סיבוב בישיבת קול תורה בשכונת בית וגן

הייתי בדיון בוועדה לתשתיות לאומיות שהתקיים בשכונת בית וגן בירושלים, ו-200 מטרים מחדר הישיבות בו התקיים הדיון שוכנת כבר 62 שנה ישיבת קול תורה המפורסמת. זו היתה הזדמנות מצוינת לשלב צעקות ודם עם אדריכלות ותורה (ולבסוף גם חומוס). הדיון בות"ל עסק בשאלת המשך תוואי קו הרכבת הסגול בתחום גבעת שמואל עד לפתח תקוה. באופן חריג ראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברודני התנגד נחרצות שהקו יכנס לעירו. הובילו אותו קבוצה של תושבים שמתגוררת בסמוך לתוואי המתוכנן וחוששים מירידה באיכות חייהם. הדיון היה רווי צעקות, עלבונות והאשמות. תומכי הקו הגיעו בלי כל ייצוג של עורכי דין, אך נראה שזה לא הפריע. לעומתם המתנגדים לרכבת הקלה הגיעו עם עורכי דין, אך כאלה שמתמחים בהטלת אימה וכמו במקרים דומים אחרים פספסו ולא השכילו להבין ולהציג את חסרונותיו האמיתיים של קו הרכבת הקלה ולהשתמש בהם. במקום זה הם נתלו בטיעונים שהוכיחו יותר מכל את חוסר ההבנה שלהם ברכבת הקלה ובמערכת שהיא חלק ממנה. בין הדוברים שתמכו בקו הרכבת בתוואי שנקבע היה מנהל ארגון "המרכז לעיוור בישראל". הוא טען כי רכבת קלה משפרת לאין ארוך את יכולת הנגישות של בעלי מוגבלות ובמיוחד עיוורים, ומשפרת להם את היכולת לצאת לעבוד ולהיות עצמאיים. כבר מהרגע הראשון טענותיו הקפיצו את המתנגדים לרכבת הקלה, שמנעו ממנו לסיים משפט שלם וקטעו אותו בצעקות ויללות. בתום הדיון יצאנו אל הגשם ואל הרחוב הרטוב ופנינו לישיבת קול תורה.

השנה היא שנת ה-80 להיווסדה של ישיבת קול תורה הנחשבת לאחת הישיבות המובחרות והמבוקשות אצל לומדי התורה החרדים בארץ ובעולם. גם טעם טוב היה לראשיה, כשבחרו באדריכל יוסף שנברגר שיתכנן את בניין הישיבה, שחלקה הראשון נחנך ב-1957.

ועל כך ברשימה זו.

.

בם

.

בניין הישיבה המקורי מורכב משלושה אגפים שונים זה מזה (בהשראת הבאוהאוס), כשלכל אגף ייעוד שונה וצורה מותאמת. בחלק הדרומי אגף בית המדרש המודגש בכיפה שטוחה. אנכי לו אגף מבואת הכניסה המשמש בעיקר למעבר אנכי ואופקי וספרייה. בחלק הצפוני אגף המעונות והכיתות (אינו מופיע בתמונה).

.

שורות האבן מאורגנות בעוביים שונים ומעניקים לחזית את עושרה העיצובי

.

אגף המעונות מתאפיין בפתחים מרובעים המשתלבים בלוחות אבן מרובעים (מבט מהכניסה)

.

לוחות האבן המחפים את אגף המעונות מחורצים בפסים אנכיים

.

אגף המבואה והמעברים: חלון סרט אנכי נמתח כמעט לכל אורך חזית האגף. כמו אגף בית המדרש גם כאן נעשה שימוש באבן נסורה

.

פתח הכניסה הראשי רחב במיוחד ומסגרת מחופה בלוחות אבן שיש בולטת מקו החזית

.

מודעת אבל על דופן המסגרת הסוגרת על פתח הכניסה

.

רחבת הכניסה מרוצפת במרצפות שחורות עם פסים בהירים היוצרים רשת של ריבועים. הרחבה ובכלל בניין הישיבה אינם פונים לרחוב, אלא סגורים מאחורי מבני שיכונים החוצצים בין הכיכר ובין הרחוב הראשי של שכונת בית וגן

.

אולם המבואה כולל פתחי חלונות רחבים וגבוהים הפונים אל הנוף ויוצרים למעשה מסדרון שקוף

.

חלון

.

מבט על אולם בית המדרש מכיוון קומת הגלריה המשמשת גם כעזרת נשים בעת הצורך, וביומיום משמשת ללימוד יחידים וספרייה קטנה של ספרי קודש

.

האולם מואר היטב בעיקר באמצעות תאורה מלאכותית

.

הסיבה שהאולם דליל בלומדים היא כי הגענו בשעה בה מתקיימים שיעורים לקבוצות בכיתות

.

ספרייה קטנה של ספרי קודש לשירות תלמידי בית המדרש

.

.

(1) הבניין

את בניין ישיבת "קול תורה" בשכונת בית וגן תכנן האדריכל יוסף שנברגר באופן רעיוני דומה לעקרונות שעמדו לנגד עיניו של האדריכל וולטר גרופיוס כשבא לתכנן את בניין הבאוהאוס בדסאו באמצע שנות ה-20. לאחרונה פרסמתי כתבה על הבאוהאוס, בית ספר גבוה ללימודי אמנות, עיצוב ואדריכלות שפעל בגרמניה בין שתי מלחמות העולם, אותה תוכלו לקרוא כאן. שנברגר שנולד ולמד אדריכלות בגרמניה, לא הרחק מהבאוהאוס, סביר להניח שהכיר את המוסד המפורסם ואף ביקר בו, למרות שאין לי לכך כל הוכחה. הבאוהאוס זכה לפרסום גדול כבר בעת פעילותו היחסית קצרה ולא רק כשנסגר והפך למיתוס. הבניין בו שכן המוסד בדסאו הפך מקום עלייה לרגל לאדריכלים ולמתעניינים. אין אדריכל שלא מכיר את הבאוהאוס. פרסמתי לא מזמן על בניין אחר שתכנן שנברגר – ישיבת "תומכי תמימים" בכפר חב"ד, וגם הוא מתאפיין בגישה באוהאוסית דומה לזו שהציג בקול תורה ועליו אפשר לקרוא ולהחכים כאן.

כמו בניין הבאוהאוס, גם כאן מורכב הבניין מסדרה של אגפים המקושרים זה לזה, מעוצבים כולם כמו קופסאות נקיות מקישוטים וכל אגף מתוכנן ומעוצב בנפח ובמאפיינים התואמים את ייעודו. גישה זו מהווה פתח לגמישות עתידית ומאפשרת תוספת אגפים ללא פגיעה בתפקוד ובעיצוב האגפים הקיימים. בנוסף, השימוש באגפים המתוכננים כזרועות, והימנעות מגוש בניין אחד גדול, יוצרים חצרות המוקפות באגפים וכך נוצרים קשרי פנים וחוץ מורכבים יותר. רחבת הכניסה של הבניין היא חצר אינטימית וגדולה המקבלת את פני הבאים ומאפשרת להם בקלות להבין את מבנה הישיבה ולהתמצא בה.

אגף בית המדרש שהוא הלב הפועם של הישיבה, רוכב על קומת מסד בנסיגה, כך שהוא נראה כמו מרחף (אגף אולמות העבודה בבאוהאוס גם הוא רכב על קומת מסד בנסיגה). הפתחים בחזיתותיו אנכיים וסוגרת עליו כיפה שטוחה שנועדה גם להחדיר קרני שמש אל פנים האולם. חיפוי האגף מורכב מלוחות אבן נסורה בהירה, המעניקה לו את אופיו המודרני. שורות האבן אינן אחידות והן שיוצרות את העניין בחיפוי, לעומת חיפוי אחיד וחד-גוני. בקומתו התחתונה של האגף בית מדרש נמוך קומה, ובחלקו העליון בית המדרש המרכזי המתנשא לגובה רב, כולל קומת גלריה לעזרת נשים בעת הצורך וכן ספרייה.

.

אגף בית המדרש מתאפיין בפתחי חלונות אנכיים ובכיפה שטוחה. קומת המסד בו שוכן כיום בית מדרש קטן נסוג מקו החזית וכך מודגש הגוש העליון הנראה כמרחף. האגף מחופה באבן נסורה.

.

הבאוהאוס בדסאו, גרמניה בתכנון האדריכל ומייסד המוסד וולטר גרופיוס שיצר בניין אחד המורכב מסדרת אגפים שלכל אגף ייעוד שונה שבא לידי ביטוי בין השאר בעיצוב האגף (2013, צילום: M_H.DE)

.

.

מקושר אליו אגף המבואה הדו-קומתי והנמוך בין אגפי הבניין. הוא מתפקד בעיקר כמעבר בין אגף בית המדרש ואגף המעונות. לכיוון רחבת הכניסה מפנה האגף פתח כניסה רחב במיוחד, אליו מובילות מדרגות רחבות. בקומתו העליונה חלון אנכי הנמתח כמעט לכל רוחב האגף. לחזית הנגדית מפנה האגף חלונות רחבים וגבוהים, השוטפים באור טבעי את אולם המבואה ופותחים את המבט אל הנוף. בבאוהאוס ניתן להשוות את האגף הזה לאגף ההנהלה, שחלקו העליון משמש למשרדים וגם למעבר בין האגפים שמשני צדיו וחלקו התחתון פתוח ומאפשר תנועה, גם כאן האגף מוקדש לתנועה.

האגף השלישי הוא אגף המעונות. פתחי החלונות בו מרובעים ומשרתים כל חדר בנפרד. גם בבאוהאוס אגף המעונות התאפיין, בשונה משאר האגפים, בפתחים מלבניים שנערכו בסדרה רשתית על פני החזית. מרפסות כפי שהיו בבאוהאוס אין כאן, אך האדריכל דאג להתקין בכל זאת מרפסות בודדות בחזית הצד של האגף, ומזכירות בצורתן את המרפסות בבאוהאוס. בשונה משני האגפים האחרים, מחופה אגף המעונות בלוחות מרובעים של אבן צהבהבה, שמהווים גיוון נאה לחיפוי האבן הנסורה, הלבנה והאופקית המופיעה בשני האגפים הסמוכים. בכלל, סידור החזיתות הן באמצעות ארגון הפתחים והן באמצעות הטיפול באבן, יוצרים סדר וארגון ותורמים למכלול כולו נדבך מרכזי בעושר העיצובי.

עיצוב הפנים נערך באופן בסיסי ופשוט, זאת היות ומדובר בישיבה שנבנתה על בסיס של תרומות. בכלל, אופיה של הישיבה הוא צניעות, כשהמוקד הוא הלימוד. לכן אין כאן כל פיתוח נוף או מרחבי שהייה שאינם בבית המדרש. דווקא במרכיב בו הייתי מצפה למצוא השקעה משמעותית – התאורה בבית המדרש, מצאתי פער. התאורה חיוורת ומעייפת ולא תואמת מקום בו אנשים נדרשים להתמקד לאורך שעות רבות בדפים עמוסים בטקסטים צפופים. אך זו בעיה שאין בעיה לטפל בה.

.

אגף הכניסה מודגש באמצעות מדרגות רחבות וחגיגיות

.

.

(2) תולדות

בניין ישיבת קול תורה הוא מהמוסדות המוקדמים והגדולים שתכנן האדריכל יוסף שנברגר וכבר ב-1957 נחנך בו האגף הראשון, אגף המעונות, ולאחר שנים ספורות הצטרפו אליו שני האגפים האחרים. הישיבה עצמה הוקמה ב-1939 על ידי שני יוצאי גרמניה, הרב ד"ר יחיאל מיכל שלזינגר שהגיע מפרנקפורט והרב ברוך קונשטט שהגיע מפולדה. תחילה בסמוך ל"מחנה יהודה" בירושלים. עם סיום מלחמת העולם השנייה, קלטה הישיבה נערים ניצולי שואה, ועם פרוץ מלחמת העצמאות, השתתפו תלמידיה בקרבות ו-12 מהם נהרגו. הישיבה גדלה ובתחילת שנות ה-50 כבר מנתה כ-120 תלמידים, מציאות שהצריכה הקמת בניין ייעודי לישיבה, מה שאכן ארע ב-1957.

בטקס חנוכת האגף הראשון השתתפו שר הדתות חיים משה שפירא (המפד"ל), חבר הכנסת קלמן שפירא (פועלי אגודת ישראל), הרבנים הראשיים – הרב יצחק הרצוג והרב יצחק ניסים וראשי ישיבות כמו ראש ישיבת כנסת סלבודקה בבני ברק הרב יחזקאל אברמסקי.

הרב ישראל מאיר לאו, לימים רבה של נתניה, תל אביב, הרב הראשי לישראל וחתן פרס ישראל, פרסם לכבוד האירוע מאמר בעיתון פועלי אגודת ישראל. הוא היה אז בן 20, אחרי שהספיק להינצל מהשואה, להגר לארץ וגם ללמוד תקופה בישיבת קול תורה. "יום שמחה הוא היום הזה לא רק לאישים הדגולים העומדים בראש ישיבת 'קול תורה', לא רק לתלמידי הישיבה בעבר ובהווה, ולא רק לחוגים הרחבים בארץ ובתפוצות האוהדים את הישיבה ועומדים לימינה במאבקיה הכלכליים הקשים – זהו יום שמחה ליהדות התורה בכללה, אשר זכתה ליום המיוחל בו עוברת אחת הישיבות החשובות ביותר למקום משכנה הקבוע". הרב לאו ציין את יתרונותיו של הקמפוס החדש: אפשרות להרחיב את מספר התלמידים, תנאים נוחים שיקלו על התלמידים ויסייעו לשפר את לימודם (עד אז היה בית המדרש מנותק מחדר האוכל והמעונות שהיו כל אחד ממוקם בשכונה אחרת בעיר). והמשיך הרב בדברי שבח להתבדלות: "מלבד התועלת הטכנית, הרי טמונה בכך גם תועלת חינוכית רבה. עד עתה שכנה הישיבה בשכונת רחביה כמעט במרכזה של העיר. בגבולה קיימים בתי ספר חילוניים, מרכזי תנועת נוער שונות, ואגף מגרשי ספורט המהווים בשבתות מקומות מפגש לנוער הירושלמי. ברור שחילול השבת הפומביים הכאיבו לא מעט לבני הישיבה. בדרכם ל'בית סבא' – בית ערבי ישן בו שוכן חדר האוכל – עוברים התלמידים ליד בנייני הסוכנות, ובנין משרד ראש הממשלה. לא אחת קורה שאיזו תכונה מסביב לבניינים אלה מטרידה את בן הישיבה הצעיר היוצר מבניין הישיבה כשראשו שקוע בלימוד תורה. מבחינה זו שונה המצב בבניין החדש. הסביבה בה שוכן ביתה החדש של הישיבה לא רק שאינה זרה לרוח הישיבה, אלא אדרבא מצפה בכיליון עיניים ליום בו תעבור הישיבה לשכון בתוכה. תושבי השכונה שהם דתיים ברובם הגדול, מאמינים שישיבת 'קול תורה' תשמש עבורם מגדל אור שיפיץ על סביבותיו אור תורה ויראה".

בשנים האחרונות נוספו במתחם מבנים נוספים שהגדול שבהם עוצב ברוח משעשעת אולי בהשראת העיצוב האדריכלי של האדריכל אריך מנדלסון שתכנן כמה מבנים בירושלים בשנות ה-30. האגף החדש והגדול שהוקם לאחרונה בסמוך למבנה הוותיק עוצב ללא הבנה של ערכי הבניין הקיים, והתוצאה היא קשקוש שפוגע במכלול השלם. כיום לומדים בישיבה כ-400 תלמידים, רובם מהארץ וחלקם מחו"ל. במתחם מתקיימות מסגרות נוספות לבני גילאים שונים.

.

(3) האדריכל

יוסף שנברגר (1982-1912) תכנן לאורך קרוב לחמישים שנות עבודה כמה מבתי הכנסת המרשימים בישראל, שחלקם מצוי בקיבוצים כמו אלה בבארות יצחק, לביא, חפץ חיים שלוחות וכפר עציון. בין בנייני הישיבות שתכנן בולטות ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד, ישיבת חידושי הרי"מ בשכונת רמת החייל בתל אביב, ישיבת אוהל שמעון ערלוי ברחוב יותם בירושלים וישיבת תורת אמת חב"ד ברחוב ירמיהו בירושלים (שמזכירה בעיצובה את אגף בית המדרש בישיבת בקול תורה).

יצירתו הטובה ביותר, לדעתי, היא עיצוב רחבת הכותל המערבי – עבודה מבריקה ומינימליסטית בה בולטת תשומת הלב של האדריכל גם לפרטים הקטנים של ריצוף, שיפועי קרקע, מעקות וכדומה. לצערי, עבודתו ברחבה לא נשתמרה לפרטיה ועברה שינויים, אך הרעיון נותר בעיקרו.

כמו ברחבת הכותל כך גם בבתי הכנסת והישיבות שתכנן שנברגר, לא מדובר במבנים בעלי חזות או נפחים יוצאי דופן, אלא במבנים פשוטים יחסית. הודות לעיצוב חגיגי שבא לידי ביטוי במהלכים בסיסיים בודדים, הצליח להפוך את המבנים ליוצאי דופן. בנוסף, נמנע שנברגר באופן עקבי מלשכפל את המבנים שתכנן, אלא יצר כל פעם מבנה שונה. ועדיין, ניתן לזהות את גישתו החומרית, וההקפדה העקבית על קשר בין פנים ובין חוץ, וכן החדרת אור ואוורור טבעי ככל הניתן לאולמות התפילה.

.

אדריכל יוסף שנברגר (משמאל) בחברת אחיו, 1973 (מתוך הספר "יושר הורי", אוסף המשפחה)

. . .

. . .

בכניסה לאולם ביתה מדרש בקומת הקרקע יש פטנט חדש שטרם הכרתי

.

סדרי הישיבה

.

בכניסה מונחים תמלילי שיחות רבני הישיבה

.

הלבן שולט ומשולבים בו גווני תכלת בפתחי הכיפה השטוחה (כנראה לא מקוריים, נועדו לסנן קרני שמש ישירות) וגווני חום בריהוט המורכב מספסלים וסטנדרים

.

קידושין

.

שאול מתרשם מארון הקודש. הפתחים מאחוריו פונים לצפון

.

הפתחים הפונים לדרום מכוסים בוילונות

.

.

לומדים

בתי כנסת ומדרש נוספים בהם הסתובבתי:

.

(1) שלוחות (יוסף שנברגר)

(2) בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

(3) בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

(4) בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

(5) בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

(6) תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)

(7) בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מוטי בן חורין)

(8) בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

(9) האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

(10) בית חולים בילינסון (רם כרמי)

(11) לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

(12) בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

(13) הראשון והיחיד בהר עיבל

(14) בית אלכסנדר ביקנעם (אהרן צורף)

(15) במושב ניר עציון (חנוך אחימן)

(16) בקריית הטכניון (אהרן קשטן)

(17) ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)

(18) במחנה רעים (סטיו אדריכלים)

(19) הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

(20) במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

(21) המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

(22) בשוהם (ג'ו אבקסיס)

(23) הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

(24) לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

(25) שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

(26) שדמות מחולה (טוביה קץ)

(27) כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

(28) אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

(29) בקיבוץ טירת צבי

(30) בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

(31) בלפוריה

(32) המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)

(33) בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

(34) בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

(35) בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

(36) ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

(37) הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

(38) היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

(39) האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם (היינץ ראו ודוד רזניק)

(40) חדיד הנטוש

(41) מושב בני דרום (אליהו משאלי)

(42) החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

(43) בית הכנסת ברודוס

(44) ישיבת הכותל (אליעזר פרנקל)

(45) בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)

(46) ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)

(47) הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)

(48) בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)

(49) חפץ חיים בפתח תקוה

(50) זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)

(51) ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)

(52) ההולנדי (אירית שור)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מרקו  ביום 30/01/2019 בשעה 12:51

    טור מרתק! יותר מזה, היה מרתק הדיווח מהות"ל…
    מה לדעתך הבעיות עם מעבר הרכבת הקלה בגבעת שמואל? אילו טיעונים (הגיוניים) יכלו המתנגדים להשמיע? מעבר לטיעון אפשרי על כך שהמדינה לא יודעת להרים פרויקטים ולכן ירידת הערך ה"זמנית" היא לא לתקופה קצרה של שנתיים אלא תקופות ארוכות של 10 ו-15 שנים?

    • מיכאל יעקובסון  ביום 30/01/2019 בשעה 13:41

      מדובר רק ברכבת במפלס הרחוב והעבודות יהיו יחסית מהירות כך שהפגיעה בחיי היומיום באזור בעת ההקמה לא תהיה משמעותית. הפגיעה התחבורתית בגבעת שמואל תתרחש מכיוון לא צפוי כבר בשבועות הקרובים. בהתחלה חשבתי להקדיש רשימה שלימה לחוויותי מהדיון, אפילו דאגתי לתמלול ולתמונות, אבל לא חשבתי שזה יעניין מישהו.

      • עידן  ביום 30/01/2019 בשעה 19:27

        כתושב העיר,
        התוכל לפרט איזו פגיעה בגבעת שמואל צפויה להיות?
        תודה

      • מרקו  ביום 30/01/2019 בשעה 20:46

        למען האמת, כן יכול להיות טור מעניין. זה מקרה בוחן טוב להתנגדות מול תמיכת תושבים בפרויקט תשתיות, יחסי רשות גדולה ורשות קטנה, וכו'. סיקרנת אותי גם לגבי "הכיוון הלא צפוי" – מהו? ניתוב תנועה לכביש 4 בשבתות עקב העבודות על גשר יהודית? עבודות הקו האדום?
        אפרופו הקו האדום. העבודות על הרכבת הקלה – גם בתל אביב, גם בירושלים וכמובן פרויקט המטרונית בחיפה – כולם פרויקטים שבהתנהלות נכונה יכלו להתחיל ולהסתיים הרבה יותר מהר. בוודאי שיותר מהר מ-10 שנים של עבודות, נטו, על מקטעים שונים…
        מודעים במיוחד תושבי גבעת שמואל, שמכירים היטב את העבודות הראשונות שהיו בציר ז'בוטינסקי בואכה פתח תקווה (והיווה עבורם בעבר את דרך הגישה העיקרית לפתח תקווה), במה שנודע לימים בשם "ציר המוות". קטנה התגובה מלהכיל את רצף השנים האומללות שעבר (ועובר) המקטע הזה…

  • נתי  ביום 11/03/2019 בשעה 16:50

    נהנתי מהסיבוב שלך בקול תורה, אגב שפו להם שכולם נכנסים לשיעורים! ברוב הישיבות הבנתי שהרבה בחורים לא נכנסים לשיעור כי כאילו אין להם מה לשמוע שם… אולי בגלל שהצוות שם בגילאי שמונים יש להם עדיין מה לשמוע מהם.

  • hgec  ביום 23/10/2019 בשעה 22:05

    למה לא כתבת על הישיבה קטנה

להגיב על מרקו לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: