סיבוב בקצה של ארמון תוצרת הארץ המחודש

רשימה 859

יומני היקר, עליתי על הקורקינט ובדרך לקולוסיאום חלפתי על פני מה שנותר מ"ארמון תוצרת הארץ". לא נותר הרבה מהמבנה המרשים ביותר שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן, באתר "יריד המזרח" שהוקם בסמוך לנמל תל אביב. רק הקצה של הבניין שרד וכל השאר נהרס. זה היה הבניין שעם חנוכתו ב-1934 קיבל את פניהם של הבאים בשערי "יריד המזרח" שהתקיים כאן בהצלחה מסחררת באותו עשור. למרגלותיו נערכו הטקסים והאירועים החשובים בעיר באותן שנים וגם מאותה רחבה גדולה לא נותר שריד.

לאחר שנים של הזנחה, בימים אלה משלימים את עבודת שיפוץ וחידוש החלק היחיד ששרד מאותו "ארמון" והוא יהפוך כולו למשרדי חברת "אתרים". לא בטוח שהאולם שתוכנן ושימש לתערוכות מתאים היום למשרדים, בעיקר בגלל גובה החלונות שלא תואם למשרד, אבל זה עדיין מרשים.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלק

.

1934: הביתן ניצב בקצה שרשרת של רחבות חגיגיות. האגף המעוגל ששרד מופיע מימין ובולט בו החלון הגבוה שנפתח כעת מחדש (אוסף אריק ואדית מטסון, ספריית הקונגרס)

.

טיח לבן וזכוכית

.

חלון רציף ואופקי מנתק את הגג מגוש הבניין. החלונות הגבוהים והרחבים הם תוספת חדשה שנועדה להפוך את המבנה שיועד במקור לתערוכות לשימוש משרדים

.

גם המדרגות שמשמאל הן תוספת חדשה. מדרגות נוספות ומקוריות מצויות בתוך הבניין

.

הלך ה"ארמון" ובשלט הוא נקרא בפשטות "מבנה 14"

.

הארובה של תחנת הכוח רדינג מימין

.

פתחי החלונות יוצרים גם משחקי אור וצל

.

החלק ששרד הוא רק קצה הבניין הגדול והארוך שעמד כאן ונהרס. שרדו רק עמוד וקורה שבולטים מקו החזית החדש

.

אולי בעתיד יבנו אותו מחדש

.

.

(1) סיבוב

שיפוץ השריד היחיד שנותר מ"ארמון תוצרת הארץ" הוא הזדמנות נהדרת להסתובב בו ולהיזכר בבניין שהיה כאן ונהרס ברובו. תכנן אותו אחד מבכירי האדריכלים שפעלו בארץ בשנות השלושים וה"ארמון" היה לאחד המבנים החשובים והבולטים שתכנן. ב-2015 ערכה לו האדריכלית טל איל תיק תיעוד ולאחר מכן היא תכננה את חידוש חזיתות האגף ששרד. המבנה נותר שומם וכעת נערך חידוש פנימי בתכנון האדריכלים אדם כהן ושמעון מרמלשטיין במטרה לרכז בו את משרדי "חברת אתרים".

פתחי החלונות המקוריים  בחזית המעוגלת שנאטמו לפני שנים רבות, נפרצו כעת מחדש ופרטי הפרזול שוחזרו ברוח דומה לפרטים המקוריים של החלונות. גם דלתות הכניסה שטרם הותקנו, עוצבו ברוח דומה. המדרגות החיצוניות שמקשרות אל הקומה השניה (בנוסף למדרגות הפנימיות), הן תוספת שבוצעה לפני שלושים שנה, אך היא לא פוגעת ברוח הבניין.

היות ובשנים הקרובות המבנה כבר לא ישמש לתערוכות אלא למשרדים, הוקמו מחיצות גבס ליצירת חדרי משרדים. המחיצות בקומת הקרקע הגבוהה מגיעות לגובה נמוך יחסית, כך שעדיין ניתן להתרשם מגובה האולם שמתנשא ל-5.5 מטרים. עמוד עגול שקוטרו 30 ס"מ מתנשא במרכז האולם ונושא את הקומה מעל ואת הגג. המשרדים בקומה התחתונה וגם אלה שבעליונה נהנים מתאורה טבעית החודרת מבעד לחלונות, אך אלה עוצבו במקור להארת אולם תערוכות ולכן הם אינם בגובה העיניים של אלה שישבו לאורך יום העבודה לצד שולחן, כך שהתוצאה לא בטוח שתביא לסביבת עבודה נעימה.

חוץ מהמחיצות במשרדים החדשים, גם כל קירות המבנה חופו בלוחות גבס. "השארנו את המבנה כמו שהוא, נזהרנו והשתדלנו לא לגעת יותר מידי", הסביר לי האדריכל אדם כהן שתכנן את חידוש הפנים. הוא הוסיף שהשימוש בלוחות גבס הוא כדי לא לגעת בקירות וגם כדי להגיע לרמת גימור אחידה, נקייה ומדויקת.

זה לא סוף הסיפור. לדברי טל איל, חידוש חלקו הפנימי של האגף הוא שלב נוסף בתהליך תחייתו של "ארמון תוצרת הארץ". "הבניין מחכה שיבנו את כולו", היא אומרת. "אני לא יודעת אם ישחזרו כמו שהיה במקור כי לא שרדו תכניות עבודה, אבל בתכנון הגדול הבניין יקבל את הנפח המקורי". אגב, זה לא השריד היחיד מהארמון. שריד נוסף מצוי בתוך בניין שנמצא כמה עשרות מטרים ממנו ומכיל בתוכו עמוד של הבניין המקורי שנהרס וסביב העמוד הבודד הוקם בניין מאוחר.

.

1934: מבט מהאוויר כשבמרכז ניצב "קפה גלינה" שנהרס ומשמאל "ארמון תוצרת הארץ" (אוסף אריק ואדית מטסון, ספריית הקונגרס)

.

.

(2) תולדות

בשנות השלושים כשהקימו את מתחם הירידים בסמוך לנמל תל אביב ולשפך הירקון, נבחרו בכירי האדריכלים בארץ לתכנן את המבנים שעוצבו כולם בסגנון הבינלאומי. עבודת תכנון המבנה המרכזי, הבולט והגדול, 3,400 מ"ר שטחו, שקיבל גם את פני הבאים למתחם, נמסרה לאדריכל ריכרד קאופמן (1958-1887), שהיה בשעתו כנראה האדריכל העסוק ביותר בארץ. הוא תכנן באותן שנים תכניות לעשרות קיבוצים ולחדרי אוכל, מבני ציבור, מבני חינוך וגם בתי מגורים פרטיים כמו הבית שמשמש כיום מעון לראש הממשלה ולחבורת הזבל שלו שמכונה משפחתו.

קאופמן תכנן את ה"ארמון" בגישה דומה לזו שהציג שנים אחדות קודם לכן בתכניתו לבית העם במושב נהלל. מבנה מוארך בו ניתן דגש לקווים האופקיים, בין השאר באמצעות מערך גושני הכולל גוף מרכזי מוארך  ובאמצעות עיצוב פתחי חלונות אופקיים ורציפים שיוצרים משחקי אור וצל דרמטיים ומנתקים בין הגגות ובין גושי הבניין.

גוש מרכזי קופסתי מרכיב את חלקו העיקרי, אך הוא אינו בודד וכל עוצמתו באה לו משני הגושים שעוצבו בקצותיו. בקצהו המערבי מגדל גבוה שהתנשא לגובה 27 מטרים ושימש גם לתצפית. בתכניות ישנות גילתה טל איל כי הוא תוכנן לאכלס מלון שלא מומש. בקצה המזרחי של הבניין, זה ששרד, הוקם אגף מעוגל דמוי אפסיס.

"ארמון תוצרת הארץ" יועד לתערוכות שהציגו את הישגי החברה העברית בארץ ישראל. הודות לכך "פתחי המבנה היו מעטים משני טעמים", ציינה טל איל בתיק התיעוד שערכה, "הן עבור תפקודו הפנימי – הצגת מוצגים, והן עבור תפקודו החיצוני – יצירת דופן המשכית לכיכר".

.

1934: האולם המרכזי שנהרס לימים בעת תערוכה (אוסף אריק ואדית מטסון, ספריית הקונגרס)

.

.

גודלו ותוכנו הפכו אותו לגולת הכותרת של המתחם וברחבה שבחזיתו הוקם פסל "הפועל העברי" שעיצב האדריכל אריה אל-חנני והעתק שלו מצוי בסמוך גם היום. ברחבה גם התקיימו הטקסים המרכזיים וכן קונצרטים חגיגיים.

"זה בניין גאוני", הכריזה האדריכלית ד"ר סיגל דוידי כששוחחתי איתה לקראת כתבה שהקדשתי לבניין באתר xnet לפני שנתיים. "הוא הצליח ליצור סמל. הוא בניין עם נוכחות משמעותית במתחם, וכזה שמייצג תפיסה מרחבית גם של חלקו הפנימי", היא המשיכה. "זה היה חלל עצום, ובמקביל הכיל גם חללים יותר אינטימיים. כל מי שנכנס אליו נחשף לעוצמה, כך שהבניין לבדו מימש את המטרה שהיתה ליזמים להאדיר את התעשייה הארצישראלית". דוידי הסתמכה בדבריה על מחקר מקיף שערכה וחלק ממנו פורסם בספר המאמרים "ריכרד קאופמן והפרויקט הציוני" (הקיבוץ המאוחד – ספריית פועלים).

שקיעתו של הארמון היתה מהירה. כבר ב-1939 נאטמו פתחי החלונות שבחזית האפסיס ופורק חלק מהמגדל. נוספו לו אגפים והוא הוסב לשימושים אחרים, תחילה לבתי מלאכה ולאחר מכן לאחסנה ולמסחר. "במשך השנים ניזוק המבנה ומצבו הפיסי והקונסטרוקטיבי הדרדר, הן בשל הקרבה לים והן כנראה מאיכות הבניה הירודה שלו", כתבה טל איל בתיק התיעוד. "בסוף שנות השבעים החל פינוי בתי המלאכה וחלקו המרכזי והמערבי של המבנה פונו במלואם בתחילת שנות השמונים" ונהרסו.

.

עוד מבנה שווה נמצא ממש מול הארמון והוא כונה בשנות השלושים "ביתן בולגריה". תכנן אותו האדריכל הרי לוריה. גם גורלו לא היה טוב. חלקו המרכזי נהרס ובחלק המעוגל ששרד נפתחה בשנות השישים "גלידה מונטנה". הגלידריה נסגרה לפני כמה שנים, במקומה נפתחו ונסגרו חנויות שונות וגם הבניין הזה מחכה לתחייתו.

.

1934: טקס ברחבה שבחזית ארמון תוצרת הארץ (אוסף אריק ואדית מטסון, ספריית הקונגרס)

.

הדלתות למבנה טרם הותקנו. ממול יש חנות למטבחים של איקאה

.

במבנה ישנן שתי קומות. התחתונה היא בגובה כפול ומפוצלת בקירות גבס למשרדים קטנים שמוארים מלמעלה באור טבעי שחודר מבעד לחלונות הגבוהים

.

החלונות גבוהים מידי כך שאלה שישבו כאן ירגישו קצת כמו בתא כלא

.

מבט למעלה

.

עמוד עגול נושא את התקרה

.

בצד האולם יש מדרגות שעולות אל הקומה העליונה

.

מבט מהמרפסת שבקומת הביניים אל האולם שבקומת הקרקע

.

במרפסת שבקומת הביניים

.

סולם אל הגג

.

לוח אבן גדול ארוז היטב בפינת המרפסת (הוא כנראה לא שייך לבניין הזה אלא לאחד אחר, ורק נשמר כאן במשרדי חברת אתרים)

.

הקומה העליונה בגובה סטנדרטי

.

המשרדים בקומה העליונה. החלון כאן פחות גבוה מזה שבקומה התחתונה ועדיין הוא לא בגובה העיניים של אלה שישבו במשרד

.

ממש ממול ובצדו השני של הכביש ניצבת חנות לתינוקות שבמשך עשרות שנים שיכנה את "גלידה מונטנה" המיתולוגית בה צולם בסוף שנות ה-70 הסרט "אסקימו לימון"

.

וכך זה היה נראה ב-1993. התקדמתי: פעם הגעתי לכאן עם אופניים. היום עם קורקינט

בתים נוספים בתל אביב עליהם כתבתי לאחרונה:

.

בית הדר (קרל רובין)

רופין 40 (אריה קרפץ)

גורדון 79 (סם ברקאי)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

המרכז הסיינטולוגי (אליאס אל-מור)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

בית הכנסת קול יהודה (יהודה מגידוביץ)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

לבנדה 59 בית האוניה

לסיום שיר:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: