סיבוב במחנה גדעון הנטוש בבקעת בית שאן

אחרי הסיבוב ברשפים המשכתי לראות מה קורה במחנה גדעון. המקום ששוכן בלב שדות בקעת בית שאן נטוש כבר 15 שנים. אל"מ במילואים גדעון מא1980ירי חבר קיבוץ נען הוא זה שהמליץ לי לבקר פה. המקום היה ריק למעט זוג שהתבודד במכונית ונראה היה שהם ממתינים שאסתלק ושלא אצלם אותם. מרבית המבנים במחנה הם מהתקופה המנדטורית והצמחייה מסתירה את רובם.

כמו בכל מקום אחר באזור, גם כאן לוהט במיוחד ועדיין הנוף הנשקף מכל מבנה במתחם מרהיב. ההרים והשדות המתנשאים מכל עבר, הופכים את המחנה למיקום אידאלי לכל מי שאוהב להתבונן בנוף ולהנות מהשלווה. המבנים ברובם שלימים הודות לבנייה איכותית, אך שיני הזמן לא פוסחים על אף אחד ויש גם איום של הריסה כך שעתיד המקום אינו ברור.

לאחרונה הגיעו לכאן דחפורים וחיילים ומנהל מחוז צפון של המועצה לשימור אתרים בשיתוף ארגון ותיקי חטיבת גולני ניסו לברר מה מיועד להריסה. התשובה היתה שלא יהרסו מבנים היסטורים והכל יהיה בסדר. "אני בוגר 1973", סיפר לי האדריכל בצלאל רינות חבר קיבוץ עין הנצי"ב שהמחנה קרוב ללבו, "והמשפט הזה 'הכל יהיה בסדר' לא קביל אצלי".

ועל כך ברשימה זו.

.

במחנה

.

מפת התמצאות: מחנה גדעון

.

בשער

.

כביש ישר כסרגל נכנס למחנה וחוצה אותו לכל אורכו מדרום לצפון

.

רחבת מסדרים

.

.

(1) המחנה בתקופת המנדט הבריטי

כמה עשרות מבנים פזורים בשטח. כל אחד שונה משכנו והם נבנו בתקופות שונות. בשונה ממתקנים צבאיים בהם אפשר לזהות סדר וחזרתיות בהצבת המבנים, כאן אין כל סדר צבאי ברור לעין. יתכן וחלק מהמבנים נהרסו והריסותיהם סולקו או מסתתרים מתחת לצמחייה הצפופה.

יש הגיון אחר למחנה הזה כך הסבירה לי האדריכלית שרי מרק, יועצת השימור של משרד הביטחון. הוא לא מחנה צבא אלא מחנה ששימש חיל ספר ששמר על הגבול, משהו כמו משמר הגבול הישראלי. היא מוסיפה שהסוגים השונים של המבנים מתארים את השינוי הארגוני שהתרחש כאן. המבנים הצפוניים עם גגות הרעפים נבנו בתחילת שנות ה-20 לצורכי הז'נדרמריה הפלשתינאית. המבנים המצויים מאזור מכלי המים ודרומה, המבנים מהבטון והבלוקים נבנו בסוף שנות ה-20 ובשנות ה-30 לצורכי חיל הספר העבר-ירדני. בכניסה למחנה מימין, יש מתחם ששימש אורווה גדולה לחיל הספר, כולל מאגר מים תת-קרקעי גדול.

"מחנה גדעון נקרא עם הקמתו מחנה בית שאן", מספרת מרק, "המקום שימש בתחילה כמחנה הז'נדרמריה הפלשתינאית, שהייתה מורכבת מכוחות בפלשתינה-א"י, יהודים וערבים, להבדיל מהז'נדרמריה הבריטית. המסגרת הזו פעלה משנת 1920 ועד לשנת 1926. באפריל 1926 מוסדה פקודת חיל הספר העבר-ירדני ובשנת 1929, בעקבות ההתקוממות, חיל הספר העבר-ירדני שהתרכז בעבר הירדן, התרחב גם לפלשתינה-א"י ונפרש בארבע מחנות: בית שאן, נהריים, ראש פינה וצמח. הכוונה הייתה למנוע הסתננויות מצפון, משטחי המנדט הצרפתי. מחנה בית שאן של הז'נדרמריה הפך למחנה חיל הספר והז'נדרמריה בוטלה ונטמעה במסגרת המשטרה.

.

מאגר מים תת-קרקעי (צילום: אדריכלית שרי מרק)

.

.

(2) המחנה במלחמת העצמאות ועד תחילת שנות ה-2000

עם הסתלקות הבריטים מהארץ בתום המנדט, מספר אורי בן ציוני, מנהל מחוז צפון במועצה לשימור אתרים, היה המחנה נטוש. הוא נתפס תוך זמן קצר בידי גדוד 13 של חטיבת גולני, בו שרתו בעיקר בני קיבוצים מעמק חרוד ופיקד עליו אברהם יפה. "הקרבות הראשונים של הגדוד במלחמת העצמאות היו באזור הגלבוע ומעיין חרוד, ומכאן ניתן לו שמו העברי – מחנה גדעון, על שמו של גדעון בן יואש, השופט המקראי שלחם באזור". גם לגדוד 13 הוחלט לקרוא על שמו של אותו שופט מקראי – גדוד גדעון, ועד היום הוא קרוי כך.

חשיבות לאומית מוצא באתר האדריכל בצלאל רינות, חבר קיבוץ עין הנצי"ב שחוקר כבר שנים את האדריכלות וההיסטוריה באזור. "לחיל המשלוח העיראקי היתה תכנית לכבוש את גשר, בית יוסף ולהמשיך ולכבוש את עפולה ולאחר מכן את חיפה. גם לסורים היתה תכנית דומה, אבל הם נעצרו בדגניות. מה שעצר את העיראקים היו החבר'ה במחנה גדעון. קבוצת חיילים יצאה לסיור רגלי לכיוון כוכב הירדן. הם נתקלו בכוח עיראקי גדול שהיו בהפסקת ארוחת בוקר בעיצומה של העלייה מבית יוסף לכוכב הירדן שהיתה אז כפר ערבי קטן בשם כאוכב אל הווא. העיראקים פעלו לפי הספר, כמו שלימדו אותם הבריטים: הם היו מתחילים להילחם בשעה 8 בבוקר וסיימו בשעה 5 אחר הצהריים עם הפסקות אוכל. בקיצור, החבר'ה שלנו תפסו אותם עם הסנדביצ'ים בפה והקפה ביד, תקפו אותם ופיזרו את הכוח עם אבדות כבדות. הכוח העיראקי נסוג חזרה אל העמק, חצה את הירדן והמשיך מזרחה. בהמשך הם חזרו לגזרת השומרון ונלחמו בטול כרם, קלקליה וגם בג'נין ושם הם עשו לחיילים שלנו חיים קשים. בכלל, הצבא העיראקי היה מוגבל, הוא התנהל כמו משטרה, עם הרבה שריוניות, ארטילריה, מקלעים ומרגמות. לא הפיגנו עודף גבורה ומוטיבציה, אבל גם הם השתפרו בהמשך הלחימה. העובדה ש'מחנה גדעון' היה בידינו הורידה אותם מהאזור הזה לגמרי. ברמה המודיעינית הם כנראה לא ידעו שאנחנו שולטים במרחב כולו, כולל בעיר בית שאן שנכבשה ופונתה מתושביה ממש סמוך ליום הפלישה".

המחנה המשיך לתפקד כמתקן צבאי לאחר המלחמה. אל"מ במילואים גדעון מאירי סיפר לי שלאחר מלחמת העצמאות שימש המחנה יחידות מילואים ומחסני חירום. "באפריל 1966 היה מתח בטחוני בגזרה ויצאתי עם כוח של גולני מגדוד גדעון לגזרה. שיכנו אותנו במחנה גדעון, באורוות הסוסים. עד היום אני זוכר את האורווה רווית גללים. סופה של אותה כוננות היה 'מבצע יוסף' שבו השתתפתי".

יוצאת דופן בתולדות המחנה היתה התקופה שבין השנים 1970-1967, אז התחוללה בבקעת הירדן מלחמת התשה. "מלחמה בה נהרגו חיילים ואזרחים רבים, מלחמה שנבלעה בתוך מלחמת ההתשה בתעלה שאף היא 'המלחמה שנשכחה'", מספר מאירי. "אלא שכאן, בעמק בית שאן ובעמק הירדן, היו מעורבים בלחימה אזרחים רבים והמלחמה הייתה כמעט טוטלית: הפגזות, חדירות לישובים, מיקושים וירי שטוח מסלול. המלחמה הייתה כנגד ארגוני מחבלים, בעיקר ה'פתח', וצבא ירדן. רוב התקופה פעלו מהצד הישראלי יחידות סדירות כש'מחנה גדעון' שימש בפרקי זמן גדולים את מפקדת הגדוד שפעלה בגזרה".

בתחילת שנות ה-2000 עזבו כוחות צה"ל את המחנה והוא ננטש. לאחרונה החל משרד הביטחון להעביר את השטח לידי רשות מקרקעי ישראל, מהלך שטרם הושלם וכוחות הביטחון ממשיכים להתאמן בבסיס. האימון המועדף הוא פיצוצים.

.

מודרניזם

.

.

(3) נכון לעכשיו

לפני כמה שנים דאגה המועצה לשימור אתרים לשלט באופן בולט חלק מהמבנים במחנה המכריזים כי אלה מבנים לשימור. בשנים האחרונות המועצה לשימור פנתה למועצה האזורית כדי שזו תקבל אחריות על המתחם, אך עד היום המועצה לא לקחה את האחריות הזו.

בגלל ריבוי האימונים בשטח המחנה, אורי בן ציוני, מנהל מחוז צפון במועצה לשימור אתרים, מקפיד להיות עריני בכל הנוגע למתרחש במחנה גדעון. "לפני כחודש הודיע לי בהתרגשות מנהל הגד"ש של קיבוץ שדה נחום על עליית שיירת דחפורים ענקיים של צה"ל", מספר בן ציוני. "הוא הסיק שהמטרה היתה הריסת המבנים במחנה גדעון. פנייתנו למועצה האזורית לא הניבה כלום. הגעתי למקום ודיברתי עם החיילים שהיו מחיל ההנדסה והבנתי שבימים הקרובים המתחם ייהרס במסגרת אימוני צה"ל. צלצלתי בהיסטריה לכל הגורמים שאנו מכירים בצה"ל – לממלא מקום אדריכל צה"ל, ליועצת השימור של משרד הביטחון, לפיקוד צפון ולמחלקת הנכסים של משרד הביטחון. להפתעתי הגופים פעלו והודיעו לי שנעשה סקר צה"לי שכולל גם את מחנה גדעון ושכל המבנים ההיסטורים לא יפגעו. אמנם הייתי אמור להיות אתם בשטח כשזה קורה, אבל לבסוף עשו זאת באישון לילה בלעדיי. מי שעוד היה שותף למאמץ למנוע הרס ככל הניתן הם התארגנות של ותיקי גולני שאף הגיעו לשטח ושמרו איתי על קשר כל הזמן בימים שהכלים היו במחנה גדעון".

שבוע שעבר שוב נשמעו פיצוצים ובן ציוני חזר לספר לי: "אתמול ספציפית מסתבר שלא היה משהו משמעותי מבחינת האתר", הוא סיפר לי שבוע שעבר. "הגעתי לשטח בהמשך לקריאות מצוקה של אנשי שדה נחום ששמעו פיצוצים מהאתר ואף הבחינו בהרס. קצין האימון של יחידות ההנדסה הואיל להראות לי בדיוק את אופי הפעילות וממנו הבנתי וראיתי כי הפיצוצים הם תת-קרקעיים ואין פגיעות במבנים עצמם. חרף זאת אני חושב שבפעילויות קודמות של צה"ל שהתקיימו לאחרונה כן נהרסו מבנים בריטיים למרות הבטחות האדריכל הראשי של צה"ל".

בן ציוני מוסיף שהגיע להסכמה עם אדריכל צה"ל וקצין הנדסה בכיר שתוצג בפניו מפה עם סימון המבנים שמיועדים לשימור ובהם לא יפגעו. הצבא סרב למסור לבן ציוני את סקר השימור שנערך במחנה. "אני מתכוון לתעד בצילום ובשרטוט את כל המבנים ההיסטוריים כמסמך להמשך הפעילות באזור", ממשיך בן ציוני לספר מה הוא מתכונן לעשות. "לצערי הצבא רואה במתחם יעד אטרקטיבי לפעילות אימוני החבלה וחוקית אין מה לעשות כי המתחם עדיין משויך למשרד הביטחון".

.

על מבנים בודדים הותקן שילוט של המועצה לשימור אתרים

.

.

(4) מחר

האזור בו שוכן המחנה הוא כבשן אש בחודשי הקיץ. הנוף יפה, יש תחנת רכבת במרחק נסיעה קצר. יש בריכות דגים שעל פי הדיווחים מזהמות את נחל בית שאן. אז מה אפשר לעשות עם המבנים הרבים במחנה?

"לדעתי יש כמה אפשרויות", מפרט גדעון מאירי: "(1) "כפר נוער" – לנערים עולים חדשים, או נוער במצוקה, או נוער לשיקום. (2) מכינה – דוגמת המכינות הרבות שיש ברחבי הארץ לנוער לפני גיוס לצה"ל. (3) מכללה אזורית – לאו דווקא לתואר, אלא להעשרה לכל הגילאים. מיקום המחנה על גבול שתי המועצות האזוריות עמק המעיינות וגלבוע יכול להוות אתגר ומשיכה".

גם בצלאל רינות חושב שהמקום צריך לשמש כפר שיקומי, כזה שהוא קרוב מאד לטבע ומשקיף אל הנוף ואל האופק מצד אחד, וקרוב לעיירה כמו בית שאן עם כל השירותים שיש בה מצד שני. "אנחנו נמצאים בנקודת זמן רגישה, כזו שהיא גם פתח להזדמנות", הוא קובע.

על יוזמות ממשיות מספר אורי בן ציוני: "היו כבר יוזמות של יזמים מהשוק הפרטי שחשבו על הקמת כפר אקולוגי תיירותי. אבל המועצה האזורית אליה פנו נאלצה להשיב פני היזמים ריקם ולהסביר שהמקום עדיין משויך למשרד הביטחון. לטעמי הדבר הטוב ביותר היה אם המועצה האזורית עמק המעיינות היתה רואה במתחם מקום לצורכי תרבות ופנאי, מרכז לטיולים שניתן לעשות באזור המאוד אטרקטיבי לטיולים שסביבו כולל מסחר ותיירות כעוגנים כלכליים. האפשרות האחרת, בהיעדר רצון מצד המועצה האזורית היא לפתוח את האתר בפני יזמים, בעיקר בתחום התיירות. חייבים למצוא איזה יזם עיקש, שיהיה מוכן להתגבר גם על סבך תכנוני, כי לא נראה שהמועצה האזורית בכיוון של לקחת אחריות ולהניע מהלך במתחם".

בימים אלה נערכת תכנית כוללנית למועצה אזורית עמק המעיינות וזו הזדמנות להתייחס למתחם ולפוטנציאל העתידי שלו. "פניתי להדס שדר, יועצת השימור של התכנית, בבקשה שהמתחם ייכנס כמתחם לשימור", אומר בן ציוני. "אני מקווה שגם יועצי החברה והתיירות של התכנית מכירים אותו".

.

כמה עשרות מבנים מתקופות שונות

.

(5) 

בקשתי מהאדריכלית שרי מרק שתנסה לזהות את מהותם של כמה מהמבנים במתחם:

"כנראה זה היה מבנה של מפקד מתחם הפרשים והסוסים. תהיתי בזמנו לגבי הארובה. כפי הנראה היה מתקן חימום שלא בנוי כמו במחנות הצבא, אלא כנראה גוף מתכת עם הגבהה. הבעיה שבפנים אין כו סימן לאותו גוף. יכול להיות שהיה מתקן שריפת מסמכים, אבל היחידה לא מאד סודית. הייתי מסתפקת בגוף חימום".

.

מבנה מנדטורי עם ארובה

.

.

(6)

"מבנה אורוות במתחם הכניסה, ליד מאגר המים (נעשו בו שינויים). נבנה בתקופת חיל הספר העבר ירדני החל מ-1929".

.

אחסנה או משרדים

.

משרד

.

ריק

.

בית הכנסת

.

בבית הכנסת

.

ארובות

.

.

(7)

"מבנה מרכזי ומיוחד ששרת את חיל הספר לצורכי אימון והדרכה. המבנה עשוי משילוב של בטון ובלוקים. ככל הנראה היו מבנים כאלה נוספים במחנה, אך הם לא שרדו וזה המבנה היחידה מהקבוצה". אדריכל בצלאל רינות מוסיף מזכרונו: "עשיתי שם מילואים בראשית שנות ה-90 והבניין שימש לסדנת רכב של החטיבה המרחבית וגם בונקר תחמושת. מצבור הארובות שרואים ליד אלה פתחי האוורור של אחד הבונקרים. בכל אופן כבר אז המחנה היה חצי ריק. בסך הכל היו שם כמה עשרות חיילים ורובם יצאו הביתה בסוף כל יום".

.

מבנה מיוחד עם גגון הצללה היקפי

.

הגנה חלקית

.

הגגון רחב במיוחד ומצל באופן מלא

.

חדר אוכל או הדרכה (מימין מציץ המבנה עם הגגון)

.

רחבה מרוצפת בכניסה

.

ריק ונקי

.

חלון אחורי

.

כניסה למבנה מקלחות ושירותים

.

.

(8)

"מבנה של הז'נדרמיה הפלשתינאית. כנראה מבנה ששילב מגורים משמאל ומשרדים מימין".

.

בית בערבה

.

וברקע הגלבוע

.

.

(9)

"שניים ממאגרי המים שפעלו במחנה. מימין מאגר מים מבטון עם עמדת תצפית מאוחרת. משמאל מעמד מוקדם יותר שעליו עמד מיכל מים ממתכת. שניהם נמצאים ברום המחנה. בסביבתם היו מאגרי מים נוספים, בנוסף למאגר מים תת-קרקעי ענק שישנו בכניסה למחנה".

.

מגדל מים עם עמדה מעליו

.

חזרה החוצה

.

תודה לגדעון מאירי, אדריכלים שרי מרק ובצלאל רינות ואורי בן ציוני

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דורון קולינר  ביום 07/08/2019 בשעה 22:10

    אהבתי

  • amitaisandy  ביום 08/08/2019 בשעה 1:25

    תגיד, אתה לא מעודכן במה שקורה עם האקלים העולמי? כבר עכשיו כבשן שם, תוך כמה שנים האיזור בכלל לא יהיה ראוי למחיה. מצחיק שעוד עושים תוכניות על המקום כאילו שיש שם עתיד כלשהו למין האנושי.

  • נמרוד חפץ  ביום 08/08/2019 בשעה 5:18

    לקראת כיבוש בית שאן גדוד 13 כבר ישב במחנה גדעון- קווי הטלפון עוד עבדו להפתעת כולם, צלצלו מהמחנה לבית שאן לאחד הטלפונים והזהירו את התושבים לקראת הכיבוש.
    ביקרתי במקום לפני שנים עם אחד מוותיקי גדוד 13 ושמעתי הסברים על מה שהיה באותה תקופה.

  • חנן גטריידה  ביום 08/08/2019 בשעה 7:39

    סיבוב יוצא מהכלל למקום מפתיע ולא מוכר. עבודה רצינית של צילומים וכתיבה. (כמו תמיד בעצם…)

  • זאב שרון  ביום 08/08/2019 בשעה 8:19

    תקופת ההתשה בעמק בית שאן נמשכה עד 1970 ולא עד 1980 כפי שנכתב בטעות

  • שביט  ביום 08/08/2019 בשעה 9:06

    לא כל מה שמעורר נוסטלדיה צריך לשרוד בעולם. המקום נטוש , סוף העולם וכבשן מתמשך לפחות חצי שנה. לא מעניין את אףא חד וזמנו להירס ולעבור מהעולם לתר אשפה ל שראיות מבנים. יש בארץ כל כך הרבה אתרים מוזנחים נטושים ויפים יותר עם פוטנציאל שימוש ושיקום . זה לא נראה לי אחד מאלה. נוסטלגיה אפשר לשמר בדרכים יותר וירטואליות. לדעתי במרד הבטחו פשו מחכים שהותיקים ייעלמו ואז הדחפורים יעלו על השטח

  • משה מאירי  ביום 08/08/2019 בשעה 13:40

    ,תיקון היסטורי: הצבא העיראקי לא הגיע כלל למחנה גדעון. הכוח העיראקי-גדוד +סוללת תותחים, עלה מגשר ההרוסה לרכס כוכב הירדן (כאוכב אל הווא). התוכנית שלו הייתה להתקדם מערבה לאורך דרך העפר של צינור הנפט של חברת I.P.C. לנצרת ועפולה ומשם לחיפה. הכוח העיראקי ישב לנוח בחורשה קטנה ממש לרגלי שיא הרכס. באותו הזמן הגיעו לכוכב הירדן אנשי הישובים של גוש חרוד שהיו כבר מגויסים לגדוד 13 של גולני. הם ראו את העיראקים,התנפלו עליהם במפתיע והניסו אותם חזרה לירדן שמשם המשיכו דרומה עד לגשר דמיה והגיעו לג'נין. כחלק מההכנות שלהם לכיבוש הם נתנו הוראה לכל תושבי הכפרים הערבים ברמת יששכר ורמת סירין לעזוב את בתיהם לכמה ימים עד שהם יגמרו את כיבוש השטח. הם הבטיחו שכל משפחה תזכה לקחת חלק בשלל של היהוד. רק אנשי הכפרים של חמולת הזועבייה,שהיו ביחסים טובים עם אנשי גוש חרוד-נשארו בבתים שלהם.

  • down1979  ביום 08/08/2019 בשעה 18:26

    תודה על עוד סקירה מפורטת ומעשירה!
    שאלת תם: מדוע המבנים האלה צריכים להישמר? האם יש אדריכלות ייחודית ברמה הארצית במבנים החרבים האלה? ערך ארכיאולוגי? הרצון לשימור פה לא ברור. או שזו מדיניות שגורסת שכל דבר שנבנה צריך להישאר במקומו כאבן שאין לה הופכין, גם אם אין בו צורך?

    • מיכאל יעקובסון  ביום 08/08/2019 בשעה 18:45

      המבנים האלה לא "צריכים להישמר" ואפשר למחוק אותם. אלא שלמתחם הזה יש סיפור. את הסיפור ניתן לסכם בטקסט שיופיע כאן או באיזה ספר, ואפשר גם להמחיש אותו במבנים פיסיים. לא ניתן להשוות בין חוויה פיסית של היכרות אינטימית עם המבנים והנוף לבין קריאה או צפייה בסרט. אם יש עניין להעביר את החוויה ואת המורשת אז ישמרו על המקום, ואם אין אז ימחקו. המבנים האלה יכולים לשמש לכל ייעוד שיהיה פתוח לציבור ברמה כזו או אחרת ולאפשר גם לדורות הבאים ללמוד משהו על העבר. אולי אפשר ללמוד משימפנזות ב"כוכב הקופים" שלא מחקו לגמרי את פסל החירות.

      • down1979  ביום 12/08/2019 בשעה 16:11

        תודה מיכאל על התשובה,
        זה עניין של גישה כמובן, אבל לדעתי, לכל סנטימטר מרובע שכף רגלך תדרוך בו במדינת ישראל יש היסטוריה של אלפי שנים אחורה עם מספר תקופות ותרבויות. אם בכל מקום נשים שלטים ונשמר מבנים, איפה יהיה מקום לחדש ולדורות הבאים? אם אין ערך אדריכלי או היסטורי יוצא דופן ומיוחד, בעיניי אפשר וצריך להרוס ולפנות מקום להתחדשות, וכך גם במחנה גדעון.

  • ilana pa  ביום 09/08/2019 בשעה 17:09

    מתחברת מאד לתשובה שנתת לDown1979
    ובהזדמנות זו, שוב תודה על הפוסטים המעניינים והמחכימים שלך.

  • אריה  ביום 03/09/2019 בשעה 12:18

    הבסיס,יותר נכון סדנת הרכב,היה עדיין פעיל בחודש אוקטובר 2005. הייתי אז סטודנט שנה שניה בבר אילן כשקראו לי למילואים בגשר שייח'-חוסיין (המילואים הכי כיפיים שהיו לי,בלי ציניות). בשבוע האחרון לתעסוקה עברתי ײהכשרהײ לנהיגה בג'יפ סופה. אחרי יומיים התבקשתי לקחת את הגרוטאה לטיפול שבועי בסדנת הרכב בגדעון. כבר אז רוב הבסיס היה אוסף של מבנים מתפוררים בתוך ג'ונגל.
    חוץ מזה, בלוג מעניין. אהבתי

    • זאב שרון  ביום 03/09/2019 בשעה 18:31

      לי יש זכרונות מהסדנא משנות מלחמת ההתשה. היינו מגיעים עם ג'יפ התולר אחת לשבוע לטיפול. היה צריך להפשיט את הג'יפ מכל מה שאפשר לגנוב ממנו. אפילו את הגלגל הרזרבי…
      פעם שהייתי צריך משהו במרפאה היכרתי לראשונה את ישראל אהרוני החובש…
      וזה הכל … בערך…

  • אודי  ביום 03/09/2019 בשעה 21:43

    הזכרת לי את תל נעמה שנמצא בעמק החולה. מקום עם סיפור מעניין בו הבתים תוכננו בשנות ה-40 על ידי אריה שרון.
    מצרף קישור ויקיפדיה
    https://he.wikipedia.org/wiki/תל_נעמה

  • אמיר  ביום 22/10/2019 בשעה 9:21

    חבל שלא הוספת תמונה של השער למחנה, זהו שער עם עיצוב מיוחד, לדעתי גם השער ראוי לשימור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: