סיבוב בסניף של בנק שהוסב לחנות בגדים בציריך

במבט מהרחוב נראה הסניף של רשת COS טיפוסי לחנויות ברחובות דומים. רק כשנכנסים פנימה מגלים שהוא ממוקם במבנה היסטורי אותו שימרה האדריכלית טילה תאוס (Tilla Theus). אחרי שעוברים את אולם המבואה מתגלה אולם מרכזי מרהיב עם תקרה שמאירה כולה את מחלקת בגדי הנשים. ממשיכים לרדת במדרגות אל המפלס התת-קרקעי שם ממוקמת מחלקת בגדי הגברים ממש בתוך חדר הכספות שחושף כי פה היה בעבר בנק.

"גם אם היו פותחים חנות במחנה ריכוז היו משאירים את המקלחות", אמר לי שאול כשראה את החנות, "זה קטע של שימור באירופה. רק בשווייץ יכולים לעצב ככה. יש גם הרבה בתי כנסת שהפכו לחנויות ובתי קפה והשאירו כתובות ואפילו את ארון הקודש. קצת ביזארי. אולי יש כאן רמז שצריך לשבור חסכון בשביל לקנות כאן בגדים". איפה ראית בית קפה עם ארון קודש? "נראה לי בפולין. פעם ראיתי באיזה תכנית. במקום למחוק השאירו לזכרון בפאב או מסעדה, זה היה באישור הקהילה והשרידים של היהודים מאותה קהילה". אבל שאול – כאן זה סניף של בנק, לא בית כנסת ולא שואה! "הקולקציה משתלבת עם גווני הכספת והמספורים בכל תא".

.

מתחת לאדמה

.

הכניסה: שני פסלים בגודל טבעי של שתי נשים עירומות שמייצגות את הפיריון קיבלו בעבר את פני הבאים לבנק וכיום לחנות הבגדים

.

ב-cos לא חשבו להלביש אותה

.

בכניסה: כל הפרטים המקוריים של הבניין חודשו והוצבו במקומם המדויק כולל הסורגים והדלתות בכניסה

.

באולם המבואה לבניין מקבלת את פני הבאים רצפה מרהיבה שמדגישה את מרכזיותו של המקום אליו נכנסים. בהמשך האולם הגדול והמרכזי של סניף הבנק שפעל כאן (למעלה היו משרדי ההנהלה). עכשיו ממוקמות כאן הקופות

.

המעבר מאולם המבואה אל האולם המרכזי הוא דרמטי הודות לתקרה המוארת כולה

.

.

רחוב החנויות היוקרתי והארוך בשווייץ הוא ללא ספק הבנהופשטראסה (bahnhofstrasse). ראשיתו של הרחוב בתחנת הרכבת המרכזית וקצהו השני באגם. בעבר אכלס הרחוב לצד חנויות עילית שווייצריות, את סניפי הבנקים השווייצרים המרכזיים. הזמנים השתנו וחלק מהבנקים נמחקו מהמפה הפיננסית אחרי שנבלעו בבנקים אחרים, או סתם חישבו מסלול מחדש ועזבו את הרחוב. את מקומן של החנויות תפסו רשתות בינלאומיות. כזה היה גורלו של Schweizerische Volksbank שנבלע לקראת סוף המילניום בבנק קרדיט סוויס והבניין בו שכן במספר 53 ברחוב נמכר.

הבנק הוקם ב-1862 בידי ארגוני עובדים (מקבילה לבנק הפועלים בישראל אותו הקימה ההסתדרות) והפך עד מהרה לבנק השני בגודלו בשווייץ. ב-1895 רכש הבנק את מגרש בשטח של 2.2 דונם ועליו בניין קיים שחזיתו הראשית פונה לבנהופשטראסה בעוד שאר החזיתות פונות לשני רחובות סמוכים היות והמגרש ממוקם במפגש רחובות, כשרק דופן אחת שלו צמודה למגרש שכן.

עד מהרה היה הבניין קטן במידותיו על הבנק שהתפתח במהירות ונדרש היה בניין חדש. לצורך כך ערכה הנהלת הבנק תחרות אדריכלים בה זכו האדריכלים השותפים אוטו הונגר והאנס וו. מוזר (Otto Honegger und Hans W. Moser). ב-1922 נהרס המבנה הישן ותוך 27 חודשים נבנה הבניין החדש שנחנך במרס 1925. העיצוב הנאו-קלאסי שהעניקו האדריכלים לבניין שיקף לא רק את האופי שתאם את הבינוי ברחוב שברובו נבנה במחצית השניה של המאה ה-19, אלא גם את הערכים אותו ביקש הבנק לייצג: סולידיות, צניעות וביטחון. כנהוג באותה תקופה, שילבו האדריכלים גם אמנים ביצירה. בין השאר הוזמן הפסל אדוארד צימרמן (Eduard Zimmermann) שעיצב בין השאר את פסלי הברונזה של דמויות הנשים העירומות שהוצבו במרכז פתח הכניסה הראשי לבניין וכיום הן מקבלות את פני הבאים לחנות VCD הבגדים. בקומת הרחוב נפתח סניף ראשי ומתחתיו חדרי כספות. בשנות ה-80 החל הבנק לצבור הפסדים ולשקוע עד שנמכר כאמור ב-1993 לבנק אחר. עשור לאחר מכן נמכר הנכס בכ-400 מיליון פרנק לחברת הביטוח AXA והוחל בתכנון חידושו.

מעטפת הבניין כולל עיצוב הפנים של חלק מאגפיו הוכרזו לשימור. החזית נותרה מקורית אך כל חלקיו הפנימיים נהרסו ונבנו מחדש בתכנון האדריכלית טילה תאוס. עיצוב הפנים של סניף הבנק שוחזר לפרטיו הקטנים ביותר. אל הקומות העליונות נכנסו משרדי עורכי דין ובמפלס הרחוב בו פעל סניף הבנק נפתחה החנות של רשת האופנה COS. חוץ מסניף COS, פועלים בקומת הרחוב עסקים נוספים כמו כל-בו של רשת COOP, סניף של רשת האופנה Massimo Dutti ורשת האופטיקה השווייצרית Visilab. בחלק אחר של הבניין פועלת מסעדה מרשת בינדלה שסניף שלה פעם בתל אביב במשך תקופה קצרה לפני חמש שנים.

אולם הטלרים של הבנק עוצב במקור בהשראה של מקדש מצרי הכולל עמודי ענק מעוטרים בטרקוטה ועליהם חרוטים עיטורים פנטסטיים מעולם החי והצומח. את האווירה המרהיבה משלימים רצפות השיש והמוזאיקה ותקרת התאורה שבמהלך היום חודר דרכה אור טבעי מסונן, היות והבניין כולו עוצב מסביב לחצר פנימית שבה ממוקם למעשה אולם הטלרים. כיום מאכלס האולם את מחלקת בגדי הנשים.

ירידה במדרגות תוביל אתכם אל קומת המרתף. שם תגלו את כספת הענק של הבנק, המכילה בתוכה מאות תאי כספות בגדלים שונים וכאן ממוקמת מחלקת בגדי הגברים. למעט הכנסת מדפי ומתלי הבגדים, נוספו תאי הלבשה וכמעט ולא מורגש שהם שינו במשהו את האולמות. בבניין יש חלקים נוספים ומרהיבים לא פחות ששוחזרו כפי שהיו: חדר מדרגות רחב ולולייני, אולמות התכנסות וישיבות, אך אלה אינם פתוחים לציבור הרחב ולא בקרתי בהם. החנות פתוחה בימים שני עד ששי מעשר בבוקר ועד שמונה בערב.

.

.

מעצבי החנות לא נגעו במבנה ודאגו שכל המדפים יעוצבו באופן מזערי כדי לא לפגוע בעוצמה הייחודית של הבניין ההיסטורי. כאן ממוקמת מחלקת בגדי הנשים

.

הבגדים הם צבעוניים, אבל מעטפת האולם היא כולה לבנה עם מעט גווני חום שמופיעים באלמנטים קונסטרוקטיביים – עמודים וקורות

.

העמודים מעוצבים עם עיטורים ומעניקים אווירה של מקדש (מורשת, ביטחון, עוצמה)

.

עיטורי העמודים מציגים צמחים בועלי חיים פנטסטים

.

כותרות העמודים

.

המדרגות היורדות אל קומת הכספת התת-קרקעית בה ממוקמת מחלקת בגדי גברים

.

מבואה לחדר הכספת מקבלת את פני הבאים שירדו במדרגות

.

במבואה מוצגים פריטים נבחרים מקולקציית בגדי הגברים החדשה

.

קומת כספות נוספת מצויה מתחת אך היא כיום מנותקת מהחנות ומשמשת לצרכים אחרים והירידה אליה חסומה מהחנות

.

דלת הכספת המקורית פתוחה

.

היצרן: A & R Wiedemar

.

לבד מדלת הכספת הגדולה יש גם סורג ברזל מעוצב

.

מבט ממרכז הכספת על דלת הכניסה

.

גם כאן לא נגעו בחדר והבגדים תלויים ומונחים על מתלים דקיקים שלא מתחרים עם הכספות המכסות את כל הקירות בתשומת הלב של המבקרים

.

בגדים, נעליים, תיקים

.

בגדי גברים וכספות

.

בכספת: מימין סורג הברזל בכניסה. גם כאן יש עמודים דומים בצורתם לאלה שבקומה העליונה, אלא שכאן הם קטנים במידותיהם, צבועים בגוון בהיא והם ללא עיטורים למעט בכותרות העליונות

.

השינוי היחיד הוא תוספת של תאי הלבשה

.

יש תאי כספות בגדלים שונים

.

אלה התאים הקטנים ביותר בחדר

.

הכל זהב

.

חלק מתאי הכספות פתוחים וניתן לראות את קופסאות הברזל בהן אופסנו הפריטים השמורים

.

פוטרים

.

הריצוף

.

אחר כך אפשר להמשיך ברחוב עד לקצה ולהגיע לשפת האגם

.

מומלץ להצטייד בדרך בעוגה

.

ובדרך חזרה להציץ שוב בחנות

.

אין מכוניות אלא רק רכבת קלה

רשימות נוספות בשווייץ:

מוזיאון היידי וובר בציריך בתכנון לה קורבוזיה

כנסיית הבטון בכור

שיר לסיום:

.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: