סיבוב בשכונת בתי ה-ח' בנצרת עילית

יצא שהיו לי כמה פגישות בנצרת עילית, אז בכל פעם קפצתי לראות באותה הזדמנות מבנה אחד בעיר. כתבתי על מתחם הקסבה, המדורגים, תחנת האוטובוס, המפעל הנטוש, מתחם הספורט, והפעם אכתוב על המבנה האחרון שהסתובבתי בו בינתיים. הוא מורכב מ-9 בלוקי מגורים הפרוסים על מורדות הגבעה הדרומית של נצרת עילית, המכונה גם "השכונה דרומית" בגלל מיקומה הגאוגרפי בעיר.

המבנים דומים אחד לשני והשוני והגיוון מתקבל בעיקר הודות לתנוחה שלהם על המדרון היחסית חד. ועדיין, הדימיון ביניהם גדול ומי שלא מכיר היטב את הסביבה ילך בקלות לאיבוד. השילוב של הנוף הוא החלק המרשים במתחם. את זהותם של האדריכל ואדריכל הנוף לא הצלחתי לגלות.

ועל כך ברשימה זו.

.

לרוץ מהר

.

מהרחוב נראה הבלוק רגיל וטיפוסי

.

בקומת הקרקע מתגלה מעבר מקורה הפתוח אל הנוף עם מעקה רחב המאפשר להניח עליו עיתון וכוס קפה או אפילו לאכול עליו את ארוחת הערב

.

שביל המדרגות ממשיך ומקשר אל שאר הבניינים במתחם. מימין דוגמה למעקה המתכת המורכב מאותן רשתות תעשייתיות בהן עשו שימוש גם בבתי הסגנון הבינלאומי בשנות ה-30

.

מעבר שמקשר אל החצר הפנימית בתוך ה-ח'. הקיר מכוסה בתשתיות שונות ומימין מדרגות העולות אל הדירות

.

החצר הפנימית לא מנוצלת. נראה כמו מגרש כדורגל

.

אולי נטעו פה פעם עצים בתוך האספלט ואולי לא

.

מדרון הגבעה מכניס את הנוף הירוק אל תוך הדירות, אלא שהחלונות צרים כדי לשמור על אינטימיות

.

חזית

.

מבט מהמדרון אל הבלוק

.

מבט ממדרון בבלוק אחר

.

השטח בין הבלוקים מפותח יותר ומורכב ממסלעות, גינון ומקומות ישיבה כששביל מרוצף מקשר בין הבלוקים במתחם

.

ספסלים בנויים יש אבל גם ספה שמישהו הביא. כדי להסתיר את ההזנחה של הדירות, משרד השיכון ניסה לשקם את החזית באמצעות לוחות הסתרה. זה לא הכי עובד

.

סביר להניח שהמסלעות הן מלאכותיות, אבל הזמן עשה את שלו והמקום נראה כמו טבע עירוני והוא שמעניק למתחם חלק נכבד מאיכותו

.

גם החזית החיצונית של הבניין (ולא רק זו שפונה אל החצר הפנימית של ה-ח') פונה לנוף הירוק

.

שיקום שכונות לא עובד עם הדיירים לא מטפחים בעצמם את סביבת החיים שלהם. אלא אם כן אין להם חיים.

.

.

אופיר לחץ ואמר שזה מתחם של מבנים ששווה להכיר. לאח שלו היתה שם דירת רווקים כשהוא עוד היה בתיכון! החיים הטובים. ארבעה בלוקים מצויים מדרום לרחוב הגפן וששה מצפון לו. הטופוגרפיה הקשה לא מנעה ממתכנני השכונה לשלב רשת של שבילי הולכי רגל שנועדה לקשר בין חלקיה השונים של השכונה ולאפשר מעבר באזורים מוצלים ונעימים כמו שרשרת של גינות שעופטת את הבלוקים וחודרת אליהם.

בגינות יש אמנם פינות ישיבה מצופות בגרנוליט ולבני אקרשטיין ורודות, אך לרוב שטחן אופי כמעט טבעי. הן מורכבות מעצים רבים, שיחים, מסלעות והרבה אדמה שנותרה כמו שהיא וכמובן השיפוע של הגבעה. כך יוצא שהניגוד בין הבלוקים המודרנים ובין הגינות הטבעיות יוצר סביבה מיוחדת.

ירד גשם בעת הסיבוב ולמרות זאת היו אנשים שהסתובבו ברחוב. בבלוקים עצמם השקט שלט ורק החתולים הסתובבו בכל פינה. מצב הבתים עלוב. אמנם נקי יחסית, אבל היות והבניינים האלה ניצבים כאן כבר חמישים שנה, והיות ומצב התחזוקה ירוד והיות והשיפוצים היחידים שבוצעו כאן נערכו כנראה על ידי משרד השיכון במסגרת "שיקום שכונות", אז התוצאה של כל אלה היא שהמקום נראה כמו שכונת מצוקה עצובה. יכול להיות שזו רק התחושה שלי, ואולי תכלס מדובר במקום חביב שהדיירים אוהבים אבל מתקשים לתחזק.

למרות הדימיון שקיים בין תשעת הבניינים, עדיין הם שונים זה מזה. לפעמים השוני הוא בפיתוח הגינה, לפעמים המדרון בגינה כל כך חד עד שבמרחק של עשרה מטרים בעורף המבנה עומדים מול הקומה השלישית שלו. מערך התנועה משתנה – גם זה שחוצה את הבניין וגם זה שמקשר בין המרחב הציבורי ובין הדירות. בבניין יש כמה וכמה כניסות פתוחות שמקשרות לחדרי מדרגות שבקומה התחתונה הם פתוחים אל החוץ בסוג של ארכדה.

בכול הבניינים מצאתי רחבה מרוצפת בעורף המבנה, בתוך ה-ח'. אותן רחבות ברובן הן ריקות ובחלקן המועט יש מתלי כביסה. בחלקן ניסו דיירים לנכס לעצמם את השטח, אך הדבר לא הצליח וחזר להיות פתוח. עוד דבר משותף לכל הבניינים אלה הן תיבות הדואר. בחלק מהמקרים התיבות נעקרו מהקירות, ובחלק אחר הן שרדו אך הן פרוצות, ללא שמות וללא מנעול.

תובנה לסיכום: אמנם לא מדובר כאן בהישג עיצובי או בסביבה מטופחת ומושכת, יש כאן עדיין שינוי לבלוק השיכונים הטיפוסי שנבנה במאות שכונות בישראל. גם פיתוח הנוף מראה מחשבה שונה, כזו שמתמודדת עם שאלות של תחזוקה (או יותר נכון – חוסר תחזוקה) – ורק בשביל זה היה שווה להכיר את המקום. אילליקה.

.

.

הכניסות למדרגות שונות בכל מקום ומגוונות. כאן הכניסה חגיגית במיוחד ורמז לחגיגות הקטנות של הדיירים אפשר למצוא בערימות כיסאות הפלסטיק שמונחות בצד

.

יש כניסות אפלות יותר שמתאימות לאנסים

.

תיבות הדואר כבר מזמן לא משמות לדואר אלא הן רהיט נוסטלגי שמקבל את פני הבאים

.

יש גם הזהב

.

ויש גם כאלה שסולקו וכוסו במלט

.

מדרגות. בצד הכפכפים ממתינים.

.

תאורה טבעית

.

אור

רשימות נוספות על נצרת עילית:

סככת תחנת אוטובוס

מפעל סכיני גילוח נטוש

הקסבה (אברהם ונטורה)

מרכז המזון (מיקלה סימאונה)

מרכז הספורט (נחום זולטוב/V5)

בית הכנסת המרכזי (נחום זולוטוב)

מתחם מגורים מדורג (קרול קרישן)

בית הבראה ע"ש שפירנצק (רכטר, זרחי, רכטר)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שביט  ביום 09/03/2019 בשעה 19:18

    מראה השכונה והבניינים מעיד אלפי עדויות על המצב הסוציואקונומי של האוכלוסיה. שכונים כאלה מצויים בכל מדינה בעולם – מערב ומזרח כאחד. אם אין לתושבים כסף הכל הולך ומדרדר וגם אם עושים מבצע שיקום שכונות – השיקום היחיד הוא של הבטון המדרכה והאספלט ואולי זורקים איזה מתנס ומגרש ספורט אבל האוכלוסיה הצעירה והמסוגלת בורחת ומשאירה את המקומות שהתפנו לאוכלוסיה דומה ולזקנים שיבלו שם את יתרת חייהם. אלה החיים.

  • ASD  ביום 10/03/2019 בשעה 10:34

    הייתי בטוח שמדובר במבנה נטוש – לא להאמין שמישהו גר במקום שכזה. עצוב.

    נ.ב – נצרת עלית אינה נקראת כך עוד החל מהשבוע שעבר וכעת שמה הוא "נוף הגליל"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: