סיבוב בכניסה המחודשת לבית התפוצות

רגע לפני שהלכתי להצגה בבניין גילמן, עצרתי ממול לראות את השיפוץ שהשלימו לאחרונה בבית התפוצות. המוזיאון כבר היה סגור, אבל מבואות הכניסה היו פתוחות ומספיק שוות כדי להתרשם מהן. גוש הבטון שתכננו במקור האדריכלים אלי גבירצמן ויצחק ישר נחנך ב-1978 ונותר כמו שהיה (חוץ מהאגף הצפוני שהודבר עליו מאוחר יותר). אבל עדיין צריך לטפס אליו בכמה עשרות מדרגות, ונוספה לה עכשיו רק הרמפה הכי ארוכה ורציפה בארץ. כשיש כזו תאורה חזקה אז מסקרן לטפס אל הכניסה לבניין, לגלות שבקצה כבר אין קירות ומסכי זכוכית אטומה אלא מעבר פתוח.

את פרויקט החידוש תכנן אדריכל דני מינץ – מורה וותיק במחלקה לאדריכלות בבצלאל. אתו עבדו גם האדריכלים – אלעד מלמד, ליאורה זבולון, אריאל שפילקה ועמית האס. הם אמנם לא ליוו את הפרויקט לכל אורכו, אבל היו שם בשלבי התכנון.

ועל כך ברשימה זו.

.

ישראלה

.

בית התפוצות ברקע של אחד הפסלים שיצר מנשה קדישמן (קיימים כאלה חמישה ואחד זרוק בשדה בקיסריה)

.

על האנטנות בחזית לא ויתרו. הרמפה מבטון חשוף היא תוספת חדשה ובולטת

.

2018: בקרתי בבית התפוצות רגע לפני שנסגר לקראת השיפוץ וכך זה היה נראה עם הכניסה האטומה שכעת נפרצה והפכה למעבר פתוח

.

מה השתנה: מסכי הזכוכית האטומה הוסרו ונפתח מעבר שחוצה את הבניין. הקומה העליונה שהיתה מדופנת בקירות אטומים הוחלפה בזכוכית שקופה

.

קמפוס האוניברסיטה הוא אחד המקומות הכי יפים בשעות הערב

.

בזכות התאורה כל הסביבה קיבלה נוכחות חדשה, חיובית ומזמינה. ועדיין אוסף המדרגות הזה הוא מחריד

.

התקרה המחולקת לתאים מדגישה ארגון וסדר שמתחזק בעזרת גופי התאורה ששולבו בכל תא ..כרגע עדיין כול המנורות תקינות, אבל ברגע שאחת מהן תסיים את חייה מעניין מי יתנדב לטפס על סולם לגובה הזה ולהחליף אותה. מקסימום שיגררו לכאן את האדריכל שתכנן את זה ושהוא יטפס על הסולם ויחליף את המנורה.

.

הרמפה הארוכה

.

הרמפה היא דוגמה נהדרת לביצוע הגרוע של בטון חשוף שיש היום ולכן כל חלק ממנו הוא בגוון אחר

.

וזו הכניסה החדשה לבניין

.

במבואת הכניסה גובה התקרה משתנה. יש מקומות אינטימיים ויש כאלה פתוחים לגובה וחשופים כמו זה שכאן

.

הרצפה מחופה בלוחות כהים וחריגים לנוף הריצוף בקמפוס

.

.

בשעה שמונה בערב שבילי הקמפוס כמעט וריקים. רק בודדים חוצים את השבילים האפלים. אם בכל זאת תחפשו מקומות שוקקי חיים בקמפוס, אז אותם תוכלו למצוא במרכז הספורט ובבית הספר לאדריכלות. קפצתי לרגע לבית הספר כדי לראות מה עושים ועל מה מדברים. הסטודנטים היו שקועים בהכנת דגמים ותכניות, וההתפטרות המפתיעה של ראש בית הספר עליה דיווחתי באותו בוקר לא נראה שהעסיקה אותם יותר מידי.

במרכז הקמפוס בניין ספריית סוראסקי מאיר באפלה כמו מנורה גדולה. אבל עכשיו יש לו מתחרה – בית התפוצות שהוא מופע של תאורה מרשים לא פחות. אבל כשהקמפוס כל כך ריק, אז לא ברור לי עבור מי כל המאמץ.

השיפוץ שעבר הבניין הוביל לפירוק המבואה של בית התפוצות ויצירת מעבר פתוח בין אזורי הקמפוס, ונראה שלמרות עשרות המדרגות יש כאלה שבוחרים להתאמץ, לטפס ולעבור דרכו. אולי האור החזק הוא זה שמושך אותם, אולי זה הביטחון ללכת באזור נצפה ומואר, אולי הנוף שזוכים לראות כשמגיעים למעלה ואולי בכלל אלה המדרגות הרחבות והחגיגיות שהן לא באמת איום עבור מי שלא נרתע מטיפוס. פתיחת המעבר המפולש עלולה ליצור מנהרת רוחות שלא נראה שלקחו בחשבון וסביר להניח שלא תנעם לשוהים שם. אבל בכל מקרה, כשאני הייתי שם לא היו רוחות ולא היו שוהים.

על הפרויקט החלו האדריכלים לעבוד במשרד עוד ב-2008. מימוש הפרויקט והשלמתו התעכבו היות ובחלוף השנים התחלפו שלושה מנהלים והיה קושי במימון. בינתיים, ב-2015 התפרקה השותפות של האדריכלים דני מינץ ואלעד מלמד. בדיוק באותו שבוע שבו הם פרקו את השותפות, פרסמתי באתר xnet כתבה על פרויקט "בית מיחא" שתכנן המשרד. מינץ המשיך לטפל בבית התפוצות בעוד מלמד, שפילקה ועמית ביטון המשיכו לעבוד על תכנון בניין המכון הגיאולוגי בגבעת רם.

בתחילת העבודה על בית התפוצות לא תוכנן לגעת בחלקים החיצוניים, אלא הפרויקט התרחב בשלבים. בשלב הראשון תכננו לשמור על המבנה ולא לשנות אותו. הכוונה היתה לנקות תוספות מאוחרת ולפתוח חלקים שנסגרו כמו את הסקי לייטים והמעבר שהפך למבואה. העבודה על בית התפוצות התחילה מתחרות לעיצוב התצוגה, אחר כך עיצוב פנים בחלקים אחרים בבניין ואז נוצרה הזדמנות לטפל בחלקים החיצוניים בעקבות החלטה להשמיש את הגג ולהגדיל את החנות.

.

ספסלי בטון נמוכים (שמתאימים בעיקר לילדים) עם גופי תאורה נסתרים בחלקם התחתון

.

הספסלים המוארים

.

התאורה הנסתרת שמשולבת בספסלי הבטון יוצאת דופן שיוצרת שילוב מוזר. הכוונה היתה שבעזרת התאורה המסה הכבדה של הבניין ופרטיו תתרכך ותהיה קלילה יותר.

באולם המבואה הפנימי והמרווח שולטים גווני שחור/אפור/לבן. כרגע הוא לגמרי ריק ואין בו מוקד שיתפוס את העין. הוא נקי, גדול ואחיד ולא מרמז שמדובר במבואה למוזיאון ועוד כזה מיוחד כמו בית התפוצות. כל לובי של מגדל מגורים ומשרדים מעוצב יותר ממנו, תכלס הוא נראה כמו כניסה לשיכון בחיפה, שם תוכלו למצוא מבואות כאלה רחבים. תקרת צלעות הבטון האחידה והנמוכה יצרה בו אילוץ, אך עדיין תשומת לב גדולה יותר לעיצוב יכלה להתחמק מהסתמיות שעדיין אין בעיה לתקן.

.

מי תכנן את הבניין המקורי? תמיד הייתי בטוח שאת בית התפוצות תכננו האדריכל אלי גבירצמן ויצחק ישר. היה גם סיפור שגבירצמן שהיה אדריכל צעיר וזכה ב-1961 בתחרות לתכנון הפרויקט, נדרש על ידי מזמיני העבודה לצרף אליו אדריכל ותיק והוא בחר בישר.

ב-1966 נערכו תכניות חדשות לפרויקט ובידיעה שפורסמה באותה שנה בעיתון מעריב פורם ראיון קצר עם גבירצמן וישר שהופיעו כאדריכלי הבניין: "בקשנו למצוא את מיזוג התוסס, התנועה המתמדת צשל חיי אוניברסיטה שוקקת, עם ההוד, האווירה המוזאונית המיוחדת, ולתת ביטוי ואופי מיוחדים לבית התפוצות. …השקענו בתכנון את כל מרצנו. בקשנו להוציא מתחת ידנו תכנית מיוחדת במינה לבניין זה, שתהא מקורית ככל האפשר – מסבירים האדריכלים גבירצמן וישר. הלכו איפוא ונסתגרו בדירה שבקומתו העליונה של בית מגורים בתחילת רחוב אבן גבירול. כאן עשו הם לילות כימים, שירטטו, בנו דגמים, שינו, הוסיפו, גרעו ושכללו".

ב-1967 הוחל בבנייה. תחילה הוקם אגף אחד ששימש את בית הספר להיסטוריה כששאר חלקי הבניין נותרו במצב של שלד ורק מאוחר יותר הושלמה בניית המוזיאון שנחנך ב-1978.

אלא שכעת מספר האדריכל דן איתן שלא קח היו הדברים. גבירצמן אכן זכה בתחרות שמערכה לתכנון בית התפוצות, אך התחרות היתה במגרש באזור הדר יוסף. כשהנהלת בית התפוצות החליטה להעתיק את הפרויקט לתחומי קמפוס אוניברסיטת תל אביב, נותק הקשר עם גבירצמן והעבודה נמסרה למשרדם המשותף של יצחק ישר ודן איתן. "הסקיצות הראשונות שקבעו את צורת הבניין והקונספט נעשו על ידי יצחק ועל ידי", מספר לי איתן. "את המדרגות העולות אל הכניסה, והקביעה של אגף אדמיניסטרטיבי שנמצא בצד אחד ובניין האוספים והתערוכות שנמצא בצד שני  – אנחנו ביחד עוד הספקנו לעשות. אחר כך פרקנו את השותפות ובחלוקת עבודות המשרד יצחק קיבל את המשך העבודה על בית התפוצות. גבירצמן לא היה שותף בשום צורה ובשום מקום, אלה עובדות שאני מוכן להישבע בהן". גם אמיר ברגר ששימש בתפקיד המפקח על הבנייה באתר מטעם החברה של שלמה גור, מציין שכל העבודה נעשתה מול ישר ולא מול גבירצמן.

אבל כל התעלומה נפתרת כשבודקים את תכניות העבודה של "בית התפוצות" ושם חתומים גבירצמן וישר (ותודה לדוד רגב על הצילום):

.

.

ספסלי אור

.

מבט על הכניסה לבניין

.

בחלק שסמוך לכניסה התקרה נמוכה מאד והתאורה המלאכותית חזקה

.

מעקה ברזל מינימלי משולב במדרגות שבעבר היו חלק ממבואת הכניסה הסגורה

.

בדומה למעלית במוזיאון תל אביב, גם כאן פיר המעלית מורכב מבטון חשוף (שנבצע לימים בגוון אפור) בעיבוד קורדרוי

.

מבט ממזרח: כאן אין את עשרות המדרגות שיש לאלה שבאים ממערב

.

עד לאחרונה כל זה היה חסום במבואה הסגורה של בית התפוצות וכעת הכניסה נסוגה ויש מעבר פתוח. הכניסה לבית התפוצות היא כעת מימין

.

המבואה הפנימית לבית התפוצות מרווחת וכוללות את אותם ספסלים שיש בחוץ

.

דלפק הכניסה

.

גם כאן התקרה מורכבת מקורות יורדות כמו בחוץ

.

לבן ואפור שולטים פה, ובערב כשאין פה אף אחד אז המקום קצת עצוב

.

מבט על דלפק הקבלה

.

ויש כאן גם חנות מזכרות גדולה

.

וממש ממול ניצבת ספריית סוראסקי שגם היא מוארת יפה בלילה

. . .

משם המשכתי להצגה "ברווז הפרא" שמוצגת בחוג לאמנות התיאטרון בבניין גילמן. ערן נוימן יושב מימין בקהל

.

המחזה מתרחש ברובו בסלון דירה מנוכרת וריקה, שבה יש גם סטודיו לצילום ויציאה לעליית גג שבה מגדלים חיות שלפחות אחת מהן היא חיה פראית – ברווז הפרא. את הבמה חוצה לכל אורכו תעלת מים צרה שמשמשת למשחק ולסטודיו הצילום. "עליית הגג" נצפת מימין מבעד למסכי זכוכית ונראית כמו ג'ונגל פראי.

רשימות נוספות על בניינים באוניברסיטת תל אביב:

(1) בית הספר למוסיקה

(2) בית הספר לרפואה

(3) בניין שרת למדעי החינוך

(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי

(5) בניין תחזוקה

(6) בניין מקסיקו

(7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב

(8) בית הספר למינהל עסקים

(9) ספרית המפות

(10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה

(11) שרידי הכפר שיח' מוניס

(12) בניין גילמן

(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

(14) בניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

(15) המנהרות התת-קרקעיות בקמפוס

(16) אודיוטוריום סמולרש

(17) בניין בית הספר למדעי היהדות

(18) הריסות חזיתות בנייני מדעי החיים

(19) בית הספר פורטר ללימודי סביבה

(20) מתחם חדש של מעונות הסטודנטים

(21) ביקור ראשון במוזיאון אוספי הטבע

(22) ביקור שני במוזיאון אוספי הטבע

(23) ביקור שלישי במוזיאון אוספי הטבע

(24) אוספי הטבע לפני העברתם לבניין החדש

(25) הספרייה למדעים מדויקים

(26) הגשות בבית הספר לאדריכלות 1 2 3

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רות  ביום 29/01/2020 בשעה 19:19

    דן מזהה מעל שמם בתכנית העבודה, את החתך שעשה עם ישר לפני שהמשרד פורק. לפעמים אדמיניסטרציה וכסף, כבודם במקומם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: