סיבוב בשוק הגדול בבודפשט

להונגרים יש טעם מצועצע וחמוד באדריכלות. הצבעוניות והקישוטים שמעטרים את הבתים, בעיקר את אלה במרכז בודפשט לא הפסיקו למשוך את תשומת ליבי. בקרתי בעיר רק למשך כמה שעות ואני כבר משתוקק לחזור אליה ובמיוחד לפטל השחור המצוין שמצאתי בשוק המקורה, שבו בחרתי להתמקד כאן מבין כל המבנים בהם בקרתי בשעות הבודדות שעמדו לרשותי.

את השוק המקורה שנחנך ב-1897 תכנן האדריכל ההונגרי שאמו פץ, מהאדריכלים הפוריים והמשכילים שפעלו אז בהונגריה. השוק אמנם משרת כיום נתח משמעותי של תיירים, אך הוא עדיין שומר על האותנטיות שלו, המחירים זולים והסחורה שדגמתי מעולה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שם

.

הדנובה

.

גשר החירות (Szabadság híd) ניצב כאן מאז 1894, אך לאחר שהגרמנים הרסו אותו לקראת תום מלחמת העולם השנייה, הוא נבנה מחדש ומאוחר יותר שוחזר

.

בניין השוק הגדול נחנך ב-1897 במרחק של פחות מ-200 מטרים מגשר החירות והדנובה. בחזיתו עובר רחוב המסחר הראשי של העיר שמוביל לביתה כנסת המפורסם ובהמשך לכיכר המרכזית ולקתדרלה העירונית

.

גגות הבניין כמו גם הצריחים מצופים בקרמיקה צבעונית שאופיינית לאדריכלות ההונגרית

.

חזיתה כניסה הפונה לרחוב הראשי

.

שעון קבוע במרכז החזית

.

חזיתות הבניין מורכבות מלבנים צבעוניות

.

שערי הכניסה

.

בעיקר תיירים לאורך שעות היום. המקומיים מגיעים בשעות הבוקר המוקדמות

.

לא עמוס

.

כשבחוץ חם כאן יחסית נעים

.

החלונות מחזקים את הפורמאליות ותחושת החגיגיות

.

בשר

.

פירות וירקות

.

.

הצריחים הגדולים המזכירים טירה ימי-בינמית, אריחי הקרמיקה הצבעוניים המכסים את הגגות המשופעים והשער הרחב שבמרכז החזית הסימטרית הופכים את בניין השוק לנקודת ציון חזותית ברחוב הראשי. אך גם כשנכנסים לא מתאכזבים ומגלים אולם עצום בגודלו (150 מ' אורכו ו-60 רוחבו) ובגובהו שמואר היטב באור טבעי ונעים.

הסימטריה נשמרת גם באולם המרכזי. החלונות המקושתים המופיעים בדופן הנגדית מחזקים תחושה חגיגית, למרות שבסך הכל מדובר בשוק. זה למעשה הקניון של המאה ה-19 והוא עובד בשיטות דומות לאלה שבהן עובדים הקניונים של תחילת המאה ה-21.

המעברים המרווחים ועומס המבקרים הנסבל, גם בשיאו של חודש אוגוסט המתויר, לא מקשים לבחון את הסחורה מקרוב. בדוכנים השונים אין גם תורים יוצאי דופן. הקומה השנייה בבניין היא למעשה קומת גלריה הכוללת שוק צפוף הפונה בעיקר לתיירים וגם כמה מסעדות. קומת המרתף מכילה שטחים מסחריים אך אלה היו סגורים.

במקור היה השוק מחולק לאזורים מובהקים, שכללו אזור למכירת בשר, כלי בית, שוק סיטונאי וגם אזור למכירת אוכל כשר. במרתף הוקמו מחסני קירור גדולים. בעבר חלפה בתחתית הבניין רכבת קלה שנועדה לפריקת סחורה, אך גם זו הפסיקה את פעילותה.

הבניין עצמו מורכב משלד פלדה שהיה פופולרי במאה ה-19 וניתן היה למצוא אותו בבנייני שוק וירידים רבים באירופה באותן השנים ובמיוחד באנגליה ובצרפת. על שני מבני שוק דומים שנבנו כמעט במקביל בוורשה כתבתי כאן וגם על השוק המקורה בחאניה שבכרתים. שלד הפלדה הדקיק איפשר את המפתחים הגדולים בין העמודים וגם את האווריריות. עמודי הפלדה הנושאים את הגג הרחב, עוצבו גם הם כאלמנטים דקורטיבים שאינם חוצצים במבט והם כמעט ואינם נראים.

את רעיון הקמת השוק המרכזי קידמה במשך קרוב לשלושים שנה עיריית בודפשט, שהוקמה ב-1873 בעקבות איחודן של הערים בודה ופשט השוכנות משני צדי נהר הדנובה. באותן השנים נהנתה העיר משגשוג כלכלי ובעיקר מגידול במספר תושביה, שהצריך היקף ורמת שירותים רחבים ואיכותיים יותר. לבסוף ערכה העירייה תחרות אדריכלים לתכנון בניין השוק, שבה זכתה הצעתו של האדריכל פץ סמו. המטרה המרכזית של העירייה היתה לרכז את השווקים שפעלו עד אז ברחבי העיר בכיכרות תחת כיפת השמיים וללא פיקוח. לבד מבניין השוק המרכזי תכננה העירייה להקים ארבעה שווקים רובעיים נוספים, שנבנו גם הם באותה התקופה.

הבניין הופצץ במלחמת העולם השנייה ונפגע קשות. בשנות ה-50 נפתח מחדש לאחר ששופץ אך שלא ברוח המקור ולא באיכות גבוהה. ב-1977 הוכרז לשימור אך מצבו הפיסי של הבניין היה ירוד. בסוף שנות ה-80 הוא הוכרז כמבנה מסוכן וסגר את שעריו. עיריית בודפשט לא ויתרה על הבניין ההיסטורי והחשוב וב-1994 הושלמה עבודת שיחזור ושימור השוק והוחזרה לו עטרתו המקורית.

האדריכל פץ סמו (Pecz Samu, 1922-1854) זכה להצלחה כבר עם סיום לימודי האדריכלות שאותם החל באוניברסיטה הטכנית של שטוטגרט והשלים באקדמיה המלכותית של וינה. אדריכלות ימי הביניים אליה נחשף בתקופה בה חי בגרמניה ומעבודתו המשותפת עם האדריכל ההונגרי פריז שולק (Schulek, הם עבדו במשך שלוש שנים על חידוש כנסיית מתיאש בבודפשט), הותירו בו רושם לאורך כל דרכו המקצועית וגם ייחדה את גשיתו משאר האדריכלים שפעלו באותה התקופה. לצד הוראה אקדמית הוא תכנן עשרות פרויקטים גדולים שכללו כנסיות, בתי מגורים ואקדמיה. עבודתו האחרונה היתה גנזך המדינה הלאומי של הונגריה, שבנייתו הושלמה לאחר פטירתו.

.

הפטל המדובר

.

נקי ורגוע ובעיקר לא עמוס

.

עדיין קוראים כאן עיתונים

.

מדרגות עולות לקומת הגלריה העליונה. הכל פלדה

.

צורת האולם המרכזי שומרת על סימטריה ועיצוב פתחי החלונות בקצה האולם מחזקים את התחושה החגיגית

.

האולם מואר היטב בתאורה טבעית לכל אורך שעותה יום

.

המקומיים באים לכאן בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, ובשאר היום המקום נשלט בידי התיירים

.

אפשר לקנות כאן כמעט הכל

.

אין מזגנים

.

יש גם קטע קצר של שוק צפוף בקומת הגלריה שמזכיר במשהו את הסמטאות הצרות של שוק הפשפשים שביפו

.

חמוד

.

כזה בדיוק אני צריך

.

שמלת מפה

.

בשוק נאסר על הסוחרים לצעוק ולכן שקט פה

.

אור

.

גג

.

בקומת המרתף קיימים שטחי מסחר אך הם לא פעילים

.

בקומתה מרתף. פעם עברה כאן רכבת קלה

.

בקומת המרתף

.

החזית העורפית של בניין השוק

.

מכסה

שיר לסיום:

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: