סיבוב בוילה הנטושה בצומת בית ליד

בדרך לפגישה באזור שמתי לב לווילה נטושה שמרוחקת מכל אזור יישוב וניצבת באמצע השדה המשיק לכביש. חולפים על פני רבים כמוה, שלרוב אלה למעשה בתי באר, אלא שכאן תפסו את תשומת ליבי הקשתות הנושאות את גג הבית והארקדה שבחזיתו. הבית שנבנה ככל הנראה בשנות הארבעים או החמישים תוכנן בידי אדריכל מוכשר כפי שניתן ללמוד מהטיפול בחזית ומהתכנון הפנימי אותו גיליתי כמה דקות מאוחר יותר. גם איכות הבנייה מעולה, היות והוא עזוב שנים רבות, הגג הרוס בחלקו ועדיין אין בו סדקים והוא שלם.

לכל אחד מהבתים האלה יש סיפור, הרי מעטים יעזו לגור הרחק מיישוב, ואולי גם להשקיע את כספם בבית חצר וגם משק. כיום נראה שהבית שייך לרשות מקרקעי ישראל שהקיפה אותו בגדר קטנה ומשולטת שכבר הספיקו לפרוץ אותה מכל כיוון. לא הצלחתי לגלות מי האדריכל ומה זהות הדייר שבנה את הבית. אך יש לי השערה מי תכנן את הבית.

ועל כך ברשימה זו.

.

בר

.

מבט על האנדרטה לחללי הפיגוע שהתרחש בצומת הסמוכה ובה נהרגו 22 חיילים ונפצעו 66

.

הצמחיה העוטפת את הבית שרדה את כל השינויים בסביבה והיא כוללת מגוון רחב

.

הבית מורכב משני חלקים: חלק מערבי ובו החדרים היותר ציבוריים (מימין) ואגף חדרי השינה (משמאל). בהמשך גם המשק ממנו שרדה סככה גדולה

.

הארקדה מורכבת מדופן הפתוחה צפונה אל הנוף והדרך שכיום מכונה כביש 57 ונסלל לראשונה בשנות ה-30 על תוואי הדרך הקדומה שחיברה בין החוף (כיום נתניה) ובין טול כרם, השומרון ושכם

.

המצודה בחוקוק שבגליל העליון בתכנון יעקב מטריקין, 1945: גם כאן כמו בשאר המצודות שתכנן מטריקין לצורך ההתיישבות העברית באותה עת, מופיעות קשתות ברדיוס, קצב ועיצוב דומים, הן גם פונות כמו בבית לכיוון צפון. רק החומר שונה וכאן הן מאבן.

.

.

הפרט היחיד שהצלחתי לגלות הוא שבמשך כמה שנים התגורר בו בדואי אבו ג׳ראד עם משפחתו. אותו האיש עבד עם שירותי הביטחון והמדינה העניקה לו את החווה בשנות ה-60 והוא גר בו עם אשתו ושלושת בניו. ברגע שהוא נפטר נעזב הבית. בכל מקרה, לא נראה שאותו האיש בנה את הבית הזה שנעדר כל אלמנט המשויך לתכנית הבית הערבי, אלא הוא כולו בסגנון האירופי.

הארקדה היא האלמנט הבולט בחזית. שלושה ימים קודם לכן בקרתי במקרה במצודה שתכנן האדריכל יעקב מטריקין בחוקוק שבגליל העליון ושמתי לב לדמיון בין שני המבנים. אמנם בחוקוק האבן היתה חומר הבנייה העיקרי וכאן אלה בלוקים מטויחים, אך הקשתות חזרו והופיעו בשני המבנים באופן דומה למדי: שלוש קשתות שטוחות יחסית הנשענות על שני עמודים וסוגרות על ארקדה החוצצת בין חדרי הבית ובין החצר. בשני המקרים הארקדה גם פונה לכיוון צפון.

פניתי לאדריכל בצלאל רינות שתכנן את חידוש המצודה, לעזרא פימנטל שפרסם את המאמר היחיד שעסק בעבודתו של מטריקין וגם עם רחל מטריקין שהיא בתו של האדריכל – כולם הסכימו לדמיון אך לא ידעו לומר בביטחון שמטריקין תכנן את הבית. מטריקין שימש במשך 23 שנים בתפקיד ראש המחלקה הטכנית של מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית והיה מעורב כולו בתכנון בהתיישבות הכפרית. יתכן ומכאן נבע הקשר בין האדריכל ובין בעל הבית שככל הנראה היה גם בעל חווה חקלאית צמודה. בינתיים לא הצלחתי לגלות.

תכנית הבית מבוססת על אגף מגורים הנחצה במסדרון. בקצה המזרחי של המסדרון חדר שירותים וחדר רחצה ובקצה השני סלון גדול שכיום הוא החלק היחיד בבית שאטום ונעול ואין אליו כל גישה. מוזר. הסלון כנראה הכיל גם פינת אוכל, היות והמטבח הגדול מצוי בצמוד אליו. למטבח יש מרפסת קטנה שממנה ניתן להשקיף מערבה ולרדת ממנה ישירות לחצר וככל הנראה גם לדרך שירות שמסתתרת כיום מתחת לשיחים והצמחייה שצמחה באופן פראי.

חדר השינה של בעל הבית הוא ככל הנראה החדר המרווח אותו ניתן למצוא בפינה הצפון-מזרחית וצמוד לחדר הרחצה והשירותים. קירות החדר מצוירים בעיטורים שבוצעו באמצעות שבלונה ונשמרו יחסית טוב. החדר פונה למרפסת ממנה נשקף נוף השדות. תריסי גלילה מעץ מקוריים שרדו בחלונות החדר וכך גם הארון שמורכב כנישה בקיר הפנימי החוצץ עם החדר השכן, שבו אגב יש חור גדול בתקרת הרעפים שנהרסה.

בין השנים 1967-1951 שכנה כמה מאות מטרים מערבה מכאן "מעברת שבות עם", שהיתה המעברה הגדולה בישראל. בשיאה של המעברה התגוררו בה יותר מ-35 אלף איש. מעניין מה היה הקשר בין דיירי הבית הזה ובין דיירי המעברה. אם אתם יודעים משהו שלא הצלחתי לגלות אז אשמח אם תיידעו אותי. אילליקה.

.

החלק הציבורי בבית אטום ונעול וכנראה שמור בידי גורם מסוים. חזיתו מכוסה בציור קיר צבעוני וחובבני

.

במקור סלון הבית שמימין פנה אל הארקדה והנוף

.

חזית מערב: חלון גדל קישר את המבט בין היושבים בסלון ובין הנוף בו ניצב היה בשנות ה-40 מחנה צבאי בריטי ולאחר מכן מעברת עולים שפורקה רק בתחילת שנות ה-60 והוסבה חזרה למחנה צבאי שניצב כיום נטוש

.

חזית מערבית: הכניסה מימין מובילה למטבח

.

שורת עצי ברוש צפופה שרדה בחלק הדרומי של המגרש

.

אני רגע חוזר אחורה אל החזית המזרחית הנושקת למשק וכאן ניתן למצוא שחדר השינה הגדול בבית כולל גם הוא מרפסת עם פתח מקושת. תריס העץ בחלון שמשמאל שרד בשלמותו

.

הסככה של המשק שממזרח לבית

.

חזית לחזית המערבית: הכניסה למטבח

.

המטבח: ארון שדלתותיו לא שרדו ובמרכז נישה למקרר

.

מחיצה הפרידה בין שני אזורי המטבח

.

המחיצה היא בגובה חלקי

.

מסדרון חוצה את הבית לכל אורכו: בקצה המערבי מצוי הסלון שהוא החדר היחיד שנעול ואין אליו גישה ובקצה המזרחי חדרי שירותים ורחצה

.

ארבעה חדרי שינה יש בבית, זה אחד מהם

.

ארון בגדים שקוע בקיר

.

התקרה קצת הנרסה

.

חדר השינה הגדול והמושקע מצוי בפינת הבית וכולל יציאה למרפסת. על הקירות גם שרדו ציורי קיר שבוצעו באמצעות שבלונה

.

התקרה גבוהה במיוחד

.

חזרה אל המטבח ואל המרפסת הצמודה לו שממנה ניתן לרדת לחצר ולהשקיף מערבה אל צומת בית ליד

.

עבודות עפר יצרו אגם קטן

 

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דוד נווה  ביום 15/03/2020 בשעה 11:30

    יום טוב,
    לצערי הקישור לא נפתח.
    אשמח לקישור חדש
    בתודה ורק בריאות
    דוד נוה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: