סיבוב בבלפור 33 שמופיע על כריכת הספר בתים מן החול

עצרתי להסתובב בבניין שמופיע בכריכה הקדמית וגם האחורית של הספר "בתים מן החול", זה שיצר קאנוניזציה לסגנון הבינלאומי בתל אביב. את הבית ברחוב בלפור 33 תכנן המהנדס מרדכי רוזנגרטן ובנייתו הושלמה ב-1935. הוא אמנם לא מופיע בתוך הספר וגם זה שתכנן אותו לא זוכה בו להתייחסות, אבל כיום יש לאדריכלית ניצה סמוק, שכתבה את הספר, שפע של תובנות על יצירתו. המייחד את הבניין הוא מסך הזכוכית החוצץ בין חדר המדרגות ובין הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

עומד בשער

.

גם האחורי

.

מפת התמצאות

.

חלון הזכוכית שמופיע לכל רוחב חדר המדרגות במרכז החזית

.

מסך הזכוכית יפה גם 85 לאחר הקמת הבניין

.

אבל הוא לא מקורי, אלא הוחלף במערכת חלונות דומה אך לא זהה

.

המרפסות השקועות בקצות החזית נסגרו מזמן בחלונות וסורגים. הגדר נותרה מקורית אך מוטות הברזל כנראה גם הם הוחלפו

.

.

(1) תולדות

רחוב בלפור נקרא על שמו של הלורד ארתור בלפור שביקר כאן ב-1925 לרגל הנחת אבן הפינה לקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים (הוא ניפטר ב-1930). הרחוב זכה למעמד ציבורי גבוה. לאורכו נבנו כמה ממוסדות התרבות והבריאות המרכזיים בעיר: בית חולים הדסה, בית הבריאות "שטראוס", אולם "אוהל שם", בית ספר בלפור ובית ספר למסחר פיטמן. יותר מכל אותם מבני ציבור שהוקמו לאורכו, המאפיין המובהק של רחוב בלפור הוענק לו הודות לשתילת עצי הפיקוס המעטרים אותו לכל אורכו. למעלה הם מצלים על הרחוב ולמטה הם חודרים לתשתיות וליסודות הבתים וחונקים אותם.

בלפור 33 בנוי על מגרש גדול יחסית למגרשים באזור, 720 מ"ר שטחו, כפול משטח מגרש ממוצע. על תולדות הבניין ניתן ללמוד מהמחקר שערכו האדריכליות ציפורה שגב ודנה סוקולצקי שמשרדן המשותף שוכן ברחוב עין ורד, מרחק של עשרות מטרים בודדים מכאן והן שערכו תיק תיעוד מקדים לבניין ב-2015. בשנות העשרים בנה בו יזם הנדל"ן שלמה פיינגולד בית מגורים דו-וקמתי עם גג רעפים שנועד להשכרה. ב-1931 נמכר המגרש לאפרים ארבר שמכר אותו לקבלן הבניין אברהם ביזר. אשתו של ביזר ואשתו של אינג' מרדכי רוזנגרטן היו אחיות. הבית שבקושי היה בן חמש, נהרס ועל שטחו הוזמן רוזנגרטן לתכנן את בית המגורים הנוכחי שבנייתו הושלמה ב-1935.

.

1934: תכנית קומה – החזית הפונה לרחוב בלפור עם חדר המדרגות המרשים בחלק התחתון ומימין למעלה חדר המדרגות הפשוט באגף הצדדי (מתוך תיק התיעוד, באדיבות אדריכלית דנה סוקולצקי)

.

.

(2) הבניין

לניצול שטחו המלא של המגרש, בחר רוזנגרטן לבנות את הבניין בצורת האות ר' העוטפת חצר אחורית. ברוח התקופה הוא מעוצב בסגנון הבינלאומי. שני חדרי מדרגות מקשרים בכל קומה לזוג דירות. שלוש מהדירות הן בנות שלושה חדרים ודירה אחת היא של שניים וחצי חדרים. בגלל הפרשי הגובה הטבעיים במגרש נוצלה גם קומת המרתף לדירה, כשהגישה לחדר המדרגות האחורי היא באמצעות גשר צר שאינו מונע חדירת אור ואוויר לדירה הנמוכה.

האגף האחורי פחות מעניין והוא כולל חדר מדרגות עם פתחים סתמיים. האגף שפונה לרחוב בלפור הוא ששווה להתעכב עליו. הפלסטיות של הבניין נמחקה לימים, בעיקר בעקבות סגירתן של המרפסות השקועות שנקבעו בקצות החזית באמצעות חלונות ותריסים. כל מה שנותר מהעיצוב המרהיב שהשקיע המתכנן והקבלן הוא חדר המדרגות עם מסך הזכוכית שנמתח לכל גובהו ורוחבו של הבניין. למרות יופיו, לא מדובר בחלון המקורי, אלא בהעתק שנוצר לאחר שהחלון המקורי הוחלף לפני כשלושים שנה בעיצוב שונה. במהלך היום ניתן להשקיף מהרחוב אל חדר המדרגות המואר היטב באור טבעי. כשהאפלה יורדת עם ערב והתאורה בחדר המדרגות נדלקת אז המופע מרהיב לא פחות.

גם היום הבית שוקק חיים ומתוחזק יחסית טוב. ב-1948 נוספה לו דירה על הגג ובהמשך נסגרו המרפסות. כיום קשה להתרשם מחזות הבניין בגלל עצי הפיקוס שצמחו לגובה שלוש קומות ומסתירים.

.

בלפור 33 לאחר השלמת הבנייה: חלוקת מסך הזכוכית ערוכה באופן שונה מהחלוקה הקיימת (צילום מאת יצחק קלטר מתוך תיק התיעוד, התמונה המקורית נמסרה על ידי בנו של מתכנן הבניין)

.

.

(3) בתים מן החול

לפני שנתיים בדיוק פרסמתי כאן רשימה על בתי מגורים שתכננו צמד האדריכלים אוראל וזוהר בשכונת הדר בחיפה, בתים שבכולם חדרי מדרגות עם מסכי זכוכית מרהיבים. למרות ההכרה שזכתה לה תל אביב כבירת האדריכלות בישראל, חדרי המדרגות בחיפה מרשימים הרבה יותר, גם אם הוזנחו במשך יותר משמונים שנה. גם בתל אביב מסכי זכוכית לכל רוחב חזית חדר המדרגות, הם לא פרט נדיר. הם חוזרים ומופיעים בבתי מגורים, גם אם לא רבים. דפדוף ב"בתים מן החול" חושף אחדים מהם: שלמה המלך 65, החשמונאים 71, פינסקר 23.

"ההחלטה היתה גרפית ולא בגלל שהבניין חשוב יותר מבניינים אחרים", עונה לי סמוק על השאלה מדוע בחרה בבלפור 33 לכריכת הספר "בתים מן החול" (משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1994). "כשאתה עולה או יורד במדרגות ובמיוחד כשאתה יורד ומקבל את כל הפתיחות זה סוחף אותך החוצה, זה ה-out-in הכי יפה". סמוק מוסיפה כי חזית הבניין לא מופיעה בתוך הספר מהסיבה שאת התמונה ההיסטורית הצליחה להשיג רק אחרי שהספר יצא. "הבן של רוזנגרטן חי בגרמניה ולקח לי שנים לאתר אותו. בסוף איתרנו אותו לפני שפתחנו בהלנה רובינשטיין את התערוכה ("לגור על החולות", 2004). הוא הגיע לתערוכה, הביא אתו אלבום של תמונות הבתים וסרקנו אותו. הוא בנה המון. בניין כמו זה שהוא בנה בשלום עליכם 47 הוא מדהים בפלסטיות שלו. שלוש קומות על עמודים, המרפסות, המעקות. איכות של חומרים וטקסטורות".

על הצילום היא מספרת שלצורך העבודה על הספר והתערוכה הוזמן מפריס הצלם ג'ורג' פסי. "איש צנוע ללא מניירות. היה נוח לעבוד אתו ולא שמעתי ממנו מאז". היא מוסיפה שהשלמות לצילומים של פסי ביצע פטר סמוק, בעלה שהוא גם צלם אדריכלות. את התמונות על הכריכה צילם סמוק.

לידיעת הנוסעים לרומא: במוזיאון maxxi (שתכננה זהה חדיד ואכתוב עליו כאן רשימה בהמשך), מוצגת כעת ועד ל-2 בספטמבר התערוכה TEL AVIV THE WHITE CITY שאצרה סמוק.

.

(4) המתכנן

אינג' מרדכי רוזנגרטן נולד בורשה ב-1898 ואת הכשרתו כמהנדס רכש באוניברסיטה הטכנית הגרמנית בפראג. הוא היגר לארץ ישראל ב-1932 והפך לאחד המתכננים הפוריים בתל אביב. לאחר הקמת מדינת ישראל הקים שותפות עם המהנדס ג'ורג' קויגן והמשיך ותכנן בתי מגורים משותפים, אלא שלא עוד לבורגנות התל אביבית אלא שיכונים פשוטים. בהמשך התמנה לתפקיד מהנדס העיר בת ים ולאחר מכן חזר לעבוד כמתכנן עצמאי. הוא ניפטר ב-1986.

"רוזנגרטן היה איש של טכנולוגיה וגם עם ידע בטקסטורות", משתפת סמוק את תובנותיה על המתכנן. "אצלי רוזנגרטן מזוהה עם כל הבנייה הבורגנית, זו שבעיקר אפשר למצוא בין היכל התרבות וכיכר רבין. אלה בניינים עם טיח דקורטיבי, עמודים דקורטיביים, דלתות מעץ מהגוני, מראות, זכוכיות עם פזה בהיקף. איכות הבנייה הכי טובה שיש. זו המודרניות של מרכז אירופה. אלה היו אנשים עם כסף ותרבות מוקפדת גם בתוך הבתים וגם בחוץ". סמוק גם מבדילה בין האדריכלים שפעלו בשנות השלושים בתל אביב: :זה לא רכטר, שרון וכרמי שעבדו על פרופורציות והיו סוציליסטים בנפשם, אלא התמונה ההפוכה ועם רוזנגרטן אפשר להזכיר את פנחס היט, ברגר ומנדלבוים. אלה היו ממש שתי קבוצות".

בשנות התשעים עבר הבניין שיפוץ באמצעות חברת "עזרה וביצרון". בשעתו לא נדרש אדריכל שימור והשיפוץ בוצע רק תחת פיקוח של אגף השימור בעירייה שסמוק עמדה בשעתו בראשו. היא מוסיפה שהיא תמיד התנגדה להחלפת פרטי מעקות ופרזול "כי הם יותר איכותיים. רק צריך לנקות ולצבוע. יש בהם עד 30 אחוז נחושת ולכן הם לא מחלידים. הם מתבלים אבל לא מחלידים. אם הם עדיין ישנם אז אסור להחליף".

.

טיח וואשפוץ

.

שנת הבנייה ושם המתכנן על לחוח אבן שיש לבנה על גדר המגרש

.

דלתות הכניסה עם חלון הזכוכית נותרו שלמות

.

הכניסה מעט אפלה ומדגישה את החשיפה לאור אם ביציאה מהבניין ואם בכניסה כשעולים במדרגות

.

גינת המשחקים בצד השני של הרחוב

.

חדר מדרגות לבן ומואר היטב בתאורה טבעית

.

טרצו יצוק בגוונים של אפור בהיר על בסיס מלט לבן ואגרגט דק

.

מעקה ברזל רציף ומקורי

.

מסך הזכוכית לא רק מחדיר אור אלא גם מאפשר ללוות את הרחוב מנקודות מבט שונות

.

גם אוורור טבעי. אין צורך במעלית עם כזה חדר מדרגות

.

.

שחור ולבן

.

נקי

.

עוד שניה איתי ויונתן יצאו מהגינה

.

פתוח סגור פתוח

.

גגות וצמרות

.

מסך הזכוכית נמתח לכל רוחב וגובה

.

נדיר

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: