סיבוב בבית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31

בין כל אותם מבני מגורים שנבנו בשנות ה-30 וה-40 בתל אביב, הבניינים בצורת האות ח' שנבנו על זוג מגרשים צמוד הם מהמיוחדים ביותר. ברחוב שלמה המלך קיים מקבץ של אותם מבנים שהבולט שבהם הוא זה שתכנן האדריכל שלמה גפשטיין במספרים 33-31 ובנייתו הושלמה ב-1940. למרות שגפשטיין נהג לתכנן את בנייניו כשהם נקיים מקישוטים, בבית חביב ניתן למצוא שפע של קישוטים החל מהריצוף, דרך החזיתות ועד לתקרה. למרות שגפשטיין הוא זה שחתום על התכניות, יש אפשרות שאת העיצוב יצר אדריכל אחר שזהותו לא ידועה.

הבניין שימש כבית דירות להשכרה ובמשך שנים ארוכות פעל בו בית מגורים לנזקקים בשכר דירה נמוך במיוחד. חברי להקת "החברים של נטאשה" התגוררו בו בשנות ה-90 וכאן הם יצרו את השירים המוקדמים שהרכיבו את אלבום הבכורה שלהם. הודות לכך, הופיע הבניין בסרט תיעודי שנערך על הלהקה זמן קצר לאחר מכן ודרכו ניתן לראות כיצד היה הבניין עלוב ומוזנח. מצבו כיום מצוין והוא מתוחזק היטב.

ועל כך ברשימה זו.

.

ריצוף

.

מפת התמצאות

.

לאורך רחוב שלמה המלך מצויים כמה מבנים בצורת האות ח' השוכנים על זוג מגרשים צמוד

.

הבניין מורכב משני גושים וגוש שלישי המחבר ביניהם ומרחף מעל מבואת כניסה המוגבהת מעל למפלס הרחוב ואליה מגיעים במדרגות חגיגיות

.

האדריכל השקיע פחות בעיצוב הפיסולי של גושי הבניין, ויותר השקיע בפרטים הקטנים המקשטים אותו

.

.

(א) העיצוב

הבניין הזה הוא ללא ספק חריג בנוף הבנייה התל אביבי. העיצוב שלו שונה משאר המבנים שתוכננו לאורך הרחוב ובכלל באותן שנים. בתיק הבניין מתגלות תכניות אותן ערך האדריכל זכי שלוש, בן למשפחת למייסדי שכונת אחוזת בית עבור בעל הקרקע "שמואל הלמן מאלכסנדריה" ומשפחתו.

ב-1934 תכנן שלוש על מחצית משטח המגרש, וילה מרווחת בסגנון הבינלאומי. קומת הקרקע יועדה לחדרי היותר ציבוריים בבית שכללו חדר אוכל, מטבח, חדר עישון, משרד, טרקלין ואולם מבואה גדול. בקומה העליונה חמישה חדרי שינה כשלכל חדר יציאה למרפסת וכן שלושה חדרי רחצה.

.

1934: תכנית קומה א' של הוילה שתכנן במקור למגרש האדריכל זכי שלוש ולא בוצעה: טרקלין, חדר לעישון, משרד, חדר מנוחה, אולם, , חדר האוכל, מטבח, מזוה, חצר אנגלית – גובה תקרה 4.56 מ' (תיק בניין)

.

1934: בהתאם לרוח התקופה עיצב האדריכל זכי שלוש את חזיתות הבניין בסגנון הבינלאומי, חזית צד לכיוון צפון (תיק בניין)

.

 

במגרש הוחל כבר בסוף 1934 לצקת את היסודות לוילה שתכנן שלוש. כפי שמציינת האדריכלית פני גולדשמדיט שערכה תיק תיעוד מקדים לבניין, הבנייה של הוילה הופסקה וב-1936 נמכרה הקרקע לרפאל חביב.

החלפת הבעלות על הקרקע הובילה גם להזמנת תכניות חדשות. את מקומה של הוילה שתפסה רק מחצית מהשטח, תפסה כעת תכנית המנצלת כמעט את כל שטחו של המגרש המתפרס על פני כ-1,000 מ"ר. האדריכל שלמה גפשטיין תכנן כעת בית דירות המתנשא לגובה של חמש קומות, כשהקומה התחתונה היא קומת מרתף ולמעשה היא קומת קרקע נסתרת. שני גושי הבניין נפגשים במרכז המגרש, כשלכל גוש חדר מדרגות נפרד המקשר לשתיים או שלוש דירות בקומה.

.

1939: תכנית קומה בתכנון האדריכל שלמה גפשטיין – שתי דירות בנות 3-2 חדרים בכל אגף של הבניין (תיק בניין)

.

בעלי הבית טענו כי בתכנון היה מעורב אדריכל איטלקי, אבל קשה להאמין שבעת שמלחמת העולם השנייה השתוללה, והארץ נשלטה בידי הבריטים, אז היה כאן נתין איטלקי, ועוד כזה שלא טרח לחתום על התכנית. בכל מקרה, על התכנית חתום האדריכל שלמה גפשטיין שהיה מבכירי אדריכלי הסגנון הבינלאומי בתל אביב, ורק לאחרונה פרסמתי כאן רשימה על בניין נוסף בצורת ח' שהוא תכנן במגרש כפול בפינת הרחובות גורדון ובן יהודה. מהיכרות עם המבנים שתכנן, קשה למצוא כאלה שבהם גפשטיין השתמש בקישוטים כמו כאן, ולכן הסברה שהיה מעורב אדריכל נוסף עם גישה עיצובית שונה. יחד עם זאת, למשל בבניין שתכנן גפשטיין במפגש הרחובות גורדון ובן יהודה יש שימוש בטיח דמוי חיפוי אבן, מה שמצביע על שאיפותיו של האדריכל, כשכאן ניתנה לו ההזדמנות והתקציב והוא ציפה חלק מחזית הבניין באבן בעיבוד טובזה.

המרכיבים שבולטים בבניין הם:

(1) בריכת דגי הזהב ששוכנת ממש צמוד למדרכה. היא אמנם ריקה אבל נראית מצוין ובולטת הודות לצורתה ולשימוש במשבצות אבן בצבעי שחור ולבן. 

(2) הסימטריה המוקפדת בכל חלקי הבניין. אדריכלי תל אביב נמנעו באופן עקבי משימוש בסימטריה. גפשטיין דווקא היה חריג וכן חזר  ועשה בה שימוש. היא מופיעה בגרם המדרגות הכפול המקשר בין הרחוב ובין המבואה לבניין שנמצאת במפלס גבוה בקומה ממפלס הרחוב, היא ממשיכה בעיצוב הגושני של הבניין ומגיעה גם לזוג הכניסות לכל אחד משני גושי הבניין.

(3) המבואה המושקעת במיוחד וכוללת סדרה של מבואות שמקשרות באופן הדרגתי בין המרחב הציבורי ובין זה הפרטי בשרשרת של שטחים פתוחים וסגורים. מתחילים בבריכת הדגים, המדרגות העולות, רחבה פתוחה לשמיים בה משולבים שני ספסלי אבן, לאחר מכן מבואה מקורה בה בולט ריצוף דמוי שטיח ו"תקרת קסטות". לאחר מכן לכל אחד משני האגפים יש מבואה פנימית מרווחת שגם בה מופיע הריצוף המרשים ובקירות יש גם גומחות דקורטיביות. חדר המדרגות מקיף פיר בו שולבה מעלית שכיום אינה פעילה.

(4) גם ללא תהליך שימור מוגזם שמזכיר בסופו של דבר בית בדיסנילנד מאשר כזה בתל אביב, הבניין נראה נהדר לאחר שעבר שיפוץ ומתוחזק ברמה סבירה. רק את הבריכה היה ראוי להחזיר לפעילות.

. . .

(ב) הסיפור

סיפורו של "בית חביב" לא פחות מרתק מעיצובו האדריכלי. השילוב בין עיצובו הראוותני ובין הפיכתו לבית מחסה, הוא חלק בלתי נפרד מהמעמד הייחודי שהבניין תופס. עצם העובדה שמקים הבניין היה מזרחי, הוא עניים חריג בלב "העיר הלבנה".

גם חברי להקת "החברים של נטאשה" שהגיעו מהפריפריה או היגרו לכאן מברה"מ לשעבר, היא נדבך שמוסיף לסיפור אבק כוכבים. החברים שהיו חסרי כל, התגוררו בבניין בתמורה לשכר דירה זעום בסוף שנות ה-80. כאן הם שקדו על כתיבת והלחנת שירי אלבום הבכורה שלהם שיצא ב-1990. לפי עדותם, את השירים הראשונים הם הציגו תחילה בפני בעל הבית, יעקב חביב, בנו של מקים הבית שאת דעתו העריכו. הם אף בחרו להציג אותו עם חלק ממשפחתו על עטיפת האלבום. בתו של חביב גם הופיעה על לוגו הלהקה, בו הם משתמשים מידי פעם עד היום.

בסרט התיעודי "כל האנשים הבודדים" שיצר אשר טללים רגע אחרי יציאת אלבום הבכורה של הלהקה, הוא ביקר איתם בבניין ותיעד את המתרחש בו. כאן אפשר לראות אתה סרט ובדקה ה-33 מופיע הבית על חדריו הפנימיים. יעקב חביב ומשפחתו מופיעים גם הם, כשבאחד מהחדרים מצוי משרדו המבולגן ועל השולחן בין הרים של ניירות מציץ גם האלבום של "החברים של נטאשה" עם תמונתו של חביב ומשפחתו.

המצב הירוד של הבניין כפי שמופיע בסרט מלפני שלושים שנה, רחוק ממצבו הנוכחי. כיום הבניין מתוחזק היטב, עדיין בידי בני משפחת חביב.

.

.

.

(ג) האדריכל

שלמה גפשטיין נולד ב-1882 באודסה, כיום בדרום אוקראינה, ואת הכשרתו המקצועית כאדריכל קיבל באקדמיה לאמנות ואדריכלות בסנט פטרסבורג שברוסיה. בשנים אלה הפך גפשטיין למקורבו של זאב ז'בוטינסקי ועבד. בהיותו בן 40 היגר לגרמניה ושנתיים לאחר מכן, בגיל מבוגר יחסית, המשיך לארץ ישראל והתיישב בתל אביב.

לאורך חייו שילב בין אדריכלות ובין עיתונות ובכך ביטא את יכולותיו האינטלקטואליות הגבוהות. מגיל צעיר פרסם מאמרים וידיעות בעיתונות, תחילה בעיתון "ראזסבייט" במהדורתו הרוסית בו שימש מזכיר מערכת, ובהמשך גם במהדורה הברלינאית בה שימש כעורך. עם הגיעו ארצה פרסם ב"דואר היום" והיה עורכו לתקופה קצרה. בהמשך פרסם ב"המשקיף" ו"חרות". הוא עבד שנים ארוכות כאדריכל ברוסיה ובגרמניה.

בארץ המשיך גפשטיין לעסוק בכתיבה ולבד מפרסום מאמרי דעה, ערך ופרסם ספרים בנושאים הקרובים ללבו. עדות להערכה לה זכה ניתן למצוא בתפקידו כנציג תנועת הצה"ר במועצת עיריית תל אביב, בהמשך בהתמנותו לנשיא כבוד של מכון ז'בוטינסקי. עם מותו זכה במסע לוויה מכובד שיצא מ"המצודה" ברחוב המלך ג'ורג' ובין מספידיו היה מנחם בגין.

עד ל-1950 תכנן בעיקר מבני מגורים, כשלפחות מבנה תרבות אחד שתכנן הפך לנקודת ציון – קולנוע אלנבי, שניצב היה ברחוב אלנבי 58 עד שנהרס לפני שנתיים. המבנים שתכנן התייחדו באיכותם העיצובית ולכן גם רבים מהם הוכרזו כבתים לשימור. בתחילת שנות ה-50 סגר את משרדו הפרטי והצטרף למינהל ההנדסה בעיריית תל אביב, שם עבד עד לפרישתו לגמלאות.

הוא ניפטר ב-1961 בגיל 79. בהספד שפרסם אייזיק רמבה, עורך עיתון "חרות" ביום השנה למותו של גפשטיין, הוא תאר את אישיותו: "אופיו האישי גילה אצילות-נפשו. ללא התגנדרות. בלי קורטוב קל שבקלים של סנוביזם אינטלקטואלי. כל אשר בא אתו במגע למד מה רב היה חינו של האיש, אשר למרות שלא חונן בכשרון דיבור, היה מצודד נפשות במיטב ההגדרה של מושג זה. …הוא לא הכיר בזיקנה. התהלך, דיבר וכתב כאילו היה בן שלושים וכאילו לא חרטו השנים חריטות עמוקות לא רק בפניו, אלא בגופו כולו" (חרות, 2.10.1962).

.

באירועי "בתים מבפנים" שהתקיים באביב האחרון, הדריך האדריכל דקל גודוביץ סיור בעקבות בריכות הדגים הנשכחות של תל אביב שכלל גם את הבריכה הזו

.

גודוביץ בפעולה

.

המדרגות המקשרות בין הרחוב ומבואת הכניסה משלבות בתוכן בריכת דגים שכיום היא ריקה ומוזנחת אבל היא שלימה

.

המדרגות עוצבו באופן סימטרי

.

.

(ד) בריכת הדגים

"כל הבניין לקוח מפנטזיה ספרדית או איטלקית", סיפר האדריכל דקל גודוביץ שהעביר כאן סיור בעקבות בריכת הדגים הנמצאת בחזית הבניין ואותן סקר. "בריכת הדגים היא הגדולה ביותר שיש בתל אביב, זו בריכת שחייה אולימפית לדגים ולא רק שהיא גדולה, זו גם מערכת של בריכות עם מזרקה שהשמיעה רעש. הכל גדול, מושקע ואין עוד בריכה כזו בממדים, בחומרים. אלה דברים שלא מוצאים בבריכות אחרות". הוא מפרט: גילוף האבן בדפנות הבריכה הוא יוצא דופן, לרוב הדפנות מלבניות או עגולות וכאן יש מוטיב שונה שמשלב בין הצורות.

"זו גם הבריכה היחידה שיושבת צמוד למדרכה וממש על הרחוב. לרוב בריכות הדגים הן נסתרות ומוקמו מאחורי גדר, בחצר או בלובי. אלא שכאן האדריכל נתן את הבריכה לעיר".

האם באמת היו דגים בבריכות?

"בטח שהיו דגים. בכל הבריכות היו דגים. בחלק זה החזיק שנה, בחלק חמש ובחלק עשר שנים, אבל היו דגים ואנשים עדיין זוכרים אותם".

.

הסימטריה שולטת בעיצוב הבניין ומודגשת במדרגות העוטפות את הבריכה, כשמעליה מזרקת מים

.

המזרקה

.

שפת הבירכה מורכבת משילוב של אבן אדומה ולבנה, וקרקעית הבריכה מצופה בשילוב של משבצות שחור ולבן

.

הפתחים המשולבים במדרגות נועדו לאוורר והלאיר את קומת הקרקע הנסתרת והמייחד אותם הן הקשתות

.

במדרגות שולבו באבן הלבנה פסי אבן שחורה

.

הבריכה במבט מלמעלה

.

המדרגות

.

שני ספסלי אבן בנויים צמודים לחזיתות הבניין משני צידי הרחבה שבמבואת הבניין

.

בחצר הפנימית יש מרפסות משני צידיה וחזית מעוטרת. למרות שמדובר בגושים פשוטים וקפסתיים, יצר בהם האדריכל מגרעות ובליטות כך שלא יהיו קופסאות פשוטות

.

מבט מלמטה

.

מבואת הכניסה היא מהמרשימות שנבנו בבתי מגורים בתל אביב של שנות ה-30 (ואולי גם עד היום): החל מהריצוף דמוי השטיח, דרך עיצוב הכניסות ועד לתקרה

.

תקרת המבואה מדגישה את העומק

.

משני צידי הבמואה מצויים הכניסות לבניינים, כניסה לכל בניין והן שתיהם זהות למעט לוחות הזכוכית המעוטרים באחת הכניסות בדימויים של 12 שבטי ישראל

.

ריצוף בשלושה צבעים

.

מבט אל הרחוב 1

.

מבט אל הרחוב 2

.

בכניסה השנייה נהרס חלק ממסך הזכוכית

.

זכוכית צבעונית

.

דלתות הכניסה המקוריות כמו גם פרטים נוספים שרדו בשלמותם

.

מבואה פנימית ומרווחת מקשרת לחדר המדרגות שבמרכזו פיר בו שולבה מעלית שאינה פעילה עוד

.

גומחות דקורטיביות משני צידי המבואה לבניין, ומעליה מדבקה של לקהת ,החברים של נטאשה" שהתגוררו בבניין לפני שלושים שנה

.

שריד אחרון של החברים של נטאשה שהתגוררו כאן בשנות ה-90. בעטיפת האלבום מופיע יעקב חביב שהפעיל בבניין מלון דירות

.

 

מבט חזרה אל הכניסה (מסך הזכוכית משמאל חסר)

.

הריצוף דומה לריצוף במבואה החיצונית אלא שהוא בפרופורציות קטנות יותר

.

דלת הכניסה למעלית

.

פיר המעלית

.

המדרגות מעוצבותב אלגנטיות חריגה עם מגרעת לפתח החלון

.

יש קומת מרתף (שהיא למעשה במפלס הרחוב)

.

בכניסה השנייה המבואה משמשת לאחסון אופניים

.

12 השבטים

.

 

גומחות משני הצדדים שמתאימים לפסלי ישו והבתולה

בתים נוספים בתל אביב עליהם כתבתי לאחרונה:

.

בית הדר (קרל רובין)

רופין 40 (אריה קרפץ)

גורדון 79 (סם ברקאי)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

סמטת שפ"ר 10+9 (עמיר פלג ועדי גל)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להגיב על מיכאל יעקובסון לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: