הילדים שלנו אבל חוץ מהארכיטקטורה המיוחדת בבניה-המלון איבד את הקסם הפנימי שהיה בו, גם מבחינת תרבות, פעילויות, אפשרויות. הלוואי ועוד תהיה הזדמנות לתקן מכל הבחינות ושהקורונה גם תישאר הרחק מאיתנו. רק בריאות.

  • Neta Peleg  ביום 18/09/2020 בשעה 14:47

    פוסט מרגש. הרגשתי שזה מחזיר אותי לשנות שמונים דווקא בקטע נוסטלגי טוב . אני לא סובלת את טבריה והחסרונות של המלון ברורים אבל אני מוצאת בו גם קסם מסוים . אהבתי את הכתיבה שלך למשל על קהל הביביסטים שמפצח גרעינים… זה נכון אם כי יש מי שזה ירגיש להם מתנשא. מנסיוני עם כל מיני אוכלוסיות ודירות נראה לי שבמבנה כזה גם קולות רגילים היו נשמעים. גם התמונות נפלאות .האמת שחדר האוכל והלובי עשו לי חשק לעוף מכאן קצת לזמנים אחרים …

  • אריה  ביום 26/10/2020 בשעה 16:25

    נוסטלגיה! מה שהכי זכור לי מהילדות באייטיז שלכל קומה במלון היה קישוט בצורת המזלות. בפעם הראשונה שבאתי עם המשפחה למלון קיבלנו חדר בקומה רביעית – מאזניים. כמו כן, צוות הבידור בבריכה תמיד רקד לצלילי שיר אחד בלבד:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: