סיבוב בתחנה המרכזית בחדרה בתכנון דן איתן

אחת משתי התחנות המרכזיות שתוכננו בידי זוכי פרס ישראל לאדריכלות שוכנת בחדרה. בשונה מהתחנה הידועה לשמצה בתל אביב, זו שבחדרה תוכננה בידי האדריכל דן איתן והיא צנועה ממנה בשאיפות, במורכבות ובגודל. גם בה עוברים אנשים ממקום למקום, וגם בה תמצאו שווארמה, מאפייה וקירות שהפכו בחלקם התחתון למשתנה ציבורית.

התחנה המרכזית החליפה תחנה קטנה יותר שהוקמה ב-1939 באזור אחר בעיר. "אני הכרתי את התחנה המקורית שהיתה על הכביש הישן, עם שתיים או שלוש מסעדות", נזכר איתן. "היו מחליפים אוטובוס, נחים, אוכלים ושותים משהו. לא היו נוסעים בין תל אביב לחיפה בלי לעצור שם והעברת התחנה אל תוך חדרה זה היתה מבצע".

ב-1956 תכנן איתן את התחנה החדשה והיא נחנכה ב-1964. היא לא רק מציאות של המתנה אלא זו תחנה בזמן, מקום שנראה כאילו לא זז לשום מקום. האנשים, העיצוב, העסקים. יש בה משהו מפעם. הבטון והאבן בה שולטים באופן הגולמי שלהם כפי שהיה בעידן שלפני הגרניט פורצלן, האלומיניום והזכוכית כהה. בתחנה בחדרה הזדמן לי לבקר בחודש האחרון פעמיים: בדרך לארוחה בקיסריה ומאוחר יותר בדרך לאירוע שעסק באדריכלות של "מוזיאון העליה הראשונה" בזכרון יעקב.

ועל כך ברשימה זו.

.

זר

.

מבנה התחנה פשוט: צורתו דומה לאות ר', גגון בטון חשוף הנשען על שורות עמודים ובמרכז חנויות וחדרי שירות

.

תחילת שנות ה-60: בבנייה. מבט על החזית המזרחית (ארכיון אגד)

.

תחילת שנות ה-60: בבנייה. חזית צפונית (ארכיון נגב)

 

.

משמאל מציצה הכניסה הראשית לתחנה

.

גג בטון חשוף

.

שימוש באלמנטים מתועשים: העמודים והחזיתות המורכבות מלוחות בטון בהם שולבו חלוקי נחל

.

רק בנקודה אחת הגג משתנה ויוצר מדרגה המלווה את השיפוע הטבעי בקרקע

.

תפר

.

כל חזיתות התחנה מורכבים מלוחות מתועשים מבטון וחלוקי נחל שנאספו כנראה בנחלי הנגב

.

1964: התחנה לקראת חנוכתה (ארכיון אגד)

.

1964: נוסעים בתחנה (ארכיון אגד)

.

.

(1) המבנה

בניין התחנה ממוקם בליבה של חדרה, בשטח עצום שבקצהו השני הוקמו בניין העירייה ובית משפט השלום. השטח שבין מרכז התחבורה ובין מרכז הממשל נותר ריק ולא מנוצל עד לאחרונה. רק היום מתחיל השטח הריק להתמלא בבנייני ציבור ומגורים חדשים.

התחנה הוקמה במסגרת גל הבנייה הגדול של תחנות אוטובוסים מרכזיות שהוקמו בכל רחבי הארץ. בחדרה הוקמה התחנה ה-13 באותו גל והמטרה היתה פונקציונלית בבסיסה וכמעט שלא ניתנה תשומת לב לעיצוב המקום. האדריכל דן איתן תכנן מבנה בצורת האות ר', המורכב משתי זרועות דומות שנועדו להכיל בזוג החזיתות שבכל זרוע שורה של רציפים – אלה שפונים אל פנים התחנה יועדו לרציפי אוטובוסים בקווים בין עירוניים בעוד אלה הפונים אל החוץ יועדו לרציפים לקווים עירוניים ואזוריים. בין הרציפים יועד השטח למסחר ושירותים ולמשרדי התחנה.

חתך המבנה שתכנן איתן מורכב מגג בטון המודגש בקצותיו באמצעות עיבויו. הגג מישורי ורציף בזרוע שעל ציר צפון-דרום, בעוד שהזרוע בציר מזרח-מערב מתייחסת לשיפוע הטבעי בקרקע ובמרכזה יצר האדריכל מדרגה, בעוד שברציף עצמו אין מדרגה והשיפוע אינו מורגש.

הגג הרציף מקרה את בתי המסחר ושירותי התחנה הממוקמים ברצועה שבמרכז. מעל הרציפים שמשני צידי רצועת המסחר מרחף הגג ברוחב ובעיצוב זהה ונשען על שורות של עמודים. הזרועות דומות זו לזו, אלא שבעוד זרוע מזרח-מערב היא חד-קומתית והגג שלה כאמור מדורג, זרוע צפון-דרום היא דו-קומתית (ניתן לרדת למשל לחדרי שירותים ציבוריים) והגג רציף לכל אורכו.

.

1964: מבנה התחנה במבט מהאוויר על שער בטאון חברי אגד (ארכיון אגד)

.

.

לתחנה כניסה חגיגית מכיוון מזרח, ממש מול בניין העירייה והיא מודגשת באמצעות מדרגות רחבות המורידות את המבקרים מהרחוב אל מפלס הרציפים. כיום הכניסה המרווחת נסתמה בחלקה במבנה מאוחר והפכה למקום אפל גם באמצע היום. כפי שנהוג היה בתחנות מרכזיות רבות, גם כאן שולבה עבודת אמנות באדריכלות – קיר פסיפס המתאר פועלים ופועלות, כשבקצוות הפסיפס מופיע ציטוט אופטימי הלקוח מספר עמוס: "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם". כניסה נוספת וצרה יותר היתה ממוקמת בזרוע הפונה לצפון, אלא שזו נחסמה לימים כנראה מטעמי ביטחון.

יש מעט עסקים שעדיין פועלים בתחום התחנה. בזרוע צפון-דרום נותרו רק שני עסקים וכל השאר מתפקד כמשרדים. במקור תוכננו העסקים עם מסכי זכוכית גדולים שיצרו שקיפות שהקלילה את האווירה במקום והזכירה את פתחי החלונות שתכנן איתן בפרויקטים אחרים. אלא שאטימתם של פתחים אלה לאורך השנים, הוסיפה לאווירה הקודרת שנוצרה על ידי ההזנחה הכללית.

חזיתות הבניין מחופות בפריקסט של בטון בו שולבו חלוקי נחל גדולים. גם את האלמנטים האלה ניתן למצוא במבנים מאוחרים יותר שתכנן האדריכל דן איתן במשותף עם האדריכל יצחק ישר ובמקביל לבניית התחנה, כמו בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב ומתחם "רסקו" ביפו. גם עשרות העמודים הם כולם מורכבים מאלמנטים מתועשים מבטון. דן איתן תכנן במתחם את מבני תחנת הדלק ואת המוסך המשמשים לייעודם גם היום.

סביבת התחנה הולכת ונבנית לאחרונה באופן אינטנסיבי. סביר להניח שערך הקרקע עולה וימיה של התחנה לא רבים. כפי שקרה וקורה בערים אחרות כמו הרצליה, רמלה, פתח תקוה ועוד, התחנה בחדרה תיהרס לטובת מבנה שינצל את הקרקע באופן מניב יותר.

.

תחילת שנות ה-60: בבנייה (ארכיון אגד)

.

.

(2) דן איתן מספר

שנה שעברה זכה האדריכל דן איתן (88) בפרס ישראל. הוא ממשיך לתכנן גם היום במשותף עם בת-זוגו האדריכלית רות להב-ריג, אך העבודה הראשונה שהוא תכנן כאדריכל עצמאי היתה התחנה המרכזית בחדרה. הוא סיים את הלימודים בטכניון, עבד תקופה אצל האדריכל דב כרמי, אצל האדריכל זאב רכטר ולאחר מכן פתח והפעיל במשך שנתיים משרד עצמאי, עד שנכנס לשותפות עם האדריכל יצחק ישר. משרדו העצמאי היה ממוקם ברחוב ארלוזורוב 130, כדייר משנה במשרדו של המהנדס שלמה פינקל. בתמורה לשהותו שם, תכנן עבורו כמה מבנים שעליהם חתם פינקל, ועל אחד מהם אכתוב כאן בהמשך.

"שני מהנדסי תנועה שהכרתי סיפרו שקיבלו פרויקט לעשות תחנה מרכזית בחדרה", סיפר לי איתן שבוע שעבר כשנפגשנו. "הם הציעו לי לעבוד אתם; שהם יעשו את הסדרי התנועה ואני את המבנים". הרעיון לתכנן תחנה מרכזית קסם לאיתן שכבר מילדות נמשך לנושא. "היה לי עניין בתחבורה כבר כילד וזה נשאר גם אחר כך", הוא מספר ומגלה שבהיותו בן שמונה כתב לעיתון "דבר לילדים" מאמר על הקולקטיבים של האוטובוסים שפעלו בשעתו בתל אביב. לצורך כך הלך לבקר בתחנה ושוחח עם נהגים ונוסעים.

איתן מספר שהוא התבסס אמנם על מבנה טיפוסי של תחנות מרכזיות שהקימה אגד באותה תקופה, אך השתדל לייעל את התחנה על פי תפיסתו. "התחנה הייתה גדולה במיוחד, היות ובאותם ימים חדרה הייתה צומת חשוב", הוא נזכר. "כביש 2 לא היה, ולכן חדרה ניצבה במחצית הדרך בין חיפה לתל אביב, וגם שימשה כתחנת עצירה לפני הגליל וצפון הארץ, לא רק לאוטובוסים אלא גם למשאיות ורכבים פרטיים. עיקר ההשקעה היה בהצללות טובות לרציפי ההמתנה וביצירת חזית אטרקטיבית לשטחי המסחר. הכוונה הייתה ששטחי המסחר יתנו מענה לא רק לנוסעים עצמם, אלא גם לתושבים שהתגוררו בסמוך לתחנה".

השימוש בפרטי בניין מתועשים היתה חידוש בשעתו ותשומת לב העניק איתן גם לשלד הבניין הנושא את הגג. הוא מספר שבאותם שנים היה לו קשר עם מהנדס שעבד בטכניון והוא זה שייעץ ואיפשר לו לבצע את רצונו, כשהשיא בשיתוף הפעולה בין השניים היה בתכנון בית התרבות בקיבוץ גבעת חיים איחוד.

על עבודותיו וחייו של דן איתן כתבתי שורה ארוכה של מאמרים שהאחרון שבהם עד עתה עסק במתחם מגורים ברחוב סלנט בשכונת שפירא בתל אביב. המפורט והמשמעותי ביותר מבין המאמרים הוא זה שפרסמתי לכבוד זכייתו בפרס ישראל, ובו הצגתי ב-21 פרקים את קורותיו של איתן ב-88 השנים האחרונות ואותו ניתן לקרוא כאן.

.

.

למרות שתחזוקת התחנה פשוטה, ההזנחה והניסיונות הלא אחידים לצבוע חלקים ממנה לא סייעו לחזותה

.

.

.

(3) טכס חנוכת התחנה (מתוך "לחברינו" – בטאון חברי אגד, יולי 1964, ארכיון אגד)

"הטכס נקבע לשעה 10.00 בבוקר, אולם כבר בהשכמת הבוקר נמשכו אל המקום רבים מבני העיר כשהם משתאים ומשתוממים לנוכח המפעל. בכניסה הראשית לתחנה, מתמשכת לאורך הכותל השמאלי, ניצבת תצוגה נאה ומצודדת של תצלומים ודגמי כלי רכב, הנושאת את הכותרת – '75 שנות תחבורה'. הצילומים והדגמים מספרים את תולדות התחבורה בכלל והתפתחותה בחדרה בפרט. בדיוק בשעה 10.00 מגיעה אל התחנה מכונית דודג' בוהקת ובמריקה בצבע ירקרק בהיר, הנושאת את טבלת הרישוי הכחולה מס' 117 לעברה מתקרבים חברי המזכירות י. גיל, ד. הלביץ, א. אלקלעי וע. ברזילי ומקדמים את פני שר התחבורה מר י. בר-יהודה.

אל הבימה הקטנה שהותקנה לצורך הטכס ושבחזיתה נעוצה שורת דגלונים צבעוניים קטנים, עולה מנחה הטכס, מנהל המחלקה ליחסי ציבור, י. הררי, ומזמין את הנוכחים לשבת על הספסלים שהוצבו בחצר ולהשתזף בשמש הנעימה. 'חגיגה המתקיימת ביום של חול כבר הפכה להיות עניין של מסורת אצלנו', פותח הח' הררי, 'והיום, בשנה ה-13 לאיחוד שלושת הקואופרטיבים לתחבורה, אנו חונכים את התחנה ה-13 ברשת התחנות של חברת מפעלי תחנות ואגד'.

ש. ישראלי, חבר הנהלת מפעלי תחנות, עולה על הבימה להזמנת המנחה, ומציין שבתחנה מפוארת זו הושקעו למעלה ממיליון ל"י. היא משתרעת על שטח של 17,500 מטרים מרובעים ש-3,755 מהם בנויים ומקורים גג. שטח החצר הסלולה מקיף 11,000 מ"ר ואילו המוסך שתפקידו לשרת את האוטובוסים באזור המשתרע מזכרון יעקב עד כפר ויתקין משתרע על יותר מחצי דונם. בהמשך דבריו מציין הח' ישראלי כי שתי תחנות נוספות, בגדרה ובאשקלון, נמצאות עתה בשלבי בניה מתקדמים, התחנה המרכזית החדשה בירושלים עומדת על סף התחלת בנייתה המעשית ואילו בצפת, נהריה ובאר שבע נמצאות התחנות החדשות בשלבי תכנון כמעט סופיים.

אל הבימה עולה עתה חבר מזכירות האגודה, הח' דוד הלביץ, ומנחה הטכס מציגו בפני ציבור הנוכחים: תושב המקום, מנהל הסניף לשעבר ומקבל התחנה החדשה מידי מפעלי התחנות. ישראלי מקדם את פניו של הלביץ ובמחווה מרשים הוא מוסר לידיו מפתח גדל-מידות: 'אני שמח למסור בזה את מפתח התחנה החדשה לידי נציג אגד'. הח' הלביץ מביע את תודת אגד לבוני התחנה ומבטיח לשמור עליה ולהפעילה לתועלת ציבור הנוסעים ולטובת חברי האגודה. בהמשך דבריו מציין הח' הלביץ כי בהתאם למדיניותה המוצהרת של הנהלת אגד נמשכת פעולת בנייתן של תחנות חדשות ומשוכללות בכל רחבי הארץ ומביע תקוותו כי לא ירחק היום ומתקנים מפוארים ונוחים אלה יימצאו בכל סניפי אגד ברחבי הארץ.

התשואות המלוות את הנואם, בירדו מן הבימה, מעידות כי דבריו מצאו מסילות ללבותיהם של הנוכחים וכי שותפים הם לתקוותו.

מנחה הטכס שב ונוטל את המיקרופון לידו: 'הפחד חלף', הוא אומר בקורטוב של הומור, 'כלומר הפחד שמפעלי תחנות לא ירצו למסור או שאגד לא ירצה לקבל את התחנה'. לחיוכי הקהל הוא מזמין שני חברים ותיקים, הח"ח גרשון בית הלחמי ונחום הוכמן להניף את דגל אגד מעל התחנה. שני החברים מתקרבים אל הבימה מאוששי צעד ואחוזי התרגשות מובנת, ולקול מחיאות כפיים סואנות הם מניפים אט-אט את דגלה הכחול-זהוב של האגודה בינות לשני דגלי הלאום המתנוססים בצד הבימה.

אחרון אחרון חביב עולה אל הבימה, בצעד קל ומאושש, שר התחבורה, מר י. בר-יהודה. 'זכתה חדרה', אומר השר בדבריו,' בין הוותיקות והראשונות במושבות העבריות, שתחנה חדישה, משוכללת ונוחה עומדת מעתה לרשותו ולשירותו של ציבור נוסעיה ועובדיה'. השר מעלה פרטים נשכחים מתולדות המושבה בימיה הראשונים, מעלה את זכרם של חלוציה ומייסדיה בהזכירו את הקשיים שניצבו לפני אותם ראשונים, תוך רמיזה לקשיים שעמדו לפני נושאי התחבורה הציבורית ומקימי התחנה, הוא קובע כי 'אין גבול ליכולת האדם בהציבו לעצמו מטרה ובעשותו למען השגתה'. בסיום דבריו פונה שר התחבורה בקריאה אל כל הקשורים לתנועה ולכביש לעשות להגברת הבטיחות ולהבטחת חיי האדם.

השר מסיים את דבריו והמנחה מוסר לידיו דגלון צבעוני קטן, דוגמת 12 הדגלונים הקבועים המקשטים את חזית הבימה. דגלון זה קובע שר התחבורה במרכז שורת הדגלונים כשהוא מוגבה כלשהו מתריסר האחרים.

לקול תשואות הקהל יורד שר התחבורה מן הבימה והח' הררי מודעי כי נוסעיה הראשונים של התחנה החדשה עומדים עתה בכניסה הראשית ומוכנים להכנס אליה. ראשי הנוכחים מוסבים אחורה ואל חצר התחנה נכנסת שיירה בת חמישה אוטובוסים מקושטים, שעל חזיתם מתנוססים שלטי ברכה ומתוכם בוקעת שירת 'הבאנו שלום עליכם' עליה ומתרוננת, שירתם-ברכתם של ילדי הגנים בחדרה וסביבתה. קהל הנוכחים מקדם את פני נוסעי העתיד המתרוננים במחיאות כפיים נרגשות ובעבור השיירה דרך החצר הרחבה, מוזמנים משתתפני הכנס להיטיב את ליבם בתקרובת מעוררת תיאבון, מעשה ידי מזנוני מפעלי תחנות להתפאר".

.

25 ביוני 1964: כניסת האוטובוסים הראשונים לתחנה ביום חנוכתה (ארכיון אגד)

.

חזית מסחרית מקורית: מעל לפתחי הדלתות תריסים לאוורור

.

בזרוע המזרחית של התחנה יש רק מאפייה, כל השאר הם משרדים אטומים לסביבה

.

בחלקים מהחזית העדיפו להשטיח ולהבהיר באמצעות טיוח וצביעת הפריקסטים

.

 

מזגנים, ארונות, כבלים, צינורות, צבע

.

תחילת שנות ה-60: בבנייה (ארכיון אגד)

.

חתך הבניין מופיע בקצוות שלו

.

קצה הגג: תוכנן באופן שניתן להמשיך ולבנות אגפים לבניין לפי הצורך

.

גם לאילת

.

הכניסה לתחנה ממוקמת בסמוך לנקודת המפרק בין שתי זרועות הבניין

.

מדרגות רחבות מקשרות בין מפלס הכניסה הגבוה מעט יותר ממפלס הרציפים

.

שש מדרגות מפרידות בין המפלסים בכניסה הראשית לשטח התחנה

.

החזית הפנימית הפונה לרציפים הפנימיים שנועדו לקוי אוטובוסים בין-עירוניים דומה לחזית הפונה לרציפים החיצוניים שנועדו לקווים עירוניים

.

גם בתחנות האוטובוס היתה שאיפה לרומם את הציבור ולכן שולב בבניין קיר אמנות של פסיפס צבעוני

.

למרות ההזנחה הפסיפס עדיין צבעוני ויפה. בחלקו העליון ובהמשך בחלק התחתון של הפסיפס מופיע הפסוק האופטימי מספר עמוס: "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם"

.

עובדים ועובדות

.

הפסיפס משמאל וחלוקי הנחל מימין

.

מעבר נוסף בזרוע הצפונית

.

תחילת שנות ה-60: בניית המוסך, משמאל מבנה הרציפים. המוסך מורכב מעמודי בטון וקורה עליונה עם מילואת בלוקים חשופים (ארכיון אגד)

.

מבנה המוסך כיום

.

1963: תחנת התדלוק לאחר השלמת בנייתה (ארכיון אגד)

.

וגם היום מתדלקים בתחנה

.

לא ברור עד מתי יישאר בניין התחנה על תלו. בהיקף התחנה נבנים כיום מבנים חדשים למשרדים, מסחר ולמגורים:

.

בניין לקראת גמר שאני מקווה לכתוב עליו בהמשך

.

ממש ממול האדריכל אמנון רכטר תכנן את בית המשפט

.

מגדל מגורים (מבין שלושה "מגדלי אחד העם") שתכננו האדריכלים אלון מיכאלי ושלומי ממן

.

מגדל

.

מתחם מגורים סמוך בתכנון משרד האדריכלים שורץ-בסנוסוף

.

ההדמיה להמחשה בלבד

.

תודה לצביקה וינשטוק

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Shaul Rind  ביום 08/02/2020 בשעה 19:14

    הכניסה או המפרק ממש מזכיר לי את התחנה המרכזית בעפולה…אחד הפלאים במיוחד במדינת שטופת שמש שאין כלל התייחסות לפותח נופי, שתילת עצים…מגרש ריבועי בלוק בטון בצורת "ר" חשוף לשמש ( מה לעשות החום וזווית השמש לא הופכת את ההמתנה לאוטובוס ללהיט.) בחורף חשופים לרוחות וקור…אך הצבר הישראלי צריך להתחשל. הקטע המסחרי תמיד השתלב, במיוחד אוכל מהיר…אך בכל התחנות המרכזיות התיקות כגון בבאר שבע,חיפה תמיד היה תחושה של הזנחה מקום זמני שאף אחד לא לוקח עליו אחריות.

  • תודה על עוד כתבה מרתקת, מיכאל. האם ידוע מי האמן שעשה את עבודת הפסיפס הנהדרת?

    • מיכאל יעקובסון  ביום 08/02/2020 בשעה 20:28

      שלום אורה, ניסיתי לגלות אבל ללא הצלחה.

      • שלום מיכאל, עשיתי מעט עבודת בילוש והגעתי לתשובה לא מושלמת, אבל בהחלט שופכת קצת אור על היצירה. הפסיפס הוא עבודה של מפעל הפסיפס שהיה בקיבוץ גבעת השלושה, והתיארוך שלו הוא תחילת שנות ה- 60 (איפשהו בין 1961-64). האמן יעקב וכסלר היה היועץ האמנותי של המפעל, אבל לא בטוח שידו היתה דווקא בפסיפס הספציפי הזה. על כל פנים, המפעל התמחה בעבודות פסיפס באבן טבעית, אבנים שסותתו בגדלים לא שווים ושיוו ליצירות מראה "טבעי", וכמובן גם בזכות צבעי האדמה הטבעיים בהם השתמשו. זהו. עד כאן מה שהצלחתי לגלות.

        • מיכאל יעקובסון  ביום 19/02/2020 בשעה 20:07

          שלום אורה, תודה רבה על המידע. כיצד הצלחת לדעת שמדובר בעבודה ממפעל הפסיפס של גבעת השלושה?

          • אורה גזית - חלומות שמורים  ביום 19/02/2020 בשעה 20:57

            במסע החקר שלי על אמנות הקיר בחיפה "התמחיתי" בבילוש אחר יצירות עלומות… לא תמיד אני מצליחה להגיע לתוצאות או לנתונים. בכל אופן, היום איתרתי שתי תעלומות וזה מאד מספק… 🙂
            שולחת לך במסנג'ר את גזיר העיתון מ- 1964 שבו מצויין כי הפסיפס באגד חדרה הוא מעשה ידיו של המפעל המדובר.

  • amitaisandy  ביום 08/02/2020 בשעה 21:23

    גם התחנה הזאת נמצאה אז די בקצה העיר. היום יש קצת יותר עיר סביבה.
    התיאור מביטאון אגד משעשע ביותר.

  • אבנר ישר  ביום 08/02/2020 בשעה 23:33

    התחנה תוכננה בידי משרד
    ישר איתן
    יצחק ישר ודן איתן

    • מיכאל יעקובסון  ביום 09/02/2020 בשעה 7:00

      חנוכת התחנה נערכה אמנם בעת שאיתן וישר היו שותפים, אך דן טוען שהתכנון בוצע על ידו טרם השותפות. הסתמכתי על דבריו בהעדר תכנית או כל עדות אחרת.

  • אחד שהיה שם  ביום 09/02/2020 בשעה 1:19

    מצטרף לתודות – תודה על התיעוד והסקירות!
    את האוטובוסים הללו אני זוכר היטב מילדותי 🙂 ואת התחנה אני זוכר מימי השירות הצבאי (כל החורים בארץ שלעולם לא הייתי מגיע אליהם בעצמי), בייחוד את ניחוח השתן הספוג בקירות. יאק!

    ולגבי השיר, דווקא הימרתי על זה:

    יום טוב, ונתראה בזוועה האדריכלית הבאה 🙂

    א.

  • ארז  ביום 09/02/2020 בשעה 18:31

    גורלה של התחנה המרכזית בחדרה ידוע. יש תכנון שכבר אושר (אני לא יודע אם התחילו לבנות) להקמת מרכז תחבורתי גדול צמוד לתחנת הרכבת של חדרה, שאמור לנצל את מיקומה באמצע הדרך בין חיפה לתל אביב. עניין של שנים ספורות עד שהשופלים יעלו על התחנה המרכזית הזאת, כפי שקרה בהרצליה לפני כשנתיים וחצי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: