סיבוב על ההצעה למשכן הכנסת של האדריכלים אבא אלחנני ומרדכי בן חורין

בתחרות על תכנון משכן הכנסת זכתה ב-1957 הצעתו של האדריכל יוסף קלרווין, שבוצעה בשינויים ועלתה לאדריכל בבריאותו. אלא שהפעם אתעכב על הצעתם המשותפת של האדריכלים אבא אלחנני (2008-1918), חנה אלחנני (2016-1919) ומרדכי בן חורין (נולד ב-1930). הצעתם היתה חריגה וכללה מגדל של 16 קומות, כשבישראל בנו אז מקסימום לגובה של ארבע קומות.

אבא אלחנני תכנן במשותף עם אשתו חנה את בית פיליפ מוריי באילת, את משכן נשיאי ישראל, מדרשיית עמליה בירושלים וכן כתב אינספור מאמרים על תולדות האדריכלות. פסגת עבודת הכתיבה של אלחנני היא ספרו המנסח את תולדות האדריכלות בישראל – "המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20" (משרד הביטחון, 1998). בן חורין תכנן כמה מפניני האדריכלות בישראל ובהם בית אסיה, מגדל המצודה, מגדל דיזנגוף, בתי הכנסת בבית הכרם ובכפר הנוער בן שמן ועוד אינספור וילות שעל אחדות מהן כתבתי פה ושם. השניים ביחד ובנפרד ניגשו לתחרויות רבות במהלך שנות ה-50 וה-60, תקופה בה רבים ממבני הציבור בארץ נבנו בעקבות תחרויות אדריכלים. ההצעות שהגישו במשותף לא זכו בפרס ראשון, אך בנפרד כל אחד מהם זכה בתחרויות וביצע את הצעותיו.

שיחה עם בן חורין מגלה כיצד נוצר הקשר בין השלושה. על הסיפורים שמאחורי ההצעה ומאחורי התחרות ועל תחרויות נוספות בהן התמודדו, כמו הקריה לחקר הגרעין בדימונה, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל ומשכן נשיאי ישראל. 

ועל כך ברשימה זו.

.

ביחד נתגבר

.

1957: שער כתב העת המקצועי של האדריכלים במסגרתו פורסמו תוצאות התחרות לתכנון משכן הכנסת בירושלים (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

דגם

.

האדריכל מרדכי בן חורין ורעייתו אביבה מתבוננים בהצעה שהגיש לתחרות משכן הכנסת (צולם בארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(1) הקשר

"עם סיום הלימודים בטכניון ב-1956 החלטתי שאני רוצה לעבוד בשלושה חודשים הראשונים לא עם אבי שהיה לו משרד, אלא עם אחרים", נזכר מרדכי בן חורין. "באתי לדב כרמי והוא לא רצה אותי מסיבותיו שלו, אז ניגשתי לאבא אלחנני שהיה לו משרד בו הוא עבד לבד עם אשתו, חנה, בשכונת נורדיה איפה שהיו צריפים שנהרסו ועליהם בנו את דיזנגוף סנטר [שני עשורים מאוחר יותר יתכנן עליהם בן חורין את מגדל דיזנגוף, מ"י]. אמרתי לו שאני רוצה לעבוד אצלו רק שלושה חודשים ואני לא רוצה שכר, משום שלא נעים לי לבוא ללמוד וללכת וגם לקבל שכר. אלחנני אז היה אדריכל מפורסם מאד ונחשב לאדריכל טוב אחרי שזכה בתחרות ותכנן את בית התרבות באילת. אלחנני היה אדם לא קל אבל איתי הוא היה נעים מאד. הוא היה אדריכל מקורי וגם היה מצייר יפה. מאוחר יותר במלחמת יום כיפור הוא איבד את בנו, אהוד. מאז לא יכולתי להשתחרר אפילו לשניה אחת מהעובדה שהוא אב שכול. הוא אהב את הבן שלו אהבת נפש והוא למעשה מת יחד עם הבן.

"העבודה הראשונה שהוא נתן לי היתה פסז' דיזנגוף, בפינת הרחובות דיזנגוף ופרישמן בתכנונו של אלחנני. הבניין כבר היה בתחילת בנייה והוא נתן לי לעבור על התכניות. איך שאני עובר עליהן, אני רואה טעויות. זו היתה עבודה רשלנית מאד, בלי ידיים ובלי רגליים. בחנות הפינתית למשל שהיתה המפוארת ביותר הופיע באמצע החנות בתכנית עמוד בעובי של מטר וחצי על מטר וחצי. עשיתי את כל התכנית מחדש. כשסיימתי את העבודה בסוף החודש, ועבדתי נורא מהר, אלחנני בא לראות את מה שעשיתי והעיניים קפצו לו מהחורים, הוא היה בהלם. הוא אמר לי – 'תראה, סיכמנו שלא תקבל שכר. השכר היום הוא 180 לירות לבוגר הטכניון ואני החלטתי לתת לך 250 לירות'.

.

משמאל: אדריכל אבא אלחנני (שנות ה-60, באדיבות עידית אלחנני) ואדריכל מרדכי בן חורין במשרדו (2009)

.

.

(2) התחרות

"המשכנו לעבוד ואז הגיעה התחרות של משכן הכנסת. אלחנני הציע לי לגשת לתחרות ולהכין הצעה משותפת. הוא הציע שכל אחד יעשה בערב סקיצות ולמחרת בבוקר יביא ויציג אותן. בבוקר כל אחד הביא את הסקיצות והציג כפי שקבענו. אלחנני עשה בניין דומה לזה שאחר כך זכה, סוג של פרתנון. אני עשיתי גוש תחתון ומגדל שיצא מתוך בריכת נוי. כשעשיתי את הסקיצה זה היה לפני בניין הפרלמנט של ברזיל שתכנן נימאייר [ב-1956 הוזמן האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר לתכנן את בניין הפרלמנט שנבנה מאוחר יותר והצעתו שפורסמה בכל כתבי העת הבינלאומיים לאדריכלות כללה זוג מגדלים צמודים הצומחים בעורפו של מבנה אופקי שנושא שתי כיפות, מ"י].

"אלחנני היה שותף במשרד עם חנה אשתו, וכשהיא ראתה את שתי הסקיצות היא אמרה שהרעיון שלי יותר טוב וכך הגשנו את התכנית לתחרות. התרומה שלו לתכנית היתה ההצעה לשלב ויטראז' באולם המליאה. בסך הכל הצעתי לשלב שלוש עבודות אמנות בבניין, שאותן חשבתי שבהמשך יעשה אמן בעל שם: אחת בחזית המגדל לכל הגובה, תבליט אמנותי בנושא עם ישראל. שנייה ברצפת הבריכה, פסיפס בנושא ארץ ישראל. שלישית בקיר המזרחי של אולם המליאה, מאחורי במת הנואמים, ויטראז' שדרכו גם ניתן לראות את נופה של ירושלים. הגשנו את התכנית וידענו שבניין פרלמנט עם מגדל לא קיים בעולם.

.

פרספקטיבה

.

.

(3) ההצעה

35 הצעות הוגשו לתחרות בה הורכב צוות השופטים בין השאר משר הפנים, יו"ר הכנסת, מזכיר הכנסת, קצין הכנסת והאדריכלים ג'ניה אוורבוך, דוד אנטול ברוצקוס, נחום זלקינד, מקס לב וחנן פבל. הצעתם יוצאת הדופן של אלחנני ובן חורין הורכבה משני אזורים עיקריים – אחד בנוי ואחד פתוח שכלל רחבת כניסה שחלקה המרוחק כולל קולונדה היקפית וחלקה הקרוב למשכן הכנסת פתוח.

משכן הכנסת עצמו הורכב משני גופים קופסתיים. גוף אחד אופקי המתנשא לגובה של שלוש קומות גבוהות וכולל בעיקר את אולם המליאה הפונה אל החוץ כשויטראז' גדול חוצץ בין פנים לבין חוץ ומהווה עורף לבמת היו"ר ודוכן הנואמים. גוף שני אנכי מתנשא לגובה של 16 קומות, הכוללות משרדים וחדרי וועדות. המגדל צומח מתוך בריכת נוי מלבנית וגדולה הפתוחה אל השמיים ומהווה גם מבואה "עם שאר רוח והתעלות הנפש", כדברי בן חורין, אל אולם המליאה ואל כל שאר הקומות והפעילות בכנסת.

.

חזית מזרחית עם מסך הזכוכית החוצץ עם אולם המליאה ומורכב מויטראז' אמנותי

.

תכנית קומת קרקע

.

תכנית קומה 1

.

חתך באולם מליאת הכנסת

.

.

(4) פרס ראשון / שלישי-רביעי

"צוות השופטים בחרו בתכנית שלנו בפרס ראשון. את זה הם סיפרו בזמן שהיה סיור בתערוכת ההצעות שהוגשו. אבל אחרי שהתקבלה ההחלטה, כך הם סיפרו, בא שר הפנים שהיה יו"ר חבר השופטים והתבטא בצורה מאד חריפה נגד ההצעה שלנו. הוא לא היה מוכן לשמוע ממנה בכלל. זו חרפה תרבותית שפוליטיקאי משתלט על המומחים המקצועיים! הוא זה שלמעשה קבע שקלרווין יקבל את הפרס, וכדי להיות חד-משמעי אז הוא גם קבע שלא יהיה פרס שני, אלא שאנחנו נקבל פרס שלישי ורביעי וגם ההצעה של לוטן, מור ותורן זכתה באותו פרס [לכל אחת משתי ההצעות שזכו במקום שלישי-רביעי הוענק פרס כספי בסך 3,000 ל"י, מ"י]. אחר כך התחילה מהומה על הבחירה בתכנית לא ראויה, אבל לא הייתי מעורב בה [הכוונה היא למאבקי אדריכלים בניסיון להדיח את קלרווין מתפקידו. מהלך שהצליח באופן חלקי לאחר שבתכנית התערבו האדריכלים שמעון פובזנר, דב כרמי ורם כרמי, מ"י].

כשחזרנו מהתערוכה של ההצעות נסעתי במכונית עם אלחנני ואברהם יסקי והוא אמר שבעיניו היינו צריכים חד-משמעית לקבל את הפרס הראשון. הוא המשיך ושאל אותי מי המנהיג שלי. הוא התכוון מי האדריכל שאני הולך אחריו. עניתי לו שלי אין מנהיג אלא כל בניין נבחן לגופו, ואז הוא אמר לי 'מוטי, המנהיג שלי הוא קורבוזיה ואתה צריך לבחור מנהיג'.

התרגשתי מאד מהזכייה, אבל אלחנני היה מתוסכל. בדיעבד שמחתי שלא קבלתי פרס ראשון. הייתי אז בסך הכל בן שלושים וקצת, ואם הייתי זוכה בפרויקט הזה הוא היה הראשון שלי וזה היה הכי גדול בארץ והכי חשוב. אני תמיד אמרתי לעצמי ואני אומר את זה עד היום, איזה מזל שלא התחלתי שם למעלה, אחרת כל החיים שלי אחר כך היו בירידה. הכל היה פחות. אני צודק פסיכולוגית או לא?

.

דגם הצעתו הזוכה של האדריכל יוסף קלרווין

.

.

(5) המשך הקשר ותחרויות נוספות

"כשהסתיימו שלושת החודשים ורציתי לעזוב, אלחנני הציע לי להיות שותף שלו, אבל אמרתי שאני חוזר לעבוד עם אבא שלי. המשכנו לשמור על קשר.

התחרות הבאה שנגשנו אליה היתה לקרייה למחקר גרעיני בדימונה [1957 מ"י]. הזמינו ששה מתחרים והתכנית שלנו היתה בעיני הכי טובה. הצענו שכל הבינוי יהיה למעשה חפור מתחת למפלס הקרקע ורק גגות המבנים יהיו במפלס הקרקע. כך, שאם תעמוד מרחוק לא תראה כלום ורק אם תתקרב אז תראה שהכל נמצא למטה. הצענו רחובות שקועים בעומק של כעשרים מטר עם תעלות מים, כשמשני צידי הרחוב הבניינים בני קומה עד שלוש. זה היה כמו גן עדן, אווירה של משהו אוטופי, יוצא מן הכלל יפה והרעיון היה בעיקרו של אלחנני. בסוף מי שזכה היה דן איתן.

אחר כך היתה תחרות לתכנון מוזיאון ישראל בירושלים [1959, מ"י], ושוב כל אחד משנינו עשה סקיצות. אלחנני עשה מבנה גדול אחד ואני עשיתי תכנית יותר טובה מזו של מנספלד שזכתה. עשיתי פביליונים, כשאת המוזיאון לאמנות עשיתי קוביות מודרניות, נקיות לחלוטין ואת המוזיאון לארכאולוגיה עשיתי עם אבן פראית וגם את התצוגות בו עשיתי במקומות שנראו כמו מערות. ההצעה שלי לא מצאה חן בעיני אלחנני והחלטנו שהיות שבתחרות לכנסת עשינו לפי הסקיצות שלי אז הפעם נעשה לפי הסקיצות שלו ולא זכינו.

הוכרזה תחרות לתכנון משכן נשיאי ישראל [1963, מ"י], אבל אני לא השתתפתי בהכנת ההצעה ואלחנני ישב בחדר שלו והכין הצעה שלא ראיתי. ביום ראשון עד השעה חמש אחר הצהריים היה המועד האחרון להגשת ההצעות. יומיים לפני ההגשה ביום שישי, אביבה אשתי אומרת לי למה שלא אגיש הצעה. אז בתור ספורט אמרתי שיש לי רעיון. עשיתי סקיצה ובשבת הזמנתי אלי את יוסי אחימאיר שבא מרמת גן לעזור לי לשרטט. ביום ראשון בבוקר טלפנתי לאלחנני ובקשתי להראות לו, כי היה לי פחד שמה שאני עושה משהו דומה להצעה שלו והוא עוד חס וחלילה יחשוב שהעתקתי ממנו. באתי אליו, פתחתי את את התכניות והוא החוויר. הוא אמר לי – 'אתה תזכה בפרס ראשון'. ואז הוא הראה לי את ההצעה שלו שהיתה פאר של גרפיקה. הוא הציע שאני אצרף את שמו בהצעה שלי והוא יצרף את שמי להצעה שלו ונמסור את שתי ההצעות עם שני השמות. אבל אמרתי לו שההצעה שלו היא לא עבודה שמתאימה לי ואני לא מוכן לתת את שמי לפרויקט שלא אני תכננתי. בסוף ההצעה שלו זכתה בפרס הראשון וההצעה שלי זכתה בפרס השני. מאוחר יותר אמר לי אריה שרון שהיה שופט בתחרות, שההגשה שלי היתה זלזול בשופטים. הסברתי לו שעבדתי עליה רק בשבת האחרונה לפני ההגשה והוא לא האמין לי.

יחד עם אלחנני עשיתי עוד שתי תחרויות; אחת היתה למשרד האוצר בתל אביב וזכינו בה באיזה פרס, אבל כל הפרויקט לא נבנה בסופו של דבר. התחרות האחרונה שעשינו ביחד היתה למוזיאון תל אביב [1964, מ"י]. עשינו פרויקט יפה ביותר כשהאדריכל הדומיננטי היה אלחנני. 80% שלו. אחרי שהגשנו את התכנית החליטו השופטים על סיבוב שני. נפגשתי עם אלחנני והוא רצה לעשות שינוי בתכנית. התנגדתי כי חשבתי שמה שעשינו הוא טוב יותר ממה שהוא הציע לשנות, אבל נכנעתי. לא זכינו בפרס הראשון, אלא רק קבלנו פרס קניה. בסיור בתערוכת ההצעות שהוגשו לתחרות שהתקיים עם חבר השופטים, הם אמרו במפורש שקלקלנו את ההצעה שהגשנו בשלב הראשון.

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: