סיבוב בבית העם הנטוש בבית ינאי

רשימה מספר 752

הקדמתי לפגישה במכמורת, אז אחרי שעצרתי לראות את האורווה הענקית שנמצאת בנחלה הממוקמת בכניסה למושב, המשכתי לבית העם הנטוש שניצב בראש גבעת הכורכר. המבנה שנועד לאכלס את כל בני המושב ואורחיהם, נחנך באפריל 1967, בתכנונה של מחלקת התכנון בתנועת המושבים. הוא לא פועל יותר מעשרים שנה.

כיום המבנה מתפרק אט אט והצמחייה בולעת אותו. תכולתו חוסלה, הגג התמוטט בחלקו, הפתחים נחסמו ועל הגדר שהוקמה סביבו נתלו שלטים המכריזים כי המבנה מסוכן. עדות נוספת לתרבות ולמרכז קהילתי שאיבדו את מעמדם.

ועל כך ברשימה זו.

.

1967

.

האורווה הענקית בנחלה שבכניסה למושב בית ינאי

.

הבניין ניצב בראש הגבעה

.

.

מדרגות מובילות מהכביש אל רחבת הכניסה לבניין הניצב על ציר מזרח-מערב, כשהכניסה היא ממזרח והבמה היא בחלקו המערבי. הגוון הורוד של חזיתות הבניין הוא מקורי

.

חזית הבניין מורכבת משני גושים דומים היוצרים משחק צורני אך יש להם רעיון פונקציונלי: הגוש הראשון נועד להזמין פנימה ולכן ממדיו אינטימיים, ממנו עוברים אל האולם הגדול שנועד להתכנסות כל תושבי המושב ולכן ממדיו גדולים, רחבים וגבוהים

.

הדופן הדרומית של הבניין מתאפיינת בחלון אורכי המוגן על ידי לוחות

.

פתחי החלונות לאוורור חדר המקרין שבקומה העליונה

.

טיח על בסיס אבן חול שהעניק לבניין גוון ורוד

.

.

בעת חנוכת בית העם בבית ינאי היתה אוכלוסיית המושב כ-180 איש. המבנה החדש שתוכנן להכיל כמות כפולה של אנשים היה גדול בהרבה מהדרוש. על חנוכת הבניין דווח ב-1967 כתב העיתון מעריב: "מועדון התרבות שנחנך במוצאי שבת שעברה במעמד קהל רב ובהשתתפות אורחים נכבדים, הוא הדור ומרווח מבפנים. הוא עשוי לקלוט כ-350 איש. הוא מיועד גם להצגות קולנוע ויש בו במה הדורה למופעים אחרים. כן מצויה בו ספריה גדולה הנשקפת אל הים ונוסכת אוירת רגיעה על הבאים. בהקמת הבניין השתתפו אנשי הכפר בלבד וההשקעה הגיעה לסכום של 435 אלף ל"י".

תשומת לב העניק האדריכל של בית העם לטיפול בחזית הראשית, זו הפונה לרחבת ההתכנסות וקיבלה את פני הבאים דרכה אל האולם. כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן ביקש האדריכל להימנע ככל הניתן מהצגת מבנה גדול ממדים, אלא העדיף לעצב חזית המשתלבת באופי הכפרי של המושב. טיפול חזותי בגישה זו בוצע גם בקולנוע רחל באשקלון שנהרס זה מכבר. את הקולנוע עליו כתבתי כאן תכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר בשנות ה-50, תקופת השיא של בניית בתי תרבות בכל רחבי ישראל. באשקלון בחרו הנדלרים לעצב את המבואה כמבנה הנראה נפרד מהגוף המרכזי שהכיל את אולם הקולנוע. במקרה של בית ינאי התקציב לא איפשר כנראה לאדריכל לעצב מבואה נפרדת, ולכן היא מסתכמת בחדר פתוח. יחד עם זאת יצר האדריכל בחזית אשליה שמדובר בשני מבנים: אחד גדול מאחור ושני קטן יותר לפניו.

.

האדריכל נמנע מעיצוב חזית סימטרית, אלא ביקש ליצור עיצוב מאתגר גם עם הצורות והמסות נותרו פשוטים

.

.

הקשר בין פנים ובין חוץ העסיק רבים מאדריכלי בתי העם במושבים ובקיבוצים. לפני עידן מיזוג האוויר בעת שהאולמות לא שימשו רק להקרנת סרטים אלא בעיקר להתכנסות – דיונים, הרצאות, טקסים ועריכת שמחות, לא היה עניין לנתק בין חוץ ובין פנים. לכן, דאגו האדריכלים לפתוח בחזיתות הבניין פתחים רחבים ככל הניתן אל החוץ. פתיחות זו היא שאפשרה אוורור טבעי וצונן וקשר עין בין הקהל ובין השדות והבתים. כך חשו המבקרים בבית העם את הקשר ההדוק בין הקהילה, בין ההון הרוחני ובין הנכסים הפיסיים.

התמודדות נוספת שיצר האדריכל בין פנים ובין חוץ מתייחס אולי לממד הזמן. בעוד שהחוץ מייצג את חיי היומיום השגרתיים והאינטנסיביים, הרי שפנים הבניין מייצג את המרחב החגיגי והמרומם, מרחב של רווחה ורגיעה. ביטוי למעבר ממרחב החולין אל המרחב המרומם יצר האדריכל בבית ינאי, כמו בעוד רבים מבתי התרבות, באמצעות שלוש מדרגות רחבות וחגיגיות דרכן עולים מרחבת הכניסה הלא מרוצפת אל אולם המבואה.

כיום נותר מעט מאד מהשאיפות התרבותיות ומההוד שתיאר אותו כתב עיתון מעריב באפריל 1967. עמק חפר של 2018 השתנה כמעט לגמרי בחמישים השנים שחלפו. מילת המפתח כיום היא נדל"ן. בכניסה למושב ניצבת האורווה הענקית ובמושב מכמורת הסמוך ניצב הבית של מיקי גנור, מתווך הצוללות. בין שתי נקודות קצה אלה נותרו קצת חולות.

מה עושים עם בתי העם הנטושים? השאלה עולה ברבים מהמושבים ולרוב נותרת ללא מענה. המבנים מיושנים, התשתיות הרוסות, ההזנחה הובילה להתפוררות, הם לא עומדים בתקני בטיחות, ללא פתרונות חנייה ולכן הם לרוב נותרים נטושים. עדות אילמת למעמדה של הקהילה ושל התרבות המקומית.

.

שלוש מדרגות רחבות מקשרות בין רחבת הכניסה ובין המבואה

.

אשנב הקופה ודלתות הכניסה אל האולם

.

מעבר לדלת

.

הדופן הצפונית של הבניין מורכבת מפתחים ללא הגנה מפני קרני שמש ישירות היות והחזית מוצלת

.

כל הפתחים בבניין נחסמו באמצעות רשתות ברזל. במקור החזית כולה היתה פתוחה בדלתות זכוכית שאפשרו אוורור מלא וכן קשר מלא בין פנים ובין חוץ

.

בדופן המערבית הסוגרת על הבמה ישנם חדרי שחקנים ומחסנים

.

המבואה המקשרת אל אחורי הבמה

.

בדופן הדרומית תריסים קבועים מגנים על הפתחים מפני חדירת קרני שמש ישירות

.

במה רחבה תופסת חלק משטחו של האולם המישורי

.

תקרת האולם קרסה בחלקה אך עדיין ניתן להתרשם מההשקעה

.

.

בעורף האולם, מעל למבואת הכניסה מצוי חדר המקרין אותו ניתן לזהות הודות לפתחים הקטנים

.

דלתות הכניסה לאולם והפתחים מחדר המקרין

.

בתקרת האולם עדיין נותרו חלק מגופי התאורה

★

שיר לסיום:

.

★