סיבוב חמישי על מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל השנה בחרתי להציג מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל. הפעם בחרתי 12 ספרים שמציגים כאלה שפעלו פה בעיקר במחצית השניה של המאה ה-20 וחלקם פעילים גם היום ודרכם עוד צפויה להיות ארוכה. זו החמישית בסדרה של שש רשימות (הקודמות: 1, 2, 3, 4). את הספרים לא ניתן להשיג בכל מקום ולרוב הם אזלו מהחנויות. נסו את מרכז באוהאוס ברחוב דיזנגוף או בחנויות יד שנייה.

הפעם בחרתי לפתוח עם דוד דה-מאיו מהמעצבים הטוטליים והמעולים שפעלו כאן. אחריו באים האדריכלים משה זרחי, אריה שרון, גרשון צפור, יעקב יער, סעדיה מנדל, יהודה דב ויואל פייגין, גלעד דובשני וכן אדריכלים צעירים יותר כמו חיים דותן ומירב ואייל מלכא.

ועל כך ברשימה זו.

.

5#

.

.

(43) בתיה דונר: דוד דה-מאיו A Total Designer, הוצאה עצמית, 2012

.

יש עיצוב ישראלי ויש את דוד דה-מאיו. הוא אמנם למד אדריכלות אך התמחה בעיצוב מוצר ועיצוב פנים, ובשלושת העשורים הראשונים לחייו העביר באירופה. איכות עבודותיו הצליחה להגיע להישגים כאלה שגם היום עבודות ישנות שלו נמכרות בחנויות ורבים מעיצובי הפנים שלו נשמרים היטב ומוגנים משינויים (להבדיל אלה למשל של דורה גד שלא שרדו לאורך זמן). הוא נולד בברצלונה ב-1932 ולמד ועבד אצל אחד מבכירי המעצבים במאה ה-20 ארנה יעקובסון. הספר דוד דה-מאיו A Total Designer שפרסם בתחילת העשור הקודם, מתבסס על טקסט שכתבה בתיה דונר וכולל מבוא מאת יונה פישר. הכריכה אמנם אפורה ונראית פשוטה, אך התוצאה מורכבת וחד-פעמית הודות לבחירת הפונט יוצא הדופן שכל כך מתאים לרכות של דה-מאיו. שמו מוטבע על חומר חדש ונעים למגע שהוא גילה בחו"ל ודאג לייבא אותו לצורך הכריכה.

.

אחת העבודות הבולטות של דה-מאיו היה עיצוב הפנים המחודש של בניין תיאטרון הבימה ב-1970. דה-מאיו היה אחראי על עיצוב הפנים והאדריכל יהודה לנדאו הופקד על האדריכלות. רק לאחרונה גיליתי כיצד נמסרה העבודה לשניים: הרחבת הבניין הראשונה בוצעה בשנות ה-50 בידי האדריכל דב כרמי. בסוף שנות ה-60 חזרה הנהלת הבימה למשרדו של כרמי בבקשה שיקבלו לידיהם את פרויקט ההרחבה השני. בסופו של דבר את העבודה לקח על עצמו האדריכל יהודה לנדאו שעבד במשרדו של כרמי והכיר את הבניין מקרוב. כמה עשורים מאוחר יותר משרדו של כרמי, הפעם תחת שרביטו של רם כרמי, חזר וטיפל בבניין ובמסגרת זו נמחקה כל עבודתו של דה-מאיו ועוצבה בידי כרמי מחדש. כבר חצי שנה שהבניין אינו פעיל.

.

אחת העבודות היפות של דה-מאיו היתה דוכן פתוח של רשת וימפי הדרום-אפריקאית שהתמחתה בהמבורגרים. הכניסה של וימפי לישראל באה מיד לאחר מלחמת ששת הימים וחוסלה לאחר שנים אחדות. לתכנון הדוכנים של וימפי נערכה תחרות מעצבים והצעתו של דה-מאיו זכתה בפרס הראשון. בישראל הוצבו כמה מהדוכנים שעיצב וכאלה נוספים הוקמו בעולם כמו גם בטהרן ובשארם א-שייח.

.

50 סניפי דואר עיצב דה-מאיו במהלך שנות ה-80. בספר לא מצוינים שנים מדויקות, ובכלל נראה שהספר לא עבר עריכה רצינית. במסגרת עבודה זו ירד לפרטים הקטנים שאותם עיצב בכוחות עצמו, כמו למשל המאפרות שהוצמדו לקירות הסניפים ובלטו בצבע צהוב.

.

גם את לשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין עיצב דוד דה-מאיו

.

.

(44) צבי אלחייני (עורך): גולדרייך דה שליט – מקום, בבל, 2020

.

הספר גולרייך דה שליט – מקום שיצא לאור בתחילת 2020, מסכם את דרכם של האדריכל ארטור גולדרייך (2011-1929) ותמר דה שליט (2009-1932). הוא מסוג הספרים שבדף האחרון שלו מרגישים שקשה להיפרד ורוצים לגלות עוד על הזוג הזה כי יודעים שיש עוד. בספר נחשף סיפור מהסוג שממנו עושים סרטים: מאבק חברתי, מאסר פוליטי, הצלחה אמנותית, הימלטות מהחוק, מלחמה, חלוציות, מלונות, קיבוצים, אילת, הרצליה פיתוח, תיאטרון, בצלאל, עץ, בטון. הספר מורכב מארבעה מאמרים מאת לואיז בית-לחם, אורנה בן-מאיר, מיכל חכם ואיילה לוין. אל הכוח הנשי הזה מצטרף צבי אלחייני במאמר פתיחה ובטקסטים קצרים שמשתלבים בין לבין. גד"ש אהבו לעשות את מה שעשו ועוד יותר מזה גם העריכו את עבודתם ולכן דאגו לשמור בארכיונם הפרטי על כל פריט קטן, מה שסייע רבות ביצירת הספר גדוש הדימויים המרהיבים שמרכיבים אותו. הצצתי פעם אחת בחלק מהאוסף ששמורה בארכיון אדריכלות ישראל – קבוצה של עשרות ספרי סקיצה של גולדרייך ורק אלה שווים ספר בפני עצמו. הטקסט זורם מצוין הודות לעריכה של דפנה רז, והעיצוב של מיכאל גורדון שרגיל לעצב ספרי אמנות, שוב מוכיח כאן עד כמה הוא מוכשר לסוג כזה של ספרים (את "הפרויקט הישראלי" הוא עיצב למשל לפני קרוב ל-20 שנה). לעומת העיצובים הקרקסיים והעילגים שאני ניתקל בהם לרוב, אין פלא שאלחייני מכנה את רז וגולדרייך "רולס רויס". כמה שהוא צודק.

.

497 עמודים יש בספר וקשה לבחור בו כפולה. נתתי לספר להיפתח באקראי. אלה פרטים בסלון הפנטהאוז של צ'ארלי קלור במכון ויצמן למדע שהם עיצבו, 1964

.

דה שליט עיצבה את את בית הכנסת לעדה הבבלית בבאר שבע שתכנן האדריכל נחום זולוטוב, 1980

.

גולדרייך היה מרצה בבצלאל. הוא אהב ללמד ו

.

.

(45) מיכאל יעקובסון: גרשון צפור אדריכל ומתכנן ערים, הוצאה עצמית, 2014

.

בבצלאל בשנה השלישית כתבתי עבודה על האדריכל גרשון צפור (2012-1931). הוא התחיל את דרכו כשכיר אצל אריה שרון ובנימין אידלסון, ולאחר ששרון פרק את השותפות, אידלסון הציע לצפור שותפות ויחד עבדו במשך עשור פורה במיוחד שנפסק עם פטירתו של אידלסון. הם תכננו שורה ארוכה וחלומית של פרויקטים – בין השאר את בניין הפקולטה לניהול (בניין רקנאטי) שבאוניברסיטת תל אביב, אתר ההנצחה בגבעת התחמושת וכן את אולמות ההרצאה פרקאופ ומגדל המים בקמפוס הר הצופים. צפור המשיך ותכנן ממש עד רגעיו האחרונים כששותפו היה אז כבר בנו – האדריכל ברק צפור. העבודה הבולטת שתכנן בשנות ה-80 היה בניין בצלאל בהר הצופים. שנתיים לאחר פטירתו החליטו ילדיו להפוך את העבודה שכתבתי בעת הלימודים לספר. היא לא עברה עריכה או כל מהלך שנדרש מעבודה סטודנטיאלית לפני שהיא הופכת לספר, גם העיצוב נעשה באופן מהיר. ועדיין גרשון צפור – אדריכל ומתכנן ערים יצא מוצלח בכך שהספר חושף את עבודתו של צפור, שבהחלט ראוי למחקר מעמיק ומקיף יותר.

.

בניין המדרשה למוסמכים במכון ויצמן הוא אחד המבנים היפים שתכננו אידלסון וצפור. הוא נותר בצורתו המקורית עד אמצע העשור הקדום, אז חזר ציפור ובנו ברק והרחיבו ושינו את הבניין באופן מהותי.

.

בית לין שוכן על מגרש גדול בין הרחובות ליליינבלום, יהודה לוי ונחלת בנימין. שמו הוא פשוט ראשי התיבות של הרחובות האלה. הפרויקט נועד לשמש את הנהלת בנק לאומי והוא נבנה בשני שלבים. בשלב הראשון נבנה גוש הבניין הנמוך המתפרס על כל שטח המגרש. רק בשנות התשעים חזר הפרויקט והושלם חלקו השני – המגדל. אלא ששינוי הזמנים הביא את הנהלת הבנק לפנות לצפור שיעדכן את עיצוב הבניין.

.

אידלסון וצפור קיבלו לתכנן את כל המבנים בחלק המזרחי של קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. במסגרת זו הם תכננו את אולמות ההרצאה, חידשו את בניין בצלאל (ומאוחר יותר צפור לבדו הרחיב את הבניין) וגם תכננו את מגדל המים והתצפית שהפך לסמל האוניברסיטה

.

.

(46) ערן נוימן (עורך): דוד ינאי – אדריכלות וגנטיקה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014

.

האדריכל דוד ינאי (2006-1935) היה מהאדריכלים שצריך להגיד תודה לאל שלא נתנו לו לתכנן יותר ממה שהצליח. הוא אמנם הספיק לתכנן את המכון לחקר הימים בחיפה, שכונה קטנה בקיבוץ עין גב ולאחר מכן גם במעגן-מיכאל, אבל הטיפוס ורעיונותיו לא משכו יזמים ורשויות לשתף עמו פעולה ואת פרנסתו, כמו אדריכלים לא מוצלחים אחרים, הוא מצא בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. לאחר מותו הוא זכה לתערוכה וספר מושקעים שמעטים מהאדריכלים זכו להם. את הספר דוד ינאי: אדריכלות וגנטיקה ערך האדריכל פרופ' ערן נוימן, מנהל ארכיון עזריאלי במוזיאון תל אביב שבתחומו גם התקיימה התערוכה. הספר כולל הצגה של עבודותיו של ינאי מהשנים 2005-1959, שרק אחדות מהן בוצעו. לבד מהצגת העבודות משולבים בספר מאמרים מאת האדריכלים מיכאל בורט, פרופ' טלי חתוקה ונוימן בעצמו. כמו כן בולט בצבעוניותו הקרקסית פרק "אדריכלות וגנטיקה", שנפתח בטקסט מאת נוימן ולאחר מכן עבודה תאורטית שערך ינאי במשותף עם האדריכל גדי פוליטי ונראית לגמרי חובבנית כמו עבודות של כאלה שמנסים להעביר את הזמן ולהצדיק את קיומם.

.

1965: הצעה לתחרות תכנון בית ספר תיכון ליידי דיוויס בתל אביב

.

1976: המכון לחקר ימים ואגמים בחיפה

.

דוד ינאי וגדי פוליטי: מרכיבי היסוד של התכן הפיזי-אדריכלי

.

.

(47) פייגין אדריכלים, עבודות נבחרות 2003-1963, הוצאה עצמית, 2003

.

בעשורים האחרונים מרבית בתי המלון שנבנים בישראל מתוכננים במשרדם של בני משפחת פייגין, האבא יהודה (נולד ב-1935) שייסד את המשרד ב-1962 ושני הבנים דב ויואל, עד כדי כך שאני כבר לא שואל מי האדריכל כשאני שומע על מלון חדש שנפתח. פייגין בכלל התחיל עם בנייה בקיבוצים, מגורים בעיירות פיתוח ובתי חולים לחולי נפש. אבל ברגע שהוא נגע בתחום התיירות הדרך נפתחה לרווחה ונראה שהוא מצא את ייעודו. זה אחד הספרים האהובים עלי, כי הוא מצליח להציג תמונה רחבה של עבודתם בתחום המלונאות וגם של תכנון בתי מלון בישראל בחמישים השנים האחרונות, מבלי לדלג על פרקים פחות מחמיאים (אך לא תמצאו כאן ביקורת והערכה). לתחומים אחרים בהם פעל המשרד כמו בתי חולים לחולי נפש או בנייה בקיבוצים הספר לא מתייחס. אין פה טקסט מעמיק או תיזה, אבל פריסת העבודות הכרונולוגית מהווה עבורי חומר גלם מצוין להבנת אחד המשרדים הפוריים והמובהקים שפעלו כאן. עד כדי כך שלא פעם אני בוחר מלון לפי הספר.

.

טקסט ביוגרפי תמציתי על המשרד פותח את הספר. כדי להציג את שתי קצוות הפעילות של המשרד, מוצגים מימין למעלה מבנה לקוחות במתחם התעשייה האווירית ולמטה האגף החדש בשעתו של מלון נפטון באילת

.

מלון הנסיכה באילת הוא העבודה שבה גאה המשרד באופן מיוחד. המלון ניצב עזוב כבר כמה שנים.

.

מלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב: לצד טקסט תיאורי קצר מופיעים פרטים כמו שטח, ושרטוטים זעירים של תכנית וחזית

.

.

(48) מלכא אדריכלים – מראה מקום, זהזהזה גלריה לאדריכלות, 2016

.

כפי שראיתם ברשימות הקודמות בסדרה, הודות לגלריה זהזהזה הופקו כמה פרסומים שתרמו משהו למורשת האדריכלית. העבודה הטובה ביותר נוצרה לדעתי הודות לשיתוף הפעולה עם האדריכלים החיפאים מירב ואייל מלכא, שהציגו בגלריה תערוכה של עבודתם, ובמסגרת זו גם ערכו אירועים שמשכו קהל והוציאו לאור קטלוג. אייל הוא מנחה סטודנטים מוערך במחלקה לאדריכלות בויצו חיפה, מהאדריכלים היותר נעימים וכנים שפגשתי. בחיפה הוא גר ושם גם פועל משרדו המשותף עם מירב שנוסד בשנת 2000. משרדם מתכנן מגוון של פרויקטים – מעונות סטודנטים, וילות, מפעלי תעשייה וגם שוק עירוני. בספר-קטלוג שליווה את התערוכה הם הציגו עבודות נבחרות שיצרו עד אותה עת, ולצדן התייחסות לעבודות מהאדריכלות הישראלית כאלה שהעניקו להם השראה. החיבור שיצרו בין הווה ובין עבר מעורר השראה ויותר מכל מעניק לספר רובד נוסף ומיוחד, ובשונה מהרבה אדריכלים הוא גם חושף אדריכלים משכילים.

.

חזיתות תחנת קמח דגן באשדוד ועליה כתבתי כאן.

.

בפרק העוסק בשוק העירוני בקריית אתא שתכננו בבנייה טרומית, מציגים האדריכלים את ההשראה ממבנה מפעל חרסה בבאר שבע שהוקם ב-1953 ומפעל סובטרום בערד מ-1966

.

השוק בקריית אתא, 2010

.

.

(49) משה זרחי: Healh Facilities in Israel, הוצאה עצמית, ללא ציון שנה

.

האדריכל משה זרחי (2015-1923) תכנן אמנם במגוון של תחומים, אך התמחה במיוחד בתחום הבריאות. אחרי שסיים את לימודי האדריכלות בטכניון הוא הצטרף למשרדו של חותנו – האדריכל זאב רכטר. באותה עת הצליח המשרד לקבל עבודות מקופת חולים של ההסתדרות ולתכנן בתי חולים, מרפאות ובתי הבראה. גם לאחר פטירתו כשנותר שותף עם גיסיו האדריכל יעקב רכטר והמהנדס מיכה פרי, המשיך המשרד להתמחות בנושא. במסגרת זו אסף זרחי את עבודות המשרד בתחום ולצורכי פרסום הוציא לאור את הספר Healh Facilities in Israel, המוקדש לעבודות המשרד בלבד, ואין כאן ראייה רחבה כפי שאולי היה אפשר להסיק משמו של הספר הבולט הודות לכריכה האדומה. הספר הוא באנגלית, גם כדי לקרוץ אל לקוחות שמעבר לים וגם אולי לתורמים זרים עם לב יהודי חם שבקשו להשקיע את כספם בבניית תשתיות בריאות בישראל. בזמן שעבד על הספר, תכנן זרחי במקביל את בית החולים הגדול שנמסר לו – מרכז רפואי שיבא, כשגולת הכותרת של הפרויקט היה מגדל האשפוז. לכן גם התמקד בו בפתח ובסיום הספר. בהמשך תכנן זרחי מבנים רבים נוספים בתחום הבריאות וגם בתחומים אחרים, אך אלה נותרו מחוץ לספר הזה וממתינים לספר מקיף ומעמיק על יצירתו.

.

משמאל בית הבראה ע"ש שפרינצק בנצרת עילית ומימין מרכז רפואי לין בחיפה

.

בית הבראה מבטחים בזכרון יעקב (כיום מלון אלמא)

.

מרכז רפואי שיבא, תל השומר

.

.

(50) אריה שרון: Hospitals in Israel and the Developming Countries, הוצאה עצמית, ללא ציון שנה

.

אמנם הבאתי ברשימות הקודמות את שני הספרים המוקדשים לעבודתו של האדריכל אריה שרון (1984-1900), אך אם כבר הזכרתי את הספר של זרחי המוקדש לתשתיות בריאות, אז אני מביא כאן ספר דומה עם מטרה דומה שפרסם שרון שנים אחדות קודם לזרחי. בדומה לזרחי שבא אחריו, גם שרון פותח את הספר Hospitals במאמר מקצועי שהוא למעשה מפגן של שליטה בהתמחותו בתכנון בתי חולים. בילינסון בפתח תקווה היה הראשון שתכנן (1954), אחריו הגיעו סורוקה בבאר שבע (1959), איכילוב בתל אביב (1959), יוספטל באילת (1968), גהה בפתח תקווה, רמב"ם בחיפה (1970) ולבסוף גם וולפסון בחולון (1980). נוסף על אלה תכנן בתחום מרפאות, מודלים רעיוניים למדינות מתפתחות, בית הבראה כנרות בטבריה ומוסדות להכשרה מקצועית כמו בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. התחום שהיה לעוד אחד מהתחומים שבהם עסק משרדו של שרון, הפך תחת הנהגתו של נכדו, האדריכל ארד שרון, לתחום העיקרי ורק לאחרונה כתבתי כאן רשימה על תערוכה שאצר ארד שרון בגלריה זהזהזה ובה הציג עבודות שתכנן ולא בוצעו.

.

בית חולים סורוקה בבאר שבע

.

בית חולים רמב"ם בחיפה הוא למעשה פרויקט שבלע אל קרבו את בית החולים שתכנן האדריכל אריך מנדלסון

.

דגם לבית חולים במדינה מתפתחת שאותו הוא פיתח עם האדריכלים בנימין אידלסון, יעקב הרץ, גרשון צפור וגם אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן. לפרויקט הזה הקדישו שרון ושותפיו ספר שלם ונפרד

.

בזמן העבודה על הספר היה משרדו של שרון עסוק בתכנון בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב וכאן ניתן לראות דגם מוקדם של הפרויקט וכן יציקה לדוגמה שנערכה לצורך לימוד פרטי חזית הבניין

.

.

(51) יעקב יער: החיים והארכיטקטורה, הטכניון, 2016

.

היחיד שבחר להציג את פניו על כריכת המונוגרפיה שלו הוא האדריכל יעקב יער (נולד ב-1929). ולא רק זה, אלא שבתצלום נראה יער צוחק. כשמתחילים לקרוא את הספר החיים והארכיטקטורה – יעקב יער, אדריכל ומתקדמים, לא ברור מדוע הוא צוחק. באופן אירוני לגמרי יער מצולם כשהוא לובש חולצה של MIT PRESS, מהוצאות ספרי ההיסטוריה והתאוריה של האדריכלות הטובות בעולם. יש בספר כמה פרויקטים שמרתק להתעכב עליהם: בית משפחת יהלום ברמת חן, מתחם מגורים ומרכז מסחרי בגבעת המורה, שכונת נווה רסקו ברמת השרון וחידוש יפו העתיקה והרובע היהודי בירושלים. לאורך דרכו המקצועית עבד יער במשותף עם אשתו – האדריכלית אורה יער. אלא שאורה לא מופיעה על הכריכה, גם לא מוזכרת בכותרת. בגוף הספר אפילו לא מצוין מתי היא נולדה ובכלל נוכחותה אגבית. למרות שהטכניון העניק את חסותו לספר וסמלו מתנוסס על הכריכה, זה אחד הספרים הרחוקים ביותר מסטנדרטים אקדמיים. עריכת הטקסט והעיצוב רשלניים, אין רשימת פרסומים וגם הטקסט בעצמו לא מגובה במקורות שאותם מצפים למצוא בספר שיצא בהוצאה אקדמית. "השיח האדריכלי בישראל הוא רדוד עד לא קיים", מציין יער באחד הפרקים. שני עמודים לאחר מכן הוא מספר על מפגש עם עמיתים למקצוע: "נפגשנו, שוחחנו, צולמנו (לסרט) – היה נחמד וזהו".

.

השמים הם הגבול

.

אין כיתובים לתמונות. אלה כנראה בתי מגורים בגבעת המורה

.

.

(52) אורלי רובינזון: סעדיה מנדל אדריכל, כנרת, 2006

.

סעדיה מנדל – אדריכל הוא החריג מבין כל המונוגרפיות שהוצגו עד כה ויוצגו גם בהמשך. הספר הוא למעשה עסק. הוא לא נועד להציג את ההישגים המשמעותיים ופורצי הדרך של סעדיה מנדל (2017-1931) לאורך ששה עשורים. הישגיו המשמעותיים כמו חידוש יפו העתיקה ולאחר מכן מעורבותו בתכנון הרובעים היהודיים בירושלים ובחברון מוזכרים רק בחטף. כך גם כפר הנופש בגוש קטיף ושכונת החסידים בצפת שתכנן. כאן תמצאו בעיקר את הוילות שתכנן – צד פחות ידוע ביצירתו של מנדל. כמעט ליד כל וילה מופיעה בצילום מבריק מכונית פולקסווגן או אאודי נוצצת. כל הספר הוא למעשה תרגיל שיווקי שהאדריכל הוא רק תירוץ להוצאתו. בסיום הספר מופיעים כל אותם ספקים, כמו "חסון אלי עבודות גינון בע"מ" ו"מדגל ייצור וייצוא ברזים", שכנראה סייעו בהוצאתו. הרעיון העסקי הוא מעולה אבל כשהוא בא על חשבון הטקסט וגם התמונות לא מאוזנות (כמו התמקדות בריפודים של ספה) אז זה כבר מפחית מערכו.

.

בפתח הספר ראיון שערך דן מרגלית עם מנדל

.

הוילות שמופיעות בספר הן הדבר הרחוק ביותר שתמצאו מבתים צנועים. אלה בתים שמסתגרים מאחורי חומות גבוהות ושערים אטומים. מבצרים שבהם מסתגרים עשירי הארץ ומנדל מימש את חלומם.

.

ושתי מכוניות אאודי מבריקות לצד הכניסה

.

והריפודים… מה זה קשור לסעדיה מנדל?

.

.

(53) גלעד דובשני: Notes on Local Archiecture in Israel, יWasmuth, י2008

.

"הדור שלי הוא דור אבוד", פתח האדריכל גלעד דובשני (נולד ב-1947) את תשובתו הכנה לשאלה האם הוא מזהה שפה ייחודית לדורו. את השאלה הפנה אליו האדריכל גל גאון בשיחה שחותמת את המונוגרפיה Notes on Local Archiecture in Israel, שפרסם ב-2008. דובשני יותר מכל האדריכלים שהבאתי כאן (חוץ מרם כרמי) הגיע לכתיבת הספר כשהוא כבר הספיק לצבור הישגים בתחום הכתיבה על האדריכלות. בשנות ה-80 היה דובשני מהכותבים הפעילים בתחום, ומאמריו פורסמו באופן עקבי בכתבי עת מקצועיים שאת חלקם אף הוביל. שיאה של עבודת הכתיבה היתה פרסום המונוגרפיה שהוקדשה לאדריכל יהודה מגידוביץ, והד לה ניתן למצוא במונוגרפיה שהקדיש ליצירתו האישית עשור מאוחר יותר. הספר שיצא בהוצאת ספרים מכובדת בגרמניה (שפרסמה בין השאר ספרים נוספים על אדריכלות בישראל) הוא באנגלית ויש בכך אולי יתרון כי בכך שדובשני נחשף לקוראים זרים, אך לקורא העברי נותר הספר במידה מסוימת מחוץ לתחום.

.

דובשני למד אדריכלות בשוויץ והמבט שלו על האדריכלות הישראלית נותר שונה. השורשים המקצועיים שלו ניטעו במקומות עם מסורות בנות אלפי שנים ולכן גם המבט שלו על האדריכלות הישראלית הוא כזה הבוחן את הסביבה והחברה החדשה שבה ובאמצעותה היא נוצרה. הספר מחולק לשבעה שערים, ובכל שער פרק פתיחה שבו דובשני צולל אל האדריכלות הישראלית, מעריך ומבקר אותה ורק לאחר מכן מציג כמה מעבודותיו. כאן למשל הביא עבודות להתייחסות כמו בית הפלמ"ח בתכנון צבי הקר, מבנן מגורים בגילה בתכנון רם כרמי, ובית ספר בתכנון זאב דרוקמן.

.

בניין דירות בחולון, 2001. דובשני לא תכנן יצירות פורצות דרך או מבנים בולטים במיוחד. יש כאן בתי דירות, וילות, בתי ספר ומרכזים קהילתיים, אך בכל אחת מהעבודות העניק משהו מהניסיון שלו ליצור שפה אדריכלית, כזו שממשיכה מסורת של בנייה מקומית.

.

אם פעם חציתם את המרחב הציבורי המפתיע שמקשר בין שדרות רוטשילד ורחוב אחד העם, בין מגדלי המשרדים של חברת הביטוח ציון והבורסה לשעבר, אז הוא תוכנן בידי דובשני שגם חידש את המבנה ההיסטורי הסמוך ושווה לחזור ולבקר בו.

.

ביישוב בת חפר השוכן בצמידות לגדר ההפרדה וטול כרם, תכנן דובשני מרכז אזרחי כשבחזיתו קבע סוג של עמדת ביטחון.

.

.

(54) חיים דותן: לאחר הגשם – שירים של אגם / הד במדבר – מניפסטו, ההוצאה לאור של אוניברסיטת מזרח סין, 2010

.

בתחילת העשור הקודם הצליח האדריכל חיים דותן (נולד ב-1954) לממש שני פרויקטים גדולים שמשכו תשומת לב – המשכן לאמנויות הבמה באשדוד ואת הביתן הישראלי בתערוכה העולמית אקספו 2010 שנערכה בשנגחאי, סין. באותה תקופה היה דותן עסוק במבנים שעוצבו על פי תפיסתו "לדיאלוג בין האנוש והטבע". הם היו לגמרי שונים מהמבנים שתכנן עד אותה עת כמו מגדלי מגורים באשדוד או בנייני משרדים בתל אביב, פתח תקווה ויבנה. באותה שנה בה נערכה תערוכת אקספו הצליח דותן לזכות בהערכה מצד הסינים ולפרסם דרך הוצאת הספרים של אוניברסיטת מזרח סין מארז הכולל שני ספרים – אחד לאחר הגשם – שירים של אגם – הכולל תמונות ושירים שצילם וכתב, ושני הד במדבר – מניפסטו המציג עבודות שתכנן או היו בתהליך תכנון. דותן מציג כאן רק עבודות שתכנן בפאזה השנייה בחייו ומתאפיינים כולם בקווים מעוגלים. את שורשיו המקצועיים, כמו גם עבודתו ביפן למשל, לא תמצאו כאן וגם לא את המסה הגדולה של המבנים שתכנן בשנות ה-80 בניו יורק ובשנות ה-90 בישראל. כל אלה חסרים וחבל, כי היה מרתק לגלות כיצד דותן צמח והתפתח ומה יחסו אליהם. דותן כנראה ביקש להציג באמצעות שני הספרים את תפיסתו באותו זמן נתון ולא היתה לו כל שאיפה מעבר לכך. הטקסט בספר מופיע בעברית, אנגלית וסינית. ניתן באמצעותם להתרשם מדמותו יוצאת הדופן של דותן, שבשנים האחרונות מקדיש את רוב זמנו לחינוך הדור הבא של האדריכלים, אבל בסין.

 

.

שיר ותמונה

.

הדמיות הביתן הישראלי בתערוכה העולמית אקספו 2010, שנגחאי, סין (נהרס)

.

מגדל אנרגיה סולרי, קיבוץ סמר, 2009

.

מכון עזריאלי להעצמה חינוכית, באר שבע, 2007

.

דגם משכן אמנויות הבמה ברחובות (לא נבנה), 2004: "שלווה / לאחר סופת הגשם / פרח / מתוך סלעים קדומים"

.

מגדלי מגורים בתל אביב (לא נבנה), 2008: "בשכונות מאסיביות / של ערי העתיד / בניינים מחווים / אחד לרעהו / בכבוד"

.

תודה לאדריכל ד"ר צבי אלחייני

רשימות נוספות שפרסמתי לאחרונה על ספרים:

סיבוב ראשון על מונוגרפיות מאריה שרון עד יהודה מגידוביץ

סיבוב שני על מונוגרפיות מרם כרמי עד דורה גד

סיבוב שלישי על מונוגרפיות מברכה ומיכאל חיוטין עד דוד קאסוטו

סיבוב רביעי על מונוגרפיות משמואל מסטצ'קין עד ישראל גודוביץ

סיבוב שישי מלאופולד קרקואר עד רודולף טרוסטלר

סקירת ספרות אדריכלות נוף בישראל

סיבוב על ספרי אדריכלות לכבוד החג

חסן פתחי: אדריכלות לעניים

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסף  ביום 16/08/2020 בשעה 16:20

    רק רציתי להגיד תודה על האתר, על ההשקעה, על התוכן הייחודי והתחקיר המעמיק וכל זאת במעטפת של בלוג ולא בציר הרשע של צוקרברג.

    כל הכבוד!

    אני קורא באדיקות ומקווה שיש רבים כמוני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: