סיבוב במסגד הנטוש בעמקה

רגע לפני הסיבוב באתרי הזיכרון ובתערוכה של האדריכל פרדי כהנא בקיבוץ בית העמק ביום שישי האחרון, עצרתי במושב עמקה השוכן מול בית העמק שבגליל המערבי. מושב עמקה תוכנן באופן טיפוסי למושבים החקלאיים שהוקמו בשנות ה-50, אלא שהוא נבנה במקומו של הכפר הפלסטיני עמקא שחוסל ב-1948 ושרידיו עדיין בולטים בשטח. בתי האבן הקטנים ששימשו את תושבי עמקא, משמשים כיום את תושבי עמקה. בית הקברות המוסלמי מבודד, נטוש ומוקף בחלקו בגדר עלובה. מרבית המצבות התפוררו מזמן, ורק לבודדות נותרה צורת מצבה.

המסגד הוא החלק המרשים מבין השרידים. מבנה אבן גדול ויפה. בחזיתו יש מבואה הפתוחה לכיוון צפון ושלוש קשתות מקבלות את פני הבאים. אולם גדול המקורה בכיפה נותר כמעט שלם. מחראב (גומחה המציינת את כיוון התפילה) קטן פונה לדרום וקיר המזרח הרוס כמעט לגמרי.

ועל כך ברשימה זו.

.

כאן

.

מפת התמצאות

.

מפה בריטית משנות ה-20: עמקא בצפון (כיום מושב עמקה), כוויכאת (כיום קיבוץ בית העמק) ממערב לה ובדרום כפר יאסיף ואבו סנאן

.

.

(1) בתים

.

בית מהכפר עמקא

.

עוד אחד

.

ועוד אחד

.

.

(2) המסגד

.

כאן היה בעבר מרכז הכפר ורק המסגד שרד

.

המסגד

.

מבט מצפון-מזרח על המבואה המקושתת והקיר המזרחי שקרס

.

החזית המזרחית ההרוסה

.

חזית דרומית. מישהו הסיר את האבנים שבעורף המחראב

.

כיפה

.

אבן

.

חזית צפונית סימטרית

.

מבואה מפולשת ומקושתת נמוכה מהסביבה בשתי מדרגות

.

זה המקום היחיד בו עדיין הריצוף בבטון גלוי

.

מחראב נמצא גם במבואת הכניסה

.

.

בקצה המזרחי של מושב עמקה פזורים כמה בתי אבן שנותרו מהכפר הפלסטיני. בהמשך שדה שמכסה על שאר שרידי הכפר. בקצה השדה ניצב בניין המסגד ההולך ומתפורר וספק גדול אם הוא ישאר פה בשנים הבאות. ההזנחה וכנראה גם פגיעה מכוונת, גרמו לקריסת הקיר המזרחי. הסרת אבנים מחזיתות אחרות צפויה להוביל לקריסת חלקים אחרים.

כיפה גדולה ומרשימה מקרה את האולם המרכזי בבניין. מעטים המבנים בארץ שמתהדרים בכיפה כזו. עדות לטכנולוגיית בנייה שנעלמה. בקיר הדרומי של האולם קבוע מחראב קטן ולמרגלותיו בור גדול, שכנראה מעיד על חיפושי אוצרות של יהודים או של בני הכפר ששבו לחפש פה את רכושם.

פתח קטן בחלקו המערבי של המבנה מוביל אל מדרגות העולות אל גג הבניין. טיפוס מהיר מוביל אל הגג שנראה בינתיים יציב יחסית, למרות שסדקים גדולים מעלים חשש כי גם עכשיו הוא עלול לקרוס. ממרומי הבניין נשקף נוף האזור וגם ניתנת ההזדמנות לצפות מקרוב על מבנה הכיפה ומרכיביה – האבן, שברי החרס, הטיח, הבטון.

.

.

.

בית הקברות של עמקא שוכן כמה עשרות מטרים מהמסגד. הוא מוקף בגדר שלא באמת מונעת כניסה לאתר. הגדר נמתחת רק לאורך כמה עשרות מטרים וכל השאר פרוץ. אין שילוט ואין שער מסודר. עשרות מהמצבות מרוסקות. רק מצבות בודדות נותרו שלימות ונראה כי יש מישהו שמטפל בהן גם היום.

חפירות ארכאולוגיות הוכיחו כי האתר היה מיושב כבר בתקופות קדומות, אך ליישוב עמקא (عمقا‎) הפלסטיני יש עדות ראשונה בתחילת המאה ה-16. ב-1922 היו הבריטים הראשונים לערוך סקר בכפר ועל פיו גרו בו כ-720 תושבים מוסלמים בכ-200 בתים. ערב מלחמת העצמאות הוכפל מספר התושבים ומבני הציבור כללו שלושה בתי ספר. פרנסת התושבים היתה ברובה חקלאות, אך היו גם כאלה שעסקו בגידול עדרי צאן, ייצרו חלב וגבינות שיווקו אותם בכפרי הסביבה.

.

באולם המרכזי

.

.

במלחמה שהגיעה לעמקא ביולי 1948, כבשו יחידות של חטיבה 7 את הכפר. "התחלנו להרגיש בסכנה כשהגיעו אלינו פליטים מאל-סמיריה ואל-כויכאת ומהכפרים הסמוכים", סיפרה לרנין ג'ריס מעמותת 'זוכרות' תפאחה נאטור – שגורשה מהכפר בהיותה בת 13 והתגוררה בעת הראיון בכפר יאסיף. "חלק מהם ישנו בבתים שלנו וחלק ישנו תחת עצי הזית. הפליטים היו נכנסים לעמקא כשהם אומרים: 'היהודים, היהודים… היהודים הגיעו אלינו'".

"לאחר מכן החלו מטוסים לחוג מעל הכפר", המשיכה נאטור. "לולא המטוסים מעלינו לא היינו יוצאים מעמקא. לתושבי עמקא לא היו רובים. בלילות היו עושים סיורי שמירה, אבל השמירה לא הייתה מהכפר שלנו, היא הייתה מהכפרים הסמוכים. תושבי הכפר שלנו היו מאוד עניים. היהודים הגיעו מאל-כויכאת ונכנסו עם הטנקים בלילה לעמקא ועם המטוסים מעליהם. האנשים התחילו לברוח ולא נשאר בעמקא אף אחד. הרבה ילדים מתו בזמן שהם יצאו עם אימותיהם. מי שנושאת שניים-שלושה ילדים וסוחבת אתה צידה ומעט אוכל, מה היתה יכולה לעשות?! לא לקחנו איתנו חפצים, יצאנו רק עם הבגדים שלנו. לאחר מכן הלכנו לירכא. אני זוכרת שאמי החזיקה את הידיים שלי, וכשלא יכולתי ללכת היא התחילה לגרור אותי בשיער".

"לאחר שיצאנו מעמקא, אנשים התחילו לחזור בלילות ולהסתנן לכפר כדי להביא חפצים מהבתים, מצעים, שמן, כלי נחושת ורהיטים", סיפרה לג'ריס אֻם חסין מג'דוב שגם היא התגוררה בעת הראיון בכפר יאסיף. "כשיצאנו לא לקחנו אתנו שום דבר, הלחם שלנו נשאר בקערה, טיפת מים לא לקחנו. סיור של הצבא הרג שתי נשים שניסו לחזור לכפר בלילה כדי להביא אוכל וחפצים. אחת מהן היא אשתו של אבו עישה והשנייה אשתו של מחמוד. אשתו של אבו עישה נכנסה לביתה בלילה ולקחת אתה הרבה חפצים. כשהיא יצאה היא נפלה במראח [חצר ציבורית לאירועים], סיור של הצבא הבחין בה וחייליו ירו בה למוות".

בעקבות הכיבוש לא נותר זכר לאוכלוסייה המוסלמית. התושבים נאלצו לעזוב את הכפר ולאבד את רכושם ונכסיהם. חלקם נמלטו לשכנים בכפר יאסיף ואבו סנאן, וחלקם הרחיקו ללבנון ולסוריה. בהמשך, התפזרו הצאצאים בשאר חלקי העולם כמו פולין, צרפת, דנמרק, טקסס, ניו זילנד וגם מרוקו, סעודיה ומלזיה.

האם הם רוצים לשוב לכפרם? "אני מעמקא בפלסטין, אבא שלי הוא מוחמד נעים אל-חטיב וסבא שלי הוא נעים אל-חטיב", מציג את עצמו אחמד אל-חטיב. "הלוואי שיום אחד, בקרוב מאוד אינשאללה, נחזור כולנו למולדתנו, אל עמקא בפלסטין. לסבא שלי יש עדיין את המפתחות של הבית ואת כל המסמכים עבור הקרקע שלו. לעולם לא נשכח את מולדתנו. הצדק יגיע".

.

גם כאן יקרוס בקרוב

.

מבט על החזית המזרחית שקרסה

.

הרס

.

המחראב

.

זוג חלונות בחזית המערבית עם שרידי שכבות של טיח

.

הכיפה עם שרידי טיח

.

מישהו גם חפר כאן

.

מדרגות עולות אל הגג

.

הנוף מהגג: בתי עמקה, שדות עמקא והים

.

פעם היו פה בתי עמקא

.

הכיפה מקרוב: סדוקה ומתפוררת

.

.

(3) בית הקברות

.

מראה כללי של בית הקברות: רוב המצבות נופצו

.

על הקרקע שרידי מצבות ורק בודדות כנראה תוחזקו או הוקמו מחדש

.

מצבה שלימה אך ללא שם

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: