סיבוב בבית העוגן ברחוב פינסקר 23

"יש לבניין סיפור היסטורי ויש לו גם חזית ראשית סימטרית עם משחק יפה של אריחי פורצלן שחורים שלא ראיתי במקומות אחרים", מונה האדריכלית ניצה סמוק את האיכויות הייחודיות של "בית העוגן". קשה לפספס את החזית המרהיבה המורכבת ממסך זכוכית הנמתח לכל גובה הבניין ומייצג מפגן מרשים של אדריכלות מודרנית. התמונה שצולמה עם גמר הבנייה ב-1936, מגלה איכויות נוספות שתכנן האדריכל פנחס היט ונמחקו עם השנים, כמו המרפסות השקועות שנאטמו כולן בתריסי פלסטיק.

הבניין יועד למגורי בנות בודדות שהיגרו לתל אביב בעלייה החמישית וכאן מצאו דירת חדר, עם חדר אוכל ומטבח לשירות הדיירות. בקרתי בבניין בסיור קצר שערכתי עם שרון בסביבה. זה אחד הבתים האהובים עליה באזור וזו היתה הזדמנות להתעכב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

1936

.

על הרחוב

.

1936: לאחר השלמת הבנייה (צילום: יצחק קלטר, מתוך הספר "בתים מן החול" שפרסמה האדריכלית ניצה סמוק ב-1994 וחשף מחקר ראשוני שערכה על אדריכלות הסגנון הבינלאומי בתל אביב)

.

מסך הזכוכית מתנשא לכל גובה החזית הסימטרית של הבניין

.

מבט מלמטה

.

.

כבר 83 שנה טיח חוץ (וושפוץ) איכותי גם ללא תחזוקה

.

חזיתות הצד אינן סימטריות כמו החזית הראשית. בקומת שמתחת למפלס הרחוב היו בעבר חדר אוכל ושימושים לכלל דיירות הבניין וכיום יש דירות

.

.

להבנת איכויותיו של "בית העוגן" מבעד לעיניים של מי שמכירה הכי טוב את בתי תל אביב, קבלתי הסבר מהאדריכלית ניצה סמוק. היא מעדיפה לפתוח בפרטים הקטנים: "יש בו משחק יפה של אריחי פורצלן שחורים שלא ראיתי במקומות אחרים. האריחים לא מורכבים על הקיר במישור אחד, אלא הם יושבים בדירוג. בצורה כזו הם מחזקים את האפקט של העוגן כי הם תלת ממדים ונראים כמו המשקולת של העוגן. החזית כולה היא כמו מסרק דו-כיווני, כשהמרפסות הן האלמנט האופקי וחדר המדרגות הוא האלמנט האנכי".

סמוק עושה סדר בחלוקת האדריכלים שפעלו בתל אביב בשנות ה-30: "פנחס היט שייך לקבוצה שהיתה חלק מ'הבונים החופשיים', אנשי מרכז וימין – ציונים כלליים, חירות. הקליינטורה שלהם היתה בהתאם – בורגנית. היה להם כסף ולכן גם היום אתה מרגיש את ההשקעה הכספית, כי השתמשו בחומרים יותר טובים והבניינים החזיקו יותר טוב. זו היתה תפיסה של פרטי בניין מעובדים ויקרים שאפיינה את מרכז אירופה. לעומת אדריכלים אלה, התפיסה של הבאוהאוס היתה כזו של פשטות, מינימליזם ובין אותם אדריכלים אפשר להזכיר אריה שרון, דב כרמי, זאב רכטר, ג'ניה אוורבוך".

"היט היה שובר מסות. שובר אותן לגורמים בעיקר באמצעות חריצים ובליטות ורואים את זה מצוין בבתי התאומים שתכנן בשדרות רוטשילד 91-89. הוא היה מטפל בכל גורם כמו בביז'וטריה, תכשיטנות. זו סוג של אקלקטיקה מודרנית. הוא היה עובד על פרטים קטנים ולא על משטחים גדולים כמו שאתה יכול למצוא למשל בבתים שתכנן אריה שרון".

.

נייר הלוגו של "בית עוגן", 1941

.

.

(1) המגרש המאתגר ושאיפותיהם של בעלי הקרקע הובילו להקמתו של המבנה הייחודי בנוף הבנייה התל אביבי. ממדי המגרש ששטחו כ-700 מ"ר אינם שגרתיים: רוחבו 18 מטרים, אורכו 37 מטרים וצורתו מחומש. ממדים אלה הובילו לתכנון מבנה צר וארוך. בעלי הקרקע והיזמים היו גוטפריד והיינריך מינץ והיינריך אלנברג והם בחרו לייעד את הבניין לפנסיון לנשים רווקות שהגיעו אז בגל העלייה החמישית. נשים אלה חיפשו לשכור חדר בודד בעיר הגדולה. בתל אביב היה רק פתרון אחד והוא לשכור חדר בדירה עם משפחה ושוכרים נוספים, מהלך שכפה עליהן כללים ותנאים שלא תמיד תאמו את אורח חייהן. הפתרון של בית דירות-חדר המיועד רק לנשים היה אם כן מוצלח למדי.

.

1935: תנוחת הבניין במגרש הצר והארוך

.

.

(2) אדריכל הבניין, פנחס היט (Huett), עיצב את הבניין ברוח הזמן – בסגנון הבינלאומי המקומי. ניתן למצוא כאן מאפיינים טיפוסיים לתקופה כמו קווים נקיים ומסות בסיסיות, ללא עיטורים, חלון אנכי מזכוכית, מרפסות שקועות שיצרו למעשה חזית כפולה, טיח וושפוץ ועוד. עבודתו של היט טרם נחקרה ואוספו לא שרד. בשנות ה-90 מצאה האדריכלית ניצה סמוק את בתו וממנה הצליחה להציל פרטים על חייו. הוא נולד ב-1888 בלבוב שבפולין ואת הכשרתו המקצועית כאדריכל רכש בפוליטכניון של צ'רנוביץ, כיום באוקראינה. לאחר שצבר ניסיון בעבודות תכנון שונות, הוא בחר להגר לארץ ישראל ב-1925 והתמקם בתל אביב. משרדו תכנן בתי מגורים רבים לבורגנות התל אביבית ובין השאר תכנן גם שני בתי כנסת – המפורסם נמצא בקצה הרחוב הראשי של המושבה מזכרת בתיה ואחד נוסף הוקם ברחוב יהודה לוי 13. היט ניפטר ב-1949 בגיל 61.

(3) כל קומה תוכננה כשמסדרון חוצה אותה לכל אורכה כשמשני צידיה חמש דירות חדר ובקצה המסדרון דירת שני חדרים. בשונה מחדר המדרגות שרוצף בטראצו בהיר עם אגרגטים שחורים, רוצפו המסדרונות במרצפות קטנות בגוון צהוב-כתום. בבניין שלוש קומות ועוד קומה חלקית תחתונה ובסך הכל 33 דירות קטנות.

.

1935: חזית ראשית – מסך זכוכית אנכי במרכז ומשני צידיו מרפסות שקועות ואופקיות

.

(3) בכל דירה תוכננה מבואה, חדר רחצה, שירותים וחדר מרווח בשטח של 14.7 מ"ר. רק שתי הדירות שפנו לרחוב כללו חדר בשטח 17.6 מ"ר. המרפסות היו למרכיב משמעותי לא רק בחזית הבניין אלא גם במערכת המגורים כולה. זוג מרפסות ברוחב מטר אחד נמתחו לכל אורך חזיתות הצד כשדירות החדר פנו אליהן. כך שימשו המרפסות לא רק לחציצה בין הדירות ובין החוץ, אלא גם כמרחב משותף לדיירות. מרפסות אלה עוצבו כשהן שקועות בחזית (ולא בולטות כנהוג), ובכך יצרו משחקי אור וצל דרמטיים בחזית. שתי הדירות בכל קומה שמוקמו משני צידי חדר המדרגות, כללו גם הן מרפסות שקועות שפנו אל הרחוב בחזית הראשית, ובכך הדגישו קווים אופקיים, לעומת הקווים האנכיים שיצר חדר המדרגות עם מסך הזכוכית שסגר עליו והתנשא לגובה של יותר מ-10 מטרים ובלט מעל לקו הגג.

.

קטע מתכנית קומה א' הכוללת שימושים משותפים לשירות הדיירים: חדר מנהל, חדר אורחים, חדר אוכל, מטבח

.

1935: קטע מתכנית קומה ב' וג': מסדרון המקשר לשתי שורות דירות חדר הפונות אל מרפסת משותפת כשחדרי הרחצה ממוקמים בין הדירות

.

.

(4) הפצצת תל אביב על ידי חיל האוויר האיטלקי בשעות אחר הצהריים של ה-9 בספטמבר 1940 לא פסחה על "בית העוגן". הבניין סבל בעיקר מפגיעת הדף שפגעה בפתחי הדלתות והחלונות, בריצוף ובציפוי הבניין. בעלי הבניין לא חסכו וימים ספורים לאחר שהד ההפצצות נדם, הזמינו את האדריכל פנחס היט שיוביל את השיפוץ וידאג לשמור על איכותו המקורית של הבניין. 

(5) שינויים בבניין נערכו במהלך השנים. תחילה התברר לבעלי הנכס כי אין הצלחה לרעיון הפנסיון בו השכירו דירות מרוהטות כשלרשות הדיירים עומד חדר אוכל כמו בכל בית מלון. הדיירים, כך התברר, ביקשו לרהט בעצמם את דירותיהם ולגור בהן בשכירות לתקופות זמן ארוכות. כתוצאה מכך הותקנו בכל הדירות מטבחים ופינות אוכל קטנות. חדר האוכל והמטבח שהוקמו בקומה הראשונה המשיכו לפעול תקופה קצרה לרשות הדיירים ולרשות השכנים, עד 1941, אז הגיש משרד הבריאות המנדטורי דרישה לרישיון. מאחר ובעלי הבניין קיבלו רישיון להפעלת המטבח וחדר האוכל רק לשירות הדיירים, הוחלט על ביטולם והם הוסבו לדירות מגורים. פונקציות נוספות שהופיעו בתכנית הבניין – "חדר מנהל" ו"חדר אורחים" בוטלו גם הם והוסבו לדירות. בעלי הבניין ביקשו לערוך שינויים נוספים כמו חפירת מרתף מתחת לקומה הראשונה בחלק הקרוב לרחוב, וכן להוסיף קומה רביעית – אך תכניות אלה לא התממשו. השינוי המרכזי היה בביטול המרפסות העוטפות את הבניין. שטחים אלה נוספו לדירות שהורחבו ואת מקום הפתחים אטמו בתריסי פלסטיק. הגינה בחזית הבניין גם היא הוחרבה ובחלקה הפכה לשטח חנייה. יחד עם זאת, מצב הטיח וושפוץ המקורי שהוא יצירה בפני עצמה וכן פרטים כמו דלתות הכניסה והריצוף – נותרו כולם שלימים עד היום.

(6) הבעלות על הבניין עברה מיד ליד אך ייעודו נשמר. עם פטירת בעלי הבית, עבר הנכס לידי "ארגון עולי מרכז אירופה" שהמשיך להפעיל את "בית העוגן" כבעבר. בהמשך החליף הבניין ידיים אך גם היום ממשיך לכלול את אותן דירות קטנות להשכרה.

(7) תיק תיעוד יסודי ערכה לבניין האדריכלית הדס ריקס. במקביל, כך מציינת ריקס בפתח תיק התיעוד, היתה כוונה להוציא היתר לתוספות בנייה ושימור הבניין – אך מהלכים אלה טרם התממשו.

.

. .

הגינה בחזית הוזנחה וחוסלה בחלקה לטובת חנייה

.

דלתות העץ והזכוכית שרדו בשלמותם. משני צידי הכניסה אריחי פורצלן שחורים שיקבלו פרשנות של משקולת העוגן

.

אריחי הפורצלן קבועים בהזזה. שנים של הזנחה גרמו לשכבת לכלוך ולחסרונם של חלק מהאריחים

.

מבט על הדלתות מכיוון מבואת הכניסה

.

הרבה תיבות דואר יחסית (33) לבית לא גדול במיוחד

.

שרון עולה לקומה הראשונה

.

כיתוב מקורי לצד המסדרון בקומה א

.

המסדרון הצר מוביל לדירות החדר משני צידיו כשבקצה מוקמה "סויטה" של שני חדרים

.

מבט מקצה המסדרון אל חדר המדרגות

.

החלון הרחב נועד בעבר ליצור סרקולציה לאוורור דירות החדר הקטנות

.

חדר המדרגות במבט על מבואת הכניסה מימין

.

פרט המדרגות: האדריכל פנחס היט העניק תשומת לב גדולה במיוחד לפרטים הקטנים

.

האדריכל לא יצר מסך זכוכית פשוט אלא כזה שמורכב ממערך לוחות זכוכית אנכיים ואופקיים הניתנים לפתיחה

.

מבט מכיוון מסך הזכוכית אל המסדרונות בקומות א' ו-ב'

.

 

מעקה

.

מבט על המדרגות המוארות באור טבעי בלבד

.

פתוח/סגור

.

מבט למעלה

.

פרט במסך זכוכית

.

זכוכית לא שקופה לגמרי

.

מנגנון ידני לפתיחה וסגירה

.

הקצה העליון של מסך הזכוכית

.

מסך הזכוכית ממשיך ומלווה את חלקו העליון של חדר המדרגות מהצדדים

.

ודים מלוכלכים

.

מבט למטה

.

עליית הגג

.

הגבול: חדר המדרגות מרוצף בטראצו בעוד המסדרון מרוצף באריחים קטנים יחסית בגוון כתום

 

בתים נוספים בתל אביב עליהם כתבתי לאחרונה:

.

בית הדר (קרל רובין)

רופין 40 (אריה קרפץ)

גורדון 79 (סם ברקאי)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

שיר לסיום:

.

מוזמנים לאירוע:

ביום שלישי הקרוב 12.2 אנחה את אירוע הענקת הפרס לזוכי התחרות לתכנון חידוש כיכר ספרא. הכניסה חופשית:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: