סיבוב שלישי על מונוגרפיות של אדריכלים

בין ספרי האדריכלות שיוצאים לאור, בולטת נוכחותם של המונוגרפיות המוקדשות לפועלם של אדריכלים. חלק מאותם ספרים יוצאים לאחר מותם של היוצרים וחלקם עוד בחייהם. חלקם בחרו להשקיע ולהציג גם את הגותם, לפתוח פתח אל עולמם הפנימי ולחשוף את עקרונות התכנון שעל בסיסם הם עובדים. רבים מהאדריכלים בוחרים לפרסם ספרים שזו הגזמה לכנות אותם מונוגרפיות, אלה נועדו למעשה לצורכי שיווק ופרסום. ספרים כאלה מחלקים ליזמים, מהנדסי רשויות וגופים ציבוריים מתוך תקווה שיעלעלו בהם, יתרשמו מהתמונות הצבעוניות וכשתגיע העת יזמינו מהאדריכל עבודה, או לפחות יציעו להשתתף במכרז. בספרים אלה הטקסט הוא דליל ולא תמצאו בחינה מעמיקה של העבודות. ועדיין ניתן להתרשם באמצעותם מעבודות האדריכל.

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 11 מונוגרפיות וספרים פרסומיים שהוקדשו לאדריכלים בישראל, כאלה שעדיין פעילים. זו השלישית בסדרה של שש רשימות (הקודמות: 1, 2).

הפעם בחרתי לפתוח עם ברכה ומיכאל חיוטין שלאורך דרכם המשותפת פרסמו כמה ספרים ששניים מהם התמקדו בעבודתם. אחריהם באים האדריכלים ג'ויס אורון, עדה כרמי-מלמד, דינה אמר וקוריאל אברהם, דוד נופר, נילי פורטוגלי, אלי ארמון, אמנון בר אור ודוד קאסוטו – כולם אדריכלים פעילים שצברו כל אחד גוף עבודות מרשים וביקשו לסכם ולהמשיך בדרכם.

ועל כך ברשימה זו.

.

#3

.

.

(21) ברכה ומיכאל חיוטין: 1980-2010 Chyutin Architects, הוצאה עצמית, 2012

(22) ברכה ומיכאל חיוטין: Architecture For Justice – The Haifa Court House, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006

.

לכבוד 30 שנות עבודה משותפת בחרו האדריכלים ברכה (נולדה ב-1947) ומיכאל (2019-1941) חיוטין לציין את הציון העגול בפרסום של הספר 1980-2010 Chyutin Architects, המציג עבודות נבחרות שתכננו, בעיקר כאלה משני העשורים האחרונים. משרדם המשותף התמחה לאורך השנים בהתמודדות בתחרויות תכנון שבאחדות מהן אף זכה בפרס הראשון לביצוע. שלוש מהן זיכו אותם שלוש פעמים בפרס רכטר. אלא שהספר נועד כנראה לצורכי שיווק כי הוא ברובו מורכב מתמונות מרהיבות ופחות מטקסט המנתח את עבודת המשרד ואת גישתו הייחודית. תמצאו כאן פרויקטים כמו מרכז הסטודנט באוניברסיטת חיפה, בניין הסנאט באוניברסיטת בן גוריון, תיאטרון גבעתיים ובית המשפט המחוזי בחיפה. מופיעים כאן גם פרויקטים שלא נבנו, כמו בניין עיריית הוד השרון, בית המשפט המחוזי בירושלים וגלריה לאמנות באוניברסיטת בן גוריון. את הספר חותם מאמר קצר מאת עיתונאי והיסטוריון האדריכלות השוויצרי רומאן הולנשטיין.

.

מרכז הסטודנט באוניברסיטת חיפה, 2010

.

מוזיאון הסבלנות בירושלים שממנו התפטרו האדריכלים אך הבניין שנבנה דומה לתכנית המקורית שתכננו

.

עם השלמת בית המשפט המחוזי בחיפה ניגשו האדריכלים להוציא לאור את הספר Architecture For Justice – The Haifa Court House,המוקדש לבניין שהיה קרוב ללבם ונחשב היה להישג הודות לגודלו ומורכבותו. המאמר שפותח את הספר הוא טכני וחסרה בו הצגת תמונה רחבה של תכנון בתי משפט בעולם ובישראל ובכלל את מיקומו של הפרויקט בין עבודות המשרד. על הפרויקט זכו השניים בפרס רכטר השני שהוענק להם. הראשון הוענק על תיאטרון גבעתיים והשלישי על האקדמיה למדעים בירושלים.

.

כמו ספרם השני, גם הספר הזה הוא באנגלית

.

הספר נפתח במאמר שכתבו האדריכלים ואחריו תצלומים מאת ארדון בר-חמא שאותם מלוות תכניות הבניין

.

גג

.

.

(23) ג'ויס אורון: דרכה של אדריכלית, הוצאה עצמית, 2010

.

"מלאו לי יובל שנים. רבות נכתב בספרות על הצורך העולה בשלב מסוים בחיים להעלות דברים על הכתב", כך פותחת האדריכלית ג'ויס אורון (נולדה ב-1954) את ספרה דרכה של אדריכלית. "הרצון לספר את קורות החיים המקצועיים והאישיים, השלובים תמיד יחדיו, מגיע בשלב של החיים בו אני חשה, מחד גיסא, את הצטברות המעשים, את היווצרות הארכיב המקצועי, ומאידך גיסא, את תנועתו הבלתי פוסקת של הזמן, המאיימת למחוק, להשכיח ולהעלים את מקורות המעשים האנושיים". בספר ממעטת אורון לספר על עצמה כפי שהבטיחה בפתח הדבר. הסתקרנתי לגלות מה היא למדה ופיתחה משנות עבודתה הארוכות במשרד האדריכלים לופנפלד-גמרמן, אך היא לא מתייחסת להכשרתה. אך היא כן מפרטת את עבודותיה החל ממרכז ויצ"ו בגבעתיים ועד לשדרות התקווה שעיצבה בגני תקווה. אורון מתמחה בתכנון מבני ציבור ובמיוחד מבני קהילה ומוסדות חינוך, אך גם מגורים. לכל אורך דרכה הקפידה ליצור מבנים שמתרחקים מהפתרון החזרתי והשגרתי, גם בהיבט העיצובי וגם התפקודי.

.

מרכז ויצ"ו בגבעתיים, 1998. מימין מציצה האדריכלית ג'ויס אורון

.

מועדון נוער בירוחם, 2003

.

שדרת התקוות בגני תקווה, 2010

.

.

(24) עדה כרמי-מלמד ושרון הררי: שיחות על הדרך, דניאלה די-נור מוציאים לאור, 2012

.

שיחות על הדרך הוא אחד מספרי האדריכלות האהובים עלי. לא מדובר כאן במונוגרפיה מקיפה אלא בהתמקדות בתחום אחד בודד. תשעה בתים בתכנונה של האדריכלית עדה כרמי-מלמד (נולדה ב-1934) מוצגים בספר ללא ציון שנה ומיקום. כמו האדריכלית נילי פורטוגלי שמופיעה כאן בהמשך, גם לכרמי-מלמד יש גישה תכנונית מובהקת שחוזרת ומופיעה בכל עבודותיה ולכן קל לזהות אותם. אין הרבה אדריכלים עם יכולת ביטוי גבוהה, אדריכלית ומילולית, כמו שיש לכרמי-מלמד. כפי שטענתי ברשימה הקודמת, כרמי-מלמד נזהרת מאד בדבריה ועוצרת את עצמה עד לכדי פגיעה במסר שאותו היא מבקשת להביע. אלא שכאן למרות אותו מעצור, הצליחה שרון הררי לחלץ ממנה תובנות עמוקות ומרתקות. באמצעות דיאלוג בין השתיים מפורט המרכיבים שאליהם מעניקה כרמי-מלמד תשומת לב כמו לראייה הכוללנית. שמות הפרקים מעידים על אותם פרטים: הדרך, אור, כובד וקלות, חומר, גבול ומגבלה, שפה, זיכרון. הפוליטיקה של האדריכלות אמנם נעדרת מכאן לחלוטין, אבל הדבר נסלח היות והספר מתמקד רק בבתים הפרטיים שתכננה כרמי-מלמד.

.

דיאלוג

.

חלופות לקומת הקרקע

.

הבית בדרך אל הים

.

"בית שמחפש אור"

.

.

(25) דינה אמר וקוריאל אברהם: בית ספרי – דימוי, סביבה, אווירה, הקיבוץ המאוחד, 2009

.

משרדם המשותף של האדריכלים דינה אמר וקוריאל אברהם תכנן בין השאר את המגדל בקרית הממשלה בחיפה המכונה "המפרש", אבל חוץ מהמגדל המוזר הזה וחוץ מבית המשפט בבת ים שעליו כתבתי לאחרונה, תכנן המשרד שורה ארוכה של בתי ספר בכל רחבי הארץ. למשל הם תכננו את אחד מבתי הספר האהובים עלי, אחד מהישגי האדריכלות בישראל בשנות ה-90 – תיכון ש"י עגנון בנתניה. כשצופים עליו בנסיעה בכביש 2 נחשף אוסף של חזיתות צבעוניות, אבל המבט הזה מכיוון הכביש לא מסגיר את איכויותיו של הפרויקט. רק כשנכנסים אליו פנימה מגלים שבית הספר מורכב משני "רחובות" המתלכדים בקצה לכיכר גדולה שנועדה להתכנסויות תחת כיפת השמיים. לאורך כל אחד מהרחובות מצויים מבנים בודדים כשבכל מבנה אשכול כיתות. לבד מהמורכבות התכנונית שיצרו, עשו האדריכלים שימוש רחב בצבעים. בספר בית ספרי – דימוי, סביבה, אווירה ושאותו פרסמו ב-2009, הם בחרו להציג 14 בתי ספר שתכננו החל מ-1992 כשפתחו את משרדם המשותף ועד קרוב לפרסום הספר ולכן מדובר כבר בספר היסטורי ולא בשער לתכנון מוסדות חינוך עכשוויים. יש כאן בין השאר בתי ספר בנצרת, קרית ים, שוהם ואשקלון. בפתח הספר מופיע טקסט קצרצר מאת האדריכלים, מאמר קצר מאת פרופ' נמרוד אלוני ועוד שני טקסטים קצרים שנלקחו מספר וממגזין. בפתח של כל פרויקט, לצד התכנית מופיעים כ-200 מילה לרקע כללי ועדיין כל זה לא מספיק כדי להעביר ידע שמצדיק פרסום של ספר. איך מתכננים בית ספר? איך יוצרים סביבה נעימה ללימוד וגם כזו להתאווררות בין השיעורים? מהם האתגרים בתכנון מוסדות חינוך וכיצד מתמודדים אתם? מה השינויים במגמות התכנון בעשורים האחרונים? מהיכן באה ההשראה לאדריכלים ומה התקדימים שהם מכירים? אלה רק חלק מהשאלות שאת התשובות להן לא תמצאו בספר. התמונות המעולות שצילם עמית גירון תורמים להתרשמות מהפרויקטים וזו כנראה מטרתו של הספר.

.

בית ספר ע"ש יצחק רבין בנשר, 1993

.

בית ספר תיכון עמל בנצרת, 1994

.

בית ספר מקיף ע"ש תאופיק זיאד בנצרת, 1995

.

.

(26) דוד נופר: אדריכלות מבני ציבור הווה של פתרון ושל חלום, דומוס, 2016

.

משרדו של האדריכל דוד נופר מתמחה כבר חמישה עשורים בתכנון מבני ציבור ובמיוחד בתי ספר, וככל הנראה הוא מהאדריכליים הפוריים ביותר בתחום. הספר אדריכלות מבני ציבור הווה של פתרון ושל חלום הוא גדול מידות, הדפסה מרהיבה שכוללת כריכה כפולה עם חיתוכים. הפרסום כולו מזכיר גיליון מורחב של דומוס. הטקסטים דלים ואין רקע או ניתוח ליצירתו של נופר, לא של מקורותיו, התפתחותו או ייחודו. משהו על גישתו ניתן ללמוד מהפרק שכתב נופר בעצמו ומתייחס לבניינים שונים בעולם שבהם ביקר במהלך טיולים שערך לאורך השנים ומצביעים על סקרנותו ורצונו להיות מעודכן. הפרויקטים שתכנן נופר מוצגים בספר ללא ציון שנה, כך שלא ניתן ללמוד על התפתחות גישתו שבה ההיבט העיצובי הוא מרכיב בולט לעין. בכלל נופר הוא אדריכל שאוהב להימנע ככל הניתן מפתרונות שגרתיים וחזרתיים ובכל פרויקט הוא ניגש למלאכה באופן שונה – אך לכך אין התייחסות מעמיקה בספר. נופר גם נמנע כאן מלהציג עבודות מוקדמות ומרתקות שתכנן כמו בית בגין באוניברסיטת בר אילן, הספרייה בקיבוץ יבנה, בית הכנסת בהתנחלות נווה צוף, בית המדרש בישיבה התיכונית כפר הרא"ה, או בית מגוריו ברמת גן. עבודות אלה היו מרחיבות את חשיפת דרכו האישית של נופר והאיכויות שאליהן הגיע לאורך חמישה עשורים של עשייה.

.

מתוך פרק הפתיחה שכתב נופר ובו התייחס למבנים מהם התרשם במהלך טיולים שערך בעולם

.

מרכז העשרה חינוכי, נתיבות

.

בית הספר המתוקשב, רמת כרמים, אשקלון

.

.

(27) נילי פורטוגלי: The Act of Creation and the Spirit of Place: A Holistic- Phenomenological Approach to Architecture, יAxel Menges, י2006

(28) נילי פורטוגלי: תפיסה הוליסטית באדריכלות – מרכז למוסיקה וספרייה ע"ש פליציה בלומנטל, עם עובד, 2011

.

את דרכה המקצועית מחלקת האדריכלית נילי פורטוגלי (נולדה ב-1948) לשלושה פרקים: תכנון מבנים, כתיבת ספרים ויצירה קולנועית. אם יש אדריכל ישראלי עם גישת תכנון מובהקת זה ללא ספק פורטוגלי. שיטת העבודה שאותה היא פתחה בעקבות לימוד תפיסת עולמו של האדריכל כריסטופר אלכסנדר, הניבו שורה ארוכה של מבנים בייעודים שונים – כמו מבני קהילה, דת, מוסיקה, מגורים. כאן בבלוג כתבתי על הספרייה למוסיקה שתכננה בבית אריאלה וב-xnet כתבתי על העבודה הראשונה שתכננה וכן על זו האחרונה. ספרה הראשון והעיקרי, The Act of Creation and the Spirit of Place (תהליך היצירה ורוח המקום, תפיסה הוליסטית – פנומנולוגית באדריכלות), יצא באנגלית וסוקר את עבודותיה, למעט זו האחרונה שהוקמה רק לאחר שהספר יצא. ספר נוסף שפרסמה פורטוגלי, תפיסה הוליסטית באדריכלות – מרכז למוסיקה וספריה ע"ש פליציה בלומנטל, הוקדש למבנה ציבור מיוחד שתכננה בכיכר ביאליק. המרכז נחנך ב-1997 אך בגלל מראהו כולם חושבים שמדובר בבניין שהיה שם תמיד. שני הספרים כמו המבנים והסרט שיצרה, מייצגים היטב את גישתה ואת דמותה של פורטוגלי החל מהכריכה המוזהבת ובהמשך עד לירידתה לפרטים הקטנים ביותר. גם אם הטקסט לא ערוך לגמרי וגם אם סידור התמונות ראוי היה ליד מקצועית יותר, אלה עדיין שניים מהספרים היותר מוצלחים שיצאו לאדריכלים בישראל, ספרים שדרכם ניתן ללמוד ולהבין את תפיסת עולמה וגישתה התכנונית ובעיקר ניתן באמצעותם להעריך את תבונתה ויצירתה. ניתן לרכוש באמזון, או ישירות מפורטוגלי (nili_p@netvision.net.il) באיסוף עצמי ובהנחה כשמחירו 250 שקלים. את הספר השני ניתן לרכוש באתר הוצאת עם עובד במחיר 82 שקלים.

.

מרכז יום לקשיש ברחוב רש"י בתל אביב, 1988

.

הספרייה למוסיקה בבית אריאלה, 1991

.

מרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 1997

.

הספר הוא דו-לשוני ומוקדש כולו אמנם לבניין מרכז המוסיקה, אך פורטוגלי האריכה והציגה את גישתה התכנונית כמו גם עבודות אחרות שלה ולכן ניתן דרכו ללמוד בכלל על יצירתה.

.

"מדוע כולם חושבים (וטועים) כי מדובר בבניין משופץ ולא בבניין חדש שנבנה על מגרש ריק ב-1996"

.

חדר המדרגות במבט מלמעלה

.

תכניות וחתך

.

.

(29) אליעזר ארמון: אם אדריכלות היא שפה – בניין הוא ספור, ארמון אדריכלים, 2015

.

משרד האדריכלים הגדול והמוביל בין לוד ואילת הוא משרדו של האדריכל אלי ארמון הממוקם בבאר שבע. בעבר שימש בתפקיד מהנדס העירייה ועם פרישתו ופתיחת משרדו ב-1993 תכנן שורה ארוכה של פרויקטים בעיר ובאזור ובראשם תחנות הרכבת באר שבע מרכז ולהבים-רהט, אתר המבקרים באר אברהם והתכנית לשכונת נווה זאב. לאחרונה מוביל ארמון את התכניות למטרו במטרופולין גוש דן ולאזור התעשייה רג"ם. הספר שפרסם, אם אדריכלות היא שפה – בניין הוא ספור, מאגד 15 עבודות שתכנן משרדו. התמונות המקצועיות מרהיבות ומחמיאות לפרויקטים. ליד העבודות לא מצוינות השנים ובכלל אין רקע כללי על האדריכל, על שורשיו או על ניסיונו, ובכל זאת מדובר באדריכל יוצא דופן שמחזיק משרד גדול בבאר שבע והוא כמעט בודד בכל הדרום כפי שציינתי. הטקסט כולל שירים קצרים שכתב ארמון עם כותרות כמו "בין בריאה ליצירה", "בין אדריכלות למצביאות", "על רוח וחומר", "על עץ ותכנון", וגם איתי, בנו, תרם שיר שכותרתו – "איך נולדת מנגינה". באמצעות אותם שירים ביקש להציג את גישתו לתחומים והיבטים שונים של המקצוע.

.

בית הכנסת בבה"ד 1

.

סקיצות רעיוניות

.

בניין משרד החקלאות "חוות גילת"

.

פרט של גג הלהבים בתחנת הרכבת להבים-רהט

.

.

(30) אמנון בר אור: זמן שימור, בבל, 2013

.

כבר ארבעה עשורים שהאדריכל אמנון בר אור (נולד ב-1951) מתמחה בשימור ומפתיע לגלות שהוא בכלל התחיל את דרכו המקצועית בצפת העתיקה. אך עיקר הספר זמן שימור הוא על בתים שבר אור שימר בתל אביב. זהו ספר מקצועי כפי שמונוגרפיה צריכה להיות, לא מעט הודות לעריכה ולתחקיר משלים של אדריכל אור אלכסנדרוביץ' ולעיצוב המעולה של מיכאל גורדון. בר אור מספר בו את סיפורו האישי, לא מהסס לבקר עמיתים, מזמיני עבודה ורשויות מקומיות, והוא גם לוקח את הקורא יד ביד ויורד אתו לפרטי התכנון ותהליך העבודה. על העטיפה מופיע בית לוין בשדרות רוטשילד ובספר תצלומים מעולים בעיקר כאלה שמתעדים את תהליכי עבודת השימור. שמות הפרקים מעידים על תוכנו: נפש של בניין, מהרסיך ומחריביך, קצת ערכים בבקשה. עוד על הספר ניתן ללמוד מפסקת הפתיחה שלו: "אני אוהב לגעת בבניינים: להעביר יד על הקירות, למשש את טיח, לגרד בקצות האצבעות את הצבע המתקלף. הנגיעה בבניין היא עוד דרך לזכור אותו, עוד דרך להזכיר אותו לעצמי. הנגיעה היא גם אמצעי הקליטה של הזיכרונות שנשאבו לתוך החומרים ונספגו בהם לאורך השנים".

.

עבודות מוקדמות של אמנון בר אור בצפת העתיקה: חלק מעבודת תיעוד בית ברזל, 1979

.

שיחזור ציורי קיר בבית מני, 2003

.

בית שטלר ברחוב קפלן 22 במושבה הגרמנית לפני שימורו

.

.

(31) יאיר ורון: David Cassuto – Due Mondi, יEdifir Firenze, י2017 

.

לאורך דרכו המקצועית התמחה האדריכל דוד קאסוטו (נולד ב-1937) בתכנון בתי כנסת כשעל בניין ישיבת קריית ארבע ובית הכנסת אוהל נחמה כתבתי כאן. אך הוא גם תכנן מגורים, מוסדות חינוך וגשרים. אחד המקומות המיוחדים ביותר שתכנן קאסוטו הוא אולם המבואה בבניין המחלקה לחקר האדם שבאוניברסיטת בר אילן שמתפקד גם כמו חצר של התבוננות פנימית. לכן כנראה גם נבחר תצלום של אותו מקום להופיע על הכריכה. לקאסוטו יש סיפור חיים מעניין – אביו, הרב נתן קאסוטו, היה הרב הראשי של פירנצה, ולמרות שיכול היה להינצל מהשואה הוא בחר להישאר עם הקהילה שלו ולסיים כך את חייו. אמו של קאסוטו, אנה, שהיגרה לארץ-ישראל עם שלושת ילדיה, נהרגה זמן קצר לאחר מכן ב"שיירת הדסה". כבר שנים רבות שקאסוטו, תושב ירושלים הוא מראשי הקהילה היהודית-איטלקית שמשמרת משהו מאותם חיי רוח שנותרו מאחור. הודות למימון שהתקבל מאיטליה פרסם האדריכל יאיר ורון את הספר David Cassuto – Due Mondi (דוד קאסוטו – שני עולמות). מדוע "שני עולמות"? מסביר ורון: "שני עולמות מתייחס לריבוי הרבדים אצל קאסוטו המיוצגים בספר בשערים – ארכיטקטורה ומחקר, איש ציבור ואדריכל עצמאי, יהודי שומר מצוות ואיש תרבות העולם הגדול. במיוחד מתייחס הספר גם לקשר וליחס של קאסוטו לפירנצה וירושלים המייצגים עבורו נקודות קצה בציר עליו הוא נע כל חייו, הן פיזית והן תרבותית". אלא שהספר שיצא ב-2017 פורסם בשפה האיטלקית ורק בעוד כחודשיים תצא מהדורה עברית של הספר.

.

בית הכנסת במשכן הכנסת, 1965

.

בית כנסת "עץ יוסף" של קהילת יוצאי תימן בגבעת שאול, ירושלים, 1988

.

בית קברות במעלה אדומים, 2016

רשימות נוספות שפרסמתי לאחרונה על ספרים:

סיבוב ראשון על מונוגרפיות של אדריכלים מאריה שרון עד יהודה מגידוביץ

סיבוב שני על מונוגרפיות של אדריכלים מרם כרמי עד דורה גד

סקירת ספרות אדריכלות נוף בישראל

סיבוב על ספרי אדריכלות לכבוד החג

חסן פתחי: אדריכלות לעניים

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: