סיבוב בשדרות בן גוריון 39 בתכנון יהודה מגידוביץ

הפעם הראשונה והיחידה שנכנסתי לבניין בשדרות בן גוריון 39 פינת רחוב גרץ 2 היתה לפני שש שנים עם רוני. חזרנו מביקור בהוצאת רסלינג שם לקחנו כמה ספרים של "שכונה-מדינה" שבדיוק הגיעו מהדפוס. אחר כך הלכנו אל גלריית הקיבוץ לראות תערוכה של אלימה ולבסוף הגענו לכאן לאכול פיצה.

לא עניין אותי אז הבניין, לא המדרגות ולא מי תכנן אותו. אבל כשעברתי כאן שבוע שעבר התעכבתי על הבניין שניצב ממול ואותו תכנן דב כרמי. זו היתה גם הזדמנות להתעכב על הבניין הזה מ-1935, אותו תכנן האדריכל יהודה מגידוביץ – מבכירי האדריכלים בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדרגות לגן עדן

מפת התמצאות

.

הבניין מתייחס למפגש הרחובות ומפנה לו מרפסות בולטות וגם חלון חדר המדרגות פונה בקצהו העליון אל המפגש

.

הגגון מדגיש את חדר המדרגות כמו גם החלון הצר והאנכי

מצב הבניין עגום: הטיח התקלף, ניצבע וסובל מכתמי נזילות. המרפסות בחלקן נסגרו

לכיוון שדרות בן גוריון מפנה הבניין גוש מעוגל עם מרפסות שקועות

את קומת הקרקע באגף הפונה לשדרות בן גוריון תופסת מסעדה איטלקית. במקור היתה כאן דירה שהוסבה ב-1963 למחסן רהיטים ולאחר מכן למכולת

החזית לרחוב גרץ כוללת פתחי חלונות ממסוגרים ומרפסות שקועות. גדר המתכת המקורית מורכבת מרשת ברזל שנותרה שלימה

.

ההזנחה והזלזול בשטח שמחוץ לדירה

.

מרפסות מעוגלות חוזרות ומופיעות גם במפגש חזיתות מערב וצפון

.

לבניין יש שתי כניסות כשהבולטת פונה לחזית של רחוב גרץ ומודגשת בחלון אנכי המחולק באמצעות מסגרות מתכת צבועות באדום כהה

.

מבעד לחלון מציצות המדרגות

.

-פתח הכניסה נותר ללא דלתות העץ המקוריות ורק גגון בנוי מגן עליו

.

.

(1) תולדות

שנות ה-30 סימלו שגשוג כלכלי ליישוב העברי בארץ ישראל בכלל והתפתחות מואצת של תל אביב בפרט. ההון הכלכלי והאנושי הביא לגידול אדיר ומהיר בעיר העברית הצעירה. הבתים בשדרות בן גוריון שנקראו אז שדרות קרן קיימת, נבנו תחילה כבתים פרטיים בני קומה או שתיים, אך עד מהרה פינו אלה את מקומם לבתי דירות בני שלוש או ארבע קומות. ביתם של דוד ופולה בן גוריון הוא מהדוגמאות הבודדות שנותרו ברחוב לאותם מבנים קטנים שהיו כאן לרגע קצר.

את הבניין השוכן על מגרש פינתי, 628 מ"ר שטחו, במפגש הרחובות בן גוריון וגרץ יזמו בני הזוג מרים ויצחק גרודז'ינסקי. בנייתו הושלמה ב-1935 לאחר תשעה חודשי בנייה. הוא יועד כולו למגורים והכיל תשע דירות. כמו בכל הבתים באזור, גם כאן מקיפה את הבניין רצועה שיועדה לרווח בין בתי העיר ולאפשר גינה שתוסיף צמחייה לעיר. כיום הגינה ריקה מצמחים למעט מספר מצומצם של עצים ושיחים והחצר העורפית משרתת בעיקר את המסעדה. ב-1963 הוסבה הדירה בקומת הקרקע הפונה לשדרות בן גוריון למחסן רהיטים, אז גם נפרצו הפתחים במעקה המרפסת המעוגל ובגדר המגרש. לאחר מכן הפך שטח הדירה למכולת ששרתה את תושבי האזור וכיום היא מסעדה איטלקית. הבניין לא עבר תהליך של שימור או חידוש. מצבו העגום מעיד על הזנחה בת יותר משמונים שנה.

.

1934: תכנית

.

1934: חתכים

.

.

(2) הבניין

המהפך שעבר האדריכל יהודה מגידוביץ היה מרשים. מאדריכל שעיצב בשנות העשרים בניינים בסגנון אקלקטי, עבר בשנות השלושים לעצב ברוח הזמן בסגנון הבינלאומי. כפי שציין האדריכל גלעד דובשני במונוגרפיה שפרסם על מגידוביץ, המהפך בוצע "מבלי שייפגעו האיכויות האדריכליות של בנייניו". הבניין שתכנן בשדרות בן גוריון הוא דוגמה להצלחה שלו לאמץ את הסגנון.

את העיטורים שהופיעו במעקות, בחזיתות ובפתחים בבניינים שתכנן בשנות העשרים, החליפו בשנות השלושים משטחים נקיים עם קוים מעוגלים, חדרי מדרגות עם חלון תרמומטר אנכי המסתיים בחדר כביסה בגג. חלון צר וגבוה זה הוא שתופס את מירב תשומת הלב כשמתבוננים בבניין בשדרות בן גוריון 39,. נוסף לו, מרפסות שקועות יוצרות חיץ וקשר בו זמני בין פנים הדירות ובין הרחוב וגם תורמות לפלסטיות החזותית של הבניין.

האלמנט הבולט גם אם לא שמים אליו לב במבט ראשון ובשונה מהמבנים שתכנן בסגנון האקלקטי עשור קודם לכן, הוא חלוקתו לגושי בניין קופסתיים ושונים זה מזה. גושים אלה מאורגנים בצורת האות ח' סביב לחצר עורפית קטנה בתזמור פיסולי וחופשי – ללא המאפיינים של סימטריה וללא סדר וארגון ממושמעים וצפויים. גם תכנית הבניין אינה צפויה וכוללת כניסה מרכזית ובולטת מכיוון רחוב גרץ וכניסה צדדית כמעט נסתרת בעורף הבניין. בעוד הכניסה הראשית מקשרת בכל קומה לזוג דירות דרך חדר מדרגות מרווח ומואר היטב הודות לפס החלון הפונה לכיוון מערב ובקצהו גם לדרום, הרי שהכניסה השנייה מקשרת בכל קומה לדירה אחת בלבד דרך חדר מדרגות צר יחסית ואפל יותר היות ופס החלון פונה לצפון ובכך נמנעות קרני שמש ישירות מלחדור פנימה. מיותר לציין שכל אחת משלוש הדירות בקומה שונות זו מזו בשטחן ובמערך החדרים. לרווחת הדיירים תוכננה גם קומת מרתף חצי חפורה, בה מוקמו מחסן לכל דירה ומקלט משותף.

כמו בשאר הבניינים שתכנן על מגרשים השוכנים במפגשי רחובות, גם כאן התייחס למפגש. ההתייחסות כאן מאופקת אם משווים את ההתייחסות שנהג מגידוביץ לעשות בשנות העשרים באמצעות גוף שלם ובולט כפי שניתן למצוא במלון גינוסר (מלון בן נחום, 1921, אלנבי פינת רוטשילד) או בית לוין (בית השגרירות הרוסית, 1924, רוטשילד פינת שד"ל).

.

1934: חזית מערבית לכיוון רחוב גרץ

.

1934: חזית לכיוון שדרות בן גוריון

.

.

(3) האדריכל

סיבוב בתל אביב בעקבות מבנים בולטים בעיר יכלול ללא ספק לפחות שניים-שלושה בניינים שתכנן מגידוביץ. ברחוב אלנבי מצוי ריכוז הבניינים הגבוה ביותר ורק בו ניתן לערוך סיור בעקבותיו. קשה לפספס את בנייניו, ולא משנה אם אלה מבני ציבור בעלי חזות חגיגית, או מבני מגורים יומיומיים. לאורך שנות העשרים והשלושים היה יהודה מגידוביץ מהאדריכלים הפוריים בעיר ואולי הפורה שבהם, כשבנוסף הוא שימש בתפקיד אדריכל העיר הראשון של תל אביב.

בין הבולטים באותם מבנים שתכנן מגידוביץ אציין את מבנה קאזינו גלי אביב (1922) ששכן בקצה רחוב אלנבי על שפת הים ונהרס. בית העמודים (1925) ברחוב רמב"ם. בית הכנסת מושב זקנים (1928) ברחוב אלנבי. בית הכנסת ע"ש מיסה (1934) ברחוב ליליינבלום ובניין קולנוע אסתר (1935, כיום מלון סינמה) בכיכר צינה דיזנגוף. שני האחרונים יהיו פתוחים לציבור באופן מיוחד במסגרת אירוע בתים מבפנים הקרוב שיתקיים בין התאריכים 22-20 בספטמבר.

מגידוביץ נולד ב-1886 בשטח שכיום הוא אוקראינה. השלים את לימודי האדריכלות באודסה ב-1910, עבד תשע שנים בארצו, היגר לארץ ישראל ב-1919 והתיישב בתל אביב. כשרונו הביא לו במשך חמישה עשורים עבודות רבות וגם משרות ציבוריות כשהבולטת בהן היא כאמור תפקיד אדריכל העיר הראשון של תל אביב. הוא ניפטר ב-1961. 32 שנים לאחר מכן פרסם האדריכל גלעד דובשני את הספר "יהודה מגידוביץ, אדריכל". הספר שלצערי אזל מהחנויות ורצוי שיודפס מחדש, הציג מבחר מעבודותיו לרבות שרטוטים ששוחזרו, והיה לאחת המונוגרפיות המוקדמות שיצאו על אדריכלים בישראל.

למרות חשיבותו של מגידוביץ ונוכחות הבניינים שתכנן בתל אביב, לא נמצאה לו עד היום כל הנצחה המתייחדת לו. אמנם הבניינים שבנה הם העדות המשמעותית ביותר לכשרונו ונוכחותו, חלקם הגדול שרד את השנים ויש כאלה שגם עברו תהליך חידוש , אך עדיין ראוי היה להנציח את שמו.

.

-המדרגה התחתונה כמו תמיד בבתי הסגנון הבינלאומי היא מדרגה רחבה יותר עם התעגלות בקצה – כמחווה מזמינה לבאים בשערי הבית

.

חדר המדרגות רחב ומאפשר לשלוח מבט אל קצהו

המעקה מזכיר קצת מנורת חנוכה

.

החלון מתחיל מאמצע מהלך המדרגות ומגיע עד לגג

.

החלון מאיר את חדר המדרגות אך לא ניתן לפתוח אותו ולכן הוא אינו מחדיר אוויר

.

חדר המדרגות צבוע בחלקו התחתון בצבע אוקר ובחלקו העליון מטויח בלבן

.

בכל קומה יש שתי דירות. מעל כל דלת שנועדה לאפשר אוורור מפולש בתקופה בה לא היה מיזוג אוויר מלאכותי

.

דוגמנית

.

בין המדרגות

.

מבט למטה

בצקהו פונה החלון דרומה

.

מבט אל התחתית

.

.

בקצה המדרגות חדר קטן שנועד לכביסה

.

החלון מורכב מלוחות זכוכית מחוסמת

.

מבט על שדרות בן גוריון ועל בית המגורים בצידו השני של הרחוב שתכנן האדריכל דב כרמי

כניסה נוספת נמצאת בחזית הצפונית והיא מקשרת לשלוש דירות נוספות בבניין

.

גם כאן חלון אנכי אלא שהוא ניתן לפתיחה

 

כאן גם שרדו דלתות הכניסה המקוריות

.

עץ, זכוכית וברזל

.

גם כאן מדרגות ומעקה דומים, אבל החדר קטן יותר ומקשר רק לדירה אחת בקומה

.

יש לשמור על השקט אבל אפשר להמשיך לגור בטינופת המוזנחת

.

כאן לא צבעו את חלקו התחתון של החדר אלא רק הותירו פס בגובה זהה

.

בקצה העליון של המדרגות חדר נוסף

בתים נוספים בתל אביב שכתבתי עליהם לאחרונה:

גורדון 79 (סם ברקאי)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

רופין 40 (אריה קרפץ)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: