סיבוב רביעי על מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 11 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שהמשותף להם הוא פעילותם במחצית השנייה של המאה שעברה ושרבות מעבודותיהם המוצלחות בוצעו בבטון חשוף. זו הרביעית בסדרה של שש רשימות (הקודמות: 1, 2, 3).

ספרים אלה, יותר מכל מהלך אחר, יוצרים את התשתית התודעתית למורשת המקצועית המקומית. חלק מהספרים נעדרים ביקורת והערכה, היות ולרוב היוזמה ומקור המימון לביצועם מקורם באדריכלים עצמם ובני משפחותיהם במקרה הטוב, או שהכותבים אינם מוכשרים להעריך את העבודות במקרה הפחות טוב. ועדיין, ניתן באמצעותם לזהות מגמות בהתפתחותה של האדריכלות וכן לשפר את ההיכרות וההבנה של הסביבה שבה אנו חיים. חלק לא מבוטל מהאתרים שמופיעים כאן בבלוג התגלו לי הודות לעיון בספרים אלה ולכן עבורי החשיבות שלהם היא עצומה.

הפעם בחרתי לפתוח עם שמואל מסטצ'קין בוגר הבאוהאוס ומבכירי האדריכלים שפעלו בתנועה הקיבוצית. אחריו באים עמיתיו האדריכלים שפעלו במסגרת הקיבוץ – חנן הברון מקיבוץ רעים, חיליק ערד מקיבוץ סער, מנחם באר מקיבוץ געתון ויבדל לחיים ארוכים פרדי כהנא חבר קיבוץ בית העמק. בהמשך מופיעים אדריכלים נוספים בני דורם ותל אביבים – מנחם כהן, נדלר-נדלר-ביקסון-גיל ולבסוף ישראל גודוביץ. את מרבית הספרים ניתן להשיג בחנות מרכז הבאוהאוס ברחוב דיזנגוף. גם אצל האדריכלים עצמם ובני משפחתם וכן בחנויות יד שנייה.

ועל כך ברשימה זו.

.

#4

.

.

(32) מוקי צור ויובל דניאלי: לבנות ולהבנות בה – ספר שמואל מסטצ'קין, הקיבוץ המאוחד, 2008

.

בתקופה קצרה יחסית פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי, שניהם חברי קיבוץ אך לא אדריכלים, שלוש מונוגרפיות שהוקדשו כל אחת לאדריכל בכיר שפעל במסגרת המחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי. לבנות ולהבנות בה היתה הראשונה מבין השלוש והוקדשה לאדריכל שמואל מסטצ'קין (2004-1908). הספר מתייחס כמובן לתקופת לימודיו בבאוהאוס, שיבתו לארץ-ישראל והשתלבותו בתכנון בתי הסגנון הבין-לאומי בתל אביב, "חומה ומגדל" ולאחר מכן בנייה בעיקר בקיבוצים בה היה שקוע עד לאמצע שנות ה-80, אך גם בנייה באקדמיה ובנווה זוהר שבדרום ים המלח. צור ודניאלי הקדישו בספר פרק נכבד לתרבות בקיבוץ, פעמים על חשבון העיסוק באדריכל וביצירתו. עם זאת, ניתן לקבל בסיס לפועלו של אחד מהאדריכלים הבודדים שפעלו בישראל והצליח לשלב בין רעיון אוטופי ובין מימושו הפיסי.

.

חומה ומגדל

.

מרכז ספורט בקמפוס גבעת רם, האוניברסיטה העברית

.

שכונת מגורים, מרכז מבקרים "בית היוצר" ואכסניה בנווה זוהר, דרום ים המלח

.

.

(33) מוקי צור ויובל דניאלי: הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד, יד יערי, 2013

.

הבית, המקום הוקדש ליצירתו של האדריכל חיליק ערד (2017-1927), חבר קיבוץ סער שעבד במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי. בספר שאותו כתבו מוקי צור ויובל דניאלי הוקדש מקום עיקרי לאדריכלות, בשונה מהספר על מסטצ'קין שהעניק במה עיקרית לתרבות הקיבוצית. ערד היה מהאדריכלים הפוריים במחלקה ולבד מתכנון חדרי אוכל, ספריות ומגורים הוא תכנן גם שורה ארוכה של אנדרטאות. יובל דניאלי הקדיש לנושא פרק בחלקו האחרון של הספר והעניק בכך תנופה יוצאת דופן לספר כולו. הספר הזה היה הגורם העיקרי שדחף אותי לכתוב כאן בבלוג מאות רשימות על קיבוצים. בכלל זה אחד מספרי האדריכלות האהובים עלי בגלל החשיפה שהוא העניק לסוג של אדריכלות שעד אז לא נתתי לו תשומת לב נכונה. את הספר ניתן להשיג בחנות מרכז באוהאוס ברחוב דיזנגוף 77 (119 ש"ח) וגם ב"יד יערי" אצל יונת רוטביין בטלפון 04-6309232.

.

.

קיבוץ סמר בערבה, 1974

.

אנדרטה לחללי חטיבת יפתח בצומת בית קמה, 1969

.

.

(34) מוקי צור ויובל דניאלי: אבני דרך, אבני בניין – דרכו האדריכלית של מנחם באר, יד יערי, 2015

(35) מיכאל יעקובסון: באר בקיבוץ – האדריכלות של מנחם באר, הגלריה בבית האדריכל, 2016

.

האדריכל מנחם באר (2017-1925) הרגיש שלוש שנים לפני פטירתו שהגיע העת לסכם. הוא פנה לצור ודניאלי שהספיקו עד אז לפרסם את שתי המונוגרפיות שהוקדשו לשני עמיתיו למחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי ושיחקרו ויפרסמו מהר ככל הניתן את המונוגרפיה שלו. היות ולאורך השנים באר לא דאג לתעד את עבודתו, צרפו את הצלם עמרי טלמור שיצלם מבחר מהעבודות שתכנן באר לאורך השנים. הספר אבני דרך, אבני בניין יצא תוך שנה ועמד בלו"ז שנקבע. אלא שהריצה הזו מנעה מחקר מעמיק ולכן לא תמצאו בספר התייחסות לכל אותם מבני מגורים ותעשייה שתכנן באר. זהו הספר הטוב ביותר בטרילוגיה האדריכלית של צור ודניאלי ולבד מהטקסטים שכתבו השניים, תרמו מאמרים גם כאלה שעבדו עם באר – האדריכל דני לזר, אמן הקרמיקה וחבר קיבוץ כפר מנחם משה סעידי והשרטטת וחברת קיבוץ מעברות דליה בר-אמוץ. כשראיתי את הספר התפלאתי מהתצלומים המעולים של טלמור ולחצתי על כל החבורה להציג תערוכה, כשראיתי שהעסק לא זז בקשתי את הרשות ודאגתי לתערוכה הוצגה במוזיאון בית אורי רומי נחושתן באשדות יעקב ולאחר מכן שוב בגלריה בבית האדריכל. התערוכה התמקדה בעיקר בהתפתחות הטיפול החזותי שהעניק באר למבנים שתכנן.

.

באר תכנן את חדר האוכל בגעתון כמה פעמים. תחילה הוא תכנן מבנה תיבתי, לאחר מכן הוסיף לו אגף מעוגל ולבסוף הסב אותו לאולמות מחול. בעקבות המהפך כינה מוקי צור את הבניין בשם "חדר האוכל המרקד"

.

מימין חדר האוכל ברשפים ומשמאל חדר האוכל בשמרת – שניהם סגורים כבר עשרות שנים והאולמות משמשים את הקהילה המקומית. מסקרן אותי לדעת מה עלה בגורלם של האנסים משמרת, אלה שהורשעו ואלה שלא. מי מהם עדיין גר בקיבוץ? מה קורה כשנערה צעירה חולפת על פניהם לעת ערב באחד השבילים?

.

בית התרבות והמועדון לחבר בקיבוץ המעפיל

.

במכללת הגליל המערבי תכנן באר את בניין לימודי סביבה כמבנה עגול שהאגף שממנו יוצא אגף שחזיתו מורכבת משורה של פתחים מקושתים בהשראת אמת המים החולפת מטרים ספורים מהבניין

.

לצד התערוכה באר בקיבוץ – האדריכלות של מנחם באר שאותה אצרתי, פרסמתי חוברת שהשלימה את הספר – היא העניקה פרוט קצר על קבוצה של עבודות שתכנן באר ונראה היה לי שצריך להדגיש וכן הוספתי רשימת עבודות שלא הופיעה בספר

.

אולם הספורט בכרמיה, 1984: באר אהב ליצור חזיתות חגיגיות. לרוב הוא תכנן חזית סימטרית (אבל לא לגמרי) המורכבת משלושה גושים, כשהגוש המרכזי מודגש ובו שולבה עבודת אמנות. כאן היה זה קלמן שמי שיצר תבליט בטון

.

.

(36) פרדי כהנא: לא עיר לא כפר, האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910, יד טבנקין, 2011

.

ספרו של האדריכל פרדי כהנא (נולד ב-1927) לא עיר, לא כפר – האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910 (הספר יצא גם במהדורה אנגלית) מוקדש כולו אמנם לעלייתה ונפילתה של האדריכלות האוטופית שהתרחשה בקיבוצים, אך כהנא דאג להציג במסגרת זו גם את סיפורו האישי. מבין הפרויקטים שהביא כדוגמאות לאורך הספר, בולטות העבודות שלו שאותן הוא גם יכל להציג מתוך ההיכרות המעמיקה שלו עם התהליך שליווה אותם. נוסף על אלה כולל הספר את הפרק "דרכי באדריכלות ותכנון הקיבוץ". כאן בבלוג פרסמתי רשימות רבות על מבנים שתכנן כהנא חבר קיבוץ בית העמק ועליהם ידעתי הודות לספרו. ביום השואה האחרון פרסמתי ב-xnet את סיפורו האישי.

.

הספר גדוש בטקסט מפורט המפרק את הקיבוץ לחלקי חלקים, מנתח תכניות והתפתחויות

.

משמאל סדרת תרשימים המציגה את "הקיבוץ בנוף". מימין "ארבעת החצרות" המציגות את התפתחות תכנון הקיבוצים.

.

בפרק המוקדש למחלקות התכנון שפעלו במסגרת התנועות השונות של הקיבוצים מופיע תצלום משנות ה-80 המתעד את עובדי "שלוחת ביאליק" משרד של מחלקת התכנון שנפתח בקרית ביאליק ונתן שירותי תכנון לקיבוצי הגליל המערבי. פרדי כהנא יושב במרכז

.

.

(37) גילה דגן (עורכת): חנן הברון – בקו נקי, הוצאת מערכת, 2003

.

חנן הברון (2000-1931) היה מהאדריכלים המוכשרים שפעלו בישראל. הברון גם היה מהאדריכלים הבודדים (אם לא היחיד) שהבין בפרופורציות ונהג לחזור ולהשתמש ביחס הזהב בבניינים שתכנן. לאורך כל דרכו המקצועית הוא פעל במסגרת המחלקה לתכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד והוא בעצמו היה חבר קיבוץ רעים. בתחילת דרכו הוא תכנן כמה מבנים בשותפות עם האדריכלית זיוה ארמוני. שתי העבודות המפורסמות שתכננו במשותף היו בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין שנהרס, והצעתם לתחרות תכנון הספרייה הלאומית שזכתה בפרס הראשון והודות לכך הקימו משרד משותף עם עוד שתי קבוצות אדריכלים שגם הן זכו בתחרות. לאחר מכן פעל כמו כל שאר אדריכלי המחלקה באופן עצמאי, כשלצדו האדריכל מיכאל קראוס שהיה לו לעזר. בקו נקי יצא כספר זיכרון לדמותו ופועלו של הברון על ידי המשפחה והחברים. הוא לא מתבסס על מחקר, אלא מורכב מטקסטים קצרים שכתבו עמיתיו למקצוע כמו האדריכלים זיוה ארמוני, ויטוריו קורינלדי ואסף קשטן, בני משפחה וכן טקסטים שהותיר אחריו הברון בעצמו. הספר חושף את פועלו של האיש, כמו גם את כשרונו לשרבט איורים יפהפיים של נופים וצורות, כאלה שהיו רחוקים מכל אותם משרדים שבהם התקיימו ישיבות שהתארכו ובמהלכן הברון יצר אותן.

.

חנן הברון עומד בצמוד למאמרו של האדריכל ויטוריו קורינלדי: מעמודי התווך של התכנון הקיבוצי

.

הברון תכנן בבטון כמו כל בני דורו, אך מה שייחד אותו היו היחסים שיצר במבנים שתכנן

.

מימין בית התרבות בקיבוץ מעוז חיים ומשמאל אולם הספורט בקיבוץ נען שהתייחד בשלד הפלדה שלו

.

.

(38) מיכאל יעקובסון (עורך): האדריכל שתכנן את בניין העירייה, מנחם כהן – עבודות, הוצאה עצמית, 2014

.

סיפורו של האדריכל מנחם כהן (נולד ב-1931) הוא חסר תקדים באדריכלות הישראלית. ב-1956 נערכו שתי תחרויות האדריכלים היוקרתיות ביותר שהתקיימו עד אז בארץ ואולי גם מאז – למשכן הכנסת ולעיריית תל אביב. כהן היה בסך הכל בן 25 ועבד כשכיר אבל הוא היה רעב להצליח ומפוצץ בכשרון וביצירתיות. בתחרות הראשונה לכנסת הוא זכה בפרס קניה שהעניק לו פרס כספי וביטחון. בתחרות לעירייה הוא כבר זכה בפרס הראשון לביצוע. כהן המשיך ותכנן עוד פרויקטים רבים עד שפרש וסגר את משרדו ב-2014, אך בניין העירייה היה ונותר עבודתו המרכזית והמשמעותית ביותר. לא נוצר בישראל עוד מבנה כל כך מובהק בשורה ארוכה של היבטים – עירונית, חומרית וסגנונית. אך בבניין מימש כהן רעיונות נוספים כמו כאלה שיישם בסביבת העבודה, פתרונות אקלימיים, עיצוביים וטכנולוגיים. במהלך העבודה על הספר האדריכל שתכנן את בניין העירייה, סרב כהן שאבקר את הבניין ולכן החלטתי לכתוב את הספר כולו בגוף ראשון מפיו שלו. את הפתיחה לספר כתב ראש העירייה רון חולדאי והוא כבר דאג להציג את הביקורת. לשמחתי המהדורה הראשונה של הספר אזלה ולפני כמה חודשים דאג כהן להדפיס מהדורה שנייה והספר ניתן לרכישה במרכז באוהאוס ובחנות של מוזיאון תל אביב.

.

אחד הגיליונות שהוגש במסגרת התחרות לתכנון בניין העירייה ב-1956

.

חזיתות הבניין עוצבו כולן בהתאם לזויות השמש, לכן בחזית דרום שולבה מערכת של שוברי שמש, לעומת החזית צפון שנותרה ללא שוברי שמש

.

הצעה יוצאת דופן שזכתה בפרס קניה היתה לבניין האקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל אביב. במסגרת זו הציע כהן שני מבנים פירמידלים

.

בכפר תקווה תכנן כהן כמה מבנים ובהם גם חדר אוכל

.

.

(39) צבי אלחייני ומיכאל יעקובסון: האדריכלות של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל 2010-1946, הוצאה עצמית, 2016

(40) מיכאל יעקובסון וערן טמיר טאוויל: עבודת צוות – האדריכלות של משרד נדלר נדלר ביקסון גיל 2010-1946, הגלריה בבית האדריכל, 2013

(41) אסם הידע – אדריכלות הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי ביובל להקמתה, אוניברסיטת תל אביב, 2018.

.

את האדריכלות של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל 2010-1946 פרסמתי במשותף עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני כמבוא לעבודות של אחד המשרדים הפוריים והמרתקים שפעלו כאן לאורך שבעה עשורים. למרות שבסך הכל חלפו ארבע שנים מאז הפרסום, ברור לנו שאם היום היינו מפרסמים את הספר הזה אז הוא היה כפול בהיקפו. באותה עת המשרד כמעט ונשכח וראיתי חשיבות עליונה לחשוף אותם מחדש. זה התחיל ברשימות כאן בבלוג, המשיך לתערוכה ולבסוף הספר. לכריכה נבחרה חזית בניין ספריית ארן שבאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, שהיתה ועדיין אחד הפרויקטים היפים והמרשימים שתוכננו בישראל ומשלב תכנית פשוטה עם חתך וחזית שממחישים מצוין עד כמה האדריכלות היא כר נרחב למימוש יצירתיות. העיצוב יוצא הדופן של הספר נערך בידי Public School (אסף כהן וג'ואנה אסרף) ובמיוחד אהבתי את הבחירה להשתמש בפונט גדול במיוחד בטקסטים שהופיעו בשערים. מאוחר יותר פרסמתי אתם את הספר מקס ישראליאנה שעוסק בישראל של שנות ה-80 וה-90.

.

בניין עיריית ביאר שבע שנחנך ב-1972 נבנה בעקבות תחרות שהתקיימה ב-1961 והצעתם של האדריכלים זכתה בה בפרס ראשון.

 

בניין קרן פועלי בניין בירושלים (כיום מרפאות שירותי בריאות כללית)

.

הטקסט בעברית מרוכז בחלקו הימני של הספר

.

לפרסום הספר קדם פרסום של קטלוג בן 36 עמודים שליווה את התערוכה עבודת צוות. עיקר חוברת מורכב מטקסטים קצרים שכתבו אדריכלים בכירים, כל אחד בחר בניין שתכנן המשרד ובאמצעות שיחה או טקסט שכתב בעצמו התקבלה תמונה רחבה מנקודת מבטם של אדריכלים-קולגות וגם ניתן היה להציג את ההערכה העצומה לה זכו עבודות המשרד. האדריכלים המופיעים כאן הם יעקב יער, סעדיה מנדל, דן איתן, אריה רחמימוב, ישראל גודוביץ, מיכאל חיוטין, צבי אפרת, דוד קרויאנקר, דוד קאסוטו, פרדי כהנא ויוברט לו יון. הטקסטים המעולים האלה היו הברקה שהצליחה לי הודות לאדריכלות של הנדלרים והודות לאדריכלים שהצלחתי לתפוס ברגע הנכון. מאוחר יותר ניסיתי לחזור על השיטה אך היא לא צלחה. בעמודים הבאים מופיע ראיון עומק שערכתי בשיתוף ערן טמיר עם האדריכלית שולמית נדלר, ולבסוף רשימת עבודות שהיא למעשה התרומה החשובה ביותר של כל אותה עבודה.

.

מימין יעקב יער על מדרשת רופין ומשמאל דוד קאסוטו על תיאטרון ירושלים. קאסוטו הכיר מקרוב את הבניין הודות לכך שתכנן את בית הכנסת אוהל נחמה שצמוד לו וכך היתה לו הזדמנות להתחכך בנדלרים לצורך יצירת הקישוריות בין שני המגרשים.

.

מימין דן איתן על ספריית סוראסקי שבסמוך לו הוא תכנן עם יצחק ישר את בניין מקסיקו, ומשמאל ישראל גודוביץ על בית העיתונאים. גודוביץ היה היחיד מבין האדריכלים שהשתתפו בקטלוג שטרח הגיע לסיבוב מיוחד בבניין ורק לאחר מכן נגיש להתייחס אליו.

.

צבי אפרת על ליאו בק בחיפה. באירוע שהתקיים במסגרת התערוכה אפרת גם ערך שיחה עם שולמית נדלר ומשה גיל שניתן לצפות בו כאן:

.

.

.

בתחילת 2018 ציינה אוניברסיטת תל אביב יובל הלקמתה של הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי. לשמחתי הזמינה אותי מנהלת הספרייה ד"ר נעמה שפטלוביץ לאצור תערוכה בכניסה לבניין. התנאי שלי היה שאת התערוכה ילווה פרסום ולשמחתי הגדולה שפטלוביץ אישרה. באותה תקופה כתבתי פרק גדול על ספרייה מרכזית אחרת בתל אביב -בית אריאלה, כך שהיה לי ידע רחב בתחום וסל גדול של תובנות על עולם הספריות בכלל ועל ספריית סוראסקי בפרט. התוצאה היא אסם הידע – ספר קטן של 82 עמודים המוקדש כולו לבניין ספריית סוראסקי שיצא תוך שלושה חודשים מהרגע שקבלתי אור ירוק. הוצאתו גם לוותה בהשקעה כספית רזה במיוחד והעיצוב המעולה של נעמי מילר, שגם עיצבה יפה את הקטלוג "עבודת צוות". הספר נמכר אצל הנהלת ספריית סוראסקי. את השם לספר כמו גם לתערוכות והקטלוגים באר בקיבוץ ועבודת צוות העניק צבי אלחייני.

.

התמונות לספר הגיעו מאוסף המשרד אך גם מאוסף אוניברסיטת תל אביב, ארכיון אדריכלות ישראל, אוסף אדריכלי הנוף יהלום-צור וגם כמה תמונות עכשוויות שצולמו מיד לאחר שהושלמה עבודת חידוש קומות המבואה לבניין

.

מימין דגם מוקדם של בניין הספרייה ומשמאל דגם מרכז הקמפוס שבוצע בידי אדריכלי הנוף יהלום-צור

.

תכנית: הבניין הוא למעשה פרשנות מעודכנת של אדריכל שמואל ביקסון לבניין הספרייה הלאומית

.

 

(42) ישראל גודוביץ: architecturology – An Interim Report,י1967 (מהדורה חדשה הודפסה ב-2014)

.

האדריכל ישראל גודוביץ (נולד ב-1934) הוא מהאדריכלים יוצאי הדופן שפעלו בישראל. כמוהו היו מעטים: רם כרמי, צבי הקר ואלדר שרון. סוג של דמויות אידאליסטיות, כמעט פראיות, שאתגרו את המקצוע לכל אורך דרכם המקצועית וניסו לחדש ולנסות ולפתח את רעיונותיהם ללא הפסק. דמותם הלא שגרתית ועבודותיהם השנויות במחלוקת הביאו משב רוח מרענן ולא לחינם הפכו בן רגע מרואיינים מבוקשים והם עצמם דאגו באופן עקבי לפרסום עבודותיהם ורעיונותיהם. הם כולם ילידי שנות ה-30 ומאז לא קמו כמוהם. גודוביץ הוא האחרון שנותר. לאורך השנים הוא פרסם כמה ספרים, אך בולט מבין כולם היה architecturology – An Interim Report שאותו פרסם בהיותו בן 33 ב-1967. הספר שהוא הישג בפני עצמו והברקה של גודוביץ, פורסם באנגלית אך הודפס בתל אביב. ב-1967 היה גודוביץ רק בתחילת דרכו המקצועית, אך הוא כבר הספיק לפתח דגם של מבנה שאותו יישם בהצלחה בטוקיו ובאותם ימים חזר ויישם אותו כבית ספר שדה בחצבה וכן הגיש הצעה במסגרת תחרות לתכנון מרכז קונגרסים בקיוטו. הספר שנפתח בלגלוג על הטכניון שעשור קודם לכן ביקש לזרוק אותו ואת בת זוזו ולימים אשתו מהפקולטה בנימוק של חוסר התאמה. אלא שהודות להתערבותו של האדריכל יוחנן רטנר, נשיא הטכניון אז, צומצם העונש להרחקה של שנה מהפקולטה. הספר ערוך כמו יומן שנפתח ביולי 1953 ומסתיים ביולי 1966. הוא מעוצב כמו סוג של ספר סקיצות שמשקף את דמותו ומחשבותיו של גודוביץ. מבין כל האדריכלים שמופיעים כאן, גודוביץ הוא היחיד שממשיך ומתכנן והיה ראוי כי עבודתו המקיפה תחקר באופן מעמיק ותיחשף באופן מובנה. ניתן להשיג את הספר במהדורה הראשונה (משומש) או את המהדורה החדשה בגרסה דיגיטלית.

.

ינואר-פברואר 1957: חיפוש אחר דגם אידאלי לבית

.

הדגם שפיתח נועד בין השאר לאפשר באמצעות אלמנטים חזרתיים לצמוח ולגדול לפי הצורך.

.

פברואר 1958: "חשיבה היא תהליך מתיש לאדריכל. אתה לא יכול לעזוב את עולמך. אתה חי בסביבה שכבר מעוצבת ואתה מרגיש שאתה הוא זה שיכול לעצב אותה הרבה יותר טוב אם רק היתה ניתנת לך ההזדמנות". לצד מחשבותיו של גודוביץ מופיעים תרגילים שערך באמצעות משטחי אלומיניום מבריקים וגמישים. חודשיים לאחר מכן כבר הצליח להשיג מלגה ממשלתית כדי לנסות ולממש את רעיונותיו למבנה מאלומיניום.

.

אפריל 1962: הצעתו של גודוביץ למרכז קונגרסים בקיוטו

רשימות נוספות שפרסמתי לאחרונה על ספרים:

סיבוב ראשון על מונוגרפיות מאריה שרון עד יהודה מגידוביץ

סיבוב שני על מונוגרפיות מרם כרמי עד דורה גד

סיבוב שלישי על מונוגרפיות מברכה ומיכאל חיוטין ועד דוד קאסוטו

סקירת ספרות אדריכלות נוף בישראל

סיבוב על ספרי אדריכלות לכבוד החג

חסן פתחי: אדריכלות לעניים

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: