סיבוב בבית הכנסת קול יהודה ברחוב לילינבלום ובעוד כמה מקומות מעניינים

כשבחרתי השנה מה ללכת לראות באירועי "בתים מבפנים" שהתקיימו לפני שבועיים, לא היה לי קשה לבחור. את בית הכנסת ע"ש מיסה שכיום קרוי "קול יהודה", תכנן האדריכל יהודה מגידוביץ ברחוב לילינבלום והיה לי ברור מהרגע הראשון שזה המקום שלא אוותר עליו. הבניין הגדול שבנייתו הושלמה ב-1938, הוא מודרני ואטום וחריג בסביבתו האקלקטית. לכן הוא תמיד ריתק אותי.

התחנה הבאה היתה תערוכת עבודות של האדריכל יואב מסר בבניין שמיועד בחלקו להריסה ובחלקו לשימור ונמצא מול מלון נורמן שגם אותו תכנן מסר. התחנה השלישית והאחרונה היתה צמד בתי הספר שתכננו האדריכלים מורן פלמוני ויפתח וקס בדרום תל אביב. לא היו בו חידושים למעת ההשקעה הכספית הגדולה (קשה לרגש אותי במיוחד אחרי שבקרתי בבית הספר החדש בשכונת נווה עופר), אבל משמח לראות סביבות לימוד עכשוויות ומושקעות.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקשתות מסתתרות בפנים

.

הבניין הגדול זר ומנותק מסביבתו ומורכב מגושים קופסתיים המשתלבים זה בזה

.

פרספקטיבה

.

הכניסה לבית הכנסת היא דרך פתח צדדי בעוד שהפתחים שבמרכז החזית פונים לאולמות צדדיים שלא היו בשימוש

.

לאחר ששנים לא ביו בשימוש נפתחו האולמות: האחד משמש תצוגה לתולדות קהילת יהודי עדן והשני יפתח בקרוב לתצוגת אמנות עכשווית. על החזית תלויים כרזות של אירועי "בתים מבפנים" שבמסגרתם נפתח הבניין ונערכו בו סיורים

.

חלונות זכוכית צבעונית פונים לרחוב כשבין פתח לפתח ישנה בליטה אנכית

.

.

התכנון של בית הכנסת "קול יהודה" אולי יותר מכל בניין אחר שתכנן האדריכל יהודה מגידוביץ (1961-1886), חושף את ההתלבטויות של האדריכל שהתאפיין בשינויי סגנון בהתאם לרוח התקופה. מגידוביץ החל את דרכו בתקופה בה שלט הסגנון האקלקטי ובשנות השלושים שינה את גישתו ואימץ את הסגנון המודרני ובמיוחד את זה הבינלאומי שהתאפיין בפלסטיות ובמשטחים גדולים ואטומים. בסוף דרכו אפילו תכנן בסגנון ברוטליסטי. עד לאחרונה חשבתי שהיה זה בנו, רפאל (1982-1913), שהצטרף למשרדו בשנות השלושים והוא זה שהביא לשינוי, אך מתברר כי בנו המהנדס התמחה בהנדסת בניין ולא התערב בעיצוב המבנים, את החלק הזה המשיך יהודה מגידוביץ להוביל.

לאורך שלושים שנה תכנן מגידוביץ סדרה של בתי כנסת. הידועים בהם אלה בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב (1930/1922), "מושב זקנים" שגם הוא ברחוב אלנבי (1928), "קול יהודה" ברחוב לילינבלום שבו התעכבתי כעת (1938) ולבסוף בית הכנסת הגדול של רעננה ברחוב אחוזה (1947). בעוד שבית הכנסת הגדול בתל אביב תוכנן במקור בסגנון אקלקטי – עם כיפה ופתחים מקושתים בסגנון מזרחי, הרי ש"מושב זקנים" תוכנן עם גג שטוח וקשתות מעוגלות. בבית הכנסת "קול יהודה" הסגנון הוא מודרני לחלוטין וכולל פתחים מלבניים, שימוש בגושים קופסתיים ואטומים בחלקם הגדול. ברעננה המשיך מגידוביץ בגישה דומה, אלא ששם הוא חזר והשתמש בחלונות מקושתים.

סיבוב בבית הכנסת "קול יהודה" מגלה כי גם כאן מגידוביץ לא ויתר על הקשתות. הן אמנם לא חשופות בחזית וגם לא באולם התפילה, אך ניתן לגלות אותן בקומה התחתונה שמעולם לא היתה בשימוש עד לאחרונה. כשבקרתי בבניין באירוע "בתים מבפנים" היה שם דני גולדשמיד שמטפח באותו אולם תחתון תצוגה על תולדות קהילת יהודי עדן שממנה הגיעו אבותיו. לגולדשמיד יש גם קשר הדוק למגידוביץ, היות וסביו וסבתו הזמינו את מגידוביץ לתכנן בין השאר את ביתם ואת בית הקולנוע שהיה בבעלותם בכיכר דיזנגוף, קולנוע אסתר. גולדשמיד בעצמו חידש את בניין הקולנוע והסב אותו ל"מלון סינמה" המצוי בבעלותו. הוא מספר שבעת ששיפץ את האולם התחתון שבבית הכנסת גילה את הקשתות שנאטמו בבלוקים. הוא דאג לפרק את הבלוקים ולחשוף את הקשתות. גולדשמיד גם שולף את אחת התכניות המקוריות שערך מגידוביץ, ובה מתגלה שאיפתו המקורית לבניין בית הכנסת. מגידוביץ ביקש להמשיך ולתכנן בסגנון האקלקטי, אלא שמחלקת ההנדסה העירונית שבראשה עמד אינג' יעקב בן-סירה (שיפמן) לא אישרה עוד מבנים שעוצבו בסגנון האקלקטי. מגידוביץ נאלץ לאמץ את הסגנון הבינלאומי ולשנות את התכנית לבניין. למרות הכפייה, מגידוביץ הציג מצוינות באדריכלות, ובניין בית הכנסת "קול יהודה" הוא מהמבנים האהובים עלי בסגנון הבינלאומי בתל אביב.

.

אחת מהגרסאות שעיצב האדריכל יהודה מגידוביץ לחזית בית הכנסת לכיוון רחוב לילינבלום: הגושים דומים לתוצאה וגם קומת הקרקע דומה

.

גרסה אחרת והפעם עם כיפה וקשתות

.

.

(1) הבניין

קבוצה של גושים קופסתיים הצומחים זה מתוך זה מרכיבה את הבניין. לכיוון רחוב לילינבלום מפנה הבניין חזית כמעט סימטרית. לכיוון מפגש הרחובות – המקום אותו מגידוביץ נהג לתכנן עם הרבה תשומת לב בבניינים שתכנן לכל אורך השנים, הפנה הבניין חזית אטומה, חריגה מהגישה שהפגין בעבר. הפעם העניק מגידוביץ תשומת לב אף רבה יותר לחזיתות הפונות למפגש הרחובות. ההשראה היא ככל הנראה מהגישה האקספרסיוניסטית שהפגין האדריכל אריך מנדלסון, כשהמבט של הצופה על הבניין מכיוון מפגש הרחובות הוא זה שיוצר את הדרמה הגדולה ביותר באמצעות אלכסונים ומשחקי אור וצל שמעצימים את הבניין ואת נוכחותו ברחוב.

הפתחים בבניין הם נושא בפני עצמו. בכלל החזיתות הפונות לרחובות לילינבלום וראשונים, אלא חזיתות דרום ומערב, הם המטופלות בבניין כחזיתות ייצוגיות, בעוד ששתי החזיתות האחרות הפונות למגרשים סמוכים, בהם הושקעה תושומת לב מעטה יותר בהיבט הייצוגי. הכניסה הראשית לבית הכנסת היא דרך פתח קטן יחסית. הפתח מסתתר בקצה הבניין ובנסיגה מקו החזית הפונה לרחוב לילינבלום. רק מי שמכיר את הכניסה יגיע אליה בקלות. במרכז קומת הקרקע של מרכז החזית לכיוון רחוב לילינבלום ישנם שני פתחים רחבים, אך אלה לא מובילים לכניסה לבניין אלא לאולמות שנועדו לשמש במקור שטחי מסחר (אך לא שימשו לייעודם עד היום). פתחי החלונות במפלס הרחוב בשתי החזיתות הראשיות, הם צרים ואופקיים ומופיעים רק בחלק העליון ולא מאפשרים קשר עין בין פנים ובין חוץ. שאר הפתחים נועדו להאיר את האולמות בחלק העליון של הבניין ומורכבים מקבוצות של שלושה עד חמישה פתחים צרים ואנכיים. הם מתנשאים הרבה מעל למפלס הרחוב וגם הם לא מאפשרים כל קשר עין בין פנים ובין חוץ. הד לאותם פתחים, בגרסה מיניאטורית, ניתן למצוא בגרם המדרגות הראשי. בשתי החזיתות האחרות, לצפון ולמזרח, הסדר והארגון של פתחי החלונות הוא לא ייצוגי ונועד לתת מענה פונקציונלי בלבד. בחזית הצפונית אפשר אפילו לגלות פתחי חלונות עגולים.

מערכת התנועה האנכית כוללת שני גרמי מדרגות. הכניסה הראשית לבניין אמנם נסתרת, אך מאחוריה מתגלה גרם מדרגות ארוך ורציף, המטפס הישר אל הקומה המרכזית ובה אולם התפילה. במדרגות אלה ניתן לזהות, כמו בחזית, את תשומת הלב שהשקיע האדריכל בעיצוב הבסיסי – הקווים האלכסוניים והעומק של האולם. הוא עושה זאת באמצעות הטיפול באבן המחפה את הדפנות וכן באמצעות גופי התאורה שלמזלנו נותרו כולם מקוריים וללא שינוי. רק בקצה העליון של המדרגות נכנסים אל אולם מבואה המקשר לאולם התפילה. חדר מדרגות נוסף נמצא בפינה הנגדית של הבניין, והוא מזכיר חדר מדרגות בבנייני המגורים שתכנן מגידוביץ. חדר זה מקשר בין האולם שבקומת הקרקע, בין עזרת הגברים ובין עזרת הנשים.

אולם התפילה הוא אולם גדול במיוחד שמפתיע לגלות כמותו בתוך הבינוי המצוי בסביבה המורכב ברובו ממבנים קטנים ונמוכים. "קולנוע עדן" היה אמנם גם הוא גדול אך לא גבוה כמו אולם התפילה שכאן. תכנית האולם קופסתית בעיקרה ובולט בה החלק הדרומי שבמרכזו קבוע ארון הקודש. הארון ניצב על במה הנמתחת לכל אורך דופן האולם. מעל הארון קבועים פתחי חלונות אנכיים וצרים, בהם שולבו לפני כמה שנים זכוכיות צבעוניות. קבוצות פתחים דומות מופיעות גם בחזיתות מערב ומזרח ונועדו בעיקר להחדיר אור טבעי אל האולם. בקומת הגלריה המשקיפה אל עזרת הגברים, מצויה עזרת הנשים המעוצבת בצורת האות ח' וכמו מחבקת את עזרת הגברים מלמעלה.

תקרת הצלעות המקרה את האולם הגדול מדגישה את הסדר והארגון באמצעות הקורות הבולטות החוצות זו את זו ויוצרות רשת של קווים ישרים. תקרה זו, שתוכננה כנראה בעיקר מסיבות תקציביות או מחסור בפלדה זמינה, מעניקה לאולם הגדול פרט עיצובי שהופך לקישוט. תקרה דומה ניתן למצוא גם באולם התחתון, אלא ששם מתגלה כי התקרה מקומרת מעט.

.

באולם המזרחי שבקומת הקרקע עמלים כעת על התאמתו לאולם תצוגת אמנות עכשווית. תקרת הצלעות נותרה חשופה ובולטת על רקע הקירות שנצבעו בלבן

.

.

(2) תולדות

הקרקע עליה נבנה בית הכנסת נרכשה ב-1925 בידי אחד מעשירי ומנהיגי קהילת יהודי עדן – יהודה מנחם משה מיסה. הוא נהג לתרום ביד רחבה לבנייתם של מוסדות דת וקהילה בעדן. גם מחוצה לעדן הוא תרם להקמת מבני קהילה שנועדו לבני הקהילה שהיגרו ממולדתם. ב-2011 הוכשר חלק משטח קומת הקרקע לתצוגה והוא נפתח באותה שנה כמרכז מורשת לקהילת יהודי עדן (הכניסה חופשית).

.

(3) מגידוביץ

יהודה מגידוביץ היגר לארץ ישראל לפני מאה שנה ובמשך שלושה עשורים תכנן רבים מהבתים בתל אביב. הוא גם שימש בתפקיד מהנדס העיר הראשון, תפקיד שלא מנע ממנו להמשיך ולתכנן בתים. בהמשך היה גם מהנדס העיר רמת גן.

זכה מגידוביץ וב-1993 פרסם האדריכל גלעד דובשני מונוגרפיה מקצועית שהוקדשה ליצירתו. היתה זו אחת המונוגרפיות הראשונות שפורסמו על אדריכל בישראל והמעולות שבהן. דובשני לא רק חשף את עבודותיו של מגידוביץ, אלא גם ניתח אותן באמצעות סכמות. הספר אזל מזמן והיה ראוי שהמשפחה או כל בעל עניין אחר ידפיס מהדורה חדשה.

לאחרונה הציבה עיריית תל אביב לוח המוקדש ליצירתו של מגידוביץ ואותו הציבה למרגלות אחד הבניינים המרכזיים שתכנן בעיר. לכבוד האירוע פרסמתי מאמר מקיף על יצירתו. כתבתי גם על הכוונה לחדש את בית הכנסת הגדול בתל אביב. כאן בבלוג כתבתי על שניים מהבניינים שתכנן: בן גוריון 39 ודיזנגוף 109 פינת פרישמן 39.

.

באולם המערבי תצוגה על תולדות קהילת יהודי עדן. הקשתות הן מקוריות. מגידוביץ שביקש להציב אותן בחזית והעירייה סרבה להן, שתל אותן בתוך האולם

.

במשך קרוב לשמונים שנה היה האולם סגור ושימש לאחסנה ורק לאחרונה נחשף. הקשתות היו אטומות בלבנים. בקצה האולם המדרגות מקושרות למדרגות העולות אל אולם התפילה המרכזי ובהמשך אל עזרת הנשים שבקומת הגלריה

.

תקרת האולם מורכבת מקורות יורדות. מבט לכיוון פתח הכניסה לאולם

.

בין המוצגים בתערוכה יש גם תקליט של צמד הפרברים

.

שטיח עם דמותו של לורד בלפור מתוצרת "בצלאל"

.

הרצל

.

הכניסה לבית הכנסת היא מפתח צדדי ונסתר

.

מדרגות עולות ברצף אל אולם התפילה שבקומה מעל

.

הפתחים שמחדירים אור טבעי מעוצבים בגישה דומה לפתחים שבחזיתות הבניין

.

בקצה העליון של המדרגות יש אולם מבואה. אין כאן המשך למדרגות שעולות אל עזרת הנשים. לאלה יש מדרגות נפרדות בקצה השני של הבניין.

.

לוח זיכרון

.

הכניסה אל אולם התפילה

.

סימטרי

.

החלונות הצבעוניים הם תוספת מאוחרת

.

דפנות האולם מחופות בלוחות עץ

.

מבט מפינת האולם אל עזרת הנשים שהקומת הגלריה

.

האולם הגדול יכול להכיל יותר מאלף מתפללים אך כיום בקושי ניתן למצוא דתיים באזור שיבואו להתפלל

.

האולם מואר היטב באור טבעי הודות לפתחים שבחזיתות מזרח ומערב

.

מבט מכיוון ארון הקודש

.

ארון הקודש ניצב על במה מוגבהת הנמתחת לכל אורך הדופן הדרומית של האולם

.

לוח הקדשה

.

סידור

.

עבודת יד

.

מדרגות נוספות המקשרות בין כל האולמות בבניין מצויה בפינה הנגדית למדרגות הראשיות

.

בפינה ניתן גם למצוא חלון עגול

.

בעזרת הנשים

.

תקרת הצלעות במרכז האולם מדגישה סימטריה, סדר וארגון

.

מבט כללי על האולם

.

.

המשכתי למבנה המצוי מול מלון נורמן, ברחוב נחמני 22. בימים אלה הוא עומד ריק ולקראת שינויים לצורך חידושו. האדריכל יואב מסר שתכנן את חידוש מלון נורמן, אחראי גם על חידוש הבניין הזה. רגע לפני שהפרויקט הופך לאתר בנייה, פתח מסר בקומה השנייה תערוכה המציגה את עבודותיו, עם דגש על הפרויקט הצפוי לבניין בו מתקיימת התערוכה.

.

קרדיטים

.

מסדרון עם ציורי קיר

.

הדירה נותרה בחלוקה המקורית שלה

.

עבודות

.

עבודה לדוגמה

.

בכל חדר נחשפו ציורי קיר במסגרת עבודת התיעוד שנערכה. חלקיו הפנימיים של הבניין ייהרסו

.

מרצפות מצוירות

.

דגם של מלון נורמן השוכן בצדו השני של הרחוב

.

חדר אחד מוקדש לתכניות והדמיות הפרויקט שיתבצע בבניין זה

.

תכניות

.

הדמיה

.

מבעד לחלונות נשקף מלון נורמן

.

צופה על המלון

.

היום

.

אז

.

.

סמוך לפארק דרום, ברחוב בושם, נפתחו צמד בתי ספר יסודיים שאת שניהם תכננו האדריכלים מורן פלמוני וכפיר וקס. לשניהם אלה בתי הספר הראשונים שתכננו והם ערכו בהם סיור אליו הגיעו כמאה איש. בין המשתתפים היה גם האדריכל ויטוריו קורינלדי שגר ממש בסמוך, ולאחרונה פרסמתי כאן רשימה על חדר האוכל שתכנן בנחל עוז.

.

חזית בית ספר חורב הפונה לרחוב בושם. זהו בית ספר עם יותר מידי הגדרות: יסודי ממלכתי דתי לבנים על-אזורי ניסויי חינוך מיוחד

.

המבנה מורכב מגושים קופסתיים כשבקומתו העליונה יש חצר מסורגת

.

הכניסה לבניין היא דרך מעבר מקורה

.

האדריכלים מורן פלמוני ויפתח וקס מסבירים.

.

האדריכל ויטוריו קורינלדי מאזין

.

האדריכלים מורן פלמוני ויפתח וקס ממשיכים בהסברים

.

האדריכלים תכננו זוגות של עמודים. כשהתברר שילדים קטנים יכולים לדחוף את איבריהם בין העמודים ולהיתקע, אז נאלצו להוסיף עמוד שלישי

.

בכל קומה נצבעו הכניסות לחדרים בצבע עז שונה

.

כתה

.

כאן הכניסות נבצעו בצהוב

.

גם השירותים צהובים אך ללא אוורור או תאורה טבעיים

.

החצר על הגג

.

החצר בקומה החפורה

.

יש גם "קיר ירוק"

.

פינת חי

.

דון החרדון

.

יש גם מטבח ללימוד כישורי כלכלת בית

.

אולם התעמלות בקומת המרתף

.

חזית פונה לחצר

.

מבט אל בית הספר השני

.

מתקן משחק

.

מאזינים

בתים נוספים בתל אביב עליהם כתבתי לאחרונה:

.

בית הדר (קרל רובין)

רופין 40 (אריה קרפץ)

גורדון 79 (סם ברקאי)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

לבנדה 59 בית האוניה

בתי כנסת ומדרש נוספים:

.

עלי (דוד נופר)

שלוחות (יוסף שנברגר)

בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)

בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)

בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

שדמות מחולה (טוביה קץ)

בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)

בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)

בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)

האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

בית חולים בילינסון (רם כרמי)

הראשון והיחיד בהר עיבל

שוהם (ג'ו אבקסיס)

בקריית הטכניון (אהרן קשטן)

במושב ניר עציון (חנוך אחימן)

במחנה רעים (סטיו אדריכלים)

כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)

במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)

אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

ישיבת הכותל (אליעזר פרנקל)

מושב בני דרום (אליהו משאלי)

בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם (היינץ ראו ודוד רזניק)

בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)

ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)

היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)

בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)

ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)

הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)

זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)

חפץ חיים בפתח תקוה

ההולנדי (אירית שור)

בית הכנסת ברודוס

בקיבוץ טירת צבי

חדיד הנטוש

בלפוריה

שיר לסיום:

.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • טל סגל  ביום 12/10/2019 בשעה 23:24

    למיטב ידיעתי, את התכנון המודרני בבי הכנסת כפה על מגידוביץ מהנדס העיר שיפמן. מגידוביץ הכין תוכנית אקלקטית ושיפמן נעמד על רגליו האחוריות והתנגד לסגנון ״ המיושן״ וכפה מודרניזם.
    מגידוביץ התחכם והכניס את הקשתות פנימה.

להגיב על Tal Segal לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: