סיבוב בשכונת מגורים בבאר שבע שתכנן אריה שרון

בדרך לפגישה החלטתי לעצור ולראות חלק משכונה ב', אחת משכונות המגורים שלא הכרתי בעיר. לפגישה אחרתי בעשר דקות אבל היה שווה את זה.

לאורך 15 שנים היה מעורב האדריכל אריה שרון בתכנון שכונת מגורים במרכז באר שבע. לאורך התקופה תכנן ובנה משרדו של שרון מבני מגורים בשכונה, תחילה בשיתוף האדריכל בנימין אידלסון ולאחר מכן עם בנו האדריכל אלדר שרון.

ניתן לזהות טיפוסי מבנים שונים שנבנו כל אחד בתקופה אחרת ומייצגים את השינויים שחלו בגישת התכנון של המשרד. אך מבין הטיפוסים מרתק במיוחד הוא טיפוס מבנה עם חצר פנימית שניתן למצוא בו הד לדגם של "מעונות עובדים" שבתכנונו השתתף שרון 25 שנה קודם לכן בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מזגנים

.

.

מפת התמצאות

.

(1) תכנית השכונה

ב-1960 הוזמן משרדם המשותף של האדריכל אריה שרון ובנימין אידלסון לתכנן שכונת מגורים לאלף משפחות במרכז באר שבע. בהתאם לרוח התקופה, תכננו האדריכלים את סביבת המגורים הרחוקה ביותר מסביבה עירונית. גושה זו שהתפתחה בתחילת המאה העשרים, הגיעה לשיא מיד לאחר מלחמת העולם השנייה וניתן למצוא כמוה רבות בערים במערב ובמרכז אירופה ובישראל היה זה הדגם השולט.

השכונה היא גן גדול בו פזורים מבנים, ממש כמו קמפוס אקדמי בסגנון אוניברסיטת תל אביב. הרחובות הם גבולות ולא מקום בו קיימת התרחשות. לכן, הבניינים ניצבים בנסיגה מהרחוב וכל הפעילות מכוונת כלפי פנים השכונה. היות והרעיון מנוגד בסופו של דבר לאופי האנושי (למרות שעל הנייר יש ברעיון משהו הגיוני), התוצאה היתה שהסביבה נותרה קרחת מכאן ומכאן. ההזנחה של החצרות והעליבות שנותרה בהן מעידים על הערכה דלה של התושבים לאותם שטחים פתוחים. הרחובות נותרים משטחי אספלט המאפשרים נסיעה מהירה.

לאורך 15 שנה תכנן שרון ובנה את הבניינים בשכונה. בתקופה זו החליף את שותפיו וכך גם סגנון הבנייה השתנה: את מקומו של אידלסון (שחבר לאדריכלים יעקב הרץ וגרשון צפור ופתח משרד נפרד), תפס בנו האדריכל אלדר שרון (שנפרד קודם לכן משותפות עם האדריכלים אלפרד נוימן וצבי הקר). אידלסון התבסס בתכנית שלו על רשתות, קווים ישרים, פרופורציות הרמוניות. בניינים בולטים שיצרו השניים וגישה זו בלטה בהם, היו בית הסוכנות ברחוב קפלן ובניין תיאטרון בית ליסין, שניהם בתל אביב. שרון הבן עסק בעיקר בצורניות משחקית. בניינים בולטים שיצרו השניים וגישה זו בלטה בהם, היו בניין הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומבנן בשכונת גילה בירושלים ששימש כהוסטל לעולים חדשים.

מרכיב בולט בתכנית היה מגוון הבניינים שתוכננו: מבנים טוריים, מבנים קובייתיים, בתי חצר ומבני שטיח המורכבים מרצף של קוטג'ים. היות וביצוע השכונה התארך, לא תכנן שרון את כל הבינוי בה, אלא את רובו. כך לדוגמה בפינה הצפון-מערבית תוכנן מבנה רב-קומות ולצידו מרכז מסחרי שמופיעים בתכנית של שרון באופן עקרוני את את תכנונם המפורט ביצעו אדריכלים אחרים. גם את מוסדות החינוך בחלק הדרום-מערבי ולצידם שורה של רבי-קומות – תוכננו כולם בידי אדריכלים אחרים.

.

תכנית השכונה שתכנן שרון עם אידלסון ושרון (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה שרון)

.

.

(2) טיפוס קוביות הבטון

עצרתי לבקר בשניים מהטיפוסים שנבנו: הטיפוס של מבני החצר והטיפוס של המבנים עם החזית המשחקית. אך טיפוס שלישי שפחות ייחסתי לו חשיבות היה המוקדם מבין כולם ואותו תכננו שרון ואידלסון. טיפוס זה, יותר מהשאר, בולט הודות לשימוש בבטון החשוף. בשונה משיכונים אחרים שנבנו באותה עת, יצרו כאן האדריכלים קוביות מגורים כשכל חזית שונה באמצעות היקף השימוש בבטון החשוף לעומת הטיח.

הדירות כוללות שני חדרי שינה עם סלון ומטבח המאורגנים כולם בתכנית ריבועית המשתלבת היטב עם שלושת הדירות האחרות הקומה אל תוך הקופסה. עיון בתכנית הדריה מגלה עד כמה מרשים המאמץ שעשו האדריכלים כדי להימנע משימוש במסדרון דירתי שזולל לרוב שטח מיותר. בישראל תתקשו למצוא דירה ללא מסדרון, זה הכל עניין של יצירתיות ובעיקר כשרון.

.

תכנית (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה שרון)

.

חזיתות וחתך (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה שרון)

.

חזיתות (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה שרון)

.

את הבניינים המוקדמים במתחם תכנן האדריכל אריה שרון במשותף עם האדריכל בנימין אידלסון – שניהם זכו בפרסי ישראל

.

בדומה לשיכונים אחרים שנבנו בעיר באותה עת, גם בבניינים אלה שולט הבטון החשוף

.

.

(3) טיפוס בתי החצר

לאורך רחוב בן יהודה תוכננו ארבעה מבני חצר. בין בניין לבניין מפרידים מגרשי חנייה או חצרות נשכחות, שבמזל משרד השיכון שתל בהם עצים לפני חמישים שנה וכיום הם מעניקים לסביבה צל ואווירה מלבלבת. קשה לתחזק שכונה (או עיר) שחלק גדול מידי בה מצוי בשכירות של סטודנטים וגם המצב הכלכלי של התושבים הוא לא הכי טוב, בעיקר של אלה שמתגוררים בשכונות הותיקות ומציאות זו באה לידי ביטוי במצב התחזוקה והחזות הירודים של סביבות המגורים בשכונות אלה.

מבני החצר מורכבים בעיקרם משני גושים בצורת האות "ו", כשבחיבורים ביניהם ניצב שער המתנשא לכל גובה הבניין. השער מקורה וחדר המדרגות המעוגל והאטום חוסם חלק משטחו. שני חדרי מדרגות נוספים מצויים בתחום החצר הפנימית. החצר מרוצפת וכוללת ערוגות עם עצי צל. כך נוצר מצב שהחצרות האלה נעימות יחסית לאורך השנה, אבל הבעיה היא שהריצוף וממדי החצר יוצרים מפגע אקוסטי, כך שניתן לשמוע בדירות את אלה שמשוחחים בחצר וההפך. מספיק שזוג חסר מודעות ישוחח בשקט במטבח של אחת הדירות על מצבם הפיננסי, וגם אתם תדעו מי חייב להם כסף והיכן הם השקיעו את כספם.

הד ל"מעונות עובדים" שתכנן שרון בשנות ה-30 בתל אביב מקבל כאן נוכחות. אפשר להשוות ביניהם: (1) הבניינים מטויחים בטיח גס בגוון חול, בשונה מהטיח הלבן והחלק של תל אביב. (2) שלוש קומות המגורים מתנשאות על קומת עמודים מפולשת (יש גם קומת מרתף למקלט בתת-הקרקע), בשונה מקומת הקרקע הסגורה המוקדשת לדירות בתל אביב. (3) חלוקת הגושים קטנה יותר, בשונה מהחצר הגדולה והמוארכת בתל אביב. (4) אין מרפסות, לעומת המרפסות שתכנן במעונות העובדים בתל אביב – חלקן מרפסות זיז וחלקן שקועות. (5) לעומת ראשי ההסתדרות, שחקנים, אדריכלים ושאר כאלה הקרובים לצלחת שאכלסו את הדירות במעונות התל אביבים, כאן גרו אלה שלא.

לפני שבועיים פגשתי את האדריכל דן איתן באירוע שנערך בחצר מעונות עובדים ברחוב פרישמן לכבוד הספר החדש על אריה שרון (בסיום הרשימה כאן אתייחס לספר). שאלתי את איתן בן ה-87 אם הדגם של "מעונות עובדים" השפיע על יצירתו. הוא ענה מיד "בטח", והביא כדוגמה את "שכונת הניצחון" שתכנן בדימונה. הוא הוסיף שגם בשנות השמונים הוא תכנן בתי חצר בשכונת גילה בירושלים והדגם של מעונות עובדים יושב אצלו בזיכרון לכל אורך השנים.

.

תכנית קומה (באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה שרון)

.

בסוף שנות ה-60 תכנן שרון מקבץ של 4 מבני חצר, מעין גרסה מאוחרת ל"מעונות עובדים" שתכנן בשנות ה-30 בתל אביב

.

בשונה מהגרסה התל אביבית בה המבנים כוללים קומת מגורים במפלס הקרקע, כאן כל המתחם מתנשא על קומת עמודים ופתוח לזרימת תנועה רגלית ורוחות לכל כיוון

.

משמאל מציץ הרב-קומות הראשון בבאר שבע אותו תכננו האדריכלים משה לופנפלד (עובד לשעבר במשרדם של שרון ואידלסון) וגיורא גמרמן ותוכנן במקור להיות חלק ממתחם מגורים מיוחד שלא נבנה

.

את החזית השטוחה מגוונים פתחים בולטים כשהשטח בין הבניינים לרוב כולל רחבות חנייה מכוסים באספלט

.

בכל מבנה חצר יש שני שערים הנמתחים לכל גובה הבניין ודרכם נכנסים אל החצר הפנימית, כשחדר המדרגות בולט אל השער

.

1969 (צילום: רן ארדה, באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה שרון)

.

1969 (צילום: רן ארדה, באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה שרון)

.

השער מקורה והשביל הצר עובר למרגלות חדר המדרגות המעוגל

.

המבנים זהים וכל שער נראה אותו הדבר וגם כמעט ולא נערכו שינויים לאורך השנים. קל מאד להתבלבל. בכל מבנה חצר יש שני שערים כאלה, כך שבסך הכל יש שמונה שערים במתחם

.

חדר המדרגות מעוצב כגוש דומיננטי ואטום

.

החצר מורכבת מרחבה מרוצפת בה משולבות ערוגות והסביבה כולה מוצלת היטב הודות למבנה ההיקפי ולעצים שכבר בני חמישים

.

חצר נוספת נראית אותו הדבר. הבעיה בכאלה חצרות אינטימיות היא אקוסטית – מכל דירה ניתן להאזין לשיחות אך גם מי שיחות אלה עלולת להפריע למי שמנסה לנוח. בעת הסיבוב היה מאד קל לשמוע שיחה שנערכה באחת הדירות בין בני זוג ועסקה במצבם הכלכלי. הכל שומעים כאן. האינטימיות היא אשליה.

.

בשני אגפי הבניין בהם אין שער ניצבים גושי המדרגות בפינת החצר, כשבכל קומה יש גשר המקשר לדירות

.

קומת העמודים. מימין יש פתח יציאה ממקלט תת-קרקעי שיש בכל מבנה

.

עוד בקומת העמודים: בריכת דגי זהב / ארגז חול / ערוגה / חור בטון

.

כאן היא מלאה באבנים

.

כאן גם אבנים וגם חול

.

הפתחים מעוצבים כמגרעות ומדגישים את הפתחים הכהים על רקע החזית הבהירה

.

חזית כפולה

.

גשר המקשר בין המדרגות לדירה

.

 

כניסה למדרגות כוללת ארון חשמל, תיבות דואר (6 דירות בכניסה), לוח מודעות ופח מיחזור

.

גם בכניסה הזו תמצאו אותו דבר + קביים

.

הודעה מהוועד "לכל הדיירים החדשים" המעידה על תחלופה גבוהה

.

גם במבנה החצר הסמוך על לוח המודעות הותיר הוועד מודעה

.

פיר 01

.

פיר 02: הלוחות האנכיים נועדו למנוע מבט פולש ולפתור אקוסטית רעשים, אך בפועל שומעים כאן הכל

.

כניסה ד'. יש למטה מקלט. אין מעלית.

.

חדר המדרגות מעוגל. רצפת טראצו שחוזרת ומופיעה גם במעקות הבנויים כולם באיכות גבוהה והשתמרו היטב לאורך חמישים שנה. הטיח כמו בחזית הוא טיח גס

.

כניסה לדירות

.

מעקה הטראצו הרחב מגיע עד לדירות וניתן להניח עליו כוס תה או עציץ, ואפשר גם להשאיר אותו נקי

.

מבט ממרום המדרגות דרך השער אל שכונת בתי הפאטיו הסמוכה

.

.

(4) טיפוס החזית המשחקית

בשונה משני הטיפוסים שהבאתי עד עתה בהם היה ערך מוסף לתכנית הדירתית או למבנן, הטיפוס המאוחר שבתכנונו מורגשת גישתו של אלדר שרון חוזר לשיכון טיפוסי כשהתרומה היחידה היא בעיצוב החזית וביצירת משחק צורני. במקור החזית הצטלמה נהדר כשקרני השמש פגעו בבליטות שנראו כמו אלמנטים של בנייה מתועשת. הבליטות יצרו חזרתיות פשוטה אך עשירה, בעיקר כשהמבט היה בזוית של עשרים או שלושים מעלות מהחזית. אלא שכיום עם כל תופסת המזגנים, הכביסה והסורגים שהצטרפו לחזית באופן אקראי, קשה לראות את החזית המקורית.

.

מבנים טוריים המתייחדים בחזית הנראית כמו מורכבת מגושי משחק

.

החצרות המשותפות כולן מוזנחות

.

חזית

.

1969 (צילום: רן ארדה, באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה שרון)

.

1969 (צילום: רן ארדה, באדיבות ארכיון עזריאלי לאדריכלות; אוסף אריה שרון)

.

יש מבנים טוריים ויש קוביות

.

המזגנים מפריעים בחזית אך במקור המשחק הצורני היה בולט יותר

.

המשחק הצורני מודגש בעיקר כשקרני השמש פוגעות בבליטות

.

מבט מלמטה

.

גם ללא קרני השמש המשחק נחמד

.

כניסה

.

במדרגות

.

החצר מוזנחת, מפורקת ומתפוררת

.

.

(5) שיכון טורי נוסף מחוץ למתחם אבל שווה עצירה

את הבניין שנמצא ממש מול בנייני החצר לא תכנן אריה שרון, אבל עדיין הוא מרשים.

הוא נמתח לאורך עשרות רבות של מטרים כשהוא יוצר באופן חריג דופן לרחוב. עדיין הוא לא ניצב בקו אפס של המגרש ואינו יוצר בלוק עירוני, אלא נסוג מקו המגרש כשחצר משותפת, מוגבהת ומוזנחת חוצצת בין המדרכה ובין הבניין. בנוסף, קומת הקרקע כוללת לצד הכניסות לבניין גם חצי קומה מפולשת, המאפשרת מבט רחוק מקצה אחד לקצה השני. גם היא ריקה ועזובה.

.

שיכון ארוך

.

חזית צד

.

קומת קרקע חצר מפולשת

.

מימין הכניסה לחדרי המדרגות ומשמאל חצר משותפת מוזנחת

.

ובהמשך הרחוב לא מפספס את המבנה שלאורך עשרות שנים היה הרב-קומות היחיד בבאר שבע. תכננו אותו לופנפלד וגמרמן – בקרוב מאד הספר.

.

.

(6) הריסה

המשכתי לפגישה. בדרך שמתי לב שמישהו הרס את החזית של הבניין שתכננו האדריכלים עדנה ורפי לרמן:

.

לפני

.

אחרי

.

.

(6) הספר

עם סיום התערוכה המקיפה על האדריכל אריה שרון שנערכה בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות, פרסם ד"ר ערן נוימן, אוצר התערוכה, את הספר "אריה שרון – אדריכל המדינה" (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2018). האלמנט הבולט בספר הוא ממדיו הגדולים. לבד מזה כולל הספר 531 עמודים עשירים בטקסטים, תכניות של פרויקטים, ותצלומים, גם של שרון, באתרים שונים ועם דמויות שונות – בעיקר משפחה, קולגות ומדינאים.

את הספר פותח מאמרו של נוימן "אריה שרון: חלוץ, אוניברסליסט, פרגמטיסט" שמעניק לשרון את מעמדו הרם אל מול שאר האדריכלים שפעלו כאן. אחריו מופיעים מאמרים של בני משפחה – האדריכל ארד שרון ואחריו יעל אלוני והאדריכל אבינועם שרון.

בדומה לתערוכה (עליה כתבתי כאן), גם הספר מחולק לתשעה שערים/נושאים. פרקים אלה חושפים כל אחד חלק אחר בעבודתו של שרון: חברותו בגרעין המייסד של קיבוץ גן שמואל, לימודיו בבאוהאוס בדסאו, מבנים בתל אביב של שנות ה-30 וה-40, בנייה בקיבוצים, שיכונים וכו'. כל שער נפתח בטקסט של נוימן, אחריו מאמר או שניים מוזמנים מאת חוקר או אדריכל ואחריהם הצגת פרויקטים רלוונטיים "על קצה המזלג" – חלקם מלווים בטקסט קצר וחלקם לא. הטקסטים שכתב נוימן הם המרתקים מבין הטקסטים בספר, זאת לעומת הטקסטים של הכותבים האורחים שחלקם כבר נכללו בספרים ומחקרים שפורסמו בעבר. לכן, נוימן יכול היה לדעתי לוותר על הטקסטים הממוקדים של הכותבים האחרים, למעט אלו של בני המשפחה שבפתח הספר.

העיצוב של הספר הוא החלק החלש. אני לא מתייחס לתמונות שחוזרות ומופיעות פעמיים (גם עם ציון אוסף וצלם שונים). גודלו של הספר מקשה על הקריאה ומחייב קריאה לצד שולחן עליו ישען הספר כבד המשקל. פתרון אחד היה פיצול לשני כרכים שסביר להניח היה מחייב את הגדלת התקציב. פתרון שני היה מצריך את הקטנת ממדי הספר, שימוש בדפים דקים יותר והגדלת מספרם. גם פריסת התמונות ביחס לטקסט לא שלימה וניתנת לשיפור ובכלל הפרופורציות האנכיות שנבחרו לספר אינן תואמות את פרופורציות הדימויים שהם ברובם אופקיים.

נוימן הצליח לתפוס את דמותו ופועלו של שרון וסביר להניח שהמשימה היתה קשה, גם בגלל הסיפור – היקף השנים בהם פעל שרון והמקומות והאירועים ההיסטוריים שליווה וחווה (באוהאוס, הקמת המדינה, קליטת עלייה גדולה, איחוד ירושלים, מעורבות באפריקה) וגם בגלל היקף העבודות שתכנן לבד ועם שותפיו השונים. לכן, למרות מחירו הגבוה של הספר, 280 שקלים, הוא בהחלט שווה את ההשקעה. את המאמר כאן על המבנים בבאר שבע כתבתי לפני שקראתי את הספר ובלי קשר אליו או לתערוכה, אך אני בטוח שבהמשך אכתוב על פרויקטים נוספים של שרון לא מעט הודות לפרסומם בספר זה.

.

.

תודה ליוני אבידן

רשימות נוספות על באר שבע:

.

באר אברהם (אלי ארמון)

קולנוע אורות (יעקב רכטר)

גן גדולי ישראל (ליפא יהלום ודן צור)

בניין המרכז האוניברסיטאי (ברכה ומיכאל חיוטין)

הפקולטה למדעיה רוח והחברה (אמנון ניב, רפי רייפר ונתן מגן)

בניין מדעי ההתנהגות (אלכס מייטליס וגרינברג-נוביצקי בן חורין)

עיריית באר שבע (שולמית נדלר, מיכאל נלדר, שמואל ביקסון)

הספרייה המרכזית ע"ש זלמן ארן (נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

הארכיון לתולדות ההתישבות בנגב ע"ש טוביהו

בניין ביוטכנולוגיה (ברכה ומיכאל חיוטין)

ספריית רפואה (אריה ואלדר שרון)

פארק קרסו למדע (אילן פיבקו)

הפקולטה למדעים מדויקים (אברהם יסקי יעקב גיל)

בית יד לבנים (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

בניין הפירמידה (משה לפונפלד וגיורא גמרמן)

בית הכנסת הבבלי (נחום זולוטוב)

מעונות הסטודנטים החדשים (בר אוריין, שוורץ בסנוסוף)

אנדרטת חטיבת הנגב (דני קרוון)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  ביום 17/11/2018 בשעה 19:41

    חלק משכונה ב בבאר שבע. זה החלק שלא הוקם בבהילות בעקבות גלי העליה ועדיין, לנוכח התוצאות, התל אביבים נכשלו במשימה.

  • יעל  ביום 18/11/2018 בשעה 16:07

    מה שמאפיין את כל האדריכלים אבירי הברוטליזם, הוא שהם לא התגוררו אפילו יום אחד בבניינים שהם תכננו.

  • hiladg  ביום 18/11/2018 בשעה 23:14

    אני גרה בסידני, אוסטרליה
    ואני לא מצליחה להבין למה אי אפשר לבנות פה בתי דירות שלוש קומות עם חדרי שינה ומרווחים בין הבניינים. בזמנו אלו היו בניינים משובחים ושכונות טובות. היום התושבים עברו לבתים עם מעליות, מרפסות ומזגנים. ועדיין אפשר היה לגדל בדירות הללו משפחה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: