סיבוב בבניין הישיבה הלא גמור בשילה

העשור האחרון של המילניום שעבר היה גם שיאו המקצועי של האדריכל ישעיהו אילן שנפטר ב-1999 בהיותו בן 67. העבודות שנמסרו לו לתכנן היו גדולות יותר וגם השפה שגיבש בעקביות לאורך שלושה עשורים, נעשתה מורכבת וחדשנית. ב-1996 קיבל אילן לתכנן את בניין ישיבת שילה שנוסדה שני עשורים קודם לכן יחד עם ההתנחלות שבתחומה פעלה. הישיבה מנתה לאורך השנים כמה עשרות תלמידים, והשאיפה היתה לגדול.

המיקום שנבחר להקים בו את הבניין, פסגת גבעה בלב הרי שומרון ובשוליים של שילה, העניק נצפות גבוהה מכיוון כביש 60 אל הבניין, ומנגד העניק לשוהים בתוכו מבט פנורמי אל הרי השומרון. נוף קדומים נשקף מכל פתח במבנה ולמרות שבתי ההתנחלות כבר הגיעו לקרבת האתר, עדיין נשמר בו השקט והרוגע של מקום מבודד.

הבנייה החלה ללא עיכובים. שלד הבניין הושלם והכיפות נצבעו בלבן. גם הפיתוח הסביבתי התקדם יפה ומערכת של בריכות נוי חופתה כולה באריחי קרמיקה בגוון תכלת. אלא שהנהלת הישיבה לא הצליחה לגייס את המשאבים הכספיים הרצויים להשלמת הבניין הגדול והשאפתני ובנייתו לא הסתיימה מעולם.

בשבוע שעבר שאל אותי גדעון היכן כדאי לו לתרגל צילום בוידאו. המלצתי לו את בניין הישיבה הלא גמור. נזכרתי בתמונות שצלמתי לפני כמה שנים אחרי שגיליתי שאין ברשת מידע או תמונות של הבניין הלא גמור, לכן החלטתי לחזור אליו כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

סוד

.

ישיבה של מטה

.

שילה

.

.

מערכת של בריכות נוי עם מפלים, גינון ותאורה מקבלת את פני הבאים

.

ריק אין בו מים

.

הריצוף והחיפוי מורכב כולו מלוחות אבן גיר בהירה

.

מבט מהכניסה אל שרשרת הבריכות. משמאל המבנים הצנועים המשמשים את הישיבה

.

הכניסה מודגשת בחזית באמצעות פס חלונות כהה על רקע הקירות האטומים והבהירים

.

לגגות המורכבים אין רמז למי שצופה בבניין מלמטה

.

קומת הכניסה ובקצה חצר מוגנת

.

בחצר המוגנת פרגולת בטון

.

מבעד לפרגולה

.

מה שאמור להיות מדרגות מוביל אל אולם בית המדרש שבחלק העליון והעיקרי של הבניין

.

מקום ארון הקודש ולמעלה קומת גלריה שנועדה לעזרת נשים

.

חלון אל הרי השומרון

.

תקרת האולם מורכבת מקליפות בטון כשפסי חלונות מפרידים בין הקליפות ומחדירים אור טבעי אל עומק האולם

.

מרכז התקרה נשען על סדרה של עמודים דקים ועגולים

.

.

מבט ממרחק על בניין הישיבה חושף את מערכת הכיפות המרכיבה את הגג. ככל שמתקרבים אליו, הכיפות נעלמות מאחורי החזיתות הגבוהות והאטומות, ודבר לא מרמז על המתרחש בפנים. מערכת של בריכות נוי הוקמה בחצר שבחזית ומקבלת את פני הבאים. הבריכות משולבות בגן שעוצב באופן פורמלי, כדי לחזק את נוכחותו של הבניין ביישוב ושורות של עצים שלא הצליחו לגדול משמעותית בעשרים השנים מאז ניטעו, מוסיפים לגן את הממד האנכי. מבחוץ נראה הפרויקט גמור: המבנה חופה כולו באבן ירושלמית ופתחי החלונות מוסגרו אך לא זוגגו.

כשנכנסים לבניין מתגלה המצב הגולמי שבו הופסקה העבודה. הקושי בהשגת תרומות, ההבנה שבהמשך יהיה צורך לתחזק את הבניין הגדול והמורכב וגם יידרש מידי שנה למשוך כמות גדולה של תלמידים כדי למלא את הבניין, הביאו את הנהלת הישיבה להחלטה לחדול מלקדם את הפרויקט, והשלד נותר עזוב ונטוש.

אפילו את המדרגות לא השלימו, והטיפוס אל בית המדרש המצוי בקומה העליונה הוא על רמפה תלולה שהבנאים לא הספיקו להתקין עליה את המדרגות. הכניסה אל האולם הגבוה והמרווח מותירה רושם יוצא דופן. מערכת כיפות וחלקי כיפות בטון מרכיבות את הגג המתנשא לגובה רב. לוחות זכוכית מפרידים בין הכיפות ומאפשרים את חדירתן של קרני שמש אל עומק האולם. הכיפות נראות כמו מרחפות זו מעל זו, כשהן נישאות על עמודי בטון דקים הנסתרים מהעין.

הלבן הוא הצבע השולט באולם, גם אם בנייתו לא הושלמה חלק עוד הספיקו לצבוע. הכיפות והיקרות כבר סוידו ורצפת הבטון נותרה חשופה. האור העוטף את האולם גם הוא מוסיף את גווני הלבן הבהירים. חלונות בגובה העיניים כמעט ולא תוכננו באולם ומרבית הפתחים מצויים בחלקו העליון של האולם, כשמהם לא נצפה הנוף העוטף את המבנה, אלא רק השמיים הנקיים והטהורים.

.

למרות שמדובר בבית מדרש לגברים בלבד, המבנה תוכנן לשמש גם כבית כנסת ולכן הותקנה גם עזרת נשים בהקיף האולם בקומת גלריה

.

.

את גישתו התכנונית לבתי תפילה סיכם אילן במאמר "בית הכנסת – הגדרות ותפיסות בתכנון", שאותו פרסם ב-1975. האתגר המרכזי שעמו הוא מצא שעל האדריכל להתמודד בתכנון בית תפילה הוא בצורך לגשר בין גישה מונומנטלית שתציג מבנה יוצא דופן וחגיגי, ובד בבד תיצור מבנה עממי בו ירגיש המבקר בנוח כאילו הוא "המשך לבית מגוריו" כלשונו של אילן. בנוסף, כך טען, בתכנון יש להתחשב בדרישות ההלכתיות כמו פתחי חלונות אל החוץ (לכן הוא ביקר את בתי הכנסת שנבנו בגבעת רם ובטכניון שהיו מבנים אטומים) וההפרדה הברורה בין עזרת גברים לעזרת נשים.

"מיום עומדי על דעתי כאדריכל, התחבטתי בבעיה איך לקרות בנין בית כנסת", כתב ישעיהו אילן במאמר שפורסם ב-1992 בקטלוג התערוכה "מבנה בית הכנסת בישראל תשנ"ג-תש"ח" שאותו אצרה וערכה ציונה שמשי. במאמרו מפרט אילן את ההתלבטויות שהעסיקו אותו: "הכיפה והקמרון נפסלו על ידי האדריכלות המודרנית כפתרונות מיושנים והתקרה השטוחה נראתה לי כפתרון שטחי, יום-יומי וחילוני מדי. איך עושים שגגו של בית הכנסת יהיה גבוה מגגות העיר כשהעיר מורכבת מבניינים רבי קומות". את הפתרון מספר אילן הוא מצא כשניגש לתכנן כמה בתי כנסת בתחילת דרכו המקצועית בסביבת מגורים שהתאפיינה בבתי דירות נמוכים יחסית, כך שהצליח להגביה מעט את בתי הכנסת שתכנן אל מעל לגובה הבניינים השכנים. "אבל חיפשתי דרך איך לגגותו שלא בדומה לגגותיהם השטוחים של בנייני המגורים. איך להגביה את גגו מגגותיהם הגבהה שתייחדו מהן". והפתרון שהגה ופיתח היה פרשנות חדשה לכיפה המסורתית.

.

דגם בניין ישיבת שילה (אוסף אדריכל ישעיהו אילן, באדיבות אדריכל אבנר סגל)

.

החיפוש אחר פרשנות חדשה לכיפה המקרה את הבניין, היא נושא בו עסקו רבים מהאדריכלים בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-20. המפורסמים שבהם אלה היינץ ראו ודוד רזניק (בית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם בירושלים), נחום זולוטוב שתכנן את בית הכנסת המרכזי בנוף הגליל, מרדכי בן-חורין בבית הכנסת בבית הכרם או אדריכל אהרן קשטן בבית הכנסת בקריית הטכניון בחיפה. כל אלה ואחרים ניסו להציג פרשנות חדשה בתחום. ההבדל הוא שלעומת אלה שתכננו בית כנסת אחד או שניים, היקף העבודות של האדריכל ישעיהו אילן בתחום היה גדול יותר, התפרס על פני כמה עשורים ולכן גם הצליח להתמודד ולפתח את רעיונותיו באופן מובהק יותר, אולי יותר מכל אדריכל ישראלי אחר בתחום. בניין בית המדרש הלא גמור בשילה הוא ללא ספק אחד משיאיו.

מערכת הקירוי שיצר כאן אילן מורכבת מתריסר כיפות, שרק המרכזית והעליונה שבהן היא כיפה שלימה. הרעיון שבבסיס מערכת גאומטרית זו מתוארת על ידו "כיפין על גבי כיפין", כלשון המשנה במסכת טהרות שאותה ציטט.

האדריכל שלמה שטראוס שפרסם לפני שנתיים את החוברת "כנפי תפילה" שהוקדשה לסקירה של בתי כנסת ומדרש שתכנן אילן, כותב בימים אלה עבודת סמינר במסגרת לימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב, עבודה שממשיכה ומפתחת את חקירתו. בבואו להסביר את הביטוי "כיפין על גבי כיפין" מפרט שטראוס שהכוונה היא ל"מערכת מדורגת של כיפות המוצבות זו על גבי זו בצורת פירמידה". הוא מוסיף שבשנות ה-90 תכנן אילן כמה מבנים עם מערכת כיפות דומה, כמו בהצעותיו לבית כנסת בכרמי צור, בניין ישיבת עטרת כהנים ליד שער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים ובניין טורו קולג' ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. בכל אחת מאותן הצעות הציג ניסוח אחר של משחק גאומטרי, אך רק בניין בית המדרש של ישיבת שילה זכה למימוש, גם אם בנייתו לא הושלמה. "קיים פער בין המראה החיצוני של טיפוס מבני זה לבין מראהו הפנימי", מסביר שטראוס בעבודה שכתב, "שכן מבחוץ הכיפות כולן נראות שלמות, ואילו מפנים הבניין ניכר כי רוב כיפות אלו אינן שלמות אלא חלקי כיפות בלבד". הד למערכת הכיפות המקרה את האולם, ניתן למצוא בגלריה שיועדה לעזרת נשים ועוצבה בהיטל של הכיפות שמעליה.

.

דוגמאות למבנים נוספים משנות ה-90 שתכנן האדריכל ישעיהו אילן על בסיס הרעיון של "כיפין על גבי כיפין" ונותרו כולם פרויקטים שלא מומשו. מימין למעלה ובכיוון השעון: (1) פרט מדגם של מערך הכיפות בספרייה של טורו קולג' בירושלים, (2) בית כנסת בכרמי צור (3) טורו קולג' (4) בניין ישיבת עטרת כהנים ליד שער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים (כל הדגמים הם מאוסף אדריכל ישעיהו אילן, באדיבות אדריכל אבנר סגל)

.

כיום כשהאולם נקי מריהוט ונטול שינויים, ניתן להתרשם מרעיונותיו של אילן באופן החד ביותר. שהייה באולם ממקדת את המבט על מערכת הכיפות ועל השמיים הניבטים מבעד לפתחים. במצבו הנוכחי יכול המקום לשמש אתא מצוין להתבודדות ומחשבה. רק את המדרגות ראוי להשלים.

.

.

.

האדריכל ישעיהו אילן

כבר מילדות התעניין ישעיהו אילן (1999-1931) באדריכלות ועוד בימי לימודיו במדרשית נעם שבפרדס חנה, שם למד במחזור הראשון (1949-45), היה ראש הישיבה מתייעץ אתו בענייני תכנון. לימים, כשהשלים את לימודיו האקדמים בטכניון והפך לאדריכל, הוזמן חזרה למדרשיה כדי לתכנן בה מבנים, כשהבולט בהם הוא בניין מגורי המורים ומשפחותיהם שעליו כתבתי כאן.

לבד מהיותו מרצה לאדריכלות בטכניון, הוביל אילן משרד משגשג שתכנן במגוון של תחומים. יותר מכל התמחה בתכנון בתי כנסת ובתי מדרש. על שניים מהם – בשכונת עין הים בחיפה ובבני ברק כתבתי כאן. האלמנט המקשר בין כל בתי הכנסת והמדרש שתכנן היה עיסוקו בפיתוח כיפה מודרנית שתקרה את הבניין, תדגיש אותו בסביבה ותעניק לשוהים בתוכו חוויה יוצאת דופן.

הוא נולד באוסטריה והיגר לארץ בהיותו בן ארבע עם משפחתו שהתיישבה בחיפה. זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, כשהרובע היהודי בירושלים חזר לאכלס יהודים, קבע את ביתו בין החומות בו התגורר עד לפטירתו ב-1999. עד היום ישנו באחת מסמטאות הרובע, ממש מול בית זיבנברג (עליו כתבתי כאן), חדר ובו שמורים כמה עשרות דגמים שבנה אילן ונשמרו בידי בני המשפחה.

.

גווני הלבן שולים. מבט מעזרת הנשים

.

רק במרכז האולם יש כיפה מלאה

.

אור

.

מפגש

.

3/4 כיפה

.

כיפה מלאה במרכז התקרה

.

קפצתי לסיבוב (צילום: איל תגר)

.

נוף הרי שומרון

.

.

עוד באזור:

.

(1) מעיין הגבורה

.

מעיין הגבורה שוכן דקות ספורות של נסיעה מהכניסה לשילה ובסמוך לבית הקברות המקומי. מגיעים לכאן בדרך עפר היוצאת מכביש 60. מי המעיין זורמים לשתי בריכות, שאותן חפרו ב-2004 תלמידי המכינה הקדם צבאית של עלי, בסיוע תושבים וסטודנטים ממכללת אריאל.

.

המים ירוקים

.

(2) בית הכנסת

.

את בית הכנסת בשילה עיצבו בהשראה של מבנה המשכן. כתבתי עליו כאן

.

וכך זה נראה בפנים

.

(3) מגדל הרואה באתר העתיקות של שילה הקדומה

.

באתר העתיקות מפתחים כל הזמן אטרקציות חדשות. לפני שבע שנים הושלמה בנייתו של מבנה אותו מכנים "מגדל הרואה" ונועד להקרנת סרט על האתר. כתבתי עליו כאן

.

הסרט מוקרן על מחצית מדופן האולם ובסיום הסרט נפתח המסך ונחשף האתר העתיק

.

(4) שובך יונים של יגאל תומרקין

.

בכניסה להתנחלות ניצב פסל שיצר והציב כאן יגאל תומרקין כמחאה על הקמת היישוב הישראלי בשטח הכבוש, כתבתי עליו כאן

.

1978: מודעה בעיתונות היומית שפרסמו מתנחלי שילה

.

תודה לאבנר סגל ולשלמה שטראוס

בתי כנסת ומדרש נוספים:

.

עלי (דוד נופר)

שלוחות (יוסף שנברגר)

בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)

בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)

בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

שדמות מחולה (טוביה קץ)

קול יהודה (יהודה מגידוביץ)

בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)

בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)

בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)

האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

בית חולים בילינסון (רם כרמי)

הראשון והיחיד בהר עיבל

שוהם (ג'ו אבקסיס)

בקריית הטכניון (אהרן קשטן)

במושב ניר עציון (חנוך אחימן)

במחנה רעים (סטיו אדריכלים)

כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)

במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)

אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

ישיבת הכותל (אליעזר פרנקל)

מושב בני דרום (אליהו משאלי)

בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

בית המדרש במדרשית נעם (ג'ניה אוורבוך)

היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)

ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)

האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם ומאמר נוסף כאן (היינץ ראו ודוד רזניק)

היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)

בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)

ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)

הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)

זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)

חפץ חיים בפתח תקוה

ההולנדי (אירית שור)

בית הכנסת ברודוס

בקיבוץ טירת צבי

חדיד הנטוש

בלפוריה

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: