סיבוב בחדרי האוכל בקיבוצים מגל ולהבות חביבה

אלף מטרים מפרידים בין שני חדרי האוכל של הקיבוצים מגל ולהבות חביבה. רק כביש 6 מפריד ביניהם. זה שבלהבות חביבה ואותו תכנן בשנות ה-80 האדריכל חיליק ערד (הרחבה של חדר אוכל מ-1967 שתכנן במקור האדריכל שמואל מסטצ'קין), משמש כיום בחלקו בית ספר ובחלקו אולם מופעים ברלה. לעומתו, במגל חדר האוכל שתכנן האדריכל שמשון הלר ונחנך ב-1977, עדיין פעיל וכל חלקיו משמשים בייעודם המקורי.

אבל הקורונה השביתה את שניהם. בחדר האוכל של מגל לא אוכלים, אבל הכל-בו פתוח והמטבח שולח מנות לחברים. בלהבות חביבה ההופעות כולן בוטלו אבל בינתיים לא ביטלו את אלה שתוכננו לחודש מאי. כך שניתן לרכוש כרטיסים למופעים של רוקפור, יזהר אשדות, אתי אנקרי (לנשים בלבד) וטריפונס שמארח את חיים משה. נקווה שיתאוששו במהירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פשוט

.

מפת התמצאות: מגל ולהבות חביבה

.

מגל

.

.

(1) חדר האוכל במגל

א. חדר האוכל הראשון

שנים ספורות לאחר הקמת המדינה, ב-1953, הקים הנח"ל היאחזות במרחק 200 מטרים מהגבול עם ירדן. הנקודה היתה הגבוהה באזור ולכן היה בה מוצב צבאי ששלט על הסביבה, "משלט 86" נקרא על שם נקודת הגובה. מצפון למגל העיירה ג'ת. מדרום קבוצת כפרים שכיום מכונים כולם יחד זמר וכתבתי על מתחם מגורים שתכננו שם בכפר ימה האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (התמונות כאן צולמו בדרך לסיבוב בכפר ימה. נתתי ליובל דניאלי להוביל). ממזרח ומעבר לגבול קיים כבר מאות שנים הכפר זיתא. תושביו הם שנטעו קודם ל-1948 את עצי הזית והשקדיות המכסים חלק משטח הקיבוץ ונוכחותם מורגשת היטב במיוחד במרכז מגל.

"מה שקרה במגל הוא שהגרעין הראשון מ-53' שהיה של צעירים מירושלים ומחיפה עזב ולא נשאר פה אף אחד", מספרת לי שושו כ"ץ שבעצמה הצטרפה לקיבוץ עשור מאוחר יותר וכיום מטפחת את המורשת המקומית. היא מוסיפה שבאותה עת החל הקשר עם להבות חביבה, הקיבוץ השכן. "להבות חביבה מאד עזרו בהתחלה למגל. חברי הגרעין הראשון היה אופה במטבח של להבות חביבה וגם מתקלח שם כי כנראה לא היו מקלחות או מים חמים עדיין. אחר כך שחינו שם במשך שנים בבריכת השחייה. אבל הם הקיבוץ הארצי, אז החברות היתה רק שלש כנות. הקשר החזק היה עם גבעת חיים איחוד, הם באו ללמד לבשל ואיך לטפל בילדים כי לא ידעו כאן כלום".

"אחר כך הגיעו גרעינים נוספים מירושלים ומתל אביב אבל גם הם ברובם עזבו. ב-63' הגיע גרעין של חיפאים שתרם הכי הרבה, ובהם תדי [כ"ץ, בעלה, מ"י]". כל הגרעינים שהגיעו היו של תנועת הצופים, כמו קיבוצים אחרים שהיו קשורים לתנועת הצופים – חצרים, תל קציר ובית העמק. ועדיין מגל סבל מבעית "תחנת הרכבת" ואנשים באו והלכו. ב-1971 נפגע הקיבוץ משמעותית לאחר ש-15 משפחות עזבו אותו. לאן הם הלכו? "התפזרו בארץ, לא ראו עתיד במקום הזה ונשארו לא יותר מ-30 משפחות". שנה לאחר מכן נשלחו שושו ותדי כ"ץ לשליחות בכפר הנוער כפר גלים. תדי חינך את תלמידי כתה י"א וליווה אותם עד סוף י"ב בתקווה הצליח ולמשוך כמה מהם למגל. הניסיון הצליח. "אחר כך יצרנו קשר עם תנועת 'החלוץ למרחב' בארגנטינה ומקסיקו וגם הם באו. עברו פה בלי סוף".

מפעל "נטפים" שבבעלות הקיבוץ והקירבה למרכז הפכו את מגל ליעד מבוקש שכבר אף אחד לא ממהר לעזוב. באמצע העשור הקודם הוקמה בו גם שכונת הרחבה שהצליחה להשתלב היטב במרקם האנושי הקיים.

חדר האוכל הראשון של מגל היה צריף של עץ. שי כהני, סטודנטית להיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון ערכה ב-2012 עבודה מצוינת שהתמקדה בחדר האוכל של מגל והספיקה לשוחח עם כמה מהמעורבים שכבר אינם בין החיים. לדבריה, הצריף היה באורך של 15 מטרים וברוחב של ששה מטרים והותאם לשתי שורות של שולחנות עם מעבר ביניהם. המבנה היה הגדול בקיבוץ ולכן שימש את החברים לבד מהסעדה, גם לצורכי תרבות והתכנסות. בכניסה אליו נקבע תא קטן לצורך הטלפון היחיד שהותקן בקיבוץ. בצמוד לאגף אולם האכילה ובניצב לו הוקם צריף נוסף ששימש למטבח ואחסנה.

חוסר היציבות של מגל מנע את ההשקעה בהקמתו של מבנה קבע. הצריף היה קטן מלהכיל את קיבוץ שלמרות העזיבות הלך וגדל וב-1970 הוא הורחב מעט. עם זאת, מצבו הרעוע חייב פתרון של קבע לאחר עשרים שנים ששרת את החברים.

.

צריף חדר האוכל (ארכיון מגל)

.

ארוחה בצריף חדר האוכל: הגשה עם תורנים (ארכיון מגל)

.

קבלת שבת בצריף חדר האוכל (ארכיון מגל)

.

שיחה (ארכיון מגל)

.

הרוקדים: חברי גרעין מארגנטינה בערב שבת. רוקד משמאל אדריכל ישראל מאירי (ארכיון מגל)

.

הורה (ארכיון מגל)

.

חתונה בחדר האוכל: המזכיר מגיש מגילת עדות כלולות של הקיבוץ. החתן הוא תוכי (רפאל סליצן) מראשוני מגל. הכלה היא אמירה שהגיעה מקבוץ מעיין צבי למגל לשנת שרות. לימים עזבו את מגל ועברו למעיין צבי. תוכי נפטר לפני מספר שנים (ארכיון מגל)

 

.

שטיפת הרצפה צריף חדר האוכל (ארכיון מגל)

.

ערימה של כלים בצריף חדר האוכל (ארכיון מגל)

.

במטבח (ארכיון מגל)

.

1970: הרחבת צריף חדר האוכל (ארכיון מגל)

.

בתים בקיבוץ

.

מהמבנים הראשונים

.

בדופן הדרומית של הדשא הגדול שרידי מטע עצי זית אותם נטעו כנראה תושבי הכפר זיתא קודם להקמת המדינה

.

את חורשת עצי הזית חוצים שבילי הקיבוץ

.

פסלי טרה-קוטה שיצרה חברת הקיבוץ יהודית בר-שלום בשנות ה-80

.

שלט

.

יש כאן גם תותח נגרר שנתרם למגל לאחר מלחמת ששת הימים. בעורפו ניצבת הנשקיה

.

טרקטור

.

אחד מהצריפים הראשונים שהוקמו במגל שימש מזכירות והנהלת חשבונות, לאחר מכן פאב ואחרי שחודש הוא הוסב ל"צריף ראשונים" – מוזיאון קטן לחיים בקיבוץ בעבר הרחוק

.

שלט הסבר מפורט

.

הפעמון

.

.

ב. האנדרטה

במלחמת ששת הימים הופגז הקיבוץ. ב-5 ביוני 1967 כשהחלו ההפגזות, הילדים ירדו עם המטפלות למקלטים שנחפרו מבעוד מועד. הפגזים שרקו מעל הקיבוץ ונחתו במושבי וקיבוצי עמק חפר. באחד מימי המלחמה הגיח ממזרח מטוס של חיל האוויר העיראקי. המטוס טס בגובה נמוך מעל הקיבוץ, אך המשיך לכיוון נתניה והוריד גם הוא כמה פגזים על רחוב הרצל והביא למותה של תושבת העיר. בדרכו חזרה יורט ונפל. ההפגזות על הקיבוץ חזרו ונשנו וגרמו להרס ולפגיעה בנפש. שניים מהחברים נהרגו בעמדה שתפסו מפגיעה ישירה של פגז שנורה מכיוון ירדן. ששה חברים אחרים נפצעו. חבר אחר נהרג בקרב על גבעת התחמושת.

ביום השביעי חצו כוחות הצבא הישראלי את קו הגבול, נכנסו לכפר זיתא וכבשו אותו ללא ירי. השינוי המשמעותי על הקיבוץ היה שמעתה לא היה עוד חשש לעבור בכביש הגישה שנקבע בסמוך לגבול ממזרח. מאז, השתנה מערך הכניסות לקיבוץ והכניסה הראשית היא מכיוון כביש המגיע ממערב.

לזכר ההרוגים הוזמן האדריכל ישראל מאירי, שהיה אז חבר מגל, לעצב אתר הנצחה. בסמוך לדשא הגדול הוא הקים קיר אלכסוני נמוך, חלקו מחופה באבן מקומית וחלקו נותר בטון חשוף. על החלק החשוף נקבעו לוחיות מתכת. העליונה נושאת את הכתובת "לזכר חברינו" ומתחתיה שמות החללים. עם השנים הצטרפו שמות נוספים, בהם גם אמירה כ"ץ, בתם של שושו ותדי. הקיר מלווה את השביל כשמצדו השני פרוס הדשא הגדול וגם שני ספסלי בטון בצורת האות ר' הנראים כמו מרחפים מעל לקרקע. כך קבע האדריכל באמצעים פשוטים סביבת הנצחה המתאימה להתייחדות, או לעריכת טקסים מרובי משתתפים. מאז, מידי שנה נערכו כאן טקסי הזיכרון. השנה לראשונה בוטל הטקס.

מאירי היגר לארץ מארגנטינה בתחילת שנות ה-60 במסגרת תנועת "החלוץ למרחב" והתיישב במגל. באמצע שנות ה-70 חזר לעיר הולדתו ושם קיבל את הכשרתו כאדריכל. עם שובו למגל עבד במשרדי אדריכלים בחיפה, כשבמקביל התנדב לאייר ולעטר את האירועים החגיגיים שהתקיימו בקיבוץ. אחרי פחות מעשרים שנה במגל עזבה מאירי עם משפחתו את הקיבוץ ועבר לחיפה. בן אחד חזר לאזור והוא כיום חבר להבות חביבה. בן שני הוא האדריכל יואב מאירי, בן זוגה של האדריכלית פרופ' טלי חתוקה.

.

אנדרטה לבני ובנות הקיבוץ שנפלו בעת שירותם ובמערכות ישראל בעיצוב האדריכל ישראל מאירי מ-1968

.

האתר מורכב משני ספסלי בטון הניצבים כמו מרחפים לצד השביל המקיף את הדשא הגדול, כשקיר הנצחה ניצב ביניהם מעברו השני של השביל

.

קיר ההנצחה מורכב מקיר בטון שמחופה בחלקים ממנו באבן מקומית

.

הקיר הוקם אחרי מלחמת ששת הימים "לזכר חברינו"

.

בין הנופלים גם אמירה כ"ץ בתם של שושו ותדי כ"ץ

.

בין העצים מציץ חדר האוכל

.

אולם האוכל משקיף על הדשא הגדול ובתי הקיבוץ ממרומי הקומה העליונה

.

מישהו חשב שאין בעיה לתלות מזגנים בחזית

.

.

ג. חדר האוכל החדש

ב-1973 הוחלט על הקמת חדר אוכל קבוע למגל בשטח עליו היתה חורשת עצי זית. העבודה שאותה מימן משרד השיכון והקיבוץ השלים את היתרה, נמסרה למחלקה לתכנון של תנועות הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים. האדריכל שמשון הלר קיבל את עבודת התכנון במחלקה. כמו חלק מהאדריכלים שפעלו במחלקה, היה הלר עובד שכיר ולא חבר קיבוץ.

האדריכל ויטרויו קורינלדי שהיה אדריכל ראשי במחלקה והכיר את הלר מקרוב מספר: "הוא עבד שנים רבות במחלקה לתכנון, בהתחלה עם חנן הברון, אבל מהר מאוד רק על פרויקטים משלו. אחרי פרוק המחלקה והפיכתה למשרד עצמאי (א.ב. תכנון) עבד תקופה מסוימת במשרד יסקי. הוא היה אדריכל מנוסה בכל הנוגע להובלת פרויקט בכל שלביו עד הביצוע, ועיקר עבודתו בתנועה הקיבוצית היתה במבני ציבור. הפרויקטים שלו יכולים להיכנס להגדרה של "'אדריכלות ברוטליסטית', אם כי לא דרך איזו כוונה אינטלקטואלית או הזדהות ביקורתית. ניכרה אצלו נטייה מסוימת ל-Over-Design, בעיקר בטיפול באלמנטים דקורטיביים. הוא הירבה להשתמש בבטון חשוף, אותו היה מעבד במידה של כבדות ולפעמים מוגזמת, כמו העמודונים הבולטים בחדר המדרגות שבחדר האוכל בחמדיה. בין הבולטות בעבודותיו: חדר אוכל ואולם מופעים בנצר סרני, חדרי אוכל בחמדיה, בארי וקבוצת שילר. הוא נפטר לפני כמה שנים".

כדי להעניק לחברים מבט פנוראמי על סביבת הקיבוץ, מתנשא חדר האוכל לגובה של שתי קומות כשבקומה עליונה ממוקם אולם האכילה כשחלונות רחבים עוטפים אותו. לאולם ניתן לעלות במדרגות וגם ברמפה לא בולטת במיוחד שעוטפת את אגף המטבח ועולה בזוית מתונה. הבניין בצורת האות ר', כשבאגף אחד מועדון לחבר וצמוד לו חדר דואר ומשרדי מזכירות ומעליהם אולם אכילה המותאם ל-220 סועדים ובעורפו מטבח. באגף שני כל-בו ומעליו המשך חדרי אחסנה של המטבח. כפי שציין קורינלדי, האדריכל שמשון הלר אהב להדגיש אלמנטים מבטון, וכך הוא כאן באמצעות עמודים דקים הנושאים גג בטון שטוח וגבוה, כשהמילואה נסוגה מקו החזית ומורכבת מפס חלונות אופקי ומשטחים מטויחים בטיח צהבהב בגימור מחוספס.

בפנים אולם האכילה שלטו גוונים כהים, בכדי להדגיש בין הפנים האינטימי ובין החוץ הפתוח והמואר. הקיר שחצץ בין האולם ובין מטבח חופה בלוחות עץ. החברים לא אהבו את הכהות ולימים הוסרו מרצפות הטראצו הכהות והוחלפו באריחי גרניט פורצלן סטנדרטים. גם התקרה הוחלפה בתקרה אקוסטית לא פחות סטנדרטית וכך התקבל חדר אוכל סטנדרטי בו מוגש אוכל מוסדי סטנדרטי.

עם חנוכת חדר האוכל ב-1977, ניגשו החברים לפרק את הצריף הישן שניצב היה לא הרחק ממנו. עם פירוק הצריף פרצו חולדות מבין לוחות העץ. הוא נהרס עד היסוד ובשטחו נשתל דשא.

חדר האוכל ממשיך להגיש מידי יום ארוחת צהריים לחברים ולעובדים. הקיבוץ החל בתהליך הפרטה באמצע שנות ה-90 ואז גם הוכשר המטבח והופסקו ארוחות הערב. את ארוחות השבת הפסיקו ב-2012 ולילות סדר כבר שנים שלא מקיימים כאן במשותף. בימי הקורונה נסגר חדר האוכל אך המטבח ממשיך לפעול ולשלוח ארוחות לחברים שמזמינים מראש.

.

1975: בבנייה (ארכיון מגל)

.

1976: גמר שלד (ארכיון מגל)

.

1977: לקראת השלמת הבנייה (ארכיון מגל)

.

סוף שנות ה-70: אפור וצהוב (ארכיון מגל)

.

המבנה בצורת האות ר' הסוגרת על רחבת התכנסות שרוצפה מחודש באופן שמדגיש את הפער בין פיתוח הנוף בעבר לזה הנוכחי

.

בטון וטיח

.

פינה מעוגלת

.

גג הבניין נשען על עמודים חיצוניים הבולטים כולם בבטון חשוף על רקע החזית השקועה המורכבת מחלונות רחבים וטיח צהבהב

.

בקומה התחתונה יש מועדון ובעליונה אולם האוכל

.

באגף השני יש כל-בו בקומתה קרקע ומטבח בקומה העליונה. רמפה עוטפת את האגף ומובילה ישירות אל הקומה העליונה

.

יובל דניאלי הולך לבקר בכל-בו

.

תאי דואר בקומת הקרקע לצד הכל-בו

.

שטיפת ידיים

.

מדרגות עולות אל אולם האכילה

.

את פני הבאים מקבלת תמונה של סועדים בצריף חדר האוכל

.

ארוחת צהריים מוגשת כאן מידי יום. אין כבר ארוחות שבת, חג וליל סדר

.

אולם האכילה שמקיף לכל עבר

.

ירוק בחוץ

.

1987: שיחה סביב לקנקן קפה ושקית תפוחים (נתי הרניק, לע"מ)

.

1987: בארוחה (נתי הרניק, לע"מ)

.

מכונת כלים

.

.

(2) חדר האוכל בלהבות חביבה

שלושה חודשים מתום מלחמת העצמאות, ב-20 באוקטובר 1949, הקימו חברי גרעין השומר הצעיר, ניצולי שואה שהיגרו לישראל מצ'כוסלובקיה את קיבוץ להבות חביבה. הקיבוץ נקרא כך על שמה של הצנחנית חביבה רייק, שהיתה במשך שנתיים חברת קיבוץ מענית הסמוך, עד שנשלחה למשימה ממנה לא שבה. רייק הכירה והדריכה את ותיקי הגרעין שהרגישו חובה להנציח את זכרה. בשמו של קיבוץ להבות חביבה נרמזה שורה מהשיר "אשרי הגפרור" מאת חנה סנש: "אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות".

אלא שלאחר שנקבע קו הגבול בין ישראל ובין ירדן, הוחלט להעתיק את הקיבוץ אל מיקום סמוך וקרוב יותר אל הגבול, אזור שהיה צפוף יחסית ביישובים ערבים בצד הישראלי. עד 1953 היה להבות חביבה היישוב היהודי היחיד בסביבה, ואז הוקם קיבוץ מגל ממזרח לו ובקרבה גדולה יותר לגדר. בשטח שפינה הקיבוץ הוקם לאחר תקופה קצרה מושב שדה יצחק.

הגבעה החדשה שאליה הגיעו החברים וקבעו בה את קיבוצם כונתה חרבת מנשיה. באתר התגוררו ערבים שפונו משטחים אחרים וכעת נדרשו שוב לעזוב את השטח. אותם ערבים, או לפחות חלקם, התמקמו לבסוף בכפר ימה השוכן מדרום ואותו הזכרתי קודם, כשב-1960 הקים להם משרד השיכון שכונת מגורים שעליה כתבתי כאן. בתיהם נהרסו והמבנה היחיד שהותירו החברים בשטח הקיבוץ היה מבנה אבן אותו הם כינו "בית המוכתר". מבנה זה שרד כמה שנים עד שעלה הצורך להקים שכונה חדשה והבניין ההיסטורי נהרס גם הוא.

.

סוף 1949: חדר האוכל הראשון היה סככה (ארכיון להבות חביבה)

.

.

ארבעה חדרי אוכל הוקמו בלהבות חביבה, וזה הרביעי הורחב ושינה את פניו כמה פעמים. חדר האוכל הראשון הורכב מפיסת בד שנקשרה בקצוות של כמה עמודים ונועדה להצל על הסועדים. לאחר חודשיים הוחלף המבנה הארעי חסר הדפנות בצריף שוודי שהורכב לא הרחק מהאתר בו ניצב כיום חדר האוכל הנוכחי. הצריף היא מבנה מלבני ארוך שהכניסה אליו היתה בקצה אחד ובקצה השני היה ממוקם המטבח. הכניסה היתה מבעד למרפסת סגורה ששימשה מבואה ובה היה לוח מודעות וכיור לרחיצת ידיים. זוג דלתות כנף הובילו אל אולם האוכל בו היו שתי שורות של שולחנות כשלצד כל אחד מהם שני ספסלי ישיבה.

חדר האוכל השני שימש את החברים במשך שנתיים עד שנבנה צריף חדש במיקום בו ניצב כיום חדר האוכל. תוספת מיוחדת שהיתה בחדר האוכל הזה היה שילובו של ציור טריפטיכון שיצר ב-1952 האמן שרגא ווייל (2009-1918) מקיבוץ העוגן. ווייל היה יליד העיר ניטרה שבצ'כוסלובקיה ולכן היה לו קשר עם חברי הקיבוץ שבאו מאותו אזור באירופה, וכמוהם גם הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". את העבודה צייר ווייל בשמן על לוח מזונית והיא בוצעה לכבוד הבאתם לארץ של עצמותיה של חביבה רייק. הציור תאר בסגנון ראליסטי את מותה של רייק במלחמת העולם השנייה, תחייתה ובניית קיבוץ להבות חביבה. הציור היה תלוי במשך עשרות שנים והמשיך לעטר את קירות חדרי האוכל הבאים. עם סגירת חדר האוכל נמסר הציור לארכיון יד יערי בגבעת חביבה שגם הוא קרוי על שמה של חביבה רייק.

.

1952: טריפטיכון שיצר שרגא ווייל עם הבאת עצמותיה לישראל של חביבה רייק שנרצחה בשואה. הציור היה מוצג במשך עשרות שנים בחדר האוכל וכיום הוא שמור בארכיון יד יערי בגבעת חביבה שגם הוא קרוי על שמה של חביבה רייק (באדיבות אוסף שרגא ווייל, צילום: דובי פיינר)

.

פרט המתאר את הקמת להבות חביבה (באדיבות אוסף שרגא ווייל, צילום: דובי פיינר)

.

.

גם חייו של חדר האוכל הזה היו קצרים, עד שנבנה מבנה קבע מרווח ויפה שנחנך תקופה קצרה אחרי שהסתיימה מלחמת ששת הימים ב-1967. תכנון המבנה נמסר למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי ובמחלקה הופקד עליו האדריכל שמואל מסטצ'קין ששימש בתפקיד אדריכל ראשי. הוא תכנן אולם אוכל מלבני, שחזית אחת שלו הורכבה מדלתות זכוכית לכל אורכה ופנתה למרפסת מרוצפת. בערבי פסח נהגו למתוח יריעות ברזנטים בשטח המרפסת, לפתוח את הדלתות ולחבר בין פנים ובין חוץ, בין האולם ובין המרפסת וכך לאפשר את קיומה של סעודה חגיגית מרובת משתתפים.

בתחילת שנות ה-80 קיבל האדריכל חיליק ערד מהמחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי להרחיב את חדר האוכל הרביעי. ההרחבה היתה משמעותית ושינתה לחלוטין את אופי המבנה הצנוע שעמד בשטח עד אותה עת. נוספה לו מבואה עם שירותים, תא טלפון ציבורי ורחבה חיצונית גדולה. האולם עצמו הכפיל את שטחו כשעיקר ההרחבה ניצל את שטח המרפסת. נוסף גם אגף שאיפשר את שילובה של מכונה לשטיפת כלים. מתחת לאולם האוכל הוקם אולם מופעים, אך בגלל מחסור בתקציב לא הושלמה בנייתו של האולם שהפך למחסן. עוד בקומה התחתונה הוקמו משרדי הקיבוץ, ספרייה וארכיון.

"חדר האוכל היה מקום מרכזי גם מבחינת ההסעדה וגם מבחינה חברתית, כי בו התקיימו כל השיחות, המסיבות והזמנת אמנים", מספרת לי עדה שלזינגר שעברה לכאן מגן שמואל בעקבות נישואיה ב-1954. "הכל היה בחדר אוכל. הוא גם היה במרכז של הקיבוץ, בין שיכוני החברים ובתי הילדים ובין מבני המשק".

"במשך שנים הכינו אוכל צ'כי כי רוב החברים היו משם, אבל בשנות ה-60 הצטרפו אנשים מדרום אמריקה ואז האסאדו היה הדבר הכי חשוב. בשנות ה-50 וה-60 היתה פה חזיריה וכל חודש היו שוחטים שני חזירים לטובת הקיבוץ. לצ'כים היה מאכל שעשו משומן החזיר, שקוארקי, והם מאד אהבו את זה. מהחזירים עשו גם שניצלים נהדרים. לא היו שניצלים כאלה. היה גם קינוח, פלצ'ינקות – בצק שהופכים על מחבת בשני צדדים וממלאים בגבינה או בריבה. אבל לאט לאט האוכל השתנה וכל אחד הביא את המאכלים שלו.

עם הפרטת הקיבוץ החלה הידרדרות בתפקודו של חדר האוכל. הניהול עבר לידיה של חברה קבלנית חיצונית שלא הצליחה למשוך סועדים וב-2002 נסגר חדר האוכל. לאחר שכמה שנים עמד חדר האוכל ללא שימוש, הוסב שטח אולם האוכל לבית ספר לילדים עם מוגבלות שכלית. בשטח המטבח התמקמה חברה שמייצרת דים סאם. ב-2005 קיבל יזם את שטח הקומה התחתונה ופיתח בה את מועדון ההופעות "ברלה" בו מתקיימים מידי ערב מופעי מוסיקה וסטנדאפ.

.

1969: כניסה לחדר האוכל אחת היתה מלמטה (ארכיון להבות חביבה)

.

1969: כניסה נוספת היתה ישירות אל אולם האכילה (ארכיון להבות חביבה)

.

1967: חזית אחת של חדר האוכל הורכבה כולה מדלתות זכוכית שנעו על מסילות ואפשרו את פתיחתן לצורך הרחבת האולם למרפסת הגדולה בארוחות מרובות משתתפים כמו בפסח (ארכיון להבות חביבה)

.

ארוחה (ארכיון להבות חביבה)

.

1967 (ארכיון להבות חביבה)

.

1967: במטבח (ארכיון להבות חביבה)

.

1985: ארוחה בחדר האוכל לאחר ההרחבה (ארכיון להבות חביבה)

.

החלק העליון שבעבר היה הכניסה לחדר האוכל הפך לבית ספר ונוסף לחדר האוכל המקורי בשנות ה-80 בתכנונו של האדריכל חיליק ערד

.

האדריכל חיליק ערד אהב כניסה סימטרית, אבל לא לגמרי

.

מבט על חדר האוכל מכיוון הדשא הגדול (ארכיון להבות חביבה)

.

בעורף חדר האוכל מתנשא הבניין לגובה. בחלק העליון פתחים שהאדריכל נהג לחזור ולהשתמש בהם במבני הציבור שתכנן

.

חדר אוכל למעלה + אולם מופעים למטה

.

יובל דניאלי הולך בשביל ולידו מסגור מסיבי של פתח החלון המרכזי בחדר האוכל המשקיף אל הנוף

.

האדריכל לא שכח לשלב גופי תאורה מחוץ לאולם בסמוך לפתחי החלונות, לא ברור בשביל מה

.

רחבת השירות

.

שרידי הספרייה מונחים בקומה התחתונה שכיום משמשת מעבר שירות לאולם המופעים ברלה

.

הכניסה אל אולם המופעים ברלה

.

ממתינים להופעת צהריים

.

תודה לשושו כ"ץ, עדה שלזינגר, סוזן יצחקי, יונה יצחקי, יובל דניאלי, אפרת ווייל-עמית, אדריכלים פרדי כהנא וויטוריו קורינלדי

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★